רקע עובדתי 1. התובע עבד בשירות הנתבעת כעובד משק מיום 6.12.01 ועד ליום 31.5.03. 2. הנתבעת הינה חברת כוח אדם. 3. התובע הגיש תביעה לתשלום הפרשי שכר המגיעים לו לטענתו בגין עבודתו בשירות הנתבעת בסך כולל של 9,609.30 ש"ח. בנוסף תבע התובע כדלקמן: א. פדיון חופשה שנתית בסך של 3,568.76 ש"ח. ב. תוספת ערבה בסך של 1,589.09 ש"ח. ג. תוספת טיסות בסך של 2,544.75 ש"ח. ד. דמי הבראה בסך של 1,018.50 ש"ח. ה. חוסר בהפרשות מעביד למבטחים בסך של 1,534.81 ש"ח. ו. הוצאות בדיקה בסך של 809 ש"ח. לתביעתו צרף התובע חוות דעת ותחשיבים שנערכו על ידי חשב שכר. 4. הצדדים לא חלקו על כך, כי התובע התפטר מעבודתו בשירות הנתבעת. הנתבעת טענה כי התובע התפטר מבלי שנתן כל הודעה מוקדמת ולפיכך, יש לקזז מכל סכום שיגיע לו את דמי ההודעה המוקדמת בסך של 3,400 ש”ח. 5. עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה האם זכאי התובע לתנאים ו/או זכויות מכוח ההסכם הקיבוצי בענף בתי המלון והנספח האילתי המיוחד של הסכם זה. יתר תביעות התובע לתשלומים בעניין הפרשי שכר, תוספת ערבה, טיסות, דמי הבראה והפרשות למבטחים נוגעות וכפופות לתשובה לשאלת חלות ההסכם הקיבוצי. 6. הצדדים טענו, כי מדובר בטענות משפטיות בלבד ולא עובדתיות, ויתרו על חקירת התובע וביקשו להגיש סיכומיהם בכתב. תחולת ההסכם הקיבוצי 7. בסיכומיו טען התובע, כי עבד במלון הנסיכה באילת כחדרן כאשר בחודש 6/03 הועבר על פי בקשתו לעבוד באופן ישיר במלון באותו תפקיד. התובע טוען, כי הוא עובד במלון עד היום. לטענת התובע, על הצדדים חלות ההוראות ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות וצו ההרחבה להסכם זה. לדבריו, עבד במלון הנסיכה, דפי הנוכחות בעבודה הופקו על ידי מלון הנסיכה, בגדיו סופקו על ידי מלון הנסיכה וכרטיס העובד הוחתם על ידו במלון הנסיכה. 8. מנגד טענה הנתבעת, כי התובע במסגרת סיכומיו הרחיב את יריעת תביעתו בכך שהוסיף עובדות אשר לא הוסכמו בין הצדדים ואשר לא בא זכרן בכתב תביעתו. התובע הוסיף פרטים על אופי עבודתו ומהותה וטען לחלות צו ההרחבה בענף בתי המלון. הנתבעת התנגדה להרחבת החזית כפי שנעשתה על ידי התובע. גם לגופה של טענה טוענת הנתבעת, כי הינה חברה לשירותי כוח אדם ואינה מפעילה מלון ו/או פנסיון ו/או בית הארחה. משכך, אין תחולה אוטומטית של הסכם העבודה על יחסי העבודה שבין הצדדים. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח כי עבד במלון כלשהו. מכאן, לא הרים את הנטל להראות, כי קיימת תחולה להסכם קיבוצי החל בענף המלונאות. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי לאור העובדה שבענף כוח האדם קיים הסכם קיבוצי אשר הורחב בצו הרחבה ואשר חל לכאורה על יחסי העבודה בין התובע לנתבעת, ממילא אין תחולה להסכם הקיבוצי בענף המלונאות. 9. הוראות ההסכם הקיבוצי כללי בענף המלונאות קובעות: "הסכם זה יחול על כל בתי המלון בארץ המאוגדים בצד ב' (התאחדות המלונות בישראל, ו/או סניפיה ו/או הנהלת בית המלון - י.א.