זוהי בקשת הנתבעת לדחות על הסף את ההליכים בתיק זה, הן בתביעה האישית והן בבקשה לאישור התובענה הייצוגית שהגיש התובע, מהטעם של היעדר עילה. רקע 1. התובע הגיש תביעה אישית וכן בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית (להלן- הבקשה לאישור) בטענה להפרתן של שתי זכויות, שמקורן בהסכמים קיבוציים, ביחס למורים- אבות: (א) הפרת הזכות ההורית ביחס ל"תוספת אם". (ב) הפרת הזכות ההורית ביחס ל"תוספת מעונות". 2. התובע השתית תביעתו על מספר פסקי דין אשר ניתנו על ידי בתי הדין האזוריים לעבודה. ביום 27.2.13 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בתיק ע"ע 547/08 מדינת ישראל נ' שלמה לוי ואח' אשר במסגרתו נדונו במאוחד חמישה ערעורים שהגישה המדינה על פסיקתם של בתי הדין האזוריים לעבודה, אשר קבעו כי יש להכיר בזכאותם של עובדי הוראה אבות "לתוספת אם" בין בדרך של קיצור שבוע עבודה, ובין כפיצוי כספי. 3. במסגרת פסק דינו קיבל בית הדין את ערעורי המדינה, ככל שהם מכוונים לזיכויים של עובדי הוראה אבות בהטבה כספית של "תוספת אם". יחד עם זאת הודגש כי הזכות "לתוספת אם" בעין לקיצור בפועל של שבוע העבודה, הינה זכות הורית המוענקת הן לעובדות הוראה אמהות והן לעובדי הוראה אבות. 4. בבקשה שבפני טוענת הנתבעת, כי נוכח פסיקתו של בית הדין הארצי לפיה עובדי הוראה גברים אינם זכאים לתשלום תוספת אם, הרי שאין לתובע עילה משפטית, וממילא אין לאשרה כתובענה ייצוגית ועל כן יש לדחות את ההליכים בתיק זה. 5. בתגובתו לבקשה טען התובע כי בתביעתו טען להפרתן של שתי זכויות הוריות כאשר אין חולק כי הטענה ביחס להפרת הזכות לתוספת מעונות ביחס למורים - אבות, כלל לא נדונה בפסק דינו של בית הדין הארצי. נוסף לכך, גם באשר לזכות השנייה ל"תוספת אם" הצגת הדברים על ידי הנתבעת הינה מטעה. בית הדין הארצי הבהיר את המצב המשפטי, בהתייחס לעצם זכאותם של מורים- אבות לזכות ובכך אישש את הפסיקות הקודמות בבתי הדין האזוריים. פועל יוצא מכך הוא שמורים אבות אשר לא קוצר יום עבודתם, ולא מומשה זכותם בעין לתוספת אם, זכאים לתבוע פיצוי על כך בדיעבד, כפי שנעשה בבקשה היצוגיית כאן. מחדלה של הנתבעת לממש זכות זו אוטומטית ביחס לאבות, באותו אופן שהיא מממשת הזכות המקבילה ביחס למורות אמהות, כמו גם מחדלה להודיע על האפשרות הזו למורים ו/או מניעתה ממורים אבות, מזכה את המורים הגברים בפיצוי כספי בהתאם לשוויה של הזכות החל מהמועד שהיו זכאים לקבלה. התובע מבקש כי במקום שהדבר נדרש, יש לקרוא את הבקשה לאישור כמבקשת סעד של פיצוי כספי בגין העבר, חלף מימוש כספי של הזכות. לחילופין, ככל שהדבר נצרך, מבקש הוא לאפשר לו לערוך תיקונים מתאימים בבקשה לאישור ובתביעה. 6. בתשובתה לטענות התובע חוזרת הנתבעת על כך שעיקרה של התביעה הוא בדרישה לשלם לתובע תוספת אם ולפיכך ובהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי עילה זו נשמטה. התובע בתגובתו מעלה טענה חדשה ביחס ל"פיצוי בגין אי מימוש הזכות בעין". זהו ניסיון לעקוף למעשה את אשר נפסק בבית הדין הארצי אשר אין לתת לו יד. יתר על כן מדובר בטענה חדשה אשר לא בא זכרה בגדר כתב התביעה ומכאן שמדובר בהרחבת חזית אסורה. הנתבעת מוסיפה כי גם הטענה בדבר "פיצוי" אין לה יסוד או עילה משפטית, שכן בכל פניותיו לנתבעת טרם הגשת התביעה, התובע דרש תשלום תוספת אם כשכר ולא ביקש להקטין את היקף משרתו. 