1. השאלה העיקרית הניצבת לפנינו בהליך זה הינה מי היה המעביד של התובע: האם היה התובע עובד של הנתבעת 1 בלבד, או שהנתבעת 2, שבחצריה עבד התובע, היא שהיתה המעביד, ושמא מדובר במעבידים במשותף. נוסיף כי הסעדים שנתבעו בתביעה זו, ובכלל זה פיצויי פיטורים, הפרשות לקרן פנסיה, פדיון חופשה ועוד, נתבעו משתי הנתבעות ביחד ולחוד. 2. ואלו העובדות העולות מחומר הראיות שהוצג לפנינו: א. הנתבעת 1 (להלן - אשמורת) סיפקה בתקופה הרלבנטית לתביעה זו שירותי ניקיון לנתבעת 2 (להלן - טבע, נ/1). ב. התובע התקבל לעבודה כעובד ניקיון במפעל של טבע בירושלים ביום 16.11.08. ג. ביום 22.5.11 פנה מנהל האתר בטבע, מר קיזלשטיין, לאשמורת וביקש להפסיק את עבודתו של התובע בשל עישון סמים בשטח המפעל (ראו עדות מר תומר אברהם בע' 35 ש' 22). ד. ביום 24.5.11 נפגשו התובע ומר אילן כהן, מנהל סניף אשמורת בירושלים, עם מנהל המשק במפעל "פיברו" בבית שמש (להלן - המפעל). לאחר שיחה זו, שובץ התובע כעובד ניקיון שם. התובע עבד במפעל זה יומיים בלבד (30-31.5.11). ה. ביום 31.5.11 הודיע התובע בכתב לאשמורת כי בשל המרחק מביתו למפעל מדובר בהרעת תנאי עבודתו, והוא רואה עצמו כמתפטר בדין מפוטר (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן). ו. ביום 9.6.11 שלח מר כהן מכתב לתובע בזו הלשון (נספח ג' לכתב התביעה המתוקן): "1. לא ציינת מדוע ! הופסקה עבודתך בטבע מטעם טבע וראוי היה שתציין. 2. למרות זאת שובצת למקום עבודה חדש עם תנאים הרבה יותר טובים כולל שכר, התחלת והפסקת. 3. נקראת שוב למשרדי ולא הופעת. 4. אני קורא לך להתייצב במשרדי על מנת שנוכל לסיים את ההתקשרות בינינו בצורה מוסכמת ויפה עם רצון טוב!" (ההדגשה במקור- ד.פ.) ז. ביום 3.7.11 נפגשו התובע ומר כהן במשרדי אשמורת. התובע הקליט את השיחה ותמליל של השיחה צורף לתצהיריו (נספח ד'). בתום השיחה כתב מר כהן סיכום פגישה ובו ציין כי הוצע לתובע תשלום של 50% מפיצויי פיטורים או שיבוץ בעבודה אחרת, אך הוא סירב (נספח ד' לכתב התביעה המתוקן). במסגרת גמר חשבון, שילמה אשמורת לתובע סך של 1,324 ₪ עבור פדיון חופשה ודמי הבראה (תלוש שכר 7/2011). 3. האם התקיימו יחסי עבודה בין התובע לטבע? על פי האמור בתצהירו של התובע (סעיפים 3-4) במסגרת מאמציו למצוא עבודה הגיע לשערי מפעל טבע. הוא הופנה לגב' אידה אסרף, שהינה מפקחת מטעם אשמורת בטבע. לאחר ראיון גב' אסרף נערך לתובע ראיון עם מר תומר אברהם, האחראי על תחום הניקיון במפעל, ובהתייעצות עם מר גל קיזלשטיין, מנהל המשק בטבע, התקבל התובע לעבודה כעובד ניקיון (ראו עדות מר אברהם בע' 4 ש' 18-24, 28-29). בין התובע לבין אשמורת נחתם הסכם עבודה (נספח א לתצהיר התובע). התובע קיבל תלושי שכר מאשמורת בלבד. לאחר תקופה מסוימת הועבר התובע לעבוד במחסן. זאת כדי לסייע למר יהושע מרום, ולאחר שעובדת אחרת במחסן עזבה (עדות מר אברהם ע' 5 ש' 13-17). התובע אייש תקן פנוי של טבע במחסן, בכדי שעבודת המחסן תתנהל כסדרה (ראו עדות מר קיזלשטיין מטעם טבע, ע' 37 ש' 31-32 ע' 38 ש' 1-2). התובע עזר בחלוקת חומרים מהמחסן (ע' 6 ש' 31-32), יצר קשר עם ספקים שונים, חתם על תעודות משלוח (ע' 7 ש' 1-9), והזמין ציוד מהמחסן במפעל טבע הנוסף בירושלים כאשר אזל הציוד (ע' 11 ש' 3-8). במחסן טבע היו חומרי ניקיון, אביזרים וציוד חד פעמי שהתובע סיפק לגב' אידה אסרף, האחראית על עובדי הניקיון מטעם אשמורת (ע' 36 ש' 6). במחסן היה גם ציוד משרדי (ע' 11 ש' 8), ציוד מכולת (ע' 6 ש' 4) ועוד. בעניין הוראות עבודה ופיקוח העיד מר אברהם כך: "ש.