1. בפנינו תביעה של התובע, רחמים מישאל (להלן: "התובע") שעבד מטעם הנתבעת בהוסטל אלמוג באשדוד כמדריך לאנשים בעלי מוגבלויות ופוטר מעבודתו. התובע תובע בתביעתו תשלום זכויות סוציאליות בגין עבודתו בהוסטל וסיומה. הנתבעת חולקת על תביעתו וטוענת כי לתובע שולמו מלוא זכויותיו במהלך תקופת עבודתו ובעקבות פיטוריו וכי אין מדובר בפיטורים שלא כדין אלא התובע פוטר בשל עבירת משמעת לאחר שנערך לו שימוע. העובדות והשתלשלות העניינים 2. מטב עמותה לשרותי טיפול ורווחה (ע"ר) להלן: "הנתבעת" או "מטב") הינה עמותה הפועלת ללא מטרות רווח, באמצעות סניפיה הפרוסים בכל הארץ. 3. עיקר פעילותה של הנתבעת הינו במתן שירותים סיעודיים לקשישים במימון המוסד לביטוח לאומי. לצד פעילותה זו, הנתבעת מפעילה פרויקטים שונים בתחומי הרווחה והסיוע לאנשים מוגבלים. במסגרת פעילות זו הנתבעת מנהלת מזה מספר שנים הוסטל לאנשים בעלי מוגבלויות בעיר אשדוד (להלן: ההוסטל"). 4. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 28/11/1999 ועד ליום 11/06/2007, כאשר כל תקופת עבודתו עשה באותו תפקיד - מדריך בהוסטל ועבד במשמרות. 5. מאז 01/01/2002 התובע נכנס לסבב משמרות הלילה בהוסטל. 6. משך כל תקופת עבודתו התובע הגיש דוחות נוכחות בהם דיווח על שעות עבודתו. 7. במשך כל תקופת עבודתו חושב ושולם שכרו של התובע בהתאם לדוחות הנוכחות אשר הגיש בגין כל שעות עבודתו בפועל כולל השעות הנוספות ( נספח ה' לכתב התביעה המתוקן). 8. שיעור השכר החודשי שפורט בתלושי השכר חושב על פי שעות משרת תקן קבועה שסוכמה מעת לעת, לפי היקף משרתו. 9. כאשר התובע עבד שעות מעל מכסת התקן אשר נקבעה עבורו מראש, הוא קיבל תוספת שכר אשר כונתה בתלוש השכר שעות בית אלמוג בשיעור שכר מינימום. 10. לתובע שולמה בכל חודש תוספת חודשית הנקראת "תוספת 3.6%". תוספת זו נכללה בשיעור שכרו הקובע לצורך חישוב זכויותיו שנעשו על ידי הנתבעת 11. החל מינואר 2002 שולמה תובע "תוספת הסמכה" בסך של 366 ₪. 12. על חלק קטן מהעובדים בסניף מטב באשדוד הוחל בעבר הסכם קיבוצי. הסכם קיבוצי זה בוטל החל מיום 01/04/2003, כאשר במועד הביטול - כל עובדי ההסכם הקיבוצי עליהם חל ההסכם הקיבוצי, חתמו על הסכם אישי. התובע לא חתם על הסכם אישי. 13. במשך כל תקופת עבודתו קיבל התובע מידי הנתבעת תלושי שכר (נספח ד' לכתב התביעה המתוקן), ומעולם לא קיבל שכר ולא דרש לקבל שכר בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. 14. התובע פוטר מעבודתו ביום 17/5/07 (נספח א' לתצהירו במקום עדות ראשית). הודע לתובע כי אינו נדרש לעבוד בהוסטל בתקופת ההודעה המוקדמת ומטב שילמה לתובע השכר הרגיל עבור תקופה זו לרבות פיצויי פיטורים. 15. ביום 2.8.07 שולמו לתובע פיצויי פיטורים בסך 40,634 ₪. 16. ביום 23.10.07 הגיש התובע תביעתו המקורית, אולם ביום 16/11/08 הגיש כתב תביעה מתוקן. התובע תיקן תביעתו ברכיב הגמול לשעות נוספות שתבע לאור דוחות נוכחות נוספים שהגיש ושינוי אופן חישוב הגמול שערך על פי הוראות ההסכם הקיבוצי שטען כי חל על יחסי עבודתו לעובדים שעבדו במשמרות לילה. 17. הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן, דחתה את טענות התובע לגופן לרבות הטענה בדבר חלות הוראות ההסכם הקיבוצי על יחסי העבודה שבין הצדדים. 18. במסגרת הדיונים המקדמיים הצדדים הגישו רשימת עובדות מוסכמות ופלוגתאות. 19. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וכן צרף לתביעתו טבלאות אקסל באשר לאופן חישוב הגמול בגין הפרשי השכר והזכויות הסוציאליות שתבע לתקופה מ - 1/03 עד למועד פיטוריו. (נספח ה' לתצהירו במקום עדות ראשית). מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של ליאורה נהיר, מנהלת סניף מטב באשדוד (להלן: "מנהלת מטב"); של ורדה קדמי מנהלת ההוסטל (להלן: "מנהלת ההוסטל"); של אסתר דוק, אם הבית בהוסטל; יהודה קליין, מנהל חשבונות ראשי של מטב (להלן: "יהודה קליין") כן הוגשה מטעם הנתבעת חוות דעתו של עופר קנטור, חשב שכר בכיר ומוסמך מטעם לשכת רואי החשבון בישראל. כל המצהירים לרבות החשב נחקרו בפנינו. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. הפלוגתאות 20. האם ההסכם הקיבוצי המיוחד של עובדי מטב אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה המתוקן, חל על יחסי העבודה בין התובע לנתבעת? ובכלל זה האם ממשיכות ההוראות האישיות שבהסכם הקיבוצי לחול על יחסי העבודה בין התובע לנתבעת, למרות ביטולו? 21. מהו שיעור השכר החודשי של התובע? האם שכרו החודשי הקבוע נוגד את הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר). 22. האם זכאי התובע לקבל הפרשי השכר בגין גמול עבור עבודה בשעות נוספות, כמפורט בכתב התביעה המתוקן? אם כן - מהו שעורם? 23. האם זכאי התובע להפרשי פיצויי פיטורים כנטען בכתב תביעתו המתוקן לרבות פיצויי הלנה? 24. האם זכאי התובע לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ואם כן - כמה? האם כטענת התובע, הכשילה אותו הנתבעת מלהשתלב במעגל העבודה, לאחר תום יחסי העבודה ואם כן - מה הנפקות לכך לעניין תביעתו לפיצוי נוסף בגין פיטורים שלא כדין? 25. האם הוכחה טענת הנתבעת בדבר מניעות ו/או השתק של התובע להגשת תביעתו? 26. בירור טענת הקיזוז של הנתבעת בגין סכומי שכר ובגין פיצויי פיטורים אשר שולמו לטענתה לתובע ביתר. דיון והכרעה 27. נדון בתביעות אחת לאחת תוך התייחסות לטענות הצדדים. ההסכם הקיבוצי - האם חל על יחסי העבודה שבין הצדדים 28. נציין כי סוגיית חלות ההסכם הקיבוצי על הצדדים התעוררה בעיקרה לעניין חישוב זכאותו של התובע בתביעתו לגמול בגין עבודת בשעות נוספות כמי שעבד במשמרות לילה ושפורטה לראשונה על ידי התובע בתביעה המתוקנת. באשר לאופן החישוב נתייחס בהמשך בפרק הרלוונטי. תמצית טענות התובע 29. התובע טוען כי על יחסי העבודה שבין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי המיוחד של עובדי מטב שנחתם ביום 10/4/89 (נספח א' לכתב התביעה המתוקן).(להלן: "ההסכם הקיבוצי") 30. הוראות ההסכם הקיבוצי חלות על העובדים מסוגו של התובע כמדריך ומטפל וכמי שעבר קורס הכשרה מעבר ל- 200 שעות כאמור בתעודות שצורפו לנספח ג' לכתב התביעה המתוקן. התובע התקבל לעבודה במטב כעובד סמך מקצועי כמפורט בהסכם הקיבוצי. 31. סעיף 3 להסכם הקיבוצי קובע כי הוראות ההסכם הקיבוצי חלות על המועסקים אצל המעסיק בכל חלקי הארץ ביום חתימת ההסכם ואלה שיועסקו בעתיד. התובע היה עובד הנתבעת בזמן שההסכם הקיבוצי היה בתוקף. 32. ההסכם הקיבוצי חל על יחסי העבודה שבין הצדדים גם מכוח סעיף 15 לחוק ההסכמים הקיבוציים, הקובע את היקפו של הסכם קיבוצי מיוחד. 33. הנתבעת לא היתה זכאית להחריג את התובע ועובדים אחרים מתחולתו. 