1. לפנינו שני ערעורים על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (תב"ע מט/2900 - 3; השופט כהן כדן יחיד), אשר דחה את תביעתו של מר ישראל נעים (להלן - מר נעים) נגד "נתיב" - קרן הפנסיה של פועלי ועובדי מפעלי משק ההסתדרות בע"מ (להלן - קרן נתיב) לשלם לו פנסיה על-פי דרגה 15, "דרגת הפרישה" שהוענקה לו בהסכם הפרישה האישי שנחתם ביום 31.12.1987 בין מר נעים לבין כור מתכת בע"מ (להלן - כור), שהיא בעלת חמת ארמטורות ויציקות בע"מ (להלן - חמת) במסגרת המשק ההסתדרותי (להלן - הסכם הפרישה האישי) ובהסכם שנחתם ביום 28.9.1987 בין הנהלת חמת ומפעלים נוספים מקבוצת כור לבין מועצת פועלי חולון וועד עובדי חמת (להלן - הסכם ההבראה). בפועל מקבל מר נעים פנסיה מקרן נתיב על-פי דרגה 14. לעומת זאת נפסק, כי על חמת לשלם למר נעים 25,000 ש"ח, נכון ליום פרישתו מעבודתו בחמת (1.1.1988); וזאת בגין הנזק שגרמה לו בכך שלא יכול היה לבחון נכונה את כדאיות תנאי פרישתו ועל סמך ההבטחות של נציגי חמת למר נעים שיקבל פנסיה מקרן נתיב לפי דרגה 15. השאלות העיקריות שעלינו להכריע בהן 2. האם הפנסיה שמר נעים מקבל מקרן נתיב צריכה להיות על-פי דרגה 15 או שמא על-פי דרגה 14? האם קרן נתיב אישרה בפועל את דרגת הפרישה על-ידי קבלת הסכומים שהופקדו בדיעבד עבור מר נעים ולאחר מכן שולמו באופן שוטף משך תקופה קצרה? האם הזכויות שנקבעו בהסכם ההבראה ייחשבו כזכויות על-פי הסכם קיבוצי, היינו - האם הסכם ההבראה הינו הסכם קיבוצי? האם יש להטיל על חמת אחריות בגין העובדה שמר נעים אינו מקבל פנסיה על-פי דרגה 15 והאם יש לחייבה בפיצוי בשל כך, ואם כן - מה שיעור הפיצוי? האם חמת פעלה בחוסר תום-לב במשא ומתן לקראת כריתת הסכם הפרישה האישי שנחתם עם מר נעים? מה היקפה של חובת תום-הלב שהייתה מוטלת על חמת במשא ומתן לקראת פרישתו של מר נעים? מה התוקף שיש לתת לכתב-הוויתור עליו חתם מר נעים? 3. העובדות הצריכות לעניין, הן כדלקמן: (א) מר נעים יליד 1.9.1928, החל לעבוד בחמת ביום 29.10.1955 ועבד בפועל בחמת עד ליום 31.12.1987. ביום 1.1.1988 פרש מר נעים מעבודתו בחמת והחל לקבל פנסיה זמנית מחמת (היינו - פנסיה תקציבית) לפי דרגת הפרישה 15 עד ליום 30.9.1988, שהגיע לגיל המזכה אותו בקבלת פנסיית זקנה מקרן נתיב. מיום 1.10.1988 הוא מקבל פנסיה מקרן נתיב, אולם לפי דרגה 14. (ב) עקב המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה חמת היא החליטה לצמצם את מצבת כוח האדם. בעקבות כך נחתם ביום 28.9.1987 הסכם ההבראה. בהסכם זה נקבעו סדרי צמצום כוח האדם, לרבות התנאים המיוחדים לעובדים הפורשים מרצון לפנסיה מוקדמת. לענייננו נקבע כדלקמן: "4) תנאי הפרישה יהיו כדלקמן: א. פיצויי פיטורין ...מעל 20 שנות ותק דיון מיוחד. ב. פנסיה תקציבית רשות (30/60) 1) לפנסיה תקציבית יצאו העובדים/הפועלים אשר יוסכם עליהם בין הצדדים. 2) הפנסיה התקציבית תשולם על ידי המפעל עד מקסימום 36 חודשים עד פנסיית רשות (30/60) או לגילאי 62 ויותר שטרם השלימו 27 שנות עבודה במפעל. 3) אחוזי הפנסיה שישולמו יהיו זהים לאחוזי הפנסיה שהעובד/הפועל היה מקבל במועד פרישתו מטעם נתיב קרן פנסיה; בגיל 65 או בגיל 60 לאחר 30 שנות עבודה במפעל. .. 4) עם פרישתו לפנסיה תקציבית יקבל העובד/הפועל תנאים ותשלומים הבאים מהמפעל: א) דרגה אחת בתוקף מ-1.1.87. 5) הנהלת המפעל תמשיך להפריש לנתיב קרן פנסיה על מרכיבי השכר האחרון על פי 100%. על מנת להבטיח זכויותיהם בקרן עד הגיעם לפנסיית רשות... או פנסיית זיקנה בגיל 65.". (ג) הסכם הפרישה האישי נחתם בנוכחות נציג הוועד לאחר שמר נעים קרא אותו ושמע הסברים מנציג הוועד ונציגי חמת. הסכם הפרישה האישי נערך מכוח הסכם ההבראה ובהתבסס עליו. בעת חתימת הסכם הפרישה האישי דרגתו של מר נעים הייתה 14. על-פי הוראת סעיף 4(ב)(4)(א) להסכם ההבראה קיבל מר נעים "דרגת פרישה", היינו - העלאה לדרגה 15 רטרואקטיבית ליום 1.1.1987. (ד) ביום 10.1.1988 חתם מר נעים על "כתב קבלה ושחרור" (להלן - כתב-הוויתור), על-פיו קיבל מחמת סכום בסך 16,669.06 ש"ח והתחייב כי לא תהיינה לו כל תביעות כספיות ואחרות כלפי חמת ו/או כלפי כור תעשיות בע"מ וכי סכום זה מהווה סילוק סופי מלא ומוחלט של כל תביעותיו כלפיהם. (ה) חמת העבירה לקרן נתיב הפרשות עובד ומעביד עבור מר נעים, המתחייבות מהשינוי הרטרואקטיבי בדרגתו, היינו על התקופה מ-1.1.1987 עד 31.12.1987, על-פי דרגה 15, וכן באופן שוטף בתקופה בה קיבל פנסיה תקציבית, היינו לתקופה מ-1.1.1988 עד 30.9.1988, על-פי דרגה 15. לעומת זאת, הסכם הפרישה האישי, הסכם ההבראה ומסמכים אחרים בעניין תנאי הפרישה של מר נעים לא הועברו לקרן נתיב והיא אף לא הייתה צד להם. בתקופה בה קיבל מר נעים "פנסיה תקציבית" מחמת הוא הגיש תביעה לקרן נתיב לקבל פנסיית זקנה בעת הגיעו לגיל הפרישה. התביעה נתקבלה, אך קרן נתיב הודיעה למר נעים ששיעור הפנסיה ייקבע על-פי דרגה 14. מר נעים פנה בעניין הדרגה לוועדת הפנסיה של קרן נתיב