כשהוא היה עוזר למר מרום, ממי היה מקבל הוראות. ת.אני הייתי נותן הנחיות לאידה למפקחת ברוב המקרים, היא הייתה צריכה לבקש ממנו. ש.על כל פעולה. ת.לא. אני אומר ברוב המקרים, מה שיכולתי לבקש מאידה הייתי מודיע לה, אם זה היה משהו לא זמין אז אני הייתי אומר לו. אבל הכלל היה שהדברים הולכים דרך אידה. ... ש.כשהתובע נאלץ להיעדר מהעבודה למי הודיע. ת.אידה. בראש ובראשונה הייתה נותנת את האישור, ברור שהוא היה מודיע גם לי, היה צריך את האישור של אידה. היא הייתה אחראית עליו. גם חופשות. ש.כשהיה עוזר למר מרום, ממי היה מקבל הדרכה וייעוץ. ת.ממני. ש.כשהיה עוזר למר מרום, מי פיקח עליו. ת.אידה ואני. אני הייתי דורש מאידה להגיע ולבדוק מה הוא עושה, איפה הוא נמצא, שהוא עושה את העבודה כמו שצריך. ש.כשהיה עוזר למר מרום למי היה מדווח על העבודה. ת.על העבודה של העזרה ליהושע? לי." (ע' 7 ש' 10-26, ההדגשה הוספה- ד.פ.). מן האמור לעיל עולה כי מר אברהם מילא תפקיד משמעותי בפיקוח על עבודת התובע, ועשה זאת יחד עם האחראית מטעם אשמורת, גב' אסרף. מר אברהם אהורה לתובע כיצד לבצע את העבודה. זאת ועוד. סיום העסקתו של התובע נעשה ביוזמת טבע, ומטעמיה (ע' 8 ש' 7-8, ע' 35 ש' 22-23). אך את מכתב ההתפטרות (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן) שלח התובע לאשמורת בלבד. 4. מדובר ביחסי עבודה משולשים, אשר נדונו לא אחת בפסקי דין של בתי הדין לעבודה. בפסק הדין כפר רות, פסק הדין המנחה בעניין יחסי העסקה משולשים, נפסק כי: "מתוך סימני ההיכר לזיהוי המעביד העולים בעיקרם מן ההלכה הפסוקה ובחלקם מטבע הדברים, ניתן לשאוב אינדקציות בדבר הצדדים הנכונים להתקשרות למתן עבודה בתמורה, לרבות מכוח התנהגותם של הצדדים באתר העבודה. (בעניין זה ראה מאמרו של מ. גולדברג "עובד ומעביד תמונת מצב" עיוני משפט התשנ"ב - 1992 עמ' 19, בעיקר בפרק "מיהו מעביד" בעמ' 59 - והאסמכתאות בהערות השוליים). אכן, כל סימן היכר בנפרד - לא תמיד הוא חד משמעי אולם בהצטברם של סימני ההיכר, כולם או בחלקם, הם עשויים לסייע באיתור המעביד הנכון הנושא בחובות המוטלות עליו כלפי עובדיו" (דב"ע (ארצי) נב/3-142 חסן עליאה אלהרינאת נגד כפר רות ואח', פד"ע כד (1) 535) בין היתר נקבעו המבחנים הבאים לזיהוי המעביד: כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; מי פיטר את העובד ומי הסדיר את קבלת העובד לעבודה; מי קבע את תנאי ההעסקה ומי נשא בחובה לתשלום השכר; מי פיקח על עבודת העובד, למי דיווח העובד על עבודתו ו/או על היעדרותו; בעלות על הציוד, החומרים והכלים; האם העובד מבצע עבודה שהיא חלק מעבודת המפעל, אם לאו; משך קשרי העבודה. כעולה מן האמור