I. ההליך 1. בבית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציגי ציבור - ה"ה וייצמן והייטנר; תב"ע לח/71 - 3) התבררה תובענה של המשיב (להלן - העובד) נגד המערערת (להלן - "בתי הזיקוק") בעתירה לפסק-דין הצהרתי, כי "עבודתו בפועל של התובע בשעה השמינית שבמשמרת לילה המתמשכת מ-22.30 עד 6.30 בבוקר למחרת הינה "שעה נוספת" כמשמעותה בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה) ומזכה את התובע בקבלת תשלום גמול מלא ששיעורו נקבע בסעיפים 16 ו-18 לחוק הנ"ל, וזאת בלי שום קשר עם התשלום "תוספת משמרת לילה" שהונהגה במפעל הנתבעת". בית-הדין פסק, בסיסית, כפי שעתרו ממנו, ומכאן הערעור של "בתי הזיקוק" לבית-דין זה. 2. להלן העובדות הצריכות לערעור: א) על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד משנת 1960, אשר הוארך, בשינויים, מזמן לזמן. ההוראות הרלבנטיות שבהסכם הקיבוצי וב"זכרון דברים" משנת 1973 ומשנת 1975, שעניינם הארכת תקופת תוקפו של ההסכם הקיבוצי, והכנסת שינויים בו, מובאים בסעיף 3 שלהלן; ב) לעניין העומד לדיון מתחלקים עובדי בתי הזיקוק ל"עובדי משמרת" ול"שאינם עובדי משמרת". לכל "עובד משמרת" משתלמת "תוספת משמרות", באחוז נקוב מהשכר הרגיל, ואותו אחוז גדול יותר בעד משמרת שניה מאשר בעד משמרת ראשונה, ובעד משמרת שלישית - מאשר בעד משמרת שניה; ג) העובד הינו "עובד משמרת", כמשמעותו בהסכם הקיבוצי; ד) "עבודת משמרת" במשמרת לילה היא בשעות 22.30 עד 6.30 למחרת היום; ה) בכתב התביעה טען פרקליטו של העובד, כי "משמרת הלילה כוללת שעה אחת עודפת (השעה השמינית) מעל התחום שנקבע בחוק שעות עבודה ומנוחה לגבי עבודת לילה והיא שעה נוספת לכל דבר. בעד השעה השמינית במשמרת לילה הנ"ל משלמת הנתבעת שכר השעה בלבד ומסרבת לשלם את התוספת של 25% שנקבעה בסעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה, על שכר רגיל בתור גמול שעות נוספות. בהתאם להוראות החוק רואה התובע את תוספת משמרת לילה, הנהוגה במפעלו, כלפיו כ'שכר רגיל' שאינו כולל את הגמול בעד שעות נוספות"; ו) פרקליטה של "בתי הזיקוק" טען בכתב הגנה, כי "התובע זכאי, בגין עבודתו בשעה השמינית בלילה, לתוספת הגבוהה מן השתיים - זאת מכוח ההסכם הקיבוצי או זאת מכוח החוק, אך לא לשתי התוספות כאחד. אין כל בסיס בחוק, בהסכם קיבוצי או בהיגיון הפשוט, לטענה כי "תוספת משמרת לילה" הינה "שכר רגיל" ... בעת עריכת ההסכם הקיבוצי, כפי שעולה ממנו עצמו, הביאו הצדדים בחשבון בעת שקבעו את תוספת משמרת לילה את כל הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951". 3. להלן ההוראות הרלבנטיות שבהסכם הקיבוצי, בזכרון הדברים 1973 ובזכרון הדברים 1975: א) ההסכם הקיבוצי: סעיף 1 - "עבודת משמרת - פירושו עבודה לפי מחזור של שלוש משמרות ביממה באופן קבוע; שכר רגיל - פירושו שכר או משכורת יסוד בצירוף תוספת יוקר"; סעיף 10 - שעות עבודה לעובדים שאינם עובדי משמרת - "שבוע העבודה לגבי כל העובדים, להוציא עובדי משמרת, הוא בן 43 שעות במשך שישה ימים..."; סעיף 11 - "שבוע העבודה בעבודת משמרת הוא בן 45 שעות. המשמרות תהיינה קבועות בהתאם ללוחות המשמרת המחלקתיים, כדלקמן...לעובדי משמרת אשר סיימו 15 שנות עבודה במשמרות תינתן זכות עדיפות להעברה לעבודות יום, בהתאם להתאמת העובד לתפקיד ולצורכי המפעל"; סעיף 15 - שכר יסוד - "דרגות שכר היסוד של העובדים יהיו אלה שנקבעו לגבי הסוגים השונים בנספחים להסכם זה"; סעיף 18 - גמול שעות נוספות - "גמול שעות נוספות לגבי כל העובדים יהיה כדלקמן: בעד שתי השעות הראשונות ליום עבודה אחד 125% מהשכר הרגיל"; סעיף 20 - תוספת משמרות "התוספת לעבודת משמרות תהיה כדלקמן: עובדים חודשיים המועסקים במשמרות קבועות יקבלו את התוספות הבאות: ביום חול - משמרת בוקר תוספת 6% מהשכר הרגיל, משמרת אחר-הצהריים - תוספת 