1. לפני תביעה לפיצויים ע"ס 26,740 ₪, בגין הפסדים שנגרמו לתובעת לטענתה, כתוצאה מהפרת הסכם רכישת רכב שביצעה מול הנתבעת. התובעת טענה בכתב תביעתה, כי ביום 22.3.13 רכשה רכב חדש לצורך הוראת נהיגה מהנתבעת, רכב מסוג רנו מגאן מנוע 1500 טורבו שנת ייצור 2013. לטענתה, ברכב היה אמור להיות מותקן מתקן להוראת נהיגה ( פדלים ), והרכב אמור להיות מסופק בהתאם להזמנה בתוך 14 ימי עסקים. התובעת טוענת, כי הנתבעת איחרה באספקת הרכב , שלהפתעתה , היה ללא פדלים ואספקתו בוצעה ביום 24.4.13, התובעת פנתה למוסך שהתקין לה את המערכת רק ביום 17.4.13. התובעת הפסידה ימי עבודה וירידה בהכנסתה ונגרמו לה הוצאות שהעריכה שכולם ביחד מגיעים לסך של 26,740 ₪. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה שבו טענה כי מניין 14 ימי עסקים לאספקת הרכב מתחיל מיום שהמזמין משלם את תמורתו ובמקרה של הזמנת התובעת הרי מחיר הרכב הושלם רק ביום 28.3.13 , עת שולם תשלום אחרון בסך 75,000 ₪, ועוד ביום 12.4.13 הרכב נמסר לתובעת כלומר בחלוף 11 ימים עבודה ממועד גמר התשלום. הנתבעת צירפה קבלה לכתב ההגנה. הנתבעת טענה עוד כי בחלוף יומיים מהשלמת מחיר ההזמנה הבהירה לתובעת , כשנודע לה שלא ניתן להתקין דוושה להוראת נהיגה, שהרכב אמור להגיע ללא הדוושה ( פדלים ) והיא הפנתה אותה למוסך מורשה והחזירה לה את סכום ההפרש של המתקן בסך של 7,752 ₪, ( נספח ג' לכתב ההגנה ). לטענת הנתבעת, התובעת מבקשת רק להתעשר על חשבונה. 3. התקיים דיון בפני ביום 26.2.14, בו העידו שני הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי . התובעת חזרה וטענה שהיה איחור באספקת הרכב, התכחשה לחתימתה על הסכם רכישת הרכב מיום 25.3.13 והודתה בחתימתה על הסכם רכישה מיום 22.3.13. התובעת טענה כי מכרה את הרכב הישן בהפסד של 200 דולר. התובעת הכחישה שהנתבעת הודיעה לה על חוסר הפדלים ברכב במועד וכי התעכבה במסירת הודעה זו. התובעת טענה, כי חיזוק לטענתה שהודיעה על חוסר הפדלים נמסרה לה אחרי יומיים מהשלמת , המחיר צירפה התובעת אישור התקנה של לוח מקשים להזנת קוד אישי ביום 3.4.13 שלטענתה, בלעדיו לא ניתן לערוך ביטוח, קל וחומר לא להכניס את הרכב למוסך כרכב, ללא ביטוח. נציג הנתבעת חזר על גרסת הנתבעת וטען שלא היה איחור כלל באספקת הרכב ואשר לפדלים הוא טען שאלה הותקנו בתוך חמישה ימים במוסך כך שהטענה לעניין נזקים אין לה על מה לסמוך. דיון: 4. כלל בהליך אזרחי, כי המוציא מחברו עליו הראייה, היינו התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל הדין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת על הדעת יותר מהגרסה שכנגד. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים, במוצגים ובדברי העדים, הגעתי למסקנה שהתובעת הוכיחה את תביעתה חלקית בלבד. במה דברים אמורים? התובעת כשלה בהוכחת איחור כלשהו באספקת הרכב, כשלה להוכיח הפסד שיעורי נהיגה בסך 7,000 ₪, שכן לא הובאה ראייה על כך לא בכתב , כגון אישור רואה חשבון, ירידה במחזור או עדות של עדים, תלמידים שביטלו שיעורי נהיגה. הוא הדין לגבי הסך של 15,000 ₪, בגין עזיבת תלמידים, גם עליו לא הוגשה שום ראיה והוא הדין לגבי שאר הסעיפים לרבות הטענה להפסד 200 דולר שלא הובאה עלייה כל ראייה. אם כן, מה הוכיחה התובעת? אין ספק שהנתבעת התרשלה עת הסכימה להזמנת רכב עם דוושות להוראת נהיגה בלי לבדוק אם קיים מתקן כזה במכונית שהיא משווקת. נכון הוא שנמסרה הודעה לתובעת על כך והיא קיבלה זיכוי, אלא שנגרם לתובעת נזק המתבטא בהשבתת רכבה המיועד להוראת נהיגה לתקופה של חמישה ימים. אני קובע דמי השבתה של הרכב המשמש להוראת נהיגה על דרך האומדנה, בהעדר הוכחה אחרת לכך, סך של 800 ₪, ליום. על כן, נראה לי שיש לפסוק עבור חמישה ימים פיצוי בסך של 4,000 ₪, והוצאות כלליות סך של 500 ₪, ובסה"כ 4,500 ₪. סוף דבר: 5. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,500 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת הנתבעת העתק פסק דין זה שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום תשלומו המלא בפועל. רכבצרכנותקבלת מוצר באיחוראספקה