בפנינו בקשות לסעדים זמניים שהוגשו על ידי שני הצדדים לתיק זה, במסגרת תביעה עיקרית ותביעה שכנגד התלויות ועומדות, שבמרכזן פרשת פיטוריו של המבקש מתפקיד ניהול בכיר אצל המשיבה, לאחר 25 שנות עבודה, בשל חשדות לגניבה, מעילה ועבירות נוספות. התשתית העובדתית בטרם נפנה לתיאור התשתית העובדתית לצורך הכרעה בבקשות התלויות ועומדות, נזהיר את עצמנו שהחלטה זו הינה החלטת ביניים במסגרת תיקים עיקריים. אשר על כן, התשתית העובדתית אותה נקבע להלן הינה לכאורית בלבד, ואין בה משום קביעה עובדתית סופית לצרכי התיקים העיקריים התלויים ועומדים. המשיבה, קרגל בע"מ, הינה חברה תעשייתית ותיקה וגדולה, המעסיקה מאות עובדים. קרגל מספקת ללקוחותיה פתרונות אריזה מגוונים. המשיב 2 הינו מנכ"לה (ואחד מבעלי השליטה בה) מאז שנת 2004. המבקש עבד בקרגל במשך 25 שנים. במהלך השנים התקדם עד לתפקיד בכיר של מנהל הלוגיסטיקה. בפנינו בקשות לסעדים זמניים שהוגשו על ידי שני הצדדים, במסגרת תביעה עיקרית ותביעה שכנגד התלויות ועומדות. באמצע שנת 2011 לערך התגלעו חילוקי דעות בין המבקש לקרגל. בין הצדדים חלה התדרדרות מהירה ביחסי האמון. לכל צד גרסה שונה לסיבות להתדרדרות.מכל מקום, בספטמבר 2011 מונה סמנכ"ל תפעול חדש לקרגל, מר מיכאל שוורץ. היחסים בין מר שוורץ למבקש היו קשים ומתוחים (ראו עדות התובע, עמ' 19, ש' 16 לפרוטוקול), כשלטענת המבקש מר שוורץ "חיפש אותו" וניסה כל העת לפגוע בו ובמעמדו. ביום 5.12.11 יצא המבקש לחופשת מחלה. לטענתו, במהלך משמרת לילה הרגיש לחצים בחזק ודופק מואץ בשל "כל מה שקרה לי היה בעקבות ה- 3-4 חודשים אחרונים" (עמ' 19 ש' 14). המבקש אושפז למשך יומיים. מאז ועד עצם היום הזה שוהה המבקש בחופשת מחלה, תוך שהוא מציג מדי פעם בפעם לקרגל אישורים של מומחה ברפואה תעסוקתית בדבר אי כשירותו לעבודה. האישור האחרון הוצג לנו במהלך הדיון שהתקיים ביום 12.6.12, ותוקפו הינו עד ליום 30.9.12 (ת/1; עמ' 10 ש' 6). ביום 13.3.12 או בסמוך לכך הורה מנכ"ל קרגל לחוקרים מטעמו לפרוץ למשרדו הנעול של המבקש, ולכספת שהיתה מצוייה בו. זאת, במסגרת חקירה פנימית שביצעה קרגל בעניינו של המבקש (ראו עדות המנכ"ל, עמ' 26 ש' 23). למחרת היום נפגשו המבקש והמנכ"ל לשיחה קשה. כפי שמורה המנכ"ל בעצמו, המבקש לא ידע עת הגיע לשיחה שמדובר בשיחת שימוע שלפני פיטורים (עמ' 25 ש' 9). במהלך השיחה טען המנכ"ל כי נודע לו על עבירות חמורות בהן מעורב המבקש, והוא ביקש את התייחסותו לכך בטרם יוחלט על פיטוריו (עמ' 25 ש' 16). המבקש הכחיש בתוקף, והשיב כי אינו יודע במה דברים אמורים (עמ' 25 ש' 25). ביום 22.3.12 הגיע שליח עם מעטפה לבית המבקש עם מכתב פיטורים (נספח ד' לכתב התביעה) שבו הודיעה לו קרגל על פיטוריו והוסיפה: "לאור הגילויים בעניינך וחשד כבד כי מעלת באמון החברה, ביצעת גניבה ממעביד ובכלל זה קבלת שוחד, החברה החליטה לשלול את פיצויי הפיטורין שלך ואת ההודעה המוקדמת. נבקשך להחזיר את יתרת ההלוואה בסך של 150,000 ₪ בתוך 3 ימים, אם וככל שלא תוחזר, תנוכה ההלוואה בזכויות המגיעות לך