הרקע 1. בפנינו מונחת תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת להצהיר, כי פיטוריו מיום 30/5/01 הינם פיטורים שלא כדין ולפיכך יש לבטלם ולהשיבו לעבודה, לשלם לו שכר וזכויות סוציאליות, לרבות פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולחילופין, פיצויי פיטורים. 2. תחילה, הושעה התובע מעבודתו ביום 15/9/99 בעקבות מציאת פריטים השייכים לנתבעת בביתו, במסגרת חיפוש שערכה המשטרה בבית לאור תלונת הנתבעת. בעקבות מציאת הפריטים הגישה הנתבעת תלונה למשטרה בגין גניבה ממעביד ואחזקת רכוש החשוד כגנוב. התובע היה מושעה עד ליום 30/5/01 עת פוטר מעבודתו. 3. התובע הגיש תביעה ביום 31/3/00 לביטול הליכי ההשעיה, לרבות בקשה למתן סעד זמני להשבתו לעבודה ולאחר שפוטר תיקן תביעתו לבטל פיטוריו, להשיבו לעבודה ולשלם לו הזכויות הסוציאליות שיפורטו להלן. (תיק ע"ב 1370/00). 4. בעקבות השעיית התובע הגישה ההסתדרות ביום 11/4/00 בקשת צד בסכסוך קיבוצי (ס"ק /00 1089, 1090) למתן סעדים זמניים וקבועים לביטול הליכי ההשעיה ולתשלום שכרו של התובע תוך ציון העובדה, כי הליכי ההשעיה בהן נקטה הנתבעת נעשו תוך הפרת ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים. 5. על דעת הצדדים הדיון בסכסוך הקיבוצי ובתביעה האישית של התובע אוחד והבקשה הזמנית נמחקה לפי בקשת ב"כ התובע (החלטה מיום 11/4/00 בתיק בש"א 2186/00). 6. הדיון בתביעות המאוחדות נקבע ליום 14/5/00 אולם בשל התארכות ההליכים המקדמיים, לרבות הגשת שתי בקשות לתיקון כתב תביעה מטעם התובע (האחת, ביום 12/2/03 והשנייה ביום 31/8/03) בשל העובדה, כי התובע פוטר מעבודתו, והתנגדות הנתבעת לבקשות הנ"ל נמשכו ההליכים המקדמיים מעבר למצופה. 7. ביום 25/11/03 הוגש כתב התביעה המתוקן מטעם התובע, לאחר שבקשותיו לתיקון כתבי תביעתו נעתרו על ידי כב' הרשם. 8. הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן, לרבות כתב תביעה שכנגד. 9. ההליך הקיבוצי נמחק ביום 18/5/05 וההסתדרות, לרבות ועד העובדים, הוגדרו כ"מתייצבים בהליך" בתביעתו הנוכחית של התובע (נתבעים פורמלים). העובדות והשתלשלות העניינים 10. הנתבעת הינה מפעל המייצר דברי קוסמטיקה ופרמצבטיקה. 11. התובע החל עבודתו בנתבעת ביום 1/10/88 כאחראי במחלקת אריזה וכמחסנאי. 12. על היחסים שבין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי המיוחד המשותף למפעלי "אגיס" תעשיות (1983) בע"מ ו"קרליין (פרמאגיס ) בע"מ, שנערך ונחתם ביום 29/7/99 בין "אגיס" תעשיות (1983) בע"מ ו"קרליין (פרמאגיס) בע"מ", לבין נציגות העובדים, הסתדרות -מועצת פועלי ירוחם (להלן: "ההסכם הקיבוצי") (נספח א' לכתב התביעה המתוקן). 13. באוגוסט 1991 נתגלו חוסרים בסחורה במחסני הנתבעת בו עבד התובע. מדובר בקרטונים המכילים חומרי איפור וקוסמטיקה. 14. ביום 14/9/99 בדרכו של התובע מעבודתו בנתבעת לביתו מצא התובע, מחוץ לכותלי חצרי הנתבעת, ארגז ובו 32 יחידות מברגים. התובע הכניס את הארגז למכוניתו ונסע לביתו. לגרסתו, ביקש להשיב למחרת היום את הארגז לנתבעת אולם, בשל סכסוך אישי וויכוח סוער בינו לבין אשתו נשכח הדבר ממנו למרות שניסה, לטענתו, ביום שלמחרת, היינו ב- 15/9/99 התכוון לשוחח עם מנהל המפעל וליידע אותו, אולם לא עלה בידו (סעיף 3 לתצהיר התובע מיום 2/3/05). 15. באותו יום (14/9/99), הגיעה המשטרה למפעל והתובע התבקש להתלוות לשוטרים על מנת לערוך חיפש בביתו. במסגרת החיפוש בביתו של התובע נמצאו המברגים וכן חומרי קוסמטיקה של הנתבעת שצילומם צורף לתצהירו של מנהל הנתבעת (נספח 8 לתצהיר יעקב אלחדד). 16.למחרת היום, ב- 15/9/99 נחקר התובע במשטרה (נספח א' לתצהיר התגובה של התובע לתביעה שכנגד שהוגשה (להלן: "תצהיר התגובה"). 17. בעקבות חקירתו הוגשה באותו יום על ידי הנתבעת תלונה למשטרה בחשד של גניבה ממעביד ואחזקת רכוש החשוד כגנוב (נספח 2 לתביעה שכנגד). 18. בעקבות התלונה נאסר על התובע להיכנס לשערי המפעל והתובע הושעה מעבודתו ביום 15/9/99. 19. ביום 25/10/99 נסגר תיק החקירה בשל חוסר עניין לציבור (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן). במכתב שהופנה לנתבעת ומיום 18/11/99 ציינה המשטרה, כי סגירת התיק אין בה כדי להוכיח, כי אין ראיות לצורך הגשת כתב אישום וכי התיק נסגר משיקולים שונים ועקב המדיניות וסדרי העדיפויות של המשטרה. (נספח א' לתצהיר התשובה של התובע). 20. בעקבות סגירת התיק, פנתה ב"כ הנתבעת למחלקת החקירות במשטרה בבקשה לעיון חוזר וביום 5/12/99 הוחלט על פתיחת התיק מחדש. (נספח 5 לתביעה שכנגד). 21. בשלב זה, הליכי ההשעיה נמשכו ולאחר מו"מ בין ב"כ הצדדים (הנתבעת וההסתדרות) ועל דעת התובע, הוחלט, כי התובע יישלח לבדיקת פוליגרף. יצוין, כי בתחילה נשלחו עובדים אחרים לבדיקת פוליגרף והתובע סירב באותו שלב ורק לאחר מכן ובהמלצת ב"כ ההסתדרות נתן הסכמתו. 22. ביום 3/12/99 עבר התובע בדיקת פוליגרף ונמצא דובר אמת. בעקבות תוצאות הבדיקה ביקש ב"כ ההסתדרות להשיב את התובע לעבודה. לגרסת ב"כ ההסתדרות הוסכם בין הצדדים, כי אם אכן יימצא התובע דובר אמת יושב לעבודתו כפי שארע במקרה אחר של עובד הנתבעת (סנקר יריב) שנחשד בגניבת מוצרי הנתבעת אולם הושב לעבודתו לאחר שהועמד לבדיקת פוליגרף ונמצא דובר אמת. במקרה הנוכחי, ב"כ הנתבעת הודיעה לב"כ ההסתדרות, כי תוצאות הבדיקה אינן מקובלות עליה, שכן לא הוסכם, קודם לבדיקה, על נוסח השאלות ולפיכך סירבה להשיב את התובע לעבודה. ב"כ הנתבעת הדגישה, כי עובדות המקרה בעניינו של סנקר יריב שונות מהעובדות הספציפיות של התובע. 23. יוער, כי ביום 2/12/99 פנה עובדיה יצחק, יו"ר מרחב הנגב המרכזי מטעם מועצת פועלי דימונה במכתב למנהל הנתבעת, תוך הבעת מחאה, כי שלושת עובדים הושעו מעבודתם, לרבות התובע ומחה על שליחת עובדים לבדיקת פוליגרף, שלא על דעת נציגות העובדים (נספח 7 לתביעה שכנגד). 24. ביום 6/12/99 השיב סמנכ"ל הנתבעת למר עובדיה על מכתבו והבהיר, כי במקרה הנוכחי הוחלט לשלוח את העובדים לבדיקת פוליגרף והדבר נעשה בהסכמתם תוך תיאום עם באי כוחם והעובדים עצמם. עובד שנמצא דובר אמת בבדיקה הושב לעבודתו ושולמה לו מלוא משכורתו. ובאשר לתובע נמצאה על ידי המשטרה ברשותו סחורה החשודה כגנובה (נספח 13 לתצהיר מנהל הנתבעת, יעקב אלחדד). 