1. לשכת המסחר תל אביב, ארגון מעסיקים יציג בענף היבוא, יצוא, המסחר והשירותים (להלן: התובעת) הגישה תביעה נגד הנתבעת לתשלום דמי טיפול ארגוני עבור השנים 2005-2011, בהתבסס על הסכמים קיבוציים כללים אשר הוראותיהם הורחבו בצווי הרחבה (להלן: צווי ההרחבה). מנגד טענה הנתבעת, כי היא עוסקת במסחר קמעונאי ושווק של גז ומוצרי גז ועל כן צווי ההרחבה אינם חלים עליה. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא פירטה בכתב תביעתה את ההסכמים הקיבוציים עליהם מתבססת דרישתה לדמי טיפול ארגוני מקצועי וכי ככל שהכוונה להסכמים הקיבוציים הכלליים אזי שהם אינם מקנים לתובעת זכות לדמי טיפול ארגוני. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 2. סעיף 33ז לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: חוק הסכמים קיבוציים) קובע כך: "(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעבידים מסויימים, למעט מפעל או מעביד שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעבידים אשר נקבע בתקנות כאמור. (ב) לבית הדין הסמכות היחודית לפסוק בחילוקי דעות הנובעים מהוראות סעיף קטן (א)". תקנה 1 לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז-1977 קובעת כך: "(א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן - דמי טיפול) כאמור בתקנה 2. (ב) מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי - ישלם דמי טיפול לאירגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור. (ג) דמי הטיפול יהיו בשיעור של מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה - שממנו מגיעים דמי ביטוח לרבות הסכום העולה על המקסימום הקבוע לתשלום דמי הביטוח על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 - ששילם המעביד לעובדיו בשנת הכספים שקדמה לשנה שבעדה משתלמים דמי הטיפול; הסכום שחושב כאמור יוגדל לפי שלושה רבעים משיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי". 3. בפסיקה נקבע כי שאלת תחולתו של צו הרחבה, תוך התייחסות ל"סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו" כאמור בסעיף 28(א) לחוק הסכמים קיבוציים, היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד (דב"ע נג/125-3, אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158). עוד נפסק, כי המבחן המכריע לצורך חלות צו הרחבה צריך להיות מהו עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו מהי הפעילות העיקרית במפעל של המעביד (ע"ע 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל, עבודה ארצי לג (23) 24). עוד יש לציין, כי הנטל להוכיח את תחולתו של ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה, מוטל על הטוען לחלותו, במקרה הזה על התובעת (דב"ע שן/ 7-1, אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כ"ג 45). מן הכלל אל הפרט 4. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי ממכלול הראיות והעדויות בתיק כמו גם מעדותו של מר אהוד דגני, מנכ"ל הנתבעת עולה כי הנתבעת עוסקת במסחר קמעונאי בגז ואינה עוסקת ביבוא או ביצוא. הנתבעת מנהלת סוכנות של חברת פזגז ועוסקת בשיווק גז ללקוחות פרטיים ומסחריים לצריכה עצמית של הלקוחות- הן בגז מרכזי והן במיכלים. בנוסף, הנתבעת מוכרת ומתקינה מכשירים צורכי גז ללקוחות ומספקת שירות ותיקונים למכשירים אלה, מתקינה מערכות גז בבתי מגורים חדשים, מתחזקת מערכות גז של לקוחות פרטיים ומסחריים ומטפלת בקריאות חרום (ס' 3 לתצהיר מר דגני; עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 9-13 וכן עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 9-11). גרסת הנתבעת לא נסתרה ולו בראשית ראיה, ולפיכך מתקבלת טענתה כי היא עוסקת בקמעונאות ולא בסיטונאות ועיקר עיסוקה של הנתבעת בשיווק גז ללקוחות קצה פרטיים ומסחריים. אציין עוד, כי בהתחשב בעובדה כי 95% ממחזורה העסקי של הנתבעת עוסק במכירת גז וכי השירותים שהנתבעת מספקת הינם שירותים נלווים לפעילות מכירת הגז ללקוחות הקצה עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 8-9), אזי גם לא ניתן לראות בנתבעת כנותנת שירותים. 5. צו ההרחבה בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות (י"פ 3539, פורסם ביום 07.03.88) מרחיב את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 30.03.87 (שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7023/78) "על כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, ובשירותים ובענפים המפורטים בנספח 1 להסכם הקיבוצי שמספרו 7010/77 במחוזות ת"א והמרכז למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם". לטענת התובעת, יש לקרוא את הוראת צו ההרחבה כחל על כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, נותני השירותים והן על העובדים והמעבידים בענפים השונים המפורטים בנספח 1 לצו ההרחבה שכותרתו "רשימת הענפים". לטענתה, מאחר שבנספח 1 מופיעים ענפים "גז", "חשמל-חומרים וציוד" ו"סוכני גז", הרלוונטיים לעיסוקה של הנתבעת, הרי שלאור עיסוקה של הנתבעת חייבת הנתבעת לשלם דמי טיפול ארגוני- מקצועי. אין בידי לקבל טענה זו ומתקבלת טענת הנתבעת, כי הענפים המפורטים בנספח 1, לרבות "גז" ו"סוכני גז" הם ענפים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות והצו שבמחלוקת לא חל בתחום המסחר הקמעונאי. ויפים לענייננו דברי כב' השופת בן-יוסף אשר קבעה כדלקמן: "הפרשנות הנכונה לצו ההרחבה היא שהשירותים והענפים המפורטים בנספח 1 אינם מהווים קטגוריה נפרדת ונוספת לענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, אלא מהווים פירוט של ענפים אלה. הצו חל על עובדים ומעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות. הענפים המפורטים בנספח הינם אותם ענפים בתחומי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות שרק עליהם חל הצו, כטענת ב"כ הנתבעת. משלא צוין בצו מפורשות כי הוא חל על תחום המסחר הקמעונאי- אין להרחיב את תחולתו מעבר למה שצוין בו במפורש." (עב' 2373/02 נחשון וולפסון נ' אופטיקנה בע"מ, ניתן ביום 10.1.2005). אשר על כן, ומשנקבע כי הנתבעת עוסקת בקמעונאות בתחום הגז, צו ההרחבה אינו חל והנתבעת לא חייבת לשלם דמי טיפול ארגוני- מקצועי. 6. למעלה מן הצורך אציין, כי התובעת צירפה לכתב התביעה טבלת דמי החבר לשנת 2010, למרות שבתביעה עתרה לתשלום דמי טיפול ארגוני לשנים 2005-2011. לטעמי, ראוי היה כי התובעת תצרף את טבלאות דמי החבר עבור כל אחת מהשנים הללו, משהתעריף משתנה ואינו אחיד לאורך השנים. 7. סוף דבר א. התביעה נדחית. ב. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 500 ₪ ובשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 3,500 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין חוזההסכם קיבוצי