8% מהשכר הרגיל, משמרת לילה - תוספת 20% מהשכר הרגיל". ב) זכרון דברים 1973: סעיף 6 - "עובד משמרות המועסק בשעות נוספות בעבודת משמרות, ועובד שאינו עובד משמרת המועסק בשעות נוספות בלילה, יקבלו תוספת בשיעור 25% מהשכר הרגיל המשתלם עבור עבודתם בשעות נוספות"; סעיף 11 - "שעת העבודה השמינית בלילה - הצדדים יפנו לבית-הדין לעבודה בבקשה להבהיר להם את הוראות החוק בנושא זה". ג) זכרון דברים 1975: סעיף 3 - גמול שעות נוספות "עובד משמרת המועסק בשעות נוספות בעבודת משמרת ועובד שאינו עובד משמרות המועסק בשעות נוספות לילה, יקבל תוספת בשיעור של 35% (במקום 25%) מהשכר הרגיל המשתלם עבור עבודתו בשעות הנוספות הנ"ל; סעיף 6 - תוספת משמרות - "במשמרת אחר-הצהריים תהיה התוספת 20% מהשכר הרגיל...במשמרת לילה תהיה התוספת 50% מהשכר הרגיל...". 4. בפסק-הדין שבערעור קובע בית-הדין האזורי, כי שעת העבודה השמינית שבמשמרת לילה היא "שעה נוספת" לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה, כי "תוספת משמרת משתלמת, לעובד בשל עצם עבודתו במשמרת, זה ותו לא. בהסכם (הכוונה להסכם הקיבוצי) לא נאמר, כי התשלום בא כפיצוי על עבודת שעות נוספות. ההיפך הוא הנכון. סעיף 18 של ההסכם הקיבוצי דן במיוחד בנושא של שעות נוספות ונאמר בו, בסעיף 18(א), כי גמול שעות נוספות לגבי כל העובדים יהיה בעד שתי השעות הראשונות ליום עבודה אחד - 125% של השכר הרגיל. בסעיף 18(ד) נאמר במפורש, כי עובד משמרת המועסק בשעות נוספות יקבל גם התוספת לפי חישוב גמול שעות נוספות כאמור לעיל (בסעיף 18 עצמו). לא למותר היה לציין, כי הוראות סעיף 18 של הסכם העבודה (ההסכם הקיבוצי) תואמות את הוראות סעיף 16 מחוק שעות עבודה ומנוחה. תשי"א-,1951 ואין כל סתירה ביניהן". 5. עיקר הטענות שהועלו בערעור בשם "בתי הזיקוק" הן: א) חזקה על הצדדים להסכם הקיבוצי, כי לנגד עיניהם עמדו הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה והוראות ההסכם מתיישבות עם הוראות החוק, כך שלא מגיע כל גמול בעד עבודה במשמרת לילה, מעבר לזה שנקבע בהסכם הקיבוצי; ב) יש לפרש את ההסכם הקיבוצי ב"הקשר התעשייתי", וללמוד מהסכמים קיבוציים אחרים, כגון זה שבענף המרצפות וענף המתכת; ג) "השכר הרגיל" הוא השכר המשלם למי שאינו עובד משמרות ולחלופין - השכר המשתלם לעובדי משמרת בוקר; ד) "ההסכם הקיבוצי" הסדיר הסדר שלילי את עניין השעות הנוספות לעובדי משמרת לילה; ה) התוספת למשמרת לילה כוללת כבר את הגמול המגיע לפי החוק וההוראות שבהסכם הקיבוצי ובזכרון הדברים, לעניין גמול שעות נוספות (סעיף 3 לזכרון דברים 1975) מכוונות לשעות שמעבר לשעה השמינית; ו) (לחלופין) פסק-הדין שבערעור יכול להתפרש "כמחייב תשלום של 125% מהשכר הרגיל, בנוסף לשכר שכבר משתלם בעד השעה השמינית, והרי כל אשר תבע (התובע) היה הפרש בין הגמול המגיע מכוח החוק בגין עבודה בשעות נוספות לבין שכר השעה המשתלם לו". 6. עיקר הטענות שהועלו בערעור בשם המשיב-העובד היו: א) לפירוש וליישום עומד חוק שעות עבודה ומנוחה, ולא הסכם קיבוצי; ב) תוספת משמרות ניתנת לעובדי כל המשמרות ולכן יש לראותה כחלק מ"השכר הרגיל"; ג) ל"הקשר תעשייתי" יש להזדקק תוך התייחסות ל"מפעל" או ל"ענף"; ד) לטענה החלופית של "בתי הזיקוק" (פסקה ו' שבסעיף הקודם) אין כל כוונה לפרש את פסק-הדין שבערעור כמחייב תשלום של 125% בנוסף לסכום שכבר משתלם בעד השעה השמינית בלילה, אלא כמחייב תשלום של 25% בלבד בנוסף לסכום שכבר משתלם כאמור. II. פסק-הדין 1. משתי עמדות מוצא אפשר, ואף צריך, לצאת כדי להגיע לתשובה הנכונה לשאלות העולות בערעור זה: עמדת המוצא האחת היא חוק שעות עבודה ומנוחה, ועמדת המוצא השניה היא ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים. בשל עדיפותו של החוק כמקור ל"זכויות עובד", כך שהסכם קיבוצי יכול רק להוסיף ולא לגרוע (סעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957) נצא תחילה מעמדת החוק. 2. חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 - שמו מעיד על תוכנו ועל מטרתו. בחוק זה באה הכנסת, בנוסף להבטחת מנוחה שבועית לכל עובד, לקבוע סייג ליום עבודה ולשבוע עבודה ובעבודה שהיא במשמרות - להבטיח איזון הנטל המיוחד. הסייג ליום עבודה הוא בקביעת מספר שעות מרבי ליום, איסור העבדה מעבר לאותן שעות (שעות נוספות), אלא אם החוק מתיר זאת או על-פי היתר מכוח החוק, וקביעת סנקציות על אי-קיום הוראות החוק: סנקציה עונשית ו"סנקציה" אזרחית. הסנקציה הפלילית היא קנס או מאסר (סעיף 26) והסנקציה האזרחית היא חיוב בשכר עבודה מוגדל ("גמול שעות נוספות"), כך מבחינת יציאות העבודה ‎- LABOUR COST לא תהיה העבודה בשעות נוספות מפתה במיוחד בשל חסכון בהשקעות יסוד, בהוצאות כלליות, וב"תנאים נלווים", ל"גמול שעות נוספות" עוד מטרה. על אותה מטרה נאמר: "מטרת השכר המיוחד בעד שעות נוספות אינה להגדיל את שכרו של העובד, כי אם לפצותו על המאמץ המיוחד" (דברי שרת העבודה והביטוח הלאומי, גולדה מאירסון, בהבאת הצעת החוק לקריאה ראשונה; דברי הכנסת [7], כרך 6, ע' 2589). 3. החוק קבע תחום של 8 שעות ליום עבודה, אך "לעבודת לילה" נקבע יום עבודה קצר בשעה, וזה בהתחשב במאמץ המיוחד הנדרש מהעובד בלילה (שם [7], בע' 2589); לא כל עבודה שבין שקיעת החמה וזריחתה רואה המחוקק כ"עבודת לילה". "עבודת לילה" היא רק עבודה ששתי שעות ממנה הן בתחום השעות שבין 22.00 ובין 6.00 (הגדרת "עבודת לילה" בסעיף 1 לחוק). לכל דבר ועניין רואה החוק את שעת העבודה השמינית או התשיעית ב"עבודת לילה" כשעה נוספת דוגמת השעה התשיעית או העשירית בעבודה שאינה "עבודת לילה" (הגדרת "שעות נוספות" בסעיף 1 לחוק, בצירוף סעיף 2(ב) לחוק). לכל דבר פרט לאחד. בעוד שהכלל הוא איסור העבדה בשעות נוספות, אלא אם ניתן היתר לכך - ב"עבודה במשמרות", שאני: המחוקק היה מודע שבעבודה במשמרות מן ההכרח לעבור את התחום, ולכן לא ראה להתנות עבודה מעבר לתחום שקבע בקבלת היתר מאת שר העבודה, אך יחד עם זה קבע סייג. הסייג הוא "שעה נוספת אחת ליום" (סעיף 10 לחוק). אותו סעיף שבחוק חל "כשעובדים במשמרות" ולאו דווקא כשעובדים בשלוש משמרות. בשלוש משמרות מן ההכרח שתהיה משמרת לילה, ומאחר שיום עבודה במשמרת לילה הוא של שבע שעות, הכרח הוא להעביד שעה אחת נוספת, בכדי לסגור את המעגל. אף שראה המחוקק שעה נוספת אחת בלתי-נמנעת "כשעובדים במשמרות" - בעיקר משמרת לילה - לא ראה לקבוע הוראה מיוחדת לעניין גמול "שעות נוספות" בגין אותה שעה. נהפוך הוא, בהגדרת "שעות נוספות" התייחס המחוקק במפורש לסעיף 2 שבחוק, שבו נקבע כי יום עבודה בעבודת לילה לא יעלה על שבע שעות עבודה. בעבודה שבה נוכחותו של העובד במקום העבודה אינה הכרח לתהליך העבודה או להפעלת ציוד והשימוש בו, והעובד אינו נדרש על-ידי מעבידו להישאר במקום העבודה - נפסקת העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה, כך שבמקרים אלה גם בשלוש משמרות אין אלא רבע שעה נוספת. במקום עבודה שהנוכחות היא הכרחית כאמור, נחשב "זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה" - ובאה שעה אחת כ"שעה נוספת". 4. שלא כחוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953, חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, או חוק איסור אפיית לילה, תשי"א-1951, אין חוק שעות עבודה ומנוחה מסדיר, מגביל או אוסר עבודת לילה. ההתייחסות היחידה של החוק לעבודת לילה. בנוסף לקביעת יום עבודה מקוצר, היא בהבטיחו "חלוקה צודקת" של הנטל בין כל העובדים, עת ב"מפעל שעובדים בו משמרות" מדובר, כך שלא יטילו את עבודת הלילה רק על חלק מהעובדים (סעיף 22 לחוק). כל הנוגע לשכר עבודה המשתלם בעד עבודה בלילה או בעד עבודה במשמרות נשאר בתחום הראוי לו - בתחום המשא-ומתן הקיבוצי או החוזה אינדיבידואלי, הכל לפי העניין, באותה המידה שאין החוק מתערב בגובה השכר אשר משתלם בעד שעות במסגרת יום עבודה מרבי כקבוע בחוק, בין שהעבודה היא בשעות הבוקר, בין שהיא בשעות אחר-הצהריים ובין שהיא בערב או בלילה. 