לעיל התובע התקבל לעבודה במשותף הן על ידי אשמורת והן על ידי טבע, והאחרונה היא שנתנה את האישור הסופי לקבלתו לעבודה. מזמין העבודה אינו אמור לפקח על קבלתו של כל עובד ועובד לעבודה, אלא להתוות קווים כלליים לאפיונם של העובדים. מתן אישור לקבלתו של כל עובד ועובד יוצרת יחסים חוזיים אישיים בין העובד למשתמש, ועשויה, בהתקיימם של תנאים נוספים, להפוך את המשתמש למעביד בפועל. לא זו בלבד שטבע מילאה תפקיד פעיל בקבלתו של התובע לעבודה, טבע אף העבירה את התובע לתפקיד אחר במהלך תקופת עבודתו. אף כי התובע התקבל לעבודה כעובד ניקיון, הוא הועבר לעבוד במחסן, בתפקיד שהתפנה לאחר שעובדת של טבע עזבה תפקיד זה. במחסן עבד התובע בעבודות שונות, והשתלב בעבודה השוטפת של המחסן, אשר חרגה משירותי הניקיון שנדרשה אשמורת לספק לטבע על פי ההסכם ביניהן. לא נעלמה מעינינו העובדה שגם מר דוד אלמליח, שהעיד לפנינו, הינו עובד של אשמורת, וממלא תפקיד של אחראי על המחסן (ע' 9 ש' 16-28). ואולם אין בכך כדי לשנות את מסקנתנו דלעיל כי העברת התובע לתפקיד אחר מזה שיועד אליו מלכתחילה מהווה סממן נוסף התורם לראייתה של טבע כמעביד. לא זו בלבד שטבע שיחקה תפקיד משמעותי בקבלתו של התובע לעבודה, והעבירה אותו לתפקיד אחר על פי צרכיה, טבע גם פיקחה באופן פרטני ושוטף על עבודתו. הפיקוח נעשה על ידי מר אברהם שהינו עובד של טבע ולא של אשמורת (ע' 3 ש' 19-20). כמו כן התובע נדרש להודיע על היעדרויות וחופשות הן למר אברהם והן לגב' אסרף. לכל אלה יש להוסיף כי טבע היא שיזמה את סיום העסקתו של התובע לאחר שאיש אבטחה של טבע ערך תצפית על פינת העישון, והגיע למסקנה כי התובע עישן סמים בשטח המפעל. מר קיזלשטיין ביקש מאשמורת להפסיק את העסקתו של התובע בטבע (ע' 35 ש' 22). 6. חומר הראיות שהוצג לפנינו, מעלה כי לאור המבחנים הנזכרים לעיל, טבע ואשמורת היו מעבידים במשותף של התובע. זאת, משום שטבע ואשמורת לא הקפידו בענייננו על תיחום זהויותיהם הנפרדות (דב"ע מו 3/155 אלכסנדר תעשיות נעליים בע"מ - יצחק חילו). מכאן, שהמסקנה כי מדובר במעבידים במשותף מבוססת על התנהלותן של הנתבעות, ובעיקר על כך שטבע מילאה תפקיד רב משמעות בהעסקתו של התובע, כפי שפורט לעיל. אין מדובר בענייננו בהעסקה "במאוחד" (jointly), כאשר חוזה העבודה נעשה בין העובד לבין שני מעבידים, אלא בהעסקה במקביל של שני מעבידים באותו מקום עבודה. עם זאת טבע ואשמורת לא היו מעבידים במשותף של התובע במשך כל תקופת עבודתו במקום. התובע אמנם אמר בעדותו כי לאחר כחודשיים החל לעבוד במחסן (ע' 15 ש' 14-15), אך מתצהירו עלה כי רק לאחר כחצי שנה החל לעבוד במחסן באופן קבוע. קודם לכן, עבד שם מספר פעמים, ולא באופן רציף (סעיף 7). כך גם עולה מכתב התביעה המתוקן (סעיף 11). משכך, אנו קובעים כי יחסי העבודה בין התובע לטבע החלו ביום 16.5.09, כחצי שנה לאחר תחילת עבודתו בחצרי טבע, מטעם אשמורת, ונמשכו עד ליום 22.5.11. 