וביקש לקבל פנסיה על-פי דרגה 15. מאחר שהבקשה נדחתה פנה מר נעים לוועדת הערעורים לענייני קרן נתיב אשר החליטה, ברוב דעות, לדחות את ערעורו. על כך הגיש מר נעים תובענה לבית-הדין האזורי, שם תבע לחייב את חמת וקרן נתיב, ביחד ולחוד, בתשלום פנסיית זקנה על-פי דרגה 15, בתוספת פיצוי הלנה מלא ופיצוי בגין נזק לא ממוני ובגין עגמת הנפש. חמת שלחה הודעת צד שלישי לקרן נתיב, אשר נדחתה מהטעם שלקרן נתיב אין חלק במחדלה של חמת כלפי מר נעים. (ו) יצוין, כי בסוף שנת 1993 נתנה רשות השיפוט הארצית בהסתדרות פסק-דין בו נדון, בין היתר, עניינו של חבר אחר בקרן נתיב שהוענקה לו דרגה נוספת בעת היותו בפנסיה תקציבית. נפסק, כי על קרן נתיב לשלם לו פנסיה לפי הדרגה החדשה הנוספת, שכן הוכח כי קרן נתיב קיבלה דמי תגמולים וידעה שהחבר נמצא בפנסיה תקציבית, אך לא הודיעה למעביד או לחבר כי כספים אלו אינם מקנים לו זכויות פנסיוניות. לענייננו נקבע בפסק-הדין של רשות השיפוט האזורית, כי ערעורו של מר נעים כנגד קרן נתיב "נמחק בזה מן הטעם שעניינו נדון בפני ביה"ד לעבודה". יש לציין כי חמת לא הייתה צד להליך הנ"ל. ערעורם של יתר החברים נדחה על-ידי רשות השיפוט, מהטעם שהוענקה להם דרגה לאחר שפרשו לפנסיה תקציבית ולא הוכח כי קרן נתיב ידעה על היותם בפנסיה תקציבית. 4. תקנון קרן נתיב עובדי חמת היו עמיתים ומבוטחים של קרן נתיב. בחינת זכויותיו של מר נעים כבחינת זכויות פנסיה של יתר העובדים אל מול הקבוע בתקנון קרן נתיב, כפי שהיה בתוקף בעת פרישתו של מר נעים לפנסיה שכן "זכויותיו של חבר קרן פנסיה נחתכות אך ורק על-פי הקבוע בתקנון הקרן, שהיא החוזה שבין הקרן לכל אחד מחבריה" (דב"ע נג/1 - 6 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות, אגודה שיתופית בע"מ - דגמי [1], בעמ' 547; ראה גם דב"ע תשן/60 - 3 ברקן ואח' - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ [2], בעמ' 265-264). כמו כן, יש לפרש את תקנון קרן נתיב, שהינו תכנית של ביטחון סוציאלי, כשלמות אחידה ועקבית המקדמת את מטרותיו ובמקרה של ספק, יש לפרשו לטובת המבוטח (ראה: דב"ע לב/1 - 6 רון - קופת הפנסיה לעובדי הדסה [3], בעמ' 299; דב"ע לט/3 - 6 אבניאלי - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ [4], בעמ' 213). על שיטת הפנסיה הצוברת אמר בית-דין זה לאחרונה, כדלקמן: "...[שיטת הפנסיה הצוברת - ס' א'] מושתתת על הפרשות שוטפות של המעביד והעובדים לקרן פנסיה במשך תקופות עבודתם של העובדים, והן אשר המממנות את תשלום הקיצבה בקרות האירוע המזכה בקיצבה את העובד או את שאיריו. קרנות הפנסיה 'מבוססות על הדדיות שאינה מביאה בחשבון, ברוב המקרים, את החישוב האינדיוידואלי'... ההדדיות בין חברי קרן הפנסיה מתבטאת בכך ש'כל מבוטח יקבל, כשיארע אירוע ביטוחי, את המגיע לו מהקרן - מהקופה הכללית - לפי תקנון הקרן, כפי שיהיה בתוקף אותה שעה, ללא קשר לשאלה, כמה הפריש או כמה הופרש על ידי מעבידו בגינו לקופת קרן הפנסיה'... מכאן חשיבותה הרבה של שיטת תשלום דמי התגמולים לקרן, המביאה בחשבון הפרשות על-ידי עובדים צעירים במשך תקופה ארוכה יותר לעומת עובדים מבוגרים המועלים בדרגה ומשתלמים עבורם דמי תגמולים במשך תקופה קצרה יחסית. מטרתה של השיטה היא להבטיח, בין השאר, את מקורות ההכנסה של הקרן למען תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי חברי הקרן ושאיריהם לטווח הארוך" (דב"ע 22/97 - 6, 6-25 פורת - נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ; נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ - עזרא [5], בעמ' 157). זכויות העמיתים בקרן נתיב אכן נקבעות על-פי תקנון הקרן. הסעיפים הנדרשים לענייננו הם כדלקמן: "10) תשלומים שלא ע"פ תקנון זה כל תשלום שהועבר לקרן שלא בהתאם לתקנון זה לא יקנה זכויות כלשהן ע"פ תקנון זה. פרק ד' - הבסיס לחישוב תשלומי פנסיות 13) המשכורת הקובעת ... ד) 4) תוספת אישית כלשהי שניתנה לחבר ע"י המוסד המעסיק אותו שלא מכוח הסכם קיבוצי - לא תיכלל במשכורת הקובעת. ניתנה תוספת אישית כנ"ל מכוח הסכם קיבוצי - שילובה במשכורת הקובעת לצורך תשלום פנסיה ייעשה בהדרגה במשך 36 חדשים (כשבכל חודש ייכלל אחד חלקי 36 ממנה במשכורת הקובעת), ובלבד ששולמו לקרן בגין התוספת בשלמותה מלוא דמי התגמולים הן ע"י המוסד והן ע"י החבר החל מהיום בו החל מקבל תוספת זו ועד יום פרישתו לפנסיה. ... 