על פי דין ובכלל זה ימי חופשה והבהרה. בנוסף, נבקשך להעביר את הרכב, הטלפון הנייד וכל ציוד אחד הקיים ברשותך שהינו בבעלות החברה עד מחר בבוקר...". ביום 27.3.12 פנה המבקש לבית דין זה בבקשה דחופה במעמד צד אחד, שבמרכזה עמדה עתירה למתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריו. כן התבקשנו ליתן סעד הצהרתי זמני המותיר על כנן את סמכויותיו כמנהל הלוגיסטיקה של קרגל. בבקשה נטען כי פיטורי המבקש נעשו שלא כדין בעודו שוהה בחופשת מחלה, תוך האשמות שווא בגין מעשים פליליים שמעולם לא ביצע, הפרת זכות השימוע, הפרת הסכם העבודה האישי כמו גם הפרת ההסכם הקיבוצי החל על יחסי העבודה שבין הצדדים. עוד נטען שפיטוריו נעשו תוך הפלייתו בשל היותו בן הלאום הערבי. בית הדין לא נעתר לבקשה למתן צו במעמד צד אחד, אך הורה על קיום דיון דחוף כבר למחרת היום, במעמד הצדדים. בדיון, שהתקיים ביום 28.3.12, הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן: מכתב הפיטורים מיום 22.3.12 יהפוך למכתב השעייה; ביום 29.4.12 יתקיים שימוע בפני גורם בכיר אחר שאינו המנכ"ל; עוד קודם, עד ליום 22.4.12, תעביר המשיבה למבקש מכתב זימון שבו יפורטו הנימוקים בעטיים היא שוקלת לפטרו; במקרה של מחלוקת בין הצדדים לגבי היקף המידע שנכלל במכתב הזימון יהיו רשאים הצדדים לפנות לבית הדין בעניין; המבקש יקבל את שכרו עד למועד קבלת החלטה חדשה בעקבות השימוע, לא יאוחר מיום 3.5.12, וכן ימשיך לקבל את התנאים הנלווים; ככל שיוחלט במועד השימוע על פיטורים, יכנסו אלה לתוקף רטרואקטיבית החל מיום 22.3.12; המבקש לא יעורר טענה שאי אפשר לקיים את השימוע בשל אישור המחלה שבידיו. במכתב הזימון לשימוע (נספח א' לבקשה) שנשלח אל המבקש על ידי מנכ"ל המשיבה ביום 22.4.12 נאמר כך: "1....הריני להודיעך כי החברה שוקלת לסיים את יחסי עבודתך בחברה, בתפקידך כמנהל הלוגיסטיקה של החברה, אגב שלילת פיצויי פיטורים ו/או הודעה מוקדמת ו/או נקיטה בהליכים משפטיים שונים נגדך בגין המעשים המיוחסים לך. 2. בחודשים האחרונים נחשפו חשדות משמעותיים על פיהם הינך מעורב במעשים ומחדלים מחרתיים וחשאיים מעליהם מתנוסס דגל שחור. מדובר בפעולות חסרות תקדים בחברה בחומרתן, בהיקפן ובאורכן, אשר יש בהן גם הפרת אמונים חמורה וסיטונית, גם שימוש לרעה בתפקיד ובסמכות, גם הונאות סדרתיות של החברה וגם גרימת נזק המוערך בשלב זה במספר מיליונים בכלל זה הינך חשוד בעיקר: א. בקבלת דבר במרמה, קבלת "עמלות" וכספים אישיים מספקים ולקוחות של החברה. ב. בגין מעילה באינטרס החברה לטובתם ולטובתך. ג. בהדחת עובדים לביצוע פעולות מרמה ודיווחים פיקטיביים. ד. בעבודה פרטית במשרדך שבחברה. ה. בהקמת עסק פרטי מתחרה ופוגעני בתוככי המפעל ועל חשבון המפעל. 3. על-פי מסמכים, שהתגלו גם במשרדך במפעל והועברו לידי רשויות החקירה, עולה לכאורה כי נמסרו לך במשך כמה שנים המחאות רבות לפקודתך מספקי הובלות וספקי משטחים של קרגל, שקיבלו ממך טובות הנאה שונות, בצורת הגדלת כמויות פיקטיביות של הובלות ומשטחים, והגדלת מחירים לאותם ספקים ולקוחות מקורבים ושותפים להונאות. וזאת, כנגד קבלת "עמלות" פרטיות בצורה המחאות רבות שנוכו על-ידך למזומנים כדי להסתיר את הונאת החברה. 