בפני בית הדין בקשת צד בסכסוך קיבוצי ובה מתבקש בית הדין לפסוק כנגד מקורות חברת המים (להלן: "המשיבה" או "מקורות"), כי בוצע ניכוי שלא כדין של תוספת וותק לה זכאים העובדים מכח הסכם קיבוצי מיוחד וכי היתה הסכמה לבר ההסכם הקיבוצי למתן שני אחוז תוספת ותק בגין השנים 2000 ו - 2001 והסירוב של המשיבה לשלם תוספת זו הינו בניגוד להסכמה מפורשת בין הנהלת החברה לנציגות העובדים. כמו כן נתבקש בית הדין לקבוע תשלום תוספת יוקר אולם המבקשים חזרו בהם מבקשה זו. מקורות טענה כי הבקשה מהווה ניסיון של נציגות העובדים לדרוש דרישה כלכלית ולקבל תוספת אחוזית נוספת בלבוש משפטי, כן טענה כי מדובר בתשלום כפול אשר בוצע כבר בהסכם 2001-2002 ובניגוד ללשונו המפורשת של ההסכם הקיבוצי שנחתם ויושם. העובדות המבקשת 1 (להלן: "ההסתדרות" או "המבקשת 1"), הנה האיגוד המקצועי של עובדי המשיבה וארגון העובדים היציג שלהם והיא צד להסכמים הקיבוציים שנחתמו עם המשיבה. המבקשת 2 (להלן: "הארגון" או "המבקשת 2") הנה וועד ארצי ומזכירות ארצית של ארגון עובדי מקורות במסגרת ההסתדרות. המשיבה, מקורות חברת מים בע"מ הינה חברה שחל עליה חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975. בין ההסתדרות למקורות חלים בין היתר ההסכמים הקיבוציים הבאים: א. הסכם קיבוצי מיוחד מיום 31.12.90 (להלן: "ההסכם הקיבוצי"). ב. הסכמי שכר לשנים 90-92, 93-95, 94-96, 1997, 1998, בתאריך 9.8.99 נחתם הסכם שכר לשנים 1999-2000 ע"פ פס"ד עס"ק 19/99 ו-19.1/99 מקורות נ. ההסתדרות (ניתן ביום 7.10.01), בתאריך 17.8.99 הוסכם על שינוי סעיף 6 להסכם 99- 2000. ג. הסכם קיבוצי מיוחד לשנים 2001-2002 שנחתם בספטמבר 2002. (להלן: "הסכם 2002"). ד. הסכם קיבוצי כללי מיום 7.11.2002 שהורחב בצו הרחבה מיום 5.1.03 (י"פ תשס"ג 4147 עמ' 1141) (להלן: "צו ההרחבה"). ה. הסכם קיבוצי ("מסגרת") בשירות הציבורי מיום 22.5.03 אליו הצטרפה מקורות ביום 29.3.04 (להלן: "הסכם עידוד הצמיחה"). ו. הסכם קיבוצי ( מסגרת) בשירות הציבורי מיום 12.12.04 שתיקן את הסכם עידוד הצמיחה (להלן: "הסכם מתקן"). המחלוקת האם משלמת מקורות לעובדיה את תוספת הוותק כנדרש בהסכמים החלים על הצדדים בשיעור 2%. האם הניכוי בעניין זה נעשה כדין. הכרעת הדין ההסכם הקיבוצי קובע את הוראת היסוד בעניין תוספת הוותק וזו לשונו: בדירוג המפעלי: "2) ותק א. לכל שנת ותק בחברה או ותק מקצועי למהנדסים והנדסאים יתווסף 1% לשכר היסוד וזאת עד לוותק מקסימאלי של 32 שנים, או על פי עדכונים שיהיו מעת לעת במסגרת ההסכמים הארציים הן לגבי הוותק המקסימאלי והן לגבי גובה התוספת" בדירוג המנהלים: " 2) וותק א. לשכר היסוד הנ"ל יתווסף 1% לשכר לפי וותק מירבי של 32 שנ ה, או עפ"י עדכונים שיהיו מעת לעת ובמסגרת הסכמים ארציים. הן לגבי הוותק המקסימאלי והן לגבי גובה התוספת." בהמשך הסכימו הצדדים על העלאת תקרת הזכאות ותוספת ותק ל 41 שנה (במקום 32). אין מחלוקת כי תוספת הותק הינה חלק מתנאי השכר של עובדי מקורות אולם לטעמנו יש התייחסות פרטנית אליה בהסכמים השונים. 