1. בקשה זו עניינה בקשה לסילוק על הסף של בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי, שהגישו המבקשים. בקשת צד עוסקת בסוגיית העסקת עוזרים משפטיים באופן זמני, במילוי מקום, עד לאיתור משרה פנויה. לטענת המבקשים, התקבע נוהג לפיו העוזרים המשפטיים מועסקים במילוי מקום ללא הגבלת זמן וללא הגבלה של מספר המשרות הזמניות. עוד טוענים המבקשים כי המדינה, באורח חד צדדי, ביטלה את הנוהג וכי היא מגבילה את האפשרות למילוי מקום, שלא כפי שנהגו הצדדים בעבר. 2. המדינה הגישה תגובה לבקשת צד בה טענה, כטענה מקדמית, כי ההליך אינו יכול להתברר כבקשת צד. 3. בישיבת 15/1/14 הוחלט כי יתאפשר למבקשים להגיב לטענות הסף של המדינה ולאחר מכן תודיע המדינה האם מבקשת לקיים דיון בטענות הסף או שניתן לתת החלטה על יסוד טענות הצדדים בכתב. 4. עמדת המבקשים הוגשה ביום 11/2/14. 5. על פי החלטה מיום 8/6/14 במסגרת תיק 1054-11-13, ניתנת להלן החלטה בטענות הסף שהעלתה המדינה. יובהר כבר עתה כי במסגרת הבקשה והתגובות שהוגשו, הועלו טענות רבות לגופו של ענין, בדבר מעמדם של העוזרים המשפטיים, בשאלה האם מדובר בנוהג אם לאו ועוד סוגיות רבות וכבדות משקל. החלטתנו להלן הינה אך ורק בטענות הסף שהעלתה המדינה. אין אנו דנים בשלב זה כלל וכלל בסוגיה העקרונית שהועלתה בבקשת צד, על כל היבטיה. 6. אלה טענות המדינה במסגרת הבקשה לסילוק על הסף: א. סמכות בית הדין לעבודה לדון בסכסוך קיבוצי נקבעה בסעיף 24 (א)(2) לחוק בתי המשפט ועניינה מחלוקת אודות פירושו של הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי או דין. ב. חוק החוזים אינו בבחינת דין. ג. תנאי מכללא בחוזה עבודה או נוהג, אף הם אינם בבחינת דין. ד. מדובר בתביעות שעניינן סכסוך היחיד, שכן נדרש בירור עובדתי מעמיק לגבי טענת הנוהג, הציפיה וההסתמכות. ה. כן נדרש בירור עובדתי לגבי כל עוזר משפטי שבו מדובר. ו. מדובר בסכסוך כלכלי שעניינו סכסוך לקביעת זכויות ולא סכסוך שעניינו מימוש זכויות קיימות. 7. אלה טענות המבקשים בבקשה צד: א. הפרשנות שמציעה המדינה להוראות סעיף 24 (א)(2) לחוק בית הדין לעבודה היא פרשנות מיושנת שאינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה. ב. מדובר בנוהג שהתקיים במשך שנים ושונה, באופן חד צדדי, על ידי המדינה ומשמעו - פיטורי עוזרים משפטיים. ענין זה מתאים להתברר בסכסוך קיבוצי, ללא התנגשות עם הבקשה שעניינה קיום משא ומתן. ג. על מנת שלבית הדין לעבודה תהיה סמכות לפי סעיף 24 (א)(2) צריכים להתקיים שני תנאים. האחד - לגיטימציה של הצדדים. השני - מבחן העילה. שני התנאים מתקיימים. ד. אין רשימה סגורה של "דינים"ויש לפרש את המונח "דין" שבהוראות החוק, בפרשנות רחבה. ה. בתי הדין לעבודה דנים בסכסוכים קיבוצים שעניינם הפרת נוהג. ו. הסעד שהתבקש בבקשת צד הוא סעד קיבוצי שאינו נוגע באופן ספציפי