מבוא זוהי תביעתה של גב' X, ששימשה ככתבת חוץ בכירה (להלן: "התובעת" או "גב' X") במעריב (להלן: "הנתבע" או "מעריב") משך למעלה מ 20 שנה, בה תובעת היא את השלמת תנאי הפנסיה והפיצויים שצברה עם סיום תקופת העסקתה. בנוסף תובעת גב' X השתתפות בהוצאות שכר דירה ופדיון חופשה צבורה. המחלוקת העיקרית הנטועה בין הצדדים בתיק שלפנינו היא מחלוקת בנוגע להגדרת 'השכר הקובע' של התובעת ובאשר למקור המשפטי של זכויותיה הנתבעות. בעוד התובעת גורסת כי שכרה הקובע פוצל באופן מלאכותי לשכר ששולם לה בארץ ולשכר ששולם לה בחו"ל טוען הנתבע כי שכרה הקובע של התובעת הוא השכר ששולם לה בארץ, בהתאם לטבלת השכר שבהסכם הקיבוצי. עוד טוען הנתבע כי המקור המשפטי לכלל תביעותיה של התובעת בתביעה שלפנינו הינו הסכמי - מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי - ועל כן שאלת הרכיבים הבאים בגדרו של ה'שכר הקובע' נגזרת, כך על פי הפסיקה, אך ורק מהאמור בהסכם שיצר את הזכות. הבסיס העובדתי 1. גב' X עבדה כעיתונאית בחו"ל מטעם מעריב החל מיום 1.4.1974 ועד שפרשה ב 31.1.95, עת מונתה ע"י משרד החוץ לשגרירת ישראל באנגולה. עם פרישתה, כּ 5 שנים לפני מועד הפרישה לגימלאות, הייתה התובעת בת 60. 2. מאז שנת 1974 הועסקה התובעת ככתבת מעריב בפריז, ומשם יצאה לעיתים תכופות לארצות שונות באפריקה ולמשימות עיתונאיות בארצות ערביות ובמדינות עוינות. 3. בימים אלו עורך העיתון היה מר אריה דיסנצ'יק, וסוכם עם התובעת, כך לטענתה, כי שכרה יעמוד על 1,000$ נטו, בתוספת אחזקת רכב, ביטוח בריאות והחזר כל ההוצאות האחרות שתוציא במסגרת עבודתה בפריז. 4. כאשר מר שלום רוזנפלד מונה לעורך מעריב, פנה אליו אביה של התובעת על מנת להסדיר את עניין הפנסיה והביטוח של התובעת. 5. לאחר מכן, קיבלה התובעת את משכורתה במקום בדולרים בפרנקים צרפתיים. 6. לטענת התובעת, סוכם עימה כי משכורתה בארץ תועמד על המינימום, כדי להפחית במסגרת החוק את תשלום המס לנתבע. 7. משכורתה של התובעת בארץ (בשים לב למחלוקת בין הצדדים בדבר הגדרת ה'משכורת' ומה היא כוללת) עמדה בשנתיים האחרונות לעבודתה על סך של 3,801 ₪ לאחר העלאה של 500 ₪ בדצמבר 1992 בעקבות התערבותו של העורך דאז, מר יעקב ארז. 8. חישובי ההפרשה לקופת הגמל "מקפת" נעשו על בסיס משכורתה בארץ, כאשר לטענת התובעת מדובר במשכורת נמוכה שאינה משקפת את משכורתה האמיתית. לטענת הנתבע הופרשו עבור התובעת הפרשות לקרן "מקפת" משך כל השנים על פי משכורתה הקובעת, שכללה את השכר המשולב ששולם לתובעת בישראל בהתאם לדירוג בו דורגה בטבלת השכר, ומבלי להכליל בה את "תוספת חו"ל" שהייתה מורכבת ממספר רכיבים. 9. ביום 2.7.1995 שלח הנתבע לתובעת המחאה ותלוש, המסומנים ת/11, ת/12 והתובעת, בשל תביעתה, לא פדתה את סכומי ההמחאה שכללו פיצויי פיטורים ופדיון ימי חופשה. עיקר טענות התובעת - 1. התנאים המיוחדים של העסקתה בחו"ל היו אלו: 1.1. תשלומי שכר חודשי קבוע שהורכבו מסכומים שנקראו "שכר", "שכר מיוחד" , והוצאות משרד. 1.2. החזרי הוצאות מיוחדות ששולמו בתמורה לקבלות או לדיווח על ההוצאות, לפי גובה ההוצאה בפועל. 1.3. התחייבות להשתתפות בהוצאות שכר הדירה של התובעת, כדרך שהנתבע נוהג עם כתביו בחו"ל, ובפרט בפריז. 