מבוא 1. מדובר בתביעה לתשלום תגמולי בטוח על פי פוליסת ביטוח חיים שהוצאה לתובעת, לביא אביבה (להלן: "התובעת") על ידי הנתבעת והכוללת, בין היתר, כיסוי ביטוחי למקרה של אובדן כושר העבודה, על פי נספח "ביטוח נוסף לתשלום פיצויים חודשיים ולשחרור מתשלום פרמיות במקרה של נכות הגורמת לאובדן מוחלט של כושר העבודה", נ/1 (להלן: "הפוליסה"). 2. התובעת ילידת 1951, גרושה ואם לשתי בנות בגירות, מנהלת חשבונות בהכשרתה. התובעת ציינה בתצהירה כי עבדה כמנהלת חשבונות עצמאית במשרה מלאה ואף למעלה מכך, במסגרת חברה שהוקמה על ידה ואשר נתנה שרותי הנהלת חשבונות לארבעה משרדי נסיעות (סעיף 12 לתצהיר, ת/1 ועמ' 8-9 לפרוטוקול). 3. התובעת טוענת כי החל משנת 1996, חלה התדרדרות במצבה הרפואי והיא אובחנה כסובלת מדיכאון. התובעת טוענת כי לאור מצבה הרפואי, הפסיקה לעבוד באופן מוחלט, החל משנת 1996 וציינה כי פנתה למוסד לביטוח לאומי, בתביעה להכרה בנכות כללית ונקבעה לה דרגת אי כושר בשיעור של 75% לצמיתות. 4. התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, על פי הפוליסה. הנתבעת הכירה בזכאותה של התובעת לתגמולי ביטוח, משך כחמש שנים, עד ליום 31.7.01. החל מיום 31.7.01 ועד ליום 31.1.02, שילמה הנתבעת לתובעת, תגמולי ביטוח בשיעור של 50%. החל מיום 31.1.02, דחתה הנתבעת את התביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. 5. התובעת עותרת לחייב את הנתבעת בתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה מלא החל מיום 31.7.01 ועד מועד הגשת התביעה. הזכאות לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה 6. סעיף 1 לתנאי הפוליסה קובע כדלקמן: "המבוטח יחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה אם עקב מחלה או תאונה הפך המבוטח לנכה וכתוצאה מכך נשלל ממנו בשיעור של 75% הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק עד אותה מחלה או תאונה ושבעקבותיהן אף נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, השכלתו ולהכשרתו". 7. התובעת תמכה תביעתה בחוות דעתו של פרופ' עמיחי לוי, מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אשר העריך את נכותה הנפשית בשיעור של 50%, בשל מחלה דכאונית-חרדתית קשה והוסיף וקבע כי נכותה התפקודית עומדת על 75%. כן הוגשה מטעם התובעת חוות דעתו של ד"ר ששון הדר, מומחה לרפואה תעסוקתית, אשר ציין כי התובעת איבדה את כושר העבודה במקצועה כמנהלת חשבונות באופן מלא ולצמיתות וכי אינה כשירה לכל עיסוק סביר אחר בהתאם להכשרתה, נסיונה והשכלתה וזאת בשל מצבה הנפשי, לרבות חרדה ודכאון המפריעים לה בריכוז, זכרון והתמודדויות הנדרשות ממנהלת חשבונות ובשל בעיות אורטופדיות ופיברומיאלגיה שאינן מאפשרות לה לעסוק בעיסוק כלשהו ומגבילות אותה לעסוק בפעילות פיזית. 8. