רקע כללי: 1. הנתבעת הינה חברת בת של חברת "פז חברת נפט בע"מ" (להלן: "פז"). 2. התובע עבד בתקופה שבין 29/12/2002 ל- 22/2/2004, כמתדלק בתחנות התדלוק המנוהלות ע"י הנתבעת, "פז - עתלית" ו"פז טבעון". 3. ביום 12/2/2004 התקבל אצל הנתבעת מכתב תלונה מלקוח - צה"ל, על פיו מתדלק מתחנת "פז-עתלית" מבקש מנהגי צה"ל להפעיל את משאבת התדלוק ע"ח כרטיס התדלוק האוטומטי (“CASH PAZ”( של צה"ל ובמקום לתדלק רכבי צה"ל, למלא מיכל בבנזין. 4. המכתב מאת צה"ל, התבסס על מידע שהועבר ע"י נהג צה"ל, מורן בן שושן (להלן: "מורן"), אשר נהג לתדלק רכבים בתחנת פז-עתלית מדי יום, ואשר היה עד למספר מקרים בהם פנה מתדלק לנהגי צה"ל אחרים והם איפשרו מילוי מיכל חיצוני ע"ח כרטיס התדלוק הצבאי. כן, טען מורן כי גם אליו פנה המתדלק, מספר פעמים, ע"מ שיאפשר מילוי מיכל בבנזין, אולם הוא סירב. 5. המכתב דלעיל הועבר לטיפול קב"ט פז, מר אבי אופן, אשר בדק אותו אל מול מורן והאחרון מסר תיאור של המתדלק ואת שמו הפרטי - אסף. כן מסר מורן, תיאור המיכל בו ראה כי מולא דלק ואת מקום אחסונו ב"בוטקה קטן" בתחנה. 6. בבדיקה שנערכה ב"בוטקה" בתחנת פז-עתלית אכן נמצא מיכל ובו דלק. 7. בעקבות המכתב התבצעה חקירת המתדלקים בתחנה, לרבות חקירת התובע, זאת הואיל ובתחנה היו שני מתדלקים בשם אסף. לאחר שהושלמו החקירות, תואם מועד ובו הגיע מורן מלווה במפקדו לתחנת פז-עתלית, ע"מ לזהות את המתדלק. מורן זיהה את התובע, אסף ארזי, כמתדלק המדובר. כן חתם מורן על תצהיר הנוגע לזיהוי המתדלק. 8. לאחר זיהויו כמתדלק אשר ביצע המעשים האמורים, פיטרה הנתבעת את התובע באופן מיידי, תוך שנשללו ממנו פיצויי פיטורים. כן הוגשה כנגדו תלונה למשטרה בגין קבלת דבר בתחבולה, אולם לבסוף, המשטרה החליטה שלא להוסיף לחקור בתלונה מהסיבה כי "נסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה". 9. גדרה של המחלוקת בתביעה זו, הינה האם כדין שללה הנתבעת מן התובע פיצויי פיטורים. טענות הצדדים: 10. התובע מכחיש האשמות הנתבעת כלפיו וטוען כי לא הוכח דבר הקושר אותו עם ההאשמות הנ"ל. לטענתו זכאי הוא למכתב פיטורין וכן לתשלום פיצויי הפיטורים המסתכמים לטענתו בסך של כ - 5,000 ש"ח. מנגד, הנתבעת טוענת כי בנסיבות העניין פעלה כדין כאשר פיטרה התובע באופן מיידי ומשעבר עבירת משמעת חמורה וביצע מעשה פלילי, לא היה זכאי לפיצויי פיטורין. לפי חשבון שערכה הנתבעת, פיצויי הפיטורין מגיעים היו לסך של 4,008 ש"ח. דיון והכרעה: 11. חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "החוק"), דן בס' 16 ו- 17 במסגרת המשפטית המאפשרת הפחתה/שלילת פיצויי פיטורים. וזו לשון הסעיפים: "16. לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד. 17. בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים." 12. לא הובא בפנינו הסכם קיבוצי החל על הצדדים, או הסכם קיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים בענף. על כן, לא מתקיימות הוראותיו של סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים (ראה דב"ע לא/3-3 רהיטי ירושלים "רים" בע"מ - ניסים יוסף, פד"ע ב' 215 ועב' 914202/99 (ת"א) חלואה שלמה נ' תנובה- מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית, עבודה איזורי טז 646 (להלן: "חלואה")) משכך עלינו להסתייע בכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים (ראה פסקי הדין דלעיל). 13.ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים- הוא תקנון העבודה הכללי בתעשייה - הסכם קיבוצי כללי בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית שנערך ונחתם ביום 19.9.1962. הסכם זה קובע בס' 53: עשה עובד אחת מאלו: א. ... ב. ... ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה; ד. ... יהיה צפוי: א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום; ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים; ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. 14. בעניין חלואה נפסק : "אשר לתכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים הרי שזו נועדה להביא להענשת העובד בגין עבירת משמעת חמורה ולהרתיע עובדים אחרים מפני ביצוע מעשים דומים... לאור התכליות הללו נראה כי בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים עליו לשקול שיקולים כגון: מידת חומרתם של המעשים בגינם פוטר העובד, היקף הנזק שנגרם למעביד (או שהעובד התכוון לגרום למעביד), תפקידו של העובד ומידת האמון הנגזרת הימנו, משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו הפסולים, השפעת המעשים הללו על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה, האופן בו ביצע העובד את עבודתו בדרך כלל, משך תקופת עבודתו (עובדה המשליכה מחד על עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד במקרה של שלילת פיצויי הפיטורים ומאידך גם על קביעת עוצמתה של הפרת האמון מצד העובד, שהינה רבה יותר ככל שמערכת היחסים ממושכת יותר). כמו כן יש להביא בחשבון נתונים כמו סכום פיצויי הפיטורים שיוותר בידי העובד למחיה לאחר הפעלת הסנקציה של שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים (וזאת ביחס לתקופת עבודתו וביחס לתקופת העבודה (הצפויה) העומדת בפניו, לנסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת השתכרותו העתידית." 15. ההסכם הקיבוצי מניח שורה של נסיבות, אשר בהתקיימן ניתן לשלול את פיצויי הפיטורים מעובד אשר פוטר. פסק הדין בעניין חלואה פורש את מכלול הנתונים אותם צריך בית הדין לשקול, עת התקיימו הנסיבות שנקבעו בהסכם הקיבוצי. 16. במקרה דנן ביססה הנתבעת את שלילת פיצויי הפיטורים של התובע על מעשיו שהיוו, לשיטתה, הפרת משמעת חמורה/מעשה פלילי. 17. עיון במסמכים ובעדויות אשר הובאו בפנינו שכנענו כי שלילת פיצויי הפיטורין מן התובע מבוססת היתה על ראיות מספיקות אשר יצדיקו את השלילה. 18. החלטת הנתבעת התבססה על התלונה שנתקבלה ע"י צה"ל. התלונה נבדקה ע"י קב"ט פז. הקב"ט, מר אופן, העיד בפנינו, ואנו מוצאים את עדותו מהימנה ואמינה. בעדותו, טען מר אופן, כי עם קבלת מכתב התלונה מצה"ל, יצר קשר עם כותב המכתב והוא אשר הפנה אותו לחייל אשר היה מקור המידע, הוא העד מורן. מר אופן קיים שיחה עם מורן בה מסר מורן פרטים על האירועים להם היה עד: שידולו ושידול נהגים נוספים למילוי מיכל בדלק ע"ח כרטיס ה - CASH PAZ הצבאי, ושניים-שלושה מקרים בהם ראה כי נהגים הסכימו לבקשתו של המתדלק. מורן מסר פרטים על המתדלק בהם שמו הפרטי ותיאורו, וכן תיאור מקום האחסון של המיכל אותו מילא המתדלק. 19. מיכל הדלק נמצא, עפ"י תצהירו של מר עמיחי שורר, אשר היה מנהל תחנת פז-עתלית באותה העת, במקום עליו הצביע מורן. ב"כ התובע, בעת חקירתו הנגדית של מר אופן ניסה להעלות אפשרות כי הדלק שנמצא במיכל, נשאב ע"י טכנאי מטעם חברת האחזקה. מר אופן השיב כי לא מוכר לו הליך כזה. 20. התובע זומן לחקירה בפני מר אופן. 21. כמו כן, מורן ומפקדו הגיעו לתחנת הדלק, ע"מ לזהות את המתדלק. מורן זיהה מיד, עפ"י עדותו וכן עפ"י עדותו של מר שורר, ממרחק של 4-5 מטרים, את התובע כמתדלק אשר ביצע את המעשים האמורים. מורן חתם במעמד זה על תצהיר בו הוא מאשר כי זיהה את המתדלק לגביו הועברה התלונה כאסף ארזי. הוכח כי קטן הדמיון הפיזי בין התובע לבין העובד האחר ששמו אסף. מדובר בתחנה קטנה בה כדברי מר שורר "אין יותר מידי אופציות לזיהוי". 