5. התערבותו של החוק באה עת עוברים את התחום הקבוע בחוק או את התחום שנקבע על פיו, היינו עת נכנסים לתחום "שעות נוספות" (סעיף 1 לחוק). ובמה מוצאת התערבות זאת את ביטויה? היא מוצאת את ביטויה, לעניין השכר, בשניים: בעצם החיוב בתשלום מיוחד - "גמול שעות נוספות" בשיעור הנקוב, והוא "לא פחות מ- 1/2 1 - 1/4 1 מהשכר הרגיל", ובמתן הוראה לעניין חישוב "השכר הרגיל". הדיבור "שכר רגיל" אינו מהמונחים הטכניים השגורים בתחום העבודה, שלהם משמעות מקובלת, כגון "שכר יסוד" או "שכר כולל". את הדיבור "שכר רגיל" יש לפרש בהקשר שבו הוא בא. לא הרי המשמעות של "שכר רגיל" בהקשר לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, כהרי משמעותו בחוק שעות עבודה ומנוחה (דב"ע ל/1 - 1, בע' 166). בהקשר לחוק שעות עבודה ומנוחה - לעניין גמול שעות נוספות יש לפרש את הדיבור תוך מודעות למטרה שאותה רוצים להשיג ולטעם להקניית הזכות. המטרה והטעם הם שכר גדול יותר בעד שעות עבודה נוספות מאשר בעד שעת עבודה שבתחום החוק. "השכר הרגיל" הוא איפוא, זה שמשתלם בעד שעת "עבודה רגילה", היינו שעת עבודה שאינה נוספת. לשון אחר, "השכר הרגיל" הוא השכר המשתלם בעד כל אחת מהשעות שבתחום "הנורמה" של שעות שקבע המחוקק - שמונה ליום עבודה מכוח סעיף 2(א) לחוק ושבע בעבודת לילה או ביום שלפני חג (סעיף 2(ב) לחוק). מי שעובד בערב חג שמונה או תשע שעות. ולא שבע שעות, השעה השמינית והתשיעית הן נוספות, והגמול בעדן מחושב לפי השכר שבעד כל אחת משבע השעות שקדמו לשעות הנוספות. הוא הדין אם השעות הנוספות הן שעות לילה. 6. היה מי שסבר, שיכולה להתעורר השאלה, אילו מרכיבי השכר יש להביא בחשבון לעניין חישוב אותו "שכר רגיל". בהצעת החוק לא באה התייחסות מפורשת לשאלה זאת. תשובה לשאלה זאת מוצאים בסעיף 18 לחוק. סעיף זה קבוע, כי "שכר רגיל" כולל כל התוספות שמעביד משלם לעובדו", ונדגיש את המלה "כל". הסעיף נוסף לחוק בשלב הדיונים בוועדה ועליו אמר יו"ר ועדת העבודה של הכנסת, בהביאו את הצעת החוק לקריאה שניה: "בסעיף 18 שהוסיפה הוועדה באנו לפרש את משמעות המונח 'שכר רגיל' כשבאים לחשב את גמול עבודת השעות הנוספות או שעות המנוחה השבועית, כדי שהתשלום בעד עבודה זו יכלול את כל התוספות המשתלמות לעובד והמהוות למעשה יסוד לחישוב ערך יחידת הזמן או העבודה" (דברי הכנסת, [8], כרך 9, ע' 1730). אמור מעתה "כל התוספות המשתלמות לעובד..." הן רכיבי שכר לעניין "השכר הרגיל". טענו בבית-הדין האזורי, כי "אין כל בסיס בחוק בהסכם קיבוצי או בהיגיון הפשוט לטענה, כי "תוספת משמרת לילה הינה שכר רגיל" (סעיף 2, פסקה ו', שבחלק I דלעיל). פטורים אנו מלעמוד על כך, שגם הגיונם של דברים מחייב לחשב את "השכר הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות כמכוון לשכר שמשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות. עתה, משהפנינו את תשומת הלב לסעיף 18 שבחוק ולמטרתו כעולה מדיוני הכנסת, ברור שיש ויש "בסיס בחוק לטענה, כי תוספת משמרת לילה הינה שכר רגיל", לעניין שעות נוספות. אומר החוק במפורש "כל התוספות", ואין כל סיבה שלא לראות "תוספות משמרות", וב"תוספת משמרות" מדובר בהסכם הקיבוצי - ככלולה בגדר "כל התוספות". 7. מעמדת מוצא של החוק מגיעים, איפוא, למסקנה זאת: רצון המחוקק הוא, שבעד כל אחת משתי השעות הנוספות הראשונות - השעה השמינית והתשיעית, בערב חג ובעבודת לילה, ישולם לעובד שכר הגדול ב-25% מ"השכר הרגיל" המשתלם לו בעד שעות שקדמו לאותן שעות נוספות ו"השכר הרגיל" כולל "כל התוספות", היינו גם "תוספת משמרות". 