1. תובענה זו מופנית כנגד דחיית תביעתו של התובע לדמי אבטלה. הנתבע, במכתבו לתובע מיום 21/7/02, דחה את תביעתו של התובע לדמי אבטלה, שהוגשה ביום 9/7/02, בטענה שהתובע לא צבר תקופת אכשרה מספקת, כנדרש בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"). אלה העובדות: 2. התובע עבד, החל מחודש יולי 1995, כחשמלאי ראשי וכסגן מנהל אחזקה בבית המלון "מרקיור" בטבריה (שייקרא להלן: "המלון"). 3. בשנת 2001, עקב השפל הכלכלי בענף המלונאות, ניסה המלון לצמצם את הוצאות השכר שלו. המלון החליט להפסיק את תשלום שכרם של חלק מהעובדים, אך יחד עם זאת, להמשיך ליהנות מפרי עבודתם. 4. לפיכך, הוציא המלון חלק מהעובדים לחופשה ללא תשלום, ובמקביל - עובדים אלה הופנו להכשרה מקצועית "פנים מפעלית" בתוך תחומי המלון. הם עברו הכשרה מסויימת במקצועות שונים בענף המלונאות - ויחד עם זה - עבדו באופן מעשי במלון. בתקופה זו, המלון לא שילם את שכרם, אלא הם קיבלו דמי אבטלה מאת הנתבע. עם זאת, חלק מהעובדים עבדו עבודות נוספות במלון (עבודות "אקסטרא"), כגון בעת המנוחה השבועית, ואז קיבלו שכר על כך מהמלון עצמו. 5. למעשה, פעל המלון על פי רוחו של הסכם קיבוצי כללי בענף המלונאות, שנחתם ביום 19/11/00 (ואשר העתקו צורף לתשובת התובע על סיכומי הנתבע). בהסכם הקיבוצי האמור, נרשם כי ניתן להוציא עובדים ל"חל"ת לימודי", לפי תוכנית שגובשה עם משרד העבודה, עם הנתבע עצמו ועם שירות התעסוקה. במסגרת מה שהוגדר שם כ"חל"ת לימודי", עובדים יוצאו לחופשה ללא תשלום שבמהלכה ישתתפו בקורסים של הכשרה עיונית ועבודה מעשית מודרכת בתוך מקומות העבודה שלהם, ויהיו זכאים לדמי אבטלה באותו זמן. עוד נקבע בהסכם הקיבוצי האמור שעם תום החל"ת ישובו העובדים לעבודתם, וכי עובד שיסרב לקחת חלק במסלול שייקבע לו "תסתיים העסקתו במלון בתנאי מפוטר". 6. ביום 8/5/01, הוצא התובע ל"חל"ת לימודי" בהתאם לאמור לעיל. המלון קבע שהתובע ישהה ב"חל"ת לימודי". חשב המלון הוציא, ביום 1/5/01, מסמך שמפרט את תנאי החל"ת הלימודי במחלקת האחזקה של המלון. כך נאמר במסמך: "תנאי חל"ת לימודי - מחלקת אחזקה יומיים לימודים (א-ב או ג-ד) 3 ימי עבודה שבתות - תשולמנה במלואן נסיעות - תשולמנה במלואן סוציאליות - בהתאם להסכם בין ההתאחדות להסתדרות". 7. ה"לימודים" שהתובע השתתף בהם היו הרצאות שונות של מרצים שונים שהובאו ללמד את עובדי המלון. אותן הרצאות התיימרו להיות קורס הכשרה מקצועית ב"מלצרות ומוזגות", אך למעשה היו שם הרצאות שאינן בהכרח קשורות לכך. מכל מקום, לא היתה למלון כל כוונה להעביר את התובע להיות מלצר. המלון התכוון להמשיך להעסיק את התובע בעבודתו הרגילה, כחשמלאי ראשי וסגן מנהל אחזקה. 8. בתקופה שמיום 8/5/01 ועד לסוף חודש מאי 2002 (ואולי - אף עד ליום 8/6/01), היה התובע ב"חל"ת לימודי". התובע ביצע את עבודתו הרגילה בימים ראשון, שני וחמישי בכל שבוע. שמע הרצאות בימים שלישי ורביעי בכל שבוע. בחלק מימי ששי ושבת התובע לא עבד ובחלק עבד ואז נחשב כעובד "אקסטרא". 9. המלון שילם לתובע שכר על עבודת ה"אקסטרא", ורשם אותו כלומד בכל הימים האחרים. 