4. מעדויות שהצטברו בחברה, מתברר לכאורה כי נהגת לדרוש מעובדים שלך לבצע רישומים כוזבים של אלפי משטחים שלא התקבלו בחברה, כאילו אלה התקבלו ובכך להטעות את החברה ולחייבה בתשלומים כפולים לספקים מקורים אליך בגין הובלות פיקטיביות ובגין משטחים שלא התקבלו בפועל בחברה. 5. על-פי המסמכים ועדויות שנאספו על-ידי גוף ביקורת חקירתית, חיצוני, מקצועי, מומחה ובלתי תלוי, והועברו לידי רשויות החקירה עולה לכאורה כי היו לך עסקים פרטיים בהיקף עצום על פי כמה שנים טובות ואף שלשלת לכיסך הפרטי שלמונים.... 6. בנוסף, נמצאו מסמכי הלוואה מוזרים בחתימתך, בינך לבין סמנכ"ל משאבי אנוש של החברה, לפיהם עד לאחרונה הועברו לכאורה, באופן אמיתי או פיקטיבי, מאות אלפי שקלים בכל פעם, בסכומים מצטברים של כ-2 מיליוני ₪, בצורה שמעוררת חשד של פעילות לא תקינה ביניהם. 7. לאור כל אחד מהנימוקים והעילות שלעיל בפני עצמו, ובודאי לאור הדברים, האמון הבסיסי בינך לבין החברה נפגע באופן אנוש ולאו בר-תיקון והמצדיק לכאורה פיטורים לאלתר, והגשת תביעות ותלונות נגדך.... 11. במקביל לזימונך לשימוע נוסף ובהתאם לחקירה ובקרה מקצועית של משרד רו"ח בר-לב... הוגשה למשטרת ישראל תלונה... בצירוף הראיות שנמצאו בחברה. על פי הנחיות המשטרה כל החומר שהועבר הינו בגדר חומר חקירה והעברתו אליך תהווה שיבוש הליכי חקירה". המבקש, מנגד, הכחיש באופן גורף, והמשיך לטעון בעוז לחפותו. במכתב התשובה שכתבה באת כוחו בתשובה לזימון לשימוע (נספח ג' לבקשה) היא הדגישה שהמבקש עומד על נקיון כפיו ורואה בכל הטענות והחשדות המיוחסים לו עלילות שווא וקשירת קשר נגדו על מנת לפטרו לאחר 25 שנות עובד ללא פיצויים, ובמטרה לסחוט ממנו כספים תוך הטלת אימה ופחד בדבר מעשים שלא ביצע ושלא ידוע לו על קיומם. המבקש הדגיש כי מעולם לא מעל, לא הונה, לא קיבל דבר במירמה, לא קיבל כספים אישיים או טובות הנאה מספקים כלשהם או לקוחות החברה, וכן שמעולם לא הדיח עובדים לפעולות מרמה ומעולם לא הקים עסק פרטי מתחרה בתוככי המפעל או מחוצה לו. ביום 24.4.12 פנה המבקש לבית הדין פעם נוספת בבקשה דחופה. מהבקשה עלה כי הזימון לשימוע שלעיל לא כלל, לשיטתו, את פירוט ההאשמות בעבירות פליליות אותן מייחסת לו קרגל. נתבקשנו להורות לקרגל להמציא למבקש בדחיפות שורה של מסמכים המפורטים בבקשה. בתגובתה לבקשה הודיעה קרגל שהיא נענית באופן חלקי לבקשה וממציאה למבקש חלק מהמסמכים שביקש. יחד עם זאת, היא סירבה להעביר לידיו חומרים אחרים, בטענה שאלה הועברו ביום 19.4.12 למשטרת לוד בתמיכה בתלונה שהגישה קרגל נגד המבקש. ביום 25.4.12 דחה בית הדין את הבקשה לחייבה בהמצאת מסמכים נוספים. בהחלטה משלימה שניתנה ביום 2.5.12 הבהיר בית הדין, לבקשת המבקש, כי לא היה בהחלטה מיום 25.4.12 כדי להוות הכרעה סופית בשאלת היקף המידע שהיה על קרגל להמציא לו קודם לשימוע. ביום 10.5.12 הגיש המבקש לבית הדין "הודעה על