לעובד זה או אחר אלא לכלל העובדים. ז. ממילא, אין בקיומו של סכסוך היחיד כדי לחסום בירור בהליך סכסוך קיבוצי. ח. בין הצדדים כמעט ולא קיימות מחלוקות עובדתיות. ט. העובדה שקיים תיק נוסף שעניינו ניהול משא ומתן, אינה מונעת דיון ענייני בסוגיה שהועלתה בתיק כאן. 8. המדינה הגישה תגובה מטעמה, בה העלתה התיחסות משלה לסוגיית טענות הסף וכן פרשנות משלה לפסקי הדין אליהם התיחסו המבקשים בתגובתם. 9. לאחר עיון בטענות הרבות והסדורות היטב מטעם הצדדים, להלן החלטתנו. 11. בראשית הדברים נציין כי טענת המדינה לפיה מדובר בסכסוך של פרטים, כל עוזר משפטי ומצבו המיוחד, טעונה בירור עובדתי ולפיכך לא נתייחס אליה במסגרת החלטה זו. נציין בענין זה כי ב"כ המדינה מתבסס בטיעוניו על האמור בענין עס"ק 29/06 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות ואח' (מיום 25/2/07) שם נקבע: "... מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי לא ניתן לברר את הסכסוך שבין הצדדים בהליך קיבוצי אלא יש צורך בקיומו של הליך אישי - אחד או רבים - לבירורו של הסכסוך. שאלת התאמתו של סכסוך מסוים לבירור בדרך קיבוצית נועדת לשני מרכיבים: האחד - קיומה של מחלוקת מוגדרת הנוגעת לקבוצה נתונה של עובדים והשני - מחלוקת המתיחסת להסכם קיבוצי, להסדר קיבוצי או לדין כלשהו. שני מרכיבים אלה שלובים זה בזה ואולי אף אחד הם - שהרי מעצם טיבו של ענין, סכסוך קיבוצי מעורר מחלוקות מוגדרות המתייחסות לקבוצת עובדים ואשר תוצאות הדיון בהן יחולו על כלל העובדים השייכים לאותה קבוצה. מכאן, אם עניין לנו בקבוצה שאינה הומוגנית או בקבוצה בה קיימת שונות בין פרט לפרט או בין קבוצות של פרטים, ושונות זו נתונה במחלוקת ועומדת בבסיס הסכסוך - כי אין מדובר בסכסוך "קיבוצי" ולא ניתן לבררו בהליך קיבוצי...". במקרה שבפנינו אין טענה כי מדובר בקבוצות שונות המשתייכות לאותו ארגון, כפי שהיה בענין הרופאים. בענייננו, מדובר בקבוצה אחת, הומוגנית. אמנם נכון שהסיטואציה של מילוי מקום התרחשה לעובד זה או אחר, כל אחד על פי נסיבותיו, אך עדיין מדובר בקבוצה אחת שההחלטה רלבנטית לגביה או עלולה להיות רלבנטית לגביה, ללא שוני של ממש בין חברי הקבוצה. 12. כך גם לא נתייחס לשאלה האם הוכח קיומו של נוהג במקרה הנדון, כמשמעו במשפט העבודה. אף סוגיה זו טעונה בירור עובדתי ולא ניתן להכריע בה ללא שמיעת ראיות. 13. דיוננו בשלב זה יתמקד אך ורק בשאלה האם ניתן לדון בשאלת נוהג וביטולו, בהליך של בקשת צד בסכסוך קיבוצי. 14. סעיף 24 (א)(2) לחוק בית הדין לעבודה קובע: "לבית הדין האזורי תהא סמכות ייחודית לדון - ... (2) בתובענות בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים ), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או הענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין". 