זוהי בקשה לצו מניעה זמני שימנע את המשיבה 1 משיבוצה של המשיבה 2 (להלן גב' קראוס) למשרה שמספרה 732 - שהוגדרה כ"מרכזת אכיפה בחטיבת השמירה" (להלן: "המשרה" ). המבקשת עובדת במינהל מקרקעי ישראל כ-4 שנים והיא משמשת כמנהלת לשכת מנהל חטיבת שמירת הקרקע, מר סקופ (להלן: "מר סקופ"). 3. לטענת המבקשת קדם להליך דנן מינוי של המשיבה 2, בניגוד לנהלי השיבוצים במינהל. נוהל השיבוצים צורף כנספח ג' להסכם הקיבוצי מיום 18.5.11. באותו מקרה מדובר היה במשרה שהייתה מוקפאת ולא הופשרה ובכל אופן נבחרה אליה גב' בשם סימונה גבאי ולאחר התערבות סמנכ"ל כ"א, של הנתבעת, נקרע הפרוטוקול וחלף הגב' גבאי, נרשם שמה של גב' קראוס כמי שנבחרה. המבקשת דנן הגישה בקשה קודמת לצו מניעה זמני בתיק שמספרו 28602-02-13 (להלן: "ההליך הקודם") ובו הודיעה המשיבה 1 כי אכן נפלו פגמים באותו הליך והמינוי בוטל. 4. לאחר ביטול המינוי הקודם נערכה ועדת שיבוצים למשרה הנדונה ביום 4.3.13 (להלן: "ועדת השיבוצים"). ועדת השיבוצים ברשות הגב' ליאורה טושינסקי, בה ישבו בין היתר מר סקופ ומר אריאלי, בחרה בגב' קראוס (להלן: "ההחלטה"). על ההחלטה של ועדת השיבוצים מיום 4.3.13, הגישה המבקשת ערר וזה נדון בפני מר בנצי ליברמן מנהל מינהל מקרקעי ישראל ומר אריאל יעקובי, יו"ר הסתדרות עובדי המדינה (להלן: "הוועדה הפריטטית" או "הערר", בהתאמה). 5. לטענת המבקשת, גב' קראוס נבחרה לתפקיד למרות שהמבקשת עצמה מתאימה יותר הואיל וגב' קראוס איימה למעשה, לפרסם את "קריעת הפרוטוקולים" כאמור לעיל. כדי לחפות על הענין ולהשתיק את הפרשה, בחרו בה למשרה דנן, חלף המבקשת שהייתה מתאימה יותר. בכל אופן טען ב"כ המלומד של המבקשת, כי מר סקופ לא תמך בבחירת גב' קראוס כי אם בבחירת המבקשת בוועדת השיבוצים. 6. לטענת המשיבה אכן בראשונה נפל פגם בשיבוץ ובעקבותיו הודיע על ביטול השיבוץ הקודם, במסגרת ההליך הקודם, שהיה בפני בית הדין. הפגם היה בכך שמדובר במשרה שהייתה מוקפאת ולא נפתחה לכלל העובדים, כפי שצריך היה לעשות. משהוגשה בקשה לצו מניעה ונמצא שאכן נפל פגם כאמור, בוטלה ההחלטה. המשרה הנדונה נפתחה לכלל הציבור ואכן התמודדו עליה שבעה מועמדים, כאשר הגב' קראוס זכתה במשרה, בהתאם להחלטת ועדת השיבוצים מיום 4.3.13, בהיותה המתאימה ביותר ומהנימוקים שפורטו בהחלטה שצורפה לתצהיר גב' טושינסקי (סומנה מש/1). כאמור אף בערר נבחן העניין בשנית על ידי שני הנציגים הבכירים ביותר, מר בנצי ליברמן מנהל מינהל מקרקעי ישראל ומר אריאל יעקובי יו"ר הסתדרות עובדי המדינה ואלה סברו שיש לדחות את הערר לאחר שלא מצאו כל פגם בהחלטת ועדת השיבוצים. בהחלטת ועדת הערר אף נקבע כי אין ממש בטענות עו"ד בוטח ב"כ המבקשת והן נדחו וההחלטה נותרה על כנה - הגב' קראוס נבחרה לשמש כמרכזת אכיפה בחטיבת השמירה, משרה מספר 732. לטענת המשיבה 1 יש לדחות את הבקשה ולחייב המבקשת בהוצאות. המשיבה 2, הגב' קראוס, שיוצגה על ידי הלשכה המשפטית בהסתדרות ביקשה אף היא לדחות הבקשה ולחייב המבקשת בהוצאות. 