I. ההליך 1. לבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב"דף השופטת צ' ליפס; נציגי ציבור: מ' בקנשטיין וא' רום; תב"ע לה/189 - 2) הוגש כתב תביעה בעתירה לחייב את הנתבעת (להלן - האוניברסיטה) לשלם לתובעת (להלן - ד"ר קלר) סך של 18,901 לירות, בצירוף ריבית. עילת התביעה היתה "זכות לתקופת 'שבתון' בתשלום... או תמורתה הכספית". בית-הדין האזורי דחה את התביעה, ובפני בית-דין זה ערעור של ד"ר קלר. 2. העובדות הצריכות לערעור הן: א) ד"ר קלר עבדה בשירות האוניברסיטה משנת 1956 עד סוף שנת 1972; עד חודש ספטמבר 1966 עבדה כאסיסטנטית, מחודש אוקטובר 1966 ועד שנת 1967 - כמדריכה ומשנת 1967 - כמרצה; ב) בחודש יולי 1972 נמסרה לד"ר קלר הודעת פיטורים, והפיטורים נכנסו לתוקף ביום 31.12.1972; ג) בחודש נובמבר 1972 החלה הד"ר קלר לעבוד ב'מכון וולקני'; ד) מכוח "הסדרים" שונים שיובאו בסעיף 3 שלהלן, זכאים עובדי האוניברסיטה - חברי הסגל האקדמי, בתנאים מסוימים, ל"חופשת שבתון"; ה) ביום 6.12.1972 כתבה הד"ר קלר לאוניברסיטה ובמכתב נאמר: "...במשך כל תקופת עבודתי לא ניצלתי את זכותי לחופשת-שבתון. בעתיד הקרוב הנני מתחילה לעבוד במוסד מדעי אחר, בו אצטרך לנסוע להשתלמות. הייתי רוצה לברר, האם אוכל להעביר את זכותי לשבתון למוסד אחר (הכוונה למכון וולקני שבו כבר עבדה למעשה) או לקבל פיצוי על אי-ניצולו"; ו) בעקבות המכתב האמור התקיימה שיחה בין ד"ר קלר לבין הממונה על מחלקת כוח-אדם באוניברסיטה, ובשיחה "נאמר לד"ר קלר כי אין להעביר את זכות ה'שבתון' למכון וולקני... ואף ניתן לה לקרוא הסכם מיום 7.11.1972 שבין המוסדות להשכלה גבוהה בישראל בדבר 'שמירת רציפות זכויות שבתון' - הסכם שאינו חל על מי שעובד לעבוד ב'מכון וולקני' - שאינו צד להסכם". גם לעניין "פיצוי על אי-ניצולו" של השבתון ניתנה לד"ר קלר תשובה שלילית; ז) הד"ר קלר "קיבלה את הסברו של הממונה על כוח-אדם, לפיו אינה יכולה להעביר את זכויותיה לחופשת-שבתון למכון וולקני, וכי אינה זכאית לקבל פיצוי כספי תמורתה" (לשון פסק-הדין שבערעור, המביא דברי ד"ר קלר בעדותה: "החלטתי לוותר על השבתון, כי כבר לא היה לי כוח, וכן קיבלתי את טענתו (של הממונה על כוח-אדם) שלא ניתן לעשות שום דבר. קיבלתי את דעתו שלא מגיע לי שבתון"); ח) בחודש נובמבר 1973 חתמה ד"ר קלר על שלושה מסמכים, שבהם היא מאשרת קבלת פיצויי פיטורים בסכומים נקובים, בגין פרקי זמן שונים, ומאשרת שקיבלה כל המגיע לה מהאוניברסיטה - עקב עבודתה, ואומרת כי נותנת לאוניברסיטה 'שטר פיטורין מלא וללא הגבלה" כך שאין לה יותר תביעות נגדה; ט) פרק זמן, השווה לפרק הזמן שבו עבדה ד"ר קלר בשירות האוניברסיטה כמדריכה וכמרצה, מזכה לפי "חוקת העבודה" בחופשת שבתון לפרק זמן של 11 וחצי חודשים. 