ש.) ועל מפעלים ו/או חברות שעיסוקם קרוב לתחום המלונאות המאוגדים בצד ב' ואשר הודיעו על הסכמתם להיכלל במסגרת הסכם זה ... הסכם זה יחול על כל עובד המועסק כיום אשר יועסק בעתיד תוך תקופת ההסכם על ידי בתי המלון, ו/או חברות כנ"ל". התובע עצמו לא טען כי ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות חל בעניינו. טענת התובע אשר הועלתה לראשונה בסיכומיו היא, כי הוראות צו ההרחבה בענף המלונאות הרחיב את הוראות ההסכם כך שאלו חלות עליו. צו ההרחבה בענף המלונאות קובע: "בתוקף סמכותי לפי סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957 (ס"ח תשי"ז, עמ' 63), אני מצווה כי תורחב תחולתן של הוראות ההסכמים הקיבוציים הכלליים שבין התאחדות בתי המלון בישראל לבין ההסתדרות העובדים הכללית החדשה, הסתדרות עובדי המלונאות והאירוח מיום י"ט הטבת התשנ"ח (22 בדצמבר 1005) ומיום ה' באב התשנ"ו (24 ביולי 1996) שמספריהם בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7035/96 ו - 7075/96, כמפורט בתוספת, וכי ההוראות האמורות יחולו על כל העובדים והמעבידים בישראל בענף המלונאות, למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם". (הדגשה שלי - י.א.ש.) 10. לטענת הנתבעת לא הוכיח התובע כלל, כי עבד במלון. דין טענה זו להידחות. התובע טען בכתב התביעה, כי המקום בו בוצעה העבודה היה מלון הנסיכה באילת. עיון בתלושי השכר אשר הופקו על ידי הנתבעת מעלה, כי הנתבעת ציינה שם בשם החברה "טל דור אילת משאבי אנוש בע"מ - הנסיכה". כמו גם דו"ח הנוכחות המפרט את שעות כניסתו ויציאתו של התובע במקום העבודה מציין בכותרתו "מלון הנסיכה" ומתחתיו "מפעל: 1. טל דור בע"מ, תת מפעל/מלון: 15 הנסיכה". מכאן, כי טענת התובע, לפיה עבד במלון הנסיכה לא נסתרה ואף נתמכת במסמכים. 11. טענת התובע לעניין חלותו של צו ההרחבה בענף המלונאות על תביעתו הועלתה לראשונה בסיכומיו. אמנם בחוות דעת חשב השכר ציין זה כי "על פי יעוץ משפטי שקיבלתי , חל על העובד צו ההרחבה ל"כל העובדים במלונאות"..." אך בכתב התביעה לא בא זיכרה, יתר על כן, התובע עצמו, לא טען זאת בדיון שהתקיים בפני בית הדין ושאלת חלותו של צו ההרחבה לא נקבעה אף כפלוגתא בין הצדדים. 12. ואולם, גם אם תבחן טענת התובע לגופה, דינה להדחות. התובע תולה יהבו על הוראות צו ההרחבה הקובעות כי הן חלות על כל העובדים והמעבידים בישראל בענף המלונאות. דא עקא, אף שהתובע עבד בשטח בית המלון, הרי שהנתבעת גם לגרסת התובע אינה "מעביד בענף המלונאות". משעל פי ההלכה הפסוקה, שאלת חלותו של צו ההרחבה היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סוג עיסוקו של המעביד ומשהתובע עצמו מסכים בחוות דעת החשב שהוגשה מטעמו, כי הנתבעת הינה, כפי שהיא עצמה טוענת, חברת כח אדם המספקת בין השאר עובדים לבתי מלון (ולא רק לבתי המלון) לביצוע עבודות ניקיון, לא ניתן לומר כי הנתבעת הינה מעביד בענף המלונאות. ראה בעניין זה: דב"ע נג/125-3 אלכס שכר נ. רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158; דב"ע נב/4-6 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות בע"מ נ תריסי חן בע"מ, פד"ע כה 137; יפים לעניין זה גם