I. ההליך 1. בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב"ד: השופט מ' הרניב; נציגי ציבור: מר גרדשטיין ומר אוסטרינסקי; תב"ע לז/38 - 4) התבררה "בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי" שהוגשה על-ידי המערערת (להלן - ההסתדרות - מח"ר) בעתירה שבית-הדין יצהיר, כי העובדים המדורגים בדירוג מדעי החברה והרוח (מח"ר), זכאים לקבל ממעבידיהם, המשיבים, "גמול בעד השכלה אקדמאית, בשיעור שנקבע בזכרונות הדברים שנעשו ביום 22.2.1977 (הכוונה ל"זכרון דברים" בין המדינה לבין ההסתדרות הכללית - הסתדרות המהנדסים ול"זכרון דברים" בין המדינה ומעבידות אחרות לבין ההסתדרות - הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח) ותחילתו של הגמול הזה תהיה למפרע מיום 21.9.1975". בית-הדין האזורי דחה את הבקשה ומכאן הערעור בבית-דין זה. 2. להלן העובדות הצריכות לערעור: א) ביום 5.7.1973 נחתם הסכם קיבוצי בין המשיבים (להלן - המעבידים) לבין ההסתדרות - מח"ר שתוקפו לפרק הזמן מיום 1.4.1972 עד 1.3.1974 (להלן - הסכם 1973);1 ב) ביום 4.7.1973 כתב נציב שירות המדינה מכתב למזכ"ל המח"ר וליו"ר הוועדה לענייני אקדמאים בהסתדרות הכללית (להלן - 'מכתב ניצן') ובו הקטע המובא בסעיף 3 שלהלן; ג) תוקפו של הסכם 1973 הוארך עד ליום 31.3.1976; ד) ביום 11.1.1977 נתן בית-הדין הארצי פסק-דין בסכסוך קיבוצי בין המדינה וההסתדרות הכללית - המהנדסים (דב"ע לז/6 - 4 [1]), ובעקבות אותו פסק- דין נפתח משא-ומתן בין המדינה לבין ההסתדרות - המהנדסים, שהביא לחתימתל "זכרון דברים" מיום 22.2.1977 (להלן - "זכרון דברים - מהנדסים"); ה) במקביל התנהל משא-ומתן בין המדינה ומעבידים אחרים לבין ההסתדרות - מח"ר, שגם בעקבותיו נחתם זכרון דברים ("סיכום דברים") מיום 22.2.1977 (להלן - 'זכרון דברים - מח"ר'); ו) הסעיפים הרלבנטיים שבשני המסמכים מובאים בסעיף 3 שלהלן; ז) 'זכרון הדברים - מח"ר' נחתם אחרי משא-ומתן מייגע בשאלת תאריך תחולתו למפרע: 21.9.1975 כקבוע ב'זכרון הדברים - מהנדסים' או 1.4.1976 כדרישת המעבידים. החתימה על 'זכרון דברים - מח"ר' באה לאחר שיו"ר הוועדה לענייני האקדמאים בהסתדרות עזב, כמחאה, את חדר המשא-ומתן, באשר "ההסתדרות" לא תמכה בעמדת נציגי מח"ר; ח) בעקבות 'זכרון דברים - מח"ר' וכמתחייב ממנו, נחתם ביום 10.6.1977 הסכם קיבוצי לפרק הזמן 31.3.1978-1.4.1976 בין המעבידים לבין ההסתדרות - מח"ר (להלן - הסכם קיבוצי 1977). אף עובר לחתימה על הסכם קיבוצי 1977, עמדו נציגי מח"ר על כך שגמול השכלה אקדמאית יינתן החל מיום 21.9.1975, כפי שניתן למהנדסים, אך נציגי המעבידים התנגדו לדרישה וההסכם נחתם כפי שנחתם (הסעיפים הרלבנטיים מובאים בסעיף 3 שלהלן); ט) עובר לחתימה על הסכם קיבוצי 1977, היינו ביום 9.6.1977, כתב המזכיר הכללי של מח"ר למעבידים, בעניין התאריך החל ממנו ישולם גמול ההשכלה האקדמאית (מובא בסעיף 3 שלהלן), הוגשה התובענה שבה מדובר באותו מכתב ובמסגרתה ניתן פסק-הדין שבערעור. 3. להלן הסעיפים הרלבנטיים במסמכים שהוזכרו לעיל: א) מכתב ניצן: "...עם חתימת ההסכם הקיבוצי הכללי לשנים 1972/74, לעובדים המדורגים בסולם הדירוג של המח"ר, הריני מאשר, על דעת נציגי המעסיקים, המהווים צד א' של ההסכם, כי: א) כל שינוי בסולם השכר של המהנדסים, או הטבות במקום שינוי בסולם השכר, שיחולו בדירוג המהנדסים בתקופת ההסכם הנ"ל, מעבר לאמור בהסכם השכר של המהנדסים לשנים 1972/73, יחולו באותם תנאים גם על העובדים המדורגים בסולם הדירוג של המח"ר". ב) זכרון דברים - מהנדסים: "גמול עבור השכלה אקדמאית-הנדסית: דרגה 1-2 0 ל"י 3 200 ל"י 4 300 ל"י 5 400 ל"י 6 525 ל"י 7 650 ל"י 8 800 ל"י 9 850 ל"י 10 850 ל"י הגמול ישולם בתחילה מיום 21.9.1975, בהתאם לפסק-הדין של בית- הדין הארצי לעבודה. הגמול השוטף ישולם החל ממשכורת חודש מרץ 1977, ולא יאוחר ממשכורת חודש אפריל. ההפרשים בגין הסכם זה ישולמו לא יאוחר ממשכורת יוני 1977. גמול זה יהווה חלק מהמשכורת לצורך חישוב הפיצויים, עבודה נוספת, כוננות, הפרשות לקרן השתלמות ו-1%. עניין הגמלה, גמלאים ושאירים יומלץ לאישור הממשלה ויותנה באישורה כתוספת קבועה לצורך זה. עדכון גמול זה יעודכן ב-1.4.1978 בשיעור הגידול שיחול בתוספת היוקר אחרי 1.4.1976 ועד 1.4.1978". ג) זכרון דברים - מח"ר: "גמול עבור השכלה אקדמאית דרגה 1-2 0 ל"י 3 200 ל"י 4 300 ל"י 5 400 ל"י 6 525 ל"י 7 650 ל"י 8 800 ל"י 9 850 ל"י 10 850 ל"י תגמול ישולם בתחולה מיום 1.4.1976. הגמול השוטף ישולם החל ממשכורת חודש מרץ 1977 ולא יאוחר