7. זכאות התובע לפיצויי פיטורים בעניין סיום העסקתו של התובע העיד מר קיזלשטיין כך: "ש. במקרה של התובע, מה המעורבות שלך הייתה בנוגע לפיטורים. ת. העובד לצערי עישן סמים בשטח המפעל. מבחינתנו זה עבירה כפולה, גם העישון וגם הסמים. הוא עשה את זה עם עוד חבר, כדי לא לפגוע בו בפרנסה ובגלל שיש פה בעיה אתית מאוד גבוהה בגלל טבע, וגם עבירת בטיחות מאוד חמורה של עישון בשטח המפעל, הוא עישן באזור של חורשה, עם קוצים מה שבכלל לא יעלה על הדעת, ביקשתי באופן אישי לשבץ אותו מחדש במקום אחר ולא בטבע. ש. אתה אישית ראית אותו. ת. אני לא ראיתי אותו. אנחנו ערכנו תצפיות של איש האבטחה שלי, ערך תצפית על אזור בו בה נתגלו כלי עישון, וראה בשתי הזדמנויות שונות בשעות כמעט קבועות את העובד המסוים, התובע עם עובד נוסף נכנסים לפינת העישון הזאת ויוצאים ממנה לאחר פרק זמן של דקות ארוכות, לא זוכר כמה זה היה. ואז חוזרים לעבודתם, בדקנו את האזור עצמו וראינו שאחרי הכניסה שלהם לאתר, אתר עישון, זה היה עץ שיצר אזור סגור, שבו היו כלי עישון, הכלי עישון לפני אחרי לא היו באותם נקודות וניכר שהיה בהם שימוש, היו נקיים ומתוחזקים היטב" (ע' 35 ש' 18-32). התובע טען מנגד כי כל אשמו שישב במקום שלא הוגדר כפינת ישיבה, ובדיעבד נמצאו בו כלי לעישון סמים. מכל מקום הוא עצמו לא עישן (ע' 16 ש' 4-17). אין ספק כי עישון סמים ככלל, ובשטח המפעל בפרט הינה עבירה חמורה. ואולם לא הובאו לפנינו ראיות חד משמעיות וישירות כי התובע אמנם עישן סמים בשטח המפעל. העדים שהעידו לפנינו לא ידעו בידיעה אישית מה ארע בעניין זה. אולם משלא נטען כי יש לשלול את פיצויי הפיטורים מן התובע בשל כך, די בכך שעבודת התובע הופסקה ביוזמת טבע כדי לזכותו בפיצויי פיטורים. נוסיף עוד כי טבע לא מצאה לנכון לזמן את התובע לבירור אף כי מדובר בהאשמה חמורה ביותר, ולא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את גרסתו (ע' 16 ש' 7-8). 8. למרות מסקנתנו כי הנתבעות הינן מעבידות במשותף של התובע, וכי התובע פוטר על ידי טבע, התובע לא פוטר מאשמורת אלא התפטר. לפיכך הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים בגין עבודתו בשורותיה. ונפרט. כעולה ממכתבו של התובע מיום 31.5.11 (נספח ב' לתצהירו), התובע התפטר מעבודתו באשמורת בשל המרחק בין המפעל למקום מגוריו (סעיף 2ה לעיל). ואולם, בדיון לפנינו הובהר כי אשמורת העמידה לרשות התובע הסעה מירושלים למפעל בבית שמש ובחזרה (ע' 16 ש' 26-27). טענת התובע כי הנסיעה מירושלים לבית שמש בהסעה נמשכה בין שעה לשעה וחצי (ע' 17 ש' 2-5) אינה סבירה כלל לנוכח המרחק בין שתי הערים. יתר על כן, התובע עבד בבית שמש יומיים בלבד, על כן ספק אם עדותו בדבר משך הנסיעה הינה מהימנה ומשכנעת. זאת ועוד. התובע העיד כי הוצעו לו הצעות עבודה נוספות, אך הוא לא קיבלן מאחר שהיה מעוניין לעבוד רק כמחסנאי ולא עוד בניקיון (ע' 17 ש' 12 ואילך). נימוק זה לא צוין במכתב ההתפטרות, ולא ניתנה לאשמורת הזדמנות להתמודד עמו (ע' 19 ש' 3-5). יתר על כן, התובע התקבל לעבודה באשמורת כעובד ניקיון. על כן אין כל פסול בכך שאשמורת ביקשה לשבצו מחדש בעבודה מסוג זה. מסקנתנו הינה, אפוא, כי התובע התפטר מעבודתו באשמורת, ואין לראותו כמתפטר בדין מפוטר. לנוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ולאור קביעתנו כי הנתבעות הינן בגדר מעבידים במשותף ובמקביל, אנו סבורים כי יש לחייב בתשלום פיצויי פיטורים את טבע בלבד, שכן סיום העסקת התובע נעשתה ביוזמתה ולבקשתה. לפיכך אנו קובעים כי על טבע בלבד לשלם לתובע פיצויי פיטורים. 