34. אף אם בוטל ההסכם הקיבוצי במהלך עבודתו של התובע הרי הזכויות האישיות מכוחו ממשיכות לחול על תנאי עבודתו של התובע מכח הוראת סעיף 19 לחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז - 1957 והפסיקה. תמצית טענות הנתבעת 35. ההסכם הקיבוצי נחתם בשנת 1989 לשנה אחת וחודש מעת לעת. 36. כוונת הצדדים במועד חתימתו היתה כי ישמש בסיס לצו הרחבה עתידי לכלל עובדי הסיעוד. לנוכח העובדה כי ההסתדרות לא הצליחה להרחיב את תחולתו מטב הודיעה בשנת 1995 על ביטולו. (תצהירי מנהלת מטב ויהודה קליין) 37. לאחר שנוהל מו"מ בין מטב לנציגי ההסתדרות בעקבות הביטול, הגיעו הצדדים להסכם נוסף ביניהם מיום 25/1/06 ששינה את הוראות ההסכם הקיבוצי (להלן: "התוספת") (נספח א' לתצהיר מנהלת מטב ויהודה קליין). 38. התוספת נחתמה כדי למנוע את ביטולו המוחלט של ההסכם הקיבוצי. 39. בסעיף 3 לתוספת צוין בין היתר כי ההסתדרות לקחה על עצמה התחייבות לגיבוש הסכם קיבוצי כללי שמכוחו ינתן צו הרחבה ויקבעו תנאי עבודה לכלל העובדים בענף הסיעוד אך עד להוצאתו נקבע כי: "ישמר המצב הקיים במטב, היינו תשמר הפרופורציה שבין מספר העובדים המועסקים בהסכם הקיבוצי במטב לאלו שמועסקים בהסכם אישי שהיה קיים ביום 25/12/95 ובמקום עובד על פי ההסכם הקיבוצי שפרש יבוא עובד אחר ... ובלבד שהפרופורציה הכללית בין המועסקים על פי ההסכם הקיבוצי למועסקים על פי הסכם אישי תשמר..." 40. בעקבות הסכמות אלה צוין בסעיף 5 לתוספת, כי מטב תבטל את הודעת הביטול להסכם הקיבוצי וההסתדרות תמחק הבקשה שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב וסוכם כי לא ניתן יהיה להעלות טענה כלשהי בגין אי יישום ההסכם הקיבוצי בעבר ועד למועד מחיקת הבקשה. 41. למען שלמות התמונה יצוין כי ההסכם הקיבוצי בוטל באופן סופי בחודש מרץ 2003. 42. התובע החל לעבוד בשנת 1999 לאחר כניסתה של התוספת לתוקף. 43. עובדי ההסכם הקיבוצי במטב עמדו על מיעוט קטן מכלל עובדי סניף אשדוד וחלקם המכריע עבד בהסכם אישי. (סעיף 10 לתצהיר מנהלת מטב). 44. סוכם כי ממועד החתימה על התוספת, מטב תהיה חייבת לשמור על היחס הקיים אצלה בין עובדים העובדים על פי ההסכם הקיבוצי לבין עובדים העובדים על פי הסכם אישי באופן שבמקום כל עובד על פי ההסכם הקיבוצי שפרש, יבוא עובד אחר במקומו. 45. מנהלת מטב הבהירה בתצהירה כי משנת 1996 ההסכם הקיבוצי לא הוחל על עובדים חדשים בסניף אשדוד אלא רק במקרה שעובד שעבד על פי ההסכם הקיבוצי פרש מעבודתו, כאשר תנאי ההסכם הקיבוצי הוחלו על עובד אחר שהיה ותיק והיה מטפל סיעודי. הדבר נעשה לפי שיקול דעתה כמנהלת הסניף ובדרך כלל נבחרו עובדים מצטיינים או ותיקים והתובע ידע על כך. 46. יהודה קליין הצהיר והעיד כי סמוך למועד תחילת עבודתו של התובע ההסכם הקיבוצי חל רק על 8 עובדים מכלל עובדי הסניף. 47. עם ביטול ההסכם הקיבוצי כל עובדי ההסכם הקיבוצי ללא יוצא מן הכלל חתמו ביום 1/4/03 על הסכם עבודה אישי אשר בטל את כל ההוראות האישיות המיוחדות אשר היו בהסכם הקיבוצי. עובד אשר סרב לחתום, הפסיק את עבודתו. 48. התובע מעולם לא חתם על הסכם אישי, לא קבל הודעה על ביטולו של ההסכם הקיבוצי ולא התבקש לחתום על הסכם אישי שכן מלכתחילה הוראותיו לא חלו עליו. 49. גם אם היתה מתקבלת טענתו כי אז ההוראות האישיות שבהסכם הקיבוצי בוטלו כליל ביום 1/4/03 כפי שהפסיקו לחול על כל עובדי ההסכם הקיבוצי בנתבעת. כן נטען כי בכל מקרה ההוראות שונו ובוטלו כדין על פי התנהגות הצדדים במשך כל שנות עבודתו של התובע ולפיכך לאור הוראת סעיף 19 לחוק ההסכמים הקיבוציים, גם מטעם זה ההוראות האישיות שבהסכם הקיבוצי שבוטל לא חלו על תנאי עבודתו של התובע. 50. מנהלת מטב הצהירה כי ההסכם הקיבוצי לא חל על עובדים מסוגו של התובע שכן הוא לא היה מטפל סיעודי. 51. כן הצהירה מנהלת מטב כי ההסכם הקיבוצי מעולם לא הוחל על עובדי ההוסטל . 52. נטען מפי הנתבעת כי התובע מעולם לא שילם דמי טיפול ארגוני, דמי חבר ומעולם לא נוכו משכרו הפרשים לקרן פנסיה המקיפה ב"מבטחים" על פי הוראת ההסכם הקיבוצי, אלא כעבור 6 חודשים ממועד תחילת עבודתו נוכו משכרו הפרשים לקופת הגמל "גדיש". 53. התובע קיבל תמריצים והטבות שלא על פי ההסכם הקיבוצי ואלה שולמו באופן ייחודי רק למדריכים בהוסטל. 54. לאחר שהתובע עבר הסמכה קיבל תוספת הסמכה בשכרו, תוספת שעובדי ההסכם הקיבוצי לא קבלו (ס' 19 לתצהירה של מנהלת מטב). ההכרעה 55. לאחר שבחנו טענות הצדדים מסקנתנו כי התובע לא הוכיח כי מלכתחילה חלו הוראות ההסכם הקיבוצי על תנאי עבודתו. עוד יצוין כי התובע לא הוכיח, כי לאחר ביטולו של ההסכם הקיבוצי המיוחד על כלל עובדי מטב, זכאי היה לזכויות שבהוראות האישיות שבהסכם הנ"ל. טענות וגרסת עדי הנתבעת לא נסתרו על ידו. הנטל חל על התובע להוכיח טענתו והוא לא עמד בנטל זה. 56. גרסת הנתבעת ונימוקיה , כי ההסכם הקיבוצי מעולם לא הוחל על תנאי עבודתו של התובע ועל מדריכי ההוסטל, לא נסתרה. 57. עדותה של מנהלת מטב כי במועד בו בוטל ההסכם הקיבוצי, כל העובדים במטב שעבדו לפי תנאיו חתמו ביום 1/4/03 על הסכם עבודה אישי אשר בטל את חלות ההוראות האישיות שבהסכם הקיבוצי ואלה שסירבו לחתום סיימו עבודתם, לא נסתרה כאמור. 58. לא הוכחה טענת התובע כי ההוראות האישיות שבהסכם המשיכו לחול באופן חריג על תנאי עבודתו מאחר ולא הוחתם על הסכם אישי. מעבר להעלאת הטענה היא לא הוכחה. התובע מעולם לא טען הטענה שכן אם היה עושה כן וככל שהוכח בפנינו היה נדרש לחתום על הסכם אישי כפי שנעשה עם כלל העובדים. 59. גם טענת הנתבעת כי התובע זכה להטבות שלא על פי ההסכם הקיבוצי - תומכות במסקנתנו. 60. לאור האמור לעיל, לא הוכח כי התובע היה זכאי להטבות שתבע על פי ההוראות האישיות שבהסכם הקיבוצי ולכן גם לא יכול היה לוותר עליהן. כן הוכח כי הוראות ההסכם הקיבוצי לא חלו מלכתחילה על התובע בתקופת עבודתו. 61. די באמור לעיל כדי לדחות טענתו בסוגיה זו. השכר החודשי - האם מדובר בשכר כולל 62. התובע טוען כי תנאי עבודתו כללו בחובם תמורה בגין עבודה בשעות נוספות. לטענתנו הוכח כי לתובע נקבעה משרה הכוללת שעות נוספות. משרה זו היתה בת 260 שעות אשר בגינה קיבל שכר קבוע בסך 5,466.38 ₪ לחודש. לפיכך טוען כי מדובר הסכם העבודה שהשכר שנקבע בו הינו בבחינת תשלום שכר כולל, היינו שכר הכולל תמורה בגין עבודה בשעות נוספות וזאת בניגוד לקבוע בסעיף 5 לחוק הגנת השכר. (סעיף 87-88 לסיכום טענותיו). 63. לפיכך, טוען התובע כי השכר החודשי שקיבל הינו למעשה השכר הרגיל ובעקבות כך הוסיף וטען כי במהלך עבודתו לא קיבל גמול בגין עבודתו בשעות נוספות, גמול אותו תובע בתביעתו המתוקנת. 