7. ראוי לומר כי בעניין מינהל מקרקעי ישראל, נתקבלה החלטת ממשלה ביום 12.5.09, מספרה 123, להקים רשות מקרקעין ממשלתית שתנהל את מקרקעי ישראל. בעקבות החלטה זו, תוקן חוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך - 1960. התנהל משא ומתן עם ארגון העובדים היציג, הסתדרות העובדים הכללית ונחתם הסכם קיבוצי מיוחד ביום 18.5.11. במסגרת הסכם זה, נוסחו עקרונות ונהלי הליך השיבוץ שיהיה לעובדים שעבדו עד אותה עת במינהל מקרקעי ישראל, ועוברים לעבוד ברשות מקרקעי ישראל, שהוקמה בימים אלה. בהתאם לעקרונות שנקבעו לתהליך השיבוץ, הוקמה וועדת השיבוצים שדנה כאמור במשרה דנן ביום 4.3.13. 8. ביום 30.4.13 נשמעה בפנינו הבקשה, כאשר המבקשת העידה מטעמה, ומנגד העידו הגב' ליאורה טושינסקי, סגנית מנהל רשות המקרקעין, וכן המשיבה 2 ומר אריאלי רמי. לאחר שמיעת העדים, סיכמו הצדדים. ההחלטה דלהלן הינה על יסוד הבקשה והתגובות כמו גם המסמכים שצורפו להם ולתצהירים וכן העדויות שנשמעו בפנינו. עוד מובהר כי ההחלטה הינה לכאורה, בסעד הזמני בלבד, ולצורכו. הכרעה 9. נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני. עוד נאמר כי דברים שנכתבו על ידינו בתיק דומה במהותו ובחלק מעובדותיו לתיק זה, פ"ה 38171-02-13 שלי ירמיהו - מינהל מקרקעי ישראל (החלטה מיום 20.2.13), נכונים אף כאן ולכן נביא את הדברים כפי שנכתבו שם בשינויים המחויבים ולאחר מכן נבחן את היישום בענייננו. 10. ההלכה העקרונית שנקבעה על ידי בית המשפט העליון, בענין סעדים זמניים, אומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה והובאה בפסק הדין בענין גנץ, (דב"ע (ארצי) לג/3-3 מדינת ישראל - מרדכי גנץ פד"ע ד' 161, 164), שם סוכמה בזו הלשון: "עיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים כגון אלה הוא לשמור, כל עוד תלויה בבית-המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים כפי שהוא היה קיים בעת הגשתה; אין בית-המשפט מרשה לאחד מבעלי הדין להביא שינויים במצב ההוא אשר עלול להיות בהם משום השפעה עניינית, כלכלית או משפטית על הדיון בתובענה או על תוצאותיו". 11. אף כי ייתכן שמדובר בבקשה לצו עשה במהותו, לטובת המבקשת בחנו את עניינה מתוך הנחה שמדובר בבקשה לצו מניעה, אך כפי שנראה להלן הגענו למסקנה כי אף אם מדובר בצו מניעה אין מקום ליתן את הסעד המבוקש. 12. ההלכה בעניין זה ברורה. על המבקשת להוכיח זכות לכאורה בכדי שתצמח לה זכאות לסעד המבוקש (ראה עניין גנץ, עמ' 164). הלכה זו חזרה ואושרה בפסקי דין מאוחרים יותר של בית הדין הארצי לעבודה (דב"ע נא/3-195 תובנה מכונות תרגום בע"מ - עמיחי סגל פד"ע כג 274, 275, להלן: "עניין תובנה - סגל"). 