2. בהסכם 2002 נקבע כי : "4. ב-1/8/02 תשולם תוספת הוותק לשנים 2000, 2001 ו-2002 סה"כ 3% והעובדים יחלו לקבל את התוספת המלאה החל ממועד זה. ..... 7. בחודש ינואר 2003 עם פרסום מדד המחירים לצרכן לשנת 2002, תחושב התוספת האחוזית לשנת 2002 כדלקמן: משיעור מדד המחירים לצרכן במשק בשנת 2002 ינוכו: * 3% בגין ותק כאמור בסעיף 4 לעיל *1% המקדמה ששולמה החל מ1.8.02 כאמור בסעיף 6 לעיל. *שיעור תוספת היוקר אם תשולם בגין שנת 2002. *הזחילה הנובעת מעדכון גמול השתלמות. היה ויווצר הפרש לזכות העובדים תגדל המקדמה בשיעור ההפרש היה ויווצר הפרש לחובת העובדים - תקטן המקדמה בשיעור ההפרש. לאחר שיקבע שיעור התוספת הסופי לשנת 2002 , טבלאות השכר יעודכנו בהתאם החל מ- 1.1.2003 ותשלום המקדמה כאמור בסעיף 6 לעיל יופסק מאותו מועד. למען הסר ספק, מובהר בזאת כי עדכון טבלאות השכר בחודש ינואר 2003 יהיה במסגרת הסכם השכר לשנת 2002 , וטבלאות השכר המעודכנות ל1.1.03 יהוו את הבסיס להסכם השכר הבא." 3. טוענים המבקשים כי בשנת 2002 הגיעו מקורות ומר אפשטיין מטעמם והעובדים ומר אלעזרה מטעמם להסכמה לפיה תוספת הוותק עבור שנת 2002 תהיה חלק מההתחשבנות הכללית על תוספת השכר לשנת 2002 ואילו תוספת הוותק בגין השנים 2000 ו-2001 בשיעור 2% אינה חלק מההתחשבנות בשנת 2002 והיא תשולם לעובדים במסגרת המו"מ הבא בין הצדדים. אולם המבקשים עצמם מסכימים כי המסמך עצמו אינו משקף את "ההסכמות המלאות אליהם הגיעו הצדדים" כלשונם. מר אפשטיין מנכ"ל מקורות דאז תיאר את האירועים שקדמו לחתימת הסכם 2002 "היתה התחייבות של שלקראת המו"מ נשלים את הדברים החסרים. זאת אומרת רשות החברות הממשלתיות אמרה שלא נעבור את 6%. זאת אומרת שהיתה תיקרה, יותר מזה אי אפשר לתת. אז אמרתי לאלעזרה שמגיע לו, בשיחה שהיתה אצלי בחדר ושאני לא יכול ליתן לו כרגע, ומטבע הדברים במו"מ זה יהיה חלק מהחבילה של המו"מ הבא.." (עמ' 2 שו' 21-23). (דגש שלי ש.ש.). ברור מעדותו כי גם אם נוהלה שיחה בינו לבין אלעזרה לא הובטח בה דבר ולא נסגרה בה שום תמורה קונקרטית בסכום, בתוספת או לגבי שנה. מעדותו שצוטטה אף על ידי בא כח המבקשים ברור שרשות החברות הממשלתיות הגבילה את שיעור ההסכם. ההתחייבות היחידה היתה שאם וככל שיהיה משא ומתן עניין זה ידון בו. לא למותר לציין כי בחלק מהשנים סוכל המו"מ על ידי חקיקה והסכמים קיבוציים שנעשו לכלל המשק שמטרתן היתה יצוב המשק כולו. ועל כן הושעו או הוקפאו חלק מהמשאים ומתנים והתוספות (ראה הסכם עידוד הצמיחה וההסכם המתקן). עדותו זו ניתמכה