25. ביום 7/2/00 פנה עובדיה יצחק לדפנה נחושתן, מנהלת כוח אדם בנתבעת בטענה, כי התובע הושעה מעבודתו ללא מכתב השעיה וללא מכתב פיטורים, ללא כל תשלום ולו 50% משכרו. הנתבעת נדרשה להשיב את עבודתו לעבודה לאור תוצאות בדיקת הפוליגרף שאם לא כן ציין, כי התובע ישוב לעבודה ב- 13/2/00 (נספח ז' לתצהיר התשובה של התובע). 26. ביום 10/2/00 נשלח מכתב תשובה מאת ב"כ הנתבעת, כי התובע הושעה מעבודתו בשל המעשים החמורים בהם נחשד. כן צוין, כי בדיקת הפוליגרף נעשתה שלא על פי הכללים שסוכמו בין הצדדים ולכן אינה תקפה. כמו כן, הודע למר עובדיה, כי המשטרה החליטה להמליץ להגיש כתב אישום נגד התובע (נספח 9 לתצהיר אלחדד). המכתב נשלח גם לב"כ ההסתדרות. 27. ביום 14/2/00 העבירה הנתבעת לתובע לראשונה סך 6,000 ₪ כמקדמה על חשבון 50% משכרו החל ממועד בו הושעה. והחל ממועד זה שילמה לתובע 50% משכרו עד למועד פיטוריו בחודש מאי 2001. 28. ביום 15/2/00 נשלח מאת ב"כ ההסתדרות (עו"ד שילוני) תשובה למכתבה של ב"כ הנתבעת מיום 10/2/00 בו צוין, כי התובע הושעה מעבודתו בהליך שלא כדין וללא פירוט הטענות כלפיו באופן מסודר. כן נטען, כי קיים חשש משיקולים זרים שהובילו להפסקת עבודתו. באשר לבדיקת הפוליגרף נטען, כי זו בוצעה בהסכמת הצדדים, לאחר שבתחילה הנתבעת סירבה, כי התובע ייבדק בפוליגרף אולם, לאור התקדימים הקודמים בנתבעת, הציע ב"כ ההסתדרות, כי התובע ייבדק באופן עצמאי כהליך מקדמי טרם פנייה לערכאות. בעקבות כך, טוען עו"ד שילוני, כי התקבלה הסכמת ב"כ הנתבעת לבדיקה לרבות מסגרת השאלות שהייתה אמורה להיות מקבילה למסגרת השאלות שהנתבעת הפנתה בעבר בבדיקות פוליגרף. ב"כ ההסתדרות התריע, כי אם לא יושב התובע לעבודתו, לאור תוצאות בדיקת הפוליגרף, תפנה ההסתדרות לערכאות (נספח ט' לתצהיר התגובה של התובע). 29. ביום 23/2/00 נשלח לעו"ד שילוני מכתב תשובה בו ציינה ב"כ הנתבעת, כי עוד בינואר 2000 הציעה הנתבעת להעביר את הדיון במחלוקת לוועדה פריטטית על פי הוראות "ההסכם הקיבוצי" אולם, לא קיבלה כל תשובה. במקביל אישרה, כי הנתבעת ניהלה מו"מ בנושא תנאי פרישה של התובע עם ועד העובדים אולם, התובע טירפד פתרון בדרך זו. נטען, כי הצד להסכם הקיבוצי הינה ההסתדרות ועליה לפעול בהתאם להוראות ההסכם ואין התובע יכול להתערב בסוגיה זו. ב"כ הנתבעת פנתה בבקשה לקבלת תשובה שאם לא כן הודיעה, כי תפעל לפי הבנתה (נספח 15 לתצהיר אלחדד). 30. ביום 29/3/00 הודיע התובע, כי ההסתדרות אינה מייצגת אותו וכי הוא מיוצג על ידי עו"ד פרטי, עו"ד פבל מורוז. ואמנם, ביום 31/3/00 הוגשה לראשונה תביעתו הנוכחית של התובע, לרבות בקשה לסעד זמני לבטול השעייתו והשבתו לעבודה סדירה עד להכרעה בהליך העיקרי (תיק בש"א 2186/00). 31. ביום 29/3/00 נשלח מכתב מאת ב"כ הנתבעת לעו"ד שילוני תוך ציון העובדה, כי מאחר ואין כל התקדמות במו"מ מבקשת הנתבעת לסיים את יחסי העבודה עם התובע. ב"כ הנתבעת ביקשה את עמדת ההסתדרות באשר לפיטורי התובע ואם אכן ההסתדרות מתנגדת ביקשה לכנס ועדה פריטטית תוך 48 שעות על פי הוראות "ההסכם הקיבוצי" ולמנות נציג של ההסתדרות לוועדה. במכתב צוין שמו של נציג הנתבעת לוועדה. כן התריעה באת כוח הנתבעת, כי אם לא תתקבל תשובה יוצא מכתב פיטורים חד צדדי לתובע (נספח 16 לתצהיר אלחדד). 32. באותו היום קיבלה הנתבעת מכתב תשובה מאת עו"ד שילוני בו צויין, כי אכן הטיפול בעניינו של התובע נמשך זמן רב אולם, לגרסתו אין מקום לכנס ועדה פריטטית וכי יש להשיב התובע לעבודה. עם זאת, מבלי לוותר על הטענה הנ"ל ועל פי הוראות ההסכם הקיבוצי הבטיח, כי ההסתדרות תמנה נציג לוועדה (נספח 17 לתצהיר אלחדד). 33. במקביל, וביום 11/4/00 הוגש ההליך הקיבוצי מטעם ההסתדרות וועד עובדי הנתבעת לביטול השעייתו של התובע, להימנע מהפחתת שכרו ולהמשיך ולהעסיקו בנתבעת תוך ציון העובדה, כי הנתבעת הפרה את הוראות "ההסכם הקיבוצי" בכל הנוגע להליכי ההשעיה שננקטו במקרה הנדון. 34. ביום 22/10/00 הוגש כתב אישום נגד התובע בעילה של גניבה ממעביד של 32 יחידות מברגים, לרבות מוצרי קוסמטיקה שפורטו בכתב האישום (נספח 19 לתצהיר אלחדד). 35. ביום 19/4/01 בעקבות עסקת טיעון תוקן כתב האישום והתובע הודה באחזקת רכוש החשוד כגנוב של 32 יחידות מברגים בלבד (נמחקו פריטי הקוסמטיקה מכתב האישום) על פי סעיף 413 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (נספח יא/2 לתצהיר התגובה של התובע). במסגרת עסקת הטיעון סוכם, כי התובע לא יורשע ויישלח לשרות המבחן שיבדוק את סוגיית אי הרשעתו. (נספח יא/1 לתצהיר התגובה של התובע). יצוין, כי הדיון נדחה לקבלת תסקיר וטיעונים לעונש ליום 25/6/01. 36. בעקבות הודאתו של התובע, בעובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן שפורט לעיל, היינו הודאה באחזקת רכוש החשוד כגנוב, נשלח ביום 7/5/01 מכתב מאת ב"כ הנתבעת לעו"ד שילוני בו ביקשה הנתבעת את הסכמת ההסתדרות לפטר את התובע תוך שלילת פיצויי פיטורים, לרבות תמורת הודעה מוקדמת. לחילופין, ביקשה הנתבעת שיתוף פעולה של ההסתדרות לכינוס ועדה פריטטית תוך 48 שעות לדון בנושא תוך ציון העובדה, כי ההסתדרות הפרה את חובתה על פי "ההסכם הקיבוצי" בכך שסירבה לפיטורי התובע מחד ולכינוס ועדה פריטטית, מאידך (נספח 23 לתצהיר אלחדד). 37. ביום 30/5/01 נשלח לתובע מכתב פיטורים בעקבות הודאתו בעובדות שבכתב האישום המתוקן. צוין במכתב, כי ביום 29/5/01 ההסתדרות סירבה להצעת הנתבעת מיום 7/5/01. (מכתב מיום 29/6/01 - לא צורף לתיק). על פי מכתב הפיטורים, התובע פוטר לאלתר ללא פיצויי פיטורים וללא תמורת הודעה מוקדמת לאור חומרת העבירות בהן הודה ולאור סעיף 53ג' ו-53ה' לתקנון העבודה בתעשייה (נספח 21 לתצהיר אלחדד). 38. ביום 4/6/01 נשלח לנתבעת מכתב מאת ועד עובדי הנתבעת, בו צוין, כי הועד מתנגד לפיטורי התובע עד למתן פסק דין על ידי בית הדין (נספח י"ג לתצהיר התגובה של התובע). 39. ביום 10/7/01 נשלח מכתב מאת עו"ד שילוני לב"כ הנתבעת, כי ההסתדרות מתנגדת לפיטורים ושומרת לעצמה את הזכות לעתור לבית הדין לכל סעד שהוא בעקבות תוצאות ההליך הפלילי שטרם הסתיים ושאמור להתקיים ביום 25/10/01 (נספח ט"ו לתצהיר התגובה של התובע). 40. ביום 18/7/01 הודיע ב"כ הנתבעת בתגובה, כי הליך הפיטורים נעשה כדין וכי אם ההסתדרות סבורה, כי נפל פגם היה עליה לפנות מיד לוועדה פריטטית (נספח 24 לתצהיר אלחדד). 41. ביום 25/2/02 בוטל כתב האישום שהוגש נגד התובע על פי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, (נספח י"ז לתצהיר התובע). 