2. לטענת התובעת כיוון שהועסקה באופן בלעדי ככתבת קבועה בחו"ל, שכרה ותנאי עבודתה נגזרים מהתנאים שקיבלה בפועל - קרי משכרה בחו"ל, וממנו צריך לגזור את תנאי הפנסיה שלה ואת יתר התנאים הסוציאליים. 3. עילת תביעתה של התובעת, נסמכת לטענתה על אלו - 3.1. על העובדה שבמשך 21 שנים תנאי עבודתה בחו"ל היו תנאי העבודה היחידים שלה. 3.2. הובטח לה במפורש ע"י בעל סמכות בעיתון, כי במקרה שתחזור לארץ או תפרוש - ייגזרו תנאי העסקתה או פרישתה מתנאי העסקתה בחו"ל. 3.3. המבנה המיוחד של שכרה שכלל "משכורת" פיקטיבית בארץ ומשכורת חו"ל הייתה יוזמה ובקשה של הנתבע לצורך קידום אינטרסים של הנתבע. 3.4. כוונת הצדדים הייתה כי תנאי העסקתה של התובעת בחו"ל הם תנאי העסקתה הבלעדיים. 3.5. אין להפלות את התובעת למול עיתונאים אחרים במעמדה, וויתקה וכישוריה ולא לאפשר לה לצאת לפנסיה בכבוד. 4. לטענת התובעת, היא לא עצמה את עיניה לפער שבין תנאי העסקתה בחו"ל לבין התנאים הפיקטיביים של "משכורתה" בארץ, אולם כל פניותיה לעורכים ולבעלים הקודמים של מעריב נענו בהבטחה והתחייבות מרגיעה כי כאשר יגיע הזמן והיא תשוב לארץ או תפרוש לגימלאות, יסוכמו עימה תנאי העסקתה או פרישתה, בהתאם לתנאי העסקתה בחו"ל ותרומתה לעיתון. 5. התובעת הגישה תצהיר מטעמה וכן הגישו תצהירים מטעמה: מר שמואל שניצר, גב' אילנה דיין, מר נחום ברנע, מר אמנון אברמוביץ, מר אמיר דוידזון, מר אורי לוברני, מר דוד אגמון, גב' שולמית אלוני, מר שלום רוזנפלד, מר עידו דיסנצ'יק. נציין כי לא כולם נחקרו על תצהירהם. 6. התובעת הגישה מטעמה חוות דעת אקטוארית לצורך היוון ושיערוך פנסית הזיקנה שהייתה עשויה להשתלם לה לו הופרשו לקופה הכספים, על פי ה'משכורת הקובעת' הנכונה לטענתה. עיקר טענות הנתבע - 7. שכרה של התובעת שולם לה באופן הבא - 7.1. שכר משולב ששולם בארץ בהתאם לדירוג בו דורגה בטבלת השכר והוא שהיווה את המשכורת הקובעת. 7.2. תשלום נוסף ששולם במטבע חוץ - פרנקים צרפתיים - שהיה מורכב כך: א. שכר קובע. ב. שכר מיוחד. ג. הוצאות משרד. ד. הוצאות על פי דיווח. תשלום זה היווה את תוספת חו"ל של התובעת. 8. לתובעת הופרשו הפרשות לקרן "מקפת" לפי השכר המשולב לפי הקבוע בסעיף 17 להסכם הקיבוצי המיוחד, שחל ביחסים בין הנתבע לתובעת. המקור ההסכמי הוא מקור זכויותיה הנתבעות של גב' X, ועל כן אין להידרש למבחני הפסיקה לבחינת 'השכר הקובע', אליהם הפנתה התובעת. 9. אין לראות במשכורתה הקובעת של התובעת בארץ, כפיקציה, כטענת התובעת, כאשר תוספת החו"ל שקיבלה הייתה תוספת לכל דבר ועניין. בנוסף, טוען הנתבע, כי אף אם ביה"ד יקבל את טענת התובעת לפיה יש לחשב את זכאותה לתנאים סוציאליים לפי שכר הכולל את תוספת חו"ל, הרי שיש לחשב אותם רק מרכיב השכר הקובע מתוספת החו"ל ששולמה לה. 10. לתובעת לא ניתנה כל הבטחה מחייבת בקשר לתנאי פרישתה מהנתבע, ולחלופין ככל שניתנה הבטחה ע"י מר דיסנצ'יק, הרי שאף הבטחה להשוות את תנאי פרישתה לתנאים של כתב דומה בארץ אינה מזכה את התובעת בסעדים המבוקשים על ידה. 11. בנסיבות בהם שתקה התובעת משך שנים רבות נוצר "השתק" והתובעת מנועה מלתבוע כיום את זכויותיה. בנוסף, התיישנה כל זכות, ככל שהייתה קיימת, בגין התקופה הקודמת למועד הגשת כתב התביעה המתוקן (ולחלופין מיום הגשת כתב התביעה המקורי) מאחר ועילת התביעה בגין אי הפרשה לקופת גמל נוצרת מידי חודש שבגינו נתבעות ההפרשות. 