1. לפנינו תביעה להפרשי שכר ולסעד הצהרתי הנובעים לטענת התובעת מזכאותה לתוספת של 20% בעד שעות עבודתה בתחום המשמרת השניה (להלן: גם "התוספת") וזאת ממועד תחילת עבודתה בנתבעת (להלן: "הנתבעת" או "העירייה") (שנת 1975) ועד למועד הגשת התביעה. 2. בחודש ספטמבר 1975 התקבלה התובעת לעבודה אצל הנתבעת בחדר העיון שבמרכז הקהילתי "בית בארבור". 3. ביום 27.11.79 קיבלה התובעת כתב מינוי לקביעות בתפקיד מדריכה ודורגה לפי דרגה ב.א. של דירוג עובדי הוראה וחינוך (נספח א' לתצהירו של מר אבי זוהר). 4. במשך כל שנות עבודתה מועסקת התובעת בחדר עיון ו/או בספריה במרכזים הקהילתיים השונים שבבעלות העירייה כדלקמן: מספטמבר 1975 ועד ליום 10.12.94 בספרייה במתנ"ס "בית בארבור". מיום 11.12.94 ועד לחודש פברואר 2000 בחדר העיון במתנ"ס "לב ת"א" ("בית תמי"). מיום 8.3.00 ועד 10.9.00 בספריה במתנ"ס "בית בארבור". מיום 11.9.00 ועד היום בספריה במתנ"ס "בית פרנקפורט". 5. מיום 2.12.98 ועד ליום 17.8.99 נעדרה התובעת מן העבודה עקב שמירת הריון על חשבון ימי מחלה, ומיום 18.8.99 ועד ליום 22.1.00 היתה בחופשת לידה שהוארכה על חשבון ימי חופשה. 6. התובעת מועסקת במשך כל שנות עבודה במשרה מלאה בהיקף של 30 שעות שבועיות. כמו כן מועסקת התובעת רוב השבוע מהשעה 13:00 או 14:00 ועד השעה 19:00 או 20:00 ובחלק מהשנים היא מועסקת יום אחד בשבוע בשעות הבוקר. 7. נסמן 27.6.22 לתקשי"ר קובע כדלקמן: "עובד המועסק שלוש שעות לפחות במכסת שעות העבודה הרגילות באותו יום בתחום המשמרת השניה, בין אם העבודה מבוצעת לסירוגין בשתי משמרות קבועות ומלאות ליום עבודה ובין אם לא, זכאי - בעד שעות עבודתו החלות בתחום המשמרת השניה, לתוספת של 20% של שכר שעה בעד אותן שעות, אם אינו נהוג ביחידה בה הוא מועסק, שבוע עבודה מקוצר עקב עבודה במשמרות". נסמן 27.611 מגדיר את תחום המשמרת השניה: "תחום המשמרת השניה" משעה 14:00 עד השעה 22:00". 8. נסמן 27.6.11 מגדיר "עובד". ""עובד" - כל סוגי העובדים בשירות, למעט עובד המועסק על פי חוזה מיוחד שמשכורתו משתלמת לפי דרגה של אחד הדירוגים המנויים בסעיף 24.12". בנסמן 24.12 מופיעים הדירוגים הבאים: א. הדירוג המינהלי; ב. אחד הדירוגים המקצועיים הבאים: דירוג האחים והאחיות, דירוג האקדמאים במדעי החברה והרוח (לרבות פסיכולוגים)... דירוג עובד הוראה... ג. מקבלים משכורת כעובדים צעירים או שוליות. 9. אין מחלוקת כי התקשי"ר אומץ על ידי הנתבעת וחל על עובדיה. כמו כן אין חולק כי עבודת התובעת, ברובה, בוצעה בתחום המשמרת השניה. 10. התובעת טוענת כי על פי הוראת התקשי"ר קמה לה הזכאות לקבל תוספת של 20% בגין עבודתה בתחום המשמרת השניה וזאת החל מתחילת עבודתה, הינו משנת 1975. 