42. בעקבות ביטול כתב האישום פנה עובדיה יצחק לנתבעת בטענה, כי פיטוריו של התובע אינם חוקיים וכי יש להשיבו לעבודה ולהשלים תשלום שכרו. הנתבעת טענה בתגובה, כי ביטול כתב האישום אינו בבחינת זיכוי וכי יש אפשרות להעמידו שוב לדין בגין אותה עבירה, תוך ציון העובדה, כי הנתבעת עושה כן בימים אלה. (נספח י"ח מיום 10/3/02 לתצהיר התגובה של התובע). 43. ביום 11/7/03 התפטר ב"כ התובע והתיק הועבר לבאת כוחו הנוכחית. 44. התובע תובע מאת הנתבעת הסעדים שלהלן: א. להצהיר, כי פוטר שלא כדין בניגוד להוראות "ההסכם הקיבוצי" ו/או התקנון הכללי בתעשייה, משיקולים פסולים ובחוסר תום לב ולפיכך פיטוריו בטלים, ויש להשיבו לעבודה. ב. כן טוען התובע, כי בעקבות ביטול כתב האישום וסגירת התיק הפלילי יש להשיבו לעבודה, שכן בעקבות סגירת התיק הוכח, כי מעולם לא הייתה לנתבעת עילת פיטורים כלפי התובע. ג. בנוסף תובע פיצויים בגין פיטוריו שלא כדין, הפסד ממון ואובדן הכנסות בסך 251,927.20 ₪ ממועד השעייתו ולמשך 24 חודשים ממועד הגשת בקשתו לתיקון כתב התביעה מיום 30/8/03 (סעיף 5.2.1. לסיכום הטענות). ד. דמי הבראה בגין 6 שנות עבודתו ממועד השעייתו. שכן, הושעה ופוטר שלא כדין. ה. פיצוי בגין נזק שאינו ממוני לרבות עגמת נפש ובסך 100,000 ₪. ו. החזר הוצאות בדיקת פוליגרף בסך 1,170 ₪. ז. לחילופין, תשלום פיצויי פיטורים בסך של 34,497 ₪ בצירוף פיצוי הלנת פיצויי פיטורים ו/או הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 45. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, להשיב לה את השכר ששילמה לתובע בתקופת ההשעיה ובסך של 35,870 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לאור הודאתו של התובע בגניבה ולאור ניהול מו"מ בחוסר תום לב בתקופת ההשעיה. 46. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית וכן תצהיר תגובה לתביעה שכנגד (להלן: תצהיר התגובה). מטעם ההסתדרות הוגש תצהירו של עובדיה יצחק. מדובר בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשת הצד בסכסוך הקיבוצי. העד נחקר על תצהירו. מטעם הנתבעת הצהיר ונחקר מנכ"ל הנתבעת יעקב אלחדד. 47. ב"כ ההסתדרות התייצבה לדיונים, לרבות לדיון מיום 24/11/05 ולמעט לדיון האחרון שהתקיים ב- 4/12/05 (למרות שזומנה כדין). התובע והנתבעת הגישו סיכום טענות והתובע הגיש תגובה לסיכומי הנתבעת. תמצית טענות התובע 48. התובע טוען, כי הליך השעייתו, לרבות פיטוריו נעשו שלא כדין בהליך חד צדדי, בניגוד להוראות "ההסכם הקיבוצי", ללא מתן זכות שימוע וללא כל עילה עניינית שכן בסופו של דבר בוטל כתב האישום שבגינו הושעה ופוטר התובע מעבודתו. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב שכן סירבה להשיב את התובע לעבודה לאחר שנסגר התיק הפלילי מחוסר עניין לציבור, לאחר מכן סירבה לאחר שיצא דובר אמת בבדיקת הפוליגרף ובניגוד להסכמת הצדדים. ובסופו של דבר סירבה בחוסר תום לב להשיב את התובע לעבודה גם לאחר ביטול כתב האישום. לגרסת התובע, הנתבעת עשתה כל שביכולתה להבאתו לדין פלילי. הנתבעת התעלמה מתקופת עבודתו של התובע ונסיבותיו האישיות עובר לפיטוריו, לרבות העובדה, כי הינו מובטל ממועד השעייתו וחסר כל סיכוי למצוא עבודה בירוחם, המוכר כמקום המוכה אבטלה. תמצית טענות הנתבעת 49. התובע פוטר מעבודתו לאור הודאתו בגניבה מהנתבעת. לצורך עבירה משמעתית אין זה משנה אם התובע הודה בגניבה, או באחזקת רכוש החשוד כגנוב, כאשר התובע לא הצליח לשכנע את בית המשפט, כי הוא מחזיק בו כדין. המונחים הפליליים אינם רלבנטיים. מה שמכריע את הכף היא העובדה שהתובע החזיק שלא כדין רכוש ששייך לנתבעת והגיע להסדר טיעון שכן לא הצליח להפיס את דעתו של בית המשפט כי הוא מחזיק בו כדין. 50. התובע הושעה מעבודתו בהסכמת נציגות העובדים. 51. הנתבעת עשתה כל שביכולתה על מנת לקיים את הוראותיו של "ההסכם הקיבוצי". אולם, התובע וההסתדרות עשו כל אשר לאל ידם על מנת להכשילה תוך הפרה בוטה של הוראות "ההסכם הקיבוצי" למשל, סירוב לקיים הליך פריטטי וסחבת מכוונת ומחוסרת תום הלב בה נהגו התובע וההסתדרות בעניינו ואשר בגינה שולמו לתובע כספים רבים שכלל לא הגיעו לו ועליו להשיבם. 52. פיטורי התובע נעשו כדין, בתום לב ומנימוקים ענייניים. 53. התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו, לרבות בגין פיטורים שלא כדין ו/או כל נזק ממוני אחר שכן התובע הוא זה שהפר את חובת האמון כלפי הנתבעת, מעבידתו. 54. ביטול כתב האישום אין בו כדי להוות עילה להשיב התובע לעבודה לאחר שהודה בעובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן. 55. אין מקום להשיב את התובע לעבודה ולכפות יחסי עובד ומעביד לאור פסיקת בית הדין הארצי לעבודה ולאור משבר האמון שפרץ בין הצדדים אשר סופו בהודאתו של התובע באחזקת רכוש גנוב. 56. יש לדחות את תביעת התובע להשיבו לעבודה גם מחמת שיהוי. התביעה המתוקנת לביטול הפיטורין הוגשה בשיהוי של שנה ו-10 חודשים לאחר פיטורי התובע ו-3 שנים לאחר הגשת התביעה המקורית, למעלה משנה לאחר סיום ההליכים הפליליים וביטול כתב האישום. שיהוי זה הינו עילה לדחות על הסף את תביעת התובע למתן צווי מניעה קבועים שהינם סעדים מן הצדק. 57. כן נטען, כי יש לדחות התביעה בשל היעדר יריבות והיעדר עילה. אין לתובע מעמד לתבוע אכיפת חוזה עבודה בטענה של הפרת "ההסכם הקיבוצי" שכן טענה זו שמורה לצד ל"הסכם הקיבוצי" והתובע אינו ממלא אחר הגדרה זו. השאלות שבמחלוקת 58. האם התובע פוטר שלא כדין? 59. אם כן, האם זכאי להשבתו לעבודה או שמא זכאי לפיצוי כספי? 60. האם זכאי התובע לסעדים הכספיים הנוספים שתבע בתביעתו? 61. האם זכאית הנתבעת להשבת כספים שפירטה בתביעתה שכנגד? הליך ההשעיה 62. מאחר והתובע הושעה מעבודתו טרם פיטוריו, יש לדון קודם לכל בהליך ההשעיה. 63. בסעיף 6 לפרק 16 (פיטורים ופיצויים) ל"הסכם הקיבוצי" נקבע כדלקמן: "עובד שיפוטר או יושעה מעבודתו שלא בהסכמת נציגות העובדים יועבר עניין השעייתו או פיטוריו לוועדה פריטטית שתתכנס תוך 48 שעות. מעל פרק זמן של 48 שעות יוחזר העובד למקום עבודתו או שההנהלה תתחייב לשלם 50% משכרו עד תום ההליכים נגדו ומתן פסק דין הוועדה". 64. התובע טוען, כי הושעה לאלתר ובאופן חד צדדי מעבודתו מבלי שנמסר לו מכתב השעיה מסודר בדבר מעמדו והצפוי לו ומבלי שניתנה הסכמת נציגות העובדים להשעייתו ואף מבלי שכונסה ועדה פריטטית מיד עם השעייתו. לטענתו, הנתבעת פנתה לראשונה רק ב-2/00 לכינוסה של הוועדה, לאחר שהפרה את ההסכמה בעניין בדיקת הפוליגרף. 