1. התובעים הינם עובדים זרים, אשר הגישו תביעות לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר וזכויות נוספות, בהתאם להסכם הקיבוצי בענף המלונאות (להלן: "ההסכם הקיבוצי"). 2. הנתבעת 1 הינה חברה המפעילה ומנהלת את מלון שלום פלאזה באילת, בו עבדו התובעים (להלן: "המלון"). 3. הנתבע 2 שימש קבלן, אשר הפעיל את המטבח וחדרי האוכל במלון החל מ- 1.6.00 ועד 15.2.03, בהתאם להסכם שנחתם בין המלון והקבלן (להלן: "סבירסקי"). ההסכם צורף כנספח א' לכתב ההגנה של המלון. לאחר הפסקת ההתקשרות, הנתבע 2 נפטר, והעיזבון נכנס לנעליו. 4. הנתבעת 3 הינה חברה המספקת כוח אדם לבתי המלון באילת, ובאמצעותה שולמה לתובעים משכורתם בגין עבודתם במלון החל מחודש 2/03 ועד לסיום עבודתם (להלן: "טלדור"). 5. עיקרה של המחלוקת בתיק זה, היא סביב התקופה בה התובעים עבדו כעובדי מטבח וסבירסקי הפעיל את המטבח. לפי ההסכם שבין המלון לסבירסקי, עובדי המטבח היו עובדיו. התובעים טוענים, כי בכל התקופה הזו המלון היה מעסיקם, או לחילופין המלון וסבירסקי היו מעבידים במשותף, ועל כן הם זכאים מהם להפרשי שכר וזכויות בהתאם להסכם הקיבוצי. 6. אך בטרם נבחן את השאלה מי היה המעביד של התובעים, בתקופה בה סבירסקי הפעיל את המטבח, עלינו לקבוע מהו מועד תחילת העבודה וסיומה של כל אחד מהתובעים במלון, ללא קשר לשאלה מי היה המעביד. 7. התובע בריאן קוואקו (להלן: "קוואקו") החל לעבוד במלון באמצעות סבירסקי ב- 8/02 וסיים לעבוד במלון באמצעות טלדור ב- 19.3.04 (סעיף 3 לסיכומי התובעים, סעיף 18 לסיכומי המלון). 8. התובע ג'וזף בוטלזי (להלן: "בוטלזי") טוען, כי החל לעבוד במלון ב- 3/00, ואילו המלון טוען, כי החל לעבוד אצל סבירסקי החל מחודש 6/00. מכל מקום, הצדדים מסכימים כי בוטלזי סיים לעבוד במלון באמצעות טלדור ב- 31.3.04 (סעיף 17 לסיכומי המלון). בוטלזי מספר בתצהירו, כי בחודש מרץ 2000, פנה למלון על מנת לחפש בו עבודה. הוא התראיין אצל נירה, עובדת מח' כוח אדם במלון, וזו קיבלה אותו לעבודה. בתחילה הועסק במלון כ"סטיוארט" במשך שלושה חודשים. לאחר מכן, הוסבר לו כי יעבור לעבוד כטבח, באמצעות חברת כוח אדם בשם "אדם" (סעיפים 4-5 לתצהירו של בוטלזי). בעדותו בפני ביה"ד ביום 13.5.04 בוטלזי סיפר, כי הגיעו למלון לאחר שחברו ג'וזף בנדה סיפר לו כי מחפשים במלון סטיוארט. מזכירת כוח אדם, נירה, נתנה לו כרטיס עבודה והעתיקה את פרטיו מהדרכון. בשלושת החודשים הראשונים בוטלזי קיבל שכר בהתאם לשעות העבודה שביצע, ולאחר מכן קיבל שכר גלובלי. תחילת עבודתו הייתה בחג הפסח, ולכן עבד שעות רבות יותר. הוא החל לעבוד ב- 18.3.00. הוא קיבל תלושי שכר בעשרה לחודש. הוא עבד עם השף עמוס (עמ' 2-3). 9. המלון טוען, כי ברישומיו לא נמצא שמו של בוטלזי בכל הקשור לתקופת העבודה שמ- 3/00 ועד 5/00. על כן, אין תלושי שכר לעובד זה. הגב' מירה דם ארי - מנהלת כוח אדם במלון, סיפרה בחקירתה הנגדית, כי היא אינה יודעת מתי בוטלזי החל לעבוד (עמ' 7 שורות 10-11), ויכול להיות ששמו של בוטלזי נרשם באופן משובש (עמ' 8 שורות 10-12). היא לא בדקה אם בוטלזי עבד במלון, לפי מספר דרכון (עמ' 23 שורות 3-5). 10. שקילת העדויות של בוטלזי והגב' דם ארי מביאה למסקנה, כי גרסת התובע מתקבלת יותר על הדעת. עדותו של בוטלזי לא נסתרה בחקירתו הנגדית. ההיפך הוא הנכון. בעדותו סיפר בוטלזי, כי לאחר שלושה חודשים נאמר לו כי הוא יעבור להיות מועסק ע"י סבירסקי. לכך הובאה תמיכה בעדותה של אלמנתו של מר סבירסקי, שסיפרה כי סבירסקי הגיע לעבוד במלון על בסיס העובדים שעבדו קודם במלון, וביניהם גם בוטלזי, שהיה רשום ברשימת העובדים שהועברו ע"י המלון לסבירסקי, או כפי שהגב' סבירסקי היטיבה לומר זאת בעדותה, כי כל 30 העובדים שנקלטו ע"י סבירסקי עבדו לפני כן במלון. (עמ' 24 שורות 11-14, 16-21, 23-25, עמ' 36 שורות 12-22). רשימת העובדים של עובדי המלון שעברו לעבוד אצל סבירסקי צורפה להסכם שבין סבירסקי למלון, אך לא הוגשה ע"י מי מהצדדים בתיק זה. בנוסף, בתלוש שכרו של בוטלזי לחודש 6/00 (הראשון במסגרת עבודתו באמצעות סבירסקי, ואשר צורף לכתב התביעה של בוטלזי), מצוין כי בוטלזי עבד 27 ימים. במצב כזה, האפשרות שבוטלזי עבד לפני כן במלון מסתברת יותר מאשר הגיע למלון כחדש בחודש יוני, והחל לעבוד במשך 27 ימים. לכך יש להוסיף, כי בהסכם שבין המלון לסבירסקי (נספח א' לכתב ההגנה של המלון), נקבע בסעיף 4 (ג) כי במקרה בו סבירסקי ימשיך ויעסיק את עובדי המלון, עלות העסקתם בחודש יוני 2000 תחול על החברה, ותקוזז מהתמורה המגיעה לסבירסקי. כלומר, עיקרון ההמשכיות של העסקת העובדים בא לידי ביטוי בסעיף זה, ולכן, גם במספר הימים שבוטלזי עבד בפועל. 11. בשולי הדברים נציין, כי הגב' דם ארי הודתה כי לא בדקה את מספר הדרכון של בוטלזי, ועל כך יש להשלים כי ייתכן ובדיקה זו הייתה מעלה את שמו של בוטלזי בצורה אחרת. מכל מקום, סבורים אנו, כי יש לראות את תחילת עבודתו של בוטלזי ב- 18.3.00. מיהו המעביד בתקופת ההסכם שבין המלון לסבירסקי? 