8) בכפוף לכל האמור בסעיף זה לעיל, תהא המשכורת הקובעת לגבי: (א) פנסיית זקנה: המשכורת האחרונה שהחבר היה זכאי לקבל מהמוסד שהעסיק אותו, ובלבד שתוספת שכר בגין העלאה בדרגה שניתנה לחבר בתוך 36 החדשים האחרונים שלפני פרישתו תשולב אף היא בהדרגה באופן יחסי ממוצע במשכורת הקובעת במשך 36 חדשים (כשבכל חודש ייכלל אחד חלקי 36 ממנה במשכורת הקובעת), ובלבד ששולמו לקרן בגין תוספת השכר בשלמותה מלוא דמי התגמולים. פרק ו - פנסית זיקנה 22. הזכאים לפנסית זיקנה כל חבר אשר נתקבל לעבודה במוסד ועבד בו ברציפות במשך 10 שנים לפחות, ובמשך כל אותה תקופה היה חבר בקרן, או שהוכרו לו זכויות בקרן על ידי הקרן בעד תקופת עבודתו במקום עבודה אחר, ושולמו לקרן מלוא דמי התגמולים שהגיעו בגינו מתחילת עבודתו ועד פרישתו מן העבודה, יהיה זכאי, עם פרישתו מהעבודה, כמותנה לעיל, לקבל תשלומי פנסיית זקנה על פי הוראות פרק זה [ההדגשה הוספה - ס' א']. פרק טו - הוראות שונות 124. המשך חברותם של פנסיונרים תקציביים זמניים בקרן בסעיף זה המונח 'פנסיונר זמני' פירושו חבר הפורש מעבודתו במוסד ומקבל מהמוסד פנסיה תקציבית זמנית. ביקש המוסד ו/או הפנסיונר הזמני להמשיך את חברותו של הפנסיונר הזמני בקרן, מוסמכת הקרן לאשר, ורשאית היא שלא לאשר, אפילו נתקיימו התנאים הבאים: א. הפנסיונר הזמני עבד במוסד והיה חבר בקרן עשר שנים... ב. התקופה שבין יום פרישתו מן העבודה במוסד ועד הגיעו לגיל המקנה לו זכות פנסיה לפי תקנון זה אינה עולה על חמש שנים... ג. המוסד הודיע לקרן על פרישתו מן העבודה במוסד כפנסיונר זמני. ד. המוסד ישלם דמי תגמולים מלאים (תשלומי המוסד והעובד גם יחד) ממשכורתו המלאה של הפנסיונר הזמני כפי שהיה בחודש האחרון לעבודתו במוסד קודם פרישתו. תחול העלאת שכר לסוג שעמו נמנה הפנסיונר התקציבי הזמני, ישלם המוסד לקרן את דמי התגמולים מן השכר המוגדל. ה. המוסד ישלם למוסד לביטוח לאומי את מלוא דמי הביטוח המגיעים למוסד לביטוח לאומי לפי החוק לשם הבטחת זכויותיו של הפנסיונר הזמני בביטוח לאומי...." [ההדגשות הוספו - ס' א']. האם זכאי מר נעים לפנסיה לפי דרגה 15 - ערעורו של מר נעים נגד קרן נתיב 5. שאלה זו מתחלקת למספר תת-שאלות: השאלה האחת - האם בעצם קבלת ההפרשות מחמת עבור מר נעים, על-פי דרגה 15, נוצר הסכם עם קרן נתיב להכיר בדרגת הפרישה מהמועד בו הועבר התשלום בדיעבד, לשלם פנסיה על-פי דרגה 15? השאלה השנייה - האם התמלאו התנאים שנקבעו בתקנה 124 לתקנון? השאלה השלישית - האם התשלומים בדיעבד שולמו על-פי הסכם קיבוצי ובעקבות כך הם מאושרים מכוח האמור בסעיף 13(ד)(4) לתקנון? 6. נימוקי בית-הדין האזורי בית-הדין האזורי קבע, כי מר נעים אינו זכאי לשיעור פנסיה מקרן נתיב על-פי דרגה 15 אלא על-פי דרגה 14, ואלה טעמיו: זכויותיו של מר נעים בקרן נתיב נקבעות אך ורק על-פי הקבוע בתקנון הקרן. על-פי האמור בסעיף 22 לתקנון, מר נעים זכאי לקבל תשלומי פנסיה על-פי דרגתו (14) בעת סיום עבודתו בפועל בחמת ("...עד פרישתו מן העבודה...") ולא במועד בו נותקו בפועל יחסי עובד-מעביד, היינו לא על-פי הדרגה שהוענקה לו בהסכם הפרישה האישי. המשכורת הקובעת האחרונה שקיבל מר נעים עבור עבודתו בפועל הייתה לפי דרגה 14 והתשלום הרטרואקטיבי לפי דרגה 15 נעשה לאחר החודשים האחרונים לעבודתו. יתרה מזו, על המקרה חל סעיף 124 לתקנון, משום שמר נעים לא עבד בפועל אלא קיבל "פנסיה תקציבית" זמנית בתקופה שבין סיום עבודתו בפועל לבין המועד בו החל לקבל פנסיית זקנה מקרן נתיב. סעיף זה קובע צורך במתן הסכמה מוקדמת מטעם קרן נתיב לאישור המשך חברותו של פנסיונר זמני בקרן בתקופה של פנסיה תקציבית; זאת על-פי בקשת המוסד ו/או הפנסיונר הזמני. רק אם אישרה נתיב את הבקשה, תקופת הפנסיה התקציבית תובא במניין זכויותיו של הפנסיונר הזמני בקרן נתיב ויחולו התנאים כמפורט בסעיף 124. 7. אשר לשאלה הראשונה - בית-הדין האזורי קבע, כי לא הוכח שקרן נתיב אישרה את תקופת הפנסיה התקציבית, על-אף שקיבלה התשלומים בדיעבד מחמת. כנגד קביעה זו טענו באי-כוח מר נעים, כי קרן נתיב אישרה את הסכם הפרישה האישי והסכם ההבראה על-ידי קבלת ההפרשות בדיעבד לפי דרגה 15. טענה זו אינה מקובלת עלינו, מהטעמים שצוינו על-ידי בא-כוח קרן נתיב ושאומצו על-ידי בית-דין קמא, וכך אמר בא-כוח הקרן: "7. בנסיבות העניין אין מכוח קבלת כספי הגמולים לפי דרגה 15, כדי לחייבה לשלם פנסיה לפי דרגה 15 לאור הוראות תקנה 10 לתקנון... מאחר וכספי התגמולים לפי דרגה 15 לא שולמו לה לפי התקנון, דהיינו עקב 'העלאתו' של [מר נעים - ס' א'] בדרגה בעת היותו בפנסיה תקציבית אשר לא קיבלה את אישור [קרן נתיב - ס' א'], ולא שולמו לה כספי התגמולים לפי דרגה 15 בהתאם לתקנון, אין בהם כדי לחייבה לשלם ל[מר נעים - ס' א'] פנסיה לפי דרגה 15". לנימוקים הללו נוסיף את הדברים הבאים: השאלה הוכרעה לאחרונה במסגרת תובענות בהן פירש בית-הדין את תקנה 124(ד) לתקנון, וכך נקבע: "...