10. משרד העבודה והרווחה הכיר בתובע כמי שהשתתף בהכשרה מקצועית בקורס "מלצרות ומוזגות" והוציא לתובע אישור על השתתפותו בקורס, אישור המופנה אל הנתבע. באישור נאמר כי הקורס התקיים ב"מרקיור טבריה" - כלומר - המלון שבו התובע עבד. אישור זה היה בהתאם לתוכנית שהוזכרה בהסכם הקיבוצי מיום 19/11/00. 11. גם שירות התעסוקה היה שותף לאותה תוכנית שנזכרה בהסכם הקיבוצי. שירות התעסוקה אישר כי התובע, כביכול, התייצב בלשכת שירות התעסוקה והופנה לקורס ההכשרה המקצועית. בפועל - התובע כלל לא התייצב בלשכת שירות התעסוקה בחודש מאי 2001. ביום 14/5/01, נרשם במחשב של שירות התעסוקה כאילו התובע התייצב בלשכת שירות התעסוקה ביום 8/5/01. שירות התעסוקה הדפיס ביום 14/5/01 "הפניה לקורס" הממוענת למלון ושם נרשם כי התובע מופנה לקורס "מלצרות / מוזגות", במלון. כן נרשם בטופס ההפניה כי ההפניה היא מיום 8/5/01 (למרות שההפניה הודפסה רק ביום 14/5/01). על גבי ההפניה יש מקום שנועד לחתימת התובע. מקום זה נשאר ריק. ההפניה כלל לא הגיעה אל התובע, אלא הועברה מאת שירות התעסוקה, דרך המלון, אל הנתבע. 12. ביום 30/5/01 חתם התובע על טופס תביעה לדמי אבטלה, שסופק לו במלון. בטופס נרשם כי התובע עבד במלון עד ליום 7/5/01 וכי מיום 8/5/01 ועד ליום 8/6/01 התובע נמצא ב"חל"ת לימודי". 13. הנתבע קיבל את טופס התביעה ביום 11/6/01 (באמצעות המלון) וכן את אישורי משרד העבודה ושירות התעסוקה, ובהתאם לכך שילם לתובע דמי הכשרה מקצועית בשיעור דמי אבטלה, לכל הימים שבהם התובע נחשב כמשתתף בקורס המלצרות. (ימים אלה כללו הן את ימי ההרצאות והן את ימי העבודה במלון, למעט ימי ה"אקסטרא"). 14. בתחילת חודש יוני 2001 או לאחר יום 8/6/01, שב התובע לעבוד כרגיל במלון, וקיבל את שכרו כרגיל לחודש יוני (או לתקופה שמיום 9/6/01 ועד סוף החודש). 15. בסוף חודש יוני 2001 - פוטר התובע מעבודתו במלון. 16. התובע התייצב בלשכת התעסוקה לראשונה ביום 1/7/01. הנתבע שילם לתובע דמי אבטלה. התובע התייצב כנדרש בלשכת שירות התעסוקה. הנתבע שילם לתובע דמי אבטלה בעד 175 ימים. 17. בחודש מרץ 2002, במהלך תקופת האבטלה, הופנה התובע לקורס הכשרה מקצועית, קורס "פקידות קבלה סוג 1" שנערך בבית הספר למלונאות "הולידיי אין" בטבריה. התובע נרשם בבית הספר האמור ביום 12/3/02, ובו ביום עבר בחינת קבלה לקורס. התובע הוזמן להתייצב בפני ועדת קבלה לקורס, ביום 12/5/02. התובע אכן התייצב, והתקבל לקורס. 18. במקביל, הופנה התובע גם לקורס קירור ומיזוג אוויר, בבית הספר "עמל" בבית שאן. התובע עבר את בחינת הקבלה לקורס ביום 2/5/02, והופיע בפני ועדת קבלה ביום 20/5/02. אולם, התובע לא התקבל לקורס זה. נאמר לתובע שהקורס מיועד רק לאקדמאים, ואילו הצובע הוא הנדסאי שאינו אקדמאי. 19. התובע החל את לימודיו בקורס פקידי קבלה ביום 17/6/02. התובע התייצב כנדרש לקורס לפחות בחודשים יוני ויולי 2002 (לא הוגשו לנו מסמכים לגבי התקופה שלאחר מכן, אך הקורס היה מיועד להימשך עד לחודש דצמבר 2002). 20. ביום 9/7/02, הגיש התובע לנתבע תביעה לדמי אבטלה. נציגי הנתבע ניסו לשכנע את התובע שלא להגיש את התביעה, בטענה שהתובע אינו זכאי לדמי אבטלה, אך התובע עמד על דעתו להגיש את התביעה ובסופו של דבר איפשרו לו להגישנה. על גבי טופס התביעה רשם פקיד התביעות של הנתבע כך: "הוסבר לתובע שאינו זכאי. התעקש להגיש.". 