12. לשיטת המלון, יש ללכת לפי האמור בהסכם שבין המלון לסבירסקי, בו נקבע מפורשות בסעיף 4 (ז), כי ".. אין בינם לבין החברה יחסי עבודה כלשהם ומעבידם הבלעדי של עובדים אלו לכל דבר ועניין הינו המפעיל, והוא בלבד נושא באחריות כלפיהם ובכל החובות המוטלות עליו כמעביד על פי דין ו/או על פי ההסכמים הקיבוציים החלים על עבודתם בענף בו הם מועסקים". התובעים טוענים, כי בתקופה זו היה המלון המעביד, או לכל היותר המלון וסבירסקי כמעבידים במשותף. 13. בית דין זה פסק בעניינם של שמונה עובדים זרים שתבעו את רשת המלונות הולידי אין("אפדור"), וכן את טלדור -חברת כוח האדם, באמצעותה הועסקו העובדים בבתי המלון של הרשת באילת, כי כל תכליתה של העסקה זו הייתה להתחמק מתשלום זכויות לעובדים הזרים בהתאם להסכם הקיבוצי, וכן לגלגל את האחריות להיתרי ההעסקה של העובדים מהמלון לחברת כוח האדם. בפסק הדין נקבע, כי על המלון לשלם לעובדים את כל זכויותיהם, בהתאם להסכם הקיבוצי, וזאת בתקופת העסקתם כביכול ע"י טלדור. (עב 1382/04 (ב"ש) אבאיי טלאיה ואח' נ' אפדור בע"מ וטלדור משאבי אנוש בע"מ. פס"ד מיום 9.5.05. הערעורים שהגישו הצדדים על פסק הדין נמחקו בהסכמה - ע"ע 442/05, 450/05, 471/05 - פס"ד מיום 22.11.05). נסיבותיו של פסק הדין בעניין אבאיי טלאיה דומות עד זהות לעניין הנדון בתיק זה. על כן, העקרונות שהובאו שם וישומן יובאו כאן בהתאמה לעובדות נשוא תיק זה. 14. בהסדרי העסקה לא שגרתיים, בהם מעורב צד שלישי נוסף לעובד ולמשתמש, מתעוררת תדיר שאלת זיהוי המעביד "המשפטי". סימני ההיכר המלמדים עליו, לא תמיד יהיו מובהקים, חד משמעיים ונחרצים. על כן בהצטברם של המאפיינים - ניתן יהיה לקבוע מיהו המעביד הנושא בחובות המוטלות עליו כלפי העובדים. 15. בפרשת "כפר רות" נקבעו המאפיינים לבחינת זיהוי המעביד תוך שהודגש: "בהסדרי העסקה בהם מעורב צד שלישי, בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו - תכריע תמיד השאלה - בין מי למי מתוך שלושת הגורמים הרלוונטים (העובד, המשתמש בעבודה והצד השלישי) נוצרו במפורש או מכללא (מכוח התנהגות) יחסים משפטיים שעניינם מתן עבודה בתמורה. בדרך הטבע תהא הנחת המוצא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו ולטעון כי הצד השלישי הינו המעביד הנכון להוכיח את טענתו. הוא יוכיחה אם ישכיל להראות, כי בשני מישורים קיימת התקשרות משפטית (במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה; בין הצד השלישי לעובד ובין הצד השלישי למשתמש בעבודה. עוד על הטוען להראות, כי ההתקשרות המשפטית בין המשתמש בעבודה לבין הצד השלישי לא נועדה לעקוף או להתחמק מחובות המעביד, על פי חוק, הסכם קיבוצי או צו הרחבה, וכי אינה מנוגדת לתקנת הציבור או נגועה בחוסר תום לב או בפגם אחר הפוסל אותה ומאיין את תוקפה (סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973). " ראה: דב"ע נ"ב/142-3 חסן עליאה אל הרינאת נ' כפר רות ואח', פד"ע כ"ד 535, 540. 16. כאמור, התשובה לשאלה מיהו המעביד, אינה מצויה רק באיתור המאפיינים המקובלים בפסיקה ליחסי עובד מעביד. השאלה מעוררת היבטים נוספים כפי שהשופטת פורת ציינה בפרשת "כפר רות", הכרוכים בתבנית העסקה בלתי שגרתית. אנו נפנה תחילה לישום סימני ההיכר המקובלים כפי שהובאו בפרשת "כפר רות". כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם? 17. כאמור, בין הצדדים נחתם הסכם (נספח א' לכתב ההגנה של המלון), המעגן את הזכויות והחובות של המלון וסבירסקי, ובין השאר גם הוגדר מעמדם של העובדים. על פי המבוא להסכם, המלון ביקש להעביר את הפעלת המטבח וחדרי האוכל במלון לרבות מחלקת מזון ומשקאות לסבירסקי. סבירסקי התחייב לספק ארוחות בוקר, צהריים וערב לאורחי המלון, וכן אספקת ארוחות ומזון לאירועים שונים שהתקיימו במלון (סעיף 2 להסכם). סבירסקי התחייב להעסיק כמות עובדים מספקת, ולצורך כך המלון העביר לו רשימת עובדים מומלצים על ידו, שעבדו במלון, ומתאימים לעבודה הנדרשת מסבירסקי (סעיף 4 [ב]). בין עובדיו של סבירסקי למלון לא יתקיימו יחסי עובד-מעביד, וסבירסקי אחראי כלפי העובדים בתשלום שכרם על פי הדין וההסכם הקיבוצי החל עליהם, וכן כל התשלומים לביטוח לאומי ומס הכנסה (סעיף 4 ז', 4 י"ב, 4 י"ג). לבד מכך, שאר סעיפי ההסכם מדברים על מערכת יחסים שבין מזמין לספק שירותים עם כל המאפיינים המקובלים לכך. 18. אולם בכך לא סגי. יש לבחון גם ובעיקר כיצד ראו העובדים את מערכת היחסים הזו, ואם בכלל היה ברור להם כי מדובר במערכת יחסים משולשת, שבה המעביד שלהם הוא סבירסקי ולא המלון. העובדים לא הוחתמו על חוזה עבודה כאשר החלו לעבוד במלון באמצעות סבירסקי, ולמען השלם את התמונה נציין, כי הם גם לא הוחתמו על מסמך כלשהוא כאשר עברו לעבוד במלון באמצעות טלדור. בוטלזי סיפר בחקירתו הנגדית, כי כאשר הגיע למלון שוחח עם נירה, מזכירת כוח אדם, היא לקחה את דרכונו, רשמה את פרטיו, נתנה לו כרטיס עבודה, בו השתמש במשך שלוש שנות עבודתו (עמ' 2). הוא הודה שנירה אמרה לו שמחודש יוני יעבור לעבוד עם אדם (הכוונה לסבירסקי - א.