ביטול הסכמה הדיונית מיום 28.3.12" וכן בקשה מחודשת ומתוקנת למתן צו מניעה זמני, במרכזה בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריו שנעשו ביום 30.4.12 למפרע מיום 22.3.12. בו ביום נקבע דיון במעמד שני הצדדים ליום 21.5.12. בד בבד עם בקשתו המתוקנת למתן צו זמני, הגיש המבקש כתב תביעה נגד המשיבים, על סך 1,902,601 ₪. עילות התביעה הן אלה: פיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב, פיטורים תוך הפרת הסכם העבודה האישי; פיטורים תוך הפרת הסכם העבודה הקיבוצי הכללי והמיוחד החל על העסקתו; פיטורים ללא שימוע; פיטורים תוך הפרת שורה ארוכה של חוקים, לרבות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 וחוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהרה המידות או במינהל תקין), התשנ"ז-1997. במסגרת כתב התביעה מתבקש בית הדין לבטל את פיטוריו, להורות לקרגל לשלם לתובע שכר עבודה ממועד פיטוריו, וכן לפסוק לו סעדים כספיים, ובראשם פיצויים מוגדלים (הנהוגים בקרגל, לטענת המבקש), המסתכמים כאמור לעיל בקרוב ל- 2,000,000 ₪. ביום 20.5.12 הגישו המשיבים את התנגדותם לבקשה המתוקנת, ובד בבד הגישו בקשה זמנית מטעמם להשבת ציוד של המפעל המצוי ברשותו: רכב, טלפון סלולרי וציוד נוסף. ביום 21.5.12 אמור היה להתקיים הדיון בבקשה לצו מניעה, אלא שבשל אישפוזו של מר נגר (המשיב, מנכ"ל קרגל והמצהיר מטעמה) דחינו את הדיון ליום 12.6.12. ביום 3.6.12 הוגש כתב ההגנה בתיק העיקרי, ובד בבד הוגש על ידי קרגל כתב תביעה שכנגד על סך 3,132,082 ₪. עילות התביעות הן: מעילה באמון המשיבה ושימוש לרעה בתפקידו בסמכויותיו באופן שגרמו למשיבה לנזקים בהיקף מוארך של כ- 3,000,000 ₪ לצרכי הגרה; אי פרעון הלוואה שניתנה למבקש וכן החזקת רכב החברה שלא כדין. להשלמת התמונה נציין שביום 3.6.12 הגישו המשיבים בקשה לעיכוב בירור הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד בשל החקירה הפלילית המתנהלת נגד המשיב, וזאת עד לסיום החקירה הפלילית. כמו כן, ביום 5.6.12 הגיש המבקש בקשת דחופה, שבמרכזה דרישה להורות לקרגל להשיב חפצים שלו שהיו בכספת שבחדרו. ביום 12.6.12 התקיים דיון בכל הבקשות התלויות ועומדות, שבו נחקרו המבקש מצד אחד ומר נגר מנכ"ל קרגל מצד שני. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. כתב סיכומים אחרון הוגש ביום 30.7.12. עתה הגיע העת לדון ולהכריע. דיון והכרעה נדון תחילה בשלוש טענות משפטיות מרכזיות שהעלה המבקש, שיש להם השלכה על הדיון בכל הבקשות המונחות בפנינו: טענה ראשונה לפיה חלים על העסקתו הסכמים קיבוציים ענפיים, וזאת מעבר להוראות הסכם העבודה האישי עליו הוא חתום. טענה שניה היא כי לפי הוראות חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 אסור היה למשיבה לפטרו בעודו בחופשת מחלה. הטענה השלישית הינה שבהיותו עובד ותיק וקבוע בקרגל, חלות מגבלות מיוחדות על הליך פיטוריו. בתום הדיון בטענות אלה נעבור לדון בבקשות התלויות ועומדות. ההסכמים הקיבוציים מחריגים עובד בכיר המועסק בחוזה