סעיף 124(ד) לתקנות אינו מביא לתוצאה כי ניתן להעלות בדרגה את הפנסיונר הזמני לאחר יציאתו לקצבה. כמו כן, העובדה ששולמו דמי תגמולים על בסיס דרגה גבוהה יותר, בדרך שאינה תואמת את התקנות אינה מקנה זכויות על-פיהן" (דב"ע 22/97 - 6 הנ"ל [5], בעמ' 161-160). לא הובאה בפני בית-הדין האזורי כל ראיה לכך שפקידי קרן נתיב, שקיבלו את ההפרשות ששילמה חמת עבור מר נעים, היו בעלי הסמכות לאשר התניה על הוראות תקנון הקרן (השווה: דב"ע מט/121 - 3 רשות הנמלים בישראל - גרינברג [6], בעמ' 384). באשר לתשלומים השוטפים שקיבלה קרן נתיב, הקרן לא הייתה מסוגלת לבדוק כל תשלום שוטף עבור כל עמית, לרבות תשלומים בדיעבד, כאשר לא צורפו להם כל הסבר או מסמך והם לא הוגשו לאישור הקרן בהתאם לתקנון. בתצהיר שהוגש מטעם קרן נתיב על-ידי מר דגן, שכיהן בעת מתן התצהיר בתפקיד מנהל סניף תל-אביב ואגף הפנסיה בקרן נתיב: "נתיב לא ידעה ולא יכלה לדעת, כי [מר נעים - ס' א'] פרש לפנסיה תקציבית. לנתיב אין מנגנון, אשר בודק באופן שוטף את הרכב דמי התגמולים המשולמים לה על ידי המפעלים מידי חודש בחודשו עבור עובדיהם. בדיקת הרכב תשלום התגמולים נעשית לגבי כל עמית ועמית בעת פרישתו ובמועד זה בלבד בודקת נתיב את סכומי התגמולים, את מועדי התשלומים וכדו'. גם אם מידי פעם נעשית בדיקה אקראית על התשלומים, הרי שכלפי נתיב, מוצב הפנסיונר התקציבי כעובד פעיל מן המניין שהועלה בדרגה ואין לנתיב כל יכולת לדעת, כי הוא אמנם פנסיונר תקציב זמני. נתיב אינה מקבלת תלושי משכורת או כל דיווח אחר המעיד על מעמדו של העובד". יתרה מזו, הכרת קרן נתיב בהעלאה בדרגה בדיעבד, שנעשתה למר נעים על-ידי חמת ונציגי העובדים, תשפיע ישירות על עלות תשלום הפנסיה המשולמת על-ידי קרן נתיב למר נעים. התנהגות בתום-לב מחייבת את מר נעים, חמת ונציגי ההסתדרות להודיע לקרן נתיב על רצונם להעניק דרגת פרישה, בהתאם להוראות סעיף 124 לתקנון וכן לנהל עמה משא ומתן לגבי עלותה. אין זה הוגן כלפי עמיתי קרן נתיב, כי מעביד, נציגות העובדים והעמית חותמים על הסכם, ללא הסכמת קרן נתיב, בו מחייבים למעשה את קרן נתיב לשאת בנטל תשלומים. מר נעים החל לקבל תשלומי פנסיה בגיל 60. לאור האמור בסעיף 17 לתקנון הדן ב"פרישה בגיל מוקדם", סעיף זה מזכה את העמית בפנסיה מוקדמת רק אם אושר הדבר גם על-ידי קרן נתיב, דבר שלא נעשה. 8. אשר לשאלה השנייה - האם התמלאו התנאים שנקבעו בתקנה 124 לתקנון? על-מנת להמשיך את חברותו בקרן נתיב היה על מר נעים ועל חמת לבצע את המוטל עליהם מכוח סעיף 124 לתקנון. יתרה מזו, שיעור הפנסיה שמר נעים יקבל מקרן נתיב תלוי במילוי התנאים באותו הסעיף. תנאי אחד, שנקבע בסעיף 124(ג) לתקנון, הוא מסירת הודעה לקרן נתיב על פרישתו מן העבודה. בית-הדין האזורי, בשאלה עובדתית זו, קבע כי מר נעים, חמת ונציגות העובדים לא הודיעו לקרן נתיב כפי שצריכים היו לעשות. לא השתכנענו, כי יש מקום להתערב בקביעה זו של בית-דין, קמא ועל-כן לא נתמלאו התנאים בסעיף 124 לתקנון. בנוסף, סעיף 124(ד) לתקנון קובע, כי הפרשות המעסיק לקרן נתיב עבור פנסיונר זמני יהיו "כפי שהיה בחודש האחרון לעבודתו במוסד קודם פרישתו". דרגתו של מר נעים בחודש האחרון בטרם פרש, היינו - לפני סיום עבודתו בפועל בחמת, הייתה דרגה 14. 9. אשר לשאלה השלישית - האם התשלומים בדיעבד שולמו על-פי הסכם קיבוצי ובעקבות כך הם מאושרים מכוח האמור בסעיף 13(ד)(4) לתקנון? סעיף 13(ד)(4) לתקנון (שצוטט בסעיף 4 לעיל) קובע, כי אם תוספת דרגה אישית, כפי שקיבל מר נעים, אינה ניתנת מכוח הסכם קיבוצי, כי אז היא לא תיכלל במשכורת הקובעת. לעומת זאת, אם התוספת האישית ניתנת מכוח הסכם קיבוצי היא תיכלל בהתאם לשיטה שנקבעה שם. יש אפוא לדון במעמדו של הסכם ההבראה: האם הוא הסכם קיבוצי אם לאו? על-פי הקבוע בסעיף הנ"ל, מר נעים יהיה זכאי לפנסיה לפי שקלול של 12 חודשים שהייה בדרגה 14, 14 חודשים שהייה בדרגה 13 ו-10 חודשים שהייה בדרגה 12. אלה היו דרגותיו ב-36 החודשים בטרם הפסיק לעבוד בפועל ופרש לפנסיה תקציבית. באי-כוח חמת טענו, כי העתק מההסכם נשלח כנראה לרישום כהסכם קיבוצי, אך הם לא הביאו את הראיה הדרושה להוכחת טענתם. באי-כוח מר נעים הפנו אותנו לעמדת חמת, אולם אין בעמדה זו כדי להועיל להם. כתב-ההגנה שהוגש על-ידי חמת התייחס להסכם אחר, משנת 1982. אף בשלב הערעור לא הגישו באי-כוח מר נעים אישור שההסכם הוגש לרישום. על-פי חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים), על-מנת להוכיח שהסכם הינו הסכם קיבוצי יש להגיש אישור ממשרד העבודה והרווחה המעיד על הגשת ההסכם לרישום. סעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים קובע, כי הסכם קיבוצי הוא הסכם "...[ש]הוגש לרישום...", ורישומו כאמור בסעיף 10 לחוק הנ"ל. במקרה שלפנינו לא הוגשה ראיה כזו. חובת הגשת הסכם לרישום אינה בגדר דרישה פורמאלית אלא הינה תנאי קונסטיטוטיבי לקיומו של הסכם קיבוצי (ראה דב"ע מח/4 - 4 ההסתדרות הרפואית בישראל ואח' - הסתדרות מדיצינית הדסה [7], בעמ' 272). לפיכך, מכיוון שהסכם ההבראה אינו נושא חותמת מטעם משרד העבודה והרווחה, אין הוכחה כי נשלח לרישום, ולכן אין לראות בהסכם ההבראה "הסכם קיבוצי". כמובן שהודעת צד מעוניין אינה באה במקום הוכחת הגשת ההסכם לרישום. מאחר שהסכם ההבראה לא נרשם כהסכם קיבוצי, אין לכלול במשכורת הקובעת של מר נעים את התוספת האישית - דרגת הפרישה 15, כאמור בסעיף 13(ד)(4) לתקנון. אשר לטענה, כי עובד חמת אחר קיבל פנסיה מקרן נתיב על-פי דרגת הפרישה, וזאת מכוח פסק בוררות של רשות השיפוט - אין בזה תקדים לגבי מר נעים. במקרה ההוא הוכיח העמית, כי קרן נתיב ידעה שהוא מקבל פנסיה תקציבית, ואילו מר נעים לא הוכיח הדבר אלא נקבע, כי קרן נתיב לא ידעה על סידורי הפרישה או שהוא מקבל פנסיה תקציבית. יתרה מזו, זכויותיו של מר נעים נובעות מתקנון הקרן. 10. לאור כל האמור לעיל הננו דוחים את ערעור מר נעים נגד קרן נתיב. אחריותה של חמת כלפי מר נעים - ערעור חמת נגד מר נעים וערעור מר נעים נגד חמת 11. השאלות שבמחלוקת חבותה של חמת כלפי מר נעים תיבחן לאור השאלה: האם הפרה חמת את חובת תום-הלב כלפי מר נעים, כאמור בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים) בעת ניהול המשא ומתן לקראת חתימת הסכם הפרישה האישי ולאחריו? 