ס), והוא זה ששילם את שכרו, אך הוא מעולם לא פגש אותו (עמ' 4). קוואקו מספר בתצהירו, כי כאשר הגיע למלון התקבל לעבודה אצל שף המלון עמוס; עמוס מסר לו ששכרו ישולם ע"י סבירסקי. קוואקו נשלח למשרדי כוח האדם במלון, שם חתם על טפסים. עם עזיבתו של סבירסקי, ובעקבות כך עזב גם השף עמוס, הגיע שף חדש - מר שוקי אביטל, שהיה אחראי על קוואקו (סעיפים 5,6,10 לתצהירו של קוואקו). 19. מתצהירי התובעים עולה, כי לא חל שינוי בעבודתם בתקופה בה סבירסקי הפעיל את המטבח לבין התקופה בה עבדו במלון באמצעות טלדור. התובעים המשיכו ללבוש מדים של המלון, לאכול בחדר האוכל של עובדי המלון, להגיע לעבודה וממנה בהסעות של המלון, להעביר כרטיס נוכחות כמו שאר העובדים, ובכל הקשור לסידור העבודה, שעות העבודה, ימי המנוחה והחופשה - להיות כפופים למרות המלון ועובדיו (סעיף 12-13 לתצהיר קוואקו, סעיף 10-11 לתצהיר בוטלזי). אם אין שינוי בין שתי התקופות, והצדדים הסכימו כי בתקופה בה התובעים הועסקו באמצעות טלדור המלון היה המעסיק שלהם - הרי התוצאה המתקבלת בנקודה זו, אם לא בכל שאר המאפיינים, כי התובעים ראו במלון את המעסיק שלהם (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 20.12.05, שורות 6- 7). בידי מי הכוח לפטר את העובדים ובפני מי עליהם להתפטר? 20. מבחן זה אומץ ע"י ההלכה כמבחן רב משקל ומכריע במיוחד. בוטלזי סיפר בתצהירו בסעיפים 15-16, כי בתחילת חודש ינואר 2004, כאשר קיבל את תלוש שכר חודש דצמבר, צירף אליו מכתב ממשטרת ההגירה, בו נכתב כי העובדים הזרים צריכים להסדיר את עזיבתם את הארץ, ולעזוב לא יאוחר מסוף חודש מרץ 2003. הוא פנה לנירה, העובדת במחלקת כוח האדם במלון, וזו אמרה לו כי עליו לסיים את עבודתו במלון עד 31.3.03. קוואקו סיפר בסעיף 17 לתצהירו, כי ב- 19.3.04 פוטר מעבודתו ע"י מנהל מזון ומשקאות של המלון, מר ברנרד ברמי, לאחר ויכוח שפרץ בין התובע ומר ברמי. הוא פוטר באופן מיידי, תוך שנאמר לו כי לא יקבל תשלום בגין יום עבודתו האחרון. 21. מתצהירי התובעים, שלא נסתרו בחקירתם הנגדית, עולה כי מי שפיטר אותם היו עובדי המלון. לחיזוק זאת, מצאנו ההסכם שבין המלון לסבירסקי (נספח א' לכתב ההגנה של המלון), כי בסעיף 4 (ט) נקבע, כי "המלון מתחייב להחליף מיד כל עובד אשר החברה תמצא אותו בלתי מתאים לעבודה בה הוא מועסק, וזאת במקרה בו גילתה החברה כי העובד גרם למלון נזק כלשהו במזיד או במקרה בו עובד המפעיל התנהג בצורה שאינה הולמת כלפי אורחי המלון או כלפי מי מעובדי החברה. " בסעיף 4 (י"ד) נקבע: "המפעיל מצהיר כי ידוע לו שבמידה והחברה לא תהיה שבעת רצון מתפקוד העובד שיעסוק במחלקת מזון ומשקאות, תהא החברה רשאית להורות למפעיל לפטר עובדים אלו והחברה תעסיק עובדים מטעמה תחת אלו שיפוטרו. למען הסר ספק מובהר בזאת כי כל עלויות העסקת עובדים כאמור יחולו במלואן על המפעיל והחברה תהיה רשאית לקזז עלויות אלו בהתחשבנות החודשית, אשר תיערך בין הצדדים מדי חודש. " בעניין זה, העידה הגב' סבירסקי, כי המלון הכריח את סבירסקי לפטר עובדת בשם יוליה, ומי שפיטר אותה היה מנהל המלון (עמ' 35 שורות 14-24). הסעיפים הנ"ל מתוך ההסכם מלמדים, כי למלון היה הכוח להורות לסבירסקי לפטר את עובדיו, או להחליפם, כאשר גם משמעות ההחלפה, היא פיטורים, שכן לסבירסקי לא היה עסק משלו בו יכול היה להעסיק את העובדים לבד מהמלון. מי קיבל את העובדים לעבודה, מי קבע והסדיר את תנאי התקבלותם אליה, מי שיבצם במקום העבודה ומי העבירם מתפקיד לתפקיד במערך האירגוני של המשתמש? 22. בוטלזי סיפר בתצהירו, כי בחודש מרץ 2000 פנה למלון על מנת לחפש בו עבודה; הוא רואיין ע"י נירה, עובדת מחלקת כוח אדם, אשר קיבלה אותו לעבודה (סעיף 4 לתצהיר). קוואקו סיפר בתצהירו, כי פנה למלון ורואיין ע"י עמוס, אשר שימש שף המלון, ולאחר מכן נשלח למשרדי כוח אדם במלון, שם חתם על טפסים שונים (סעיפים 5-6 לתצהירו). לפי תצהירה של הגב' דם ארי, עמוס חסון פוטר ע"י המלון, והמשיך לעבוד במלון באמצעות סבירסקי (סעיפים 9-10 לתצהיר). סיכומן של העדויות בנקודה זו מביא למסקנה, כי התובעים התקבלו לעבודה ע"י עובדי המלון, או מי שנחזו להיות עובדיו, שהרי אין חולק כי גם מר עמוס חסון היה עובד המלון לפני התקופה שסבירסקי הפעיל את המטבח. מי קבע את מכלול תנאי עבודתם של העובדים, לרבות גובה שכרם והנלווים להם? 23. בוטלזי טוען בתצהירו, כי שף המלון, עמוס קבע את גובה שכרו - שכר גלובלי בסך 4,500 ש”ח (סעיף 6 לתצהיר). בחקירתו הנגדית סיפר בוטלזי, כי בשלושת החודשים הראשונים לעבודתו קיבל שכר לפי שעות ולא יותר מ- 3,000 ש”ח. נירה סיכמה איתו את תנאי השכר. לאחר מכן, בוטלזי התלונן על השכר הנמוך, והמנהל האחראי עליו הפנה אותו לנירה ולשף, ובסוף סוכם כי יקבל שכר גלובלי בסך 4,500 ש”ח (עמ' 2-3). הגב' סבירסקי חזרה והעידה מס' פעמים, כי המלון קבע את גובה המשכורת שיש לתת לעובדיה (עמ' 30 שורות 13-15, 23-25, עמ' 32 שורות 7-8, עמ' 31 שורות 1-3). לכך יש להוסיף את ששנינו קודם, לפיו התובעים מסרו בתצהיריהם, כי מי שקבע את שעות עבודתם, חופשותיהם וכיו”ב היו נציגי המלון. המסקנה המתבקשת כי על אף שבהסכם בין המלון לסבירסקי לא נקבו בסכומים, הרי שעל פי חומר הראיות שהוזכר כאן ובהתחשב בכך, כי המלון העביר לסבירסקי תמורה שבמסגרתה נלקחה בחשבון גם עלות שכר העובדים, הרי ניתן לקבוע שהמלון קבע בפועל את מכלול תנאי שכרם ועבודתם של העובדים. מי חייב לשאת בתשלום שכרם של העובדים? 