1.בפנינו ערעור על החלטה שניתנה ביום 24.2.03 בתיק בש"א 733/03 על ידי כב' הרשמת מרגלית, במסגרת התיק העיקרי עב 2373/02. בהחלטה בתיק בש"א 733/03, עליה הוגש ערעור זה שבפנינו, התקבלה בקשת המשיב לתיקון כתב התביעה. 2.המשיב עבד במערערת מחודש מרץ 93 ועד לחודש מרץ 99. המערערת הינה הנתבעת בתיק העיקרי עב 2373/02, שעניינו תביעת המשיב (הוא התובע בתיק העיקרי) לשלם לו כספי הפרשה לפנסיה ולחילופין, לשלם לו כספים אלו כפיצוי. בתביעה טען המשיב כי על המערערת היה להפריש לקופת פנסיה הפרשות לגמל בשיעור 6% ממשכורתו, בעבור כל חודש בחודשו. המשיב הסתמך בתביעתו על ההסכמים הקיבוציים הכלליים בענף היבוא יצוא מסחר ושירותים ו/או צו ההרחבה לגביו ועל הוראות ההסכם הקיבוצי למקצועות המתכת חשמל, אלקטרוניקה, מלאכה ותעשיה זעירה ו/או צו ההרחבה לגביו. 3.המערערת הגישה בקשה למחיקת כתב התביעה על הסף, בטענה כי אין כתב התביעה מגלה עילה. המשיב הגיב לבקשה ועתר לתיקון כתב התביעה, באופן בו יוסף להסכמים הקיבוציים שפורטו בכתב התביעה גם ההסכם הקיבוצי בדבר הנהגת פנסית זיקנה משלימה (יסוד) שנחתם בין התאחדות בעלי התעשיה לבין ההסתדרות הכללית ו"מבטחים" ו/או צו ההרחבה לאותו הסכם. בהתאם להוראתה של כב' הרשמת מרגלית הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב התביעה וצירף אליה כתב תביעה מתוקן. המערערת הגיבה בכתב לבקשה לתיקון כתב התביעה. ביום 24.2.03 נתנה כב' הרשמת החלטתה, בה נעתרה לבקשה לתיקון כתב התביעה. כב' הרשמת קבעה כי בשים לב לגישה הליברלית של בתי הדין לעבודה בנוגע לתיקון כתבי טענות, בהתאם לתקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") ובשלב המקדמי בו הוגשה הבקשה, אין מניעה לאפשר התיקון, כך שלפני בית הדין יפרשו מכלול הפלוגתאות הנובעות מקיום יחסי העבודה וסיומם. עוד קבעה כב' הרשמת כי הגשת בקשה למחיקת התביעה על הסף מהווה נימוק נוסף לקבלת הבקשה לתיקון כתב התביעה בנסיבות העניין. כן קבעה כב' הרשמת כי הנתבעת רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן והיה ותעשה כן, ישא התובע בהוצאותיה בסך של 1,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כדין. כאמור, על החלטתה זו של כב' הרשמת מרגלית הוגש הערעור נשוא דיוננו. 5.הערעור נדון על דרך של טיעון בכתב, בהתאם לתקנה 103 לתקנות (החלטה מיום 10.3.03). טענות המערערת 6.על פי הנטען בכתב הערעור, כב' הרשמת טעתה בכך שקיבלה את הבקשה והעובדה שבתיק הוגשה בקשה למחיקת התובענה על הסף אינה מהווה נימוק לקבלת הבקשה, שכן אין לתקן עוול בעוול. עוד נטען כי טעתה כב' הרשמת בכך שהתירה את התיקון באופן בו נתבקש, על אף שהתיקון אינו מקים עילת תביעה כנגד המערערת. עוד נטען כי המשיב לא הוכיח חלותם של הסכמים אלו. בנוסף נטען כי במכתב שנשלח מטעם המערערת למשרד העבודה והרווחה ביום 30.7.01 ביקשה המערערת ממחלקת יחסי העבודה לחוות דעתה באם חייבת המערערת לשלם גמל לעובדיה. בתגובה נשלחה חוות דעת לפיה אין הסכם ו/או צו הרחבה החלים על חברת אופטיקנה בע"מ ולכן אין האחרונה חייבת להפריש כספים עבור קופת גמל לעובדיה (נספחים ב' ו-ג' להודעת הערעור). עוד טען ב"כ המערערת כי גם לו היה עולה בידיו של המשיב להניח תשתית עובדתית ו/או משפטית בדבר חלותם של ההסכמים, הרי שלא עבד אצל המערערת תקופה העולה כדי עשר שנים המהווה את תקופת האכשרה המזכה עובד בתשלומי פנסיה וכי זכותו לפנסיה מעולם לא התגבשה. עוד טען ב"כ המערערת כי זכותו של המשיב, ככל שהיתה לו כזו, התיישנה כולה או חלקה מאחר וזכות לתשלומים בגין פנסיה נוצרת מידי חודש בחודשו אשר ההפקדה אינה מתבצעת בו ומתיישנת בהתאם לכך. בהתאם לדין הקיים הקובע תקופת התיישנות של 7 שנים תביעתו של המשיבה כולה או חלקה, אינה עומדת בתנאים הקבועים בדין לעניין ההתיישנות והיה על בית הדין לדחותה. עוד נטען כי זכות התיקון אינה קנוייה למבקש וכי עליו להראות טעם של ממש לתיקון. לטענת ב"כ המערערת, המשיב לא עמד בנטל זה מאחר והבקשה אינה מעלה את הפלוגתאות הקיימות בין הצדדים. ב"כ המערערת חזר על טענותיו אלו בהרחבה גם בסיכומיו. טענות המשיב 7.ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי תחולתם או אי תחולם של הסכמים קיבוציים הינה שאלה עובדתית-משפטית הטעונה הכרעה משפטית וכי לא ניתן לטעון כי התביעה אינה מגלה עילה טרם בירור העובדות. עוד טען ב"כ המשיב כי במקרה דנן הפלוגתא בין הצדדים הינה האם המשיב זכאי כי יופרשו בגינו כספים לקופת גמל ומכח מה ובבקשת התיקון המשיב עתר להוסיף גם את ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר הפרשות לפנסיה על מנת להעמיד את הפלוגתא האמיתית להכרעת בית הדין. עוד טען ב"כ המשיב כי הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה לפני שמיעת התיק וטרם הוחל בבירור הראיות בתיק ולכן אין בתיקון כדי לגרום נזק בלתי הפיך למבקשת. בנוסף טען ב"כ המשיב כי מחיקה על הסף של כתב התביעה הוא צעד קיצוני שיש להשתמש בו ביד קמוצה וכי בעניינו יש לרפא את החסר בתיקון והשלמה, לרבות הטלת הוצאות ולא להורות על מחיקה. באשר לטענות ב"כ המערערת לפיהן התביעה הוגשה טרם זמנה ומאידך כי התביעה התיישנה טען ב"כ המשיב כי אין לטענות אלו כל יסוד משפטי, שהרי המשיב סיים את עבודתו אצל המבקשת בחודש 3/99 ולכן התביעה הוגשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק. הדין החל 8.תקנה 41(א) לתקנות קובעת: "בית הדין או הרשם רשאי בכל עת להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו". מתן רשות לתקן כתב טענות נתון תמיד לשיקול דעתו המשפטי של בית המשפט לאחר שישקול את נסיבות העניין. כאשר מבקשים לתקן כתב טענות ניצבות שתי שאלות נפרדות זו מזו לשיקול דעתו של בית המשפט: הראשונה - האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון. השניה - האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, כי אז הגישה במסגרת השאלה השנייה מאוד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר. (מ. גולדברג דיני עבודה עמ' 60 והאסמכתאות המובאות שם; דב"ע שן/23-3 מדינת ישראל נ' יורם מלמן, פד"ע כ"א 360; דב"ע נה/115-3 שמעון שלוסמן נ' "צים" חברת השיט הישראלית, עבודה ארצי כח(2) 290; דב"ע נו/27-3 שפירו יעקב נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי כט(3) 149; ע"ע 210/99 מיכאל לוטן נ' מדאינווסט מרכז רפואי הרצליה בע"מ, עבודה ארצי לג(33) 31). סמכותו של בית הדין לעבודה להתיר תיקון כתבי טענות היא רחבה מזו של בית המשפט, וזאת הן לנוכח השוני בין תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 לבין תקנה 41 לתקנות (בעוד שתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי מגבילה את התיקון "כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין", הרי שבתקנה 41 לא תמצא הגבלה כזאת) והן נוכח טיבם של העניינים הנדונים בבית הדין לעבודה. (ראה: דב"ע שן/23-3 שם, בעמ' 360). יחד עם זאת, גם הסמכות רחבה ככל שתהא אינה בלתי מוגבלת ובית הדין ינהג על פי עקרונות היסוד שנקבעו בפסיקת בתי המשפט בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות. אחד מכללי היסוד האמורים הוא כי אין להעתר לבקשת תיקון מקום בו יקפח התיקון בעל דין יריב ויפגע בו שלא כדין. (ראה: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 349). 9.בבואנו ליישם את הכללים האמורים בענייננו ראוי להדגיש בפתח הדברים כי רשות לתקן כתבי טענות יכולה להתייחס הן לטענות עובדתיות והן לטענות של חוק (זוסמן , שם, בע"מ 342). לעניין העלאתם של עובדות ונימוקים משפטיים, פשיטא הוא כי אפשר להתירם מקום שבית המשפט מנהל את ההליך כערכאה ראשונה, שומע עדים וקובע ממצאי מהימנות. כזה הוא המקרה נשוא דיוננו. בענייננו, הפלוגתא בין הצדדים היא האם המשיב זכאי היה כי יופרשו בגינו כספים לגמל ומכוח מה. המשיב ביסס את תביעתו על ההסכמים הקיבוצים שהוזכרו בכתב התביעה המקורי. בבקשת התיקון עתר להוסיף גם את ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר הפרשות לפנסיה על מנת להכריע במחלוקת עובדתית -משפטית זו. הנוסח המתוקן מתמקד בפלוגתא האמיתית העומדת לדיון. כמו כן, תיקונו של כתב התביעה אין בו כדי לגרום נזק בלתי הפיך למערערת או עוול שאינו ניתן לתיקון. לפיכך היה מקום לאפשר למשיב לתקן את כתב התביעה כך שלא תיגרע ממנו ההזדמנות לטעון את מלוא טענותיו וליתן לו את יומו בבית הדין באופן המלא והממצה ביותר. 