8. עד כאן מעמדת מוצא של החוק, ועתה מעמדת מוצא של ההסכם הקיבוצי, החל על הצדדים. אותו הסכם קיבוצי הוא ההסכם הקיבוצי שסעיפים הימנו מובאים בסעיף 3(א) שבחלק I דלדעיל, זכרון דברים 1973, שסעיפים הימנו מובאים בסעיף 3(ב) שבחלק I דלעיל, וזכרון דברים 1975, שסעיפים הימנו מובאים בסעיף 3(ג) שבחלק I דלעיל. זכרון דברים 1973 וזכרון דברים 1975 אינם אמנם, על פניהם, הסכם קיבוצי, אך בכל אחד מאלה נאמר, שהוא מעיד על סיכום משא-ומתן שבעקבותיו יבוא "כתב שינוי" שיוגש לרישום בהסכם קיבוצי, ולא טענו כי לא קוים האמור באותו זכרון דברים. 9. הטענה המרחיקה לכת אשר העלו גורסת, כי מאחר ועל הצדדים חל הסכם קיבוצי - חזקה על הצדדים להסכם הקיבוצי, כי נתנו דעתם לחוק, כך שהאמור בהסכם מתיישב עם הוראות החוק ולא מגיע כל תשלום בעד עבודת לילה מעבר למה שנקבע בהסכם הקיבוצי (סעיף 5, פסקה א', שבחלק I דלעיל). הטוען כך מבקש מבית-הדין לזהות את הרצוי עם המצוי. ברור שבית-משפט כלשהו אסור לו לפעול כך, כי אם יפעל כך, לא יהיה שונה מאדם המתעלם מהמציאות. אף אם נייחס לצדדים את מירב הכוונה לכבד את החוק, ותוך נאמנות לכלל הנקוט בידי בית-דין זה לפיו הסכם קיבוצי הינו בבחינת חוק במסגרת משפט העבודה האוטונומי - חוק הכפוף לחוק בעל מעמד עדיף, חוק שחקקה הכנסת - לא נוכל לאמץ את הטענה ולנהוג בהתאם. השוואה בין חוקת יסוד לבין חוק רגיל תדגים עמדתנו. לא שמענו, כי עת בוחן בית-משפט "חוקיותו" של חוק רגיל - אם תואם הוא את חוקת היסוד או לא - ההנחה המחייבת היא, שהחוק תואם את החוקה ולכן כל אשר אמור בחוק בא במקום האמור בחוקה. 10. באמור בסעיף הקודם די כדי לדחות את הטענה מעיקרה. בענייננו בא טעם נוסף לדחיית הטענה. הצדדים התייחסו אמנם לזכרון דברים 1973 (סעיף 3, פסקה ב', שבחלק I דלעיל), אך איש לא הפנה תשומת הלב של בית-הדין לסעיף 11 שבאותו זכרון דברים, שעניינו "שעת העבודה השמינית בלילה", והאומר, כי "הצדדים יפנו לבית-הדין לעבודה בבקשה להבהיר להם את הוראות החוק בנושא זה". אותו "זכרון דברים" מלמד אמנם, שאכן "לנגד עיניהם (של הצדדים) עמדו הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה", אך הוא מעיד כמאה עדים על כך, ש"דין השעה השמינית בלילה", בכל המתחייב מחוק שעות עבודה ומנוחה, צריך הכרעה של בית-הדין. מכאן שהצדדים עצמם לא ראו כמוסכם "שלא מגיע כל גמול בעד עבודה במשמרת לילה מעבר לזה שנקבע בהסכם הקיבוצי", כטענת פרקליטם של "בתי הזיקוק" (סעיף 5, פסקה א', שבחלק I דלעיל). 11. בסומכו על ההסכם הקיבוצי טען הפרקליט המלומד אשר ייצג את "בתי הזיקוק" את הטענות המובאות בסעיף 5, פסקות ב'-ה', שבחלק I, ונתייחס אליהן אחת לאחת. 12. טען הפרקליט המלומד, שיש לפרש את ההסכם הקיבוצי תוך הזדקקות ל"הקשר התעשייתי" (סעיף 5, פסקה ב', שבחלק I דלעיל), ויש להזדקק לו "במובנו הרחב". כנגד זה טען הפרקליט אשר ייצג את המשיב-העובד, כי אמנם יש להזדקק ל"הקשר תעשייתי", אך במוגבל, היינו למפעל עצמו או לענף. 13. אכן, יש לפרש הסכם קיבוצי תוך הזדקקות ל"הקשר תעשייתי" ‎INDUSTRIAL CONTEXT כלל פרשנות זה נקבע לראשונה בדב"ע לא/4-1, [2], אם כי מבלי להשתמש במונח "הקשר תעשייתי". באותו פסק-דין, בפירוט הכללים לפירוש הסכם קיבוצי - החלק הנורמטיבי שבו, נאמר: "יש לפרש את ההסכם הקיבוצי תוך זיקה לנוהג בענף העבודה שבמסגרתו יופעל ההסכם, ולמערכת יחסי העבודה הקיבוציים שבאותו ענף, כשנותנים את הדעת לכך שמערכת יחסי העבודה במפעל או בענף מהווים שלמות. האמור יחול במיוחד על הסכם קיבוצי כללי, אך, בשינויים המחויבים, יחול גם על הסכם קיבוצי מיוחד (שם [2], בע' 269). 