3. א) בכתב התביעה סומך בא-כוחה של ד"ר קלר על "הסכם קיבוצי שהסדיר את תנאי עבודתה, זכויותיה, וחובותיה, של התובעת" ומתייחס במיוחד לילקוט הסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית (להלן - 'ילקוט הסגל'), אשר פרק מיוחד בו דן ב"שבתון" ובו נאמר: "...לחבר סגל ההוראה האקדמי מדרגת מרצה ומעלה... מאפשרים יציאה לשבתון כדי שיוכל להקדיש זמן לעבודת מחקר ולהשתלמות מדעית בארץ או בחו"ל ...אישור יציאה לשבתון ניתן על-ידי ועדת החופשות ... בתקופת השבתון מקבל המורה משכורת ... מורה המבקש לקבל שבתון חייב להגיש בקשה לוועדת החופשות ... בבקשה זו יש לציין את משך השבתון המבוקש, משרתו, כולל תכנית מפורטת של העבודה האקדמית בזמן השבתון ... הבקשה צריכה להיות מאושרת על-ידי דיקן הפקולטה..."; ב) במהלך הכנת הדיון בבית-הדין האזורי הוגשו כראיה, בין היתר, המסמכים שלהן: (1) הסכם שכר מיום בין האוניברסיטה וארגון המדריכים והאסיסטנטים באוניברסיטה, ובו סעיף שעניינו: "שבתון", והוא קובע את תדירות "השבתון" ואת ה"מענק" שמקבל "מורה היוצא לחופשת שבתון". (2) הסכם שכר בין הצדדים כאמור, לפרק הזמן 1.4.1966 - 31.3.1968 ואף בו סעיף הקובע את "תקופת השבתון" למי שיוצא לחופשת-שבתון ואת המענק אשר מקבל מי שיוצא לחופשת-שבתון. (3) חוקת עבודה של המרצים, המדריכים והאסיסטנטים (הוגש על-ידי נציג האוניברסיטה שציינו כהסכם קיבוצי). אותה "חוקת עבודה" היא בין הכשירים לכאורה להיות צד להסכם קיבוצי, נחתמה ביום 9.7.1974 ונאמר בה, כי "תירשם כהסכם קיבוצי על-פי חוק הסכמים קיבוציים" (להלן - חוקת העבודה 1974); ג) ההוראות הרלבנטיות שבחוקת העבודה 1974 הן: 5 - "למורה בדרגת מרצה ... מאפשרים יציאה לשבתון כדי שיוכל להקדיש זמן לעבודת מחקר ולהשתלמות מדעית בארץ או בחו"ל. השבתון מתאשר לאחר שירות רצוף של 4 שנים לפחות, כולל השירות בדרגת מדריך ... כללי השבתון הם בהתאם לתקנון השבתון, כפי שיהיה נוהג באוניברסיטה מפעם לפעם". 4. בכתב התביעה טען פרקליטה של ד"ר קלר, בין היתר, כי: "הזכות לתקופת שבתון בתשלום היא זכות נלווית, המגיעה לעובד הוראה שהשלים מספר שנות עבודה בדרגות בכירות, כאמור בהסכם העבודה הקיבוצי, וזכות זו או תמורתה הכספית אינה נפגעת גם כאשר מגיע קשר העבודה לסיומו (כגון על-ידי פיטורים, יציאה לפנסיה, וכו') לפני שהעובד הספיק לנצל ולממש את הזכות. תשלום עבור תקופת השבתון, שהתובעת היתה זכאית לה, מגיע לתובעת מכוח ההסכם הקיבוצי וכן, או לחלופין, מכוח נוהג מחייב". 5. במסגרת הכנת הדיון, שהיה יסודי וראוי לציון, הוסכם, בין היתר, כי "אם מגיע לתובעת פדיון שבתון, הרי שהסכום ברוטו בפרשת התביעה - מוסכם". באותו שלב נקבעו גם השאלות שתעמודנה לדיון הון: א) היש למחוק את התביעה על הסף, לנוכח 'שטר הפיטורין' האמור בסעיף 2, פסקה ח', דלעיל, או המנועה התובעת לתבוע לאור "שטר הפיטורין" האמור: ב) "האם פגה הזכות לקבלת דמי שבתון לאחר פרישת התובעת מעבודתה..."; ג) "האם השבתון ניתן לפדיון בכסף". 