I. ההליך 1. התובעים, מהנדסים והנדסאים במחלקת פיתוח ובינוי של הנתבעת, מבקשים מאיתנו לחייב את הנתבעת לשלם הפרשים עבור אחזקת רכב (תשלום עבור קילומטרז', אין התביעה מתייחסת לתשלום בעד רישיון וביטוח). תובע אחד הגדיר את תביעתו בלשון זו: "התביעה שלי שלא נתנו לי להשתמש ברכב שלי עוד X ק"מ כל חודש בעד האוניברסיטה" (פ/25). 2. ואלה העובדות הצריכות לעניין: א) כל אחד מהתובעים נתקבל לעבודה אצל הנתבעת על-פי כתב מינוי ובו התייחסות להשתתפות הנתבעת באחזקת רכב. בכל כתב מינוי נוסח שונה והוא: - "תנאי העסקתך הם... 3. הקצאה של 12,000 ק"מ לשנה..." (גולדברג). - "...לצורכי העבודה יועמדו לרשותך האמצעים הבאים: א. הקצאת ק"מ בשיעור של 1000 ק"מ לחודש וכן אחזקה קבועה בגובה 75%, כמקובל במוסד..." (בר-נר). - "... מוצע לך התפקיד הנדון בתנאים דלהלן: 1. תקופת ניסיון עד שנה אחת... 3. לצורכי העבודה יועמדו לרשותך האמצעים הבאים: א. הקצאת ק"מ. בשיעור של 800 ק"מ בחודש וכן אחזקה קבועה בגובה 75%, כמקובל במוסד..." (מנדלר). - "...מוצע לך התפקיד הנדון בתנאים כדלקמן: ב. החזקת רכב - המלצה ל-700 ק"מ לחודש ו-75% החזר הוצאות קבועות, כפוף לאישור ועדת רכב ..." (ארוגטי). - "... תועסק על-פי חוזה מיוחד לתקופת ניסיון של שנתיים... בתנאים הבאים: ...4. השתתפות באחזקת רכב לפי 1000 ק"מ לחודש, כולל החזר 75% ההוצאות הקבועות רשיון וכדו'..." (פרסטי). - "...3. השתתפות בהוצאות אחזקת רכב 1200 ק"מ לחודש... כפוף לאישור ועדת רכב..." (כהן); ב) במהלך החקירה הנגדית אמרו התובעים שהקילומטרז' ניתן לצורך נסיעה עבור הנתבעת ולא לצורך נסיעות פרטיות. גם מהחוזרים שנשלחו לתובעים ברור שהחזר הוצאות רכב מיועד לנסיעות בתפקיד (ראה חוזר מיום 26/11/1975 שנתקבל על-ידי מר ארוגטי). כן העידו התובעים כי דיווחיהם אמת ושדיווחו רק על נסיעות למען הנתבעת (ראה פ/27).כל תובע חייב לדווח לנתבעת כל חודש על נסיעותיו בתפקיד, בטופס מיוחד (נ/6, נ/8), ועל סמך דיווח זה שולם לו. לא ישולם לעובד יותר מהמכסה שנקבעה לו, אין דרישה מטעם הנתבעת לנסוע ברכב הפרטי מעל למכסה. סידור הדיווחים התחיל, כנראה, ב-1972 (פ/20). התובעים ביקשו מכסה גבוהה יותר כדי לנצל אותה בנסיעות עבור הנתבעת - "אילו אושרה לי מכסה גבוהה יותר הייתי מנצל אותה בשביל האוניברסיטה, ולא לנסיעות פרטיות" (פ/25). כאשר תובע אחד נתבקש לבדוק את יומנו התברר, שבחודש אחד נסע כ-400 ק"מ למרות שהמכסה שלו היתה 800 ק"מ לחודש (פ/30-29); ג) לנתבעת ועדת רכב הקובעת תנאים של אחזקת רכב. לאחר קביעה ראשונה רשאי העובד ומנהל מחלקתו לערער לוועדת הרכב. קיים טופס "בקשה להשתתפות באחזקת