הגדרת המחלוקת לפנינו תביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני, לשנים 2008-2002. אין חולק, כי התובעת הינה ארגון מעסיקים בישראל, החתום על הסכם קיבוצי כללי מיום 10.7.03 [ת/1 - נספח א'], אשר הורחב בצו הרחבה, בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, מיום 27.9.04 [ת/1 - נספח ב' (להלן: צו ההרחבה)]. קודם לכן, היה בתוקף הסכם קיבוצי כללי אחר, הוא "הסכם מסגרת" מיום 8.3.79, ביחס לענפים וסקציות מקצועיות המפורטים בנספח א' להסכם זה, ובהם - מתכת חשמל ואלקטרוניקה [ת/1, נספח ג']. גם הסכם קיבוצי זה הורחב בצו הרחבה, מיום 1.7.80, אשר חל, לפי האמור בו - "על כל העובדים והמעבידים בישראל המעסיקים לא יותר מ-20 עובדים בענפי המלאכה והתעשייה הזעירה המפרטים בתוספת השניה ..."; בין הענפים בתוספת האמורה כלולים גם "מתכת חשמל ואלקטרוניקה" [ת/1 - נספח ד', ס' 2 לתוספת השניה (להלן: צו ההרחבה הראשון)]. אין מחלוקת, למעשה, כי הנתבעת העסיקה 6 עובדים, בתקופה הרלבנטית, והמחלוקת העיקרית הינה בקשר לסיווג עיסוקה של הנתבעת. לטענת התובעת - הנתבעת הינה עסק המשתייך לענף המתכת, הואיל ועיקר עיסוקה בביצוע עבודות מסגרות לתעשייה וכן ביצוע תיקונים, לרבות תיקונים לכלים כבדים. זאת, על סמך ביקור שנערך במפעל הנתבעת, ביום 30.10.07, ע"י מר יובל ויטקה, "רכז שטח" אצל התובעת [ת/1, ס' 8-7]. בנוסף, סבורה התובעת, כי גם הגדרת הנתבעת את עצמה, כמי שעוסקת "בעבודות מסגרות בציוד הנדסי ..." [ס' 6 לכתב-ההגנה], מכניסה אותה תחת כנפי "ענף המתכת", ועל כן, חלים עליה שני צווי ההרחבה הנ"ל. לעומת זאת, טוענת הנתבעת - כי צווי ההרחבה אינם חלים עליה והיא אינה חייבת בדמי טיפול ארגוני לתובעת, באשר אינה עוסקת ב"עבודות מסגרות למבנים ותעשיה", כאמור בסיפא להגדרת "מפעל/מעסיק" בצו ההרחבה, אלא, היא עוסקת "בתיקונים של ציוד הנדסי ויש הבדל בין השניים ..." [תצהיר מנהל הנתבעת, מר מאיר ביטון - נ/1, ס' 17]. דיון והכרעה לאחר ששמענו את הצדדים, התרשמנו בהם ומהתצהיריהם, קראנו את סיכומיהם וחזרנו ועיינו בכל החומר שהוגש לנו, דעתנו היא, כי הצדק עם הנתבעת. להלן יובאו נימוקינו. צו ההרחבה הראשון, הרלבנטי לתחילת התקופה בגינה נתבעים דמי-טיפול ארגוני, דיבר על ענפי "התעשיה הזעירה", שבתוספת השניה, ושם נמנו "מתכת חשמל ואלקטרוניקה" - באופן כללי, ללא כל פרוט לסוגי עיסוק בתחומים האמורים. שמה של הנתבעת מדבר בעד עצמו - "מ.מ.ה. מסגריה מכנית הידראולית בע"מ" - וכבר ממנו לומדים, על הענף בו עוסקת הנתבעת. ההגדרה המילונית של "מסגריה מכנית" היא: "בית-מלאכה לעיבוד כלי מתכת שונים באמצעות מחרטות, גיצות וכדומה" [מילון "אבן שושן", סיכומי התובעת] בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה, מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אנו מוצאים תחת הענף הראשי 28 - "תעשיות מוצרי מתכת (למעט מכונות וציוד)" את ענף משנה 281 - את ההגדרה: "עיבוד מתכות (מסגריות)"; ובתיאור, שם, נכתב: "ייצור מוצרי ברזל ומתכות אל ברזליות ותיקונם, כגון: ... כלי עבודה ... ועוד". תיאור זה מתיישב עם דברי מנהל הנתבעת, על עבודות המסגרות המתבצעת אצלה: "אנו נותנים שירות תיקונים