12. עמדות הצדדים חמת טענה בערעור שהגישה, כי אינה חייבת סכום כלשהו למר נעים ויש לבטל את הסכום שהטיל בית-הדין האזורי לשלם למר נעים. לעומת זאת טען מר נעים, כי יש להגדיל סכום זה. בתצהיר שהגיש אמר מר נעים, כי נציגי הנהלת חמת ונציגי מועצת פועלי חולון הסבירו לו טרם שחתם על הסכם הפרישה האישי, כי יקבל פנסיה מקרן נתיב על-פי דרגה 15, מיום 1.1.1987. 13. מסקנות בית-הדין האזורי נקבע על-ידי בית-הדין האזורי, כי חמת אחראית לשלם סכומים למר נעים. הנימוקים לכך היו כדלקמן: עדותו של מר נעים הייתה מהימנה, הגיונית ומשכנעת. לעומת זאת, עדותו של העד מטעם חמת לא הותירה על בית-דין קמא רושם של עדות מהימנה. נציגי הנהלת חמת הבטיחו למר נעים ואף הביאו אותו לחשוב, שיקבל פנסיה על-פי דרגה 15, למרות שידעו כי יקבל פנסיה על-פי דרגה 14. בית-הדין למד על כך מהעדויות, אך הדבר עולה גם מהסכם הפרישה האישי ומההנחיה לתשלום פנסיה תקציבית. חמת הטעתה אותו ביודעין והפרה את חובה הגילוי המוטלת עליה בעת ניהול המשא ומתן עם מר נעים על פרישתו במסגרת הסכם ההבראה, וזאת משום שלא הודיעה לו שזכויותיו לקבל פנסיית זקנה מקרן נתיב ייקבעו על-פי תקנון הקרן, שמכוחו יהיה זכאי לקבל פנסיה על-פי דרגה 14, עובדות שהיו ידועות לה. הסעד שניתן למר נעים על-ידי בית-דין קמא בעקבות הפרת תום-הלב הנ"ל היה פיצוי כספי. בית-הדין קבע, כי נגרם למר נעים נזק, אך הוא לא הוכיח את סכום הנזק. לפיכך נקבע סכום על-פי הערכה כ-25,000 ש"ח נכון ליום הפרישה, 1.1.1988. 14. האם יש להתערב בקביעות העובדתיות של בית-הדין האזורי? באי-כוח חמת טענו, כי עלינו להתערב בקביעות העובדתיות של בית-דין קמא. לטענתם, אין אמירה בכתובים שמר נעים יקבל מקרן נתיב פנסיה על-פי דרגה 15, ואין ראיה על כך שנציג מטעם חמת אמר למר נעים דבר שניתן לפרשו כהבטחה שיקבל פנסיה על-פי דרגה 15. ההבטחות שצוינו על-ידי בית-דין קמא ניתנו למר נעים על-ידי מזכיר ועד העובדים מר פואד, שלא היה מוסמך להבטיח בשם הנהלת חמת. הכלל הוא, כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות מנומקות של הערכאה הדיונית, המעוגנות בחומר הראיות. באי-כוח חמת עשו מאמצים רבים להצביע על "טעויות", שנעשו על-ידי בית-דין קמא בקביעת העובדות. אולם, מעיון במכלול חומר הראיות עולה, כי אין מקום לחרוג מן הכלל במקרה דנן. נוסיף, כי מזכיר הוועד העביר למר נעים את שהוסכם בין הוועד ומועצת הפועלים לבין הנהלת חמת, לרבות עניין "דרגת הפרישה" ותשלום פנסיה לפי דרגה 15. מר נעים העיד, ועדותו נתקבלה על-ידי בית-דין קמא, כי בעת שסיכם עם מזכיר הוועד על תנאי הפרישה, דיבר מזכיר הוועד בנוכחותו עם מנהל כוח אדם במפעל, אשר אישר את המוסכם. הסכם הפרישה האישי למעשה מאמץ את התנאים בהסכם ההבראה, אשר מבטיח לעובד הפורש "...דרגה אחת בתוקף מ-1.1.1987.". על-פי הנאמר בהסכמים הללו ועל סמך דברי נציגי ההנהלה למר נעים, היה מר נעים יכול להבין כי ימשיך לקבל תשלום פנסיית זקנה על-פי דרגה 15. כמו כן, עצם תשלום "הפנסיה התקציבית" למר נעים בדרגת הפרישה של 15 הביא אותו לחשוב שבהמשך יקבל פנסיה באותה דרגה. 15. החובות המוטלות על חמת כלפי מר נעים חיובה של חמת כלפי מר נעים הינו מכוח חובת הגילוי, הכוללת חובת גילוי יזום ואיסור מצג שווא. יחסי עובד-מעביד מחייבים מעצם מהותם קיום מערכת יחסי אמון מרביים בין הצדדים, המתבטאת בהתנהגות בתום-לב. החובה לנהוג בתום-לב ובדרך מקובלת מוטלת על הצדדים ליחסי העבודה הן במשא ומתן לקראת כריתת חוזה עבודה, הן בתקופה בה קיימים יחסי העבודה והן לאחר שאלה הסתיימו. על כך אמר בית-דין זה: "יחסי עובד-מעביד הם 'יחסים חוזיים עליהם חלה חובת קיום בדרך המקובלת ובתום לב' ובדרך כלל נדרש בקיומם של יחסים אלה מעבר לתום הלב לו מצפים בחוזים אחרים, מסחריים. יחסי עובד-מעביד מחייבים את העובד לנהוג בדרך המתיישבת עם האמון המחוייב מתפקידו, ואת המעביד - בדרך העולה מחובת הדאגה לרווחת העובד... וחובת ההגינות... שני אלה הם אף מעבר לחובת 'קיום בתום לב' שמסעיף 39 לחוק החוזים... [עקרון תום-הלב - ס' א'] הפך ליסוד מוצק בפרשנות וביישום הסכמים קיבוציים וחוזי עבודה אינדיווידואליים, וזאת בשים לב לאופיים המיוחד של היחסים החוזיים במישור הקיבוצי, בין הצדדים ליחסי העבודה, ובמישור האינדיווידואלי, בין מעביד ועובדיו" (מ' גולדברג "תום לב במשפט העבודה" [33], בעמ' 143, 151-150 והאסמכתאות שם; ראה גם ק' ורדי "תום הלב ביחסי עבודה" [34], בעמ' 118 והאסמכתאות שם; דב"ע נג/234 - 3 ברקן - טלדיין אינטרקונטיננטל בע"מ [8], בעמ' 196; דב"ע נה/91 - 3 ב.