על ידי עדותו של מר אלעזרה שאמר: "לא היה סיכום עם מר אפשטיין בשום צורה ובשום אופן על תאריך או על יעד. היתה הבטחה של עמוס אפשטיין שאנו נקבל את תוספת הותק בהסכם השכר, בניהול מו"מ הסכם השכר הבא". (עמ' 9 שו' 3-5). דהיינו מר אלעזרה, ביושרו כפי שהועד עליו, וכפי שהתרשמנו, מאשר שלא ניתן סיכום סופי עם מר אפשטיין על תאריך או יעד וכי דובר על משא ומתן. כמו כן, מאשר מר אלעזרה שהנהלת החברה הלכה לקבל רשות מרשות החברות הממשלתיות (עמ' 7 שו' 18): "אז עמוס אפשטיין אמר שרשות החברות לא מוכנה ליתן יותר מ6 %... אכן אני ראיתי בהסכם שנכתבו 3% תוספת ותק, שאלתי את המנכ"ל הלא אתה לא משלם לי עבור ה-3 אחוז ותק עבור השנים האלה. אמר לי המנכ"ל אין בעייה אני חייב לכתוב את זה ככה שלא אתייחס לזה ושנתחשבן בהסכם הבא ושיחזיר לי כל חוב בגין הותק של שנת 2002, 2001, 2000" (עמ' 7 שו' 17-25). דבריו אלה לא רק שמחזקים את דברי מר אפשטיין שלא נתנה הבטחה אלא מבהירים היטב כי מר אלעזרה היה מודע לכתוב בהסכם 2002 ולתוכנו ולקושי שבו ואין מדובר באיזו שהיא פרשנות מאוחרת שונה שיש לתת לנוסח ההסכם דהיינו לכתחילה היה ברור שיש מגבלה של 6 אחוז ונוסח ההסכם שיקף תכלית זו בבהירות והיה ידוע לצדדים מראש. 4. לשון ההסכם ברורה וחד משמעית ממנה עולה כי במסגרת ההתחשבנות בשנת 2002 ינוכו 3% בגין וותק. כפי שציינו בסעיף הקודם, הצדדים היו ערים לתוכנו ולנוסחו מבעוד מועד. כמו כן ברור מהעדויות של שני הצדדים שלא היה סיכום קונקרטי לבר ההסכם הקיבוצי, כפי שטוענים המבקשים כאילו היה הסדר קיבוצי מקביל. הסכם 2002 הינו הסכם קיבוצי אשר כללי הפרשנות החלים לגביו הנם הכללים החלים על דיני חוזים הכלליים אולם בהיות ההסכם הקיבוצי ערוך ע"י מי שאמון על מו"מ והבאתו לידי ניסוח הרי שלטעמנו לא מדובר באופן כללי על "אומד דעתם של הצדדים כמשתמע מתוך החוזה" אלא למעלה מכך כל מה שדובר לפני ובמהלך המו"מ ואינו בלשונו המפורשת לא התכוונו הצדדים שיהא בו. והעדויות תומכות בכך. בהסכם 2002 לא מדובר בנוסח עמום או עלום. מדובר בניסוח בהיר וחד ולא נזקקים אנו לחפש משמעות מתוך הנסיבות כקבוע בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973(להלן: "חוק החוזים"). לא מצאנו הקשר תעשייתי, נסיבות מיוחדות או עילה אחרת שנקבעו בפסיקה המחייבים התערבות בנוסח או שינוי אופן החישוב כפי שנעשה מכוחו ע"י מקורות. ההפך, מצאנו את ההקשר כהקשר של הגבלה שהטילה רשות החברות הממשלתיות בדין, ואשר במסגרת זו נעשה ההסכם כאשר ברור לצדדים שזו המסגרת. לעניין התערבות ואי התערבות בית הדין בפרשנות, ראה בג"צ 193/88 ההסתדרות הרפואית בישראל נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מג (4)577, דב"ע שן/21-4 ההסתדרות הכללית, מועצת פועלי רחובות ואח' נ. תדיראן בע"מ פד"ע