אישי לטענת המבקש, על הצדדים חלים ההסכמים הקיבוציים הכלליים בענף הקרטונג'. לטענתו, פיטוריו נעשו ללא קבלת הסכמת ועד העובדים ובניגוד למנגנון הפיטורים שנקבע בהסכמים קיבוציים אלה. באופן ספציפי טוען המבקש, כי על פי הוראות ההסכמים הקיבוציים, במקרה של חשד לפלילים יש להשעות עובד (להבדיל מלפטרו) וזאת עד לבירור שאלת האשמה. איננו מקבלים טענה זו. העסקתו של המבקש בחוזה אישי הותרה בשורה של הסכמים קיבוציים שנחתמו בחברה (נספחים מש/7) לפיהם הוחרגו עובדים בכירים באופן מפורש וחד משמעי מתחולת ההסכמים. לעניין זה ראו לדוגמא סעיף 13 להסכם הקיבוצי מיום 3.6.02 וסעיף 13 להסכם מיום 21.10.07. בהתאם, אף נקבעה מפורשות במסגרת החוזים האישיים שנחתמו עם המבקש החרגה של תחולת ההסכמים הקיבוציים. כך למשל, בסעיף 2 להוראות ההסכם האישי שנחתם עם המבקש ביום 20.3.09 (מש/5) נקבעה ההוראה הבאה, המדברת בעד עצמה: 2.1 הסכם זה הינו אישי ותנאי עבודתו של העובד יהיו על פי האמור בהסכם זה בלבד. מעבר לאמור בהסכם זה לא יחולו על יחסי הצדדים כל הוראות הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי או נוהג מכל סוג שהוא, אלא אם הם חלים כמפורש על עבודתו של העובד מכוח הדין". נוכח כל האמור, המבקש מנוע לדעתנו מלהתכחש לאי-תחולת ההסכמים הקיבוציים האישיים על העסקתו. ואם לא די בכל האמור כדי לדחות את טענותיו בעניין תחולת ההסכמים הקיבוציים, הרי שאין גם מחלוקת שהמבקש לא פנה לועד העובדים או לארגון העובדים היציג ולא ביקש את התערבותם בהליכי השימוע והפיטורים שהתקיימו בעניינו. ועד העובדים וארגון העובדים אף לא צורפו כמשיבים לבקשתו למתן סעד זמני המונחת בפנינו. לא היתה מניעה לפטר את המבקש מכוח חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקש שהה בחופשת מחלה החל מיום 5.12.11 (אישור המחלה נספח מש/6) ומכאן שעד למועד פיטוריו (שהוחלו כאמור לעיל למפרע החל מיום 22.3.12) ניצל 107 ימי מחלה רצופים, וזאת בנוסף לכ-20 ימי מחלה בחודשים אוגוסט עד נובמבר 2011 (נ/2 לכתב ההגנה). חוק דמי מחלה קובע כדלקמן: תקופת הזכאות המקסימלית לדמי מחלה 4.(א)תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה החל מהיום שבו חל עליו חוק זה ולא יותר מ-90 יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי חוק זה. פיטורים בתקופת הזכאות לדמי מחלה 4א.(א)מעביד לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קיבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימלית לפי סעיף 4. לאור הוראת הוראות החוק הברורות שלעיל, לא הייתה מניעה לפטר את המבקש משחלפה תקופת הזכאות המקסימלית של 90 יום. נעיר בהקשר זה, שהסתמכות המבקש בסיכומיו על פסק הדין בעניין עע (ארצי) 383/07 ‏קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים נ' לסלי פנחס וניט (7.12.08) הינה מוטעית, שכן חוק דמי מחלה תוקן ביום 23.7.09, דהיינו לאחר שניתן פסק הדין מקפת, באופן שהבהיר כי מגבלת הפיטורים לא תחול בחלוף 90 יום. זאת, אף אם נקבעה הוראה עדיפה בהסכם קיבוצי