ממשכורת חודש אפריל 1977. כל הפרשים על-פי הסכם זה ישולמו לא יאוחר ממשכורת יוני 1977. גמול זה יהווה חלק מהמשכורת לצורך חישוב פיצויים, עבודה נוספת, כוננות, הפרשות לקרן השתלמות ו-1%. עניין הגמלה, גמלאים ושאירים יומלץ לאישור הממשלה ויותנה באישורה כתוספת קבועה לצורך זה. עדכון גמול זה יעודכן ב-1.4.1978 בשיעור הגידול שיחול בתוספת היוקר אחרי 1.4.1976 ועד 1.4.1978". ד) הסכם קיבוצי - 1977 "הואיל וביום 5.7.1973 נחתם בין הצדדים הסכם קיבוצי בדבר המשכורת ותנאי העבודה של האקדמאים במדעי החברה והרוח לשנים 1972/74 (להלן - הסכם העבודה); והואיל: והסכם העבודה על כל השלמותיו, תוספותיו, המכתבים הנלווים אליו וכן השינויים שהוכנסו בו מיום חתימתו ועד חתימת הסכם זה - ממשיך לעמוד בתוקפו; והואיל: וביום 25.4.1976 נחתם בין הממשלה לבין ההסתדרות הסכם קיבוצי לגבי כלל עובדי המדינה לשנים 1976/78, אשר הורחב לאחר מכן לסקטורים אחרים של השירות הציבורי; והואיל: ובעקבות מסקנות 'ועדת ברקאי', מחודש מאי 1976, ופסק- דינו של בית-הדין הארצי לעבודה בתיק לז/4-6 הגיעו הממשלה וההסתדרות להסכם בדבר תשלום 'גמול השכלה אקדמאית' למהנדסים בשירות הציבורי - ובעקבות כך הסכימו הצדדים על תשלום 'גמול השכלה אקדמאית' גם לאקדמאים במדעי החברה והרוח; והואיל: והצדדים הגיעו להסכם בעניינים המפורטים בהסכם זה להלן; לפיכך הוסכם והותנה בין הצדדים כדלקמן: 1. המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי-נפרד ממנו. 2. הסכם זה בא במקום סיכום הדברים ביחס לאקדמאים במדעי החברה והרוח, מיום 22.2.1977. 5. גמול השכלה אקדמאית. העובדים יקבלו בתחולה מיום 1 באפריל 1976 תוספת לשכר, שתכונה 'גמול השכלה אקדמאית' בשיעורים הבאים: הדרגה סכום בלירות לחודש 10 850 9 850 8 800 7 650 6 525 5 400 4 300 3 200 2 150 1 150 ב) 'גמול השכלה גבוהה' ישולם בסכום קבוע ולא יחול בו כל שינוי עד 31.3.1978. ג) ב-1.4.1978 יעודכן הגמול בשיעור הגידול שיחול בתוספת היוקר אחרי 1.4.1976 עד 1.4.1978. ד) 'גמול השכלה אקדמאית' יהווה חלק מן המשכורת לכל דבר ועניין - לרבות 'המשכורת הקובעת' לעניין גמלאות, גמלאים ושאירים - פרט לעדכון שוטף של תוספת היוקר, כאמור בסימן ב' דלעיל, ופרט לחלות תוספת זו על 'תוספת ההשהייה' - שתובא להכרעה. ה) 'גמול השכלה אקדמאית' משולם באופן שוטף החל ממשכורת חודש מרץ 1977, אולם לא יאוחר ממשכורת אפריל 1977. הפרשי התגמול ממועד תחולתו של הסכם זה ועד לתחילת תשלומו השוטף ישולמו לא יאוחר ממשכורת יוני 1977". "תחולה א) תחולתו ותוקפו של הסכם זה מיום 1 באפריל 1976 עד יום 31 במרץ 1978, פרט להוראות שנאמר לגביהן במפורש אחרת בהסכם זה". ה) מכתב מח"ר לנציב השירות "לקראת חתימת ההסכם הקיבוצי בינינו לשנים 1976/1978 וכדי להסיר כל ספקות ביחס למשמעותו לעניין הגמול בעד השכלה אקדמאית, הרינו להודיעכם, כי הגשנו תביעה לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, המופנית נגד... בתביעה זו אנו מבקשים, כי גמול ההשכלה ישולם לעובדים בדירוג המח"ר למפרע מיום 21.9.1975 הווה אומר, גרסתנו היא, כי ההסכם הקיבוצי אשר ייחתם על ידינו לשנים 1978/1976, אינו גורע מכל זכות המתייחסת לתקופה הקודמת לתחילת תוקפו של ההסכם הזה". 4. בבקשה שפתחה בהליך טענו המבקשים, כי 'זכרון דברים - מח"ר', "כלל אינו מתייחס לתקופה שלפני תחילת תוקפו, לכן אין הוא מוסיף ואין הוא גורע זכויות לגבי התקופה שלפני 1.4.1976" אותו זכרון דברים "אינו גורע דבר מזכויות העובדים הנובעות מ'מכתב ניצן' (הכוונה למכתב נציב השירות המובא ב-3(א) דלעיל). בכל הנובע לתקופה שלפני 1.4.1976 חייבים המשיבים להחיל על עובדיהם בדירוג המח"ר, אותו סולם גמול, כפי שהוחל על עובדיהם בדירוג המהנדסים ומאותו מועד תחולה, היינו 21.9.1975". 5. כנגד טענות פרקליטם של המבקשים, בכתב שפתח בהליך, העלתה הפרקליטה שייצגה את המעבידים. בתשובה המתחייבת מתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי, כי: "1. ההסכמה לשם 'גמול השכלה' גובשה לראשונה בזכרון הדברים מ-22.2.1977 ובתחולה מ-1.4.1976. המשיבה תטען כי התוספת ניתנה רק מכוח ההסכם החדש לשנים 1976/78 שתחולתו מ-1.4.1976. 2. ההסכם שנחתם ביום 10.6.1977 בא במקומו של זכרון הדברים מ-22.2.1977 ואף הוא בתחולה מיום 1.4.1976, ולא קודם לכן. אף בהסכם זה נקבעה הוראה מיוחדת בדבר תחולת תשלום גמול השכלה מ-1.4.1976. 3. המשיבה תטען, כי מכתבו של מר ניצן עליו סומכת המבקשת אין לו ולא כלום עם ההסכם החדש, ואין לראותו כהסכם נוסף להסכם המקורי אשר בהארכת תוקפו של זה האחרון אוטומטית מוארך גם תוקפו של המכתב. 