כב 173. גם לא מצאנו כי לשון ההסכם אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו באופן המחייב התערבות בפרשנותו. (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265, להלן: "הלכת אפרופים"). לא מצאנו נסיבות חיצוניות המחייבות התערבות כזו. פסק דין אפרופים לטעמנו אינו רלוונטי לעניין התלוי ועומד בפנינו ואף שהמבקשים תלו בו תקוות לא מצאנו אותו נכון להתיישם במקרה שלפנינו. לא מצאנו גם התנגשות בין התכלית הסוביקטיבית לאוביקטיבית במקרה זה (א' ברק/פרשנות במשפט (כרך רביעי - פרשנות החוזה) (2001- תשס"א) 389). עוד מצאנו כי אין כל פער בין הסכמת הצדדים כפי שנעשתה באותה עת לבין המסמך המגלם הסכמה זו ועל כן לא מצאנו עיוות כלשהו הטעון תיקון. יתר על כן המבקשות טוענות כי יש בהסכם טעות וכי יש לשנות את האחוזים המופיעים בו. נראה לנו כי הרחבת הכללים הנוגעים לפרשנות באופן שהופך את האמור בהסכם על פניו אינה מתקבלת על הדעת וודאי לא בהסכם קיבוצי שכאמור הצדדים לו משקיעים מחשבה במלאכתם והעובדים מיוצגים כראוי. כפי שצטטנו לעיל מר אלעזרה היה מודע היטב לאחוזים הרשומים בהסכם ולא מדובר בטעות סופר כלל וכלל. על כך התבטא בית הדין הארצי ברורות לעניין תהליך יצירת הסכם קיבוצי ופרשנותו באומרו: "בעוד שבפירוש חוזה רגיל יש לייחס משקל לכוונה סובייקטיבית של הצדדים, אין לייחס כל משקל לכוונה זאת עת באים לפרש הסכם קיבוצי. את ההסכם הקיבוצי יש לפרש לפי מבחן אובייקטיבי באשר רבים, ולעיתים רבים מאד, שכלל לא השתתפו במשא ומתן ובניסוח ההסכם, צריכים לחיות לפיו יום יום כפי שציבור חי עם חוקיו. על כן יש לעמוד על משמעות ההסכם מלשון ההסכם עצמו ואין להזקק לעדויות בעל פה של אלו שהשתתפו במשא ומתן, אף בנסיבות בהן היו מזדקקים לעדות כזו עת באים לפרש חוזה." (דב"ע לא/1-4 בנק אוצר החייל בע"מ נ. מרכז הסתדרות הפקידים פד"ע ב 260, בג"צ 567/87 גוניק נ. בית הדין הארצי ואח' פ"ד מב(4)693 בג"צ 613/79 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה פ"ד לד(2) 317, 320. (דגש שלי ש.ש.) כאמור בית הדין מדגיש כי אין להזקק לעדויות בעל פה המתייחסות למו"מ הקבוצי. בפנינו עלה כי במו"מ זה אכן לא היתה הבטחה מעבר לאמור בהסכם הקיבוצי וכל שנאמר הוא שהדברים יתבררו במו"מ הבא שנדחה בנסיבות אוביקטיביות של המצב הכלכלי במשק הגזרות וההסכמים שנעשו לנוכח מצב כלכלי זה שמקורות היא חלק בלתי נפרד ממצוקתו והסדריו. סבורים אנו כי בנסיבות שהלשון ברורה יש להעדיפה על כל פרשנות אחרת. ראה ע"א 5856/06 אמנון לוי נ. נורקייט ואח', ע"א 5925/06 אלי בלום נ. אנגלוסכסון -סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ וכפי שאומר השופט דנציגר שם: "קיים חוזה בכתב הקובע הוראות מפורשות.....