24. אין חולק, כי על סבירסקי היה לשלם את שכרם של התובעים, בהתאם לדוחות הנוכחות שנמסרו לו ע"י המלון והוראותיו (סעיף 31 לתצהירה של הגב' סבירסקי). מי נתן חופשות לעובדים וממי היה עליהם לבקש את אישורי חופשותיהם? 25. התובעים מסרו בתצהיריהם באופן שלא נסתר, כי במהלך עבודתם במלון באמצעות סבירסקי, כמו גם בתקופות עבודתם באמצעות טלדור - בכל הקשור לסידורי חופשותיהם היו כפופים למרות המלון ועובדיו (סעיף 13 לתצהיר קוואקו, סעיף 11 לתצהיר בוטלזי). כיצד דיווחו הצדדים על יחסיהם למס הכנסה, ביטוח לאומי ורשויות אחרות? 26. כעולה מתלושי השכר של העובדים, אשר צורפו לכתבי התביעה, התשלומים למס הכנסה וביטוח לאומי הועברו ע"י סבירסקי. למי הבעלות על הציוד, החומרים או הכלים המשמשים את העובד בעבודתו? 27. בהסכם שבין המלון לסבירסקי נקבע בסעיף 5 ג', כי המלון יספק לסבירסקי את כלי המטבח, כלי ההגשה וכל הציוד הדרוש להפעלתו של חדר האוכל. הגב' סבירסקי הסבירה, כי אם היה חוסר בסכו"ם, הם היו קונים ומשלימים (עמ' 34 שורות 18-26). יחד עם זאת, המזון נרכש ע"י סבירסקי. מכאן שבכל הקשור לציוד וכלים- הבעלות הייתה של המלון, ואת החומרים רכש סבירסקי. האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד, נעשית במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה ובו משתלב העובד או הוא נשכר לביצוע פרויקט צדדי הדורש מיומנות מיוחדת והאם לצד שלישי עסק בו השתלב העובד? 28. התובעים נשכרו לעבודה, שהיא חלק מרכזי מעיסוקו של המלון. עבודת המטבח היא חלק יסודי ומהותי בתפקוד מלון, אשר לצד הלינה, קיים גם צד האירוח, הכולל אכילה במסעדות המלון ובחדרי האוכל שלו. מבחינה זו, ברור כי התובעים השתלבו בעיסוקו המרכזי של המשתמש. המלון טוען, כי מדובר במיקור חוץ של פונקציה, שאין מניעה להכיר בה ככזו. ייתכן והיינו מקבלים זאת, לו שאר הנסיבות היו תומכות בכך. בפועל, התובעים לא השתלבו בעסקיו של סבירסקי כקבלן המספק שירותי הסעדה, מאחר וסבירסקי לא היה כזה. הגב' סבירסקי סיפרה בעדותה, כי סבירסקי עבד כשכיר, עד אשר פנה אליו מנהל המלון לעבוד על בסיס העובדים הקיימים במלון (עמ' 24 שורות 16-18). לסבירסקי לא היה עסק משלו. יתרה מכך, לסבירסקי לא היה היתר להעסיק עובדים זרים. העובדה כי לאחר שסיים לעבוד במלון, החל לעבוד במלון אחר באותה מתכונת, לא מלמדת על כך שהיה לו עסק, אלא רק מראה שיתכן והיה לסבירסקי ולמלון אחר נוח להמשיך באותה מתכונת. עוד מצאנו בהסכם שבין המלון לסבירסקי מאפיינים הלקוחים ממערכת יחסי עובד- מעביד: כך בסעיף 13 ד' שם נקבע, כי לסבירסקי חובת נוכחות במלון, לפחות 26 ימים בחודש, והעדרות תיעשה רק בתיאום מראש. קיומו של קשר אישי כזה הוא שונה וחורג מהמקובל ביחסים שבין ספק שירותים למזמין, ומלמד על מהותו האמיתית של ההסכם. ההבדל היחיד בין התקופה בה התובעים הועסקו במלון באמצעות סבירסקי, לתקופה בה הועסקו באמצעות טלדור, היה שטלדור לא הייתה צריכה לספק את חומרי המזון, לשלם עבור חשמל, מים, גז וכיו"ב ולשמור על הציוד הקיים. בכך יש כדי ללמד על השוני בתנאי העיסקה שהייתה בין הצדדים, אך אין הדבר משנה מבחינת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין המלון לתובעים. מכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלוונטיים להסדר ההעסקה? 29. כאמור, התובעים, כמו גם הגב' סבירסקי מסרו בתצהיריהם והעידו, כי היו כפופים לעובדי המלון. סידור העבודה של התובעים נעשה בהתאם להוראות המלון, הם לבשו את מדי המלון, הוסעו למלון וממנו בהסעות של המלון - בהן נסעו שאר עובדי המלון, הם אכלו בחדר האוכל של העובדים, יחד עם העובדים האחרים. כפי שהתובעים טענו בתצהיריהם לא היה כל שוני בהעסקתם באמצעות סבירסקי לבין העסקתם באמצעות טלדור. כאמור, המלון מודה, כי בתקופת העסקתם של העובדים באמצעות טלדור, המלון היה המעביד. זיקתו של סבירסקי לתובעים התבטאה בתשלום שכר, הפקת תלושי שכר, תשלומי חובה למס הכנסה וביטוח לאומי. זיקה זו בטלה בשישים מול כל שאר הזיקות שנמצאו בין התובעים והמלון. גם לא הוכח קיומו של קשר אישי בין סבירסקי לתובעים. לכך יש להוסיף, כי ברור כי עצם ההכרה בסבירסקי כמעביד של התובעים, תגרום פגיעה ממשית בזכויות התובעים, לקבל את ההטבות המגיעות להם בהתאם להסכם הקיבוצי. ראה: ע"ב 583/99 911 (תא) חני אבני כהן נ' מדינת ישראל, הנהלת בתי המשפט, עבודה אזורי י"ב 372 (סעיף 41 לפסק הדין). על כן, מירב הזיקות והמאפיינים מטים את הכף לצד קיומם של יחסי עובד- מעביד בין המלון לתובעים. 