21. הנתבע - כאמור - החליט, ביום 21/7/02, לדחות את התביעה בטענה שהתובע לא צבר תקופת אכשרה מספקת. גדר המחלוקת בין הצדדים 22. עיקר המחלוקת בין הצדדים היתה בשאלת "התאריך הקובע" של התובע, לגבי שנת האבטלה הראשונה. 23. כדי להסביר את הסיבה מדוע הצדדים ראו את המחלוקת הרלוונטית ביניהם כאילו היא בשאלת התאריך הקובע, נביא להלן תיאור של החיקוקים הרלוונטיים ושל ההלכה הפסוקה הקשורה לכך. 24. הוראות החיקוקים הרלוונטיים סעיף 160 לחוק קובע כי מובטל זכאי לדמי אבטלה, אם הוא השלים את תקופת האכשרה שנקבעה לו. תקופת האכשרה נקבעה בסעיף 161 לחוק. את תקופת ההתייחסות שבה בודקים את צבירת ימי האכשרה ניתן להאריך על פי סעיף 162 לחוק. אחת מההארכות האפשריות היא כאשר המבוטח לא עבד מחמת הכשרה מקצועית שאליה הופנה על ידי לשכת שירות התעסוקה (הארכה אפשרית עד 360 ימים). התאריך הקובע, הוגדר בסעיף 158 לחוק כ-1 בחודש שבו התחילה תקופה האבטלה ובלבד שחלפו לפחות 12 חודשים מה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת. סעיף 171 לחוק קובע תקופה מרבית לדמי אבטלה. הסעיף קובע תקופות שונות (בהתאם לגיל ולמצב המשפחתי של המבוטח). אין חולק כי התקופה המרבית לדמי אבטלה של התובע היתה בעת הרלוונטית - 175 ימי אבטלה. סעיף 173 לחוק קובע כי זכאי שנשלח להכשרה מקצועית יהיה זכאי - בעד כל תקופת ההכשרה המקצועית, לתשלום שלא יפחת מדי האבטלה שהוא היה זכאי להם. נדגיש כי התשלום לפי סעיף 173 לחוק הוא בעד כל תקופת ההכשרה המקצועית ואינו נמנה עם מספר ימי האבטלה הנמנים עד לתקופה המרבית לדמי אבטלה לפי סעיף 171 לחוק. תקנה 17(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), התשל"ג-1972, קובעת שתביעה לדמי אבטלה יש להגיש פעם אחת בכל תקופה של 12 חודשים שלאחר התאריך הקובע. 25. הפסיקה בענין תשלום בעד הכשרה מקצועית על פי ההלכה הפסוקה כפי שנפסקה בבית הדין הארצי לעבודה, הזכאות לתשלום בעד הכשרה מקצועית היא רק כאשר המבוטח החל את ההכשרה המקצועית בעת שהיה עדיין זכאי לדמי אבטלה. הלכה זו סוכמה על ידי בית הדין הארצי לאחרונה בפסק הדין בתיק עב"ל 1115/02 המוסד לביטוח לאומי - עסיס (טרם פורסם, פס"ד מיום 28/10/03), ואשר בו נקבעה פה אחד (מטעמים של אחידות הפסיקה) הלכה בענין שקודם לכן היה שנוי במחלוקת בין שופטי בית הדין הארצי לעבודה (ראו דב"ע שן/108-02 שולב - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), עב"ל 444/99 שגיא - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), עב"ל 1331/00 המוסד לביטוח לאומי - צדוק (לא פורסם) ועב"ל 1018/00 המוסד לביטוח לאומי - קוריאל-סיטון (לא פורסם). בעב"ל 1115/02 הנ"ל נאמר: "לא די בהיותו של אדם 'מובטל' על מנת לקבל דמי אבטלה. הזכאות לדמי אבטלה מותנית גם בהשלמת תקופת אכשרה - 'תקופת ביטוח', שהיא פונקציה של תשלום דמי הביטוח על ידי המעביד עבור עובדו בגין ימי העבודה בהם עבד אצל מעבידו תקופה מסוימת כקבוע בחוק (סעיף 161 לחוק). מבוטח - מובטל, אשר השלים תקופת אכשרה כמוגדר בסעיף 160(א) לחוק - הוא בבחינת 'זכאי', כהגדרת מונח זה באותו הסעיף והוא אותו 'זכאי' הנזכר בסעיף 173(א)(1) רישא לחוק, כמי שנשלח להכשרה מקצועית. 