11. ואלה העובדות העיקריות הצריכות לענין: א. כאמור, התובעת מועסקת כל השנים בחדר עיון ו/או בספריה במרכזים הקהילתיים השונים שבבעלות העירייה. ב. העירייה החילה על התובעת את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי להעסקת מדריכים בחינוך המשלים (להלן: "ההסכם הקיבוצי") ומכוחו נקבעה דרגתה, תנאי שכרה והיקף משרתה 30 ש"ש. ג. בחודש מרץ 1999 פנתה התובעת באמצעות ב"כ בדרישה לתשלום התוספת למפרע מתחילת עבודתה (נ/9). העירייה סירבה (נ/10). ד. עם שובה של התובעת מחופשת לידה, בתחילת שנת 2000, הוצע לה על ידי מר אבי זוהר לעבור מדירוג עובדי הוראה בחינוך המשלים לדירוג המנהלי. בעקבות מעבר זה היה משתנה היקף משרתה ל-41.5 ש"ש והיא היתה זכאית לתוספת בגין עבודתה בתחום המשמרת השניה. התובעת דחתה את ההצעה. ה. מחודש מרץ 2000 ועד חודש אוקטובר 2001 שולמה לתובעת התוספת, לטענת העירייה בשל טעות. משנתגלתה הטעות הופסק התשלום. ניכוי התשלומים שהועברו לתובעת, לטענת הנתבעת, בטעות הושהו בהסכמה עד לבירור הענין בבית הדין. 12. טענות התובעת: א. התובעת מדורגת בדירוג עובדי הוראה ולכן זכאית לתוספת של 20% לשכר שעה בעד שעות עבודתה החלות בתחום המשמרת השניה. ב. הנתבעת חייבת לשלם לה את התוספת רטרואקטיבית ממועד תחילת עבודתה שנת 1975. ג. התובעת הינה ספרנית ואין לקבל את עמדת הנתבעת כי התובעת הינה מדריכה. התובעת נותנת הדרכה לילדים, כספרנית, כדי למצוא חומר ביביליוגרפי. ד. גם אם נקבל את עמדת הנתבעת, לפיה התובעת הינה מדריכה בחינוך המשלים, אין בכך כדי לשלול את התוספת בגין עבודה בתחום המשמרת השניה. ה. ההסכם הקיבוצי לא מתייחס לנושא של תוספת בגין עבודה במשמרות. העובדה כי קיים הסכם קיבוצי לעובדי החינוך המשלים אינה יכולה לבטל את תחולתן של הוראות התקשי"ר החלות על התובעת בכל הנושאים שאינן מוסדרים בהסכם הקיבוצי. ו. על פי התקש"יר, התוספת בגין שעות עבודה החלות בתחום המשמרת השניה אינה מותנית במספר שעות העבודה השבועיות. ז. הנתבעת הטוענת כי בנוסף להסכם הקיבוצי ביחס למדריכים בחינוך המשלים קיים בנתבעת הסדר קיבוצי עתיק יומין, לפיו מדריכים שעובדים שעתיים לאחר השעה 19:00 מקבלים תוספת אחוזית, סותר את טענתה שאין להחיל הסדרים אחרים פרט להסכם הקיבוצי. כמו כן טענה זו סותרת את הצהרות הנתבעת במשך כל השנים בדבר ישומו והחלתו של התקשי"ר על עובדי עיריית ת"א. ח. קיומו של הסדר עתיק יומין זה לא הוכח, ואף לא הוצג כל תלוש של עובד המקבל תוספת כזו. ט. לאחר דין ודברים בין התובעת לנתבעת בענין זה שהחל ב-3/99 (נ/9), החלה הנתבעת בחודש מרץ 2000 לשלם לתובעת את התוספת וזאת במשך שנה ותשעה חודשים. רק כאשר התובעת פנתה לקבל את התוספת ראטרואקטיבית הפסיקה הנתבעת לאלתר את התשלום וטענה לטעות. הנתבעת לא הוכיחה את הטעות ומקורה ועצם התשלום מלמד על הכרת הנתבעת בזכאות לתוספת. י. התובעת זכאית לתוספת עבור כל שנות עבודתה. מירוץ ההתיישנות חל בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") מהמועד בו נודע לתובעת על