64. התובע היפנה לתלושי השכר בהם צוין תשלום שכר חודשי קבוע ללא כל ביטוי לתמורה נוספת בגין עבודה בשעות נוספות. כן טען כי כל שעות עבודתו הכוללות שעות נוספות ושעות עבודה במנוחה שבועית שולמו לו בתעריף זהה. 65. הנתבעת טענה והוכיחה כי חישוב השכר החודשי נעשה בשעות ולא בכסף היינו, השכר החודשי המפורט בתלושי השכר, כולל שכר עבור כל שעות עבודתו של התובע על פי דוחות הנוכחות כולל השעות הנוספות שעבד בפועל. 66. הנתבעת טענה כי אין מדובר בשכר כולל כמשמעותו בסעיף 5 לחוק הגנת השכר, אלא בשכר מוסכם שנקבע עם התובע בתחילת עבודתו, כפי שסוכם עם יתר המדריכים בהוסטל, ומהווה שכר בגין כל שעות עבודתו בפועל של התובע לרבות שעות נוספות ושעות עבודה במנוחה שבועית ובימי חג, הכל לפי חישוב שנעשה על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951. 67. החישוב נעשה על גבי דוחות הנוכחות של התובע, כאשר היה פונה מידי פעם למנהלת ההוסטל לצורך קבלת הסברים. 68. על פי המוסכם, התובע קבל שכר שעתי בשיעור 200% עבור כל שעות עבודתו במנוחה שבועית, לרבות תשלום שווי מלא של כל יום מחלה בגינו נעדר, החל מהיום הראשון. על כך התובע אינו חולק. 69. מדובר בתוספות שקבל התובע ואשר לא חלו על העובדים שהועסקו על פי ההסכם הקיבוצי. 70. מעיון בדוחות הנוכחות של התובע עולה כי חישוב שעות העבודה נעשה על גבי דוחות הנוכחות תוך חלוקת השעות בכל משמרת לשעות רגילות, שעות בתעריף 125% ו - 150% ו- 200%. 71. לגרסת הנתבעת, באותה מידה יכולה היתה להגיע עם התובע להסכמה לפיו שכרו החודשי עבור משרה מלאה של 186 שעות יעמוד על סך 3,969 ₪ לחודש (186* 21.34 ₪) כשעל שכרו זה יקבל את כל התוספות המגיעות על פי חוק והתוצאה תהא זהה, היינו היה מקבל שכר שהינו שווה ערך לסך 260 שעות עבודה כפי שהצדדים העריכו מראש כמכסת תקן לתקופת עבודתו מינואר 2002. 72. מנהלת ההוסטל הסבירה, כי בסידור העבודה הקבוע של התובע, התובע עבד בשבוע עבודה במשמרות לילה - 6 משמרות לילה של 10 שעות ועוד משמרת אחת של שבת לילה בת 10 שעות כל אחת (סה"כ 70 שעות עבודה בפועל). בשבוע משמרות ערב התובע עבד 5 משמרות ערב בנות 7.5 שעות כל אחת (סה"כ 37.5 שעות עבודה בפועל) בסבב משמרות של 4 שבועות התובע אמור היה לעבוד סה"כ 215 שעות עבודה בפועל. 73. שעות התקן הנ"ל אינן משקפות את שעות העבודה בפועל של התובע אלא את הגמול המגיע עבור 215 שעות עבודה בפועל, בגין היקף המשמרות החודשי שתוארו בסעיף 74 לעיל, לאחר שהוסיפו עליהן את התוספות המגיעות על פי חוק בגין שעות עבודה נוספות כאשר החישוב נערך כך: א. כל משמרת לילה של 10 שעות = 12 שעות משוקללות (לפי 7 שעות רגילות + 2x125% + 1 x150% + שעה נוספת שהוספה בטעות בכל משמרת לילה שכן לתובע שולמו 8 שעות רגילות עבור 7 שעות משמרת לילה ובנוסף שעה נוספת עבור השעה ה-8). ב. כל משמרת שבת של 10 שעות = 20 שעות משוקללות (תעריף 200%) החל מהשעה הראשונה עבור כל משמרת שבת. ג. לפיכך שבוע לילה שכלל 6 משמרות לילה ועוד משמרת שבת היה שווה ערך ל - 92 שעות משוקללות. (6x12 + 20). ד. שבוע של משמרות ערב שווה ערך ל 37.5 שעות משוקללות (5 משמרות של 7.5 שעות). ה. לפיכך בסבב של 4 שבועות של עבודה צפוי כל מדריך לעבוד 215 שעות בגינן יהיה זכאי ל - 259 שעות משוקללות. (2x92 + 2 x37.5) ו. ככל שחישוב שעות העבודה שבוצעו בפועל על ידי התובע עלה על מכסת השעות התעריפיות (260 לתקופה הרלוונטית) התובע קיבל בנפרד על כך גמול בתלוש השכר שכונה "שעות בית אלמוג" ובשיעור של שכר מינימום בטענה כי כך סוכם בין הצדדים. 74. נטען כי שיטת תשלום זו נעשתה כדי להיטיב עם המדריכים ולא כדי לקפח אותם הואיל ובמסגרת המשמרות בהוסטל חויבו המדריכים לעבוד שעות נוספות באופן קבוע. לפיכך מטב הסכימה כי משרת התקן הקבועה הכוללת גם שעות נוספות שעבד המדריך בפועל יוכנסו לבסיס השכר עליו העובדים יקבלו הפרשות סוציאליות. (ראה: עדות מנהלת ההוסטל עמ' 67 ו - 69 לפרוטוקול). 75. השכר שולם לתובע לאחר התחשבנות על פי שעות עבודתו שביצע בפועל תוך הוספת גמול שעות נוספות וגמול עבור עבודה בשבת. 76. תרגום שעות העבודה של התובע לכמות השעות המשוקללות עליה יש לשלם שכר נעשה על ידי מנהלת ההוסטל כפי שפרטה בתצהירה כלהלן: א. במשמרת ערב - כל אחת משמונה שעות העבודה הראשונות ביום עבודה החל באמצע השבוע חושבה כשעת עבודה רגילה. ב. שעת העבודה התשיעית ושעת העבודה העשירית ביום עבודה החל באמצע שבוע חושבה כ - 125% משעת עבודה רגילה (1 שעת עבודה = 1.25 שעות משוקללות). ג. כל שעת עבודה החל מהשעה ה - 11 ואילך ביום עבודה החל באמצע שבוע חושבה כ- 150% משעת עבודה רגילה (1 שעת עבודה = 1.5 שעות משוקללות). ד. כל שעת עבודה אשר בוצעה על ידי התובע בסוף שבוע או בחג חושבה כ - 200% משעת עבודה רגילה (1 שעת עבודה = 2 שעות משוקללות). תוספת זו, בשיעור של 100% על השכר הרגיל, מורכבת מתוספת בשיעור של 50% בגין עבודה בסוף שבוע / חג וכן תוספת בשיעור של 50% בגין עבודה בשעות נוספות וזאת בכדי למנוע מהצורך לבדוק אם העבודה אשר בוצעה בסוף השבוע חורגת מ- 43 שעות שבועיות. ברור על פניו - כי דרך חישוב זו היטיבה עם התובע. ה. במשמרת לילה חישבה את 7 שעות העבודה הראשונות הרגילות כ - 8 שעות רגילות ובנוסף בגין כל שעת לילה נוספת החל מהשעה ה-8 התובע קיבל גמול שעות נוספות. דרך חישוב זו זיכתה את התובע, בגין כל משמרת לילה אשר ביצע, בשעה אחת נוספת אשר אותה לא עבד בפועל ולא הגיעה לו, וזאת בשל טעות בהבנת הוראת חוק שעות עבודה ומנוחה, הקובעת כי במשמרת לילה משך של יום העבודה הוא 7 שעות. גמול נוסף זה, שאינו מגיע לתובע ומקורו בטעות, הצטבר למאות שעות עבודה בתקופת העבודה. 77. במקרים רבים עבור כל יום חופשה נזקפו לתובע שעות חופשה בהתאם למספר שעות העובדה היומי של התובע בשבוע בו הוא יצא לחופש, כך יצא שהיו פעמים בהם התובע קיבל עבור יום חופש 10 שעות עבודה. עבור כל יום מחלה נזקפו לתובע 7.5 שעות משוקללות החל מיום המחלה הראשון במקום מקסימום של 6 שעות מחלה המגיעות לתובע רק החל מיום המחלה הרביעי לפי חוק. היו אף פעמים בהן שולם לתובע עקב טעות 10 שעות עבודה עבור כל יום מחלה (ר' למשל 2 לספטמבר 2004 או הימים 01 עד 03 לחודש מרץ 2005). מדובר בטעויות חישוב נוספות אשר נעשו על ידי הנתבעת לטובתו של התובע במהלך תקופת העבודה. 