4. המשיבה מעולם לא התכוונה, וגם לא אמרה ו/או כתבה, כי היא מתחייבת לתת הטבות כלשהן למח"ר המקבילות לאלה הניתנות למהנדסים". 6. כמתחייב מתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי, הגישו הצדדים תצהירים לביסוס טענותיהם העובדתיות, ועל אלה נחקרו המצהירים חקירה נגדית. משעלה מחקירה חוזרת של אחד המצהירים, שהבקשה נשוא הדיון אמנם הובאה לידיעת המעבידים לפני שנחתם הסכם קיבוצי - 1977, ביקשה הפרקליטה אשר ייצגה את המעבידים לתקן את כתב התשובה "ולהוסיף בו טענה, שעם חתימתם של המבקשים (ההסתדרות - ומח"ר) על ההסכם נ/1 (הסכם קיבוצי 1977) ויתרו על כל עילת תביעה הנובעת מהבקשה ואם היתה להם איזו עילה - היא פסקה עם החתימה על ההסכם נ/1 (הסכם קיבוצי - 1977)". בית-הדין האזורי נעתר לבקשה וכתב בית-הדין תוקן בהתאם. בעקבות התיקון הוגשו תצהירים נוספים ובהם תצהיר של מזכ"ל מח"ר, כי המכתב מיום 9.6.1977 (סעיף 3, פסקה ה' לעיל) אכן נמסר לנציגי המעבידים וכן הובא לידיעתם הכתב שפתח בהליך - הכל עובר לחתימה על הסכם קיבוצי - 1977. עובדות אלה לא הוכחשו בתצהיר שכנגד. 7. במהלך חקירת המצהירים על תצהיריהם החליט בית-הדין האזורי לאמור: "אב-בית-הדין הודיע שמסיבת בריאותו אינו יכול להמשיך לשמוע עדויות היום. מאידך גם נראה לי שהגענו לשלב שאפשרי לדון בשאלות הבאות: אם לאור החומר שהצטבר עד כה ומתוך ההנחה שהאמור בתצהירי המבקשים שטרם נחקרו הוא נכון, אם גם אז אין למחוק את הבקשה משום שאינה מגלה עילה, או שהעילה לא הוכחה, או שיש לדחות את הבקשה בגלל ויתור; אף אם היא מגלה עילה או שהוכחה העילה. והיה והבקשה תימחק או תידחה בשל האמור לעיל - אז הדיון הסתיים. אם בית-הדין יגיע למסקנה שאין בחומר שלפניו כדי למחוק או לדחות הבקשה בהתאם לאמור לעיל יימשך הדיון מהשלב בו הסתיים". 8. עיקר הטענות, שהעלתה הפרקליטה אשר ייצגה את המעבידים בסיכומיה בבית-הדין האזורי, היו: א) חוסר תום-לב מצד נציגי המח"ר שחתמו על זכרון הדברים, עת היתה ברורה להם עמדת המעבידים לעניין המועד, ומאידך - לא עלה על דעת נציגי המעבידים ששאלת המועד תועלה מחדש, בשלב מאוחר יותר; ב) גמול השכלה אקדמאית אינו "שינוי בסולם השכר או הטבה במקום שינוי" - המזכה בתשלום מקביל לזה של המהנדסים, מכוח 'מכתב ניצן'; ג) את גמול ההשכלה האקדמאית יש לראות כ"רכיב של שכר" להבדיל מ"רכיב בשכר"; ד) אף אם הגיע התשלום מכוח 'מכתב ניצן', ויתרו עליו הן בהתנהגות והן בחתימה על 'זכרון הדברים - מח"ר' ועל הסכם קיבוצי - 1977. ועל כן ביקשה הפרקליטה "למחוק (הבקשה) מחוסר עילה, או לדחות בגלל ויתור". 9. עיקר הטענות, שהעלה בסיכומיו הפרקליט אשר ייצג את ההסתדרות - מח"ר, היו: א) היה מובן שאשר היה שנוי במחלוקת יובא להכרעת בית-הדין; ב) דרישת העובדים בגין פרק הזמן 1.4.1976-1.9.1975 היתה ידועה למעבידים הן מהמכתב שקיבלו עובר לחתימה על ההסכם הקיבוצי והן מהעובדה שפתחו בהליך בבית-הדין האזורי; ג) ההתייחסות במכתב האמור ל"תקופת ההסכם" היא לתקופה שבה ההסכם בתוקף, בין תקופה מקורית ובין מוארכת; ד) עקרון ההצמדה היה קיים במשך כל השנים ואינו צריך כתב; 'מכתב ניתן' בא רק לאשר אותו עקרון; ה) 'זכרון הדברים - מח"ר' מסדיר זכויות לפרק הזמן שאליו הוא מתייחס, היינו 31.3.1978-1.4.1976, ואין בו לשנות זכויות בגין פרק זמן שקדם. 10. פסק-הדין שבערעור מקבל את טענת פרקליטת המעבידים שגמול השכלה אקדמאית הוא בעל אופי מיוחד ו"אין לראות בו לא שינוי בסולם השכר ולא (או) הטבה במקום שינוי בסולם השכר". מפסק-הדין שבדב"ע לז/6 - 4 [1] (בע' 228) למד בית-הדין האזורי, כי מדובר ב"גמול מיוחד", הניתן בהתקיים תנאים מיוחדים. כן קיבל בית-הדין את טענת הוויתור שהעלתה הפרקליטה, נציגת המעבידים. 11. בערעור חזרו באי-כוח הצדדים על טענותיהם בבית-הדין האזורי. פרקליטה של ההסתדרות - מח"ר הדגיש כי: א) "עם חתימת זכרון הדברים - מהנדסים, קמה לעובדי מח"ר זכות לגמול השכלה אקדמאית החל מהתאריך שאותו גמול ניתן למהנדסים, וזה מכוח 'מכתב ניצן'; ב) ההסכם הקיבוצי - 1977 נחתם תוך הסתייגות מפורשת ושמירת זכויות בגין העבר (31.3.1976-21.9.1975); ג) זכויות העולות 'ממכתב ניצן' ומעקרון ההצמדה, שלא ויתרו עליהן. מאידך הדגישה הפרקליטה של המעבידים, כי משהועלתה דרישת ההסתדרות - מח"ר לגמול השכלה אקדמאית בגין פרק הזמן 31.3.1976-21.9.1975, התנגדו המעבידים והעובדים חתמו, על אף דחיית דרישתם, על זכרון דברים - מח"ר, ולאחר מכן על הסכם קיבוצי - 1977. בכך, כך טענה, נתנו יסוד למעבידים להבין שוויתרו להם, ועל יסוד זה הסכימו המעבידים לחתום על המסמכים. על כל פנים בא זכרון הדברים - מח"ר וההסכם הקיבוצי - 1977 במקום 'מכתב ניצן'. כטענה חלופית טען פרקליטם של המעבידים, כי גמול השכלה אקדמאית אינה בגדר רכיבי השכר המוצמדים ב'מכתב ניצן'. 