זכאותה לתוספת על פי התקשי"ר. התובעת מסכימה כי יש להפחית תקופה של 8.5 חודשים בה נעדרה בשל שמירת הריון על חשבון ימי מחלתה ו-5 חודשים בהם שהתה בחופשת לידה על חשבון ימי חופשתה. יא. הנתבעת טוענת כי יש לקזז מכל סכום פער של 11.5 שעות לשבוע ובסה"כ 224,705 ₪, שכן הזכאות לתוספת מותנית בכך שהתובעת תדורג בדירוג המנהלי ותעבוד 41.5 שעות שבועיות (סעיף 18 לתצהיר מר זוהר). יש לדחות טענה זו, שכן אין להרע את תנאי עבודת התובעת העובדת 30 ש"ש במשך 25 שנים. 13. טענות הנתבעת: א. התובעת הינה מדריכה בחדר עיון ו/או בספריה במרכזים קהילתיים שונים. התובעת אינה ספרנית. בהתאם להוראת ההסכם הקיבוצי מדריך זכאי לשכר עובדי הוראה המתפרסם מעת לעת ולגמולים כפי שנקבעו בהסכמים. התובעת כיתר עובדי החינוך המשלים נהנית מגמולים שונים ומהיקף משרה מקוצר של 30 שעות שבועיות. בהסכם הקיבוצי אין כל אזכור לתוספת עבודה במשמרות, לפיכך התובעת אינה זכאית לתוספת. ב. על פי הסדר עתיק יומין בין הנתבעת לבין ארגון העובדים שמוחל על המדריכים בחינוך המשלים מקבלים עובדי החינוך המשלים תוספת עבודה במשמרת רק במקרה שעבודתם מבוצעת לאחר השעה 19:00 בערב ונמשכת לפחות 2 שעות עבודה. הסדר זה מוחל שנים רבות ואולם לא עלה בידי הנתבעת לאתרו. ג. התובעת לא עמדה בדרישות ההסדר. ד. עובדים המדורגים בדירוג המנהלי והמועסקים במשמרות במתנ"ס זכאים לקבל את התוספת על פי הסכם דירוג מנהלי בשירות המדינה שנחתם בין מדינת ישראל, מרכז השלטון המקומי, 3 הערים הגדולות לבין הסתדרות הפקידים (נספח ה' לתצהירו של מר זוהר). על פי הסכם זה, היקף המשרה של עובדים בדירוג המנהלי הוא 41.5 שעות וקבועה בו במפורש תמורה של 20% בגין עבודה במשמרת השניה (סעיף 20 להסכם). ה. הנתבעת הציעה לתובעת לעבור מדירוג עובדי הוראה בחינוך המשלים לדירוג המינהלי על כל המשתמע, אולם הצעתה נדחתה. ו. מחודש מרץ 2000 שילמה הנתבעת לתובעת בטעות את התוספת. הטעות התגלתה בחודש 11/01 והתשלום הופסק מיד. ניכוי התשלומים שהועברו בטעות הושהה בהסכמה עד לבירור הענין בבית הדין. אין בתשלום התוספת בטעות כדי להכיר בזכאותה של התובעת. ז. התובעת לאורך כל תקופת עבודתה לא מחתה על סיווגה כמדריכה ולא נקטה בכל פעולה לשינוי תפקידה ממדריכה לספרנית, אלא המשיכה לעבוד כמדריכה בהיקף משרה של 30 ש"ש. ח. הספרנים המקבלים את התוספת מדורגים בדירוג מנהלי/מח"ר ועובדים בהיקף משרה של 41.5 ש"ש. התובעת אינה יכולה להאחז בחבל בשני קצותיו ולהנות מכל העולמות. מחד גיסא להיות מוגדרת כספרנית ומאידך גיסא, לקבל את תוספת המשמרות בהיקף משרה מופחת של 30 ש"ש בהיותה מדריכה. ט. התובעת לא הביאה עדים להוכיח כי הינה ספרנית. י. לו התובעת היתה מועסקת כספרנית מלכתחילה היתה מדורגת בדירוג אחיד או מח"ר, על כל המשתמע על פי הנהוג והמוחל על פי ספרנים. יא. הנתבעת מחילה על עובדיה את הוראות התקשי"ר