78. מסך השעות המשוקללות אשר התקבלו לאחר הוספת כל התוספות המגיעות לתובע, הנתבעת הפחיתה את מכסת השעות המשוקללות אשר שימשה בסיס לחישוב המשכורת החודשית (בתקופה הרלוונטית לתביעה - 260) והדבר פורט בדוחות הנוכחות מידי חודש בחודשו. עבור 260 שעות משוקללות התובע קיבל את הגמול עליו הוסכם מראש בגין מכסת שעות זו. שעות בית אלמוג 79. השעות המשוקללות אשר חרגו מהמכסה החודשית שנקבעה מראש כונו בתלוש המשכורת "שעות בית אלמוג" והם שולמו לתובע מידי חודש בחודשו. ככל ששעות העבודה בפועל בחודש עבודה עלו על מכסת השעות המשוקללות הקבועות מראש (260 שעות), התובע קיבל עבור השעות אשר חרגו מהמכסה שכר נוסף, לפי תעריף שכר מינימום, כפי שסוכם עמו מיומו הראשון בעבודה. במקרים בהם היקף השעות המשוקללות היה נמוך מ - 260, הרי שהחוסר היה מקוזז משכרו החודשי של התובע או מעודף שעות משוקללות בחודש אחר, בשיעור השכר השעתי ששולם לתובע עבור כל שעות עבודתו המשוקללות. ההכרעה 80. לאחר ששקלנו טענות הצדדים אנו בדעה כי אין לראות בשכרו החודשי של התובע כשכר כולל כהגדרתו בסעיף 5 לחוק הגנת השכר 81. מסקנתנו היא כי מדובר למעשה בתשלום שכר חודשי שאינו גלובלי הכולל תמורה עבור כל שעות עבודתו של התובע בפועל, כאשר בגין שעות רגילות קיבל שכר של 100% ובגין שעות עבודה נוספות קיבל גמול נוסף שאינו נופל מהגמול על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. 82. אין מדובר בתוספת פיקטיבית לשכר הרגיל, אלא מדובר בגמול עבור שעות עבודה ששולמו לתובע עבור שעות עבודתו בפועל מידי חודש בחודשו על פי דיווחו ואף מעבר לכך. בניגוד לעובדות המקרה שפורטו בפסק הדין שניתן לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 390/09 זליגמן לאוניד - ר-צ פלס ט בע"מ מיום 30/5/11), במקרה הנוכחי הנתבעת הגישה חישוב באשר לאופן חישוב שכרו החודשי של התובע ממנו ניתן ללמוד בברור כי שכר זה כלל תשלום עבור שעות רגילות לרבות שעות נוספות או שעות עבודה במנוחה שבועית שעבד התובע בפועל מידי חודש. התובע לא חלק על עובדה זו אלא טען כי השכר החודשי ששולם לו הינו שכרו הרגיל לאור הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר והתעלם מאופן חישוב שכרו החודשי שנעשה בידיעתו ומבלי שהלין על כך. 83. קביעתנו זו מובילה למסקנה כי טענת התובע כי לא קבל גמול בגין עבודה עבור שעות נוספות בטענה כי מדובר בשכר כולל דינה להדחות. זכאות התובע להפרשי שכר בגין עבודתו בשעות נוספות 84. התובע מאשר בתביעתו כי תובע הפרשי שכר בגין שעות נוספות כולל עבודה במנוחה שבועית לתקופה מ- 1/03 עד למועד פיטוריו (עמ' 9 לפרוטוקול). 85. עוד נציין כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לשעות עבודתו של התובע שפורטו בדוחות הנוכחות לתקופה בגינה תבע הפרשי שכר (נספח ה/1 ו - ו/1 לכתב התביעה מתוקן) (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 2/7/09) 86. התובע צירף טבלאות אקסל לתצהירו אולם הודה במסגרת חקירתו כי לא יכול ליתן הסבר לנתונים ולאופן החישוב שכן אלה נערכו על ידי באת כוחו ( סעיף 35 לתצהירו ועמ' 7-8 לפרוטוקול מיום 2/7/09) 87. מעיון בטבלאות האקסל ועדותו של התובע עולה כי התובע ערך חישוביו על פי שיעור שכר שעתי בסך של 29.38 ₪ בגין כל תקופת עבודתו להפרשי שכר כאשר הנחת היסוד בחישוביו כי השכר החודשי שקבל מידי חודש היה שכרו הרגיל למשרה מלאה בת 186 שעות. (5466.38 ₪ חלקי 186 שעות). 88. באשר לשעות המנוחה השבועית בגינם תובע התובע גמול, ערך החישוב על פי ערך שעת עבודה רגילה של 200%. תוך ציון העובדה כי בין הנתבעת לתובע היה הסכם מיוחד הקובע שכר בשיעור של 200% לשעה החל מהשעה הראשונה. 89. באשר למשמרות לילה התובע ערך חישוביו על פי פרק ד' להסכם הקיבוצי לפיו זכאי לשכר בשיעור 150% החל מהדקה הראשונה עבור 7 שעות ראשונות ובנוסף לגמול בגין עבודה בשעות נוספות. 90. ולבסוף יצוין כי התובע טוען כי ערך חישוביו בהתאם לחישוב יומי. חוות הדעת מטעם הנתבעת 91. הנתבעת צירפה חוות דעתו של חשב השכר עופר קנטור ממנה עולה כדלקמן: א. החישובים בחוות דעתו נערכו על פי 53 גיליונות נוכחות של התובע לחודשים 1/2003 - 5/2007. ב. 54 תלושי שכר לחודשים 1/2003 - 6/2007 שצורפו לתצהיר התובע. ג. גיליונות נוכחות ותלושי שכר לחודשים 1/2002 -12/2002 92. חשב השכר ציין כי ערך החישובים על פי חוק שעות עבודה ומנוחה(סעיף 3 לעמ' 2 בחוות הדעת). 93. החישוב נעשה על פי שעות עבודה יומיות. 94. כל חישובי השכר של התובע נעשו בשעות ולא בכסף. 95. בכל תקופת עבודתו נקבע תקציב חודשי של שעות עבודה בגינו שולם שכר חודשי מוסכם. בתקופה הרלוונטית לתביעתו של התובע עמד תקציב זה על 260 שעות בחודש בגינו שולם בחודשים 1/2003 עד 12/2003 שכר חודשי מוסכם בסך 5,424.59 ₪ (יחד עם תוספת בשיעור של 3.6% ובסך של 195.28 ₪ - השכר ששולם הינו 5,619.87 ש"ע) והחל בחודש 1/2004 ועד 5/2007 שולם בגין תקציב של 260 שעות שכר חודשי מוסכם בסך 5,4663.38 ₪ (כולל בחובו תוספת בשיעור של 3.6% ובסך של 196.78 ₪ ) 96. על מנת להימנע מחישובים מסובכים ולהקל על חישובי גמול העבודה בשעות המנוחה השבועית, חושבה שעת עבודה כזו כ - 2 שעות רגילות, היינו כשיעור המרבי שיש לשלם בעד שעה נוספת שלישית ואילך בשעות המנוחה השבועית. אמנם, בדרך זו זכה העובד לגמול עודף בגין השעות הנוספות הראשונה והשניה, אך המעביד זכה בחישוב פשוט וקל לניהול. הגמול העודף שזכה לו העובד בצורת חישוב זו היה בערך של 4 שעות עבודה רגילות (סעיף 4 ז' לחוות הדעת). לפיכך לאור חישובי הנתבעת בגין שעות רגילות, שעות משמרת לילה ושעות שבת התובע קיבל שכר בגין 81 שעות משוקללות (במקום 71 שעות משוקללות) (סעיף יז' 5 לחוות הדעת) 97. לאחר בדיקה יסודית ומדוקדקת של חוות הדעת עולה כי חוות הדעת מטעם הנתבעת תומכת בגרסת הנתבעת כפי שהוצגה לעיל באשר לאופן חישוב השכר החודשי ששולם לתובע ותואמת את האמור בחוק שעות עבודה ומנוחה. טעויות בחישובי המעביד - נספחים ב-ג לחוות הדעת א. טעות בחישוב שעות עבודת לילה - בעבודת לילה חושבו שעות נוספות החל מהשעה השמינית, אך שולמו בטעות גם 8 שעות עבודה רגילות (במקום 7 שעות רגילות) חישוב זה הוסיף לתובע גמול מלא בעד שעה שבה לא עבד. מפנה לגליון נוכחות לחודש נובמבר 2006. (עמ' 6 לחוות הדעת) ב. טעויות בחישוב שעות עבודה רגילות במהלך היום. (שנבעו מטעויות בחישוב, מטעויות בדיווח של התובע לרבות טעויות בדיווח של מספר השעות). פרק 4(2) כח-כט לחות הדעת) ג. ההפרשים שעל המעביד לשלם לתובע או על התובע לשלם למעביד פורטו בנספח ב' לחוות הדעת. 98. לטענת החשב הטיבו על פי רוב עם התובע (לאור החישוב שנערך על ידי הנתבעת בגליון הנוכחות). מדובר בהטבות בסך של 11,768 ₪. נטען כי אם תתקבל טענת התובע כי עבור השעות המשוקללות של שעות בית אלמוג שעבד מעבר לתקציב החודשי היה צריך לשלם לפי התעריף השעתי הבסיסי המוסכם מעת לעת כי אז שווי הפער יקטן ב - 4,760 ₪. ושווי ההטבות ששילמה הנתבעת לתובע ביתר יהיה בסך של 6,988 ₪. (נספח ה' לחוות הדעת). טעויות בחישובי התובע - נספח ד לחוות הדעת 99. חשב השכר הפנה לאי דיוקים וטעויות בתחשיבי התובע כדלקמן: א. תביעות של שעות עבודה שהתובע לא עבד בהם. ב. "ניפוח" ימי עבודה של התובע. ג. "ניפוח" ערך שעת עבודה רגילה. ד. הפסקה בין יום אחד למשנהו - מדובר בחישוב התובע המבוסס על ההנחה כי אם לא חלה הפסקה של 8 שעות בין יום אחד למשנהו מצטרפות שעות העבודה שהתובע עשה ביום השני כשעות נוספות של היום הראשון. לטענת החשב אין להסיק כך מסעיף 21 לחוק שעות עבודה ומנוחה. מדובר בטעות של התובע שהופיעה לפחות 9 פעמים בחישוביו. ה. חישוב שגוי של ערך שעת עבודה רגילה ושעת עבודה נוספות בשעות המנוחה השבועית - הכוונה לחישובי התובע המבוססים על ההנחה שעבור שעת עבודה רגילה בשעות המנוחה השבועית זכאי לשכר רגיל ששיעורו 200% ועל בסיס זה חושבו השעות הנוספות. ההכרעה 100. נקדים ונאמר כי לאחר עיון וניתוח חישובי הצדדים מסקנתנו כי התובע לא הוכיח כי אכן זכאי להפרשי שכר בסך של 251,033.3 ש"ח שתבע בתביעתו המתוקנת. 