6. בפני בית-הדין האזורי היו דברי הד"ר קלר, בעדותה, כי "ידעה (ידעתי) שישנם אנשים אשר יוצאים לפנסיה ולפני יציאתם לפנסיה מנצלים את זכות השבתון. ידעתי שאנשים אשר נוסעים לשבתון לחו"ל לא צריכים לחתום על התחייבות לחזור לאוניברסיטה, כך שהם יכולים לאחר שנת השבתון להחליט אם לחזור ואם לאו... בשנת 1971 שאלתי את מר מלצר (עובד האוניברסיטה המטפל, כנראה, בענייני "שבתון"), על מנת להסדיר נסיעתי להולנד להשתלמות, אם הזכות של שבתון אמנם נשמרת והאם אוכל לדחות את נסיעתי לשנה הבאה. תשובתו היתה שכן". בתשובה לשאלה במסגרת חקירה נגדית, אמרה הד"ר קלר: "ידוע לי שלא היה תקדים לפדיון השבתון בכסף". בפני בית-הדין האזורי היו גם ראיות שמהן עולה, כי אין האוניברסיטה מקפידה בפיקוחה על השימוש בחופשת-שבתון בהתאם לתכנית שהוגשה לאישור, ואין היא עומדת על כך שמורה ינצל את זכותו לשבתון, כך שעם גמר החופשה יחזור להוראה, ויש ופרישה לגמלאות נדחית, כך שהיא מתחילה רק עם גמר חופשת-השבתון. 7. בפסק-הדין שבערעור קבע בית-הדין האזורי - בעיקר תוך התייחסות לחוקת העבודה 1974, שהצדדים סמכו עליה, כי המלים: "כדי שיוכל להקדיש זמן לעבודת מחקר ולהשתלמות מדעית", אשר בסעיף 5 להסכם, מעידות על מהות חופשת-השבתון ואינן "דקלרטיביות" גרידא, כטענת פרקליטה של ד"ר קלר. בית-הדין לא התעלם בפסק-הדין מכך, ש"אם כי מטרת חופשת-השבתון היא לאפשר למורה להקדיש זמן לעבודת מחקר ולהשתלמות על מנת שיתרון מהידע שרכש למוסד בעת שובו מחופשת-השבתון, הרי למעשה הוכח, כי חופשת-השבתון הוענקה גם למורים אשר פרשו מייד לאחר ניצול השבתון, מבלי שלנתבעת תהיה תועלת כל שהיא מחופשת השבתון... גם מורים שעמדו לפרוש לגמלאות קיבלו את חופשת השבתון סמוך לפני פרישתם, מבלי שתהיה מוטלת עליהם החובה להמשיך ולעסוק במחקר עבור הנתבעת לאחר פרישתם. היו אמנם בין המורים שפרשו לגמלאות כאלו שהמשיכו את הקשר עם הנתבעת לאחר ניצול תקופת השבתון, אך היו גם כאלה שניתקו את הקשר כליל לאחר קבלת השבתון ופרישה לגמלאות... מהעדויות שהיו בפנינו לא הוכח אף מקרה אחד שבו שולמה לעובד תמורה במקום זכות לחופשת-שבתון שלא נוצלה. תקופת השבתון ובטרם ניצל את כל תקופת חופשת השבתון, לא קיבלו שום תמורה עבור זכות זו שלא מוצתה עד תום... באין כל הוראה במסמכים שהוגשו בדבר המרת זכות חופשת-שבתון שלא נוצלה בכסף, ולאור העדויות שהובאו בפנינו, לפיהן לא היה מקרה ששולם כסף במקום יציאה לחופשת-שבתון, אין לנו אלא לדחות את תביעת התובעת... נוסיף עוד ונציין, כי כל הנאמר בסעיף 6 של כתב התביעה היה צריך להיות מוכח כמעוגן בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים או בנוהלים הקיימים במקום העבודה, דבר אשר כפי שהובאר לא נעשה. כל האמור בסעיף 6 הנ"ל נשאר בגדר טענה בלבד". בפסק-הדין שבערעור נתקבלה טענת פרקליטה של האוניברסיטה שב"שטר-הפיטורין" האמור בסעיף 2, פסקה ח', דלעיל, יש לראות ויתור על