רכב" שהעובד ומנהל מחלקתו ממלאים ומגישים לוועדת הרכב, וידוע לתובעים שהוועדה צריכה לאשר תנאי אחזקת רכב. החוזרים והודעות בקשר לאחזקת רכב נשלחו לתובעים מאת ועדת הרכב (ראה המסמכים המצורפים לתצהיר מר ארוגטי ממרץ 1978). התנגדותם של התובעים להקטנת מכסות הקילומטרז' נדונה בוועדת הרכב ובוועדת עררים, בא-כוחם דאז של התובעים הופיע בפני ועדת העררים (פ/ 13); ד) לאחר מלחמת יום הכיפור הוקפאו וצומצמו עבודות הבניה בהר הצופים וחלה ירידה בכמות ואורך הנסיעות הנדרשת מהתובעים במסגרת ביצוע תפקידיהם עבור האוניברסיטה. הבעיה נדונה בוועדת הרכב וזו קבעה לתובעים מכסות חדשות, שלטענת הוועדה משקפות את הקילומטר שרכבם עובר למטרות עבודתם. על הקביעה הנ"ל עררו התובעים לוועדת הרכב וערריהם נתקבלו בחלקם. התובעים קיבלו הודעות על תוצאות הערעור (פ/12). חלק מהודעות אלה הוגשו לבית-הדין. יש לציין שהיו מקרים שמכסת הקילומטרז' של עובד הועלתה על-ידי ועדת הרכב (פ/24, פ/38); ה) אין ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים דן באחזקת רכב ובהסכם שנרשם במשרד העבודה באפריל 1977, וחל לשנים 1978-1976 (א/1), נאמר במפורש שאין הסכמה בין הצדדים בקשר לאחזקת רכב ו"אין ועדת ה-4 דנה בנושא הרכב"; ו) מר פרסטי העיד, שההוצאות הממשיות על הרכב הן יותר ממה שהוא מקבל מהאוניברסיטה (פ/21), ולאחר חישוב ההוצאות וההכנסות על נסיעה בתפקיד הוכיח הפסד על כל קילומטר שנסע. חלק מהתובעים הכחישו שהם מפסידים על הנסיעות וחלק אמרו שלא עשו חישוב (פ/25). תובע אחד העיד, שאם היה נוסע פחות היה חוסך (פ/28) ושכל ק"מ שהוא נוסע גורם לו הפסד. התובע מר גולדברג העיד, שהוא אינו מסכים עם מר פרסטי שהוא מפסיד כשר נוסע בתפקיד וטען, שהקילומטרז' שהוא מקבל בעד נסיעות בתפקיד מכסה את מלוא ההוצאות של הנסיעות (פ/32). בהמשך החקירה הנגדית נתבקש מר גולדברג על-ידי עורך-דין שפאר לחשב הוצאות נסיעה של ק"מ, והתוצאה היתה שהוא מקבל (מהאוניברסיטה) 85 אגורות לק"מ לאחר מס ומוציא כ-98 אגורות הוצאות לק"מ (פ/33-32); ז) נתברר שתובע אחד, מר פרסטי, קיבל תשלום חודשי בעד אחזקת רכב משך שנה אחת מהשנים 1970-1969, כאשר לא היה בידו רישיון נהיגה ואשתו היתה בעלת הרכב המשפחתי (פ/21-16). לעד הנתבעת לא היה הסבר לתופעה חריגה זו, ולא ידע כיצד קרה דבר הנוגד את נוהלי האוניברסיטה (פ/39-38). בתקופה שלפני 1972 פרסטי (והאחרים) לא נתבקשו למלא דיווח נסיעות. II. פסק-דין 3. אם נגדיר השאלה העומדת לדיון בצורה הטובה יותר לתובעים, היא - האם הנתבעת התחייבה לשלם לתובעים מכסה ק"מ מסוימת משך כל העסקתם? התשובה לשאלה הראשונה הינה שלילית מהסיבות הבאות: לא נאמר