1. בפנינו תביעתה של התובעת שפוטרה מעבודתה בקופת חולים לאומית (להלן: "הנתבעת"), כ"אחות מעשית מחליפה" וכ"אחות מר"מ". 2. תביעת התובעת בתיק זה היא לתשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, קרן השתלמות, קופת פנסיה, פדיון חופשה, ימי מועד ושבת, דמי הבראה ביגוד, שי לחג והוצאות טלפון. להלן העובדות: 3. ביום 18.1.95, החלה התובעת לעבוד כאחות מחליפה בנתבעת עפ"י צורכי הנתבעת וזאת לאור העובדה שהתובעת עבדה גם במשרד החינוך, ושכרה בקופת החולים נקבע עפ"י שעות העבודה שעבדה בפועל. 4. החל מחודש 12/96 החלה התובעת לעבוד גם במר"מ חדרה (סניף של הנתבעת), וזאת בנוסף לעבודתה כאחות מחליפה, אך בשונה ממשרתה כאחות מחליפה תוכנית עבודתה במר"מ הייתה קבועה, היינו - 4 שעות עבודה שבועיות, ותורנות שבת - אחת לחודש, שבמהלכה עבדה 3 שעות. שתי המשרות בהן שימשה התובעת לא היו קשורות זו לזו. 5. לטענת התובעת, בתחילת חודש 8/01 נמסרה לה הודעה בע"פ ע"י הרופא המרחבי, כי עבודתה במר"מ מופסקת, וזאת מבלי שקיבלה הבהרות נוספות מדוע. 6. התובעת פנתה במכתב מיום 12.8.2001 (נספח ב' לכתב התביעה), למנהל כוח אדם של הנתבעת, מר תנעמי מאיר, ובו ביקשה כי הנתבעת תיתן ביטוי ברור לכוונתה בדרך של הודעה בכתב ותבהיר האם בדעתה להפסיק את עבודתה רק במר"מ או שמא גם כאחות מחליפה. 7. התובעת קיבלה מכתב תשובה (נספח ג' לכתב התביעה) מיום 24.8.01, ובו הובהר לה כי עבודתה הופסקה רק כאחות מר"מ, ובכוונת הנתבעת להמשיך ולהעסיקה כאחות מחליפה עפ"י הצורך ובתיאום עם התובעת, כפי שנהגה מאז תחילת עבודתה אצלה. 8. ביום 18.12.01 הודיעה הנתבעת לתובעת במכתב (נספח ו' לכתב התביעה), על מועד הפסקת עבודתה וזאת בתוקף מיום 1.12.01, עקב התייעלות וצמצום כוח אדם, וכן הודיעה לה על נכונותה לשלם לתובעת דמי הודעה מוקדמת עבור חודשיים, ופיצויי פיטורים בשיעור של 100%. טענות התובעת: 9. לטענת התובעת יש לראות בה עובדת קבועה של הקופה, בהתחשב בתקופה הארוכה שעבדה בנתבעת ובכפוף להסכם הקיבוצי שחל עליה. 10. התובעת סבורה שקופחה ע"י הנתבעת בקביעת הוותק המקצועי שלה, וכתוצאה מכך הורעו תנאיה וקופח שכרה בדרך חישוב השכר לשעת עבודה, ומכאן שכל הסכומים שנגזרו מבסיס שכר זה חושבו ושולמו בחסר. 11. סה"כ סכום התביעה בכתב התביעה הראשון הגיע לכדי -.25,497 ש”ח הכולל הפרשים מסה"כ סכומים שכבר קיבלה התובעת בגין: שכר עבודה, קרן השתלמות, קופ"ג, הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה,דמי הבראה, שי לחג, ביגוד, הוצ' טלפון, ופיצויי הלנה. 12. לעומת זאת, בסיכומים שהוגשו ע"י התובעת, טוענת היא שסכום התביעה הכולל עלה לכדי -.68,525 ש”ח מהטעם שהתחשיב לכל רכיבי התביעה צריך להיות מבוסס על שיעור יסוד 36% משרה ולא על בסיס ממוצע השתכרות של 12 חודשי עבודה אחרונים כפי שתבעה בכתב התביעה המקורי. טענות ההגנה: 13. הנתבעת טוענת שעבודתה של התובעת אצלה, לא היוותה את עיסוקה העיקרי ולכן שעות עבודתה