בהתאמה ככל שאין הסכם/הסדר אחר מפורש החל עליהם. על התובעת חל הסכם קיבוצי להעסקת עובדים בחינוך המשלים והוא גובר על הוראות התקשי"ר. יב. לחלופין, עבודת התובעת במסגרת החינוך המשלים מבוצעת כל כולה בשעות שלאחר שעות הלימודים ולא בשעות הרגילות ולכן אינה עבודת משמרות. יג. התביעה התיישנה ככל שהיא מתייחסת לתקופה העולה על 7 שנים שקדמו להגשת התביעה. אין להחיל בנסיבות הענין את סעיף 8 לחוק ההתיישנות. יד. הנתבעת טוענת לקיזוז הנובע מהפרש של 11.5 ש"ש אותם לא עבדה התובעת. 14. ההכרעה - מהו תפקידה של התובעת, מדריכה או ספרנית? על פי כתב המינוי (נספח א' לתצהירו של מר זוהר). מיום 27.11.97 תפקידה של התובעת היא מדריכה ומשכורתה משולמת בדירוג של עובדי הוראה וחינוך, לפי דרגה ב.א. במזכר הלוואי למכתב המינוי מיום 1.8.79 מתואר התפקיד ביתר פירוט. "מדריכה - מנחה ומסייעת בהכנת שיעורים בספריית בית בארבור משרה -מלאה". אין חולק כי התובעת בעלת תעודת ספרן מוסמך מאוניברסיטת בר-אילן ובעלת תואר בוגר במדעי היהדות והרוח מאוניברסיטה זו. 15. ביום 27.7.00 חתמה התובעת על תצהיר התומך בבקשתה לצו מניעה נגד הנתבעת הקשור לשיבוצה לאחר שחדר העיון ב"לב תל אביב" נסגר (נ/2) וכך נאמר בתצהיר: "הנני עובדת קבועה במשיבה, בעלת תואר ספרנית מוסמכת ובוגרת מדעי היהדות והרוח מטעם אוניברסיטת בר-אילן ועובדת במשיבה החל משנת 1975 בתפקיד מרכז ואחראית חדר עיון המופעל בשעות אחר הצהריים והערב במסגרת פעילויות העשרה במרכז תרבות נוער וספורט". "עד לשנת 1990 - דהיינו במשך כ-15 שנה(!) הועבדתי בתפקיד מרכזת ואחראית חדר העיון במתנ"ס "בית בארבור" בתל אביב לשביעות רצונם המלאה של הממונים עלי. בתפקידי זה הייתי ממונה על עובדים נוספים שעבדו בחדר העיון". "החל משנת 1990 הוכפפתי מקצועית, כיתר ספריות המתנ"סים לספרית בית אריאלה ולממנה מטעמה, הגב' אורה נבנצל, והועברתי להיות מדריכה בחדר העיון". "החל מחודש 12/94 שונה מקום עבודתי, שובצתי בתפקיד מדריכה והייתי כפופה מקצועית וארגונית לאחראית המתנ"ס, בחדר עיון במרכז קהילתי "לב תל אביב" (אשר מוכר ומזוהה בפי המעורבים אף כמתנ"ס שנקין בשל מיקומו ברחוב שנקין) וזאת עד ליציאתי לחופשת לידה". 16. בעקבות אותה בקשה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה: "הגב' רוטמן תעבור לתקופת ניסיון של 45 יום לעבוד במתנ"ס "בית פרנקפורט" בתפקיד כמדריכת חדר עיון ובאותם תנאים וזאת החל ממחר". (נ/3). לעומת זאת בתצהירה מיום 1.4.03 אשר תומך בתביעתה זו היא מצהירה: "אני עובדת בעירייה כספרנית החל מספטמבר 1975 (סעיף 3 לתצהיר). "במסגרת תפקידי בחדר עיון, אני נותנת לתלמידים ספרי עזר במקצועות השונים. בנוסף אני מבצעת את כל עבודות הספריה המוטלות על ספרנים כגון: עריכת רשימה ביבליוגרפית על כרטיסית קטלוג עבור חדר העיון, מתקנת ספרים קרועים, עוטפת ספרים, כותבת על גבי הספר את שמו ואת מספר המיון, מסדרת את הספרים על המדפים לפיו סדר מספרי המיון וכיוצ"ב". התובעת מדגישה בתצהירה כי עיקר העבודה היא ספרנות, כאשר העזרה לתלמידים הבאים לספריה להכין את שיעוריהם היא שולית. 