65. כן נטען, כי הושעה בניגוד להוראת סעיף 54 לתקנון העבודה בתעשייה בו נקבע, כי: "נעברה אחת העבירות החמורות בסעיף 53 ועובדת העבירה אינה מוטלת בספק, הרשות בידי ההנהלה להפסיק את עבודת העובד עד לבירור שיתקיים בעניינו". לגרסתו, העבירה בגינה הושעה הייתה מוטלת בספק בעת השעייתו. 66. כן טען התובע, כי הנתבעת נהגה בניגוד לסעיף 54 לתקנון העבודה בו נקבע, כי אם הצדדים לא הגיעו להסדר, יועבר הסכסוך, לפי בקשת אחד הצדדים לוועדה פריטטית או לבוררות. 67. טענה נוספת בפי התובע, כי הושעה ללא הליך שימוע ומבלי לשלם לו מחצית משכורתו, אלא לאחר מספר חודשים (ב-2/00). 68. הנתבעת טוענת, כי השעיית התובע נעשתה על דעת נציגות העובדים, לרבות הסכמתה, ולפיכך לא הייתה כל הפרה של "ההסכם הקיבוצי" באי כינוסה של הוועדה הפריטטית תוך 48 שעות ובכל מקרה עמדה בפני הנתבעת האופציה השנייה שבסעיף 6 לפרק 16 ל"הסכם הקיבוצי" - לשלם לתובע מחצית משכרו ככל שההשעיה נעשית, לתקופה העולה על 48 שעות, כפי שאכן אירע בפועל. 69. סבורים אנו, כי באשר לטענת התובע בדבר השעייתו החד צדדית, בלא קבלת הסכמת נציגות העובדים, טענה זו אינה מדויקת. דעתנו היא, כי ההסתדרות ו/או נציגות העובדים הייתה מודעת להשעייתו של התובע מעבודתו ביום 15/9/99. הנתבעת בכתבי טענותיה ובתצהירו של יעקב אלחדד טענה, כי השעיית התובע הייתה בהסכמה ובתאום עם נציגות העובדים (סעיף 19 לכתב ההגנה המתוקן). מר אלחדד הצהיר על כך עוד בתצהיר התגובה לבקשה לסעד הזמני שהוגשה מטעם התובע, כי "ביום 15/9/99 הודעתי לנציגות העובדים, כי המשיבה משעה את מאיר אזולאי וכי בינתיים מאיר אזולאי לא חוזר למעגל העבודה. נציגות העובדים היא זו שהודיעה למבקש, כי הוא מושעה כרגע מעבודתו" (תצהיר מיום 16/4/00). על גרסה זו חזר בתצהירו במקום עדות ראשית מיום 22/5/05) ואישר גרסה זו בחקירתו (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 4/12/05). התובע או ההסתדרות, לא הגישו תצהיר נגדי הסותר גרסה זו על אירועי 15/9/99 וטענת התובע, כי הושעה "בהסתר" מפני ההסתדרות או נסיבות העובדים לא הוכחה. 70. יחד עם זאת, הנתבעת לא הייתה רשאית להשעות את התובע ללא הגבלת זמן וללא כינוס ועדה פריטטית מעבר לתקופת 48 השעות ואין לקבל פרשנותה של הנתבעת לפסקה השנייה בסעיף 6 לפרק 16, ל"הסכם הקיבוצי", כי בכל מקרה, היינו בין שניתנה הסכמת נציגות העובדים להשעיה ובין אם לאו, רשאית הייתה הנתבעת להשעותו לתקופה העולה על 48 שעות ולא להשיבו לעבודה בתשלום של 50% משכרו. 71. מעיון בהוראה הנ"ל ב"הסכם הקיבוצי" עולה כי, על הנתבעת היה לזמן, בכל מקרה, את הוועדה הפריטטית ולו כעבור 48 שעות, על מנת לדון בהשעייתו של התובע ולשלם לו מיד מחצית שכרו, כל זאת עד להחלטת הוועדה. 72. במקרה הנדון הצדדים לא נהגו כך. החל מהמועד בו הושעה התובע הנתבעת לא פנתה בשלב כלשהו לכינוס ועדה הפריטטית, וזאת ללא כל סיבה הנראית לעין. טענת ההסתדרות בכתבי טענותיה, כי הנתבעת סירבה מלכתחילה להעביר את עניינו של התובע לוועדה פריטטית הוכחה ומקובלת עלינו. (ראה מכתבו של סמנכ"ל הנתבעת מיום 6/12/69 בתשובה למכתבו של עובדיה יצחק מיום 2/12/99). 73. לא נעלמה מעינינו העובדה, כי הדרישה לכינוס ועדה פריטטית גם לא נשמעה מפי ההסתדרות עד לאחר שהובהר לה, כי הנתבעת חלקה על תוצאות בדיקת הפוליגרף וסירבה להשיב התובע לעבודה. אין ספק, לאור השתלשלות העניינים, כי ההסתדרות הייתה מודעת לכך, כי התובע היה מושעה מעבודתו. 74. כאשר הנתבעת ביקשה לכנס ועדה פריטטית, היינו בינואר-פברואר 2000, היה זה לאחר שסירבה לקבל את תוצאות הפוליגרף בה נקבע, כי התובע דובר אמת. גם אם צודקת הנתבעת בגרסתה, כי לא אישרה את נוסח השאלות שהופנו לתובע טרם הבדיקה, ולפיכך סירבה לקבל תוצאותיה האמיתיות, פנייתה להסתדרות לכינוס ועדה פריטטית בשלב זה, לא הייתה כדי לדון בהמשך השעייתו של התובע, שכן דיון זה היה צריך להתקיים בתחילת ההליך ולא בסופו או במהלכו, כאמור ב"הסכם הקיבוצי", אלא הפניה הייתה כדי לסיים את העסקתו של התובע בנתבעת, היינו לפטרו, כפי שעולה ממכתב הנתבעת מ-29/3/00, תוך ציון העובדה, כי אם לא תתכנס הוועדה תוך 48 שעות, יוצא מכתב פיטורים חד צדדי (נספח 11 לכתב ההגנה של שהנתבעת). 75. זאת ועוד, הנתבעת לא שילמה לתובע מחצית משכרו, מיד עם השעייתו, למרות שחובה היה עליה לעשות כן, אלא כאמור רק כעבור 6 חודשים, והותירה את התובע ללא כל מקור הכנסה. טענתה בדבר טעות, הינה טענה שבחוסר תום לב, שכן מדובר במפעל המעיד על עצמו, כי פועל על פי הוראות "ההסכם הקיבוצי". אין ספק, כי הנתבעת הייתה מלווה בייעוץ משפטי ומדובר בהוראה מקובלת בהסכמים קיבוציים רבים בדבר זכאות עובד במהלך השעייתו לקבל מחצית שכרו לתקופות שונות בזמן השעייתו (בכפוף לסייגים שנקבעו בכל הסכם והסכם). 76. בנסיבות אלה, הנתבעת השעתה את התובע לתקופה העולה על 48 שעות בניגוד להליכים הקבועים בהוראות "ההסכם הקיבוצי". 77. כל זאת בנוסף לעובדה, כי התובע הושעה מעבודתו ללא מתן זכות שימוע. מדובר בזכות שהינה מהותית. השעיה מטבע הדברים פוגעת ב"שם הטוב" כאשר שמו הטוב של האדם הוא הנכס החשוב מכל ולפיכך, חייב המעביד לדקדק בשמירת כללי הצדק הטבעי בדבר מתן זכות שימוע מלאה לעובד. (ע"ע 1070/01 שנער נ' נציבות שירות המדינה.) 78.זכות השימוע הינה זכות הקיימת גם במשפט הפרטי. הזכות להישמע מתחדשת מאליה כל פעם שבעל הסמכות מבקש להאריך את תקופת ההשעיה (ד"ר יצחק לובוצקי/ "חוזה עבודה וזכויות עובד/מהדורת 2006 פרק 10). 79. שלילת זכות השימוע במקרה הנדון מאת התובע חמורה, שכן התובע הושעה בטענה של חשד לביצוע עבירה פלילית, כעבור חודש לערך, נסגר תיק המשטרה מחוסר עניין לציבור, ולמרות זאת השעייתו של התובע נמשכה לאחר מכן למשך חודשים רבים, כי הנתבעת פנתה בערר על ההחלטה לפתוח התיק מחדש ובקשתה התקבלה. יצוין, כי כתב האישום (שתוקן לאחר מכן - י.ה) הוגש ב-22/10/00 בלבד. 80. אי מתן זכות שימוע לתובע בשלב כלשהו ממועד השעייתו ועד למועד פיטוריו, הינה בבחינת השעיה תוך הפרה בוטה של כללי הצדק הטבעי ויכול לראות התנהגות הנתבעת, בנסיבות אלה, כהתנהגות שבחוסר תוך לב. 81. ובאשר להתנהלות הנתבעת, יודגש, כי פניית הנתבעת להסתדרות לכינוס הוועדה הפריטטית נעשתה לאחר שהצדדים לא הגיעו להסדר עד לאותו מועד ולאחר שהתנהל ויכוח באשר לסירובה של הנתבעת לקבל את תוצאות בדיקת הפוליגרף של התובע ולהשיבו לעבודה. הוכח, כי הנתבעת גמרה אומר בשלב זה לסיים את העסקתו של התובע. ויצוין, כי במועד הנ"ל טרם הוגש כתב אישום נגד התובע. 