101. מסקנתנו זו נסמכת על מספר נימוקים אשר חלקם עולים מהאמור בפסק הדין עד כה. ראשית, לאור מסקנתנו כי התובע לא הוכיח כי יש לראות השכר החודשי כשכרו הרגיל ולאור דחיית טענתו כי זכאי בנוסף לשכר זה להפרשי השכר שתבע, הרי כל חישוביו שגויים לרבות הבסיס השעתי עליו ביסס חישובים אלה. שנית, מסקנתנו כי התובע לא הוכיח כי ההסכם הקיבוצי חל על תנאי עבודתו מלכתחילה לרבות דחיית טענתו בדבר החלת ההוראות האישיות על תנאי עבודתו לאחר ביטולו של ההסכם הקיבוצי מובילה למקנה כי חישוביו באשר לגמול בגין עבודה בשעות משמרות הלילה דינה להדחות. שלישית, אין לקבל גרסת התובע כי הנתבעת לא הוכיחה הסכם עבודה מחייב בין הצדדים עליו נסמכה בחישוביה. טענה זו אין לקבל שכן התובע עבד במשך כ- 8 שנים באותם תנאים, קיבל תלושי שכר ולא הלין על כך. רק לאחר שפוטר הגיש תביעתו ולא נטען על ידו כי במהלך עבודתו פנה לנתבעת והלין על תנאי עבודתו. 102. לא נעלמה מעיננו העובדה כי התובע, כאשר ערך חישוביו לגמול עבודת במשמרות לילה בימי ו' התעלם מתנאי עבודתו המוסכמים שטענה להם הנתבעת וערך החישוב על פי שכר שעתי של 200% לשעה רגילה ובגין שעות נוספות תבע גמול בגין 300% ללא כל הסבר מניח את הדעת. אכן חשוב שעות נוספות בגין עבודה במנוחה שבועית על פי חוק שעות עבודה ומנוחה לרבות הפסיקה שצוטטה על ידי הצדדים נעשית על פי ערך שעה רגילה של עבודה במנוחה שבועית, אולם במקרה שלפנינו הוכח כי ערך השעה של עבודה במנוחה שבועית בגין כל שעות העבודה עלה על ערך השעה הרגילה על פי החוק (150%) והוכח כי מדובר בהטבה של 4 שעות משוקללות בגין כל משמרת. טענה שלא נסתרה על ידי התובע. כמו כן אין מדובר בשעות משמרת אשר יש לראות את כולן כשעות נוספות, שכן התובע לא טען כי באותו יום ו' בשבוע עבד טרם החל את משמרת הלילה בשעה 22:00 כפי שמופיע בדוחות הנוכחות. לפיכך כאשר נבחנו חישובי הנתבעת באשר לגמול שקבל התובע עבור עבודה במשמרות לילה בימי ו' לא מצאנו כל מקום להתערב בחישוב שכן לא הוכח כי מדובר בחישוב בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה.(ראה ע"ע 233/06 א.נ.נתניה בע"מ - לב טרנרידר) 103. בנסיבות אלה חישובי הנתבעת מקובלים עלינו מהם עולה כי גם על פי חוק שעות עבודה ומנוחה התובע לא קופח בזכויותיו. שעות בית אלמוג 104. בחישוב שעות אלה מצאנו כי יש להתערב גם אם מדובר בהסדר שנהג בין הצדדים במשך כל שנות עבודתו של התובע ללא עוררין. הטעם לכך הינה העובדה כי אין חולק כי שעות בית אלמוג הינן שעות שבהן עבד התובע מעבר למשרת התקן של 260 שעות. 105. אין להתעלם מהעובדה כי התובע קיבל שכר חודשי קבוע בגין 260 שעות וכדי להשלים את מכסת השעות הקבועה שנקבעה קיבל גמול בגין שעות נוספות. 106. התובע הסכים כי שעות בית אלמוג ישולמו על בסיס שכר מינימום ולא הלין על כך. 107. התובע בתביעתו וטבלאות שצירף בתביעתו לא הפריד בין תביעתו לשעות בית אלמוג אלא אלה נכללו במסגרת תביעתו הכללית להפרשי שכר. 108. התובע לא הוכיח כי כל שעות בית אלמוג היו שעות נוספות. 109. יחד עם זאת, אנו בדעה כי למרות ההסכם בין הצדדים ראוי היה לזכות את התובע בגין שעות עבודה אלה בשכר שעתי רגיל על פי התעריף השעתי המוסכם ולו מהטעם כי בדיקת הדוחות מובילה למסקנה כי שעות בית אלמוג היו לפחות בבחינת שעות עבודה רגילות ומדובר בשכר עבודה מעבר למשרתו המשוקללת החודשית. 110. בנסיבות אלה אנו מאמצים את חישובי הנתבעת בחוות דעתו של חשב השכר וקובעים כי יש לזכות את התובע בסך של 4,760 ₪ עבור הפרשי הפער בין השכר שקיבל בפועל עבור שעות בית אלמוג בשיעור שכר מינימום לבין התעריף השעתי המוסכם הרגיל (ס' 5 יג' ונספח ה' לחוות הדעת) כאשר הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פיטורי התובע (13/5/07) עד לפרעון המלא בפועל. התביעה להפרשי פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה 111. התובע טוען כי יש לכלול את תוספת ההסמכה שקבל בשכרו במהלך עבודתו כחלק משכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ולפיכך תובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך 6,776.16 ₪. 112. התובע טוען כי מדובר בתוספת קבועה ששולמה לו החל מחודש 2/05 באופן קבוע ובסך של 633 ₪ לחודש. מדובר בתוספת ששולמו לו בכל חודש וחודש גם בזמן מחלה וגם בזמן חופשה ומבלי שנדרש לבצע איזה שהיא עבודה מיוחדת. התובע מגדיר תוספת זו כתוספת מקצועית אשר ניתן לראותה כחלק משכר היסוד על פי האמור בתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964. 113. הנתבעת טוענת כי התובע זכאי היה לתוספת הנ"ל לאחר שעבר הסמכה (סעיף 33 לתצהירה של מנהלת מטב). צוין בתצהירה של מנהלת מטב כי תוספת ההסכמה שולמה לתובע החל מחודש ינואר 2002 כאשר מדובר בתמריץ המועבר למטב על ידי משרד הרווחה למדריכים אשר עברו קורס הדרכה המוכר על ידי משרד הרווחה, כאשר תשלום התמריץ לעובד על ידי מטב מותנה בהעברתו של התשלום בפועל על ידי משרד הרווחה. סכום התמריץ המועבר משולם למדריך במלואו בניכוי הוצאותיה של מטב. מדובר בהוצאות בגין מס, מס מעסיקים וביטוח לאומי כאשר הברוטו המועבר מסתכם בסך 750 ₪ והסכום המועבר בפועל לתובע היה 633 ₪. עוד ציינה מנהל ההוסטל כי מהסכום הנ"ל לא נוכו הפרשות בסך 8.33% לפוליסת ביטוח כלשהי. 114. מכלל הראיות שהוצגו לתיק עולה כי התוספת שולמה לתובע לאחר שסיים בפועל קורס של משרד העבודה והרווחה למדריכים שהיווה תנאי לקבלת התוספת הנ"ל ושולמה לו רק לאחר סיומו של הקורס. 115. אנו בדעה כי אומנם מדובר בסכום שהוגדר בתלוש השכר כ"תוספת הסמכה" אולם על פי הפסיקה יש לבדוק את מהות התשלום לצורך מתן החלטה האם מדובר ב"תוספת" אוטנטית או חלק מ"השכר הקובע" לצורך חישוב הפיצויים. נטל השכנוע כי התוספת הינה חלק אינטגראלי של שכר העבודה חלה על התובע. 