17. כאמור, התובעת עובדת ב"בית פרנקפורט" מאז 9/00 ועד היום. בנוסף אליה ולאחראית ספריה יש עוד ספרן וספרנית. התובעת מודה בחקירתה החוזרת: "אני ידעתי כל החיים שלי שאני מדריכה בספריית עיון". 18. מתוך הראיות עולה כי תפקיד התובעת הוגדר על ידי העיריה "מדריכה". התובעת היתה מודעת לכך ואף הדגישה זאת בבקשותיה לבית הדין (נ/2, נ/3). יחד עם זאת, העובדה כי התובעת היתה מדריכה בחדר עיון ומסייעת לתלמידים במציאת חומר ביבליוגרפי ובהכנת שיעורי בית לא שוללת את העובדה כי בפועל תיפקדה גם כספרנית. המונח "ספרן" מוגדר במילון החדש של אבן שושן, הוצאת קרית ספר בע"מ ירושלים כלדקמן: "1. עובד בספריה ממונה על הטיפול בספרים, קטלוגם, רשומים, השאלתם לקוראים וכיוצ"ב. 2. ביבליוגרף, עוסק בחקר ספרים ישנים וחדשים בשנת הוצאתם, דפוס וכדומה". 19. לטעמנו עבודת התובעת בספריה הינה גם בגדר עבודת ספרן. התובעת העידה כי משנת 1975 עד שנת 1989 עבדה כספרנית יחידה ב"בית ברבור", הקימה את הספריה, הזמינה ספרים, תיקנה אותם ועטפה אותם". אמנם כיום היא עובדת בספריית העיון בבית פרנקפורט ועיקר עבודתה הוא הדרכה, אלא שאין לשלול כי חלק מתפקידיה הם תפקידים של ספרן. 20. אין כל מניעה כי תוכן עבודתו של עובד יכלול מספר תפקידים ואין הכרח כי תהיה סתירה ביניהם. יתירה מכך, יתכן כמו במקרה שלפנינו כי הם יהיו שלובים זה בזה. התובעת עובדת בספריית עיון, מטפלת בספרים וכמו כן משמשת כמדריכה ומסייעת לילדים במציאת חומר ביבליוגרפי ובהכנת שיעורי בית. 21. למרות שהתפקידים שלובים זה בזה והתובעת הינה גם ספרנית, לצורך הכרעה בתיק יש לקבוע כי התובעת עבדה כמדריכה וזאת מהטעמים הבאים: א. שוכנענו לאחר שמיעת הראיות כי עיקר תפקידה של התובעת היה הדרכה בחדר העיון וזאת לפחות החל משנת 1990. ב. התובעת עבדה בחדרי עיון של ספריות אשר הוקמו במתנ"סים ויעודם היה לאפשר לילדים ולנוער להסתייע בספרים לצורך הכנת שיעורי בית ועבודות ולצורך זה שימשה התובעת כמדריכה בספריות אלה. ג. מקבלתה לעבודה בשנת 1975, תפקיד התובעת הוגדר כמדריכה. התובעת היתה מודעת להגדרה זו. ד. הגדרה זו העניקה לתובעת הטבות כעולה מהסכם הקיבוצי. התובעת היתה מודעת להגדרת התפקיד ולהטבות העולות מכך ובמיוחד להיקף משרה של 30 ש"ש. ה. התובעת אשר עבדה בספריות היתה מודעת לכך שספרנים אחרים עובדים בדירוג אחר ובהיקף משרה שונה. וכך היא העידה: "אני לא יודעת באיזה דירוג הם, אני יודעת שאני עובדת לפי דירוג הוראה והם עובדים לפי דירוג אחר ומספר שעות אחר, אבל אני לא יודעת איזה דירוג". ו. התובעת ביקשה לשמר את תפקידה כמדריכה, אשר בשל כך דורגה בדירוג הוראה ולכן בבקשות שהגישה לבית הדין הצהירה כי היא מדריכה ובהסכמה שהושגה עברה ל"בית פרנקפורט" בתפקיד של מדריכה. 