בשום מקום ולא נאמר לאף אחד מהתובעים שהם זכאים למכסה ק"מ מסוימת משך כל העסקתם. אין הסכם קיבוצי המעניק לתובעים זכויות בקשר לתשלום בעד אחזקת רכב. אין לתובעים חוזה עבודה אינדיווידואלי משך התקופה שבה הורידו את מכסה הק"מ (1974), המונע מהנתבעת לשנות תנאי אחזקת הרכב או מעניק תנאים לתקופה קצובה. חוזי העבודה שלפיהם נתקבלו התובעים לעבודה לא מעניקים זכויות ליותר משנה - שנתיים ולאחר מכן עובדים התובעים לפי חוזה עבודה לתקופה בלתי-קצובה. כאשר אין הוראה אחרת בחוק או בהסכם קיבוצי, רשאי מעסיק לשנות תנאים של חוזה עבודה לתקופה בלתי-קצובה, כולל הורדתו או ביטולו של תשלום בעד אחזקת רכב (ראה דב"ע לז/26 - 2 [1]; דב"ע לה/30 - 3 [2], בע' 313). לפי נוהלי האוניברסיטה ישנה ועדת הרכב הקובעת את מכסת הק"מ של התובעים והתובעים ידעו על כך ממכתבי המינוי של חלק מהם או מהודעה בתחילת עבודתם. 4. התובעים העידו כי הקילומטרז' שולם בעד נסיעות בתפקיד ולא בעד נסיעות פרטיות ושהם לא חייבים לנסוע לצורכי עבודה מעל לק"מ המאושר. עקרון יסודי הינו, שהמעסיק שעבורו נוסע העובד בתפקיד רשאי להורות לעובד מתי וכמה לנסוע. הייתכן מצב שנחייב הנתבעת לשלם ק"מ בעד נסיעות שלא רצתה שיסעו? 5. חלק מהתובעים העידו שהם מפסידים על כל ק"מ שנוסעים בתפקיד. אחד התובעים, שהכחיש זאת, עשה חישוב (בעזרת עורך-דין שפאר) והוברר שהוא מפסיד כ-13 אגורות לכל ק"מ שהוא נוסע בתפקיד. אם כן, מהו ההיגיון בתביעה האומרת "תן לי להפסיד כסף"? דחיית התביעה אינה גורמת עוול לתובעים, מאחר והם מפסידים כאשר הם נוסעים בתפקיד, ונתברר שחלק מהעובדים נוסעים פחות מהמכסה שלהם, ואין הם חייבים לנסוע ברכבם הפרטי מעל למכסה שנקבעה. 6. המקרה של מר פרסטי, שארע בשנים 1972-1969, נוגד את נוהלי הנתבעת, אבל טעות אחת של הנתבעת אינה מעניקה לכל העובדים זכויות ואינה משנה את נוהלי האוניברסיטה. 7. התובעים עשו מאמצים לדייק בעדותם בפנינו, אבל נתברר מחקירתו הנגדית של עורך-דין שפאר, שמאמצים אלה לא תמיד הצליחו. חלק מהכתוב בתצהירים הראשונים של התובעים אינו מדויק. הצמצום במכסה הק"מ לא בא מעולם אחר ובלי סיבה או בסיס - הוא בא דרך הוועדה האחראית על קביעת תנאי אחזקת רכב. התובעים עררו על קביעת הוועדה, והתביעה הוגשה על רקע מאבק ארוך של התובעים נגד השיוי במכסה הק"מ. בעניין זה היה משא-ומתן בין הארגון היציג לבין המעסיק ואפילו סכסוכים קיבוציים ותוצאה היהת, שוועדת הרכב עדיין קובעת תנאים אלה. 8. התוצאה היא שאין יסוד לתביעה ודינה להידחות. על כל אחד מהתובעים לשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך 750 ל"י (סה"כ 4.500 ל"י). חוזההסכם קיבוצי