7. אשר לתוספת מעונות - הנתבעת אינה מתכחשת לכך כי בהתקיים התנאים הקבועים בחוק, עובדי הוראה -גברים יכול שיהיו זכאים לתוספת מעונות. הנתבעת אף פרסמה הוראות בעניין זה עוד בטרם הוגשה התביעה הנוכחית. התובע לא צירף לכתב התביעה מסמך המעיד על כך כי בת זוגו אינה מקבלת תשלום זה וככל שיגיש בקשה בצירוף המסמכים הנדרשים ויעמוד בתנאים, תשולם לו תוספת מעונות. 8. בדיון שהתקיים ביום 29.9.13 העלתה הנתבעת טענה נוספת ולפיה ההליך של תובענה ייצוגית במקרה דנן הינו הליך סרק שכן מדובר במערכת של יחסי עבודה קיבוציים עם שני ארגוני עובדים מאד פעילים (בעניין זה הפנה ב"כ הנתבעת לפסק הדין בעניין גרמן וישייב ע"ע 53348-01-12). התובע טען כי מקומן של כל הטענות להתברר במסגרת הדיון לאישור התובענה כייצוגית ולאחר שהנתבעת תגיש תגובתה לבקשה לאישור. התובע מציין כי ההליך דנן נפתח לאחר 12 שנים של התנהלות אל מול המדינה במסגרתה דרש את שתי הזכויות ונדחה בלך ושוב ומבלי שנתבקש לצרף מסמך כלשהו שחסר. התובע עומד על דרישתו לפיצוי על אי מתן הזכות בעין שהייתה צריכה להינתן. כאשר לטענתו סעד זה נכלל בסעיף ד'6 לבקשה לאישור "כל עילה העולה מן העובדות המוצגות בבקשה זו ", ובמידת הצורך יתוקן כתב התביעה. בתום הדיון ניתנה החלטה כי הצדדים יגישו עמדתם לאור הנקודות שהועלו במסגרת הדיון. 9. ביום 27.10.13 הוגשה עמדה משלימה מטעם התובע במסגרתה מבקש הוא לחדד את הנקודות הבאות: * בקשה לסילוק על הסף בתובענות ייצוגיות תידון רק במקרים נדירים וקיצוניים. * לבקשה אין כל בסיס שכן העילה של "תוספת מעונות" כלל לא נדונה במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי. התובע דרש את תוספת המעונות המגיעה לו ממשרד החינוך למן שנת 2004. לכל אורך השנים עמדת המדינה הייתה כי הזכות מגיעה לתובע אך בפועל לא שולמה. כאשר במסגרת כתב ההגנה הכחישה הנתבעת כליל את זכותו של התובע לתוספת מעונות. רק כאשר במסגרת תגובתו לבקשה דנן עמד התובע על זכויותיו חזרה בה המדינה מעמדתה וטענה כי עובדי הוראה גברים יכול שיהיו זכאים לתוספת מעונות. הנתבעת מעולם לא פנתה לתובע בדרישה להשלמת מסמכים וידוע לתובע כי גם בימים אלו ממש מסרבת המדינה להיענות לדרישות של מורים גברים לתשלום תוספת מעונות. * פסה"ד רק מחזק את טענת התובע ביחס לעילת "תוספת האם" ובוודאי לא מונע פיצוי בגין אי הענקתה. * התביעה הוגשה מכוח שני סעיפים נפרדים בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות. מכוח סעיף 8 העוסק ב"תביעה בעילה של הפליה בעבודה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 וכן ב"תביעה בעילה כאמור לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד התשנ"ו- 1996". מדובר בסעיף נפרד שלגביו שאלת קיומו של הסכם קיבוצי אינה רלוונטית. סעיף נוסף הוא סעיף 10(1) לתוספת השנייה שאז אמנם יש רלוונטיות לסוגיית ההסכם הקיבוצי אך במקרה דנן אין הדרך של הגשת תובענה ייצוגית חסומה. המקרה כאן שונה בתכלית מנסיבות המקרה בעניין גרמן ישייב וקיימים שיקולים כבדי משקל לאישור התובענה כייצוגית חרף קיומו של הסכם קיבוצי. דיון והכרעה 10. לאחר שנתתי דעתי לבקשה ולתגובה לה, סבור אני כי אין להיעתר לה. כלל פסוק הוא כי אין לדון בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנפרד מהדיון בבקשה לאישור התובענה, למעט מקרים חריגים בהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום (רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר און השקעות בע"מ, מיום 13.8.07). זאת מן הטעם כי ההליך בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא בפני עצמו הליך מקדמי וכי פיצולו עלול רק לגרום לסרבול ההליך. טענות המבקשת אינן קולעות לגדר אותו חריג צר המצדיק סטייה מכלל זה. על פני הדברים אין מדובר בטענות שבדין או שבעובדה הדורשות בירור פשוט יחסית. (ראו גם פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 7096/11 עופר קומם נ' שמואל רוזובסקי, מיום 28.8.12). 