'תקופת הביטוח', קרי תקופת האכשרה, תעמוד לזכות המובטל הנמצא בהכשרה מקצועית, כל עוד לא פקעה בטרם החל בהכשרה המקצועית.". מכאן, שכדי שמובטל יהיה זכאי לתשלום לפי סעיף 173 לחוק בעד תקופת ההכשרה המקצועית, יש צורך בכך שבעת תחילת ההכשרה המקצועית, הוא היה עדיין בגדר "זכאי" לדמי אבטלה (כלומר - שהוא מצוי בשנת האבטלה שלגבי צבר תקופת אכשרה והוא לא מיצה את זכאותו לדמי אבטלה בגין אותה תקופה. 26. על סמך עובדות המקרה וסקירת המצב המשפטי כפי שפירטנו לעיל, ניתן להבין מדוע הצדדים סברו שהמחלוקת ביניהם היא בשאלת התאריך הקובע של התובע. כזכור, המחלוקת בתובענה זו היא בשאלת זכאותו של התובע לתשלום מכח סעיף 173 לחוק בעד התקופה שבה שהה התובע בקורס פקידי קבלה, תקופה שהחלה ביוני 2002. על פי ההלכה הפסוקה, התובע זכאי לתשלום כזה רק אם בעת שהחל את הקורס (יום 17/6/02), הוא היה עדיין בגדר זכאי לדמי אבטלה. אם (כעמדת הנתבע) נראה את התאריך הקובע (הראשון) של התובע ככזה שהיה ביום 1/5/01 - אזי שנת האבטלה הראשונה הסתיימה ביום 30/4/02, התאריך הקובע השני של התובע היה ביום 1/5/02, וטרם תאריך קובע זה לא נצברה לתובע תקופת אכשרה מספקת (הוא לא עבד החל מיום 1/7/01). על כן, ביום 17/6/02, בעת שהחל את קורס ההכשרה המקצועית - התובע לא היה בגדר "זכאי" לדמי אבטלה, ולפיכך - אינו זכאי לתשלום בעד תקופת הקורס. לעומת זאת, אם (כעמדת התובע) נראה את התאריך הקובע (הראשון) של התובע ככזה שהיה ביום 1/7/01 - אזי שנת האבטלה הראשונה הסתיימה רק ביום 30/6/02, והתובע, אשר החל את הקורס ביום 17/6/02, החל אותו בתוך תקופת זכאותו לדמי אבטלה, ועל כן - לכאורה - זכאי התובע לתשלום בעד כל תקופת ההכשרה המקצועית, בהתאם לסעיף 173 לחוק. 27. למרות כל המפורט לעיל בענין התאריך הקובע, אנו סבורים (כפי שנראה להלן), שגם אם תתקבל עמדת התובע, וייקבע כי התאריך הקובע שלו היו ביום 1/7/01, לא יהיה בכך כדי להצדיק את קבלת תביעתו, שכן ממילא ביום 17/6/02, בעת תחילת קורס ההכשרה המקצועית, התובע לא היה כבר זכאי לדמי אבטלה, שכן באותה עת הוא מיצה את זכאותו ל-175 ימי אבטלה. מכל מקום, נתייחס קודם למחלוקת כפי שהצדדים ראו אותה - בענין התאריך הקובע. התאריך הקובע הראשון של התובע 28. אנו סבורים שבמחלוקת בענין התאריך הקובע, הדין עם התובע. כדי לקבוע (כעמדת הנתבע) שהתאריך הקובע הראשון היה ביום 1/5/01, יש צורך לקבוע שהתובע החל להיות "מובטל" בחודש מאי 2001. אולם, כאמור לעיל, בחודש מאי 2001, התובע עבד במלון (מקום העבודה הרגיל), וכלל לא התייצב כמובטל בלשכת שירות התעסוקה. אמנם, המלון מצא הסדר (במסגרת ההסכם הקיבוצי שעליו דובר לעיל וכנראה בשיתוף פעולה עם גורמים ממלכתיים (משרד העבודה והרווחה, שירות התעסוקה ואולי גם הנתבע), ובמסגרת הסדר זה הוא הצליח ליהנות מפרי עמלו של התובע מבלי לשלם לו שכר (מלבד בעד ימי ה"אקסטרא"), אך העובדה שכדי לחסוך בעלויות השכר של המלון החליטו לראות את התובע כמי שנמצא ב"הכשרה מקצועית" בזמן שרובו הוקדש לעבודה הרגילה - אינה מצדיקה את ראיית התובע כ"מובטל" בחודש מאי 2001. התובע לא היה "מובטל" בחודש מאי 