13. בפסק הדין תובנה - סגל, הביא בית הדין הארצי לעבודה את דברי י. זוסמן (סדרי הדין האזרחי בסעיף 492) דברים היפים גם לעניננו: "הכלל הוא, כי שעה שערכאה שיפוטית נזקקת לשאלה אם ליתן צו מניעה זמני אם למאן לתיתו, הרי "השאלה הראשונה היא, אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית-המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה. הצידוק לכך נעוץ לעיתים בדוחק הנסיבות, כמו בעניינו של הדייר שנושל, או בצורך להפסיק מיד מטרד מזיק קשה... אך לעיתים קרובות יותר הצורך לשמור על מצב קיים שאם יחול בו שינוי עד לגמר דיון עלול התובע לקפח את זכותו" (שם בעמ' 279). 14. המקרה שבפנינו, כפי שנראה להלן, אינו מצדיק התערבות בית הדין בשלב זה של מתן סעד זמני קודם בירור התביעה. 15. זאת ועוד. הפסיקה קבעה, כי מספר תנאים מצטברים צריכים להתמלא על מנת שיינתן סעד זמני, אלה כפי שיבואר להלן, לא התמלאו במקרה דנן וגם בשל כך, אין מקום ליתן סעד זמני כמבוקש. 16. כאמור, בקשת התובעת לסעד הזמני היא למעשה בקשה למנוע מהגב' קראוס להשתבץ למשרה 732 - מרכזת אכיפה בחטיבת השמירה. 17. מהראיות עולה כי אכן נפל פגם, עליו הלין ב"כ המבקשת בהליך הקודם. המשיבה, לאחר הגשת הבקשה בהליך הקודם ביטלה את הבחירה הקודמת וערכה הליך שיבוץ חדש למשרה - הוא ההליך שלפנינו. מעדותה של הגב' טושינסקי, שעשתה עלינו רושם מהימן, כמו גם מעדותו של מר רמי אריאל, שאף היא עשתה רושם מהימן, עולה כי אכן בוועדה הצביעו כל חברי הוועדה פה אחד לבחירת הגב' קראוס. אף מר סקופ שהינו מנהלה הישיר של התובעת, וכנראה מעריך אותה הערכה רבה, סבר בסופו של דבר שהגב' קראוס מתאימה יותר לתפקיד. לא שוכנענו כי הופעלו איומים גלויים או מוסווים כלפי חברי הוועדה או חלקם. מדובר בטענות שהן בגדר השערות לא מבוססות אשר נעדרות תשתית ראייתית מתאימה. נציין כי אף אילו היה מר סקופ מעיד - כפי שטען עו"ד בוטח שהיה מעיד - שבחר בגב' קראוס מחמת איום הרי שמדובר באחד מתוך מספר חברי ועדה ולא היה בכך כדי לשנות את התוצאה. בכל אופן מר סקופ לא הובא על ידי המבקשת, להעיד אודות איומים שהופעלו עליו כפי שטענה המבקשת ודבר זה צריך כמובן להיזקף לחובתה. בכל אופן אף ללא הדברים האחרונים מסקנתנו הינה כי הוועדה החליטה מנימוקים מפורטים וענייניים להעדיף את הגב' קראוס. בנימוקיה ציינה הוועדה: "1. העובדת נמצאה המתאימה ביותר לתפקיד לאור נסיונה הקודם במעקב ובקרה על פרויקטים וכן בהתבסס על חוות דעת חיוביות שניתנו לגביה כעובדת בעלת יכולות ארגון ותכנון ובעלת יכולת עמידה בלחצים. כן נמצא כי העובדת מתבלטת באסרטיביות ויכולת הנעת תהליכים. 2. התפקיד המוצע הינו תפקיד מינהלי בעל אופק קידום וראוי כי עובד הנמצא במסלול המינהלי ישובץ אליו. 3. תוך ראייה כללית של צרכי הארגון, אשר הליך זה הינו חלק מהליך שיבוצים מורכב של כלל עובדי הרשות ותוך התחשבות במידת התאמתם של המועמדים האחרים לתפקידים אליהם נבחרו ולתפקידים בהם ניתן לשבץ את מירב, סבורה הוועדה כי נכון מינויה של מירב למשרה". 