14. ביתר הרחבה על הזדקקות ל"הקשר התעשייתי" עת באים לפרש הסכם קיבוצי, עמד בית-דין זה בדב"ע לב/3 - 4 [3], שהן הפרקליט שטען ל"בתי הזיקוק" והן הפרקליט שטען לעובד, הפנו אליו את תשומת הלב של בית-הדין. באותו פסק-דין שואב בית-הדין ממאמרו של פרופסור קוקס מאוניברסיטת הווארד ‎[9] REFLACTIONS UPON LABOUR ARBITRATION, (1959) 72 HARV. L.R. PP. 1482 .1500 וממאמרו של פרופסור שולמן מאוניברסיטת ייל ‎[10] REASON, CONTRACT AND LAW IN .LABOUR RELATIONS, (1955) 68 HARV. L.R. PPL 998, 1018 אומר בית-הדין בדב"ע לב/4-3 [3]: "...בדומה לתשובה לכל שאלה שעניינה פירוש ויישום של הסכם קיבוצי, יש לחפש, בראש ובראשונה, בהוראות המפורשות של ההסכם עצמו, ולהעזר ב"הקשר התעשייתי" - INDUSTRIAL CONTEXT - היינו, במכלול הנתונים המתייחסים למהות הייצור או השירות, לדרכי הייצור או השירות, לאמצע הייצור או השירות ולתנאים אחרים הקשורים בעבודה ולהם השלכה על הנושא הנדון. כל זה משום שהנחת היסוד לעניין פירוש הסכם קיבוצי מקיף, שאינו אלא "קודקס" הפעילות במפעל, וליישומו, היא שההסכם הקיבוצי בא להבטיח כי המפעל, שאת תנאי העבודה בו בא ההסכם הקיבוצי להסדיר, חייב לפעול למילוי יעודו, וחייב הוא לפעול באופן יעיל, זה מחד גיסא. מאידך גיסא, ובאותה מידה - יש לראות כהנחת יסוד, שמטרת ההסכם הקיבוצי היא להבטיח לעובדים תנאי עבודה מוגדרים במסגרת מערכת יחסים קיבוציים, להבדיל מתנאים שמקורם בפטרונג' ("בעל-הביתיות") אישי ובשיקול-דעת אישי, ולנציגות העובדים - את מקומה במערכת היחסים הקיבוציים. ההזדקקות ל"הקשר תעשייתי" לשם פירוש הסכם קיבוצי ויישומו, אינה שונה בהרבה מהזדקקות ל"הקשר הדברים" בפירוש חוזה רגיל ומהזדקקות לכלל "מערך משפטי" - LEGAL SYSTEM - בפירוש חוקים שבמסגרת אותו מערך" [שם [3], 233-234]. 15. שוב התייחס בית-דין זה להזדקקות ל"הקשר תעשייתי", עת באים לפרש הסכם קיבוצי, בפסק-הדין שבדב"ע לד/8 - 3 [4], פסק-דין שאליו הופנתה תשומת הלב של בית-הדין על-ידי פרקליטה של "בתי הזיקוק". באותו פסק-דין, אחרי שמוזכר פסק-הדין בדב"ע לב/4-3 [3], שצוטט בסעיף הקודם, אומר בית-הדין: "...המדובר הוא ב'פירוש' וב'יישום' (של הסכם קיבוצי), עת ההוראות אינן מדברות בעד עצמן, וב'הקשר תעשייתי' המדובר. 'הקשר תעשייתי' הוא 'מכלול נתונים', ואין לראות בהסכם קיבוצי אחד, שאזור תחולתו במסגרת הענף שונה לחלוטין מאזור תחולתו של ההסכם הקיבוצי העומד לדיון, 'הקשר תעשייתי' המשמש כלי עזר לפירוש" (שם [4], ע' 195). 16. תשומת הלב של בית-הדין הופנתה גם לפסק-הדין בדב"ע לד/68 - 3 [5]. באותו פסק דין, לאחר שמובא מהפסיקה הקודמת, נאמר: "עת מדובר בפירוש של הסכם קיבוצי מיוחד, ההתייחסות בפסקי-הדין הנ"ל ל'נוהג', ל'מערכת יחסי העבודה הקיבוציים' ול'הקשר התעשייתי' - צריך שתהיה בעדיפות ראשונה לאלה הקיימים במישור המפעל שעליו חל ההסכם, כפי שניתן להם ביטוי ביחסים קיבוציים" (שם [5], ע' 111). תשומת הלב של בית-הדין הופנתה אף לפסק-הדין בדב"ע לה/70 - 3 [6]. באותו פסק דין נאמר: "משבאים איפוא, לדון בשאלה, אם העובד מכוח סעיף 74 להסכם הקיבוצי ל'תוספת מאמץ מיוחדת', יש לפסוק מתוך התנאים לזכאות כפי שנקבעו באותו הסכם, עת מפרשים את הכתוב תוך התייחסות ל'הקשר התעשייתי-המפעלי, ולא מתוך פירוש מילוני של המלים 'מאמץ מיוחד'" (שם [6], ע' 277). 17. את העולה מהפסיקה ניתן לסכם כך: (א) רשאי ואף חייב בית-דין לעבודה לפרש הסכם קיבוצי תוך זיקה ל"הקשר התעשייתי" (על כלל זה, לא חלקו הצדדים); (ב) "ההקשר התעשייתי" אינו אלא כלי עזר לפירוש, ועל כן אין להזדקק לו "עת ההוראות (שבהסכם הקיבוצי) מדברות בעד עצמן"; (ג) ההזדקקות ל"הקשר התעשייתי" היא שלבים שלבים, עת השלב הראשון הוא "המפעל", השלב השני - "הענף" והשלב השלישי - המשק כולו, וזהו גם סדר העדיפויות; (ד) אף במסגרת "ענף" - לא ילמדו מ"מפעל" על "מפעל", השונים לחלוטין זה מזה. 18. יכול בית-הדין לעשות מלאכתו קלה ולאמר שאין כלל צורך להזדקק ל"הקשר תעשייתי" בפירוש ההסכם הקיבוצי שבדיון, באשר