12. עוד טוען הנתבע כי לזכותה של התובעת עמדו 179 ימי חופשה, אותם לא ניצלה, אך פדיונם שולם לה במלואם בחודש יוני 1995 על פי משכורתה הקובעת. 13. מטעם הנתבע הגיש תצהיר מר יעקב ארז, עורך עיתון מעריב מאז שנת 1993. דיון והכרעה המקור הנורמטיבי לזכויותיה של התובעת - 'סטטוטורי' או 'הסכמי'? מערכת היחסים המשפטיים המעגנת את התקשרות הצדדים - האם על פי 'הסכם אישי' או 'הסכם קיבוצי ונפקותה 14. התובעת טוענת כי הועסקה בחוזה עבודה אישי שסוכם בעל פה, בהתאם לאופי עבודתה הייחודי בנתבע ובהתאם לתנאי עבודתה בפועל בחו"ל. על כן, מיישום המבחנים בפסיקת בתי הדין לעבודה בנוגע להגדרת "שכר" ו"תוספות שכר" עולה שמשכורתה בחו"ל הינה שכר לכל דבר ועניין. הסיכום שנערך בע"פ עם מר דיסנצ'יק היה חלוקת שכרה לשכר בארץ ולשכר בחו"ל, שאף הוא התחלק לשלושה מרכיבים. 15. הנתבע טוען כי מבחני הפסיקה אליהם מפנה התובעת הינם מבחנים לקביעת ה'שכר הקובע' לצורך חישוב זכויות סטטוטוריות להבדיל מזכויות חוזיות, עליהן נסמכת התובעת, ועל כן אינן רלבנטיים. תביעתה של התובעת מסתמכת על מערכת זכויות שנקבעה בהסכם הקיבוצי, ביניהן זכותה לביטוח פנסיוני ב"מקפת". טענתה של התובעת לפיה הועסקה בחוזה אישי הופיעה לראשונה בסיכומיה, מהווה שינוי חזית תמוה, ושומטת את הבסיס לעצם זכאותה לביטוח פנסיוני כלשהוא. 16. סעיף 17 לפרק ז' להסכם הקיבוצי קובע כי - "א. העיתון מבטח את העיתונאים, העובדים אצלו עפ"י הסכם זה, בקרן הפנסיה המקיפה של "מקפת" על כל המשתמע מכך ועפ"י ההסכם מסומן ה' המצ"ב להסכם זה, ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו. התשלומים לקרן הפנסיה יחושבו עפ"י שכרו המשולב של העתונאי, לרבות תוספת מחשב, "פער מעריב", תוספת בלעדיות, משכורת 13, דמי הבראה וספרות מקצועית, ומרכיבים נוספים המפורטים בנספחים להסכם זה, ובלבד שהעתונאי זכאי לתשלום רכיבים אלו במשכורתו (להלן "השכר הקובע לפנסיה"). סעיף 4 לפרק ט' להסכם הקיבוצי קובע כי - "עיתונאי שהתפטר מרצונו מעבודתו בעיתון יהיה זכאי לפיצויי פיטורין כדלקמן: א. עבד עד 7 שנים בעתון יהא זכאי לשחרור כל הכספים שהופקדו והצטברו לזכותו בכל קופות הגמל, קרנות הפנסיה, וההשתלמות, על כל רכיביהן ובכל קופה וקרן אחרת. ב. עובד בעתון מ - 7 שנים ומעלה יהא זכאי לאמור בסעיף א' לעיל ובנוסף לסך של % 2.1/3 משכרו הקובע האחרון כפול מספר חודשי עבודתו בעתון." מהו, אם כן, אותו 'שכר קובע' על פי האמור בהסכם הקיבוצי? האם שכר, ובכלל זה משכורתה של התובעת בחו"ל? 17. נציין כי בכל מקרה, בין אם נקבע כי חל על הצדדים ההסכם הקיבוצי ואז המקור הנורמטיבי לתביעתה הוא ההסכם הקיבוצי ובין אם נקבע כי חל על הצדדים הסכם אישי שנערך בע"פ בין הצדדים, ואז המקור הנורמטיבי לתביעתה הוא החוזה שנערך עימה - עסקינן הן לגבי הזכות להשלמת הפנסיה, הן לגבי תשלום הפיצויים בנסיבות בהן התובעת עזבה את עבודתה והן לגבי תביעתה לפדיון חופשה צבורה - בזכויות הסכמיות, אשר באספקלריה זו יש לבוחנן, במיוחד לאור טענת התובעת עצמה כי זכותה להפרשה לקרן "מקפת" נבעה מהסכם אישי מחייב. 