12. פסק-הדין שלהלן ניתן על דעת רוב חברי המותב. לדעת אחד מחברי המותב יש לקבל את הערעור ולהלן נימוקיו: "לדעתי יש להכיר בטענת המערערים ולשלם להם את גמול ההשכלה מאותו תאריך ששולם למהנדסים, 21.9.1975, וזה מהטעמים הבאים: א) עובדה היא, שעד היום צמוד שכר האקדמאים שבמדעי החברה והרוח ואחרים לשכר המהנדסים; ב) לאחר שהטבה זו - גמול השכלה - הפכה להטבה כמעט כללית וניתנה לסוגי עבודה אחרים אקדמאים אופיה הוא דומה ושווה לכלל ההטבות והנלוות של שכר העבודה; ג) מכתב נציב שירות המדינה, דאז, בא כאילו לאשר מצב קיים ומקובל, כמעט שגרתי, בהקשר לתאריך ההטבה, וראה באפשרותו להוציא את המכתב מבלי להזדקק, כבמקרים אחרים, של הבטחה חורגת, לאישור ועדת השרים לענייני שכר. המכתב מחזק, איפוא, את התביעה לקבלת ההטבה הנדונה מאותו תאריך אותו קיבלו המהנדסים, כלשון המכתב; ד) טענת פרקליטת המשיבים, כי עם חתימת הסכם העבודה על-ידי המח"ר בא כאילו ויתור על התביעה של התאריך המוקדם, אינה תופסת, באשר כבר בעת החתימה הודיעו באי-כוח המח"ר, ואף בכתב, שהם יתבעו את התאריך הרטרואקטיבי בדרך אחרת. צורה זו מקובלת בניהול משא-ומתן, כאשר למען אפשר קידום המשא-ומתן מועברת בעיה מסוימת לבירור בצורה אחרת. מכל האמור לעיל אני חוזר, שיש לקבל את ערעור התובעים למתן גמול ההשכלה מתאריך 21.9.1975 כפי שניתן למהנדסים". II. פסק-דין 1. עם ראשית הדיון בערעור העמיד בית-דין זה את באי-כוח הצדדים על כך, שהעומד לדיון אינה "עילה" או "ויתור" במשמעות הטכנית והמשפטית שבסדר דין כקשור למחיקה או לדחיה על הסף, אלא השאלה כיצד השפיעו זכרון הדברים - מח"ר וההסכם הקיבוצי - 1977 שבא בעקבותיו על 'מכתב ניצן' ועל ההסכם הקיבוצי שבו הוא קשור, על גמול השכלה לאקדמאים והשאלה, אם מכוח 'מכתב ניצן' קמה לעובדי מח"ר זכות לגמול השכלה אקדמאית בעקבות 'זכרון דברים - מהנדסים'. 2. עד שנדרשים לטענה של "חוסר עילה" או "ויתור" במסגרת דיון בסכסוך קיבוצי, לגופה, טוב שבית-דין זה יאמר דבריו לעצם ההזדקקות לטענות מכגון אלה. החשש, שמא הענקת מעמד של חוזה אכיף במשפט ל"הסכמים קולקטיביים", יביא לכך שעניינים שביחסי עבודה קיבוציים ייחתכו על-פי תקנות של "ויתור", "השתק". "חוסר עילה" וכיוצא באלה טענות טובות ומועילות בהתדיינות בתחום המשפט המסחרי - הוא הוא שהביא לכך שעד היום הזה, שני השותפים ליחסי עבודה קיבוציים - ארגוני העובדים וארגוני המעבידים - פועלים בהצלחה באנגליה לכך שלהסכמים קולקטיביים אין מעמד של חוזה אכיף במשפט, אלא אם נקבע במפורש במסמך שבו מדובר כי המסמך יהא חוזה אכיף (‎.(TRADE UNION AND LABOUR RELATIONS ACT 1974, S. 18 טוב יעשה, איפוא, כל מי שידו בהליך שיפוטי בתחום יחסי עבודה קיבוציים, ובמיוחד פרקליטים הטוענים למדינה והמרבים להעלות טענות מכגון האמורות, שיימנעו מכך, אם ברצונם להבטיח קיום הליך שיפוטי ביחסי עבודה קיבוציים, הכנסת יחסי עבודה קיבוציים תחת כנפי שלטון החוק מחייבת לא רק שינוי במשפט הפוזיטיבי (חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957) ולא רק מערכת שיפוטית מיוחדת, אלא גם כלי התדיינות מיוחדים. אין זה מקרה שבתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי לא תמצא זכר ל"מחיקה על הסף" ול"דחיה על הסף", באשר ברור שאין להעלות על הדעת שסכסוך עבודה קיבוצי, שעניינו מימוש זכויות, יבוא לקיצו וימצא פתרונו על-ידי "מחיקה על הסף" או על-ידי "דחיה על הסף", מבלי שיתקיים דיון לגופו של עניין ולצדדים תהיה הרגשה שעניינם זכה לדיון כזה. 3. הדברים תופסים במיוחד בענייננו, עת כעולה מהאמור להלן מתברר, כי מן הדין היה לדחות הן את טענת "הוויתור" והן את הטענה שהתביעה "אינה מגלה עילה". היטיב, איפוא, בית-הדין האזורי לעשות בהעמידו לדיון, בשלב שהביא למתן פסק-הדין - לא רק את שאלת ה"וויתור" ועצם קיומה של "עילה" בהקשר למחיקה או לדחיה על הסף, אלא גם את השאלה, אם גם כשיתברר שקיימת עילה - "העילה הוכחה" (סעיף 7 שבחלק I דלעיל). 