30. בטרם נחתום פרק זה, ברצוננו לעמוד בקצרה על המהות של ההתקשרות בין המלון לסבירסקי, ועל תוצאותיה מבחינת התובעים. הזכרנו זאת בהרחבה בפרשת אבאיי טלאיה, ואנו מבקשים לחזור להלכות שהבאנו שם וישומן למקרה שבפנינו. 31. הנשיא אדלר ב"פרשת תשלובת הבניה של הקיבוץ הארצי" עמד על הצורך בהתאמת הפסיקה לנסיבות של כל מקרה ומקרה, ובמיוחד כאשר מדובר במשולש של עובד משתמש - חברת כוח אדם: "בהעדר חקיקה המגינה על עובדים -המועסקים ביחסי עבודה מורכבים, אשר כוללים מספר גופים משפטיים - מחובתה של הפסיקה להשתחרר מגישה פורמלית, לשאוף להבטחת הזכויות המובטחות לעובדים בחוקי המגן של משפט העבודה ולקדם את מטרותיהם של חוקים אלה... על בית הדין לסייע הן לאכיפתם של חוקי העבודה המגן והן להשגת מטרותיהם, ואל לו לתת יד להפרתם או לעקיפתם". ראה: דב"ע נ"ד/96-3 מ.ב. תשלובת הבניה של הקיבוץ הארצי בע"מ, חליל עבד אלרחמאן עאבד ואח', פד"ע כ"ט 151. 32. סגנית הנשיא, השופטת ברק, עמדה על חשיבות בחינת מהותם האמיתית של היחסים בפרשת אסנת דפנה לוין: "אם לא נבחן את מהותם האמיתית של היחסים, הרי שניצור שני מעמדות של עובדים, העובדים ומשתלבים במקום עבודה אחד. בני שני "מעמדות" העובדים הללו עובדים דרך קבע במקום עבודה אחד, במפעל אחד ולשניהם מירב הזיקות הן לאותו מקום עבודה. "המעמד" האחד, עובדים שמתקבלים כעובדים "מן המניין" למפעל, אם בדרך של משא ומתן ואם בדרך של מכרז, מקום שיש חובה לקבל עובדים בדרך של מכרז, או מקום שהמפעל מנחה את עצמו או בוחר לקבל את עובדיו בדרך של מכרז. "המעמד" השני, עובדים המועסקים דרך קבע במפעל אך נחשבים לעובדי חברת כח אדם. על עובדים אלו לא יחולו ההסכמים או ההסדרים הקיבוציים החלים על מקום העבודה ועובדים אלו, כאשר יפוטרו, לא יקבלו דמי אבטלה כמפוטרים. הם עשויים לקבל קביעות וגמלאות. עובדים אלו הופכים למעין "OUTLAWS" במפעל". ראה: דב"ע נ"ה/109-02 אסנת דפנה לוין נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ט 326. 33. פרופ' רות בן ישראל מביאה ארבעה טעמים המצדיקים התייחסות להתנהגות המשתמש והקבלן, במקרה כזה כמו שבא בפנינו, כהתנהגות הנעדרת תום לב או נוגדת את תקנת הציבור: 1. העסקה הפורמלית עם הקבלן כמעביד פוגעת בסל הזכויות שסטטוס העובד מגלם. 2. הפגיעה בזכויות האמורות מקנה למשתמש יתרון הפוגע מעבר למידה הנדרשת בזכויות העובד הגלומות במעמד. 3. הכרה בקבלן כמעביד אינה מתיישבת עם האופי הבינאישי המתחייב כשמדובר בחוזה עבודה כחוזה יחס. 4. מדובר בעיסקה בדויה או מלאכותית אשר המשתמש מנסה באמצעותה לנצל לרעה ולזכות ביתרונות לא הוגנים. ראה: רות בן ישראל, מיקור חוץ (outsourcing) מתמקרים החוצה; העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם פרשנות אחרת המרת העסקה הפורמלית בעסקה האותנטית, שנתון המשפט העבודה ז', 5. 34. העדות של הגב' מירה דם ארי, מנהלת כוח אדם במלון, חשפה בפנינו טפח מהרקע לחתימה על ההסכם שבין המלון וסבירסקי ומדגימה את הבעייתיות בתבנית העסקה משולשת כפי שהייתה במקרה שלפנינו: 1. הגב' דם ארי הודתה, כי המלון החליט להתקשר עם סבירסקי משיקולים כלכליים, מאחר ורצה להפחית מהעלויות שלו, כאשר עלויות השכר הן העלויות הכבדות (עמ' 10 שורות 9-14, עמ' 21 שורות 23-24). בהמשך ניסתה הגב' דם ארי להפחית מדבריה כאשר טענה, כי החיסכון של המלון היה בעלות המזון, אולם כפי שניתן לראות בהמשך, לא כך היו פני הדברים (עמ' 11 שורות 5-6). 2. הגב' דם ארי לא זכרה בתחילה, שהיו עובדים זרים שהועסקו קודם במלון ואח"כ הועברו לעבוד אצל סבירסקי (עמ' 11 שורו ת17-19), אבל לבסוף הודתה כי ברשימת העובדים שהומלצו להמשיך לעבוד אצל סבירסקי נכללו גם עובדים זרים (עמ' 18 שורות 20-22). 3. הגב' דם ארי הודתה, כי בתקופה שלפני ההסכם עם סבירסקי שילם המלון לעובדים לפי ההסכם הקיבוצי (עמ' 10 שורות 6-7). גם היום כשהם מעסיקים עובדים זרים דרך חברת טלדור, הם משלמים להם לפי ההסכם הקיבוצי (עמ' 20 שורות 19-20). 4. לפני ההסכם עם סבירסקי המלון העסיק באופן ישיר עובדים זרים במטבח (עמ' 10 שורות 2-4). 5. לא היה שוני בעבודתו של עובד המטבח קודם כשהועסק ישירות ע"י המלון ואח"כ שהועבר לסבירסקי (עמ' 17 שורות 7-9). 6. רק המלון יכול היה לקבל אשרות עבודה עבור העובדים הזרים (עמ' 18 שורות 9-14). 35. הוכח כי עם העברתם של העובדים מהמלון לסבירסקי נמסרו לחלקם מכתבי פיטורים. רק העובדים הישראליים קיבלו פיצויי פיטורים וזכויות לפי ההסכם הקיבוצי. לעובדים הזרים הובטח גמר חשבון, מבלי ששולמו להם פיצויי פיטורים. כך לדוגמא הובאו תלושי שכר של העובד הזר - פדרו סילבניה (ת/1), מהם ניתן ללמוד כי החל לעבוד ב- 12.2.98, ובתלוש המשכורת של 6/00 לא שולמו לו פיצויי פיטורים או נערך לו גמר חשבון. במכתבי הפיטורים שצורפו לתצהירה של הגב' דם ארי (נספח ב'), ניתן לראות, כי במכתב שנשלח לעמוס חסון נאמר, כי גמר החשבון יערך במשכורת 6/00, בו ישולמו כל התשלומים והפיצויים בהתאם להסכם העבודה הקיבוצי. לעומת זאת, לעובדים הזרים: אוגנבזה מנדלה ורונלד טוריו, נרשם כי גמ"ח יערך במשכורת 6/00. אין כל אזכור לפיצויי פיטורים או לזכויות בהתאם להסכם הקיבוצי. כמו כן, אין חולק והדבר עולה מתלושי השכר של בוטלזי וקוואקו, אשר צורפו לכתב התביעה, כי בתקופת עבודתם במלון באמצעות סבירסקי לא שולמו להם זכויותיהם בהתאם להסכם הקיבוצי. 