ואף אין צורך לשער מה הייתה כוונת הצדדים, הואיל והיא באה לידי ביטוי בצורה מפורשת ומדוייקת בסעיפי הביטול הקבועים בהסכם." והדברים יפים גם לעניינינו. 5. יחד עם האמור לעיל בדבר הפסיקה נבדוק לגופן של הראיות שהוצגו בפנינו אם נסתרה החזקה של היות הנוסח גם משמעות היישום. א. הסכם 2002 נחתם ב ספטמבר -2002. ההסכם יושם ע"י המעביד, מקורות, ככתבו. הבקשה הוגשה ביום 26/3/07 כארבע וחצי שנים לאחר חתימתו. יש לראות בכך הסכמה ליישום לאורך זמן. יתר על כן הודעה ברורה של המנכ"ל יצאה כבר ביום 29.9.02 (עובדים 2). המכתב הראשון מטעם ליאון מורוזובסקי מיום 5.6.06, בחלוף כ-4 שנים, נשלח בעניין תשלום תוספת היוקר לשנת 2002 (עובדים/6). ברור אפוא כי אין הוא מלין בחצי מילה על יישום הסכם 2002 לגבי תוספת הוותק ועניין זה אינו מועלה במכתבו. ב. לגופו של עניין מציין במכתבו כי: "יתירה מזו הסכם זה מבוצע ומשולם לעובדי השירות הציבורי וזאת בלא שלדבר תהיה השפעה כלשהיא על עובדת היותם מקבלים תוספות שכר, וללא קשר להסכמי השכר הרלוונטים באותו מקום." (דגש שלי ש. ש.). אמירתו זו אינה עולה בקנה אחד עם נוסח צו ההרחבה וההגבלות המפורטות בו לגבי הסכמים קיבוציים מקבילים לתוספת היוקר. ג. אולם המענה נמצא בנוסח הסכם 2002 וכעולה ממענה י' גרין מיום 26/6/06 (עובדים/7), נקבע בו במפורש כי תוספת היוקר תקוזז מהתוספות ששולמו לעובדים בשנת 2002. מעבר לכך, מקורות לא הסתפקה בדעתה וקיבלה את עמדת וחוות דעת רשות החברות הממשלתיות (עובדים/8) וזו משתלבת היטב עם נוסח שתי ההחרגות שבצו ההרחבה ותכליתן. עמדה שתאמה את עמדת חוו"ד המשפטית שקיבלה מקורות. מסקנתנו היא כי יישום הסכם 2002 ע"י מקורות נעשה על פי לשונו המפורשת. לנוכח ההתייעצות עם הגורמים המוסמכים ניתן לומר כי יושם גם בתום לב. ד. לאחר קבלת עמדת מקורות שינה מורוזובסקי את גישתו ובמכתבו מיום 6.7.06 (עובדים/9) הוא כותב "תשלום תוספת 2% לעובדי מקורות" במכתבו אין הוא מגדיר מניין זכאים עובדי מקורות לתוספת 2% אלא "בחישובי תוספות שניתנו וכאלו שקוזזו, הרי שבמקום 6.5% תוספת לה זכאים העובדים במקורות (שיעור עלית המדד), הם קיבלו 4.5% בלבד. לפיכך אנו דורשים כי תשולם לעובדים תוספת בת 2% רטרואקטיבית משנת 2003". (דגש שלי ש.ש.). לעניין זה טוענים המבקשים שהמכתב מתייחס לתוספת הוותק ומסתמכים על עדות מר אלעזרה: " ש. תפרט לי במכתבים אליהם הפניתי אותם איפה כתוב תוספת ותק. ת. בשום מקום לא כתוב. אבל במכתב 6 יולי 2006 (עובדים 9) כתוב בנדון "תשלום תוספת 2 אחוז לעובדי מקורות" בפיסקה 2 באותו מכתב עשיתי את החישוב של המדד הוא 6 וחצי מינוס 4 וחצי שקבלתי וזה נותן את 2 האחוז. רק לא כתבתי ותק". (עמ' 9 ש' 28, עמ' 10 ש' 1-3). (דגש שלי ש.