116. על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב. 117. במקרה שלפנינו התובע זוכה בתוספת הנ"ל לאחר שעבר קורס הסמכה מוכר של משרד הרווחה בשנת 2002 וכתנאי לעבודתו במדריך, אולם החל מאותו מועד קיבל מידי חודש בחודשו את הסכום הנ"ל ללא מילוי כל תנאי נוסף ובסכום קבוע עבור עבודתו כמדריך בהוסטל. לא נסתרה הטענה כי מדובר בקורס שעבר על מנת למלא את התפקיד. לפיכך יש לראותו כחלק משכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. 118. העובדה שהנתבעת שימשה צינור להעברת הסכום אינה משנה את מהותו. 119. יחד עם זאת, אין לומר כי השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים הינו בשיעור של 6,296.17 ₪, כפי שטוען התובע שכן בשכר זה כלול גמול בגין עבודה בשעות נוספות והתובע התעלם בחישוביו מעובדה זו כמו כן התעלם מהשינוי בהיקף משרתו במהלך עבודתו. 120. לפיכך לא מצאנו כל מקום לחייב הנתבעת בתשלום הפרשי פיצויי פיטורים. 121. לפיכך דין התביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים ובעקבות כך לתשלום הלנת פיצויי פיטורים - דינה להדחות. 122. מעבר לדרוש נציין כי באשר לתביעת התובעת לפיצוי הלנת פיצויי פטורים יצוין כי טיעוני הנתבעת בכתבי טענותיה בסוגיה זו מקובלים עלינו ובכל מקרה פיצויי הפיטורים שולמו עוד בטרם לוותה הנתבעת בייעוץ משפטי ולא הוכחה התנהלות שבחוסר תום לב של הנתבעת או כי ביקשה להתחמק מתשלום הפיצויים במועד. 123. לפיכך התביעה ברכיבים אלה - נדחית. התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין 124. התובע טוען כי פוטר מעבודתו שלא כדין, ללא מתן זכות שימוע כאשר מדובר בפיטורים שנעשו בחוסר תום לב, בשרירות לב ולא משיקולים ענייניים. 125. התובע תובע פיצוי בגין 12 משכורות חודשיות בסך 75,554 ₪ בגין פיטוריו שלא כדין. 126. התובע טוען כי פוטר לאלתר בתחילת הפגישה בינו לבין מנהלת מטב ומנהלת ההוסטל שהתקיימה ביום 13/5/07, וזאת בלשונו: "שנכנסתי לחדר וישבתי המשפט הראשון היה שאתה מפוטר מעכשיו ולא תגיע מהיום לעבודה. הייתי אמור להגיע למשמרת בצהריים בשעה 15:00 אמרה לי חד וחלק אני מפוטר ושלא אגיע היום לעבודה. לאחר שהשיחה התגלגלה שאלתי מה בגלל פעם אחת שלא עשיתי כביסה את מפטרת אותי מעכשיו לעכשיו בלי שיחה מקדימה. ורדה אמרה שאולי יתנו לי הסבר למה אני מפוטר ונאמר שאני מפוטר מחוסר ארגון (צ"ל אמון - י.ה.) במערכת זה שהלכתי לראיון עבודה במקום אחר זה חוסר אמון ולכן מפטרים מעכשיו לעכשיו. זה בסדר ומקובל" (עמ' 33-34 לפרוטוקול) לטענת התובע מנהלת ההוסטל השיבה לו: "כן בגלל שהתחלת לחפש מקום עבודה אחר אתה פגעת באמון שלי". 127. התובע טוען כי לא נשלחה לו הזמנה לשיחה שהתקיימה עימו, לא כל שכן הזמנה לשימוע המפרטת את הטענות כלפיו והכוללת את כל החומר התומך בהחלטה להביא את סיום עבודתו לבחינה. בנסיבות אלה טוען התובע כי לא היה לו כל סיכוי לשנות את רוע הגזרה אשר התגבשה מראש ונמסרה לו מיד עם פתח הפגישה. 128. עוד טוען כי עובר להחלטה לפטרו לא ניתן משקל לוותקו ולמצבו האישי כבעל משפחה וכי לא ניתן משקל לעובדה כי לא היתה כל ביקורת על עבודתו המקצועית. 129. התובע טוען כי הנסיבות שהובילו לפיטוריו הינן העובדה שמנהלת ההוסטל בחודש 4/07 זימנה אותו לשיחה והבהירה לתובע כי אינה יכולה להמשיך ולהעסיק אותו באותה מסגרת העסקה (2 משמרות לילה שבועיות בחודש) וכי עליו לעבור להיקף משרה של עבודה במשמרת לילה אחת מידי 3 שבועות ושלוש משמרות צהרים. לגרסת התובע מנהלת ההוסטל חייבה אותו לעבוד 7 ימים בשבוע ללא כל יום מנוחה וכאשר הלין על כך דחתה את בקשתו בטענה כי ידיה כבולות ואינה יכולה לשנות את המצב. התובע היה מוטרד מאוד וציין שלאחר מכן חש שלא בטוב ושהה במחלה והחליט לבחון במקביל עבודות אחרות בשוק. 130. בניגוד לטענת הנתבעת טוען התובע כי לא התייצב לראיון עבודה במהלך תקופת המחלה אלא לאחר מכן. עובדת היותה בראיון התגלתה לנתבעת שכן התובע הפנה את המראיינת לקבלת המלצות ממנהלת ההוסטל ומסר לה את הטלפון האישי של מנהלת ההוסטל. לאחר תום תקופת המחלה חזר לעבודתו וטען כי חש בקרירות ובמתח רב של מנהלת ההוסטל. 131. באחד הימים בו ביצע משמרות לילה הגיע קודם לכן לשוחח עם מנהלת ההוסטל וניסה לבחון מדוע זכה ליחס זה ממנה תוך שהדגיש כי המשרה חשובה לו מאוד ואינו רוצה להיות מנותק מהמשפחה. מנהלת ההוסטל השיבה לו בקרירות כי אינה יכולה לשנות את היקף משרתו. 132. בלילה משהגיע למשמרת הבחין בפתק של מנהלת ההוסטל בו התבקש לבצע כביסות וטוען כי בשל מצבו הנפשי המעורער לא הצליח לבצע את המטלה במסגרת משמרת הלילה. (סעיף 65 לתצהיר). התובע הדגיש כי מדובר במקרה חריג שכן עד לאותה עת ביצע כל מטלה שהוטלה עליו ואף סייע בביצוע כביסות. 133. למחרת היום כאשר שב לעבודה זכה להתעלמות מצידה של מנהלת ההוסטל אשר נהגה עימו ב"ברוגז" (סעיף 68 לתצהיר) התובע ביקש להתנצל בפניה על כך שלא הספיק לבצע את הכביסה כאשר השיחה התקיימה בנוכחות העובדת יעל. בתגובה טענה מנהלת ההוסטל כי נדרשת קיומה של פגישה דחופה בעניינו של התובע עם מנהלת מטב וזאת עקב מה שקרה בזמן האחרון. 134. בניגוד לטענת הנתבעת טוען התובע כי לא נאמר לו על ידי מנהלת ההוסטל שמדובר בהפרות משמעת חמורות ולא פורטה הסיבה לפגישה עם מנהלת מטב . 135. עוד הדגיש כי הפגישה התקיימה לאחר שבוע ומיד בפתח הפגישה נאמר לו כי הוא מפוטר לאלתר והיה המום. 136. עוד הדגיש התובע כי לאחר פיטוריו כאשר פנה למספר מקומות לנסות ולאתר לעצמו מקום עבודה חלופי נדחו בקשותיו. כשהמצב חזר על עצמו פנה באופן אנונימי אל הנתבעת בבקשה לקבל עבורו מכתב המלצה ומנהלת ההוסטל השמיצה את התובע בדבר התנהגותו הבעייתית במסגרת העבודה וביחסיו עם העובדים והבהירה כי זו הסיבה לפיטוריו. 137. הנתבעת פרטה בתצהירה של מנהלת ההוסטל, את הנסיבות שהובילו לפיטורי התובע. מנהלת ההוסטל פרטה בתצהירה את הסיבות שהובילו להידרדרות שחלה במערכת היחסים בינה לבין התובע החל מהמועד בו הודיעה לו על צמצום משרתו במסגרת עבודתו במשמרות לילה ועד למועד בו התובע הפר הוראה מפורשת שלה אשר ניתנה לו באופן מתריס. מנהלת ההוסטל פירטה בתצהירה כי קודם לצירופו של התובע לסבב משמרות הלילה, משמרות לילה בוצעו על ידי 2 מדריכים אחרים. התובע צורף לפי בקשתו לסבב משמרות הלילה - החל מחודש ינואר 2002 כדי להגדיל את כמות שעות העבודה שלו. מספר חודשים לאחר כניסתו של התובע לסבב משמרות הלילה נוצר אילוץ אשר חייב את הוצאתו של אחד המדריכים האחרים מסבב משמרות הלילה. לתובע ולמדריך הנוסף - סרגיי, היה ברור כי המדריך השלישי יחזור לסבב משמרות הלילה עם הסרת האילוץ. ואכן עם הסרת האילוץ ולפי בקשתו של המדריך השלישי, בחודש פברואר 2007 הודיעו למדריכים על השבתו של המדריך השלישי לסבב משמרות הלילה. אלא שהתובע, אשר עבד הרבה מעבר למשרה מלאה, התרעם על השבתו של המדריך השלישי לסבב משמרות הלילה ולא היה מוכן לקבל זאת. הדבר הביא לחיכוכים מתמידים בינה לבין התובע, תוך שהוא מסרב לקבל את עובדת השבתו של המדריך השלישי לסבב משמרות הלילה. 