82. מכל האמור לעיל אין ספק, כי הנתבעת השעתה את התובע שלא על פי ההליכים הקבועים בהוראות "ההסכם הקיבוצי" וללא זכות שימוע. במערכת יחסים קיבוצית, שקיבלה על עצמה, היה עליה לפעול במגבלות שב"הסכם הקיבוצי" ומגבלות והליכים אלה יש לפרש בצורה דווקנית. תוצאות בדיקת הפוליגרף 83. יצוין, כי לאחר סגירת התיק במשטרה מחמת "חוסר עניין לציבור" (ב-10/99), ניסו הצדדים להגיע להסדר ומשלא עלה בידם והנתבעת סירבה להשיב את התובע לעבודה, הופנה התובע לבדיקת פוליגרף בעצת ב"כ ההסתדרות ובהסכמת כל הצדדים. טענת התובע, כי הנתבעת נתנה הסכמתה לשאלות שהוצגו לתובע בבדיקת הפוליגרף, טרם עריכת הבדיקה - לא הוכחה. התובע צירף לתצהירו המשלים את הודעת הפקסימיליה שנשלחה לב"כ הנתבעת ערב הבדיקה בשעה 19:29 (נספח ה' לתצהיר המשלים). התובע עבר את הבדיקה למחרת בבוקר בשעה 09:00 טרם קבלת עמדת ב"כ הנתבעת. ב"כ הנתבעת טענה, כי לא קיבלה את נוסח השאלות קודם לכן. בסיכום טענות התובע נטען, כי בבוקר הבדיקה ב"כ הנתבעת הודיעה לב"כ התובע, עו"ד שילוני, כי לא קיבלה את רשימת השאלות ולפיכך לטעמנו די בכך כדי לקבוע, כי לא הוכחה הסכמת הנתבעת לנוסח השאלות ולמרות זאת התובע ניגש באופן עצמאי באותו בוקר לבדיקה. על גרסה זו חזרה ב"כ הנתבעת בפרוטוקול הדיון שהתקיים עוד ב- 14/5/00. גרסת הנתבעת לא נסתרה בראיות מטעם התובע, לרבות מטעם ההסתדרות. (עמ' 11 לסיכומי הנתבעת). 84. לתובע ניתנה הזדמנות להעיד את עו"ד שילוני בסוגיה זו אולם התובע ויתר על כך. 85. מגרסת התובע עולה, כי בבדיקת הפוליגרף הוצגו לתובע שאלות שהוצגו ל"חשודים" אחרים, היינו עובדי הנתבעת נוספים, שחשדה בהם, כי גנבו סחורה ממחסניה (סנקר יניב), אולם לגרסת הנתבעת השאלות שנשאל התובע לא התאימו לעובדות המקרה הספציפי ולפיכך טענה, כי לא ניתנה הסכמתה קודם לעריכת הבדיקה. 86. בנסיבות אלה, לא הוכח הסכם מחייב בין כל הצדדים לקבלת תוצאות בדיקת הפוליגרף שביצע התובע. לכן, לא ניתן לומר כי הנתבעת הפרה "הסדר קיבוצי" שהושג בין הצדדים, כפי שטען התובע בכתבי טענותיו, תוך ציטוט מטענות ההסתדרות בכתבי טענותיה שהוגשו במסגרת ההליך הקיבוצי. פיטורי התובע הבסיס הנורמטיבי 87. התובע טוען לפיטוריו שלא כדין, מחמת פיטורים בשל עילה פסולה, לרבות עילה שבוטלה לאחר פיטוריו, ולפיכך הייתה פסולה מלכתחילה. כן נטען, כי מדובר בפיטורים בניגוד להוראות ה"הסכם הקיבוצי" ללא מתן זכות שימוע, ובשל התנהגות שבחוסר תום לב של הנתבעת, כאשר הנתבעת סירבה להשיבו לעבודה, כאשר כתב האישום בוטל. 88. יש להבחין בין עילת הפיטורים של התובע במועד בו פוטר, לבין הליך הפיטורים. 89. סמכותו של כל מעביד לפטר עובד בכל עת בכפוף למגבלות שבחוק או מגבלות שקיבל על עצמו בחוזה העבודה האישי או בהסכם הקיבוצי. 90. עילת הפיטורים, זו מתגבשת בעת ביצועם ובעטייה תצמח הזכאות לפיצויי פיטורים (דב"ע שן/119-3 חברת עיתונות מקומית בע"מ נ' בן עמי, פד"ע כב 303, 306). 91. פיטורים שנעשו בניגוד להוראות "ההסכם הקיבוצי" הינם בבחינת פיטורים שלא כדין. 92. פיטורים ללא מתן זכות שימוע אף הם בבחינת פיטורים שלא כדין שכן נוגדים את כללי הצדק הטבעי. זכות זו נובעת מחובת תום הלב של המעביד כלפי עובדו. זכות זו חלה גם על גופים פרטיים (ע"ע 300353/98 יוסף הרמן נ' סונול ישראל בע"מ). 93. ובאשר לפיטורים שלא בתום לב נפסק, כי כאשר מעביד מפעיל את הכוח שבידו לפטר עובד עליו לעשות זאת בתום לב ומתוך שיקולים רלבנטים. לפיכך, פיטורים שנעשו ממניעים פסולים הם פיטורים שלא כדין. עוד נפסק, כי גם גוף פרטי אינו רשאי לפטר בשרירות ושלא בתום לב אם כי קנה המידה לבחינת תקפות הפיטורים יהיה שונה אצל גוף פרטי לעומת בחינתם בגוף ציבורי או דו מהותי (ע"ע 375/99 החברה הכלכלית לפיתוח כפר מנדא בע"מ נ' עבד אלחמיד ג'בר). 94. בדרך כלל, השאלה העומדת לדיון כל אימת שנטענת טענה של פיטורים שלא בתום לב, היא שאלת סבירות הפיטורים בנסיבות ביצוען. בית הדין מתערב רק כשקיימת חריגה "ממתחם הסבירות". עילת הפיטורים 95. בפרק 16 ל"ההסכם הקיבוצי" נקבע: "פיטורי עובדים קבועים אפשריים מסיבה מספקת ובהודעה מוקדמת בכתב לוועד העובדים ולעובד." 96. בסעיף 1 ב' לפרק 16, פורטו העילות שבגינן ניתן לפטר עובד, ובין היתר אם "עבר העובד עבירה משמעתית המחייבת פיטורים, גרם נזק במזיד, שימוש לרעה בתפקיד במפעל, או מכל סיבה מוצדקת אחרת". 97. התובע פוטר ביום 30/5/01 בעקבות הודאתו בעובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן מיום 19/4/01. עובדה זו עולה ממכתב הפיטורים שנשלח לתובע. 98. להלן העובדות בהן הודה התובע, במסגרת עסקת הטיעון: "בתאריך 15/9/00 (צ.ל.: 15/9/99) סמוך לשעה 15:00 בירוחם, הנאשם החזיק 32 יחידות מברגים שיש עליהם חשד סביר שהם גנובים ואין בהם להניח את דעתו של בית המשפט כי רכש האחזקה בנכסים הנ"ל בזכות". בעקבות כך, נמחק סעיף האישום בכתב האישום המקורי (מיום 22/10/00) מגניבה ממעביד והוחלף בסעיף 413 לחוק העונשין תשל"ז - 1977, היינו אחזקת נכס החשוד כגנוב שלשונו: "המחזיק דבר, כסף, נייר, ערך, או בכל נכס שיש עליהם חשש סביר שהם גנובים ואין בידו להניח את דעתו של בית המשפט שרכש החזקה בהם כדין - דינו מאסר 6 חודשים". 99. עוד נציין, כי בכתב האישום המקורי הואשם התובע גם בגין גניבת חומרי איפור וקוסמטיקה, אולם סעיף זה נמחק בכתב האישום המתוקן, במסגרת עסקת הטיעון. 100. למען שלמות התמונה יצוין, כי במהלך חקירתו בבית הדין, העיד התובע כדלקמן: "ש. אתה יכול לפרט לבית הדין מהם המברגים האלו ולמה הם טובים? ת: הם היו בתוך סט מתנה. היו נותנים את זה אצלנו במחלקה היו מכניסים את המברגים בתוך סט בין הדאודורנט לבין הבושם. זה דבר ליופי לא לשימוש עצמי." (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 24/11/05). 101. טוענת הנתבעת, כי למרות שסעיף האישום של גניבה ממעביד נמחק מכתב האישום, הרי שהתובע הודה למעשה באשמת גניבה. לגרסתה, כאשר הודה התובע, כי החזיק רכוש של הנתבעת והודה, כי יש חשד סביר שהוא גנוב, וכן הודה, כי לא הצליח להניח את דעת בית המשפט שהחזיק בנכסים כדין, היינו, כי התכוון להשיבם למעסיק, כי למעשה יש לראותו כמי שהודה בגניבה ובנסיבות אלה, אין ספק כי מדובר בעילה ענינית וראוייה שבגינה פוטר התובע. 