ג. פולימרים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ - שטול ואח' [9], בעמ' 428; דב"ע נה/76 - 0 המוסד לביטוח לאומי - טן פי [10], בעמ' 9; דב"ע נד/27 - 4 צים חברת השיט הישראלית בע"מ - ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, האגף לאיגוד מקצועי ואח' [11], בעמ' 147; דב"ע נה/125 - 3 בן דור - ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ואח' [12], בעמ' 293-292; דב"ע נה/182 - 3 בן-יוסף ואח' - הסנה אחזקות והשקעות בע"מ ואח' [13], בעמ' 587; דב"ע נז/252 - 9 ישראביט הנדסה בע"מ - הפנר [14]). על החובה לומר את כל האמת ולא רק את חלקה, אמר בית-דין זה: "יחסי עובד-מעביד אינם יחסים חוזיים מסחריים רגילים... מכאן שהיקפה של חובת הגילוי במשא ומתן לכריתת חוזה עבודה רחבה יותר ומטילה נטלים כבדים יותר על שני הצדדים למשא ומתן" (דב"ע נג/40 - 3 חברת איסטרוניקס - גרפונקל [15], בעמ' 464; דב"ע תשן/154 - 3 קרייטר-מספרה - אילוז [16], בעמ' 342). (ראה גם: ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ ואח' נ' קסטרו [17], בעמ' 697-696). החובה המוטלת על צד שבאמתחתו המידע לגלות פרטים מהותיים וחיוניים באופן יזום במהלך משא ומתן לכריתת הסכם, לשם קבלת החלטתו, נגזרת הן מהחובה הכללית לנקוט אמצעים סבירים למניעת נזק מאדם, והן מהחובה הכללית לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב במשא ומתן, כפי שנקבעה בסעיף 12(א) לחוק החוזים. הפרתה של חובת הגילוי לפי סעיף 12 לחוק החוזים עולה כדי הטעיה כמשמעה על-פי הסיפה של סעיף 15 לחוק החוזים, אשר זו לשונו: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה 'הטעיה' - לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג, או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן" (ההדגשה הוספה - ס' א'). כמו כן, חובת הגילוי היזום שהייתה מוטלת על חמת כלפי מר נעים, על בסיס יחסי האמון בין הצדדים ולאור אופי ההסכם, מתייחסת לפרק הזמן בו התנהל המשא ומתן לכריתת הסכם הפרישה האישי ולעניינים מהותיים. המבחן לקיומו של עניין מהותי הוא אובייקטיבי ונקבע על-פי קנה המידה של עובד סביר (ראה ע"א 3745/92 פסקל ואח' נ' מזרחי ואח' [18], בעמ' 361). בעניינים שלפנינו ההנחיות לתשלום פנסיה תקציבית על-פי דרגה 15, שניתנו על-ידי חמת, מולאו עוד בטרם חתם מר נעים על הסכם הפרישה האישי. מכוח מסמך זה ומכוח דרישת תשלום פנסיה מנתיב, עליה חתם מר נעים, היה ברור למר נעים כי תשולם לו פנסיית זקנה מקרן נתיב על-פי דרגה 15. בשני מסמכים אלה נעשה מצג על-ידי חמת כלפי מר נעים, על-פיו הוא יהא זכאי וצפוי לקבל פנסיית זקנה מנתיב על-פי דרגה 15, דבר שברור שהשפיע והביא להסכמתו בדבר פרישה מוקדמת. מכתבו של מר נעים מיום 22.11.1988 שנשלח תוך פרק זמן קצר, מעיד כי מר נעים עומד על זכויותיו מיידית, על החשיבות הרבה שייחס לחישוב זכויותיו על-פי דרגה 15 ועל רצונו ליידע את הצד השני על ה"טעות" שנפלה. אין ספק כי קבלת הפנסיה לפי דרגה 15, כפי שהוסכם עמו, הייתה רבת חשיבות עבורו. תימוכין למצג מטעם חמת ניתן למצוא אף בפנייה מטעם הוועד מיום 26.12.1988. פנייה זו תוך פרק זמן כה קצר מטעם הוועד, שהיה צד פעיל לניהול כל שלבי המשא ומתן של תנאי הפרישה ואשר היה מודע להשלכותיהם, מדברת בעד עצמה. אין ספק שבתודעתם של כל הגורמים שהיו מעורבים בניהול המשא ומתן הייתה ברורה העובדה כי מר נעים יקבל פנסיית זקנה מקרן נתיב על-פי דרגה 15 וכי הדרגה הייתה פרט מהותי הן מבחינתו והן מבחינת הוועד. מכתבו של מר דגן למר נעים מעיד כי חמת קיבלה על עצמה את האחריות להטעיה, בכך שלא יידעה את מר נעים באפשרות שזכותו לפנסיית זקנה על-פי דרגה 15, לא תוכר על-ידי קרן נתיב. בסיכום - מחומר הראיות עולה, כי חמת הפרה את חובת הגילוי מהטעמים המצטברים כדלקמן: 1. המדובר בהסתרת עניין מהותי מפני מר נעים; 2. חמת ידעה כי העניין מהותי; 3. הסתרת העניין גרמה נזק כספי למר נעים. כתב-הוויתור 16. העובדות הנוגעות לכתב-הוויתור וקביעת בית-הדין האזורי חמת מבקשת מאתנו לדחות את תביעתו של מר נעים על סמך כתבי-הוויתור עליהם חתם. מר נעים חתם פעמיים במהלך פרישתו על כך, שאין לו כל תביעה נגד חמת: פעם בהסכם הפרישה האישי ופעם בכתב-הוויתור. בהסכם הפרישה האישי הצהיר מר נעים, כי אין לו תביעות בגין תקופת עבודתו. ב"כתב קבלה ושחרור", שנחתם ביום 10.1.1988, הצהיר מר נעים על כך, כי הוא מודע לזכויותיו והתשלום שהוא מקבל "מספק באופן מוחלט את כל תביעותי מכל סוג שהוא בגין עבודתי ו/או הפסקת עבודתי" ועם תשלום הסכום שצוין במסמך אין לו תביעות כספיות, לרבות: "...