18. טענותיה של המבקשת הועלו כאמור אף במסגרת ערר בפני הוועדה הפריטטית. זו בחנה את הדבר מחדש ונתנה החלטה מפורטת וברורה ולפיה לא מצאה כי נפלו פגמים ושיקולים זרים בהחלטת ועדת השיבוצים. עוד מצאה כי ההחלטה לשבץ את הגב' קראוס לתפקיד התקבלה פה אחד ונעשתה משיקולים עניינים תוך התחשבות בכישוריה אל מול כישורי המועמדים האחרים וביניהם המבקשת. בנסיבות אלה החליטה וועדת הערר הפריטטית להותיר את ההחלטה על כנה. 19. כאמור אף אנו לא מצאנו שיש בסיס לטענות המבקשת המצדיקות את התערבות בית הדין בהחלטותיהן של וועדת השיבוצים ושל הוועדה הפריטטית. ניכר מעיון בהחלטות שנתקבלו כי הוועדות עשו בחינה עניינית ושקלו את מכלול הכישורים והיכולות כפי שהובאו בפניהם. לא מצאנו כי יש נסיבות המצדיקות התערבות בהחלטה זו. יש לזכור כי החלטה מנהלית מתקבלת על ידי הרשות המוסמכת ובית הדין לא יתערב אלא אם כן נפל פגם מסוג הפגמים המצדיקים התערבות בהחלטה מנהלית. במקרה דנן ההחלטה נתקבלה על ידי רשות מנהלית מעין שיפוטית - וועדת הערר. במקרה כזה מידת ההתערבות של בית הדין מצומצמת לעילות ההתערבות המוכרות שנקבעו בדין (בין היתר שיקולים זרים, הפלייה, חוסר סבירות, חוסר תום לב) וכאלה לא נמצאו כאן. אף בהליך עצמו לא מצאנו שנפל פגם הואיל ונעשה בהתאם להסכם הקיבוצי ולפי הכללים הרגילים. לנוכח זאת לא מצאנו שיש מקום להתערב בהחלטה. 20. הואיל ועוסקים אנו בסעד זמני, יש חשיבות אף לעניין מאזן הנוחות (בעניין הפעלת מאזן הנוחות בבית הדין לעבודה, ראו: דב"ע מז/3-149 שקם - גילה רוזין פד"ע יט 141, סעיף 13; תב"ע נג/3-564 אפרתי אבנר - מפעלי ים המלח (ניתן ביום 13.7.93)). יש לזכור כי הנזקים שעלולים להיגרם למשיבה 1 כמו גם למשיבה 2 הינם גדולים לעומת אלה שעלולים להיגרם למבקשת. המבקשת לא הוכיחה כאמור את זכותה לכאורה לקבל את המשרה הנדונה. לפיכך, אף השיקול של סיכויי התביעה העיקרית אינו מצדיק מתן הסעד הזמני. לית מאן דפליג כי למבקשת תגרם אי-נוחות מאי מתן הצו, אך לאור כל האמור לעיל, ברור שהמבקשת לא הוכיחה, כי אי היענות לבקשה תגרום לנזק, שאינו ניתן לפיצוי כספי הולם, ושהינו גבוה מהנזק שעלול להיגרם למשיבים, אם יינתן הסעד הזמני. בשלב זה לפחות, לא הוכיחה המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. מנגד, הואיל והמבקשת לא הוכיחה את זכותה לקבלת המשרה אזי שיבוץ הגב' קראוס במשרה אינו פוגע בזכותה. 21. כפי שנאמר לנו במעמד זה המבקשת למעשה תמשיך לעשות עבודה דומה לזו שעשתה אם כי סמכויותיה ותפקידיה הורחבו הואיל והיחידה בה עבדה הוגדלה ומעמדה של היחידה שודרג. אף שכרה של המבקשת עשוי לגדול באופן משמעותי. לעומת המבקשת, למשיבות 1 ו- 2 עשוי להיגרם נזק בהקפאת השיבוץ. מאזן הנוחות נוטה אפוא לטובת המשיבים ומצדיק אף הוא דחיית הבקשה. סוף דבר 22. לאור כלל האמור לעיל, הרי שבנסיבות העניין כפי שפורטו אין כדי להצדיק מתן סעד זמני כמבוקש, ומשכך דין הבקשה להידחות. 23. הבקשה נדחית אפוא. 24. בנסיבות העניין, לנוכח העובדה שהמבקשת והמשיבה ממשיכות לעבוד יחד, ולנוכח העובדה שמדובר בעובדת טובה מאוד, אנו סבורים שאין מקום לפסוק הוצאות משפט ולפיכך אין צו להוצאות. 25. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום. ההחלטהחוזהקרקעותמקרקעיןהסכם קיבוצימינהל מקרקעי ישראלמקרקעי ישראל