18. לטעמנו, אין לקבל את טענת התובעת כי הועסקה במסגרת חוזה העסקה אישי מן הטעם שלא הוכיחה טענתה זו. בראש ובראשונה לא הוכיחה התובעת מה סוכם עימה במסגרת אותו הסכם העסקה, מתי בדיוק סוכם עימה ואילו זכויות ניתנו לה במסגרתו. כך, טוענת התובעת כי תנאי ההסכם עימה סוכמו עם מר שלום רוזנפלד, בעוד מר רוזנפלד, עד מטעמה, אינו עומד מאחורי טענתה זו - "בשנת 1973 התקבלתי על חוזה לשנה. מספר שנים אח"כ הפכתי לעובדת קבועה ואת זה אבי סידר לי. היות ולא אני עשיתי את ההסכם עם שלום רוזנפלד אלא אבי המנוח, ומאחר ששלום רוזנפלד יעיד כאן הרי שלגבי ההסכם תשאל את שלום רוזנפלד"... (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 1.1.98 שורות 15-13). "הסיכום שהיה בין שלום רוזנפלד קויים. הוא היה גם על דעתי. אינני זוכרת באיזה דרגה התקבלתי שכן לא ראיתי אף פעם את הטבלה. עכשיו אני יודעת שקיימת טבלה, אני מתכוונת שעמדתי לעזוב את העיתון התברר לי שיש טבלה. (שם, שורות 21-19). אך מר שלום רוזנפלד, שלא נחקר נגדית על תצהירו, מעיד בתצהירו בסעיף 5 כי : "כעורך ראשי של "מעריב" לא עסקתי בפרטים של תנאי העסקתה של תמר X, אשר סוכמו עם קבלתה לעבודה עם מר אריה דיסנצי'ק, ומאוחר יותר על ידי מר עידו דיסנצ'יק". 19. יתר על כן, גב' X עצמה העידה כי איננה יודעת באיזו דרגה התקבלה - קרי דוּבר על קבלה לעבודה בקביעות בדרגה - קרי - דרך ההסכם הקיבוצי, שכן כאשר עסקינן בהסכם אישי, 'שפת החוזה' היא שונה ולא קשורה ו/או תלויה בדרגות. 20. ב"כ התובעת אשר חקרה את מר ארז, העד מטעם הנתבע, השכילה להראות כי מרבית העיתונאים הבכירים מועסקים בנתבע בהסכמים אישיים כמו גם את העובדה כי הם מתוגמלים טוב יותר. באורח זה העיד מר יעקב ארז, כי - "אתה צירפת את ההסכמים הקיבוציים. האם כל עיתונאי במעריב תנאי העבודה שלו הם על פי הסכמים קיבוציים בלבד? א חד משמעית... ה - 50 שכפופים להסכם הקיבוציים זה המיעוט? זה שישית וזה על פי בחירתם... האם אותם 50 עובדים הם עיתונאים מ -20 שנה ומעלה אצלך? חלקם כן. האם ה - 50 הללו עם בכירי עיתונאייך. מיעוטם כן. אתה מסכים איתי שאם אני ארצה לראות איך מועסקת שכבת העיתונאים הבכירים אני אמצא שרובם מועסקים בחוזה אישי? נכון. (ר' עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 6.6.2000, שורות 25-18, וכן עמ' 4 שורות 4-1). אך אין בכך, שרוב העיתונאים הבכירים במעריב מועסקים באמצעות הסכם אישי כדי להעיד על התקשרות כזו גם עם התובעת, משלא הוכחה בפנינו. 21. בנוסף, גם שימוש במטבע הלשון 'עובדת קבועה' (ר' עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 14-13) מתאים יותר למסקנה לפיה תנאי העסקת התובעת וזכויותיה הסוציאליות נקבעו בהסכם הקיבוצי ולא נכרת עימה הסכם אישי מיוחד (זאת כאשר אנו ערים לכך כי שכרה של התובעת שולם לה באופן שונה וייחודי). 22. הסעיפים בהסכם הקיבוצי המקנים לתובעת את זכותה לפנסיה מקיפה ולפיצויי פיטורין שלא בעת פיטורין, דומים ברמתם הנורמטיבית להסכם אישי ולא להסכם קיבוצי (אשר ייתכן ויש ליתן לזכויות הצומחות מכוחו מעמד סטטוטורי), כאשר ניתן לראות בסעיפים אלו "הסכם אישי משוכפל" בין המעביד לכל עובד ועובד (זאת, בשונה מההוראות הקיבוציות שבהסכם). מכאן שלזכויות הנובעות מסעיפים אלה בהסכם מעמד נורמטיבי הסכמי בשונה ממעמד חוקי, וזאת ביתר שאת, כאשר התובעת עצמה טוענת בסיכומיה כי זכויותיה כולן נובעות מהסכם אישי מיוחד שנכרת בינה לבין מעריב (ר' לעניין זה דב"ע נו/22-3 דורית פני-גיל נ' טכנולוגיה מתקדמת בע"מ, עבודה ארצי כרך כט(1) 111 וכן דב"ע נז/48-3 אגודת קרית נוער נ' אהרון כבן, פסק דין מיום 6.5.97). 