נקבעו בהתאם ליכולתה להתפנות מעיסוקיה האחרים ולספק שירותים מזדמנים כאחות מחליפה ובמר"מ. 14. שכרה נקבע עפ"י שעות עבודתה בפועל ולא עפ"י היקף משרה. 15. התובעת לא קופחה ע"י הנתבעת, ורוב סעיפי ההסכם הקיבוצי לא חלים עליה היות ושיעור משרתה לא הגיע ל-25% משרה. דיון והכרעה: 16. כאמור, התובעת עבדה כאחות מעשית בנתבעת מיום 18.1.95 ועד ליום 30.11.01, והנתבעת אינה חולקת על עובדת היות התובעת "עובדת" שלה, וכן מודה היא בסיכומיה כי חוקת העבודה חלה גם על התובעת כעובדת קופת חולים לאומית (סעיף 32 לסיכומים). אולם לטענת הנתבעת, הסעיפים עליהם מתבססת התובעת בתביעתה, אינם חלים עליה. 17. הפסיקה קבעה זה מכבר כי, רשאים צדדים להסכם קיבוצי לא לכלול קבוצת עובדים או בעלי מקצועות או בעלי תפקידים בהסכם, או לא להחיל עליהם תנאים מסוימים ואין זה נחשב למעשה פסול או מפלה:- "היקפו של הסכם, היינו על מי מהעובדים והמעבידים יחול - הינו מן העניינים שבתוכן ההסכם, ובהם לא יתערב בית הדין" ראה (דב"ע מה/109-3 אורדן תעשיות בע"מ נ' אריה צביקל פד"ע יז 428,דב"ע מט/132-3 מדינת ישראל נ' מנשה נבעה פד"ע כא 326) "הדיבור "סוג עובדים" הינו רחב ביותר ולכן הצדדים להסכם רשאים לקבוע כי לא יחול על קבוצה כל שהיא, לרבות אלה שאינם מועסקים במפעל ביום חתימת ההסכם אף כי היו מועסקים בחלק מן התקופה שחל בה ההסכם". דב"ע מא/111-3 תדיראן בע"מ נ' עמוס עטיה פד"ע יג 281) וכן:- "החוק אינו מגביל הוצאת עובדים מתחום היקפו של הסכם קיבוצי, כך ש"ההוצאה" נשארת פתוחה למשא ומתן חופשי בין הצדדים להסכם הקיבוצי" (דב"ע מה/117-3 שירותי תעופה בע"מ נ' עופר סלע פד"ע יז 284) "ואין לראות "הפליה פסולה" בהוצאת קבוצת עובדים מתחולת ההסכם הקיבוצי"(דב"ע נד/141-3 אלישע גרינפלד נ' חברת מוזיאון תל אביב בע"מ לא פורסם) 18.נותר, אפוא, לבחון, האם קיבלה התובעת את המגיע לה מכוח ההסכם שחל עליה:- "הסכם קיבוצי יש לקרוא בשלמות, ולפיכך אין ללמוד על היקף תחולתו של הסכם קיבוצי רק מהאמור בסעיף התחולה או החלות שבו. היקף התחולה או החלות יכול שיבוא גם מהוראות אחרות שבהסכם הקיבוצי". (דב"ע שן/11-4, 10 קרן היסוד נ' הסתדרות המח"ר פד"ע כב 111). 19. מעיון בהסכם הקיבוצי עולה כי עובדי הקופה סווגו עפ"י קטגוריות שונות כגון: עובדים ממלאי מקום, עובדים זמניים, עובדים בניסיון, עובדים עונתיים, עובדים במעמד מיוחד, עבודת חניכים - נוער. מהעובדות שהונחו בפנינו, שוכנענו כי התובעת שייכת לקבוצה של "עובדים במעמד מיוחד", על פי הגדרתה בהסכם הקיבוצי. קביעות: 20. לטענת התובעת יש להכיר בה כעובדת קבועה לאור התקופה הארוכה שעבדה בנתבעת ובכפוף להסכם הקיבוצי שחל עליה. התובעת מבססת טענתה זו על פרק 2 בהסכם הקיבוצי העוסק בהענקת קביעות לעובד שהתקבל לתקופת ניסיון. אולם התובעת כאמור לא התקבלה לתקופת ניסיון אלא כעובדת על בסיס שעות כפי שהיא עצמה העידה בפנינו (עמ' 2):- "אני הגעתי לקופת החולים לפי צורך, היו צריכים אחות מחליפה באופן קבוע ולזמן ממושך... (עמ' 7 לפרוטוקול) כוונתי במילים באופן קבוע הן כי אני זו שאחליף באופן קבוע אולם לא ידעתי מתי ובאיזו תדירות, לפי צורך". העסקה בעלת אופי מזדמן מסוג זה, ובהיקף משרה כה נמוך, נועדה לפתור בעיות מקומיות, של העדרויות אקראיות ואין מדובר במסלול העסקה שתחילתו ניסיון, וסופו - בקביעות. 