תנאים סוציאליים ו/או לפיצויי פיטורים ו/או כל תביעות אחרות מכל סוג שהוא בגין עבודתי ו/או הפסקת עבודתי בכל תקופה שהיא...". בית-הדין האזורי קבע, כי כתב-הוויתור שחתם מר נעים אינו מונע ממנו להגיש את התובענה, משום שעל סמך נסיבות המקרה סביר היה שמר נעים חשב שיקבל פנסיה בדרגה 15 והוויתור שלו נוגע לדברים שידע עליהם והוא לא ידע שעל-פי תקנון קרן נתיב תינתן לו דרגה 14. 17. טענות באי-כוח הצדדים לפנינו לטענת באי-כוח חמת כתב-הוויתור תקף, שכן נחתם על-ידי מר נעים לאחר שהלה ניהל משא ומתן ממושך שבמהלכו עמד על זכויותיו, נעזר בוועד העובדים וזכה בהטבות כספיות ניכרות. בפסקי-הדין שהובאו על-ידי באי-כוח חמת אכן ניתן תוקף לכתבי-ויתור, אולם הנסיבות שם היו שונות מאלו שבמקרה דנן. שם העובדים ידעו היטב מה הם מקבלים ואת זכויותיהם, מה שאין כן במקרה דנן. בא-כוח מר נעים טוען כי כתב-הוויתור נחתם על-ידי מר נעים כתשעה חודשים בטרם נודע לו על סירוב נתיב לשלם לו קיצבת זקנה על-פי דרגה 15. כמו כן, כתב-הוויתור נגוע בחוסר תום-לב מצדה של חמת. 18. כתב-ויתור במשפט העבודה משפט העבודה בוחן בקפידה את תוקפם של כתבי-ויתור. עובד אינו יכול לוותר על זכות שנקבעה בחוק מגן או זכות שהוא אינו מודע לה (דב"ע לא/22 - 3 ליפוט - קסטנר [19], בעמ' 218; דב"ע לג/12 - 3 צ'יבוטרו - אטלקה [20], בעמ' 177; דב"ע מז/140 - 3 כיתן בע"מ - חיות [21], בעמ' 493-492; דב"ע מח/60 - 3 בתי יציקה וולקן - סבן ואח' [22]; דב"ע נו/55 - 3 סטרוגו ואח' - חב' השמירה [23]; דב"ע נו/29 - 3 תנובה - לוסקי [24]). לעומת זאת, עובד יכול לוותר על זכות שהוקנתה לו בחוזה במקרים מצומצמים, בהם הוא יודע בדיוק על מה הוא מוותר; כאשר הוצג לו חשבון מפורט המעמידו על משמעות הזכות, המחלוקת והוויתור (דב"ע מו/67 - 3 ארז - בנק לאומי לישראל בע"מ [25]; דב"ע מח/51 - 3 לביאד - מפעלי מתכת נגב [26]). 19. כתב-ויתור בנסיבות העניין שלפנינו בנסיבות שלפנינו הבעיה אינה שמר נעים לא היה מודע לזכויותיו אלא שהוא הוטעה ולכן חשב כי הוא יקבל את הזכות, היינו - תשלומי פנסיה על-פי דרגת פרישה 15. בעת שנחתם כתב-הוויתור, ביום 10.1.1988, סבר מר נעים כי הוא זכאי לקבל פנסיית זקנה על-פי דרגה 15. לכן בשום שלב ומדעת לא ויתר הוא על זכותו זו וויתור שלא מדעת כמוהו כאפס, מעיקרו. זאת ועוד, אמנם מר נעים נעזר במהלך המשא ומתן בוועד העובדים. אולם, כאמור, אף ועד העובדים סבר כי מר נעים יקבל פנסיית זקנה על-פי דרגה 15. יתר-על-כן, נסיבות חתימת כתב-הוויתור נגועות בחוסר תום-לב מצדה של חמת, שהייתה צריכה להעמיד את מר נעים על האפשרות שקרן נתיב תסרב לאמץ את הסכם הפרישה האישי. כתב-ויתור אינו תקף אם הושג בחוסר תום-לב (ראה דב"ע מח/9 - 3 האופרה הישראלית - לבנון [27], סעיף 6 (ניתן ביום 1.8.1988); דב"ע נד/68 - 3 אשכנזי - בנק איגוד לישראל בע"מ [28], סעיפים 6-4 (ניתן ביום 8.2.1994)). לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את ערעור חמת בנושא כתב-הוויתור. 20. טעות באי-כוח חמת טענו, כי אם הייתה טעות מצד מר נעים זו הייתה טעות בכדאיות העיסקה שנגרמה על-ידי רשלנותו שלו, שכן היה עליו לבדוק טוב יותר מהן זכויותיו בקרן נתיב. טענה זו אינה מקובלת עלינו. במקרה דנן עסקינן בהטעיה לגבי תנאי מהותי של הסכם הפרישה. טעות בכדאיות העיסקה צריכה להתבסס על מידע לגבי פרטי העיסקה. במקרה שלפנינו, מר נעים לא ידע כי קרן נתיב תסרב לשלם לו גימלה לפי דרגה 15 (ראה ג' שלו דיני חוזים [32], בעמ' 206-203). פיצוי בגין הפרת חוזה - ערעור חמת על עצם החיוב בפיצוי וערעור מר נעים על גובה הפיצוי 21. החלטת בית-הדין האזורי בית-דין קמא קבע, כי לא נגרם למר נעים נזק ממוני שניתן לכמתו אלא נזק שאינו ממוני, והעריך אותו ב-25,000 ש"ח נכון ליום 1.1.1988 (יום פרישתו מחמת). בית-דין קמא לא פירט כיצד הגיע לסכום של 25,000 ש"ח נכון ל-1.1.1988. יצוין, כי נפלה טעות בכך שאין מקום לחשב את הפיצוי המגיע למר נעים מיום פרישתו אלא מהיום בו החל לקבל פנסיה מקרן נתיב (1.10.1988). הטעם לכך הוא, כי הפיצוי נוגע להפרשי פנסיה המשולמת למר נעים על-ידי קרן נתיב ותחילת הנזק היא במועד תחילת תשלום הפנסיה. 22. טענות באי-כוח הצדדים טענתם של באי-כוח חמת הייתה, כי לא הייתה כל הפרת חוזה. לחלופין, משלא הוכח גובה הנזק אין מקום להעריך את הנזק, כפי שעשה בית-הדין האזורי. הסברה, כי מדובר בנזק שאינו ממוני מבוססת על כך, כי לו הודיעו חמת ונציגי ארגון העובדים למר נעים בעת המשא ומתן על פרישתו, שיקבל פנסיה מקרן נתיב על-פי דרגה 14, אין אנו יודעים מה היה משיב. עמדת באי-כוחו של מר נעים הייתה, כי נגרם לו נזק ממוני, שניתן לחשבו על סמך ההפרש שבין הפנסיה על-פי דרגה 14 לבין הפנסיה בדרגה 15. היו עדויות שונות על גובה ההפרש הזה: בתצהיר מר נעים נאמר סכום של 308.25 ש"ח נכון לחודש ספטמבר 1988; בתצהירו של העד מטעם הקרן, מר דגן, נאמר, כי: "...