23. משכך, מקור זכותה של התובעת לפנסיה אינו חוק שירות המדינה (גמלאות) אלא הסכם אישי, או הסכם קיבוצי, אשר קבע כי התובעת תהיה זכאית לפנסיה. מכאן, כי זכותה לפנסיה של התובעת היא זכות חוזית/הסכמית ולא זכות מכוח החוק. 24. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, בכל הנוגע להגדרת "שכר" לצורך חישוב זכויותיו של העובד, יש להבחין בין זכויות המגיעות לעובד מכוח חוק, לבין זכויות המגיעות לעובד מכוח הסכם קיבוצי או הסכם אישי. וכך נאמר לעניין זה בדב"ע שנ/42-3 ז'אק פרחי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (עבודה ארצי כרך א (1)621): "במידה והזכות נקבעה בחוק, קובע החוק אם רכיב שכר מסוים יובא בחשבון אם לאו (לדוגמא הגדרת "משכורת קובעת" בסעיף 8 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל - 1970; סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963). ואולם, אם הזכות לא נקבעה בחוק או שהחוק לא נתן תשובה לגבי דרך חישוב אותה זכות, יש לפרש את הזכות לפי כללי הפרשנות המתייחסים למקורה של הזכות: חוזה אישי, הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי". (שם, סעיף 9 לפסק הדין; ההדגשה הוספה וראו גם דב"ע מג/85-3 רשות הנמלים בישראל נ' גוניק, פד"ע יט 21; אושר בבג"צ 567/87 גוניק ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מב (4) 693, דב"ע נז/48-3 אגודת קרית נוער נ' אהרוןכהן (עבודהארצי ל (1)134), סעיף 3 (ב) לפסק הדין). 25. עתה, משקבענו את המסגרת הנורמטיבית המחייבת את ביצוע ההפרשות לקרן ואת חובת הנתבע לשלם לתובעת פיצויים בנסיבות סיום העסקתה, נפנה לבדוק את מהות רכיב "שכר חו"ל", מתוך ההקשר וסיכום הדברים בין הצדדים. שכר חו"ל - 'תוספת' או חלק מה'שכר הקובע'? 26. שאלת היות רכיב מסוים חלק משכר עבודה התעוררה בפסיקה בשאלת השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 ולצורך חוק שירות המדינה (גמלאות). 27. כך נקבע כי לא ה"שם" יקבע אם תוספת השכר מהווה חלק משכר העבודה אלא מהות התשלום. כאשר התשלום הנוסף, ייקרא ככל שייקרא, לא חייב את העובד לפעול אחרת מכפי שפעל לפני התשלום ואף לא ציפו ממנו לדבר בעקבות התשלום, יש לראות את התשלום כחלק משכר היסוד. 28. אילו היינו בוחנים את שכרה של התובעת בהתאם למבחנים הנהוגים בפסיקה בשאלת 'השכר הקובע' כפי שנעשה בפסיקה ביחס לרכיבים סטטוטורים, הרי שהיינו קובעים כי שכרה של התובעת בחו"ל (להוציא חלק ה'הוצאות' שבו) לא היווה תוספת, אלא חלק השכר שבו, שהשתלם באופן קבוע וללא כל תנאי ו/או סייג, היווה חלק מ'שכרה הקובע'. 29. כך, אין להקיש בין פסק הדין בעניין נחושתן (דב"ע מח/3-3 יעקב נחושתן, עו"ד נ' מדינת ישראל, פד"ע יט 435) לבין התיק שלפנינו, שכן במקרה שלפנינו אין מדובר בעיתונאית שהתקבלה לעבוד בארץ ולאחר תקופה מסוימת נשלחה לעבוד בחו"ל ולפיכך קיבלה תוספת 'תלוית מקום וזמן', אלא בעיתונאית שכל תקופת ההתקשרותה, מראשיתה ועד סופה, עבדה מחו"ל עבור העיתון ונבנה עבורה מבנה שכר ייחודי בשל תבנית ההעסקתה השונה. זאת בשים לב, כי לא מדובר פה בעובד שברור לו מתחילה וכך סוכם עימו כי כאשר ישוב מחו"ל, תשתנה משכורתו ותבוטל התוספת. 