21. מכאן לדעתנו חלות על התובעת הוראות סעיף 5 לפרק שלישי להסכם הקיבוצי הדן ב"עובדים במעמד מיוחד", סעיף הקובע כי:- "תקופת עבודה זמנית אינה מקנה לעובד זכות לקבלת מעמד של עובד קבוע, אולם אין באמור לעיל כדי למנוע מועד העובדים להציע למוסד להעניק קביעות גם לעובד זמני". 22. מסקנתנו היא, כי לא היה מחובתה של הנתבעת להעניק לתובעת מעמד של עובדת קבועה, ובכך לא הפרה את חובתה מכוח ההסכם הקיבוצי. שיעור משרתה של התובעת: 23. כותבת התובעת בפנייתה בכתב למנהל כוח אדם מיום 12.8.01 (נספח ב'):- "ראשית לא ברור לי המצב שנוצר. הנני מבקשת שקופת חולים לאומית תיתן ביטוי ברור לכוונתה בדרך של הודעה חד משמעית בכתב שאינה משתמעת לשתי פנים לפיה הוחלט להפסיק את עבודתי רק במר"מ ולהשאיר אותי במשרה מצומצמת כאחות מחליפה או שהוחלט להפסיק את עבודתי גם במר"מ וגם כאחות מחליפה". (ההדגשות במקור). 24. ממכתבה של התובעת עולה כי אף היא עשתה הפרדה מוחלטת בין שתי המשרות בהן עבדה אצל הנתבעת. עוד יש לציין כי במכתב התשובה של מנהל כוח אדם הובהר לה באופן ברור כי ההודעה על הפסקת עבודתה מתייחסת אך ורק לעבודתה במר"מ . 25. בפרק 5 להסכם הקיבוצי, נקבע כי: "שבוע עבודה הוא בן 45 שעות פרט למקצועות וסוגי עבודה שלגביהם נקבע אחרת". הנתבעת מציינת בעמ' 9 לסיכומיה כי "משרה מלאה של אחות מעשית בלאומית ובכלל במשק עומדת על 40 שעות שבועיות וסה"כ 173 שעות חודשיות". 26. התובעת העידה בפנינו (עמ' 3) כי:- "עבדתי במר"מ באופן בסיסי פעם בשבוע ופעם ב-4 שבועות בשבת... העבודה הקבועה שלי במר"מ הייתה 19 שעות חודשיות ובנוסף להם שעות ההחלפה" . כך גם בסעיף 4 לכתב התביעה פירטה התובעת את היקף שעות עבודתה במר"מ שהגיע לכדי 19 שעות בחודש. 27. בחודש ינואר 2001 הסכימה התובעת לקבל שכר גלובלי קבוע עבור עבודתה במר"מ בסך 850 ש”ח. בעניין זה העידה התובעת העידה כי (בעמ' 3):- "אני משיבה שאני הסכמתי למחיר הגלובלי כי הסכום של 850 ש”ח היה ממוצע של כל השנים הקודמות ולכן הוא צפה פני העתיד גם ביחס להחלפות". 28. מהמקובץ עולה כי שיעור משרתה של התובעת כאחות מעשית במר"מ הגיע לכדי 11% וזאת בהתבסס על היחס שבין סך שעות עבודתה בחודש, לבין היקף משרה מלאה של אחות מעשית בנתבעת. 