ש.) בכל הכבוד נוסח המכתב מדבר בעד עצמו וממנו לא עולה שאלת הוותק אלה שאלת הערך הריאלי של שיעור עלית המדד. כותב המכתב לא הובא לעדות ועניין זה ייזקף לחובת המבקשים המייחסים לו מה שאינו כתוב בו. ה. בנוסף, במכתב מנובמבר (עובדים/10) מבקש ארנון בר דוד המזכיר החדש "תוספת היוקר המשולם לעובדים לפחות החל מ- 1.6.06 ואילך מכל הטעמים שפורטו על ידנו בעבר". ובהמשך: "לעמדתנו, ומבלי לגרוע מכל טענותינו האחרות, תוספת השכר לשנת 2001-2002, גם אם היה מקום לנכות ממנה את תוספת היוקר בגין שנת 2002, איננה באה להחליף את מתן תוספת היוקר החל משנת 2003 ואילך". (דגש שלי ש.ש.) מר בר דוד מקבל במכתבו את פרשנות מקורות לעניין הניכוי הקבוע בהסכם 2002 .די בכך כדי להצביע שגם בזמן אמת וגם ב- 2006 סברה גם ההסתדרות שיישום הסכם 2002 נעשה בדרך ובפרשנות נכונים. ומכתבו מחזק את דעתנו שמכתב עובדים/9 לא מדבר על תוספת הוותק. לכך יש להוסיף את האמור במכתב רונן וולפמן (עובדים/11) בה הוא שב ומציין כי תוספת היוקר בשיעור 2.1% משולמת על פי ההסכם. מכתבו מתיישב עם חוזר הממונה על השכר מיום 18.11.02 (מקורות/10) והאמור בו. ו. לא ניתן להתעלם מכך שבהוראות הפתיחה של הסכם 2002 נאמר "והואיל והסכם השכר לשנים 99-00 הביא לחוב של העובדים לחברה" כך שגם עניין זה יתכן שהיה ברקע הדברים ה"סובייקטיבי" כלומר לא פחות ממה שרצו לתת בהסכם רצו ל"התאזן" בו. (ראה סעיף 2 להסכם זה). ראה גם הודעה ובקשה ס"ק 1026/02 (מקורות /8א). ז. בנוסף, בסופו נאמר מפורשות: "9. הסכם זה מהווה מיצוי כל תביעות הצדדים בנושאי שכר עד ל-31/12/02, לרבות חוב העובדים בגין הסכם השכר לשנים 99-2000, והוא יכנס לתוקף לאחר אישור מועצת המנהלים ורשות החברות הממשלתיות" (דגש שלי ש.ש.) דהיינו העובדים הבינו כי לא יקבלו יותר מהאמור בו המהווה מיצוי, ויתר על כן אישור רשות החברות הממשלתיות מופיע בהסכם במפורש כך שטענת מקורות כי גם אם היתה התחייבות למו"מ לא היתה התחייבות כלשהי לתשלום כלשהו אף לא באגורה מעבר לאישור רשות החברות הממשלתיות לא רק שיש לה על מה לסמוך אלא שהיא מעוגנת בכתב. ח. בהסכם הקיבוצי לא נקבעה הוראה לתשלום תוספת היוקר. מקורות נוהגת בהתפרסם צו בעניין תוספת היוקר, לפעול לפי חוזר הממונה על השכר באוצר למעסיקים הציבוריים המשלמים תוספת יוקר בהתאם לצו ההרחבה. צו ההרחבה בעניין תוספת היוקר פורסם ב- 16.1.03 (י"פ 5147, תשס"ג) קובע כי הוא יחול "על כל העובדים והמעבידים בישראל למעט-(1)"עובדים ומעבידים אשר בהסדר קיבוצי או בהסכם קיבוצי או בהסכם אישי (להלן-ההסכם) החל עליהם נקבע כי המשכורת בשנת 2002 היתה צמודה למלוא עליית המדד או למלוא השינויים במטבע חוץ (להלן-"ההצמדה") ולא נכללה הוראה בהסכם כאמור בדבר תחולת תוספת היוקר נוסף על ההצמדה." (דגש שלי ש.