בהתחשב בנתונים הנטענים על ידי [מר נעים - ס' א'], ההפרש צריך להיות 227 ש"ח נכון לתאריך 1.10.1988.". (סכום שצוין גם בסיכומים מטעם קרן נתיב). לפיכך, ניתן היה לחשב א נ' הסכום הנכון של פיצוי על סמך אחד מהנתונים הללו. עוד טענו באי-כוח מר נעים, כי ניתן להגיע למסקנה, כי הנזק לא היה ממוני, מכך שלו ידע שיקבל פנסיה לפי דרגה 14 ייתכן שלא היה פורש ביום 1.1.1988, היה ממשיך לעבוד עד הגיעו לגיל הפרישה ולפיכך היה צובר יותר ותק בקרן. 23. נזק ממון או נזק שלא ניתן לכמת? לדעתנו מדובר בנזק ממוני, שניתן לכימות. עילת התביעה שנתקבלה מבוססת על הבטחה שלא קוימה, היינו - הבטחת הנהלת חמת למר נעים, שיקבל פנסיה על-פי דרגה 15. לכן, הנזק שנגרם לו הוא בכך, שהפנסיה משולמת על-פי דרגה 14 במקום דרגה 15, נ' היינו - הנזק הוא ההפרש בין התשלום לפי שתי הדרגות. יש בזה נזק ממוני. ניתן למדוד את הנזק לגבי החודשים עבורם קיבל מר נעים פנסיה לפי דרגת 14, וקרן נתיב יכולה להודיע את הסכום שהיה מקבל לפי דרגה 15. אשר לפנסיה שעתידה להשתלם למר נעים ניתן להעריכה, בעיקר על סמך תוחלת החיים של גבר בישראל, שבשנת 1988 הייתה 73.9 שנים (שנתון סטטיסטי לישראל - 1994 [35], בעמ' 150), היינו - 165 חודשים לאחר פרישתו לפנסיה מקרן נתיב ביום 1.10.1988. אשר לטענות מר נעים על עגמת נפש, לא מצאנו נסיבות המצביעות על עגמת נפש החורגת מהמקובל ביחסי עובד-מעביד. הפסקת עבודתו של מר נעים לאחר שנים רבות בעבודה במפעל הייתה, בוודאי, קשה עבורו, אולם היא נעשתה כתוצאה מהסכם ההבראה והסכם הפרישה. מר נעים מקבל פנסיה מאז פרישתו ואין זה סביר, כי קבלת פנסיה בהפרש של 227 ש"ח לחודש גרמה לו הרבה מעבר לחסרון כיס וכעס. על-כן, אין מקום לפסוק פיצוי על עגמת נפש במקרה שלפנינו. 24. הפיצוי המגיע למר נעים מחמת כאמור לעיל, את הפיצוי המגיע למר נעים יש לחשב על בסיס ההפרש שבין הפנסיה שהיה מקבל לפי דרגה 15 לבין הפנסיה שקיבל בפועל לפי דרגה 14. באי-כוח הצדדים הגישו נתונים לגבי ההפרש בין שתי הדרגות בתחילת קבלת הפנסיה בקרן נתיב. סכומים שונים הוגשו לבית-הדין בגין חודש אוקטובר 1988: (א) טענת מר נעים, סך של 308.23 ש"ח או; (ב) סך של 277 ש"ח - הסכום המופיע בכתב-ההגנה המתוקן של נתיב; או (ג) סך של 227 ש"ח - הסכום המופיע בתצהירו של מר דגן. אנו מאמצים את הסכום שצוין על-ידי קרן נתיב, משום שבידיה הנתונים המדויקים ביותר בעניין שיעור הפנסיה בדרגות שונות ואת הכלים לחשב את הסכומים המגיעים לפנסיונר על-פי כל אחת מהדרגות. על-פי הטופס שהוגש לקרן נתיב על-ידי מר נעים הוא נולד ביום 1.9.1928. לכן, הוא היה בגיל 60 כאשר פרש לפנסיה מוקדמת. לפיכך, חישוב ההפרש בין הפנסיות בשתי הדרגות על-פי הנתונים הנכונים לחודש ספטמבר 1988, ועל בסיס תוחלת החיים בישראל, הוא: X 227 165 = 37,455 ש"ח. נוסף על הסכום הנ"ל, שחמת תשלם למר נעים, יש סכום שעל קרן נתיב לשלם לו. בתצהירו של מר דגן שנערך בחודש אוגוסט 1991, נאמר, כי לזכותו של מר נעים "עומדים הפרשים בגין תשלום דמי התגמולים בגין דרגה 15 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך של 1,192.98 ש"ח". סכום זה יוחזר למר נעים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. 25. הוצאות משפט באי-כוח מר נעים מלינים על כי בית-דין קמא חייב את חמת לשלם למר נעים הוצאות משפט בסכום סמלי ונמוך בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הכלל בכגון דא הוא, כי אין ערכאת ערעור מתערבת בשיקול-דעתה של הערכאה הדיונית בקביעת שיעור פסיקת הוצאות המשפט אלא במקרים נדירים של טעות משפטית בפסיקת ההוצאות או כאשר התגלה פגם בשיקול-הדעת של הערכאה קמא וההחלטה חורגת בצורה ניכרת מהסביר ומהמקובל (ראה: דב"ע נא/9 - 6 חברת מייסון בע"מ ואח' - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודת ציבוריות, אגודה שיתופית בע"מ [29], בעמ' 432; דב"ע נב/42 - 3 המועצה האזורית עמק חפר - ישראלי [30], בעמ' 129; דב"ע נז/306 - 3 יהודה בן עמי עצוב ועצה בע"מ - עץ ירוק דלתות בע"מ [31] (ניתן ביום 13.1.1998)). בהתחשב במכלול נסיבות המקרה אין מקום להתערב בשיקול- הדעת של בית-הדין האזורי בנושא זה. אשר להוצאות בהליך הערעור, לאור התוצאה בערעור זה אנו מחייבים את חמת לשלם למר נעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. 26. סוף דבר אנו דוחים את הערעור שהגיש מר נעים נגד קרן נתיב בעניין זכאותו לפנסיית זקנה על-פי דרגה 15. הערעור שהגישה חמת לגבי עצם תשלום הפיצוי וסכום הפיצוי נדחה. לעומת זאת, אנו מקבלים באופן חלקי את הערעור שהגיש מר נעים לגבי סכום הפיצוי שעל חמת לשלם לו ומעמידים אותו בסכום של 37,455 ש"ח צמוד למדד מיום 1.10.1988 ועד לתשלום בפועל. בנוסף, אנו מחייבים את קרן נתיב לשלם למר נעים סך של 1,192.98 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.10.1988 ועד לתשלום בפועל. חמת תשלם למר נעים הוצאות ערעור זה בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הכנת פסק-דין זה נמשכה מעבר למקובל בבית-דין זה ועל כך אנו מתנצלים. חוזהפנסיהפנסיה תקציביתהסכם קיבוצי