9. הצדדים חלוקים בשאלת היקף משרתו של התובע. לטענת התובע עבד משרה מלאה, ואשמורת טוענת מנגד כי היה עובד שעתי, והיקף משרתו עמד בממוצע על 84% (סעיף 5 לתצהירו של מר כהן). אין מחלוקת בין הצדדים כי השכר ששולם לתובע היה בגובה שכר מינימום. עיון בתלושי השכר של התובע מגלה כי במשך רוב תקופת עבודתו שעות עבודתו הרגילות והשעות הנוספות מצטברים לכדי משרה מלאה. לפיכך, לאחר שנכריע בזכאות התובע לתוספת מחלקתית, תוספת המהווה חלק מרכיבי השכר לתשלום פיצויי פיטורים, נקבע את שיעור פיצויי הפיטורים. 10. תוספת מחלקתית התובע טוען כי חלים עליו ההסכמים הקיבוציים הבאים: הסכם קיבוצי בענף הפרמצבטיקה מיום 11.10.72 וצו ההרחבה של הסכם זה מיום 23.12.76; הסכם קיבוצי בענף הניקיון מיום 15.1.79 וצו ההרחבה לפיו מיום 1.11.79; וכן את ההסכם הקיבוצי המיוחד החל על עובדי טבע, וכי מכוחם של אלה הוא זכאי לתוספת מחלקתית. מקובלת עלינו טענת התובע כי יש להחיל עליו את צו ההרחבה בענף הפרמבצטיקה. זאת משום תחולתו של צו הרחבה נקבעת על פי סיווגו של המעביד (עע (ארצי) 18/99 יפה אפרימי נגד לילה עבד לעיל, ניתן ביום 09/07/2000). עיקר עיסוקה של טבע, כפי שמעיד עליה גם שמה, הינו בתחום הפרמצבטיקה ועל כן הצו הנ"ל חל על התובע. צו ההרחבה מקנה לתובע זכאות לתשלום תוספת מחלקתית שלה זכאים מחסנאים, שכן התובע מילא תפקיד של מחסנאי (ע' 37 ש' 31-ע' 38 ש' 2). משכך מתייתר הצורך לדון בשאלת חלות ההסכם הקיבוצי המיוחד בטבע על התובע, שהרי לא נתבע סעד נוסף מכוח הסכם זה. על פי צו ההרחבה, זכאים עובדי המחסן ל"תוספת מ 10% - 30% בהתאם לסוגי העבודה ואופי העבודה" (סעיף 4.1.2). סוג העבודה ואופי העבודה לפיהם יש לשלם את התוספת לא פורטו, ולפיכך, מצאנו כי על דרך אומדנא יש לקבוע כי התובע זכאי לתוספת של 15% לשכרו. מאחר שהתובע קיבל שכר מינימום חודשי, התוספת עומדת על סך של 577.5 ₪ לחודש, ולכל לתקופת עבודתו בטבע, סה"כ 13,860 ₪ (24 חודשי עבודה X 577.5 ₪ לחודש). בעניין זה נדגיש כי מדובר בתוספת לשכר היסוד שהוא שכר המינימום, וללא חישובם של רכיבים נוספים החייבים במס (כגון שעות נוספות, דמי הבראה ועוד) כפי שטען התובע. צו ההרחבה בענף הפרמצבטיקה קובע כי התוספת המחלקתית נוספת לשכר הבסיסי (סעיף 4.1.2), שהינו שכר היסוד כולל תוספת ותק ותוספת יוקר בלבד (סעיף 1.1, השוו גם עם ההגדרה ל"שכר כולל"). 11. מאחר שקבענו כי התובע זכאי לתוספת מחלקתית, הרי שבהתאם לתקנה 1(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד- 1964, יש לכלול תוספת זו בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים. לפיכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 8,855₪ בהתאם לתקופת העסקתו בטבע. בעניין זה נוסיף כי מאחר שהתובע אינו זכאי לתוספת ותק על פי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הניקיון (כפי שיפורט להלן), ובצו ההרחבה בענף הפרמבצטיקה אין התייחסות לתוספת זו, נדחית הטענה לחישובה של תוספת הותק כחלק מרכיב השכר לחישוב פיצויי פיטורים. 