4. הן לעניין ה"וויתור", הן לעניין עצם קיומה של "עילה" והן להוכחות ה"עילה" - טוב שיעמדו על מערכת ההסדרים המחייבים בין המעבידים לבין ההסתדרות - מח"ר, ביחסי העבודה הקיבוציים שביניהם. א) נתחיל באחרון, כי בדרך כלל יבוא ההסכם האחרון במקום הקודמים, ומודגשות המלים "בדרך כלל", באשר יש והוראה בהסכם מאוחר יותר תשמור במפורש הסכמים קודמים, ויש ותוכנו ומהותו של הסכם מאוחר יותר מלמדים על כך שלא בא לקבוע בכל ובמקיף, ושלצידו יתקיימו הסכמים קודמים. ההסכם האחרון מבחינת תאריך חתימתו הוא הסכם קיבוצי - 1977 ומן הראוי להדגיש בהקשר לאותו הסכם, שנאמר בו במפורש, כי: (1) הסכם 1973 לשנים 1974-1972 "על כל השלמותיו, תוספותיו, המכתבים הנלווים אליו וכן השינויים שהוכנסו בו... ממשיך לעמוד בתוקפו"; (2) הוא בא במקום זכרון הדברים - מח"ר; (3) גמול השכלת אקדמאים הוא לכל דבר חלק מן המשכורת, לרבות "משכורת קובעת" לעניין גמלאות, להוציא תוספת יוקר; (4) תחולתו מיום 1 באפריל 1976 עד יום 31 במרץ 1978 (סעיף 3, פסקה ד, שבחלק I דלעיל); (5) כן יש ליתן את הדעת לכך שהוא כולל בנפרד "סולם דירוג" ובו עשר דרגות כשבצד כל אחת מהן משכורת יסוד ותוספת ותק, וסעיף "גמול השכלה אקדמאית" ובו זכות "בתחולה מיום 1 באפריל 1976" ל"תוספת לשכר" לפי עשר דרגות בסכומים הנקובים בצד כל דרגה ודרגה - הכל בסכום קבוע עד ליום 31.3.1978; ב) הסכם קיבוצי - 1977 נחתם עת בידי המעבידים היה מכתב מח"ר לנציב שירות המדינה (סעיף 3, פסקה ה', שבחלק I דלעיל), או שהיה ידוע להם תוכנו, ובו הועמדו החותמים עליו כי גרסת העובדים היא, שההסכם אשר עליו עומדים לחתום הוא לשנים 1978-1976 ואינו בא לגרוע מזכויות בגין פרק זמן קודם; ג) להסכם קיבוצי - 1977 קדם זכרון דברים - מח"ר, שנחתם כפי שהינו על אף דרישת ההסתדרות - מח"ר לכלול בו הוראה הקובעת כמועד תחילת תשלום הגמול את יום 21.9.1975, אך נכלל בו קטע האומר: "תוך שלושה שבועות ייחתם הסכם העבודה המפורט בין הצדדים לשנת 1978/77. כל תנאי העבודה ותנאי השכר המוסכמים בין הצדדים והמכתבים הנלווים, אשר לא שונו בהסכם זה (או) על-פיו, ימשיכו לעמוד בתוקפם במשך תוקפו של הסכם זה"; ד) מכתב ניצן (סעיף 3, פסקה א', שבחלק I דלעיל) המחיל על עובדים המדורגים הסולם הדירוג של מח"ר "שינויים בסולם השכר של המהנדסים, או הטבות במקום שינוי בסולם השכר". 5. מה התשובה שתינתן לטענת "ויתור" במשמעות של WAIVER או גם במשמעות של אי-עמידה על דרישה במסגרת משא-ומתן לקראת חוזה, מהמובא לעיל. בשתי דרכים ניתן להגיע לתשובה לשאלה שהוצגה ושתיהן מביאות למסקנה, שלא היה ויתור - לא במשמעות האחת ולא במשמעות האחרת. הדרך האחת - זאת ביסודה דיני חוזים, והדרך השניה - זאת בה הולכים במשא-ומתן קיבוצי. 6. מדיני חוזים ברור שהמחייב עתה אינו זכרון הדברים - מח"ר, אלא הסכם קיבוצי - 1977, הקובע במפורש שהוא בא במקום זכרון הדברים. אותו הסכם קיבוצי נחתם על-ידי ההסתדרות - מח"ר, תוך שמירת זכויות בגין פרק הזמן שקדם ליום 31.3.1976 והוא נחתם על-ידי המעבידים בידעם שאותו פרק זמן הוא כבר נשוא התדיינות, או שיהא נשוא התדיינות, בבית-דין לעבודה. משנחתם ההסכם הקיבוצי - 1977 בנסיבות אלה, אין לשמוע מפי החותמים, כי יצאו מהנחה שהצד השני ויתר על דרישתו בגין פרק זמן הביניים. לכאורה יכלו נציגי המעבידים לסרב לחתום על ההסכם הקיבוצי - 1977, עת הצד השני משאיר "פתוח" נושא אחד, אך ביחסי עבודה קיבוציים לא תמיד יעדיפו ללכת בדרך זאת. לולא חתמו על ההסכם הקיבוצי - 1977 היה נותר זכרון הדברים - מח"ר. עובר לחתימתו לא שמרה אמנם ההסתדרות - מח"ר על העולה לטענתה מ'מכתב ניצן', אך הוא גם אינו מהווה הסכם קיבוצי. 7. מכאן למישור יחסי העבודה. מן המפורסמות הוא, שבמהלך משא-ומתן לקראת הסכם קיבוצי מעלה כל צד את דרישותיו, מהן דרישות המתקבלות על-ידי הצד השני ומהן דרישות הנדחות על-ידו. יש והצדדים מגיעים לכלל דעה שבמקום "לפוצץ" את המשא-ומתן בשל עניין שאליו לא הגיעו לעמק השווה, ישאירוהו פתוח למשא-ומתן נוסף ויוסכם במפורש שכך יהיה; יש ומעבירים אותו עניין להכרעת גורם שלישי ויש וצד מוריד דרישתו ויחתום על ההסכם מבלי שדרישתו באה לידי ביטוי בהסכם. במקרה כזה, לא יעלה על דעת המנהלים בתום לב משא-ומתן קיבוצי לטעון לאחר מכן, שההסכם אשר חתמו עליו "חסר" ופתוח למשא-ומתן מחדש. לעניין קיום החוזה וכיבודו יראו את אשר היה נתון במשא-ומתן ולא הוסכם עליו, כאילו מסודר הסדר שלילי בהסכם הקיבוצי. כל זה עת מדובר בדרישות חדשות. יכול והמצב יהיה שונה, עת טוען צד לזכות מכוח הסכם קיים ואולי אף מכוח הסדר קיים, שאינו בחזקת הסכם קיבוצי. במצב כזה, מתיישב ביותר עם יחסי עבודה קיבוציים סדירים, שהצד הטוען למימושה של זכות קיימת יחתום על הסכם קיבוצי המסדיר את העתיד ויעשה למימוש הזכות הקיימת בדרך המיועדת לכך, לרבות הליך בבית-דין לעבודה. מאידך גם ייתכן, שתמורת הישגים בהסכם הקיבוצי החדש לא יעמוד יותר הצד על הזכות הקיימת מכוח הסכם קודם, אל מאחר ובעשותו כן יכול ויפגע בזכות של פרט במישור הנורמטיבי, צריך לפחות שאותה הסכמה לשנות לרעה מצב קיים תהיה במפורש. באמור אין התייחסות לשאלה, אם אמנם רשאי צד להסכם קיבוצי לשנות לרעה ולמפרע הוראה מהתחום הנורמטיבי שבהסכם קיבוצי. 