דברי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב אשר דן בשאלת חלות צו הרחבה על עובד כח אדם בענף הבניין וקבע - "סעיף 13 לחוק העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם, תשנ"ו - 1996 תוקן, בשנת 2000, והוא קובע את החובה להחיל על עובד חברת כוח אדם את תנאי העבודה החלים באותו מקום עבודה, ואם קיים הסכם קיבוצי - את הוראות אותו הסכם קיבוצי (כאשר הסכם קיבוצי משמעו גם צו הרחבה, על פי סעיף 1 לחוק). אילו, כטענת התובע, היו חלים על כל עובד חברת כוח אדם הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי או צו ההרחבה בענף בו הוא מועסק, לא היה כל צורך בהוראת החוק הנ"ל, המחילה על עובד חברת כוח אדם את תנאי העבודה והוראות ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה החל במקום עבודתו. (הדגשה שלי - י.א.ש.) אכן, התופעה בה עובדי חברות כוח אדם הועסקו בתנאי עבודה נחותים מתנאי העבודה של העובדים המועסקים באותו ענף או באותו מקום עבודה היא תופעה בעייתית. (ראו ביקורת על עניין זה בדב"ע נז/54-3 מישל לנקרי נ' א.נ.ש חברה להחזקת נכסים והשקעות בע"מ, פד"ע לו 361, בע' 364 - 365). ואכן, המחוקק נתן דעתו לעניין זה, ובתיקון לחוק תוקן סעיף 13 לחוק, שהחיל על עובדי חברות כוח אדם את התנאים החלים באותו מקום עבודה. אולם, נראה לנו כי מהתיקון לחוק נובעת המסקנה כי קודם לתיקון לחוק, המצב המשפטי היה כי לא חלו על עובד חברת כוח אדם הוראות צו ההרחבה או ההסכם הקיבוצי במקום העבודה. ונבהיר: דברים אלה נכונים כאשר אכן המעביד של העובד הוא חברת כוח האדם ולא המשתמש." (עב 912531/99 יוסף אגבארייה נ. אורטל שירותי כוח אדם בע"מ, לא פורסם). (הדגשה שלי - י.א.ש.) 13. בנסיבות אלה פטורים אנו מלבחון את השאלה האם התובע עצמו הינו עובד בענף המלונאות או שמא כעובד ניקיון יחשב ודין תביעותיו ככל שהן מבוססות על צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות - להדחות. 14. אלא מאי? - הוראות סעיף 13 לחוק העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם, תשנ"ו - 1996 כפי שנכנסו לתוקף ביום 28.7.01, קובעות - "(א) תנאי העבודה, ובמקום שיש בו הסכם קיבוצי - הוראות ההסכם הקיבוצי, החלים על עובדים במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם, יחולו, לפי הענין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה, בהתאמה, בין היתר, לסוג העבודה ולותק בעבודה אצל המעסיק בפועל. (ב) חלים על העובד של קבלן כוח אדם יותר מהסכם קיבוצי אחד, ינהגו לפי ההוראה שהיא לטובת העובד; לענין סעיף קטן זה, "הסכם קיבוצי" - לרבות הסכם קיבוצי החל על עובדים מכוח סעיף קטן (א) או הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי העבודה אצל קבלן כוח האדם. (ג) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול לגבי עובד שתנאי עבודתו אצל קבלן כוח האדם מוסדרים בהסכם קיבוצי כללי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, ובלבד שהסכם כאמור הורחב בצו הרחבה, וההגדרה "הסכם קיבוצי" שבסעיף 1 לא תחול לענין זה.". (הדגשה שלי - י.