ההוראה העומדת לפירוש מדברת בעד עצמה. סעיף 18 שבהסכם הקיבוצי, שעניינו "גמול שעות נוספות", הרי אומר "גמול שעות נוספות לגבי כל העובדים (ההדגשה לא במקור) יהיה כדלקמן..." - "כל העובדים", לרבות עובדי משמרות, גם עובד משמרת לילה. אך השלב זה לא נלך בדרך זאת. נתייחס ל"הקשר התעשייתי" - ל"מפעל", בעיקר משום שבו נמצא הדרכה וגם משום שאין לנו נתונים לפיהם נוהגים ב"ענף" - ענף הנפט, בנסיבות דומות - אחרת. ייאמר מייד, שלאור הכללים המנחים בהזדקקות ל"הקשר התעשייתי", לא יידרש בית-הדין להסכם קיבוצי בענף המרצפות או בענף המתכת, שמהם נתבקשנו ללמוד (סעיף 5, פסקה ב', שבחלק I דלעיל). והטעם פשוט: לא מצאנו שיש ללמוד במקרה זה מ"ענף" על "ענף", בעיקר עת השוני שבין הענפים הוא כשוני שבין ענף הנפט לענף המרצפות או ענף המתכת. 19. ומהו המאפיין לענייננו את המפעל שבו מדובר, כעולה מהעובדות שהתבררו ומההסכם הקיבוצי החל? זהו מפעל שתהליך הייצור בו הוא רצוף וזה מחייב שעובדי הייצור והקשורים בהם ישירות - יעבדו בשלוש משמרות, לפי מחזור קבוע בין העובדים; זהו מפעל שהעובדים בו מתחלקים לשתי קבוצות יסוד - "עובדי משמרות" ושאינם "עובדי משמרות"; זהו מפעל שבו משתלמת לכל "עובדי המשמרות" תוספת מיוחדת - "תוספת משמרות", ומאחר והיא משתלמת לכל "עובדי משמרות", גם בעד עבודה במשמרת הראשונה, הרי זאת ראיה לכך שהתשלום בא לפצות את עובדי המשמרת על עצם ההכבדה ועל השיבוש בסדר חייו של העובד שבאים מעבודה במשמרות, כך שאותו עובד עומד לרשות העבודה פעם בשעות הבוקר, פעם בשעות אחר-הצהרים והערב, ופעם בלילה. ברור שכל מערכת חייו הפרטיים של אותו עובד שונה לחלוטין מזאת של עובד אשר עומד לרשות העבודה בשעות קבועות, המסתיימות, בדרך כלל, בשעות אחר-הצהרים המוקדמות. טעם נוסף ל"תוספת משמרות" המשתלמת על-ידי "בתי הזיקוק" תמצא בעובדה, ששבוע העבודה ל"עובד משמרת" הוא ארוך משבוע העבודה למי שאינו עובד משמרת (סעיפים: 10 ו-11 שבהסכם הקיבוצי, כמובא בסעיף 3(א) שבחלק I דלעיל), ובמיוחד בולט הדבר בעבודה שבערבי שבת ובערבי חגים (מי שאינו "עובד משמרת", עובד בערבי חג עד שעה 12.00 בלבד - (סעיף 3 בזכרון הדברים 1973). העובדה, ששיעור התוספת משתנה לפי המשמרת, אינה משנה את מהותה של "תוספת משמורת", היא רק מעידה על כך שהצדדים להסכם הקיבוצי ראו לנכון להגדיל את התוספת, לפי מידת אי-הנוחות הנגרמת. 20. ושמא יטענו, כי "עבודת משמרת" שתוספת בצידה היא מאותם תנאי עבודה שהם לטובת העובד, בא סעיף 11 שבהסכם הקיבוצי ומלמד על ההיפך. הוא מלמד שעבודת משמרת היא נטל על העובד ולמי שסיים 15 שנות עבודה במשמרות - עדיפות לצאת מחוג עובדי משמרת ולעבור לעבודת יום. 21. הועלתה הטענה, שההסכם הקיבוצי הסדיר "הסדר שלילי" את עניין השעות הנוספות לעובדי משמרת לילה (סעיף 5, פסקה ד', בחלק I דלעיל). המושג "הסדר שלילי" בא למשפט שלנו, בעיקר, בהקשר לסעיף 46 לדבר המלך במועצה - עת לדיון עמדה השאלה, אם מצויה תשובה במשפט העותומני או שמא יש להזדקק לחוק ארצישראלי או למשפט האנגלי. להכניס בעקבות האמור את המושג של "הסדר שלילי", לתחום משפט העבודה הקיבוצי, כך שאם נושא מסוים אינו מוסדר פוזיטיבית בהסכם קיבוצי, הרי זה כאילו נאמר בו במפורש שזכויות או חובות שבהן מדובר אינן מוקנות או שאינן מוטלות, היא מסוכן ליחסי עבודה תקינים. אשר ניתן לאמר הוא רק זה, שאם נושא מסוים אינו מוסדר בהסכם הקיבוצי החל, אין ללמוד ממנו דבר לאותו נושא ויש לחפש תשובה במקורות אחרים-משלימים. 