8. זכרון הדברים - מח"ר בא להסדיר רכיב מרכיבי השכר לשנים 1978-1976 ולכן גם קבע, כי גמול השכלה אקדמאית ישולם מיום 1.4.1976. במידה וההסתדרות - מח"ר דרשה שהמוקנה מכוח אותו זכרון דברים יפעל החל מיום 21.9.1975 - דרישה זו נדחתה, ומשלא חתמו על זכרון הדברים תום הסתייגות, כאילו הורידו דרישתם בדומה לדרישות רבות המועלות והמורדות במהלך המשא-ומתן. לא כן עת רואים את התשלום בגין פרק הזמן שעד ליום 1.4.1976. לעניין פרק זמן זה טענו לא מכוח "קביעת זכויות", אלא מכוח "מימוש זכויות" - מימוש זכות הקיימת, לפי הנטען, מכוח 'מכתב ניצן', ובאמור בזכרון דברים - מח"ר, לעניין המשך תוקפם של "מכתבים נלווים" להסכמים קיבוציים, היה כדי מתן ביטוי למקובל ואולי אף לרצוי ביחסי עבודה קיבוציים, שבעוד קביעת זכויות היא נושא למשא-ומתן ולמאבק, מימוש זכות השנויה במחלוקת - מובאת להכרעת בית-הדין. 9. מהאמור עד כאן עולה, כי מן הדין היה לדחות את טענת הפרקליטה שטענה למעבידים - טענת "ויתור", בין במשמעות של WAIVER ובין במשמעות של אי-עמידה על הצעה מקורית במשא-ומתן, כך שההצעה תוקנה ואשר זכה ל"קבלה" היה המתוקן, וזה הביא להסכם. 10. מכאן לטענת חוסר "עילה". טענה זאת היא, עת מדובר ביחסי עבודה קיבוציים, מהטענות שטוב להן שלא תועלינה (סעיף 2 דלעיל); האמור תופס אף עת לפי ההלכה בסדר דין אזרחי היתה הטענה מתקבלת; מקל וחומר - עת אף בסדר דין אזרחי רגיל היתה נדחית. מהי "עילת תביעה" שהעדרה יביא למחיקת כתב תביעה? עילת תביעה היא מכלול העובדות המולידות את זכות התובע לקבלת הסעד - העובדות, ולא המסקנה המשפטית העולה מעובדות אלה. בלשון השופט אשר (ESHER) בעניין (‎[7] READ V. (1889 BROWN (1889) 60 L.T. 250 המובא בע"א 115/52 [2] (בע' 574) "עילת תביעה פירושה, מאז ומתמיד, כל עובדה עניינית (מטריאלית) שיש להוכיחה כדי לזכות את התובע". אכן בדין הציג בית-הדין האזורי את השאלה, אם "מתוך הנחה שהאמור בתצהירי המבקשת שטרם נחקרו הוא נכון, אם גם אז אין למחוק את הבקשה משום שאינה מגלה עילה". מה הן העובדות שלהן טענו וההנחה היא, לעניין קטע זה, שהוכחו? העובדות הן: א) זכרון דברים - מהנדסים מקנה למהנדסים זכות לגמול השכלה אקדמאית, החל מיום 21.9.1975; ב) 'מכתב ניצן' ממשיך להיות בתוקף; ג) גמול השכלה אקדמאית מהווה שינוי בסולם השכר או הטבה במקום שינוי בסולם השכר. בעובדות אלה, בהנחה שהוכחו, יש ויש כדי להוות עילה לתביעה, ואין חסר בהן דבר שיביא למחיקה בשל העדר עילה. אין לחפש עובדה נוספת להשלמת "העילה"; אם 'מכתב ניצן' תקף או לא; אם את 'מכתב ניצן' יש לפרש כך או אחרת ואם גמול השכלה אקדמאית מהווה שינוי בסולם השכר או הטבה במקום שינוי, אינם לעניין עת דנים בשאלת מחיקת תביעה על הסף בשל חוסר עילה. ואכן עיון בטענות הפרקליטה המלומדת בבית-הדין האזורי (סעיף 8, פסקות ב' ו-ג' שבחלק 1 דלעיל) מלמד, כי לא לחוסר עילה לאור העובדות שעל פני הדברים, כעולה מכתב התביעה, טענה; היא טענה למערכת עובדות שונה ולפירוש שונה של 'מכתב ניצן' ומהות הגמול. אלה אינן טענות שמקומן בשלב מחיקה בשל חוסר עילה. 11. ובכן, לא "ויתור" במשמעות זאת או אחרת ולא העדר "עילה" המביאה למחיקה על סף - יכול לעמוד בדרכה של ההסתדרות - מח"ר בהביאה את העניין לבית-הדין האזורי. לדיון עמדה בקשה שחייבה דיון לגופם של דברים ועניינה מימוש זכות, בעיקר מכוח 'מכתב ניצן'. אשר יש לפסוק בו הוא, מה מעמדו במשפט של אותו מכתב ומהו הפירוש הנכון לאותו מכתב, בהקשר לגמול השכלה אקדמאית שניתנה למהנדסים בתחולה מיום 21.9.1975, מכוח זכרון הדברים - מהנדסים. טען הפרקליט לזכות לגמול השכלה אקדמאית למח"ר גם מכוח קיומו העצמי של "עקרון ההצמדה", שהמכתב האמור שימש לו רק ביטוי (סעיף 9, פסקה ד', שבחלק 1 דלעיל). אף לטענה זאת נתייחס, אם כי לא היא שתקבע תוצאות הערעור. 12. 