א.ש.) הנתבעת כנראה מתוך מודעות להוראות חוק זה, טענה בסיכומיה כי אין תחולה להסכם הקיבוצי בענף המלונאות מהטעם שבענף כוח אדם קיים הסכם קיבוצי שהורחב בצו הרחבה ואולם בטענתה יש כדי להטעות. הסכם קיבוצי כללי בענף חברות כח אדם נחתם ביום 16.2.04 ואילו צו הרחבה פורסם ביום 1.9.04. משכך, בתקופת עבודתו של התובע בענייננו (12/01-5/03), חלות הוראות סעיף 13 (א) לחוק הקובעות כי יש להשוות את תנאיו של עובד חברת כח אדם לזה של עובד המלון. (במאמר מוסגר יובהר כי קביעה זו רלוונטית אך ורק לתקופה בה לא היה הסכם קיבוצי בר תוקף בענף חברות כח האדם ואילו כיום חלות הוראות סעיף 13(ג) לחוק.) 15. מכאן, למרות העובדה שצו ההרחבה אינו חל על התובע, זכאי הוא להשואת התנאים לזכויות על פי ההסכם הקיבוצי מכח סעיף 13 לחוק העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם, תשנ"ו - 1996. הפרשי השכר 16. הנתבעת טענה כי אין לקבל את התחשיב שהוגש מטעם התובע בשל העובדה כי לא כלל בו כספים שקיבל כתשלום פרמיה ואשר ניתנו לו בגין עבודה בשעות מרובות. משעולה מהתחשיב כי אכן התובע לא לקח בחשבון הסכומים שקיבל את תשלומי הפרמיה, יש להפחית מכל סכום שיקבע כהפרשי שכר המגיעים לתובע את הסך של 3,106 ש”ח. התובע מסתמך בחישוביו על חוות דעתו של החשב מר אשר ארז. דא עקא, כבר נקבע על ידי בית דין זה כי לעניין התחשיבים ככל שהם מבוססים על העילות המפורטות בחוות הדעת שהוגשה בתיק זה, לאור העובדה כי לא ניתן להפריד בין הרכיבים להם זכאי התובע לבין אלה אשר אין בסיס לתביעתו ולא ניתן לכמתם בנפרד על פי התחשיב שהוגש, אין מקום לקבלם . (ראה דמ 1867/02 שמואל אהרון נ. מלון דן אילת בע"מ) לפיכך, דין תביעתו של התובע להפרשי שכר - להדחות. 17. יוצא מכלל זה הינה תביעתו של התובע לתשלום תמורת חג. התובע ציין כי לא קיבל תשלום עבור יום העצמאות בו עבד. משזכאי התובע לתשלום תמורת החג על פי הוראות צו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה במשק, תשלם הנתבעת לתובע תשלום תמורת יום זה. התובע לא פירט וכימת את תביעתו לגבי יתר ימי החג ומשכך, אין הוא זכאי לדבר מעבר לכך. הנספח האילתי והפרשות למבטחים 18. התובע תבע רכיבים נוספים הנובעים מההסכם הקיבוצי. הנתבעת לא טענה דבר לעניין זה למעט הטענה העקרונית לפיה, אין התובע זכאי לתשלומים על פי ההסכם. לאור החלטתנו לעיל, משכימת התובע את תביעתו וזו לא נסתרה, זכאי התובע לרכיבים כדלקמן - א. תוספת ערבה בסך של 1,589.09 ש"ח. ב. תוספת טיסות בסך של 2,544.75 ש"ח. ג. פיצו בגין העדר הפרשות מעביד למבטחים בסך של 1,534.81 ש"ח. פדיון חופשה 19. התובע תבע פדיון חופשה עבור 23.32 ימי חופשה. בחוות דעתו ציין החשב כי הנתבעת אינה מחשבת את ימי החופשה לפי חוק חופשה שנתית ואין לדעת כיצד חישבה את מה ששילמה. בתביעתו לא מציין התובע את הסכום שקיבל על חשבון ימי חופשה. בסיכומיו מציין התובע כי החישוב שערך מבוסס על מכסת הימים הנקובה בהסכם הקיבוצי בענף המלונאות ומסכים לטענת הנתבעת כי יש לקזז מסכום התביעה את הסך של 1,584 ש”ח ששולמו לו. מנגד, ציינה הנתבעת