29. גם אם נצרף את שתי המשרות זו לזו, הרי שגם אז משרתה של התובעת לא מגיעה לכדי שיעור של רבע משרה, היות וכאחות מחליפה עבדה בממוצע 10 שעות בחודש, כך שצירוף שתי המשרות מביא למספר של 30 שעות עבודה חודשיות, שאף הן אינן עולות על 17% משרה. 30. כזכור, בפרק 5 להסכם הקיבוצי נקבע כי:- "כל עבודה ¼ משרה ומעלה מקנה לעובד חלקי את הזכויות שיש לעובד במשרה מלאה, על פי החוקה, בהתאם לחלקיות משרתו". (סעיף 11). קרן השתלמות וקופת גמל: 31. על התובעת כאמור לא חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בנושא זה, ומכאן שאין היא זכאית, בהעדר חובה על פי דין או הסכם להפרשות לקרן השתלמות וקופת גמל, ולכן נדחית תביעתה ברכיבים אלה. תוספת ותק: 32. בפרק 8 להסכם הקיבוצי העוסק בחישוב תוספת שכר סעיף 7 קובע: "כל עובד מגיל 18 המועסק ב ¼ משרה לפחות, זכאי לתוספת ותק בעד שנת העבודה שחלפה, בהתאם ..." 33. גם ביחס לרכיב תוספת הוותק, התשובה היא אותה תשובה, היינו - התובעת הועסקה בפחות מרבע משרה של אחות מעשית ולכן אין היא זכאית לתוספת וותק, ותביעתה בנושא זה - נדחית. פיצויי פיטורים: 34. התובעת עבדה בנתבעת החל מחודש 1/95 ועד 11/01 סה"כ 82 חודשים. במהלך 12 חודשי עבודתה האחרונים השתכרה התובעת סכום של -.11,786 ש”ח. ומכאן ששכרה הממוצע לחודש לצורך חישוב פיצויי פיטורים עומד על -.982 ש”ח . מכאן, שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך של -.6,678 ש”ח. לתובעת שולמו פיצויי פיטורים בסך של 7962.5 ש”ח, היינו סכום העולה על זה שהיא זכאית לו על פי דין, ולכן דין תביעתה ברכיב זה - להדחות. פדיון חופשה: 35. בסעיף 9 לפרק 9 בהסכם הקיבוצי נקבע כי:- "עובד חלקי ברבע משרה ומעלה זכאי לאותן זכויות חופשה כנהוג לגבי עובד במשרה מלאה יחסית לחלקיות המשרה". 36. כפי שכבר קבענו לעיל, על התובעת, שעבדה פחות מרבע משרה, לא חל סעיף זה לכן זכויותיה נגזרות מהאמור בסעיף 15 לחוק חופשה שנתית הקובע:- "עובד בשכר העובד אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד לפחות יום אחד אך פחות מ-75 ימים רצופים כאמור בסעיף 4 בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות, ואין ביניהם חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים - ישלם בעדו המעביד תמורת חופשה 4% לפחות משכר העבודה". 37. התובעת זכאית, אפוא, לסכום של -.1,224 ש”ח עבור 3 שנות עבודתה האחרונות בנתבעת עפ"י החישוב הבא:- 4% X 3 שנים X -.11,786 ש”ח שכר עבודה לשנה = -.1,414 ש”ח. במשכורת חודש 1/2001 שולמו לתובעת -.1,055 ש"ח דמי חופשה, ובמשכורת חודש 2/2002 סכום של -.171 ש"ח, ובסך הכל -.1,226 ש"ח, והגם שקיימת לזכותה יתרה של כ-200 ש"ח, הרי שהיא מתקזזת מעודף פיצויי הפיטורים ששולמו לה. 38. התוצאה היא שדין התביעה לתשלום דמי חופשה - להידחות. ביגוד: 39. פסיקה רבת שנים של בית הדין הארצי (פאולינה קלר), קבעה כי לא ניתן לפדות תשלום עבור הוצאות נילוות, וביגוד בכלל זה, וזאת לאחר ניתוק יחסי העבודה, ולכן נדחית התביעה בנושא זה. הבראה: 40. התובעת זכאית לדמי הבראה בסך -.1,125 ש”ח מכוח פרק 9 סעיף 37 ו-34 להסכם הקיבוצי עבור שנתיים אחרונות לעבודתה עפ"י חישוב הנגזר משיעור משרתה:- 17% - 2 המשרות ביחד X 301 ש”ח ליום X 22 ימים זכאות = 1,125 ש”ח התובעת קיבלה -.2,735 ש”ח בגין הבראה