22. המסקנה העולה היא כי בדין הוגדר תפקידה של התובעת כמדריכה, תפקיד זה תאם את תוכן עבודתה בפועל ואת האינטרסים שלה, שכן בעקבות הגדרת תפקיד זה הוחל על התובעת ההסכם הקיבוצי. על פי סעיף ו(1) להסכם הקיבוצי: "משרה שלמה של מדריך, מנהל בית נוער, מרכז קהילתי, מועדון, בית תלמיד וכו', תהיה בת 30 שעות עבודה בפועל בשבוע". "דרגת התובעת נקבעה לפי סעיף ב' להסכם כמדריך אקדמאי ודהיינו לפי דרגת ב.א. של דירוג עובדי הוראה וחינוך". 23. התובעת טוענת כי קיומו של ההסכם הקיבוצי לעובדי החינוך המשלים אינו יכול לבטל את תחולתן של הוראות התקשי"ר בכל הנושאים שאינם מוסדרים באותו הסכם קיבוצי. אין מחלוקת כי ההסכם הקיבוצי לא קבע כל הוראה שהיא ביחס לתוספת בגין משמרת שניה. הנתבעת טוענת כי עצם קיום הסכם קיבוצי החל על התובעת מאיין את תחולת ההסכם הקיבוצי. אלא שדין טענה זו להדחות. 24. בית הדין הארצי חזר ופסק כי מעמדו של התקשי"ר הוא כמעמד של הסדר קיבוצי והוראות בתקשי"ר שענינן תנאי עבודה הם בגדר תנאים בחוזה העבודה של כל עובד ועובד שהתקשי"ר חל עליו. (דב"ע לב 9-12 פחמה מימון נ' מדינת ישראל פד"ע 503). הפסיקה הדגישה כי הקניית הזכויות בתחום האישי על ידי ההסדר הקיבוצי הוא מכח דוקטרינת התנאי מכללא. "ישום דוקטרינת התנאי מכללא אינו מחייב להוכיח, כי כל הוראה והוראה בהסדר הקיבוצי נעשיית תנאי מכללא בחוזה העבודה האישי אלא רואים כתנאי מכללא בחוזה העבודה האישי של כל עובד המועסק באותו מקום עבודה את מכלול התנאים האישיים המוסדרים בהסדר הקיבוצי". (רות בן ישראל דיני עבודה, כרך האונברסיטה הפתוחה עמ' 135). 25. המעמד המיוחד אשר היקנה המחוקק להסכם קיבוצי לא הוקנה להסדר קיבוצי אשר זכויות מכוחו ניתנות לויתור וחלים עליהם דיני "השתק" ו"מניעות". (דב"ע לז 26-2 קרן קיימת לישראל נ' מחטבי סלמן פד"ע ט' 102). 26. הסכמים קיבוציים והסדרים קיבוציים יכולים לחול זה בצד זה כל עוד אין שוני ביניהם, במקרה של שוני יש להעדיף את ההוראה בהסכם הקיבוצי. השאלה המתעוררת היא כיצד תעשה ההשוואה, האם נשווה הוראה ספציפית מול הוראה ספציפית, אלא נשווה בין נושא לנושא לאור מכלול הזכויות שנקבעו בהסכמים. בעסך 28/99 הסתדרות העובדים נ' בזק, התעורר הצורך בהשוואה בין הסכם קיבוצי לחוזה אישי, כב' הנשיא קבע עדיפות להשוואה של נושא מול נושא לעומת השוואה של הוראה מול הוראה. "סעיף 23 לחוק הסכמים קיבוציים קובע שהולכים אחרי הוראה שהיא לטובת העובד. למרות השימוש במילה "הוראה" סביר להניח שכוונת החוק אינה להשוות באופן מכאני וטכני הוראה מול הוראה. פירוש כזה מתעלם מהמסגרת והמיקום של ההוראה הבודדת ועלול להביא לעיוותים ולתוצאה בלתי הגיונית. התוצאה מגישה זו תהיה אי בהירות בשאלה אילו הוראות הסכם חלות על הצדדים, ערבוביה של הוראות ופגיעה במטרת החוזים, עדיף לפרש שהסעיף מתייחס להוראה במובן של "נושא" היינו חלק של הסכם שדן בנושא מסויים...". על הלכה זו חזר בית הדין הארצי בע"ע 1339/02 מאיר נתן 1-120 אחרים נ' מ"י, עבודה ארצי כרך לג(94) 41. 