22. מר אופן העיד כי נבדקה האפשרות כי למורן מניע זר למסירת התלונה, כגון הכרות מוקדמת עם התובע, אולם לא נמצא מניע כזה. 23. גרסתו של העד מורן באשר לזיהוי התובע היתה עקבית ולא נסתרה. מורן פירט את השתלשלות האירועים וחזר על שטען קודם לכן, כי זיהויו את התובע כמתדלק אשר ביצע את המעשים האמורים הוא ודאי. עדותו של מורן בפנינו היתה אמינה ומהימנה והותירה בנו הרושם כי אמת בפיו וכי לא פעל ממניעים זרים. 24. התובע טען כי הנתבעת לא הוכיחה את הקשר בינו לבין גניבת הדלקים, תוך התבססותו על הסכמתו לבקשת הנתבעת לביצוע בדיקת פוליגרף, בדיקה אשר לא יצאה לפועל בסופו של דבר. לעניין זה מקובלים עלינו דבריו של העד, מר אופן, כי החתמת מתוחקר על טופס הסכמה לבדיקת פוליגרף הינה רוטינה ובהתחשב בראיות אשר היו בידיו, לא סבר כי היה צורך בקיומה של בדיקת פוליגרף לתובע. 25. עוד העלה התובע טענה כי לא עומת עם האיש אשר התלונן כנגדו. גם כאן מקובלים עלינו דבריו של העד, מר אופן, כי לא ראה צורך להציג לתובע את מי שהתלונן בפניו. בנסיבות המקרה, לאור הזיהוי המוחלט, ומאחר ונבדקה ע"י מר אופן האפשרות כי העד מורן פעל ממניעים זרים, ונשללה, מצאנו כי החלטתו של מר אופן סבירה. 26. גם טענת התובע כי בזמנים הנקובים במכתב התלונה לא עבד בתחנת פז-עתלית אלא תגבר את תחנת פז-טבעון, דינה להידחות. אכן, בתלושי השכר של החודשים 12/03-2/04, נרשם כי התחנה בה עובד התובע הינה פז טבעון. יחד עם זאת, העיד מר אופן כי ישנם מתדלקים שעושים משמרות בשתי התחנות וכי במקרים כאלה לא יוצאים שני תלושי שכר. דבריו של מר אופן מקבלים משנה תוקף עם בחינת תלוש 2/04, שכן, התובע עבד ביום 22/2/2004, אף לשיטתו, בתחנת פז-עתלית, אולם עובדה זו לא מצאה ביטויה בתלוש השכר. כמו כן, משעומת העד מורן עם הטענה כי התובע לא עבד בחודשים הנ"ל בתחנת פז עתלית השיב כך (ר' עמ' 5 לפרוטו'): "אם אתה אומר לי שהתובע לא עבד בתחנה זו בחודש ינואר אני משיב שרשום פה מתדלק בין היתר בחודשים ינואר ופברואר, אולי זה היה 10 ימים לפני, מה שאני בטוח שזה הבן אדם." 27. מכל האמור עולה כי בבואה להחליט על פיטורי התובע, תוך שלילת פיצויי הפיטורים עמדה בפני הנתבעת תלונה של לקוח בגין גניבת דלקים, אשר אומתה, כמו גם זיהוי ודאי של התובע כמתדלק מושא התלונה, ע"י גורם אובייקטיבי. 28. כאשר מבקש מעביד לשלול מעובד את פיצויי הפיטורים, נטל ההוכחה כי התקיימו הנסיבות לשלילת הפיצויים מוטל על המעביד. מידת ההוכחה הנדרשת, שלא כנדרש במסגרתו של הליך הפלילי, היא נטיית מאזן ההסתברות לקיומה של התנהגות המצדיקה שלילית הפיצויים. במקרה דנא, סבורים אנו כי הנתבעת עמדה בנטל הנדרש באשר למעשים אשר בוצעו, לכאורה, ע"י התובע. 29. אין ספק כי המעשים אשר מיוחסים לתובע, יכולים היו להסב לנתבעת נזק רב ויכולים היו להשפיע על המשך מתן שירותי הפזומט לצה"ל ואף ללקוחות אחרים. אין ספק כי יש להרתיע עובדים אחרים מביצוע מעשים שכאלה. בנסיבות אלה, משרכשה הנתבעת לתובע אמון רב והתבדתה, בהתחשב בחומרת המעשים ובתקופת העבודה הקצרה יחסית של התובע, קובעים אנו כי נסיבות העניין הצדיקו פיטורי התובע תוך שלילת מלוא פיצויי הפיטורים. 30. באשר למכתב הפיטורין אותו תבע התובע לקבל לידיו - מתצהירו של מר שורר עולה כי הנתבעת לא נתנה בידיו של התובע מכתב פיטורים בטעות. כן נטען כי עם הגשת התצהירים נמסר מכתב פיטורין לתובע. התובע לא הצהיר על קבלת המכתב אולם מכל מקום, בסיכומיו לא שב ב"כ התובע על הדרישה לקבלת מכתב פיטורין. 31. סיכומו של דבר, התביעה נדחית. 32. בנסיבות העניין, ומשלא ביקשה ב"כ הנתבעת בסיכומיה פסיקת הוצאות, איננו עושים צו להוצאות. 33. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. חוזהתחנת דלקהסכם קיבוצי