הזכות לתשלום אותו תובעת הד"ר קלר - אם אכן קנויה זכות זאת. 8. עיקר הטענות שהעלה בערעור פרקליטה של ד"ר קלר הן: א) "מקור זכות השבתון הוא בהוראות אישיות נורמטיביות בהסכמים קיבוציים"; ב) "אין קבלת 'חופשת-שבתון' והמענק הכספי מותנה בכל תנאי - השניים הם תמורה לעבודתו של המורה וחלק משכרו; ג) "זכות השבתון הינה זכות סוציאלית נלווית", ו"זכות השבתון עצמה אינה אלא שתיים אלה: זכות לחופשה וזכות למענק כספי, ותביעת המערערת הינה למימוש זכות זו ממש... לא היתה כל הצדקה לשלול מן העובד מרכיב אחד של הזכות (המענק), אך ורק מפני שהמרכיב האחר (החופשה) נשלל ממנו... במיוחד אין הצדקה לשלול מעובד זכות המהווה חלק בלתי-נפרד מתנאי עבודתו, כאשר אי-ניצול הזכות במהלך תקופת העבודה נגרם על-ידי אקט חד-צדדי של המעביד, שהביא את קשר העבודה לסיומו"; ד) האוניברסיטה הודיעה לד"ר קלר, משביקשה לנצל זכותה לשבתון, כי "הזכות צבירה, כי אין לה כל סיבה לחשוש לאבדנה אם לא תנצלה במועד מוקדם", ובית-הדין האזורי "לא ייחס חשיבות למצב זה שבגינו שינתה המערערת את מצבה לרעה"; ה) מקור הזכות הוא "הסכם קיבוצי", ולכן אין ויתור תופס. 9. כנגד טענות פרקליטה של ד"ר קלר, טען פרקליטה של האוניברסיטה, כי לא הוכחה כל זכות - לא מכוח הסכם קיבוצי ולא מכוח נוהג לפדיון חופשת-שבתון. הפרקליט המלומד טען, שחוקת העבודה 1974 אינו הסכם קיבוצי, כך שהסייגים לכללי ויתור אינם תופסים. יחד עם זאת טען הפרקליט המלומד שמחוקת העבודה 1974 ומ'ילקוט הסגל' (סעיף 3, פסקה א', דלעיל) עולה מטרת חופשת-השבתון, והעובדה שיש ובמקרים מסוימים מאפשרים למורה לצאת לחופשת-שבתון סמוך לפרישתו לגמלאות, ולמעשה דוחים את הפרישה - אינה מקנה זכות לאותה דרך ועל כל פנים אין להשוותה לפדיון חופשה אחרי פיטורים או התפטרות. II. פסק-דין 1. באי-כוח הצדדים לא חלקו על כך - לא בבית-הדין האזורי ולא בבית-דין זה - כי בהתקיים תנאים מסוימים, שהסובסטנטיביים שבהם הם דרגה בהירארכיה האקדמית וותק - זכאי מורה באוניברסיטה לחופשת-שבתון. אשר היה שנוי במחלוקת היה מהות הזכות, ובקשר לכך - מהות התשלום הקשור באותה זכות. 2. סיווגה של חופשת-שבתון, במסגרת יחסי עובד-מעביד שבין האוניברסיטה לבין חברי הסגל האקדמי, וכן תשובה לשאלה מה אופיו של התשלום הקשור באותה זכות- אינם מחייבים, לענייננו, להידרש לשאלת מקור הזכות, וליתר דיוק לנפקות המשפטית של המסמכים שהיו בפני בית-הדין (סעיף 3 שבחלק I דלעיל). אחד ברור - הזכות היא זכות חוזית ולא סטטוטורית. אם זכות חוזית זאת - במסגרת חוזה העבודה האינדיבידואלי - מקורה בהסכם קיבוצי, או בתנאי מכללא העולה מ"הסדר קיבוצי" שאינו הסכם קיבוצי, או מכל מסמך אחר שאת האמור בו יש לראות כתנאי מכללא מתנאי החוזה האינדיבידואלי - כל זה לא ישנה לסיווגה ולקביעת תוכנה של הזכות. מקור הזכות - אם הוא הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי שאינו הסכם קיבוצי, או תנאי מכללא ממקור אחר - ישקול וישקול לעניין ויתור, אך לא לעניין הסיווג וקביעת התוכן. 