36. לכאורה, לפי ההסכם שבין טלדור לסבירסקי, היה על סבירסקי לשלם לתובעים את כל זכויותיהם לפי ההסכם הקיבוצי, אולם לא הוכח בפנינו ע"י מי מהצדדים, מה הייתה התמורה ששולמה לסבירסקי ע"י המלון, והאם ניתן היה לשלם באמצעותה גם את התשלומים לפי ההסכם הקיבוצי. זאת ועוד. האמור בהסכם אינו פותר את המלון מלדאוג לכך שהעובדים הזרים יקבלו את זכויותיהם. המלון גם לא הוכיח, כי פעל בשקידה כדי לבדוק ולדאוג אם סבירסקי ממשיך ומשלם את הזכויות לפי ההסכם הקיבוצי. 37. התוצאה היא שכך או כך, העובדים הזרים שעבדו במלון באמצעות סבירסקי הם הנפגעים. אם המלון העביר את הכסף לסבירסקי, והאחרון משך את הכסף לכיסו, במקום לרווחת העובדים, או שהאפשרות המסתברת יותר, שהמלון מעולם לא העביר את הכסף הנדרש לתשלום הזכויות לסבירסקי - המסקנה היא אחת - תבנית העסקה זו קיפחה את זכויות העובדים, כאשר מוסכם כי גם בתקופת עבודתם באמצעות סבירסקי כמו בתקופת עבודתם באמצעות טלדור, היו זכאים לשכר וזכויות בהתאם להסכם הקיבוצי. 38. ברורים לנו יתרונותיה של צורת העסקה זו - המוזילה את עלויות השכר של העובדים, ולכאורה גם מסיטה את האחריות לקבלת היתרים לעובדים הזרים מהמלון לצד ג'. כפי שהמלון הודה בכל הקשור לחברת טלדור בסיכומם - כי העסקת העובדים באמצעותם נעשתה לאחר שלמלון לא היה היתר להעסיקם - דברים אלו נכונים גם לגבי סבירסקי. לטלדור ולסבירסקי לא היו היתרים להעסקת העובדים. הדברים חמורים שבעתיים, כאשר ברורה גם האבחנה בין עובדים ישראלים לעובדים זרים, בכל הקשור לגמר החשבון שנעשה להם במעבר בין המלון לסבירסקי. הוכח שעובד ישראלי קיבל פיצויי פיטורים וזכויות לפי ההסכם הקיבוצי, בעוד שהעובדים הזרים לא זכו לכך. דומה שהמלון השכיל להבין זאת בשלב מאוחר, כאשר הסכים לראות בתקופת ההעסקה של העובדים באמצעות טלדור, כהעסקה ישירה, בה המעביד הוא המלון. 39. לסיכום פרק זה, אנו קובעים כי המלון היה המעסיק של העובדים בכל תקופת העסקתם. המלון לא השכיל להפריך את ההנחה, לפיה בתבנית העסקה משולשת, העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים לחוזה העבודה. המלון לא הוכיח, כי בין סבירסקי לעובדים הייתה קיימת התקשרות משפטית אמיתית; ובנוסף הוכח, כי ההתקשרות בין המלון לסבירסקי הביאה להפסקת תשלום זכויות העובדים לפי ההסכם הקיבוצי. 40. כעת נפנה לבירור הסכומים המגיעים לכל אחד מהתובעים, וזאת בהתחשב בכך כי המלון חייב יהיה בתשלום זכויות ככל שייקבע, וזאת ביחס לתקופות ההעסקה השונות - באמצעות סבירסקי וטלדור. תוספת ערבה 41. המלון אינו חולק על זכותם של התובעים לתשלום תוספת ערבה, בהתאם להסכם הקיבוצי, אולם חולק על מספר החודשים. המלון לא לקח בחשבון את תקופת עבודתם של התובעים במלון באמצעות סבירסקי. תקופה זו תילקח בחשבון בהתאם למסקנה אליה הגענו בפרק הקודם, והיא תהייה הבסיס לחישובים גם בסעיפים הבאים. על כן, בהתחשב בסכומים המופיעים בנספח א' לסיכומי התובעים: בוטלזי זכאי ל- 4,459 ש”ח. קוואקו זכאי ל- 1,820 ש”ח. תוספת טיסה 42. המלון אינו חולק על זכותם של התובעים לתשלום תוספת טיסה, בהתאם להסכם הקיבוצי, אולם חולק על מספר החודשים, מאחר ולא לקח בחשבון את תקופת עבודתם של התובעים במלון באמצעות סבירסקי. על כן, ובהתחשב בסכומים המופיעים בנספח ב' לסיכומי התובעים: בוטלזי זכאי ל- 7,056 ש”ח. קוואקו זכאי ל- 2,880 ש”ח. דמי הבראה 43. המלון גם כאן, אינו חולק על זכותם של התובעים לקבלת דמי הבראה בשיעורים הנקובים בהסכם הקיבוצי, אולם חולק על הותק שלהם, מאחר ולא לקח בחשבון את תקופת עבודתם של התובעים במלון באמצעות סבירסקי. על כן, בהתחשב בתקופת עבודתם הכוללת של התובעים, ובהתאם לנספח ג' לסיכומי התובעים: בוטלזי- בגין שנה רביעית - 8 ימי הבראה. בגין שנה שלישית - 7 ימי הבראה. סה"כ - 15 ימי הבראה - 4,555 ש”ח, בניכוי סך של 357 ש”ח, אשר שולם בחודשים 2/03 עד 5/03, סה"כ - 4,198 ש”ח. קוואקו - 7*306*20 12 = 3,557 ש”ח, בניכוי סך של 2,184 ש”ח, אשר שולם לו במהלך עבודתו, סה"כ - 1,393 ש”ח. פדיון חופשה שנתית 44. בחישובי המלון ברכיב זה לא נלקחה בחשבון תקופת העסקת התובעים באמצעות סבירסקי, וכן העובדה שלכל אחד מהתובעים שולם שכר שונה. בוטלזי קיבל שכר יסוד בתקופת עבודתו האחרונה באמצעות טלדור בשיעור של 5,545 ש”ח. תעריף יום חופשה יהיה 5,545/26 = 213 ש”ח. סה"כ ימי חופשה 26 * 1.17 + 23 * 1.42 = 63. בניכוי ימי חופשה שנוצלו בחודש 1/01 1.25 2/01 3סה"כ - 4.25 58.75 = 4.25 - 63 213 * 58.75 = 12,514 בניכוי סך של 1,716 ש”ח, אשר שולמו לתובע עם סיום עבודתו: 12,514 _ 1,716 10,798 ש”ח. קוואקו- תעריף יום חופשה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים והוא עומד על 153 ש”ח. 20 * 1.17 * 153 = 3,580 ש”ח, בניכוי סך של 1,716 ש”ח, סה"כ - 1,864 ש”ח. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה 45. המלון טוען, כי הוא מקבל את חישובי התובע קוואקו, אך ללא תקופת העבודה באמצעות סבירסקי. לגבי בוטלזי חולק המלון על השכר הקובע, וכן לגבי תקופת העבודה באמצעות סבירסקי. מעיון בתלושי השכר של בוטלזי, ניתן לראות כי השורה הראשונה בכל תלוש כוללת את המונח "שכר יסוד". משזהו השכר המופיע בתלוש כשכר יסוד, יש לחשב את הניכויים לפנסיה לפיו. על כן, ובהתאם לנספח ה' לסיכומי התובעים: בוטלזי זכאי ל- 11,148 ש”ח. קוואקו זכאי ל- 3,614 ש”ח. החזר ניכוי בגין רווחה 46. קוואקו טוען, כי לאחר העברתו לטלדור, נוכה משכרו סך של כ- 100 ש”ח מדי חודש עבור "welfare". משמהותו של ניכוי זה אינה ידועה לתובע, הוא מבקש את השבתו. המלון טוען, כי טלדור ביצעה את הניכוי, ומכוחו קיבל קוואקו מתנות או תלושי קנייה לחגים. טענות אלו של המלון אין לקבלן. משהסכים המלון להיכנס לנעלי טלדור, לא יכול הוא להישמע, כי טלדור ניכתה את הסכום ולא הוא. יתרה מכך, המלון לא הוכיח כי ניכוי זה היה בגין מתנות לחג. על כן, קוואקו זכאי להשבת הסכומים כאמור בנספח ו' לסיכומי התובעים בסך 1,360 ש”ח. החזר ניכוי בגין ארוחות 47. קוואקו טוען, כי בתקופת עבודתו נוכו משכרו סכומים שנעו בין 100 ל- 180 ש”ח, עבור ארוחות אותן אכל בחדר אוכל עובדים. על פי ההסכם הקיבוצי, הסכום המירבי אותו ניתן לנכות עבור ארוחות הוא 99 ש”ח. המלון טוען, כי החישוב שערך התובע הוא לפי שתי ארוחות ביום, אך הוא לא הוכיח כי לא אכל שלוש ארוחות ביום. בעניין זה, נטל ההוכחה מוטל על המלון להוכיח, כי קוואקו אכל שלוש ארוחות ביום. משלא עשה כן, על המלון להשיב את הסכום המופיע בנספח ז' לסיכומי התובעים - 499 ש”ח. החזר ניכוי בגין ביטוח רפואי 48. המלון הסכים לשלם רכיב זה במלואו לקוואקו (סעיף 56 לסיכומי המלון), ובסך 1,030 ש”ח. דמי חגים 49. המלון הסכים לשלם רכיב זה רק בגין תקופת העסקת התובעים אצלו. כעולה מנספח ט' לסיכומי התובעים, הם היו זכאים לתשעה ימי חג בהתאם להסכם הקיבוצי, גם אם החג חל בשבת, וזאת עד שנת 2002. משנת 2002 חל צו ההרחבה הכללי ולפיו נבדקו ימי החג. בוטלזי זכאי ל- 28 ימי חג - 213 * 28 = 5,964 ש”ח. קוואקו זכאי ל- 11 ימי חג - 153 * 11 = 1,683 ש”ח. הפרשי שכר 50. התובעים טוענים, כי בתקופת עבודתם במלון באמצעות סבירסקי, שולם להם שכרם באופן גלובלי כשכר נטו ליום. מאחר ואין בידיהם דוחות נוכחות, ערכו חישוב מינימלי של הפרשי השכר להם הם זכאים. התובעים טוענים, כי עבדו במסגרת קבועה של תשע שעות ביום, ולאחר ניכוי הפסקה - שמונה שעות. בכל חודש הוכפל מספר ימי העבודה, אשר ננקב בתלוש השכר בתשע שעות - עבור בוטלזי, מאחר ועבד יותר מתשע שעות ליום, וקוואקו - בשמונה שעות. בהתאם חושבה עבור בוטלזי חצי שעה בכל יום, בתעריף של שעות נוספות. מאחר ושני התובעים עבדו במשמרות ערב, חושבה תוספת ערב. לאחר מכן, חושבו שעות העבודה בשבת, בהתאם לימי ההעדרות, ובאותו אופן חושבו ימי השישי והימים הפנויים. 51. אין בידינו לקבל את חישובי התובעים המבוססים על עובדות שלא הוכחו כלל ועיקר. לא הוכחה מסגרת השעות של התובעים, אשר בהתחשב בעבודתם יש להניח שלפחות קוואקו, אשר עבד במטבח היה עובד שעתי, ומספר השעות שעבד השתנה מדי חודש. אין גם ראיה לכך שהתובעים עבדו רק במשמרת ערב, ובאותו אופן חישוב ימי השבת ושישי הוא תאורטי, ולא יכול להתקבל, כאשר לא מדובר במסגרת שעות קבועה. מעיון בתלושי השכר של התובעים, אותם קיבלו מסבירסקי, עולה כי שולמה להם תוספת שעות נוספות גלובליות, תוספת עבור שבת וחג ותוספת עבור עבודה ביום פנוי. האם תוספות אלו מכסות את המגיע לתובעים - התשובה לכך נמצאת ביומני הנוכחות של התובעים שלא הובאו, ובלעדיהם לא ניתן להכריע בתביעה זו. על כן, משלא הובאה כל ראיה לקיומה של מסגרת עבודה קבועה, ובהעדר פירוט שעות של התובעים, התביעה להפרשי שכר בתקופת עבודתם של התובעים באמצעות סבירסקי - נדחית. הפרשי שכר בגין תקופת העבודה באמצעות טלדור 52. התובעים טוענים, כי במרבית תקופת עבודתם במלון באמצעות טלדור, שולם להם שכרם כשכר גלובלי, ללא כל תשלום נוסף על פי ההסכם הקיבוצי, עבור עבודה בשעות נוספות, עבודה במשמרת לילה, משמרת ערב, ערב חג ויום ו', עבודה בשבת ובחג ועבודה בימים פנויים. התובעים צירפו לתביעותיהם חישובים של רכיבי השכר שהיו מגיעים להם באופן הבא: שעות עבודה של התובעים בהתאם לדוחות הנוכחות הוזנו לתוך טבלה. חושבו סה"כ השעות היומיות והופחתו מהן שעות הפסקה. לאחר מכן מוינו השעות לפי סוגיהן: רגילות, נוספות, 125%, נוספות 150%, שעות נוספות בשבת ובחג, ובהתאם חושבו תוספת משמרות ותוספת בגין עבודה בימים פנויים, בהתאם להסכם הקיבוצי. התובעים חישבו את המגיע להם ברכיב זה לפי שלוש חלופות, שתיים מהן הגבוהות יותר לוקחות כשכר יסוד את השכר הגלובלי שקיבלו, והשלישית, הנמוכה ביותר, לוקחת בחשבון כבסיס את שכר המינימום. 