10.זאת ועוד, המערערת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. מחיקה על הסף הוא צעד קיצוני ולכן "על בית המשפט לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המועלות בתביעה. זהירות זו מחייבת שאם הפגם שבחוסר עילה ניתן לתיקון והתובע מבקש לתקן את תביעתו ייעתר בדרך כלל בית המשפט לבקשת התיקון ולריפוי הפגם ולא ימחוק את התביעה". (ע"א 796/80 פנחס אוחנה נ' עזרא אברהם, פ"ד לז(4)337; ע"א 796/89 עזבון המנוח שמואל חסיד נ' ברוך וכט, פ"ד מה(5) 558; דב"ע מז/1-3 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' רון ורדי, פד"ע יט 63; דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"ע כז 3). כך נהגה גם כב' הרשמת במקרה זה. 11.אמנם יש מספר מצבים חריגים שבהם יימנע בית הדין מלהתיר לתקן את כתב התביעה, אולם ענייינו לא עולה בגדרם. הוספת הסכם קיבוצי על ההסכמים הקיבוציים שהוזכרו בכתב התביעה לא מהווה פגיעה במערערת שאינה ניתנת לתיקון על ידי חיוב המשיב בהוצאות. בכך באות על סיפוקן שתי השאלות המרכזיות בענייננו: האם התיקון מעמיד את הפלוגתא האמיתית לדיון והאם לצד השני עלול להיגרם נזק שאינו ניתן לתיקון בפיצוי כספי. (רע"א 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט (2) 556, 557). 12.יתרה מכך, ראוי להדגיש, לעניין המועד בו הוגשה הבקשה לתיקון, כי ידוע שבית המשפט רשאי להתיר תיקון בכל שלב משלבי הדיון אפילו אם בעל הדין בא עם בקשתו בשלב מאוחר (זוסמן, שם עמ' 353). על אחת כמה וכמה אמורים הדברים מקום שהבקשה הוגשה עוד בטרם החלה התביעה להתברר, שהרי בדיוק לשם כך מיועדים ההליכים המקדמיים. 13.ב"כ המערערת טען כי יש לקבל את הערעור הואיל וגם לאחר התיקון כתב התביעה אינו מגלה עילה מאחר ולטענתו התיקון לא מרפא את הפגם מאחר ואין הסכם קיבוצי החל על המשיב. אין בטענה זו כדי להועיל למערערת. השאלה לגבי תחולתו של הסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה הינה שאלה עובדתית -משפטית (דב"ע נג/125-3 אלכס שרר נ' רהיטי דימור, פד"ע כז 158, 160). לאור האמור, אין לומר כי התיקון המבוקש, על פניו, לא ירפא את הפגם (הנטען) שבתביעה, שכן טענות הצדדים בעניין תחולתם או אי תחולתם של הסכם/ים קיבוצי/ים ו/או צו/י הרחבה ביחסי העבודה ביניהם טעונות בירור לגופו, בהבאת ראיות. 14.גם הטענה בדבר תקופת אכשרה לפנסיה היא טענה הצריכה הכרעה במסגרת בירור התביעה. עם זאת מן הראוי להעיר כי לא נטען בתביעה שהמשיב זכאי לזכויות פנסיה, אלא מדובר בתביעה כספית שהסעד המתבקש בה הינו פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לגמל (ולא זכות לגימלאות). 15.אין גם בטענת ההתיישנות שהועלתה בנוגע לתביעה, כולה או חלקה, כדי לשנות מהתוצאה דלעיל. התיקון שהתבקש אינו מעלה עילה חדשה ואינו נוגע להיקף הסעד הנתבע, אלא מהווה אך העלאת נימוק משפטי נוסף, שאין מניעה להתיר את הוספתו, שכן אין בו כדי להוות פגיעה ביריב, שפיצוי כספי אינו יכול לרפאה. 16.לסיכום: כב' הרשמת מרגלית הפעילה כראוי את שיקול דעתה במקרה זה וקבעה כדין כי יש להתיר את התיקון. אף אנו הגענו לכלל מסקנה, כפי שהגיעה אליה כב' הרשמת מרגלית, כי בשלב זה של הדיון, במועד בו נתבקשה בקשת המשיב לתיקון כתב תביעתו ובהתחשב בכך שלא היה בקבלת הבקשה משום פגיעה במערערת, לא היתה כל מניעה מלהיעתר לבקשת המשיב לתיקון כתב התביעה. משכך, לא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעתה ודין הערעור להידחות. 17.המערערת תישא בהוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד לטובת המשיב בסך כולל של 1,800 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. חוזההסכם קיבוצי