27. מן הכלל אל הפרט - על פי הוראות התקשי"ר עובד המועסק שלוש שעות לפחות בתחום המשמרת השניה זכאי לתוספת של 20% של שכר שעה. בהסכם הקיבוצי החל על התובעת מכח הגדרת תפקידה כמדריכה אין הוראה המתייחסת לתוספת שכר בגין עבודה במשמרת שניה. אמנם לכאורה ההסכם הקיבוצי אינו בא לגרוע מהוראה זו שבתקשי"ר וההוראה שבתקשי"ר יכולה לחול לצד ההסכם הקיבוצי, אלא שלטעמנו יש גם במקרה זה של השוואה בין תקשי"ר להסכם קיבוצי לאמץ את הגישה שבהשוואה בין הוראות שבחוזה אישי לעומת הוראות שבהסכם הקיבוצי, יש לבחון את הסדר השכר כמכלול. אין חולק כי הסדר השכר שבהסכם הקיבוצי עדיף על הסדר השכר על פי התקשי"ר ולכן יש להעדיף את התנאים שבהסכם הקיבוצי כמכלול ולא לערבב אותם עם התנאים שבתקשי"ר. קביעה זו בנסיבות המקרה שלפנינו משקפת את אומד דעתם של שני הצדדים לאורך כל תקופת ההתקשרות. על התובעת הוחל ההסכם הקיבוצי וכתוצאה מכך נהנתה מתנאים העולים ממנו, במיוחד מהיקף משרה של 30 ש"ש כשהיא יודעת שעובדי ספריה אחרים מדורגים בצורה שונה עם היקף משרה שונה. בנסיונה של התובעת להנות היום משני העולמות יש משום חוסר תום לב. 28. הקביעה בהסכם הקיבוצי כי משרה שלמה תהיה בת 30 ש"ש הינה חלק מתנאי השכר של העובד ויש לה השפעה ישירה על שכרו. קביעה זו באה להיטיב עם העובד אשר אלמלא הוראה זו או אחרת משרתו השלמה הינה 41.5 ש"ש. הנתבעת טוענת כי הספרנים האחרים מדורגים בדירוג המנהלי ולכן משרתם השלמה הינה בת 41.5. ש"ש. גם הקביעה בתקשי"ר של תוספת של 20% בגין עבודה במשמרת השניה היא חלק מתנאי השכר. אמנם על פי התקשי"ר "עובד" מוגדר ככל מי שעובד בשירות על פי הדירוגים המנויים בנסמן 24.12 כאשר בנסמן 24.12 מופיעים גם דירוג מינהלי וגם דירוג הוראה. כמו כן אין בתקשי"ר הוראה המסייגת את תחולת התוספת להיקף ש"ש מסויים למעט עובדים המופיעים בנסמן 27.65 ודהיינו אחים אחיות, רנטגנאיים, מרפאים בעיסוק חטיבה פארה רפואית. אלא שעל אף ההוראה הכללית שבתקשי"ר יש לבחון לגבי כל עובד ועובד אם חלים עליו הסכמי עבודה אישיים או הסכמים קיבוציים המתייחסים למכלול תנאי שכרו, בין שיש בהם הוראה מפורשת לגבי תוספת בגין משמרת שניה ובין אם לאו. יש לבחון נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ואת תוכנם של ההסכמים השונים באם קיימים כאלה. 29. מסקנתנו הינה, כי במקרה זה תנאי השכר בהסכם הקיבוצי עולים באופן ניכר על התוספת בגין המשמרת השניה ולפיכך אין להחיל עליה את ההוראה שבתקשי"ר. במסקנה זו בדבר אי תחולת הוראות התקשי"ר תמכו גם הנסיבות המיוחדות של תיק זה והתנהגות הצדדים לאורך כל השנים. מעדות