30. עם זאת, שעה שקבענו כי מדובר ברכיב הסכמי ולא זה המחויב מכוח חוקי המגן, יש ליתן משקל רב להתנהגות הצדדים בנסיבות אלה ו"למה שמקובל" שכן לגבי הפרשות לפנסיה, שאינה משתלמת מכוח חוק, "שכר עבודה" הוא מה שהוסכם בין הצדדים. 31. מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי התובעת הייתה מודעת לכך כי במשך השנים רבות בהן הועסקה, באופן הייחודי שבו הועסקה, הופרשו עבורה כספים לפנסיה רק ממשכורתה בארץ. כך עולה מת/1 מיום 22.1.1992, כאשר התובעת עצמה טוענת בסעיף 13 לתצהירה, כי היא הסתמכה על 'הבטחה עתידית' שטרם גובשה לגבי תנאי פרישתה. קרי - אף התובעת עצמה אינה טוענת כי סוכם בין הצדדים כי הפרשות לפנסיה ייעשו על בסיס שכרה בארץ בתוספת שכרה בחו"ל, אלא כי סוכם עימה כי תנאי העסקתה לכשתשוב ארצה או תנאי פרישתה יסוכמו בהתאם לתנאי העסקתה בחו"ל ולתרומתה בעיתון. כך העידה התובעת כי - "כשחלו שינויים במעריב וארז הפך להיות עורך כשהייתי מגיעה ארצה היינו מדברים על הכל לרבות התיק האישי שלי. תוך כדי שיחה הוא אמר לי שלפי דעתו מגיעה לי משכורת גבוהה יותר ושעידו "דפק אותי". ואז הוא הוסיף לי 500 ₪ למשכורת הישראלית ממנה הופרש לפנסיה. והוא אמר שבנו את המשכורת לא בצורה אינטלגנטית ושאני צריכה לדאוג לפנסיה שלי. הודיתי לו על כך. הוא אמר שצריך להמשיך ולטפל בנושא ההסכם שלי כי כמו שהוא עומד הוא לא טוב בשבילי. (שם, עמ' 5 שורות 13-6) 32. התובעת הייתה מודעת לכך כי ההפרשות לפנסיה בוצעו ממשכורתה הישראלית. כך, לגבי המסמך ת/1 העידה התובעת כי - "האם ת/1 נספח א' התקבל אצלך לבקשתך? אני חושבת שזה אחרי שיחה עם שרה פרידמן. שהיתה יו"ר בתקופה הרלוונטית ואמרה לי לבדוק... ואז קיבלתי את נספח א' ולא עשיתי איתו כלום". (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 17-12). 33. כאמור, התובעת אשר טוענת כי סוכם עימה בע"פ כי שכרה יחולק באופן שחולק וכי לבסוף "ידאגו לה", אף היא אינה טוענת כי סוכם עימה ב'רחל ביתך הקטנה' הסדר כלשהוא לגבי הפנסיה שלה, זולת הבטחה כללית מרגיעה. לטעמה, מאחר ושכרה האמיתי מורכב גם משכרה בחו"ל, היה על הנתבע להפריש מהשכר הקובע כולו למקפת. הנתבע סובר, כאמור, כי שכרה של התובעת בחו"ל הינו בחזקת 'תוספת' וכי, בכל מקרה, מאחר ומקור הזכות להפרשות הינו חוזי ונובע מההסכם הקיבוצי, הרי שהיה עליו להפריש את ההפרשות לפנסיה לפי שכרה הקובע בארץ, ועל פי ההסכם הקיבוצי החל על ההתקשרות בין הצדדים. 34. לאור זאת, הרי שאין לחייב את הנתבע להפריש משכרה של התובעת בחו"ל הפרשות פנסיוניות, כאשר במשך כל תקופת העסקתה של התובעת הפריש מעריב את ההפרשות לקופה רק בהתאם לשכרה בארץ - השכר הישראלי, כאשר התובעת הייתה מודעת לכך, וכאשר אף לדידה סיכום אחר שהיה, היה בגדר 'סיכום עתידי' שטרם גובש. 35. זאת ועוד, התובעת מסתמכת בעניין חובת הנתבע להפריש עבורה הפרשות לפנסיה גם לפי שכרה בחו"ל, על הבטחה שכביכול ניתנה לה ע"י מר דיסנצ'יק. לטענתה, מר דיס'נציק הבטיח לה כי כאשר תשוב ארצה או תפרוש מעבודתה במעריב ייבדקו הסכומים המופקדים לזכותה בקרן הפנסיה ובמידת הצורך ירכוש הנתבע עבורה את הזכויות, כך שהיא תשווה לכתב במעמד דומה בארץ. כך, העידה התובעת לגבי ההבטחה שכביכול ניתנה לה - "לא היה מסמך בכתב ביני לבין מר דיסנצ'יק ולא עם אף אחד מעורכי מעריב. על אחד מעורכי מעריב כולל מר נמרודי אמרו לי "אל תדאגי אנחנו נדאג לך כשתחזרי ארצה . . . אמרו לי זאת כאמירה כללית ולא ירדו איתי לפרטים ואף לא שאלתי. עורכים שקדמו לעופר אמרו לי שאם אני חוזרת ארצה לעבוד במעריב אני אקבל את המשכורת ההולמת את מעמדי בארץ". (שם, שורות 24-17). 