'מכתב ניצן', עת עומד הוא בפני עצמו, אינו הסכם קיבוצי, על כל העולה מכך. כמכתב, במידה ומדובר ביחסים של השותפים ליחסי עבודה קיבוציים, להבדיל מיחסים בין פרט לפרט, הוא מסמך מחייב במערכת יחסי עבודה קיבוציים בדומה לשכמותו באנגליה, היינו - אין הוא אכיף בבתי-המשפט, אך במערכת יחסי עבודה מצפים מכל צד שיכבדו, ואם לא יעשה כן - יימנע בית-הדין מלתת סעד לצד המפר (דב"ע לו/1 - 4 [3], בע' 322). זה מעמדו, אף אם בא בסמוך להסכם הקיבוצי 1973, כל עוד לא בא זכרו בגוף ההסכם הקיבוצי. גם אז תמוהה טענה מפי פרקליט המייצג את המדינה כמעביד ומעבידים ציבוריים אחרים, שיש בה התכחשות לעצם תוקפו, אף במישור היחסים הקיבוציים שמעבר למשפט. 13. שונה המצב עת אותו מכתב מתייחס במפורש להסכם קיבוצי 1974-1972 וההסכם הקיבוצי 1977 מתייחס להסכם 1974-1972 ואומר שאותו הסכם "על כל... המכתבים הנלווים אליו... ממשיך לעמוד בתוקף" (סעיף 3, פסקה ד', שבחלק 1 דלעיל). לפחות מכוח אותה הוראה שבהסכם הקיבוצי - 1977 היה 'מכתב ניצן' לחלק ממערכת ההסכמים הקיבוציים - החלק האובליגטורי - החלה על הצדדים. 14. ובאים לשאלה העניינית, אם מכוח 'מכתב ניצן' ובעקבות זכרון דברים - מהנדסים קמה לעובדי מח"ר זכות לגמול השכלה אקדמאית; בכדי להשיב בחיוב על השאלה צריך להגיע למסקנה, שגמול השכלה אקדמאית הוא בגדר "שינוי בסולם השכר של המהנדסים" או בגדר "הטבה(ות)" בסולם השכר שחלה בדירוג המהנדסים. עד שמשיבים על השאלה, יש להתייחס לטענה שהועלתה בבית-הדין האזורי ונתקבלה על-ידו. הטענה היא, שב'מכתב ניצן' מדובר בשינויים "שיחולו" בתקופת ההסכם הקיבוצי לשנים 1974-1972, והרי השינויים שבהם מדובר או שלהם טוענים חלו לאחר שתם תוקפו של ההסכם האמור, היינו ביום 22.2.1977. אף אם מפרשים סעיף הצמדה בהסכם קיבוצי פירוש מצמצם, ואכן כך יש לפרשו (דב"ע לה/7 - 4 [4] (בע' 167), עדיין עומדת העובדה, שהשינויים שבהם מדובר אכן חלו ב"תקופת ההסכם", היינו בתקופה שההסכם הקיבוצי 1974-1972 היה בתוקף, כי מההסכם הקיבוצי - 1977 עולה, שאותו הסכם היה בתוקף פרק זמן רצוף החל משנת 1972. המלים "בתקופת ההסכם הנ"ל" (הסכם 1974-1972) מכסות גם תקופה שבה תקף ההסכם מכוח הארכה. השינוי שבא ביום 22.9.1975 - בא במועד שבו הסכם 1974-1972 היה בתוקף, ולו גם מכוח הארכה למפרע בהסכם קיבוצי - 1977. בית-הדין אינו חופשי להתעלם מהמציאות ביחסי עבודה בישראל - מציאות שבה אין מחדשים הסכם לפני שתם תוקפו, אלא אחרי כן, ובכל אופן אינם נוצרים פרקי זמן בבחינת חלל ריק ופרצה. 15. חוזרים לשאלה שהוצגה בסעיף הקודם. התשובה לקטע הראשון שבשאלה - אם גמול השכלה אקדמאית מהווה שינוי בסולם שכר המהנדסים - היא פשוטה ביותר. אין אותו גמול מהווה שינוי בעצם 'סולם השכר'. מיון בזכרון דברים - מהנדסים, מפני המסמך ומתוכנו למדים, שאותו גמול צמוד אמנם לדרגות, אך אין הוא מהווה חלק מ"סולם השכר". לא כל רכיב של שכר הצמוד לדרגה של עובד מהווה חלק מ"סולם השכר". סולם השכר הוא אותו חלק מהסכם קיבוצי שבו נקבעות הדרגות שבהן ידורגו העובדים, השכר שבצד כל דרגה ותוספת ותק, אם מוקנית זכות לתוספת ותק (דב"ע לו/1 - 6 [5], בע' 478). רכיבים אחרים של שכר, כגון מענקי חופשה, דמי הבראה, תוספת ספרות מקצועית וכיוצא באלה - אף אם הם בסכום המשתנה לפי דרגתו של העובד - אינם חלק מ'סולם השכר', אם כי יכול וייקבע בהסכם שדינם של אלה, לכל דבר, כדין שכר עבודה, ואכן כך נקבע בזכרון דברים - מהנדסים לעניין הגמול האמור. 16. נותרה השאלה, אם גמול ההשכלה האקדמאית למהנדסים הוא בגדר "הטבות במקום שינוי בסולם השכר". טען הפרקליט המלומד אשר ייצג את ההסתדרות - מח"ר, כי על מהותו של אותו גמול, לענייננו, אין ללמוד מהנסיבות שבהן ניתן ומהמשא-ומתן וההליכים שקדמו לנתינתו. טענה זאת אין לקבל, ולא מהטעם שבכגון אלה לא יתעלם בית-הדין מההקשר התעשייתי, אלא שתוכנו של זכרון הדברים - מהנדסים מחייב התייחסות לרקע ולנסיבות, במיוחד אמורים הדברים לעניין התאריך שהחל ממנו ישולם הגמול, והרי נאמר בזכרון הדברים ש"הגמול ישולם בתחולה ביום 21.9.1975 בהתאם לפסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה...", (סעיף 3, פסקה ב', שבחלק 1 דלעיל). ומה לומדים מאותו פסק-דין לענייננו? לומדים את אשר למד בית-הדין האזורי והוא, שהגמול בא כרכיב ספציפי ולא כחלק מסולם השכר או כתחליף לו, באשר סולם השכר לא היה נושא למשא-ומתן שבמסגרתו ניתן תגמול. 