ש.). הסכם 2002 מתעדכן במלוא מדד המחירים לצרכן ועל כך אין מחלוקת. על כן מוחרגים המבקשים מצו ההרחבה. העובדה שממלוא ההצמדה מנוכים רכיבים מוסכמים, לא מכלילה אותם בצו ההרחבה של תוספת היוקר. יתר על כן בהחרגה (2) לצו ההרחבה נאמר "עובדים ומעבידים שבהסכם הקיבוצי שחל עליהם נקבע במפורש כי לא יחול שינוי בשכרם עקב תנודות בתוספת היוקר או פיצוי בעד התייקרות". ניתן ללמוד מהחרגה זו שמחוקק המשנה בצו ההרחבה נתן רשות להסכים על דרך עדכון אלטרנטיבית או וויתור על עדכון. לכן הפרשנות הנכונה לצו היא כי משיש הסכם קיבוצי למבקשים ובו עדכון מלא למדד המחירים לצרכן אזי הניכויים המופיעים בהסכם לא מוציאים אותו מההחרגה. דהיינו צו ההרחבה בדבר תוספת היוקר לא חל על המבקשים ויפה עשו כשחזרו בהם מטענה זו בסיכומיהם וזנחוה. יודגש, כי למרות האמור לעיל וההחרגה הוכח לטעמנו כפי שנפרט להלן כי תוספת היוקר שולמה והופיעה בתלושים גם כששולמה וגם כשנוכתה בסכום ובהערה. מקורות הוכיחה באמצעות תלושי שכר שצירפה לתגובתה (מקורות/12/13) כי אכן שילמה תוספת יוקר בחודש דצמבר 2002 וניכתה את התוספת בשיעור 69 ₪ (שנקראה "תוספת שלא מזכה בפנסיה") בחודש ינואר 2003. קרי, תוספת היוקר בסך 69 ₪ ששולמה או נוכתה ואשר נכתב בתלושים למטה ב"הודעות" "2. על פי הסכם תוספת היוקר שולמה החודש תוספת יוקר חד פעמית בסימול 544 עד לתקרה של 69 ₪", בוצעה כדין. עניין זה לא נסתר ע"י המבקשות, ועולה בקנה אחד עם חוזר הממונה על השכר (מקורות/10). בתאריך 9.4.06 חתמו הצדדים על הסכם קיבוצי מיוחד (מקורות/9) בסעיף 6 נאמר: "בכפוף לאמור בהסכם זה, במפורש או במשתמע, ימשיכו לחול כל ההסכמים וההסדרים שבין החברה לנציגות העובדים" גם מסעיף זה באפריל 2006 עולה כי לא הוחרגה כל מחלוקת לגבי יישום הסכם 2002. ולא נאמרה אמירה קונקרטית לגבי "ההסדר הקיבוצי החיצוני" או המשא ומתן לעניין תוספת הוותק שלא שולמה לכאורה. בתאריך 7/12/06 נשלחה הודעה על שביתה או השבתה על פי חוק יישוב סכסוכי עבודה (מקורות /11) בפירוט העניינים שבסכסוך : "א. סירוב המעסיק להיענות לדרישת נציגות העובדים לעדכון טבלאות שכר של העובדים בשיעור 2.1% לפחות וזאת עקב שחיקת שכרם של העובדים." (דגש שלי ש.ש.). גם פה הלשון היא שחיקת שכר ולא תוספת ותק. 9. תשלום תוספת היוקר נדחה בהסכם לעידוד צמיחה אליו הצטרפה מקורות ביום 29.3.04 וכן להסכמים מיום 1.3.04 ו- 16.3.04 (ה"ק 7004/2004 ו-7013/2004 בהתאמה). ועל פיהם פעלה מקורות. ובהמשך ההסכם לתיקון הסכם עידוד הצמיחה שדחה אף הוא את התשלום עד 1.6.06 כפי שענה נציג מקורות למר בר דוד. ממועד זה שולמה התוספת בשיעור 2.1 לעובדים. כפי שציינו לעיל, התקופה שבה נערכו הסכמי עידוד הצמיחה ותיקונו וההסכם לתיקון הסכם עידוד הצמיחה, השעו את קידום ההסכמים בין הצדדים בנושאים אחרים. וכך אומר מר אפשטיין בחקירתו הראשית: "ת. אני מתייחס לפגישה ואני חוזר על מה שאמרתי בפגישה. היתה התחייבות למה שחסר להשלים במו"מ הבא. להזכירכם לאחר מכן היתה הקפאת שכר של ביבי שהיה שר האוצר. ש. ההקפאה במסגרת עיכוב זמני תוספות יוקר. ת. כן. היה אסור לנו לנהל מו"מ על שכר ולא על שום דבר אחר. וזה מה שקרה". (עמ' 3 שו' 6-9). 