102. עוד טוענת הנתבעת, כי במסגרת עסקת הטיעון, אמנם הוחלט כי התובע לא יורשע, אולם רשאי בית המשפט בנסיבות אלה לקבוע, כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו אף ללא הרשעה, על מנת שלא להכתים את תיקו האישי ובמקום ההרשעה לנקוט באמצעי אחר, למשל להעמיד הנאשם למבחן, כפי שארע במקרה הנדון. (סעיף 71 א' (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1997). 103. במקרה שלפנינו, לאחר שהתובע נפגש עם קצינת המבחן שלוש פעמים (עדותו בעמ' 10 לפרוטוקול), הוחלט לבטל את כתב האישום. טוענת הנתבעת, כי גם ביטול כתב האישום, אין בו כדי להעיד דבר ועניין כאשר התובע הודה, כי החזיק ברכוש הנתבעת החשוד כגנוב ובית המשפט לא האמין בגרסתו בדבר כוונתו להשיב הרכוש. 104. הנתבעת מפנה לעדות התובע בחקירתו בבית הדין, באשר לנסיבות מציאת הרכוש, וטוענת כי נסיבות אלה תמוהות, שכן התובע לא יכול היה להסביר את עובדת מציאת הקרטון הסגור על המדרכה ולכן בית המשפט לא נתן אמון בגרסתו באשר לכוונותיו להשיב את הקרטון לנתבעת והפנה אותו לקצין המבחן. כמו כן מעלה הנתבעת תמיהות בסיכום טענותיה באשר לצירוף המקרים בין חקירת המשטרה והחיפוש בביתו של התובע ביום 14/9/99 בדבר מציאת הקרטון בביתו וגרסתו כי ביקש להשיבו, אך לא הספיק לעשות כן. בנקודה זו הדגישה את הסתירה בחקירתו של התובע בפנינו כאשר טען מחד, כי שכח להשיב את הפריטים לנתבעת בשל סכסוך עם אשתו, מנגד העיד, כי לא סיפר למי מבני המשפחה על מציאת הקרטון ולמרות זאת טען, כי חשד שאחות אשתו היא זו שהלשינה לנתבעת על הקרטון שמצא, ובעקבות כך נערך חיפוש בביתו (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 24/11/05). 105. התובע בכתבי טענותיו, לרבות בתצהיריו ובחקירתו בפנינו, לא הגיב עניינית לתמיהות הנ"ל וטען, כי מצא את הקרטון בדרכו ממקום עבודתו לביתו. יחד עם זאת, חלק באופן קטגורי על הטענה, כי הודה בגניבה ואין ספק, כי התובע מעולם לא הודה בגניבה של 32 יחידות מברגים ומדובר בפרשנות של הנתבעת לסעיף האישום. מנהל הנתבעת בחקירתו העיד, כי יש לראות את מעשיו של התובע בקטגוריה של גניבה (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 4/12/05) והוסיף, כי עובדים כאלה אין להשיב לעבודה. 106. כאמור, אנו בודקים את עילת הפיטורים במועד הפיטורים ואף אם התובע לא הודה בעבירת הגניבה, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת הפיטורים מיום 30/5/01, מיד לאחר הודאת התובע בעובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן. 107. מעביד רשאי לפטר עובד שהודה בעובדות המהוות בסיס לאישום פלילי. 108. טענת הנתבעת, כי בעקבות הודאת התובע איבדה את האמון בו ולפיכך ביקשה לפטר אותו הינה עילה שיש לראותה, כסבירה ועניינית במועד בו פוטר ובכל מקרה, אין לראות בה עילה פסולה או זרה, כטענת התובע. הליך הפיטורים: 109. אולם, בבואנו לבחון את הליך הפיטורים, סבורים אנו, כי הוכחו פגמים ופסול בהליך פיטוריו של התובע וזאת מהטעם, כי התובע פוטר שלא לפי ההליכים הקבועים ב"הסכם הקיבוצי". 110. ראשית יצוין, כי גם במקרה זה, התובע פוטר ללא מתן זכות שימוע. הפסיקה בעניין זכותו של העובד לשימוע טרם פיטוריו, ידועה לכל, ואי מתן זכות שימוע, הינה בבחינת חוסר תום לב ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. למותר לציין, כי במקרה הנוכחי, לתובע לא נערך שימוע, טרם השעייתו, במהלך השעייתו וקל וחומר עובר לפיטוריו. מעולם לא נשמעה גרסתו ואין די בטענת הנתבעת, כי ביקשה לכנס ועדה פריטטית טרם פיטוריו ולא נענתה על ידי ב"כ ההסתדרות, כדי לפטור אותה ממתן זכות שימוע לעובד. 111. גם אם צודקת הנתבעת, כי פנתה לב"כ ההסתדרות לכינוס ועדה פריטטית טרם קבלת החלטה על פיטורי התובע, כפי שעולה ממכתבה מיום 7/5/01, וגם אם נכונה טענתה, כי לא זכתה לשיתוף פעולה, הרי הנתבעת הייתה מודעת לעובדה, כי עמדת ההסתדרות הייתה, כי יש להשיב את התובע לעבודה לאור העובדה, כי נקבע שהוא דובר אמת בבדיקת הפוליגרף והייתה מודעת לעובדה, כי ועד העובדים, לרבות ההסתדרות, מתנגדים לפיטורי התובע. 112. בנסיבות אלה פיטורי התובע בהליך חד צדדי, מבלי ליתן לתובע זכות שימוע או לזמנו לשימוע, הינם בבחינת התנהגות בחוסר תום לב של הנתבעת, שהפרה חובה של יחסי העבודה בהתנהגותה כלפי התובע ולפיכך יש לראות באופן פיטוריו כפיטורים המנוגדים לחובת תום הלב. ביטול כתב האישום 113. ביום 25/3/02 בוטל כתב האישום שהוגש נגד התובע. בעקבות כך תובע התובע לבטל את פיטוריו ולהשיבו לעבודה וכן לשלם לו פיצויי פיטורים, לרבות תמורת הודעה מוקדמת שנשללו ממנו. לגרסתו, העילה לפיטוריו, היינו קיום הליכים פליליים נגדו, בוטלה ולפיכך לא הוכחה עילת פיטורים ראויה מלכתחילה. כן טוען התובע, כי הנתבעת, בחוסר תום לב, ומתוך רצון להתנכל לו, מיהרה לפטרו טרם סיום הבירור בהליך הפלילי, למרות דרישות באי כוח ההסתדרות, שלא לעשות כן. 114. אנו סבורים, כי בעקבות ביטול כתב האישום, אין מקום להצהיר על בטלות הפיטורים ולהשיב התובע לעבודתו. יחד עם זאת, נקדים ונאמר, כי בעקבות ביטול כתב האישום, יש לפצות התובע בשיעור פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת, שאכן נשללו ממנו במועד פיטוריו. 115. סעד של אכיפה הוא סעד שבשיקול דעת בית הדין. עלינו לעשות האיזון הנכון בין שיקולי ועילת הפיטורים מחד, לרבות מהות המעביד, ומאידך את העובדה, כי הפסד מקום עבודה היא תופעה קשה לעובד וכן את השיקול האם האכיפה צודקת בנסיבות העניין ואת השפעתה על יחסי העבודה במפעל. 116. בע"ע 300178/98 ביבס - שופרסל בע"מ שפורסם בפד"ע לו 481, נדון מקרה בו המערער נחשד בגניבה ממעסיקו והמעבידה ביקשה לפטרו. בניגוד למקרה שלפנינו, שם התקבלה הסכמת נציגות העובדים לפיטורי התובע ב-1988. יחד עם זאת, הוגשה תלונה במשטרה על ידי הנתבעת ובשנת 1991 זוכה המערער מחמת הספק. משזוכה פנה למשיבה בדרישה להחזירו לעבודה אך המשיבה סירבה לעשות כל וביקשה להסתפק בתשלום פיצויי הפיטורים ובעקבות כך הוגשה תביעה לבית הדין לעבודה להשיב את התובע לעבודה או לחילופין לשלם כל משכורותיו מיום פיטוריו. בדעת הרוב שפורטה מטעם כב' הנשיא ס. אדלר נקבע, כי: "ההלכה הפסוקה היא כי לבית הדין שיקול דעת לאכוף על מעסיק יחסי עובד מעביד, תוך העדפת סעד האכיפה על תשלום פיצויים, כאשר מדובר בפיטורים שלא כדין בשרות המדינה... במגזר הפרטי נפסק, כי יוענק סעד אכיפה מקום שבו מעשה הפיטורים הפר זכויות חוקתיות של העובד" (עמ' 499ג.) או הוראה מפורשת בחוק ומדובר במקרים חריגים היוצאים מן הכלל (עמ' 500א-ב). (ההדגשה לא במקור - י.