3. לו היה על בית-הדין לקבוע מהו מקור הזכות - היה ודאי נתקל בקושי, הנובע מדרך ניהול המשפט. חוקת העבודה 1974 הוגשה לבית-הדין האזורי על-ידי נציג האוניברסיטה בתור "הסכם קיבוצי" (סעיף 3, פסקה ב', שבחלק I דלעיל), ובערעור טענו שאין אותו מסמך הסכם קיבוצי (סעיף 9 שבחלק I דלעיל). ברור שבפנינו הסכם קיבוצי: הוא נערך בין צדדים הכשירים להסכם קיבוצי ולפחות לכאורה - הוגש לרישום. אך דא עקא, אותו הסכם קיבוצי הוא לשנים 1976-1974, דהיינו הרבה מעבר לזמן הרלבנטי לענייננו. בכל זאת סמך עליו פרקליטה של ד"ר קלר. כן סמך פרקליטה של ד"ר קלר על 'ילקוט הסגל' (סעיף 3, פסקה א' שבחלק I דלעיל), שלא נאמר לבית-הדין מה תאריכו, אך מלשונו אפשר ללמוד שהוא חופף, מבחינת הזמן, את ההסכם הקיבוצי. מאידך ברור, שמסמכים אחרים (סעיף 3, פסקה ב, שבחלק I דלעיל) אינם הסכמים קיבוציים. 4. חוקת העבודה 1974 אינה יכולה אמנם לשמש מקור הזכות, ולו רק מהסיבה שהיא נערכה בחודש יולי 1974, בעוד שיחסי עובד-מעביד בין ד"ר קלר לבין האוניברסיטה הסתיימו ליום 31.12.1972; אך משהתייחס אליה בא-כוחה של ד"ר קלר, כשם שסמך על 'ילקוט הסגל' - יש להידרש לאלה עת באים ללמוד על מהותו של חופשת שבתון ומטרתה, כשם שאפשר ללמוד על כך מיתר המסמכים שהוגשו. כאמור, הזכות - במסגרת חוזה עבודה אינדיבידואלי - היתה עד לשנת 1974 זכות חוזית מכללא, ואין כל סיבה לכך שמכלול המסמכים לא ישמשו ללימוד על מהות הזכות, מטרתה ותנאים למימושה. מכאן, שדין טענתו של פרקליטה של הד"ר קלר, כי יש להתעלם מכל המסמכים שהוגשו לבית-הדין, להוציא חוקת העבודה 1974 ו'ילקוט הסגל' - להידחות. יחד עם זאת ברור, שמהות חופשת-השבתון ומטרתה עולים ברורות דווקא משני המסמכים שעליהם סמך הפרקליט. 5. טען הפרקליט, כי הזכות לחופשת-שבתון היא "זכות סוציאלית נלווית" (סעיף 8 פסקה ג', שבחלק I דלעיל). ואכן בזכות נלווית - FRINGE BENEFIT - מדובר. השאלה היא, מה עולה לענייננו מסיווג הזכות לחופשת-שבתון כזכות נלווית. ייאמר מייד, כי מעצם סיווגה של הזכות כזכות נלווית - אינו עולה, לענייננו, דבר. 6. זכות נלווית במערכת זכויות העובד כלפי מעבידו, ניתן להגדיר כזכות לכסף או לשווה כסף, כך שהיא משתקפת ביציאות העבודה - LABOUR COST, אשר לעובד ממעבידו, במישרין או בעקיפין, הקשורה בעבודתו, אך אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המלה, היינו - תמורה בעד עבודה שנעשתה. תרצה תאמר, כי זכות נלווית היא בגדר "תגמולים נוספים, יהיו אשר יהיו, המשתלמים במישרין או בעקיפין, במזומן או בעין, על-ידי המעביד לעובד, והבאים מהיות העובד מועבד", במשמעות של הדיבור - ANY ADDITIONAL EMOLUMENTS באמנת העבודה הבינלאומית בדבר שכר שווה משנת 1951. המושג זכויות נלוות כולל