10. לאור כל האמור לעיל ובהתייחס לסעדים המבוקשים בבקשת צד בסכסוך הקיבוצי ולאחר מכן בפרק ז' בסיכומי המבקשים אשר שינו את הסעדים הרחיבו מחד וצמצמו בעניין תוספת היוקר מצאנו כי יש מקום לדחות את הבקשה על כל סעדיה. א. לא מצאנו כי יש מקום ליתן פסק דין הצהרתי המפרש את הסכם 2002 שכן לטעמנו לשונו ברורה פשוטה וחד משמעית ועולה בקנה אחד עם העדויות, עם התכלית ועם נסיבות חתימתו, עם התקציב ועם האישורים הרלוונטיים של הרשויות המוסמכות שהכל היה גלוי וידוע לצדדים מבעוד מועד. ב. מצאנו כי מקורות פעלה בתום לב, בדרך ראויה ובעיקר וגם כחברה ציבורית ממשלתית. מצאנו כי בכל הליך נועצה עם רשות החברות הממשלתיות וכן עם ייעוץ משפטי. מצאנו כי בכל מקום שבו יכלה לפעול לטובת העובדים כמו תשלום תוספת היוקר וכדו' עשתה כן. כמו כן מצאנו כי לא היה חוסר תום לב בכך שהבטיחה לנהל משא ומתן על תוספת ותק ולא עשתה כן מסיבות אובייקטיביות של תכנית כלכלית כללית במשק שהקפיאה את המשאים ומתנים וצמצמה את היקפי השינויים בשכר למינימום, אם בכלל, עקב המצב הכלכלי. ג. יש לדחות מכל וכל את הסעד המבוקש ולפיו קיים הסדר קיבוצי כלשהו שנכרת בין מקורות לבין העובדים לתשלום תוספת שכר בשיעור 2 אחוז משכר היסוד, בגין הותק לשנים 2000-2001 רטרואקטיבית מ 31.12.02. מצאנו טענה זו לא מבוססת לא מוכחת ולא מעוגנת לא בעל פה ולא בכתב בשום מקום ומצאנו אותה ככזו העומדת בסתירה לכל המסמכים שבתהליך לרבות מסמכי העובדים שהוגשו בבקשה ואף בניגוד לנוסח ההודעה על שביתה או השבתה. אשר על כן גם לא היתה כל הפרת הסכם או הסדר כזה מטעם מקורות ולא היה כל חוסר תום לב מטעמו בעניין זה. ד. סעד נוסף אותו מבקשים המבקשים הוא ליתן צו המורה למקורות לשלם לעובדי החברה תוספת שכר בשיעור 2 אחוז בגין הותק לשנים 2000-2001 במסגרת המו"מ שיתנהל בין הצדדים על ההסכם הבא יהא נושאו אשר יהא. נראה לנו בכל הכבוד, שאין זה תפקידו של בית הדין ואף לא בסמכותו להתערב במשא ומתן בין הצדדים אשר הוכיחו במשך שנים רבות תהליך הדברות נאות ופורה. אשר על כן נדחית גם הבקשה לסעד זה. ה. גם באופן כללי לא מצאנו כל חוסר תום לב מתמשך מצד מקורות כפי שמבקשים המבקשים שנקבע ולא מצאנו כי הפרה את חובותיה לתום הלב והגינות במשא ומתן. לפיכך נדחית גם בקשה לסעד זה. לאחר שבדקנו בדוק היטב את הבקשה, התשובה, הראיות, ההסכמים , הפסיקה והספרות מצאנו כי אין מקום ליתן כל סעד וכי דין הבקשה להידחות כולה לגופה. בנסיבות אלה של סכסוך קיבוצי כל צד ישא בהוצאותיו. חוזההסכם קיבוצי