2001. הוא לא התייצב בלשכת התעסוקה, הוא היה בקשר קבוע עם מקום העבודה שלו, ומקום העבודה הוא זה שדאג "לרשום" את התובע כמי שהופנה להכשרה מקצועית (רישום והפניה שנעשו לאחר תחילת מה שנקרא הכשרה מקצועית). "ההכשרה המקצועית" האמורה החלה ביום 8/5/01, והתובע - כביכול - הופנה אליה וכביכול נרשם בלשכת שירות התעסוקה, ביום 14/5/01. למעשה, לדעתנו, מדובר בפיקציה של הכשרה מקצועית ובפיקציה של "אבטלה". אנו סמוכים ובטוחים שמטרתם של כל הגורמים המעורבים באותה פיקציה, היתה מטרה טובה. המצב הכלכלי בענף התיירות אכן היה קשה. הדרך שבה פעלו היתה דרך שמטרתה היתה למנוע פיטורים המוניים בענף. ייתכן שבחלקה היא אף הצליחה. אולם, מטרתם הטובה של יוזמי ההסכם הקיבוצי והגורמים שהשתתפו בכך, אינה מצדיקה פרשנות שונה לחוק. עובד שממשיך לבוא לעבודתו, למלא את מרות המעביד, ולקבל שכר בעד עבודתו, אינו הופך ל"מובטל" רק מחמת העובדה שהמעביד מצא דרך להעביר את עיקר נטל המשכורת אל כתפיו של הציבור (תמורת כמה הרצאות שהעובד נשלח לשמוע, כך שהוא כביכול ייחשב כמי שמצוי בהכשרה מקצועית). על כן - התובע, כאמור, לא היה מובטל בחודש מאי 2001, כך שהתאריך הקובע לא היה ביום 1/5/01. בחודש יוני 2001, התובע עבד כרגיל וקיבל שכר, עד שפוטר בסוף החודש. התובע התייצב בלשכת התעסוקה, לראשונה, ביום 1/7/01. לפיכך, התאריך הקובע (הראשון) של התובע הוא יום 1/7/01. 29. אילו גורל התובענה היה תלוי רק בשאלת מועד התאריך הקובע, הרי שדין התביעה היה להתקבל. מדוע אין אנו יכולים לקבל את התביעה ? 29. לאור מסקנתנו על כך שהתאריך הקובע הראשון של התובע היה ביום 1/7/01, אזי שנת האבטלה הראשונה שלו הסתיימה ביום 30/6/02. לפיכך, לכאורה, באופן שבו הצדדים הציגו את המחלוקת ביניהם - היה התובע בגדר "זכאי" לדמי אבטלה, בעת שהחל את קורס ההכשרה המקצועית ביום 17/6/02, כך שהוא, לכאורה, זכאי לתשלום בעד כל תקופת השתתפותו בקורס. 30. אולם, כפי שכבר הערנו לעיל, למרות קבלת עמדתו של התובע בענין מועד התאריך הקובע שלו, אין אנו יכולים לקבל את התביעה וזאת משום שלמרות שבעת תחילת קורס ההכשרה המקצועית היה התובע עדיין בתוך תקופת שנת האבטלה הראשונה, הוא כבר לא היה בגדר זכאי לדמי אבטלה, שכן הוא מיצה את זכאותו בכך שהנתבע שילם לו דמי אבטלה על כל 175 הימים האפשריים. (ראו את עדותו של התובע, בשו' 19 לעמ' 8 לפרוטוקול). 31. מאחר שהתובע קיבל דמי אבטלה לתקופה המרבית, בטרם תחילת קורס ההכשרה המקצועית שאליו הופנה - הוא כבר לא היה בגדר "זכאי" לדמי אבטלה בעת שהקורס התחיל ועל כן, אין הוא זכאי לתשלומים מכח סעיף 173 לחוק, בעד תקופת הקורס. לסיכום 32. למרות שמצאנו שהתובע החל את קורס ההכשרה המקצועית בהיותו עדיין בתוך תקופת שנת האבטלה הראשונה (שכן התאריך הקובע הקודם היה רק ביום 1/7/01 והקורס החל ביום 17/6/02), הרי שהוא כבר לא היה בגדר "זכאי" לדמי אבטלה, בעת תחילת הקורס, שכן זכאותו מוצתה בכך שקיבל דמי אבטלה בעד התקופה המרבית (175 ימים). לפיכך, התובע אינו זכאי לתשלום בעד ימי הקורס. 33. אשר על כן, אנו דוחים את התביעה. 34. אין צו להוצאות. 35.כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. חוזהמלצריםהסכם קיבוצי