ה.). כן נפסק: "כי במגזר הפרטי נודעת חשיבות מיוחדת וזכותו של המעסיק לפטר עובד מקום שאבד למעסיק אמון שנתן באותו עובד. יחד עם זאת נקבע, כי אין לפגוע בהנחה הברורה מאליה שלפיה כל החלטה של ההנהלה בעניין אובדן אמון בעובד צריכה להתקבל בתום לב וחייבת להיות מעוגנת בעובדות ובנימוקים סבירים. אולם, כאמור, "עלינו להתחשב בעובדה כי בין אבני היסוד של חוזה עבודה אישי מצוי האמון שרוחש כל צד למשנהו. משאיבד המעסיק את האמון שנתן בעובד מסיבות מוצדקות המעוגנות בעובדות, אין למנוע מהמעסיק להפסיק את ההתקשרות ביניהם" (עמ' 500ג-ו). באותו מקרה זוכה המערער מחמת הספק בעבירת הגניבה שיוחסה לו ונקבע בדעת הרוב, כי אין להחזיר את המערער לעבודה אך המשיבה חויבה בתשלום פיצויי פיטורים כדין. באותו מקרה נקבע בדעת הרוב, כי המערער פוטר בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי ואינו זכאי לפיצוי נוסף ונדחתה הטענה, כי עובד אשר קיים לגביו חשד מבוסס שגנב אך זוכה מחמת הספק יקבל בנוסף לפיצויי הפיטורים פיצוי נוסף. 117. באמרת אגב, הוסיף כב' הנשיא, כי נשאלה השאלה מה יהא גורלו של עובד שפוטר על פי הוראות "ההסכם הקיבוצי" ובהסכמת הצדדים ולאחר מכן זוכה לחלוטין במשפט הפלילי. התשובה שניתנה היא, כי: "הנהלה הוגנת ועניינית תחזיר אותו לעבודה ותפצה אותו ואם לאו, תקום עילה לעובד לתבוע פיצוי עבור פיטורים מסיבה בלתי מספקת ועל סמך טעות של ההנהלה ונציגי העובדים". (עמ' 507 ה'). 118. במקרה שלפנינו, אין מדובר בזיכוי, אלא בביטול כתב אישום. ביטול כתב אישום על סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הינו ביטול בהסכמת התובע והנאשם ובשיקול דעת בית המשפט ואינו בבחינת זיכוי. (יעקב קדמי/"על סדר הדין בפלילים"/חלק II עמ' 695). 119. כפי שקבענו, במועד בו פוטר התובע על סמך הודאתו, העילה לפיטוריו הייתה סבירה ומוצדקת, שכן לאור הודאתו הוכח חשד סביר לביצוע העבירה בה הואשם ושבגינה פוטר. 120. זאת ועוד, לא הוכחה כל עילה על פי הוראות "ההסכם הקיבוצי" הקובע, כי התובע זכאי להשבתו לעבודה, אם יצא זכאי בהליכים הפליליים או אם בוטלו מסיבה כלשהי. לפיכך, גם מטעם זה לא הוכחה כל עילה מפי התובע לתבוע השבתו לעבודה פעם נוספת לאחר ביטול כתב האישום. 121. עילת הפיטורים נבחנת במועד בו פוטר התובע ולא ניתן להקיש מההליכים שהתנהלו לאחר מכן, לרבות ביטול כתב האישום על הסיבות והעילות שהובילו לפיטורי התובע ב-5/01, כאשר במועד זה השיקולים היו סבירים. למותר לציין, כי הנתבעת טענה, כי סירבה להשיב את התובע לעבודה, בשל חוסר האמון שדבק בו ושלא נמוג עם ביטול כתב האישום. לא מצאנו מקום להתערב בנימוק זה מחמת חוסר סבירות. 122. אין להתעלם מהעובדה, כי התביעה להשבת התובע לעבודה, הוגשה בשיהוי, בשים לב למועד פיטוריו ולמועד בו הגיש את בקשותיו לתיקון כתב התביעה. האמור בסיכומי הנתבעת בסוגיה זו מקובלים עלינו. כמו כן יצוין, כי פנייתו של עובדיה יצחק לב"כ ההסתדרות ביום 17/6/01 מיד לאחר פיטורי התובע להגשת בקשה לסעד זמני, לא זכתה לתגובה. (נספח י"ד לתצהיר התגובה של התובע). 123. די באמור לעיל כדי לקבוע, כי אין מקום בנסיבות המקרה הנדון, להורות על השבת התובע לעבודה ולאכוף יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. נפקות ביטול ההליכים הפליליים לעניין שלילת פיצויי הפיטורים 124. הנתבעת שללה מאת התובע את פיצויי הפיטורים בעקבות הודאתו בגניבה (כך צוין בתצהירו של מנהל הנתבעת) ועל כך חזרה בסיכום טענותיה (עמ' 14-15) וכן בעקבות הודאתו בהחזקת רכוש החשוד כגנוב והשייך לנתבעת ואי יכולתו לשכנע את בית המשפט שהחזיק בו כדין (סעיף ז' בעמ' 17 לסיכום הטענות). כן הפנתה במכתב הפיטורים להוראות תקנון העבודה (סעיף 53) שבגינן נשללו מאת התובע פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת. 125. לאור העובדה, שבוטל כתב האישום, לא הוכח כל בסיס לעילות ולאישומים הפליליים שנטענו כלפי התובע, לשלילת תשלום פיצויי הפיטורים, לרבות תמורת ההודעה המוקדמת, על פי סעיף 53 לתקנון העבודה. בנסיבות אלה אנו סבורים, כי הפיצוי הראוי שזכאי לו התובע בגין ביטול כתב האישום, הינו תשלום פיצויי הפיטורים, לרבות תמורת ההודעה המוקדמת שנשללו ממנו שלא כדין, לאחר 11 שנות עבודה בנתבעת. 126. נטל הראיה באשר לשלילת פיצויי פיטורים מוטל על המעביד - הנתבעת לא עמדה בנטל ובמידת ההוכחה המוגברת הנדרשת ממנה במשפט האזרחי, להוכיח טענתה בדבר שלילת פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת מהתובע בשל מעידתו החד פעמית. 127. לעתים, גם הרשעה בפלילים, אינה מחייבת אוטומטית שלילת מלוא פיצויי הפיטורים. אין ספק, כי יש לשקול את חומרת העבירה ואת הוראות ה"הסכם הקיבוצי" החל על הצדדים המסדיר את שלילת הפיצויים או חלק מהם. במקרה שלפנינו ה"הסכם הקיבוצי" אינו מסדיר את הנושא ולפיכך בית הדין מונחה על פי תקנון העבודה בתעשייה, בעקבות הוראת סעיף 17 לחוק פיצויי הפיטורים התשכ"ד - 1963. 128. עקב ביטול כתב האישום, עומדת לתובע חזקת החפות בפלילים. ההשלכה האזרחית לקביעה זו היא, כי לא הוכח בסיס לשלילת פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת בגין ביצוע עבירה פלילית. (דיון נ"ה/18-2 יגאל יצחקי נ' חברה ישראלית למובילים בע"מ פד"ע כט' 380). 129. ביטול כתב האישום מוביל למסקנה, כי לא ניתן מכוח החוק לשלול פיצויי פיטורים מהתובע בשל העבירות הפליליות שטענה להן הנתבעת במכתב הפיטורים כעילה לשלילת פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת (דיון נ"א 120-3 יעקב בנז'ו נ' יוסף בן חמו פד"ע כד' 101). 130. הנתבעת אף לא עמדה בנטל המוגבר המוטל עליה להוכיח זכאותה לשלילת פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת מאת התובע ואין להעניש את התובע בנוסף לפיטוריו שבגינם הפסיד את מקום עבודתו גם בשלילת זכויותיו. 