138. במהלך אותה תקופה, התובע החל להשמיע באוזני עובדים אחרים בהוסטל, כי תנאי העבודה בהוסטל אינם נראים לו ובכל הזדמנות הוא התרברב בכך כי באמצעות קשרים אשר יש לו ביכולתו לעבור לעבוד בהוסטל אחר, עם תנאים טובים יותר. 139. בחודש אפריל 2007 במהלך השבוע בו התובע ביצע משמרות לילה, התקלקלה אחת ממכונות הכביסה ולתובע הושארה הנחיה לסייע בביצוע הכביסה באמצעות מכונת הכביסה התקינה שנותרה בהוסטל אולם גם הוראה זו הפר ולא ביצע את הכביסה. 140. הנתבעת הדגישה בסיכום טענותיה כי התובע שינה גרסתו באשר לסיבה בגינה לא ביצע את הכביסה באותו לילה. בתביעתו טען כי לא הצליח לבצע במהלך משמרת הלילה. בתצהירו טען כי לא ביצע את הכביסה בשל מצבו הנפשי המעורער. בעדותו ציין כי היה מצוברח ולאחר מכן הוסיף כי "הייתי בסערת רגשות" והסביר כי אטימות הלב של מנהלת ההוסטל שביקש ממנה שלא תפגע בשכרו כי יש לו ילדים קטנים ומשכנתא הסעיר אותו וחסם אותו מלעשות את הכביסה בלילה (עמ' 33 לפרוטוקול), ואם הבית העידה כי התובע אמר לה כי הוא לא עושה כביסות "כי לא משלמים לו על זה" (עמ' 57 לפרוטוקול). 141. הנתבעת טוענת כי מדובר בתובע שלא הפנים את חשיבות התפקיד שביצע בהוסטל ובשל חיכוכים בינו לבין מנהלת ההוסטל סביב שעות עבודתו במשמרת לילה החליט להפר הוראה מפורשת שניתנה לו לכבס והצהיר למחרת היום בפני עובדים אחרים כי אין זה מתפקידו כי לא משלמים לו על כך. (עדות אם הבית עמ' 57 לפרוטוקול). 142. לגרסת הנתבעת בשל חיכוכים אשר היו בין התובע למנהלת ההוסטל סביב שעות עבודתו ותנאי שכרו, התובע החליט להפר הוראה מפורשת אשר ניתנה לו לביצוע במהלכה של משמרת הלילה תוך שהוא מצהיר בפני עובדים אחרים כי אין זה מתפקידו לבצע כביסה, כי לא משלמים לו על כך. מעבר לעובדה כי התובע הפר הוראה מפורשת אשר ניתנה לו, תוך הפרת האמון אשר ניתן בו כמדריך יחיד במשמרת לילה, התובע גם התריס כנגד סמכות מנהלת ההוסטל בפני עובדים אחרים. 143. מנהלת ההוסטל העידה כי שבוע לאחר האירוע עם מכונת הכביסה, התובע נעדר מחמת מחלה שבוע ימים אולם נודע לה כי במהלך השבוע שהתובע שהה במחלה התייצב בראיון עבודה בעיר רעננה, הרחק ממקום מגוריו. הנתבעת טוענת כי בכתב התביעה המקורי התובע לא חלק על עובדה זו ורק בתביעתו המתוקנת שינה גרסתו וטען כי התייצב לראיון לאחר תום תקופת המחלה. 144. מנהלת ההוסטל לא הכחישה את העובדה כי התובע ביקש להתנצל בפניה כי לא עשה את הכביסה אולם לגרסתה, כפי שקיבלה ביטוי בתצהיר, התובע לא יכול לפגוע בעבודה התקינה בהוסטל הנותן שירות לחניכים הסובלים מפיגור שכלי רק משום שתנאי העבודה במקום אינם נראים לו. 145. עוד ציינה כי העובדה שנודע לה שהתובע התייצב לראיון עבודה בזמן היותו בחופשת מחלה הוסיפה לחוסר האמון שנוצר כלפיו וההחלטה על פיטוריו התקבלה רק בסיומה של השיחה עימו ולא במהלכה ובמניעים הקשורים בטובת ההוסטל בלבד. 146. באשר לשיחה שהתקיימה עם התובע ביום 13/5/07 נטען כי נאמר לתובע כי מנהלת ההוסטל ומנהלת מטב שוקלות את פיטוריו מעבודה בגלל הפרת המשמעת החמורה שבמעשיו עת הוא סירב לבצע הנחיה שניתנה לו לעשות כביסה בשל מחלוקת אשר היתה לו עם מנהלת ההוסטל בנוגע לתנאי העבודה ושינוי סבב משמרות הלילה. אלא שהתובע לא הפנים את החומרה אשר במעשיו וכל שהשיב הוא "סך הכל לא עשיתי כביסה". 147. מנהלת מטב הבהירה היטב בעדותה בפנינו הסיבות שהובילו אותה לפיטורי התובע: "מדריך בהוסטל נדרש לבצע דברים שהאמינות ומהימנות הם שתי תכונת הכי חשובות שצריך לקחת בחשבון אם מדריך נשאר כל לילה בזמן המשמרת עם 31 דירים (צ"ל - דיירים) בעלי צרכים מיוחדים ואותו מדריך מסרב לבצע את אחת ההנחיות של מנהלת ההוסטל ואף יתרה מכך בהתרסה שהוא לא מבצע ואת זה לא שמעתי מעולם. שמעתי את זה מורדה ומאם הבית. ניתנה לו הזדמנות במהלך השיחה המשפט הראשון אחרי שהוצגה בפניו הראיה הזו התגובה שלו היתה מה בגלל כביסה את מפטרת אותי. לא שמעתי ממנו לא התנצלות במעמד הזה לא שמעתי ממנו איזה שהוא הסבר לא שמעתי ממנו חרטה שאת יכולה לסמוך עלי איזה שהיא הזדמנות ובקשה להזדמנות". (עמ' 80 לפרוטוקול) 148. מנהלת מטב הדגישה כי הבהירה לתובע בשיחה עימו שלא יתכן שבגלל שתנאי עבודה לא נראים לו הוא לא יבצע הנחיות והוראות הניתנות לו במיוחד במהלך משמרת לילה שהוא העובד היחידי בהוסטל ולאחר ששקלה את הדברים כאשר כל תגובתו של התובע היתה "סך הכל לא עשיתי כביסה ולא יותר מכך" החליטה בסיומה לפטר אותו מהעבודה. 149. יצוין כי מנהלת מטב פרטה שהיה צורך לפטר את התובע מידית והחלטה על אי שובו לעבודה לעבוד עם החניכים היה בה שיקול מקצועי (עמ' 85 לפרוטוקול). 150. באשר לטענת התובע כי לא היה מודע לכך כי זומן לשימוע אשר יכול היה להוביל לפיטוריו העידה מנהלת ההוסטל כי על התובע היה להסיק מהעובדה כי הוזמן לשיחה אצלה בשל עבירות משמעת כי אחת האופציות היתה כי מדובר בשימוע טרם פיטורים. (עמ' 75 לפרוטוקול). 151. ובאשר למימוש זכות השימוע העידה: "במסגרת השיחה שוחחנו איתו העלנו בפניו את הדברים שמפריעים לנו בעיית המשמעת חוסר האמון העובדה שקשה לנו לסמוך עליו וכל ששמענו ממנו זה במקום להביע באמת חרטה להביע הבנה והפנמה לקחת אחריות לשכנע שזה לא יקרה עוד פעם. היתה תחושה שהוא לא מבין על מה אנחנו מדברים ושואל מה רק בגלל שלא עשיתי כביסה. צריך להבין שבהוסטל לאנשים עם צרכים מיוחדים שמוגדרים כחסרי ישע. ההוסטל עובד 24 שעות ביממה 365 יום בשנה אני לא יכולה להיות נוכחת במקום כל הזמן לכן הכח שיש צוות שמבצע הוראות ופועל על פי רוח הדברים שאני מוצאת לנכון וכך צריך לטפל באנשים" ובהמשך העידה כי: "אם לא הייתי רוצה לשמוע את מה שיש לו להגיד והייתי סגורה עם זה הייתי אומרת שהוא מפוטר לאחר שבא להתנצל אבל אני לא מומחית גדולה למושגים משפטיים שימוע וכו' וחשבתי שאני חייבת לשבת איתו לשמוע את מה שיש לו להגיד בנוכחות מנהלת מטב". (עמ' 75 לפרוטוקול). ההכרעה 152. סמכותו של כל מעביד לפטר עובד בכל עת בכפוף למגבלה שבחוק או בהסכם אישי או קיבוצי. כמו כן חובתו של מעביד לנהוג בעת ביצוע הפיטורים בתום לב ומתוך שיקולים ענייניים. 153. עוד נפסק כי פיטורים שנעשו ללא שימוע נאות נוגדים את כללי הצדק הטבעי ולפיכך אינם כדין. יחד עם זאת, יצוין כי אי מתן זכות שימוע עלולה להביא לביטול הפיטורים אך לא בכל מקרה, תלוי הדבר בנסיבות המקרה הספציפיות. 