15. על מנת שלבית הדין לעבודה תקום סמכות עניינית מכח הסעיף הנ"ל, יש צורך בקיומם של שני תנאים. האחד - זהות הצדדים. השני - העילה. 16. במקרה שבפנינו, אין חולק כי מתקיים התנאי הראשון ,שעה שההסתדרות הכללית היא המייצגת את עובדי המדינה בחוזים אישיים ובכלל זאת את העוזרים המשפטיים. 17. באשר למבחן השני, מבחן העילה, טוענת המדינה כי המונח "נוהג" אינו מופיע בסעיף 24 (א)(2) לחוק. לכן, לטענתה, לא ניתן לדון בטענה להפרת נוהג, בהליך סכסוך קיבוצי. 18. נוהג הוכר הנורמה היוצרת חובות וזכויות במערך יחסי עבודה. ראו לענין זה ע"ע (ארצי) 465/03 כהן נ' פלסטיין פוסט (מיום 20/6/05). וכן פסטרנק, דיני עבודה, פרק 10.1.6.1 עמ' 42 א: "המנהג והנוהג הינם מקורות משפטיים, דהיינו מקורות אשר יוצרים זכויות וחובות. המנהג והנוהג מובחנים ממקורות משפטיים אחרים בכך שהם נובעים ומקבלים את חיותם, מכח התנהגות חוזרת ונשנית של אנשים. התנהגות זו יוצרת ציפיות לכך שהיא תמשך גם בעתיד, ולצפיות אלה נותן המשפט גיבוי". 19. נשאלת השאלה האם באי נקיבה במונח "נוהג " יש משום הסדר שלילי - דהיינו - משהמחוקק בחר שלא לציין בסעיף במפורש את המונח נוהג, הביע דעתו כי בסכסוך שעניינו נוהג, לא ניתן להגיש סכסוך קיבוצי. או שמא יש לפרש את המונחים הכלולים בחוק, ככוללים גם נורמות מתחום משפט העבודה אשר אינן נכנסות, בהגדרה לשונית צרה, למונחים הטבועים בחוק. 20. בית הדין הארצי דן בסוגיה זו בענין עס"ק 12/08 הסתדרות העובדים הכללית נ' ידיעות אחרונות בע"מ (מיום 14/2/11) שם נקבע: "... בית הדין האזורי קבע, כי המסגרת לבירור הנוהג הנטען בעניין סופי השבוע, היא תביעה אישית ולא סכסוך קיבוצי. אין בידנו לקבל קביעה זו. מחומר הראיות עולה, כי הגם שהטבת סופי השבוע לא הוסדרה בהסכמים קיבוציים, היא סוכמה מעת לעת במסגרת משא ומתן קיבוצי בין הנהלת העיתון לוועדי העובדים..... מדובר איפוא בנוהג שהוכח ב"רמה" הקיבוצית ובסוגיה שמקומה להתברר במסגרת של סכסוך קיבוצי". 21. פסק דין זה בא כהמשך לגישת בית הדין לעבודה לפיה יש לפרש את המונח "דין" הקבוע בסעיף 24 (א)(2) לחוק בפרשנות רחבה. ראו לענין זה דב"ע נד/ 4-12 ההסתדרות הכללית נ' מדינת ישראל (מיום 22/8/94) שם נקבע: "לנו נראה כי יש מקום ליתן לדיבור "דין" שבסעיף 24 (א)(2) פרוש רחב יותר מזה שניתן לו בפרשת לאוביט. אין זה המקום המתאים לתחום את משמעות הדיבור והיקפו, אך יש לקבוע, כי שעה שצד להסכם קיבוצי טוען להוראות דין כלשהו, בעניינים שהם בתחום היחסים האובליגטוריים עם הצד השני נוגע לחילוקי דיעות או לסכסוך בין הצדדים רשאי אותו צד לפנות לבית הדין ולבקש לפרש אותו דין או לפעול למניעת הפרתו" עוד הביאו המבקשים את האמור בענין ע"ע (ארצי) 30040/98 ארגון גמלאי השק"ם נ' שק"ם בע"מ ואח' (מיום 7/4/02) שם נאמר: "סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה מעניק לבית