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר פלד, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, אשר ציין כי לתובעת יש תלונות נפשיות אך אינה סובלת מנכות נפשית וכי אין נכות תפקודית או אובדן כושר עבודה על רקע נפשי. כן הוגשה על ידי הנתבעת חוות דעתו של פרופ' יהודה לרמן, מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית, אשר חיווה דעתו כי התובעת יכולה להמשיך ולעבוד כמנהלת חשבונות במשרה מלאה וכי לא איבדה את כושר עבודתה לפי תנאי הפוליסה. 9. נוכח הפערים בין חוו"ד המומחים מטעם הצדדים, מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום הפסיכיאטרי, פרופ' חנן מוניץ. פרופ' מוניץ ציין בחוות דעתו כי לא מצא אצל התובעת סימנים של דכאון וכי למרות תחושתה הסובייקטיבית ותלונותיה על הפרעה בזכרון, לא הודגם ממצא כזה בבדיקה. פרופ' מוניץ ציין כי: "בהעדר תסמונת נפשית אין לקבוע לנבדקת אחוזי נכות על רקע נפשי. להערכתי הדבר נכון לכל התקופה מ- 1997 ואילך". פרופ' מוניץ הוסיף וציין כי הינו מצטרף לדעתו של פרופ' לרמן כי מבחינה נפשית, אין כל סיבה שהתובעת לא תוכל לתפקד כמנהלת חשבונות. 10. התובעת ויתרה על חקירתו הנגדית של פרופ' מוניץ. משחוות דעת המומחה, לא נסתרה, הרי שיש לקבוע כי אין לתובעת נכות נפשית ובנסיבות אלה, לא ניתן לקבל טענתה של התובעת כי בשל מצבה הנפשי, איבדה את כושרה לעבודה כמנהלת חשבונות. 11. למעלה מן הצורך יצויין כי בסיכומים שהוגשו מטעם התובעת, אין כל התמודדות עם חוות דעתו וקביעותיו של פרופ' מוניץ. אשר לתוצאות ההימנעות מחקירה נגדית של המומחה על חוות דעתו, ראה ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז (5) 170 (1993). משפרופ' מוניץ, לא נחקר וחוות דעתו לא עורערה ולא נסתרה, לא ניתן לקבל טענותיה של התובעת המבקשת להסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעמה אשר קביעותיה ומסקנותיה נשללו על ידי המומחה שמונה מטעם בית המשפט. 12. אשר לחוות הדעת בתחום התעסוקתי, ד"ר ששון הדר, המומחה מטעם התובעת, אישר בחקירתו הנגדית כי מסקנתו בדבר אובדן כושרה של התובעת לעבודה, כמנהלת חשבונות, מתבססת על מצבה הן בתחום הנפשי והן בתחום האורטופדי ותסמונת הפיברומיאלגיה. ד"ר הדר אישר כי אינו מומחה בתחום הנפשי וכי בעניין הנכות הנפשית, הסתמך על חוות דעתו של פרופ' לוי, המומחה מטעם התובעת, ומסמכים רפואיים נוספים שהיו בפניו. נוכח קביעות המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' מוניץ, כי התובעת אינה סובלת מנכות נפשית, ברור כי כל מסקנה המסתמכת על חוות דעתו של פרופ' לוי, המומחה מטעם התובעת, אינה יכולה לעמוד. למעלה מן הדרוש, ראיתי לציין כי בחקירתה הנגדית של התובעת עלה כי התובעת נסעה לחו"ל לבקר את בתה המתגוררת באיסלנד, נסעה להודו ולספרד (עמ' 9 לפרוטוקול) וניסתה לנהל צימר (עמ' 10-11 לפרוטוקול). עובדות אלה וכן אופן ניהול ההליכים על ידי התובעת, לרבות הבקשות הרבות שהוגשו על ידה, באופן אישי, לבית המשפט, בכתב יד, בלשון ברורה ורהוטה, אינן עולות בקנה אחד עם הטענה על פיה התובעת סובלת מבעיה נפשית חמורה המונעת ממנה לעבוד במקצועה ויצויין כי אף התובעת עצמה אישרה בעדותה בזו הלשון: "אין לי בעיה נפשית. יש לי בעיות נפשיות אבל אני לא חולת נפש" (עמ' 16 לפרוטוקול). 