17. כאמור מותר ואף חייבים להידרש לפסק-הדין של בית-דין זה בדב"ע לז/6 - 4 [1]. מאותו פסק-דין לומדים, שהסתדרות המהנדסים הגישה תביעת שכר שביסודה מבנה שכר המושתת על "עקרונות חדשים" המביאים בחשבון את ההשקעה הכרוכה ברכישת מקצוע (שם [1], בע' 226). לו נתקבלה דרישתם היה בא "סולם שכר" חדש או "הטבות במקום שינוי בסולם השכר". דרישתם התבררה ב"בוררות" בדומה לבוררות לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, היינו לא בבוררות לפי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, וב"בוררות" - נדחתה הדרישה. יחד עם זאת קבעו, שבמקרים "בהם השכלה הנדסית-אקדמית... דרושה לביצוע תפקידו של המהנדס ... דהיינו בכל אותם מקרים בהם יש קשר ישיר בין השכלתו של המהנדס והתפקיד אותו הוא מבצע - חייב שכרו של מהנדס לכלול תגמול על השכלתו". בהקשר להחלטה שניתנה ב"בוררות" נאמר באותו פסק-דין "... לעניין מהותו ומטרתו של אותו 'תגמול על השכלתו' של המהנדס - יש לשים הדגש על כך, שהן הדרישה של הסתדרות המהנדסים והן מגמת ההחלטה הן, אם לא לבטל 'הצמדות של דירוגים', הרי לפחות ליתן ביטוי למיוחד שבתרומה של מהנדס לביצוע תפקידו" (שם [1], בע' 232). למימוש האמור התחייבה המדינה כמעביד והסתדרות המהנדסים לנהל משא-ומתן והוסכם "שכל המתחייב מההחלטה - פועל החל מיום 21.9.1975, הוא התאריך שבו נמסרו חילוקי דעות להחלטת ועדת המומחים ("הבוררים") (שם [1], בע' 233). 18. בעקבות אותו פסק-דין בא המשא-ומתן שהביא לזכרון הדברים - מהנדסים. אותו משא-ומתן לא היה כלל על שינויים בסולם השכר, כך שתוצאתו אינה יכולה להיות שינוי בסולם או הטבה במקום שינוי בסולם השכר. כל כולו של המשא-ומתן היה מכוון ל"קביעת רכיב של שכר" המשקף נתון מיוחד בעבודתם של מהנדסים מסוימים. העובדה שבסופו של דבר לא מצאו הצדדים למשא-ומתן דרך ליתן ביטוי אינדיבידואלי וקשרו את הגמול לדרגתו של מהנדס, לא הפכה את הגמול למה שהצדדים לא התכוונו שיהיה. הוא נשאר "רכיב של שכר". הטענה של פרקליטה אשר יצגה את המדינה בבית-הדין האזורי, שיש להבדיל בין "רכיב בשכר" ו"רכיב של שכר" (סעיף 8, פסקה ג', שבחלק 1 דלעיל), היא מהטענות שפרקליטים ינסו, בהצלחה או ללא הצלחה, להעלותן במשפטים פליליים או אף במשפטים אזרחיים מסוימים, אך אין להן מקום בהליך שעניינו סכסוך עבודה קיבוצי. יחד עם זאת - לא בכל הוספת רכיב לשכר יש משום שינוי סולם השכר או תחליף לשינוי כאמור. יש והצדדים מוסיפים רכיב לשכר בכוונה, שיש לה בסיס ביחסי עבודה, שאותו רכיב, אף אם יהיה בגדר שכר עבודה - לא יהיה חלק מסולם השכר; רכיב כזה יכול וביסודו יהיה קשור לנתונים אישיים, בעוד שאת הסולם מאפיין הנתון הכליל. 19. אף העובדה, שתוך זמן קצר איבד הגמול את משמעותו המקורית והפך לרכיב בשכרם של עובדים רבים שאינם עומדים במבחן שנקבע בפסק-הדין הנ"ל לעניין גמול השכלה אקדמאית, אין בה לשנות את מהות הגמול ביום 22.2.1977. 20. השאלה, אם הגמול המשתלם מכוח זכרון דברים - מהנדסים יש בו ביטוי למשא-ומתן בעקבות פסק-הדין בדב"ע לז/6 - 4 [1], עמדה לדיון בפני בית-דין זה (דב"ע לז/17 - 4 [6], בע' 330). גם ממנו למדים, שמלכתחילה היה הגמול מכוון לעולה מפסק-הדין בדב"ע לז/6 - 4 [1], אלא שטענו, כי מייד לאחר מכן איבד את אופיו. בכך, ודאי שאין להשפיע על זכותם של עובדי מח"ר, שלכל הדעות אינה יכולה לעלות על זכות המהנדסים. בסיכום: הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים - המעבידים והסתדרות המהנדסים - לא התכוונו, בהסכימם על גמול השכלה אקדמאית למהנדסים, לשנות סולם השכר או ליצור רכיב שכר במקום שינוי בסולם השכר. הם התכוונו בדיוק למה שמצא את ביטויו באותו זכרון דברים. 21. עד כאן לדרישת ההסתדרות - מח"ר, עת סומכים על 'מכתב ניצן' ועל זכרון דברים - מהנדסים. יצוין ש'מכתב ניצן' אינו מצמיד שכרם ותנאי עבודתם של עובדי-מח"ר לשכרם ותנאי עבודתם של מהנדסים; הוא מצמיד את השניים הצמדה מוגבלת - סולם השכר והטבות במקום שינויים בסולם השכר. טען פרקליטה של ההסתדרות - מח"ר, שאף ללא 'מכתב ניצן' זכאים עובדי מח"ר לגמול שנתנו למהנדסים, וזה משום קיומו העצמי של עקרון ההצמדה ש'מכתב ניצן' רק נתן לו ביטוי (סעיף 9, פסקה ד' ו-11(ג) שבחלק 1 דלעיל). טענה זאת אין לקבלה. לא רק שלא שמענו על קיומו של עקרון ההצמדה, כך שראוהו תנאי מכללא בהסכמים קיבוציים, אלא שכל העולה מפסק-הדין בדב"ע לז/6 - 4 [1], והרקע לו וכן מפסק-הדין בדב"ע לה/7 - 4 [4] ("שיטת ההצמדה אינה מהמובן מאליו" - שם [4], בע' 167) נוגד את טענת הפרקליט. בהזדמנות זאת רואה בית-הדין להעלות ספק, אם טובה הדרך שפרקליט, הטוען בשם ארגון עובדים או ארגון מעבידים או אף בשם המדינה כמעביד, יעלה טענה שייתכן ותעמוד לו בהליך הנתון, אך נוגדת עמדה כללית של מי שהוא הטוען בשמו, כך שאף אם יקדם עניינו באותו הליך - יצא מפסיד בהליך אחר או במכלול יחסי העבודה. מכל האמור עולה, כי דין הערעור להידחות. פסק-הדין הוא ברוב דעות. חוזההסכם קיבוציהנדסה / מהנדס