מיגוון של טובות הנאה שלהן זכאי העובד, בנוסף לשכר עבודה במשמעות הצרה של המושג, והן "חופשות" למיניהן, תגמולי פרישה ופיצויים עקב סיים יחסי עובד-ומעביד, "משכורת 13", מענקי חגים, "הטבות בעין" - כגון ארוחות במקום העבודה, דמי הבראה, ביגוד, כיסוי הוצאות השתלמות, כיסוי הוצאות לרכישת ספרות מקצועית, "השתתפות בשכר לימוד של ילדי העובד" וכיוצא באלה. המשותף לכל אלה הוא שהם באים למטרה מסוימת, או מטעם מסוים, שאין הם קשורים ישירות בעצם ביצוע העבודה, אלא רק "נלווים" לה. בכך ההבדל בין "תוספת שכר" כגון תוספת יוקר, תוספת מקצועית, תוספת ותק וכיוצא באלה, לבין זכויות נלוות, שכנגדן אין המעביד מקבל תמורה ישירה בייצרו או בשירות. 7. מהי המטרה שלשמה ניתנת חופשת-שבתון, מה הטעם לאותה זכות נלווית? התשובה לשאלה זאת מצויה הן בחוקת העבודה 1974 והן ב'ילקוט הסגל', שעליהם סמך פרקליטה של הד"ר קלר. המטרה היא: "לאפשר ... להקדיש זמן לעבודות מחקר ולהשתלמות מדעית". לא מהמסכמים שהיו לפני בית-הדין לא מהראיות האחרות שהיו לפניו, ניתן לעמוד על מטרה אחרת לחופשת-שבתון, אלא אם טוענים ומקבלים טענה שחופשת-שבתון אינה אלא פיקציה, אינה אלא כסות לתוספת לשכר הרגילה, במסווה של השתלמות ומחקר; זאת גם לא טענו. 8. ומהי חופשת-שבתון, מבחינת תוכנה של הזכות? טען הפרקליט המלומד אשר ייצג את הד"ר קלר, כי שניים מהווים תוכנה של הזכות - שניים שעומדים כל אחד בפני עצמו: הזכות האחרת - זכות חופשה, היינו הזכות להעדר מהעבודה ולבצע את הפעולות שתמורתן משתלם השכר; הזכות השניה - זכות למענק בכסף. טען הטוען, כי אין לשלול מן העובד מרכיב אחד של הזכות (המענק) אך ורק מפני שהמרכיב האחר (החופשה9 נשלל ממנו (סעיף 8, פסקה ג', שבחלק I דלעיל). טענה זאת אין לקבל. הזכות לחופשת-שבתון, ככל זכות לחופשה בתשלום, היא אחת: הזכות להעדר מהעבודה מבלי שיופסק תשלום השכר; העיקר הוא העדרות מהעבודה, והנלווה הוא המשך תשלום השכר, או אף תשלום מוגדל בהתחשב במטרת החופשה, כגון - מענק הבראה הניתן ליוצא לחופשה שנתית. 9. הטענה, כי התשלום הקשור בחופשה מגיע אף אם לא יצא העובד לחופשה, הועלתה כבר בבית-דין זה בהקשר לחופשה שנתית ונדחתה (דב"ע לה/1-3, [1], בע' 231). כשם שמלשון חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, (סעיף 10(א) לחוק המחייב תשלום דמי חופשה בעד ימי החופשה) למדים, כי אין "דמי חופשה" אלא בעד פרק זמן שבו נמצא העובד בחופשה - כך לומדים מ'ילקוט הסגל', שעליו סמך פרקליטה של ד"ר קלר, כי בתקופת השבתון מקבל המורה משכורת...", ומהסכם השכר לשנים 1968-1966, שאף הוא הוגש על-ידי פרקליטה של ד"ר קלר, לומדים, כי "מורה היוצא לחופשת שבתון בחו"ל מקבל מענק בגובה המשכורת הברוטו שלו", והדגש הוא על המלה "היוצא". העולה מאלה הוא המובן מאליו - מי שאינו יוצא לחופשת-שבתון אינו זכאי ל"מענק שבתון", אלא לשכר עבודה בעד עבודתו