הדין סמכות רחבה לדון בעניינים הנוגעים ליחסים שבין מעביד או ארגון מעבידים לבין עובדים או ארגון עובדים. עוד בראשית ימיו של בית הדין לעבודה נקבע בפסק הדין עיריית באר שבע, כי המבחן לפירוש סמכותו יהיה "הפירוש התכליתי" היינו הפירוש שבא לקדם את מטרת המחוקק. שם נאמר כי פירוש המונח יחסי עובדה אינו נוגע למובן הטכני - מוסדי "אלא במשמעות הרחבה של המונח, הם מכלול יחסי הגומלים בין עובדים, מעבידים ורשויות המדינה. יחסים אלה מוסדרים על ידי מערכת כללים, כולל כללים הקובעים את מעמדם של הגורמים הפעילים - העובדים והמעבידים וארגוניהם. יחסי עובדה אינם אלא חלק מ"מערך עבודה" היינו מערך יחסי חברה, כלכלה וערכים שבמרכזם "העבודה"... מגמת הפסיקה בשנים האחרונות היא שהקביעה אם הסכסוך הוא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק, אלא על פי מבחנים מהותיים, מהות הענין הנדון או מהות העילה ובאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו ענין". 22. ובהיקש לענייננו, ראשית, טרם התקיים דיון לגופו של ענין בסוגיית הנוהג הנטען ולכן לא ניתן לקבוע בשלב זה אם מדובר ב"נוהג במישור הקיבוצי" אם לאו. שנית, אף לו יתברר שאין מדובר בנוהג "במישור הקיבוצי" אנו סבורים כי לאור הפרשנות המרחיבה שבה נוקט בית הדין ביחס להוראות סעיף 24 (א)(2) לחוק, באופן עקבי לאורך השנים , יש לדון אף בטענת נוהג, במסגרת סכסוך קיבוצי. 23. טענה נוספת למדינה ולפיה, במסגרת תיק 1054-10-13 (להלן - תיק המשא ומתן) ביקשו המבקשים לנהל משא ומתן במטרה לחתום על הסכם קיבוצי אשר בין השאר, תוסדר בו סוגיית מילוי מקום. לטענת המדינה, בעשותם כן, הביעו דעתם כי סוגיית מילוי מקום היא סוגיה כלכלית שבגינה יש לנהל משא ומתן ואין הן רשאיות כיום לשנות את פניהן ולטעון שמדובר בסוגיה משפטית. בענין זה מפנה ב"כ המדינה להליך המשא ומתן ולמכתב מיום 9/6/13 (נספח 20 להליך הנ"ל) המפרט את העילות שבגינן יש לקיים משא ומתן, בינהן מונה את סוגיית הגבלת המעבר למשרות מילוי מקום. 24. המבקשים טוענים בענין זה כי מדובר בסכסוך משפטי וכי אין מניעה, במקביל, לנסות ולהסדירו במסגרת משא ומתן. 25. אנו מקבלים את טענת המבקשים בענין זה. המבקשים טוענות כי סוגיית מילוי מקום מהווה נוהג במערכת היחסים בין הצדדים. טענה זו טעונה הוכחה והדברים יבוררו במסגרת ההליך. ככל שיתברר שקיים נוהג כאמור, הרי שיישומו ואי שינויו באורח חד צדדי, מהווים סוגיה משפטית הראויה להתברר בבית הדין לעבודה. אין בכך כדי לשלול קיום משא ומתן כלכלי בין הצדדים, לצורך הסדרת סוגיות שונות ובינהם סוגיית מילוי מקום. 27. סוף דבר, אין בטענות שהעלתה המדינה כדי להצדיק סילוק הבקשה על הסף. יש לקיים דיון לגופו של ענין. המדינה רשאית לשוב ולהעלות את הטעות שנדונו בהחלטה כאן, בסיכומיה וככל שתעשה כן, תינתן לכך התיחסות בפסק הדין. חוזההסכם קיבוצי