11. הבקשה דנן הוגשה מן הטעם כי התביעה נעדרת עילה. בחינת השאלה האם קיימת עילת תביעה נערכת בכל מקרה במסגרת הדיון באישור התובענה כייצוגית (ראו למשל: רע"א 8268/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276, 291). לפיכך, אין מקום לדון כעת בשאלה האם יש לסלק על הסף את כתב התביעה בשל ש"אין הכתב מראה עילת תביעה" (תק' 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי). אם אכן צודקת הנתבעת בכך שהתביעה נעדרת עילה ובטענה כי לא הונחה כל תשתית עובדתית ממשית המבססת את הטענות נגדה, לא תתקשה לטעון כי אין "אפשרות סבירה" (כאמור בסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות) שהתביעה נגדה תתקבל. אם טענה זו תתקבל, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, תידחה. 12. זאת ועוד. הבקשה נסמכת על כך שבית הדין הארצי נתן פסיקתו בנושא במסגרת תיק עע 547/08 מדינת ישראל נ' שלמה לוי ואח'. משאין חולק על כך שהתביעה הייצוגית כוללת עילה נוספת המתייחסת לזכות לתוספת מעונות שכלל לא נדונה במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי, הרי שכל טענות הצדדים ביחס לאותה עילה מקומן להתברר במסגרת הדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית. במסגרת זו תיבחן גם השאלה האם לתובע עילת תביעה אישית ומה יחסה של הנתבעת לזכות הנטענת לאורך השנים ולעובדה כי לא שולמה עד היום. שאלות אלה אינן כרוכות בבירור פשוט ומהיר אלא מצריכות שמיעת עדויות והבאת ראיות. באופן דומה, נדרשת התייחסות מעמיקה לשאלה האם התביעה הייצוגית כוללת סעד של פיצוי בגין אי הענקת הזכות ל"תוספת אם" בעין ובמידה שלא האם רשאי התובע לתקן תביעתו ומה ההשלכות שיש לכך. 13. גם טענות הצדדים באשר למידת הרלוונטיות של ההסכם הקיבוצי אם קיים, אין מקומן להתברר במסגרת בקשה לסילוק על הסף, שעה שבנוסף לעילות המנויות בסעיף 10 לתוספת השנייה, מתירות הוראות סעיף 8 ו-9(1) לתוספת, להכיר בעילות של פגיעה בחקיקת מגן המעגנת שוויון בעבודה כעילות לתובענה ייצוגית. עילות אלו הינן "תביעה בעילה של הפליה בעבודה, לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988"; "תביעה בעילה כאמור לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996"; "תביעה בעילה לפי פרקים ד', ה' או ה' 1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות". זאת, משהמחוקק בחר "לאפשר הגשת תובענה ייצוגית גם כאשר מדובר בעובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, וייתכן אף שתנאים אלו הם מקור טענתו להפליה" 629/07 יגאל וירון נ' תבל אבטחה נקיון ושירותים בע"מ ניתן ביום 3.1.2011). זאת ועוד. גם ביחס לסעיף 10 לתוספת השנייה, הרי שקיומו של הסכם קיבוצי, אף אם הוכחה תחולתו, אינו מאיין לחלוטין את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, ויש לבדוק את נסיבות העניין הספציפיות. 14. נוכח האמור דין הבקשה לדחיית ההליכים בתיק- נדחית. ההוצאות בגין בקשה זו תלקחנה בחשבון עם מתן ההחלטה בבקשה לאישור. התובעת תגיש תשובתה לבקשת האישור עד ליום 18.2.14. נקבע לדיון בבקשה לאישור ליום 4.5.14 בשעה 11:30. חוזההסכם קיבוצי