12. תוספות מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הניקיון התובע מוסיף וטוען כי חלים עליו גם ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הניקיון. יש לדחות את טענתו זו של התובע. משנקבע כי התובע מילא תפקיד של מחסנאי בטבע וחל עליו צו ההרחבה בענף הפרמצבטיקה, לא ניתן להחיל עליו שני סוגי הסכמים קיבוציים ענפיים במקביל (תע"א 6918/09 מיכל בן דוד נ' אחים עובדיה שירותי ניקיון ושמירה בע"מ, ניתן ביום 5.9.12). ונפרט. סעיף 16 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז- 1957 קובע את היקפו של הסכם קיבוצי כללי: "הסכם קיבוצי כללי חל על - (1) בעלי ההסכם; (2) המעבידים, בענפים או בשטח הכלולים בהסכם, שהיו בעת חתימת ההסכם חברים בארגון המעבידים שהוא בעל ההסכם, או שנעשו לחברים תוך תקופת תקפו של ההסכם, חוץ מחברים שהוצאו מכלל ההסכם במפורש; (3) כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם המועבדים, על ידי מעביד כאמור בפסקה (2), במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם." (ההדגשה הוספה- ד.פ.) ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון חל על "כל העובדים בעבודת כפיים בניקיון" (סעיף ב). התובע לא עבד במשך רוב תקופת עבודתו בעבודת כפיים בניקיון. התובע הוא זה שטען לאורך כל העת כי עבד כמחסנאי (ראו למשל בסעיף 7 לתצהירו). משכך, אין מקום להחיל עליו גם את ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הניקיון. לפיכך, יש לדחות את התוספות שהתבקשו מכוחם. עם זאת, בתקופה שמיום 16.11.08 ועד לתחילת עבודתו כמחסנאי, ביום 16.5.09, התובע זכאי לזכויות מכוח צו ההרחבה בענף הניקיון עליו. נדון בזכויות השונות: א. תוספת ותק - בהתאם לאמור בצו ההרחבה, תוספת ותק משולמת החל מהשנה השניה לעבודה. לפיכך, התובע אינו זכאי לתוספת זו. ב. הפרשות פנסיוניות - על פי צו ההרחבה זכאי התובע להפרשות אלה מהחודש הראשון לעבודתו ובסך של 6% משכרו, בסך של 1,386 ₪. ג. הפרשות לקופת פיצויי פיטורים - בהתאם לצו ההרחבה, התובע זכאי להפרשות לקופת פיצויים בסך של 8.3% משכרו, סה"כ 1,917 ₪. ד. חישוב דמי ההבראה בהתאם לצו ההרחבה בענף הנקיון - מאחר שהתובע עבד חצי שנה בלבד בהתאם להסכם זה, הרי שלא קמה לו זכאות בתקופה זו לדמי הבראה. כידוע, לצורך קבלת דמי הבראה על העובד להשלים שנת עבודה. ה. חישוב פדיון חופשה בהתאם לצו הנ"ל - על פי צו ההרחבה, התובע זכאי לתשלום חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951. דהיינו, 12 ימי עבודה בשנה לעובד המועסק 6 ימים בשבוע (סעיף 7(2) לצו הנ"ל). כפי שיובהר להלן, התובע קיבל את מלוא דמי החופשה להם הוא זכאי לכל תקופת העסקתו על פי החוק. לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית. ו. תמורה מיוחדת- הוסיף התובע כי בהתאם לסעיף 6 להסכם הקיבוצי בענף הנקיון הוא זכאי לתמורה מיוחדת על עבודה