22. בענייננו אין כל צורך לחפש, בתחום חוזי, במקורות אחרים. התשובה - תשובה פוזיטיבית, מצויה בהסכם הקיבוצי עצמו. היא מצויה בסעיף 18 להסכם הקיבוצי המסדיר במפורש את נושא גמול שעות נוספות "לכל העובדים" (מובא בסעיף 3(א) שבחלק I דלעיל). כאשר ההסכם הקיבוצי רצה לייחד הוראות ל"עובדים שאינם עובדי משמרת" - עשה זאת במפורש (למשל סעיף 10, המובא בסעיף 3(א), שבחלק ‎I דלעיל), וכן עשה עת רצה לייחד הוראות רק לעובדי משמרת (למשל סעיף 11 המובא בסעיף 3(א) שבחלק I דלעיל). הכלל הוא זה הקבוע בסעיף 2 להסכם הקיבוצי והאומר, כי ההסכם חל על כל עובדי החברה, וזה שבסעיף 18 האמור שבו מדובר במפורש ב"כל העובדים". להדגשה מיוחדת ראוי האמור בסעיף 6 שבזכרון הדברים 1973 המובא בסעיף 3(ב) שבחלק I דלעיל. שם נאמר במפורש ש"עובד משמרות המועסק בשעות נוספות בעבודת משמרת... יקבל (ו) תוספת בשיעור של 25% מהשכר הרגיל...". שהשעה השמינית בעבודת לילה הינה שעה נוספת, קבע המחוקק בחוק שעות עבודה ומנוחה, ואין לשנות קביעה זאת על-ידי פירוש הסכם או אף על-ידי הוראה חוזית מפורשת. ברור שאין לחפש "הסדר שלילי" עת מצוי "הסדר חיובי". 23. טרם נדרשנו במפורש לטענה, ש"התוספת למשמרת לילה כוללת כבר את הגמול המגיע לפי החוק" (סעיף 5, פסקה ה', שבחלק I דלעיל). על מהותה של "תוספת משמרות" נאמר כבר אשר נאמר. לעניין טענה זאת ייאמר, שאם הכוונה היא לכך שהשכר המשתלם בעד עבודה במשמרת השלישית, שהיא של שמונה שעות, כולל כבר את גמול השעות הנוספות, הרי לך "שכר כולל" לעניין סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח 1958, על כל העולה מכך. ואם הכוונה היא לכך, שלפנינו הוראה שהסכם קיבוצי "מוסיף" על "זכויות עובד הקבועות בחוק" (לשון סעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957), והוראה כזאת אין ליישם במצטבר עם הזכות שמכוח החוק - הרי עקרונית טובה הטענה. במה דברים אמורים - ב"מין שבמינו" ולא ב"מין שלא במינו"; היא טובה עת ההוראה שבהסכם הקיבוצי וההוראה שבחוק הן ‎.IN PARI MATERIA אין מעריכים הסכם קיבוצי כמכלול ושואלים, אם השלמות "מוסיפה" על "הוראה" מסוימת בחוק, אלא, אם בנושא הקונקרטי המוסדר בחוק - "ההוראה" שבהסכם הקיבוצי "מוסיפה". נביא לדוגמה הסכם קיבוצי מיוחד, שלפיו חופשה שנתית של עובדים בדרגה מסוימת ומעלה ארוכה פי שניים מהחופשה השנתית המתחייבת על-פי החוק - היעלה על הדעת לטעון, שעל-ידי מתן אותה חופשה שנתית יצא מעביד ידי החובה ליתן גמול עבודה במנוחה השבועית כמתחייב מחוק שעות עבודה ומנוחה? השניים - חופשה שנתית וגמול עבודה במנוחה השבועית הן זכויות שונות ואין לאמר כי "הוראה" בדבר חופשה שנתית מוסיפה על "הוראה" בדבר גמול עבודה במנוחה השבועית. ובדומה - הוראה בהסכם קיבוצי, הקובעת שבעד עבודה בשעות שבין 11 לפני הצהריים ו-7 אחר הצהריים יקבל עובד שכר הגדול ב-25% משכרו של מי שעובד בשעות שבין 8 לפני הצהריים ו-4 אחר הצהריים, אינה "הוראה" המוסיפה על זכותו של עובד לקבל תשלום מוגדל, בתור גמול שעות נוספות בעד השעה התשיעית שבה הוא עובד, בנימוק שבעד שמונה שעות כבר שולם סכום השווה למגיע בעד 4 שעות (8X1/4) ועל כן אין לשלם 25% בעד השעה התשיעית. בגין עבודה במשמרת ראשונה או שניה אף לא טענו כך ואין כל סיבה שהטענה תתקבל בגין עבודה במשמרת שלישית דווקא. 24. נותרה הטענה החלופית (סעיף 5, פסקה ו', שבחלק I דלעיל). טען הפרקליט המלומד, שפסק-הדין שבערעור יכול להתפרש "כמחייב תשלום של 125% מהשכר הרגיל, בנוסף לשכר שכבר משתלם בעד השעה השמינית". ספק רב אם פסק-הדין שבערעור יכול להתפרש כך, וספק רב אם אפשר, אך על כל פנים די בהצהרת בא כוח המשיב-העובד, הפרקליט שפעל כנראה מטעם מועצת הפועלים, שאין כל כוונה לפירוש כאמור (סעיף 6, פסקה ד', שבחלק I דלעיל). למען הרחק כל ספק קובע בזה בית-הדין, שבעד עבודה בשעה השמינית במשמרת לילה יש לשלם רק 25% יותר מהסכום המשתלם בעד כל אחת ואחת משבע השעות שבעבודת אותה משמרת. 25. מכל האמור עולה, שבכפוף להבהרה שבסעיף הקודם, דין הערעור להידחות. המערערת תשלם למשיב 1,000 ל"י הוצאות ערעור זה. כן תשלם המערערת את אגרת הערעור הדחויה. חוזההסכם קיבוצישעות עבודה ומנוחה