131. לפיכך הננו מחייבים את הנתבעת לפצות את התובע בגין ביטול כתב האישום ולשלם לו פיצויי פיטורים בסך של 34,497 ₪ ותמורת הודעה מוקדמת (בגין שני חודשים כאמור בפרק 16 ל"הסכם הקיבוצי") ובסך של 6,519 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 30/5/01 עד לפירעון המלא בפועל. הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין 132. התובע תובע ברכיב זה תשלום מלוא משכורותיו לרבות זכויות סוציאליות ממועד השעייתו ולמשך 24 חודשים מיום הגשת בקשתו לתיקון כתב התביעה, היינו מיום 30/8/03 סך של 251,927.20 ש"ח וכן נזק שאינו ממוני, לרבות פיצוי בגין עגמת נפש, בסך 100,000 ₪. 133. על פי הפסיקה, פיטורים בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים ובגין התנהגות שבתום לב, מזכות את העובד בפיצוי כספי. 134. התובע זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בשים לב לעובדה, כי הושעה ופוטר בניגוד להוראות "ההסכם הקיבוצי", ללא קבלת הסכמת נציגות העובדים, ללא תשלום מחצית השכר (עד 2/00) וללא מתן זכות שימוע. 135. יש ליתן משקל לחומרת העבירה בגינה הואשם מלכתחילה ולעובדה, כי כתב האישום בוטל בסופו של יום. 136. בבואנו לשקול את שיעור הפיצוי לקחנו בחשבון גם את התנהגות והתנהלות הנתבעת בתקופה בה התובע היה מושעה בשל חשדות למעשים פליליים כאשר ברוב רובה של התקופה (מ-9/99 עד 22/10/00) לא הוגש כתב אישום ולאחר מכן הוגש כתב אישום חמור, שתוקן ב-19/4/01 ונמחק סעיף האישום של גניבה ממעביד ונמחקו מכתב האישום כל מוצרי הקוסמטיקה שהתובע הואשם בגניבתם ושבגין תלונת הנתבעת על חוסר במחסניה של פריטים אלה, נפתחה החקירה מלכתחילה והוגשה התלונה נגד התובע. אין ספק, התנהלות והשתלשלות עניינים זו גרמה לתובע עגמת נפש המצדיקה פיצוי, שכן הוכח, כי החלטת המשטרה בתחילת ההליך לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור, הייתה החלטה ראויה וקיבלה ביטוי בסוף ההליך, עת בוטל כתב האישום, למרות "הודאת" התובע. 137. יש לתת משקל לשנות עבודתו הארוכות של התובע ולעובדה, כי ממועד פיטוריו הינו מובטל. יחד עם זאת התובע הצהיר, כי לא פנה בתביעה לדמי אבטלה לאחר פיטוריו ואמנם תבע השבתו לעבודה, אך לא הוכיח כי עשה להקטנת נזקיו. 138. מאידך, בבואנו לשקול את שיעור הפיצוי, יש לתת משקל אף למהות ההפרות של הוראות ה"הסכם הקיבוצי" בדבר הליכי ההשעיה וכיבודם, בשים לב לכך שההסתדרות ו/או נציגות ועד העובדים היו מודעים להשעייתו של התובע ביום 15/9/99 כאמור בסעיף 69 לפסק דין זה. כמו כן, אין להתעלם מהעובדה, כי ההסתדרות לא הכחישה את גרסתה, כי לא שיתפה פעולה לכינוס הוועדה הפריטטית טרם פיטורי התובע. 139. במכלול הנסיבות שפורטו לעיל ובשים לב לשיעור משכורתו של התובע במועד פיטוריו, לרבות שיעור זכויותיו הסוציאליות, אנו בדעה כי יש לפצות את התובע בגין הליכי השעייתו לרבות פיטוריו שלא על פי הוראות "ההסכם הקיבוצי" וללא מתן זכות שימוע, לרבות בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובע בשל פתיחת הליכים פליליים נגדו, בסך של 30,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פיטורי התובע ביום 30/5/01 ועד לפירעון המלא בפועל. התביעה להחזר הוצאות בדיקת פוליגרף 140. יש לדחות את תביעת התובע להחזר הוצאות בדיקת הפוליגרף. לא הוכחה הסכמה שכזו. מי מהעדים שהעידו בפנינו לא העיד בסוגיה זו. לפיכך דין התביעה להדחות ברכיב זה. התביעה שכנגד 141. הנתבעת תובעת מאת התובע להשיב לה המשכורות ששולמו לתובע בתקופת ההשעיה ובסך של 35,870 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. טוענת הנתבעת כי בעקבות הודאת התובע בגניבה במסגרת ההליכים הפליליים פוטר מעבודתו, אולם מדובר בהודאה מאוחרת (ההדגשה במקור - י.ה.) ולפיכך נטען, כי שולם לתובע שכר שלא הגיע לו שכן אם היה מודה מלכתחילה בגניבה יכולה הייתה הנתבעת לפטרו לאלתר ולא הייתה צריכה לשלם לו מחצית משכרו במשך שנה ועשרה חודשים. הנתבעת תולה את התמשכות ההליכים בסירוב ההסתדרות, לרבות התובע לכינוסה ולמשך סירוב שנמשך כשנתיים ימים ממועד השעייתו של התובע. 142. יש לדחות התביעה הנ"ל על הסף ולו מהטעם, כי בסופו של דבר כתב האישום בוטל ולא יעלה על הדעת, כי הנתבעת תבקש להשיב לה את מחצית שכרו של התובע ששולם לו בתקופת השעייתו על פי הוראות "ההסכם הקיבוצי" בטענה, כי אם היה מודה מלכתחילה היה מפוטר לאלתר. מדובר בטענה הנטענת בחוסר תום לב. מדובר בטענה מקוממת. 143. למעלה מן הדרוש יצוין, כי גם לגרסת הנתבעת, אין התובע בר סמכא להתנגד לכינוס ועדה פריטטית אף כי אין ספק שבא כוחו עו"ד מורוז וכן עו"ד שילוני מטעם ההסתדרות, לרבות התובע הודו, כי התנגדו לכינוס ועדה פריטטית בפברואר 2000. העובדה שוועדה פריטטית לא כונסה בעניינו של התובע הן במסגרת הליכי ההשעיה והן עובר לפיטוריו, נעוצה בהתנהגות והתנהלות שני הצדדים. אולם, אין על התובע לשאת ב"עונש" ו"במחיר" של התנהלות זו גם אם התנגד לכינוסה כעבור 7 חודשים ממועד השעייתו. 144. די באמור לעיל, כדי לדחות את תביעת הנתבעת בתביעתה שכנגד. 145. בנסיבות אלה, דין התביעה שכנגד להדחות. התביעה לתשלום דמי הבראה 146. התובע תובע תשלום דמי הבראה בגין 6 שנים (ממועד השעייתו) ובסך של 21,744 ש"ח על-פי הפירוט שפירט בסעיף 6.4 לכתב התביעה המתוקן. 147. התובע טוען, כי מאחר והושעה ופוטר שלא כדין ובניגוד ל"הסכם הקיבוצי" זכאי לזכויותיו הסוציאליות בתקופת ההשעיה. 148. הנתבעת חולקת על זכאותו ומפנה לסעיף 6 ל"הסכם הקיבוצי" בו נקבע, כי התובע זכאי ל- 50% משכרו ללא תנאים סוציאליים. 149. בדרך כלל נגזר גובה השכר שישולם לעובד בתקופת ההשעיה מהוראות ההסכם או מתקנון העבודה החל עליו. בסעיף 6 להסכם הקיבוצי צוין כי התובע יהיה זכאי ל- 50% משכרו. כאשר לא צוין בהסכם הקיבוצי, כי מדובר בשכר הכולל הטבות סוציאליות, ולא הוכח, כי מדובר ב"תוספת קבועה" שיש להגדירה כחלק מהשכר הרגיל. לא הוכחה כל עילה לחיוב הנתבעת בתשלום דמי הבראה שתבע התובע בתביעתו בנוסף לפיצוי שזוכה בפסק הדין. לפיכך, דין התביעה בעילה זו להדחות. סוף דבר 150. התובע פוטר שלא כדין. 151. תביעת התובע להשיבו לעבודה - נדחית. 152. התובע זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 30/5/01 עד לפירעון המלא בפועל. 153. התובע זכאי לפיצויי פיטורים שתבע בתביעתו בסך של 34,497 ₪ ותמורת הודעה מוקדמת בסך של 6,519 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 30/5/01 עד לפירעון המלא בפועל. 154. כל יתר תביעות התובע - נדחות. 155. הנתבעת תשלם לתובע הסכומים שפורטו לעיל תוך 30 יום. 156. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של 7,500 ₪ + מע"מ. 157.חוזהקוסמטיקההסכם קיבוצי