כי ההפרש הנתבע נובע מהוראות ההסכם הקיבוצי בלבד. 20. משנדחתה טענת הנתבעת באשר לתחולת ההסכם הקיבוצי על יחסי הצדדים, משלא ערכה את החישוב בהתאם לחוק חופשה שנתית והוראות ההסכם הקיבוצי ולאור העובדה כי הנטל להוכיח כי שילמה לעובד את כל המגיע לו על חשבון חופשתו מוטל על כתפי המעסיק (ראה לעניין זה הוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951), לא מצאנו כי הנתבעת עמדה בנטל זה. כעולה מהנתונים שהובאו בפני בית הדין זכאי התובע ל - 22 ימי חופשה. אשר על כן זכאי התובע ל - 150.66*22=3,314.52 ש”ח משקיבל התובע על חשבון רכיב זה סך של 1,584 ש”ח, נותרה הנתבעת חייבת לתובע סך של 1,730.52 ש”ח. דמי הבראה 21. התובע ציין כי הוא זכאי לתשלום דמי הבראה מכוח צו ההרחבה לתשלום דמי הבראה וההסכם הקיבוצי בענף המלונאות. מתלושי השכר עולה כי התובע ככל הנראה קיבל דמי הבראה בסך של 2,023 ש”ח ( recovery pay ) ותביעתו נובעת מההפרש בין זכויותיו על פי צו ההרחבה הכללי לדמי הבראה לסכומים המגיעים על פי ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות, דין תביעתו ברכיב זה להתקבל ועל הנתבעת לשלם לו כנתבע על ידו, סך של 1,018.50 ש”ח. הודעה מוקדמת 22. הצדדים לא חלקו על העובדה כי התובע התפטר מעבודתו. המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה, האם נתן התובע הודעה מוקדמת על כוונתו לעזוב את העבודה בשירות הנתבעת, אם לאו. לטענת הנתבעת, לא קיבלה כל הודעה מוקדמת ולפיכך זכאית היא לקזז מכל סכום אותו היא חייבת לתובע את דמי ההודעה המוקדמת שהוא חב לה. 23. לטענת התובע, ביקש ממנהלת משאבי אנוש במלון לעבור לעבור ישירות בשירות המלון אך העברתו הוסדרה ישירות בין המלון לנתבעת וכי לו נודע הדבר רק בדיעבד. לטענת הנתבעת, מדברי התובע עצמו עולה כי לא נתן לנתבעת כל הודעה על התפטרותו. 24. צודקת הנתבעת בעניין זה. משביקש התובע ממנהלת משאבי אנוש במלון לעבור לעבוד ישירות במלון ומשלא נתן כל הודעה על כך לנתבעת, הרי שיש לראותו כמתפטר ללא כל הודעה מוקדמת והנתבעת זכאית לקזז מכל סכום המגיע לו את דמי ההודעה המוקדמת אם כי לא בסכום הנטען על ידה. כעולה מתלושי השכר, שכר היסוד האחרון של התובע עמד על הסך של 2,866 ש”ח וזה הסכום אותו רשאית הנתבעת לקזז מכל סכום לו זכאי התובע. פיצויי הלנת שכר 25. משנדחו טענות התובע לעניין הפרשי השכר, דין תביעתו ברכיב זה להדחות. אחרית דבר 26. לאור כל האמור, זכאי התובע לתשלומים כדלקמן - א. פדיון חופשה שנתית בסך של 1,730.52 ש”ח.. ב. תוספת ערבה בסך של 1,589.09 ש"ח. ג. תוספת טיסות בסך של 2,544.75 ש"ח. ד. דמי הבראה בסך של 1,018.50 ש"ח. ה. חוסר בהפרשות מעביד למבטחים בסך של 1,534.81 ש"ח. ו. תמורת חג בסך של 150.66 ש”ח. מסכום זה זכאית הנתבעת לקזז את הסך של 2,866 ש”ח. הסכומים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.5.03 ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין - משנדחו חלק מתביעות התובע ונתקבלו בחלקן - אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום. חוזההסכם קיבוציחברות כוח אדם