154. דרושה מידה רבה של הקפדה לנהוג בתום לב בדרך זימונו של עובד להליך השימוע בכך שהזימון יעשה בזמן סביר מראש קודם לביצוע השימוע בפועל, ועל העובד להיות מודע כי בזכות שימוע מדובר והכלל הוא שהעובד צריך לדעת את נימוקי המעביד בפיטוריו, קודם למיצוי זכות השימוע. יחד עם זאת, כאשר הנימוקים ברורים מהקשר הדברים או ידועים לעובד בדרך אחרת, אי מסירתם לא תפגום בכשרות הליך השימוע. 155. על זכות העובד העומד בפני פיטוריו, להתגונן בפני טענות העולות כנגדו, נכתב רבות, כך למשל עמד על כך בית הדין הארצי בעניין גוטרמן ( ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, עבודה ארצ לג(68), 35), באומרו, בין היתר: " ... זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (לעניין זה ראו: דב"ע מח/ 148 - 3 שק"ם בע"מ - אפרים גרינברג, פדע כ 141, 143). עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד - להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת, בפתיחות, בהגינות ובתום לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו." 156. קיימת חובה לנהל פרוטוקול של ישיבת השימוע משום שהעדרו עלול להביא לביטול הפיטורים שכן במצב זה מתקשה בית הדין לפקח על תקינות ההליך. 157. לאחר שעיינו בטענות הצדדים אנו בדעה כי בנסיבות המקרה הנוכחי בשים לב לסיבות שהובילו לפיטורי התובע מחד, ולתפקידו בהוסטל מאידך, אין מקום להתערב בהחלטת הפיטורים של התובע ולקבוע כי מדובר בפיטורים שלא כדין מהסיבה הנ"ל. 158. הוכח מפי הנתבעת נימוקים סבירים להרגשה של מנהלת ההוסטל כי איבדה את האמון בתובע וזאת לא בשל מעשה אחד אלא בשל מספר אירועים אשר גרמו לחיכוכים ולהרעת יחסי העבודה בין השניים החל מהמועד בו סירב לקבל את החלטתה כי עליה להפחית ממשמרות הלילה שהועסק עד כה. לא הוכח כי שינוי משמרות הלילה נעשה כדי להרע את תנאי עבודתו ומנהלת ההוסטל הסבירה את הסיבות שהובילו אותה להחלטה זו לרבות מגבלות שבחוק שביקשה לפרט. כמו כן לא הוכח כל מניע פסול או זר שהוביל אותה להחלטה זו ההיפך הוא הנכון עולה מעדותה כי ביקשה "לתקן" את המצב ולהוסיף משמרות לתובע על מנת להפחית הפגיעה. למרות זאת התובע לא השלים עם החלטה זו ולאחר מכן נודע למנהלת ההוסטל כי התריס על התנהגותה גם בפני אחרים ובסופו של יום גם בחר שלא למלא אחר הוראתה המפורשת לבצע את הכביסה באותו לילה כאשר הוכח ולא נסתר כי דובר בנסיבות חריגות. יצוין כי התובע לא טען שמדובר בבקשה חריגה, וגם אם הבית העידה כי: "התובע היה רגיל לעשות כביסה והיה זה חריג שהוא לא עשה". (עמ' 57 לפרוטוקול) 159. ככל שהוכח בפנינו סירובו של התובע לבצע כביסה לא היתה העילה העיקרית בגינה פוטר אלא בשל מכלול סיבות שתיארה בפנינו מנהלת ההוסטל הנעוצות בהתנהלות התובע ובהידרדרות היחסים בין הצדדים עקב כך ויכול וסירובו לבצע את הוראת מנהלת ההוסטל לעשות כביסה במשמרת הלילה היה "הקש ששבר את גב הגמל". 160. נדגיש כי לא היתה כל מניעה כי התובע יפנה לחיפוש עבודה חילופית בין במהלך עבודתו או לאחר שנוכח בהתדרדרות היחסים בינו לבין מנהלת ההוסטל אולם העובדה כי עשה כן בזמן מחלתו, ולא הוכח ההיפך, אף עובדה זו פגעה באמון מנהלת ההוסטל בתובע ואין להלין על כך. 161. יחד עם זאת, אנו בדעה כי הוכח פגם בהליך הפיטורים על ידי הנתבעת מטעמים אלה: א. לא הובהר לתובע כי הוא מוזמן לשימוע. לא נאמר לו הדבר במפורש אלא כי הוא מוזמן לישיבה אצל מנהלת מטב לאחר שמנהלת ההוסטל סירבה לקבל את התנצלותו על כך כי לא ביצע את הכביסה באותו לילה כפי שהתבקש. ב. גם אם יכול היה התובע לשער כי מדובר בזימונו לשיחה אצל מנהלת מטב בשל התנהלותו והפרת המשמעת על ידו שנטענה כלפיו על ידי מנהלת ההוסטל, לא הוכח בסבירות ראויה כי התובע יכול היה בנסיבות אלה לשער כי הוא מועמד לפיטורים עקב כך. מדובר בתובע שעבד במשך 8 שנים בהוסטל ובשים לב לעובדה זו, לרבות מעמדו בנתבעת, והעובדה כי לא נטענה ביקורת על עבודתו המקצועית, מן הדין היה להודיעו כי בשימוע מדובר וכי קיימת גם אפשרות לפיטוריו עקב כך. ג. כמו כן הוכח כי לא נוהל פרוטוקול ובכך יש פגם נוסף שכן עובדה זו מקשה על בית הדין למלא תפקידו בביקורת שיפוטית על ההחלטה. ד. זאת ועוד, ההחלטה לפטר את התובע גם אם התקבלה בסיומה של הפגישה, יש בה משום טעם לפגם שכן לא הוכח כי התקיימה התייעצות ראויה קודם לקבלת ההחלטה ובטרם נמסרה לתובע. 162. בנסיבות אלה ובשל הפגמים שתוארו לעיל הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 15,000 ₪. 163. התובע דורש פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש ובשל העובדה כי הנתבעת הכשילה את קבלתו למקומות עבודה חילופיים. אין מחלוקת כי מקומות עבודה חילופיים אליהם פנה התובע לקבלת עבודה פנו לקבל המלצה מאת מנהלת ההוסטל אולם לגרסתה לא ביקשה להכשיל את קבלתו של התובע לעבודה אחרת אלא העידה כי כאשר נעשו אליה פניות מסרה למנהלות הוסטל אחרות מידע אמיתי בדבר תפקודו והסיבות לפיטוריו (סעיף 52 לתצהירה של מנהלת ההוסטל). גרסה זו לא נסתרה בחקירתה הנגדית. טענת הקיזוז 164. הנתבעת טוענת לזכות קיזוז של בסך של 11,184 ₪ בגין שכר עבודה שהתובע זוכה שלא כדין ועקב טעויות בחישוב שנעשו על ידי הנתבעת. 165. לא מצאנו כל מקום לקזז סכום כלשהו מהסכום שנפסק לזכות התובע בפסק דין זה ולו מהטעם כי לא הוכח כי בטעות בחישוב מדובר ויכול והנתבעת בקשה להטיב עם התובע. כמו כן הנתבעת מעולם לא דרשה מהתובע להשיב הסכומים הנ"ל אלא כאשר הגיש תביעתו הנוכחית. 166. לפיכך דין טענת הקיזוז להדחות. 167. לסיום מאחר ותביעת התובע להפרשי שכר נדחתה לגופא, מתייתר הצורך לדון בטענת המניעות, ההשתק וחוסר תום הלב של התובע כעילה לדחיית תביעתו. סוף דבר 168. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 הפרשי שכר בגין שעות בית אלמוג בסך של 4,760 ₪ ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 15,000 ₪ כאשר הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פיטורי התובע (13/5/07) עד לפרעון המלא בפועל. 169. ובאשר להוצאות ושכר טרחת עורך דין - בשים לב לתוצאות פסק הדין, כל צד יישא בהוצאותיו. בהחלטה זו נלקחה בחשבון מחד גיסא, התנהלות התובע באשר להגשת כתב תביעה מתוקן, היקף החומר בתיק והעובדה כי תביעתו של התובע להפרשי שכר בסך של רבע מליון שקל נדחתה. מאידך גיסא, העובדה כי זוכה בפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ובהפרשי שכר עבור שעות בית אלמוג. 170. כל צד רשאי להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד פסק דין זה. 171.חוזההסכם קיבוצי