כמצוין בתלושי השכר לחודשים 12/01, 1/01, ומכאן שתביעתה לרכיב זה נדחית. הודעה מוקדמת: 41. התובעת קיבלה תשלום עבור חודשיים בגין הודעה מוקדמת בסך -.1,791 ש”ח. 42. בסעיף 8 לפרק 16 של ההסכם הקיבוצי נקבע:- "במקרים מיוחדים אחרים רשאי המוסד להפסיק עבודתו של עובד לאלתר, בתנאי שישלם לו שכר עבור תקופת ההודעה המוקדמת שבה הוא חייב בהתאם למפורט בפרק זה" 43. התובעת קיבלה הודעת פיטורים במכתב מיום 24/8/01 (נספח ג' לכתב התביעה), את התשלום בגין דמי הודעה מוקדמת קיבלה בתלוש משכורת חודש 12/01 עבור חודשיים בסך -.1,791 ש”ח , ולכן התביעה לתשלום עבור הודעה מוקדמת - נדחית. סוף דבר: 44.כאמור, התביעה על כל מרכיביה נדחית . ואולם, נסיבותיה של תביעה זו, ואופן ניהולה מחייבת השתת הוצאות של ממש על התובעת. הנתבעת נהגה בתובעת כיאות, ולפנים משורת הדין ושילמה לה סכומים העולים על המגיע לה, וכל זאת כדי להקל עליה את סיום עבודתה עם פיטוריה. לא בדרך זו פעלה התובעת ובמיוחד לא בעלה ששלט בהליכים בתיק זה. 45. לצערנו, תביעה זו נוהלה על פי גחמתו האישית של בעלה של התובעת, אשר הגיש סיכומים וכתבי טענות חסרי פרופורציה להליך עצמו ובכך גרר הן את הנתבעת והן את בית הדין לעבודה רבה ומיותרת, ורק די לציין שסיכומי התביעה החזיקו 28 עמודים, שבמרביתם לא היה כדי לקדם את עניינה של התובעת כהוא זה. 46. בסכום ההוצאות הבאנו, אפוא, בחשבון את תחושתנו שהתביעה היא תביעת סרק כן הבאנו בחשבון את מורת רוחנו מאופן ניהול ההליך, ובנטייה המוגזמת בסיכומים, ובתגובה לסיכומי הנתבעת, בטענות חסרות בסיס, ובאמירות קשות כלפי מר אבי וגשל, מנהל אגף משאבי אנוש ארצי של הנתבעת, כי השתמש בסמכויותיו בצורה לא נאותה, ופגע בזכויות יסוד של התובעת. 47. בדבריה בפנינו, העידה התובעת כי:- "בדיעבד נודע לי שאכן עבודתן של כל האחיות המר"מ הופסקה. אני יודעתי שמר וגשל לא יודע על קיומי". 48. כך גם הודתה התובעת בתחילת סיכומיה כי לזכותו של מר תנעמי - יצויין, כי הבטיח לה שינסה כמיטב יכולתו לחפש לה עבודה חליפית וביקש ממנה להמתין בטרם תסיים את עבודתה. ואמנם, לתובעת הוצע לעבוד בנתבעת במשרה קבועה של "אחות מעשית" בהיקף של 50% משרה, אולם הצעה זו לא התאימה לתובעת מאחר ועבודה זו "התנגשה" עם משרה אחרת בה עבדה במקום אחר, ועל כן סירבה. 49. חרף זאת, לא היססה התובעת להמשיך ולהטיח האשמות משוללות יסוד המתפרסות על עשרות עמודים, במר וגשל על צורת מעורבותו בהליך פיטוריה, דבר המוכיח חוסר תום לב מובהק בהגשת התובענה, בניהולה, ובהתעקשות הבלתי מובנת למצות את הדין עד תום. 50. בנסיבות אלו, אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך -.7,500 ש"ח בתוספת מע"מ. במידה והסכום האמור לא ישולם עד ליום 14.6.2005, יוספו לו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 15/6/05 ועד התשלום בפועל. 51. פסק דין זה ניתן במותב של שניים, משפסל עצמו נציג ציבור בתחילת ישיבת ההוכחות. חוזההסכם קיבוצי