36. אלא שמלבד עדותו של מר דיסנצי'ק, שאף מעדותו לא ברור מתי ניתנה ההבטחה ומה תוקפה, כך בעדותו - "אני לא זוכר אם דיווחתי לה על הבטחה כלשהי שנתתי לתובעת. ליעקב ארז כמעט בטוח שדיווחתי. אני לא חושב שבספרי החברה הבטחה זו הופיעה וגם לא נראה לי שהיא יכולה להופיע... (עמ' 2 לפרוטוקול דיון מיום 25.1.2000, שורות 22-18). לא הובאו ראיות נוספות להבטחה זו, כאשר יעקב ארז בעדותו מכחיש קבלת דיווח אודות כזו הבטחה, ואף תוכנה ומהותה אינו ברור ומסויים דיו, כדי לחייב באופן רטרואקטיבי את הנתבע בביצוע הפרשות פנסיוניות הסכמיות. 37. כך, מעיד מר דיסנצ'יק בסעיף 10 לתצהירו - "באופן קונקרטי, כשתמר X העלתה את הנושא של סיום עבודתה בעיתון או פרישתה ממנו, הבטחתי לה כי עם שובה לארץ וסיום עבודתה, נבדוק את התשלומים המופקדים לזכותה בקרן הפנסיה ובמידת הצורך נרכוש לה את כל הזכויות כך שהיא תושווה לכתב במעמד דומה בארץ, וכי אם לא ניתן יהיה מטעם כלשהו לרכוש את הזכויות הללו עבורה, "מעריב" ישלם לה את השלמת הקיצבה מדי חודש כפנסיה תקציבית". גם מדבריו אלו לא ברור בדיוק איזו הבטחה ניתנה לתובעת, או האם אושרה ע"י הגורמים המוסמכים בעיתון. מאחר ויש ליתן משקל רב להתנהגות הצדדים באשר לזהותו של 'שכר העבודה' באשר לרכיבים הסכמים, ומשלא הצליחה התובעת להוכיח מה בדיוק היה הסיכום עימה בעניין זה של משכורתה הקובעת לפנסיה, אין מנוס מדחיית רכיב פנסיוני - הסכמי זה בתביעתה. 38. בנוסף, ואף אם היינו מגיעים למסקנה שונה באשר לזהות ה'שכר הקובע' לביצוע ההפרשות הפנסיוניות - ולא כן היא, כאמור - הרי שהתובעת אף כשלה בעניין כימות תביעתה. חוות דעתו של האקטואר מטעמה (אף מבלי שניכנס לעניין של חוות הדעת הרפואית ובדיקת התובעת, שניתן לה ע"י הצדדים משקל רב מדי) אינה יכולה לבסס את תביעתה בעניין זה, משלא הובאו בפני האקטואר הנתונים המלאים לביצוע החישוב הפנסיוני ומשלא ברור כיצד חושבה המשכורת הקובעת, על בסיסה נערך החישוב ההיווני, ואילו רכיבים בשכר חו"ל היא כוללת. 39. כך העיד האקטואר, משנשאל לגבי אופן עריכת חוות הדעת - "הנתון של 11,177.34 זה נתון שקיבלת אותו ממזמין חוות הדעת ואין לך מושג ממה הוא צומח? הבסיס שנתנו לי הוא בפרנקים צרפתיים ובדולרים. הפרנקים הצרפתיים והדולרים נתנו לי כנתון קבוע ואין לי מידע אם הם נכונים או לא. (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 5-2). "תקנות מקפת זהות לתקנות מבטחים והתוצאה היא הינה אותה תוצאה.. לא סיפרו לי שהגב' X ממשיכה את תוכנית הביטוח... לא סיפרו לי שהיא ממשיכה להפריש ביחד עם מעבידה החדש של קרן מקפת. אם אתה נותן לי כנתון שהיא מפרישה לקרן מקפת לפי משכורת אחרת ומול מעביד שמפריש לתוכניות הפנסיה החישובים הללו לא מתאימים אבל אז הייתה מגיעה לה פנסיה בשיעור אחר". (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 24-15 וכן עמ' 6 שורות 3-1). "אני אמרתי שתקנות קרן המקפת ומבטחים זהים ולא אמרתי שאני מכיר אותם. לצורך החישוב