13. אשר לתחום האורטופדי, ד"ר הדר אישר בחקירתו הנגדית כי אינו מומחה בתחום האורטופדי ויצויין כי התובעת לא צרפה חוות דעת של מומחה בתחום זה. בנסיבות אלה, טענתה של התובעת כי הינה סובלת מנכות אורטופדית המגבילה את כושר העבודה בכלל וכמנהלת חשבונות בפרט, לא הוכחה. יתרה מכך, ד"ר הדר עצמו ציין כי בבדיקה קלינית שערך לתובעת, לא מצא הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני וכי: "אני לא קובע אחוזי נכות. האורטופד קובע אחוזי נכות" (עמ' 21 לפרוטוקול) ובהמשך כשנשאל אם נכון שמבחינה אורטופדית אין מניעה לעבודה כמנהלת חשבונות, אישר: "אורטופדית זה בעיה של שלד, שרירים ועצמות. לשבת, עבודה בישיבה, לנהל חשבונות, עובד עבודה בישיבה, אין מניעה" (עמ' 22 לפרוטוקול). 14. אשר לטענה בדבר אובדן כושר עבודה בגין תסמונת הפיברומיאלגיה, הרי שדין טענה זו להדחות בהיותה בגין הרחבת חזית אסורה. ד"ר הדר ציין בחוות דעתו כי התובעת הופנתה בשנת 2005, לראומטולוג אשר קבע שהיא סובלת מפיברומיאלגיה, אלא שבכתב התביעה המתוקן, אשר הוגש ביום 16.1.06, לא נכללה כל טענה בדבר נכות בתחום הראומטולוגי בגין פיברומיאלגיה וטענותיה של התובעת בעניין זה, מהוות הרחבת חזית אשר ב"כ הנתבעת התנגד לה (ראה התנגדות להרחבת חזית בישיבת קד"מ מיום 27.4.08 וכן עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת 11.12.08). מעבר לדרוש יצויין כי לא זו בלבד שהטענה לאובדן כושר עבודה בגין פיברומיאלגיה, מהווה הרחבת חזית אסורה, הרי שהתובעת לא צרפה חוות דעת של מומחה בתחום הראומטולוגי ואף ויתרה על בקשה לצרוף חוות דעת נוספות (ראה דברי ב"כ התובעת בישיבת קדם המשפט מיום 27.4.08), לפיכך דין טענותיה של התובעת בעניין זה להדחות גם לגופו של עניין. 15. מהמקובץ עולה כי נוכח קביעת המומחה מטעם בית המשפט, על פיה התובעת אינה סובלת מנכות נפשית כלשהי וכי מבחינה נפשית, אין מניעה שהתובעת תעבוד ותתפקד כמנהלת חשבונות, דין תביעתה של התובעת להדחות שכן לא הוכח כי הינה בלתי כשירה באופן מוחלט לעבודה או כי נשלל ממנה, בשיעור של 75%, הכושר להמשיך ולעבוד במקצועה או בעיסוקה כהגדרת "אי כושר עבודה מוחלט" בסעיף 1 לתנאי הפוליסה, נ/1. סיכום 16. משלא הוכח כי התובעת איבדה את כושרה לעבוד במקצועה ובעסוקה בהתאם להגדרת "אי כושר עבודה מוחלט" על פי סעיף 1 לתנאי הפוליסה, נ/1, לא הוכח קרות מקרה הביטוח ודין התביעה להדחות. התביעה נדחית. אשר לשאלת ההוצאות, הגם שהנתבעת נשאה בהוצאות לרבות שכ"ט מומחים רפואיים והוצאות הכרוכות בניהול הדיון, הרי שבנסיבות העניין, בהתחשב במצבה הכלכלי של התובעת, אשר הוכרה כזכאית לסיוע משפטי, ראיתי לחייב את התובעת בהוצאות מופחתות, בסך כולל של 6,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. אובדן כושר עבודהפיברומיאלגיה