ממש. 11. זאת ואף זאת: מעצם העובדה שהמדובר הוא ב"חופשה" עולה, כי אין זאת אלא זכות הקיימת לפרק הזמן שבו מתקיימים יחסי עובד-מעביד. מי שאינו יותר עובד אצל פלוני, אינו זקוק כלל ל"חופשה" מהעבודה. ממטרתה של חופשת-שבתון גם עולה, כי אותה חופשה היא מאותן זכויות נלוות שלעובד עניין לקבלן ולמעביד עניין לתיתן, ואין למעביד עניין בחופשת-שבתון למי שאינו נמנה יותר עם הסגל. 12. אמת נכון הדבר שהוכח, כי יש ומאפשרים למורה לצאת לחופשת-שבתון עת ברור, כי אם תום החופשה לא יחזור יותר להורות באוניברסיטה, אלא שיפרוש לגמלאות. אין ללמוד מאותם מקרים לענייננו. ראשית - הוכח שבאותם המקרים נדחית הפרישה לגמלאות עד לאחר שובו של המורה מחופשתו, כך שהחופשה היא עדיין במסגרת הזמן שבו מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין האוניברסיטה לבין המורה; שנית - לא תמיד חופפת פרישה לגמלאות את סוף פעילותו המדעית של המורה, פעילות שהאוניברסיטה מעוניינת בה; שלישית - אותם המקרים הם, לפי חומר הראיות, בבחינת יוצא מהכלל ותוצאה של הסדר מוסכם, והרי אין היוצא מהכלל מקנה, כדבר המובן מאליו, זכות שיתמידו בו. נוסיף ונציין, כי אף לפי דברי הד"ר קלר עצמה - לא היה מקרה שבו אפשרו לממש זכות לחופשת-שבתון, למורה שפוטר מעבודתו, לאחר שתמו יחסי עובד-מעביד בינו לבין האוניברסיטה. 13. טען פרקליטה של ד"ר קלר, כי מרשתו פעלה על סמך הבטחה שזכותה לחופשת-שבתון לא תיפגע, אם תדחה מימושה של הזכות (סעיף 8, פסקה ד', שבחלק ‎I דלעיל). לו טענה זאת היה לה על מה שתסמוך - חייב היה בית-הדין לייחס לה משקל. אך דא עקא: אשר נאמר - נאמר לד"ר קלר בשנת 1971 בתשובה לשאלה, אם תוכל לדחות נסיעתה "לשנה הבאה" מטעמים משפחתיים, באשר לו ידעה שתפסיד זכותה היתה "לוקחת שבתון בארץ, וזה בהחלט היה אפשרי בתנאי משפחתה". אשר ברור הוא, כי אותה שיחה בשנת 1971 כלל לא היתה מכוונת למימוש זכות לחופשת-שבתון לאחר פיטורי הד"ר קלר, באשר לא הוכח ואף לא טענו, שאותו עובד האוניברסיטה שאמר את אשר אמר או שד"ר קלר - יצאו אותה עת מהנחה שד"ר קלר תפוטר מעבודתה לסוף שנת 1972. 14. נותר עניין הוויתור (סעיף 8, פסקה ה', שבחלק I דלעיל), עניין שלאור האמור עד כה - אין כל צורך להידרש לו, באשר הזכות ל"פדיון" לא קמה. נציין רק שבטענתו נגד "ויתור" על-ידי "שטר הפיטורין" סמך הטוען על כך, שהזכות שבה מדובר היא זכות מהסכם קיבוצי. ההסכם הקיבוצי היחיד מכל המסמכים שהיו בפני בית-הדין הוא חוקת העבודה 1974, והיא הרי באה לעולם אחרי שכבר חדלו להתקיים יחסי עובד-מעביד בין הד"ר קלר לבין האוניברסיטה. השאלה, מה היה דינו של שטר הפיטורין לו בזכות מהסכם קיבוצי היה מדובר - אינה צריכה, איפוא, תשובה בערעור זה. 15. מכל האמור עולה כי דין הערעור להידחות. המערערת תשלם למשיבה 500 לירות הוצאות ערעור זה; כן תשלם המערערת את אגרת הערעור הדחויה. חוזהמחקרהסכם קיבוצי