לפטישי חציבה הידראוליים, זה המרכיב העיקרי של העסק" [עמ' 7, ש' 3]; ובהמשך - "בין היתר אנו מתקנים את המכלולים של הפטיש, נותנים תיקונים למכלולים, המכלולים עשויים מפלדה ... זה עיקר עבודתנו" [שם, ש' 10-7]. מכאן, שמדובר בעסק שעיקר עיסוקו בתיקון כלי עבודה, כנ"ל. התחום של "תיקון פטישים" מופיע גם בפרסום של הנתבעת באתר האינטרנט שלה, [ת/2], ועל כך העיד המנהל, כי "הרכבת הפטיש זה מסגרות לתעשייה" [עמ' 8, ש' 14]. באותו פרסום של הנתבעת, באינטרנט, מופיע תיאור העבודות המבוצעות במסגרייה המכאנית ההידראולית בתחום ההתמחות של הנתבעת, שהוגדר "עבודות הדורשות פתרונות מיוחדים ללקוח כגון בניית מכונות מותאמות אישית". גם אם אתר זה מתאר תקופה מאוחרת לתקופת התביעה, כטענת הנתבעת, הרי, את פעולות תיקון כלי העבודה הכבדים, המבוצעות ע"י עובדי הנתבעת, שהן, הלכה למעשה, פרוק והרכבה של ציוד מכני הנדסי, אין להגדיר אחרת, אלא, כפעולות מסגרות. כך נאלץ להשיב גם מנהל הנתבעת, לאחר ניסיונות להתחמק מכך, בהשיבו לשאלה [עמ' 11, ש' 8-7]: "ולפעולות האלה קוראים מסגרות?" בתשובתו: "אם אתה רוצה, אין לי שם אחר לזה." בכך, עונה הנתבעת גם על ההגדרה החדשה, בצו ההרחבה, בו מוגדר "מפעל/מעסיק" כך: "כל מפעל, מעסיק בענפי המתכת החשמל והאלקטרוניקה המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור או ההרכבה בענפים הבאים: מתכת ... מעבדות לתיקון ציוד חשמל וכלי עבודה ... מכשירנות ... תכנון, פיתוח וייצור דגמים לתעשייה ולשירותים, עבודות מסגרות למבנים ותעשיה". לא רק שהנתבעת עונה על הסיפא: " "עבודות מסגרות ל... תעשיה", כמוגדר בצו ההרחבה, כבר לפי עדותו המפורשת של מנהלה, כמצוטט לעיל, הנה, בקשר לחלק העיקרי של עיסוקי הנתבעת, טיפולה בפטישי חציבה - דעתנו היא, כי תיקון פטישים הידראוליים או התאמתם, למשל, לעבודה ימית, כפי שהעיד המנהל, אף הוא בגדר ייצור והרכבה בתחום זה; ובלשונו [עמ' 8, ש' 20-16]: "מי שרוצה לעבוד בעבודה ימית, בתוך הים, והוא צריך פטיש חציבה, אנו מתאימים אותו מבחינה הידראולית לכלי שיעבוד בים. וזה אומר, שאנו מפרקים את המכלולים ואנו יכולים להחליף בוקסות או חלקים פנימיים אחרים, נכון שהכל ממתכת, אבל מתכת זה לא אומר שאנו עוסקים בעבודות מתכת ...". אף אם בהמשך עדותו, התייחס מנהל הנתבעת אל כלי צמ"ה, אותם מתקנת הנתבעת, כאל טרקטורים המשמשים רק לפיתוח ולא לתעשייה [עמ' 11, ש' 10-9], ואלה אינם באים בגדר פרק 28 לסיווג האחד, שכן, הוא ממעט "מכונות וציוד", הם יכולים לבוא בגדר פרק 29 לסיווג האחיד, המדבר על תעשיית מכונות וציוד, יש לציין, כי מנהל הנתבעת חזר והדגיש לפנינו, כי עיקר עיסוקה של הנתבעת קשור לתיקון פטישי חציבה הידראוליים. על כן - הסיווג של הענף בו עוסקת הנתבעת צריך להיקבע לפי תחום עיסוקה העיקרי והמסקנה מהמקובץ היא, כי - צווי ההרחבה חלים על הנתבעת. אשר לסכום דמי הטיפול בעת הדיון המוקדם, מיקדה הנתבעת את המחלוקת לנושא המשפטי, בדבר עצם תחולת צווי ההרחבה עליה. בסיכומיה, העלתה "טענה מקדמית" והיא, כי "יש למחוק את התביעה על הסף", מאחר שלא הוכחה ולא נטענה טענה לגבי מספר הפועלים שהעסיקה הנתבעת ו/או הסכום המגיע לתובעת עפ"י חשבונה; הכל - בהסתמך, כביכול, על פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה - ע"ע 221/09, ההתאחדות התעשיינים בישראל נ' בטר אנד דיפרנט בע"מ [מיום 15.7.10, צורף לסיכומי הנתבעת]. אין הנדון דומה לראיה. ראשית - בכתב-התביעה נכתב "ברחל בתך הקטנה", כי "הנתבעת מעסיקה 6 עובדים ..." [סעיף 1.3]. על עובדה זו חזרו גם בתצהיר מטעם התובעת [ת/1, ס' 6] וגם בתצהיר מטעם הנתבעת, ללא כל הסתייגות מהנתון המספרי [נ/1, ס' 6)] , נהפוך הוא - יש הודאה, כי "אצל הנתבעת מועסקים כ-6 אנשים ..." [נ/1, ס' 67(5)]. במצב דברים זה - לא ניתן לומר, שלא נטענה ולא הוכחה הטענה, לעניין מספר העובדים בנתבעת, הרלבנטית לשיעור דמי הטיפול שנתבעו. שנית - בניגוד למקרה שנדון בפסק הדין הנ"ל - במקרה שלפנינו, כן עתרה התובעת לסעד של חיוב הנתבעת "להמציא את הפרטים הנדרשים על פי התקנות, מאושרים על ידי רו"ח ו/או עו"ד, לעניין מלוא שכר העבודה ששולם לעובדי הנתבעת בתקופה נשוא תביעה זו." [כתב-התביעה, ס' 61]. לפי תקנה 1 לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני - מקצועי לארגון מעבידים), תשל"ז-1977, כפי שאף פורשה בפסיקת ביה"ד הארצי - שעור דמי הטיפול יקבע לפי שכר העבודה ששולם לעובדים במפעל או לפי שעור מחצית דמי החבר, לפי הנמוך. התובעת ביססה את תביעתה על מחצית דמי החבר השנתיים אצלה, לפי טבלאות תעריפיה לשנים הנתבעות, 2008-2002 [צורפו כנספחי ה' לתצהיר מטעמה, ת/1], כשהתעריפים משתנים בהתאם למספר העובדים. כאמור לעיל, אין חולק שהנתבעת העסיקה 6 עובדים. התובעת הגישה תביעתה בהתאם למחצית דמי החבר לשנה, כיוון שדרישתה לקבל פרוט על שכר העבודה ששולם, בפועל, לעובדי הנתבעת - לא זכתה למענה ענייני; שכן, בהתכתבות בין הצדדים התייחס ב"כ הנתבעת רק לנושא אי תחולת צווי ההרחבה עליה. הדרישה לנתונים, אותם ביקשה התובעת מהנתבעת, פורטה במכתב מאת בא-כוחה אל הנתבעת, מיום 12.11.07, ובו גם צוינה החלופה לפי המנגנון הקבוע בתקנות, בצרוף חישוב הפרשי הצמדה וריבית לחוב הנטען. הנתבעת אישרה קבלת מכתב זה, במכתב תשובתה, מיום 5.12.07 [נספח ו' לכתב-התביעה] ותוכן ההתכתבות המפורטת בתביעה אף אושר בכתב-ההגנה [ס' 10]. נוכח זאת - אין לקבל את הטענה, שהתובעת לא הוכיחה את סכומי התביעה. משהנתבעת לא הציגה אלטרנטיבה לסכום שנדרשה לשלם, לפי שכר עובדיה, הלכה למעשה, יש להניח שהסכום שנדרש ממנה כתשלום דמי טיפול, לפי מחצית דמי החבר השנתיים אצל התובעת, היה נמוך מהסכום שהיה על הנתבעת לשלם כדמי טיפול, לו היו מחשבים אחוזים מהשכר ששולם, כקבוע בתקנות. משלא מצאה הנתבעת לנכון להמציא את הנתון האחר, בקשר לשכר ששולם - עליה לשאת בתשלום לפי חישובי התובעת. סיכום צווי ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה חלים על הנתבעת. אשר על כן - אנו מחייבים אותה לשלם לתובעת דמי טיפול ארגוני לשנים 2008-2002, כנתבע, בסך 6,290 ₪; הסכום ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הגשת התביעה - 15.7.08 - ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, תשתתף הנתבעת בהוצאות התובעת, בתשלום 2,500 ₪ שכ"ט עו"ד; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין. חוזהמתכתהסכם קיבוצי