בשעות נוספות. לא הוכח כי ההסכם הקיבוצי בענף הנקיון, להבדיל מצו ההרחבה בענף זה, חל על התובע. בצו ההרחבה לא נזכרת הוראה זו. לפיכך יש לדחות את התביעה בגין רכיב זה. 13. חישוב זכויות שונות טרם חתימה, נבחן האם שולמו לתובע פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, והפרשות פנסיוניות במלואן. פדיון חופשה - מתלושי השכר עולה כי שולמו לתובע כ-30 ימי חופשה (וראו גם ע' 6 לתצהיר התובע, סעיף 46 לתצהיר מר כהן). על פי חוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951, עובד המועסק 6 ימים בשבוע זכאי ל- 12 ימי חופשה בשנה. כך גם נקבע גם בצו ההרחבה בענף הפרמצבטיקה (סעיף 5.1). התובע טען כי עבד 6 ימים בשבוע (סעיף א1 לתצהירו). טענה זו לא נסתרה. משכך, התובע זכאי לסך של 30 ימים לכל תקופת העסקתו. מששולמו לו ימי החופשה במלואם, יש לדחות את התביעה בגין רכיב זה. הפרשי דמי הבראה - בהתאם לתקופת ההתיישנות החלה על דמי הבראה, התובע זכאי לדמי הבראה בגין שנתיים בלבד. לתובע אכן שולמו דמי הבראה בחסר. מאחר שהתובע העמיד את תביעתו בגין רכיב זה על סך של 330.63 ₪, יש לשלם לו סכום זה. הפרשות פנסיוניות - אשמורת הפרישה לתובע הפרשות פנסיוניות מחודש 10/2009. על פי צו ההרחבה בענף הפרמצבטיקה היה על המעביד להפריש פנסיה לעבוד ממועד תחילת העסקתו בשיעור של 5%. משכך, התובע זכאי להפרשות פנסיוניות מיום 16.5.09 בשיעור של 5% (סעיף 5.6). עם זאת, מטפסי 106 שהוגשו עולה כי אשמורת הפרישה לתובע סך של 6% (נספח י"א לתצהיר תובע). לפיכך, התובע זכאי להפרשות בסך של 6% משכרו, ובכלל זה התוספת המחלקתית שהינה תוספת קבועה ובלתי תלויה. משכך זכאי התובע להפרש בגין הפרשות פנסיוניות בסך של 2027 ₪. נזכיר כי הפרשות אלה הן בנוסף להפרשות שהיה על אשמורת להפריש לתובע בגין התקופה שעד ליום 16.5.09 (סעיף 11ב). מאחר שהתובע הועסק הן על ידי אשמורת והן על ידי טבע, הרי שהחובה לשלם הפרשי דמי הבראה וחלף הפרשות פנסיוניות מוטל על שתיהן. 14. אשמורת טענה כי מכל סכום שייפסק לתובע יש לקזז דמי הודעה מוקדמת (סעיף 40 לתצהיר מר כהן). כפי שנאמר לעיל, התובע התפטר מעבודתו אצל אשמורת. התובע לא טען כי נתן לנתבעת הודעה מוקדמת על התפטרותו (ראו בנספח ב' לכתב התביעה המתוקן). משכך, יש לקזז מן הסכומים שנפסקו לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,850 ₪. סוף דבר- טבע תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 8,855 ₪; תוספת מחלקתית בסך של 13,860 ₪; אשמורת תשלם לתובע חלף הפרשות פנסיוניות לתקופה שמיום 16.11.08-16.5.09 סך של 1,386 ₪; וכן חלף הפרשות לקופת פיצויים בגין התקופה הנ"ל בסך של 1,917.3 ₪. טבע ואשמורת ישלמו לתובע ביחד ולחוד את הסכומים הבאים: הפרש דמי הבראה בסך של 330.63 ₪; חלף הפרשות פנסיוניות 2,027 ₪; דמי ההודעה המוקדמת כאמור לעיל יקוזזו מן הסכומים שעל אשמורת לשלם לתובע. כל הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום 9.6.11. טבע תשלם הוצאות התובע בסך של 4,000 ₪. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. חוזההסכם קיבוצי