53. המלון טוען, כי חישובי התובעים רצופים טעויות, אינם מדויקים ומציגים תמונה שגויה לחלוטין: התובעים הוסיפו לחישוביהם את הדקות שהגיעו לפני זמן המשמרת והדקות שאחרי זמן המשמרת. כאשר נפסק כבר כי דקות אלו אין בהן כדי לזכות את התובעים בשכר, וגם לא תוספת משמרת; כך יוצא שכאשר התובעים זומנו למשמרת ערב וזמן המשמרת פלש לזמן משמרת הלילה, הוספה לתובעים גם התוספת של משמרת לילה. התובעים הוסיפו למסגרת הימים העודפים תוספת שעות בגין משמרות מאוחרות, אשר בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי אסורות להוספה. כמו כן, את החישוב של הימים העודפים ביצעו בהתאם לימי העבודה, ולא בהתאם לשעות העבודה, בהן עבדו בפועל. עוד מצא המלון טעויות אריתמטיות בחישובי התובעים, כמפורט בנספחים ז' ו- ח' לסיכומי המלון. 54. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ברור לנו כי התובעים זכאים להפרשי שכר, ובכך מודה המלון. בטענות המלון בקשר לחישובי התובעים יש צדק: כך נפסק, כי תוספת של דקות לפני משמרת או אחריה, אין בה כדי לזכות עובדים בתוספת משמרת לילה. (דמ (ב"ש) 1867/02 שמואל אהרון נ' מלון דן אילת). כך גם, הטעויות האריתמטיות מקובלות עלינו. יחד עם זאת, אין בית הדין משמש לבלרם של הצדדים. עיינו בחישובי המלון שצורפו לסיכומיו, נספח י', ומצאנו כי לפחות מבחינת הסכומים המגיעים לתובעים, וזאת בהתאם לטבלאות שצורפו לכתבי התביעה, ההבדלים אינם כה גדולים, וזאת ביחס לאפשרות השלישית של החישוב, אותה הציגו התובעים. על כן, התובעים יהיו זכאים בהתאם לסכומים בהם הודה המלון: בוטלזי - 22,332 ש”ח. קוואקו - 3,145 ש”ח. פיצויי פיטורים 55. המלון אינו חולק על זכותם של התובעים לפיצויי פיטורים, אך חולק על תקופת העסקתם באמצעות סבירסקי. בעניין זה, ובנוסף לאמור עד כה בפסק דין זה, מאחר והתובעים עבדו באותו מקום עבודה במשך כל תקופת עבודתם, הם זכאים לפיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתם ממעבידם האחרון. במקרה שלפנינו, מעבידם האחרון היה גם מעבידם הראשון. השכר הקובע לא היה שנוי במחלוקת, ועל כן - בוטלזי - 4.08 * 5,787 = 23,611 ש”ח. קוואקו - 1.67 * 3,366 = 5,621 ש”ח. מאחר ואין חולק כי התובעים פוטרו, ובתביעתם ביקשו לחייב גם בפיצויי הלנה, והמלון הודה כי התובעים זכאים לפיצויי פיטורים, והמחלוקת הייתה רק בקשר למשך התקופה, ישא סכום פיצויי הפיטורים פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של שליש מהנקוב בחוק הגנת שכר, וזאת מיום שהיה על המלון לשלם את הפיצויים ועד לתשלום בפועל. חלף הודעה מוקדמת 56. קוואקו טען, כי פוטר לאלתר, מבלי לקבל הודעה מוקדמת. המלון לא התייחס לכך בסיכומיו. על כן, קוואקו זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסך 3,366 ש”ח. סוף דבר 57. התביעות כנגד הנתבעים 2-3 נדחית בזאת ללא צו להוצאות. התביעות כנגד הנתבעת 1 מתקבלות באופן הבא: 1. הנתבעת 1 תשלם לתובע ג'וזף בוטלזי את הסכומים הבאים: תוספת ערבה - 4,459 ש”ח. תוספת טיסה - 7,056 ש”ח. דמי הבראה - 4,198 ש”ח. פדיון חופשה שנתית - 10,798 ש”ח. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה - 11,148 ש”ח. דמי חגים - 5,964 ש”ח. הפרשי שכר - 22,332 ש”ח. פיצויי פיטורים - 23,611 ש”ח. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד - 10,000 ש”ח. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 31.3.04 ועד התשלום בפועל, למעט הרכיבים של פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 55 לפסק הדין, ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה והפרשי שכר, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק ממחצית התקופה אליה התייחסו התביעות ועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 2. הנתבעת 1 תשלם לתובע בריאן קוואקו את הסכומים הבאים: תוספת ערבה - 1,820 ש”ח. תוספת טיסה - 2,880 ש”ח. דמי הבראה - 1,393 ש”ח. פדיון חופשה שנתית - 1,864 ש”ח. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה - 3,614 ש”ח. החזר ניכוי בגין רווחה - 1,360 ש”ח. החזר ניכוי בגין ארוחות - 499 ש”ח. החזר ניכוי בגין ביטוח רפואי - 1,030 ש”ח. דמי חגים - 1,683 ש”ח. הפרשי שכר - 3,145 ש”ח. פיצויי פיטורים - 5,621 ש”ח. חלף הודעה מוקדמת - 3,366 ש”ח. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד - 4,000 ש”ח. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 19.3.04 ועד התשלום בפועל, למעט הרכיבים של פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 55 לפסק הדין, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה והפרשי שכר, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק ממחצית התקופה אליה התייחסו התביעות ועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. חוזההסכם קיבוצי