ידעתי את התקנות הרלבנטיות. איני זוכר את כולם בע"פ". (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון שורות 24-22). "חווה"ד הזאת מתאימה רק אם באותו המועד, פברואר שנת 95 היא הייתה מתחילה למשוך פנסיה". (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 18-17). משכך, ומשהתובעת ביססה את כימות תביעתה על האמור בחוות הדעת, הרי שמשלא ניתן לקבלה 'ככתבה וכלשונה', כיוון שהמומחה עצמו העיד כי חוות הדעת שנתן מתאימה רק לנתונים שעמדו בפניו, כאשר המומחה לא ידע כי התובעת המשיכה להיות מבוטחת ברצף בקרן הפנסיה גם לאחר סיום עבודתה, אין ליתן לה משקל רב ולא ניתן להתבסס עליה. טרם נעילת פרק זה, ברצוננו להוסיף מספר מילים. אכן ישנה תחושה, לפיה גמלתה של התובעת אינה עומדת ביחס ישר למשכורתה שהרוויחה משך השנים והדבר יוצר תחושה קשה לאור הרציונל שעומד בבסיס הגמלה הפנסיונית המשולמת לעובד. בשל כך, אם הייתה התובעת מוכיחה מהו 'השכר הראוי' עבור כתבת במעמדה לפי טבלאות השכר בהסכם הקיבוצי אילו הייתה עובדת כעיתונאית בארץ, ייתכן וניתן היה להגיע לתוצאה סופית שונה. אך, משלא הוכח ע"י התובעת מה הייתה יכולה להיות משכורתה הקובעת בארץ לפי הדירוג העיתונאי, ומשהעיד מר ארז בפנינו כי בהחלט ייתכן מצב בו עיתונאי שהועסק על פי ההסכם הקיבוצי יפרוש לפנסיה ברמת שכר דומה לזו של התובעת (ר' עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, שורות 23-7) לא מצאנו כי סומן 'שביל' חלופי לילך בו, על מנת שנגיע לתוצאה שונה מזו שהגענו אליה. לגבי תביעותיה הנוספות של התובעת להשלמת פיצויי פיטורים לפי השכר הקובע והשלמת פדיון ימי חופשה באותו אופן, הרי שמדובר בזכויות הסכמיות, מסקנתנו לעניין הפנסיה יפה גם לעניין זכויות אלו, משלא הוכיחה התובעת כי סוכם עימה שחישוב זכויות אלו יתבצע גם על פי משכורתה בחו"ל. תביעתה להשתתפות בשכר דירה לא הוכחה על ידה. כך, התובעת לא הוכיחה איזה סכום התחייב מעריב לשלם לה עבור שכר הדירה, לא הוכיחה למשל כי הייתה תקופה בה שולם לה שכר הדירה ולאחר מכן נפסק המימון ללא סיבה, ואף לא הוכיחה כי הנתבע אכן משתתף בהוצאות שכר דירה של כל כתביו בחו"ל ובאיזה סכומים מדובר, על מנת לבסס 'טענת נוהג'. משכך, נדחה גם רכיב זה בתביעתה. סוף דבר אין ספק ודומה כי אין חולק בין הצדדים בנוגע לכישרונה של גב' X ולתרומתה הרבה למעריב משך שנים רבות. ברור כי מדובר בכתבת מוערכת אשר הייתה ידועה בתכונותיה הטובות והרבות ובמקצועיותה הרבה. המחלוקת שנפלה בין הצדדים הינה מחלוקת משפטית, וכאמור הכרעתנו היא, כפי שהובאה לעיל בפירוט, כי אין מנוס מדחיית תביעתה של התובעת. יחד עם זאת, ועל אף שדחינו את תביעת התובעת, על כל ראשיה, אשר עמדה על ממון לא מבוטל, לא מצאנו לנכון לחייב אותה בהוצאות משפט, לאור מערכת היחסים המיוחדת ששררה בין הצדדים לאורך תקופה כה ארוכה, ניתן אף לומר מערכת יחסים 'מעין משפחתית', שייתכן שהיא שהביאה, בין היתר, את התובעת באופן סובייקטיבי להאמין כי היא מוגנת ומובטחת מבחינה משפטית בנוגע לזכויותיה הפנסיוניות, ומשעה שאף מעדותו של נציג הנתבע בפנינו עולה הבעייתיות המסוימת בגובה גמלתה של התובעת, אף אם אנו לא מצאנו שיש בבעייתיות זו כדי לשנות ממסקנתנו המשפטית. ערעור: בזכות, תוך 30 יום לביה"ד הארצי לעבודה בי-ם. חוזההסכם קיבוצי