1. עניינה של העתירה שבפניי בשאלת חבותה של הנתבעת בתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי, מכח הוראות תקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני - מקצועי לארגון מעבידים), תשל"ז - 1977 (להלן: "התקנות"). 2. בכתב ההגנה נטען כי הוראות צו ההרחבה בענפי המלאכה והתעשיה הזעירה (להלן: "צו ההרחבה") אינן חלות על הנתבעת, מאחר והיא איננה עוסקת בתחום התעשיה והמלאכה; מאז איגודה הנתבעת לא פעלה עסקית ולא העסיקה עובדים; כן נטען כי כתב התביעה אינו ערוך כדין בהיותו כוללני וכי סכום התביעה איננו מבוסס. 3. מטעם התובעת העיד מר דוד פסו, הממונה על מחלקת החברים בתחום הגביה בתובעת (להלן: "מר פסו"). מטעם הנתבעת העיד מר ביבי אבנר, המנהל והבעלים של הנתבעת (להלן: "מר ביבי"). דיון והכרעה 4. התובעת הינה ארגון מעסיקים, הרשומה כאגודה עותומנית (נספח א' להודעת התובעת מיום 18/2/08). 5. התובעת היא צד להסכם קיבוצי כללי - מלאכה ותעשיה זעירה, שנחתם ביום 8/3/79 (להלן: "ההסכם הקיבוצי"), אשר תחולתו הורחבה בהוראות צו ההרחבה. 6. הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בתחום המזון ((ר' תדפיס רשם החברות, ת/3). 7. סע' 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים"), קובע: "(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעבידים מסויימים, למעט מפעל או מעביד שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעבידים אשר נקבע בתקנות כאמור. (ב) לבית הדין הסמכות היחודית לפסוק בחילוקי דעות הנובעים מהוראות סעיף קטן (א)". בתקנה 1 לתקנות, שעניינה בחובת תשלום דמי הטיפול לארגון מעבידים, נקבע: "(א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן- דמי טיפול) כאמור בתקנה 2. (ב) מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי - ישלם דמי טיפול לארגון המעבידים שהוא צו לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור. ..... ". על פי צו ההרחבה הורחבה תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי, אשר כפי שפורט לעיל התובעת היא צד לו, "על כל העובדים והמעבידים בישראל המעסיקים לא יותר מ- 20 עובדים בענפי המלאכה והתעשיה הזעירה המפורטים בתוספת השניה...". בענייננו אם כן, על מנת להטיל על הנתבעת את חובת תשלום דמי טיפול ארגוני לתובעת, על פי התקנות, על התובעת להראות כי הוראות צו ההרחבה חלות על הנתבעת. 8. לטענת התובעת הנתבעת הינה עסק בענף המזון, שהינו אחד הענפים המפורטים בתוספת השניה לצו ההרחבה, אשר מעסיק פחות מ- 20 עובדים, ומשכך חלות עליה הוראות צו ההרחבה. מנגד טוענת הנתבעת כי היא לא העסיקה עובדים כלל, מיום הקמתה, וכי היא אינה עוסקת בתחום המלאכה והתעשיה בענף המזון, כמצוין בצו ההרחבה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על כתפי התובעת, הטוענת לתחולתו של צו ההרחבה. 9. נבחן תחילה האם תחום עיסוקה של הנתבעת נכלל ב"ענף המזון" כמשמעותו בתוספת השניה לצו ההרחבה. לצורך סיווג תחום העיסוק של המעביד לשם בחינת חלותו של צו הרחבה על מקצוע מסויים, מקובל להתבסס על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: "הסיווג האחיד") (דב"ע מב/1-6 גולד בע"מ נ' "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי, פד"ע יג 302). אין די בעובדה כי תאור עיסוקה של הנתבעת בתדפיס רשם החברות (ת/3) הינו "בתחום המזון" על מנת לסווגה כמעסיקה ב"ענף המזון" על פי צו ההרחבה, ויש לבחון לשם כך את מהות עיסוקה של הנתבעת והאם היא עונה על הגדרת הענף, על פי הסיווג האחיד. 10. מחומר הראיות עולה כי עסקה של הנתבעת הוא עסק לממכר מוצרי מאפה, בהכנה עצמית, כפי שצויין בבקשה לדחיית התביעה על הסף של הנתבעת: "הנתבע הינו מוכר מוצרי מאפה, שהוא מכין בעצמו לצורך מכירה..." ובעדותו של מר ביבי: "זה בית מאפה שאני עובד עם אשתי וילדיי..." (עמ' 13 לפרוטוקול). על פי הסיווג האחיד, ענפי הכלכלה מסווגים לענפים עיקריים וענפים ראשיים, כאשר ענף המזון כענף ראשי, מסווג תחת הענף העיקרי שהינו "תעשיה". כבר מעובדה זו ניתן להסיק כי ענף המזון, שהינו למעשה "ענף תעשיית מוצרי מזון", כהגדרתו על פי הסיווג האחיד, מתייחס להליכי הייצור של המזון. מסקנה זו מתחזקת מעיון ברשימת תחומי העיסוק הנכללים בענף תעשיית המזון על פי הסיווג האחיד, ביניהם: בתי מטבחיים ומשחטות, יצור שימורי ירקות וקטניות, עיבוד דגים, יצור שמני מאכל, עיבוד חלב למוצריו השונים, טחינת תבואה וגריסתה, וכן מאפיות העוסקות ביצור לחם טרי, פיתות וכדו' וקונדיטוריות ליצור עוגות, פשטידות, מוצרי מאפה וכדו'. 11. ענף נוסף העוסק בתחום המזון, על פי הסיווג האחיד, הינו "ענף המסעדות ושירותי אוכל", המסווג תחת הענף העיקרי של "שירותי אירוח ואוכל", שעניינו ב"מכירת אוכל מוכן ומשקאות לצריכה מיידית במקום", ונכללים בו, בין היתר, מסעדות, סטייקיות, פיצריות, בתי קפה, וכן קונדיטוריות העוסקות בעיקר בהגשת דברי מאפה. 12. במקרה דנן, ובהתאם לסיווג ענפי העיסוק בסיווג האחיד, שוכנעתי כי תחום עיסוקה של הנתבעת מתאים יותר לענף המסעדות ושירותי אוכל מאשר לענף תעשיית המזון. הנתבעת אמנם מייצרת את מוצרי המאפה הנמכרים על ידה, ואולם היצור נעשה לשם ממכר מוצרי המאפה, שהינו תחום עיסוקה העיקרי. זאת בדומה לפיצריות העוסקות בין היתר באפיית הפיצות, לשם מכירתן במקום, והמסווגות בענף המסעדות ושירותי האוכל. 13. מאחר ותחום עיסוקה של הנתבעת אינו בענף המזון, כהגדרתו על פי הסיווג האחיד, כבר בשלב זה ניתן לקבוע כי הוראות צו ההרחבה אינן חלות על הנתבעת ואין צורך להכריע לשם כך בשאלה האם הנתבעת העסיקה עובדים. סוף דבר 14. משלא חלות על הנתבעת הוראות צו ההרחבה, לא הוכחה חבותה בתשלום דמי טיפול אירגוני מקצועי על פי התקנות, ודין התביעה להידחות. 15. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. כמו כן תשא התובעת בהוצאות העד רו"ח אשד, בסך של 500 ₪. חוזההסכם קיבוצי