התובעת התרשמנו כי היא היתה מודעת לכך שתפקידה הוגדר כמדריכה ולפיכף משרתה המלאה הינה 30 ש"ש, בניגוד לעובדים אחרים אשר עבדו איתה בספריה. הסדר זה נמשך שנים רבות, קרוב ל-30 שנה. הגם שהתובעת פנתה בחודש 3/99 לקבלת התוספת (נ/9) והגם שכשחזרה מחופשת לידה הוצע לה כתנאי לקבלת התוספת לעבוד לדירוג מנהלי בהיקף משרה של 41.5 ש"ש, בתצהירה התומך בבקשה לצו מניעה שנחתם לאחר מכן בחודש 7/00, היא ממשיכה לטעון כי הינה מדריכה וזאת כדי להנות מהיקף משרה של 30 ש"ש. 30. בהתנהגות זו של התובעת במשך שנים רבות יש משום ויתור על התוספת של עבודה במשרת שניה אשר הוענקה למי שדורג בדירוד שונה. הנתבעת הסתמכה על כך והמשיכה להגדירה כמדריכה בניגוד לספרנים אחרים אשר עבדו עם התובעת ולכן מנועה התובעת היום לטעון לזכאות לתוספת. 31. הנתבעת טוענת כי על פי הסדר עתיק יומין בין הנתבעת לבין ארגון העובדים המוחל על מדריכים בחינוך המשלים, מקבלים עובדי החינוך המשלים תוספת עבודה במשמרת רק במקרים שעבודתם מבוצעת לאחר השעה 19:00 בערב ונמשכת לפחות 2 שעות עבודה, דהיינו עד השעה 21:00. תנאי זה לא מתקיים אצל התובעת. הנתבעת טוענת כי לא הצליחה לאתר את ההסכם. הנתבעת גם לא הביאה כל ראיה אחרת לקיום ההסדר ודהיינו תלושי שכר של עובדים בחינוך המשלים המקבלים תוספת זו. לא היה לנתבעת כל קושי בהוכחת ההסדר על דרך הצגת תלושי שכר של עובדים המקבלים תוספת זו, משלא עשתה כן אנו קובעים כי לא הסדר זה לא הוכח. אין בכך כדי לשנות ממסקנתנו כי יש לדחות את התביעה. 32. הנתבעת שילמה לתובעת את התוספת עבור עבודה במשמרת השניה החל מחודש מרץ 2000 ועד לחודש אוקטובר 2001. מר אבי זוהר, מנהל משאבי אנוש במנהל החינוך אצל הנתבעת, העיד כי מדובר בטעות ומשהתגלתה הטעות עקב פניית התובעת לתשלומים רטרואקטיביים הופסק התשלום. הטעות נבעה מדיווח מוטעה למחשב. התובעת טוענת כי יש בתשלום זה כדי להעיד על הכרת הנתבעת בזכאותה לתוספת. לטעמנו אין לקבל קביעה זו. שוכנענו מעדותו של מר זוהר כי מדובר בטעות אנוש. הנתבעת כפרה לכל אורך הדרך בדרישת התובעת לתוספת. מיד כאשר התגלתה הטעות על ידי הנתבעת הופסק התשלום. לפיכך אין בתשלום מתוך טעות כדי ללמד על זכאות התובעת. יש לציין כי הנתבעת לא פעלה עד כה לגביית התוספת אשר שולמה בטעות וזאת לאור התביעה אשר הוגשה על ידי התובעת. סוגיית ניכוי החוב אינה חלק מהפלוגתאות בתיק זה, יחד עם זאת למרות דחיית התביעה, חזקה על העיריה כי תשקול את נסיבותיו המיוחדות של תיק זה כדי לקבל החלטה, האם יש מקום לדרוש מהתובעת השבה של הסכום אשר שולם בטעות, השבה של מלוא הסכום או חלקו ובאיזה אופן. 33. משזו מסקנתנו, אין מקום להכנס לטענות הנתבעת ככל הנוגע להתיישנות ולקיזוז. התוצאה הינה כי התביעה נדחית. מאחר והתובעת ממשיכה לעבוד אצל הנתבעת, החלטנו כי בנסיבות הענין אין מקום להטיל עליה הוצאות משפט. חוזההסכם קיבוצי