לעניין מספר ימי המחלה להם זכאי העובד. למעלה מן הנדרש נעיר, שבמסגרת ההסדר הדיוני שבין הצדדים שקיבל תוקף של החלטה ביום 28.3.12 הוסכם במפורש כי "המבקש לא יעורר טענה שאי אפשר לקיים השימוע בשל אישור המחלה בידיו אשר צורף לבקשה". גם מטעם זה לא הייתה מניעה מצד המשיבה לקיים למבקש שימוע בעודו "בחופשת מחלה", ואף לקבל את החלטת הפיטורים בעקבות השימוע. לא היתה כל מניעה חוזית או אחרת לסיים את העסקת המבקש בהסכם העבודה האישי עליו חתמו הצדדים (מש/5) נקבעה ההוראה הבאה לעניין "תקופת העבודה וסיומה": 15.2 הסכם זה אינו הסכם לתקופה קצובה, וכל צד רשאי לסיים את ההתקשרות על-פי הסכם זה בהודעה מוקדמת בכתב בת 60 יום. 15.3 בתקופת ההודעה המוקדמת יהיה על העובד לעבוד בחברה. יחד עם זאת, שמורה לחברה הזכות שלא לנצל את תקופת ההודעה המוקדמת במלואה או בחלקה, ואף לסיים יחסי העבודה בין הצדדים קודם למועד סיום תקופת ההודעה המוקדמת, ובלבד שתשלם לעובד חלף הודעה מוקדמת. 15.4 למרות האמור לעיל, רשאית החברה לפטר את העובד לאלתר, ללא הודעה מוקדמת או כל פיצוי אחר, לרבות פיצויי פיטורים, בכל מקרה בו ניתן לשלול מעובד פיצויי פיטורים, באופן מלא או חלק, על-פי הדין הנוהג בישראל ולרבות במקרים בהם יבצע העובד עבירות פליליות או יפה את חובות האמון והסודיות". לאור הוראה ברורה בהסכם שבין הצדדים, ברור שלא הייתה למבקש ואין לו כל זכות קנויה להמשך העסקתו בקרגל. מכאן שקרגל הייתה רשאית להפסיק את עבודתו בכפוף לשימוע, ואין כל בסיס לטענתו שמוטלת היתה עליה חובה להשעותו בלבד עד לתום חקירת המשטרה. הבקשה למתן צו זמני המורה על החזרת המבקש לעבודה בבקשה למתן צווים זמניים שהגיש המבקש ביום 10.5.12 התבקשנו "להחזירו לעבודה לאלתר ו/או לחלופין להשעותו מהעבודה עד למיצוי החקירה המשטרתית". ברם, בסעיפים 8 ו- 92 לסיכומיו הבהיר המבקש כי אין הוא מבקש צו המורה החזרתו לעבודה בפועל, אלא רק שנורה על בטלות פיטוריו, וכן שנקבע כי היה על המשיבה להשעותו בשכר מלא, או חלקי. המבקש הדגיש כי הוא "מסכים להשעיה עד למיצוי חקירת המשטרה". דומה אם כן כי אף המבקש עצמו מבין היטב, שבסיטואציה שנוצרה, ללא קשר לשאלת האחריות להיווצרותה, אבד באופן מוחלט והדדי האמון בין הצדדים, ועל כן אין כל מקום ואפשרות להמשך קיומם של יחסי עבודה. לפיכך, אף המבקש עצמו העביר בסיכומיו את מרכז הכובד של המחלוקת לצד הכספי - במילים אחרות, לשאלה האם הוא זכאי לכך שמשכורתו תמשיך להיות משולמת לו, באופן מלא או חלקי "עד למיצוי חקירת המשטרה". בהינתן עמדתו זו של המבקש, צודקת המשיבה בטענתה שעל פי ההלכה הפסוקה אין מקום ליתן סעד כספי זמני, אלא במקרים נדירים שבנדירים. ככל שייקבע בסופו של ההליך העיקרי, כי התובע פוטר שלא כדין, ניתן יהיה אז לפצותו. נבהיר בהקשר זה שלא נעלמה מאיתנו טענת המבקש, בסעיף 16 לסיכומי התשובה שלו, כי הסיבה שאינו תובע חזרה לעבודה לעת הזו נעוצה גם במניעה רפואית - אישורי מחלה על פיהם אין הוא כשיר עדיין (ברציפות מאז ראשית דצמבר 2011) מלשוב לעבודתו. על כך נשיב שמדובר בטענה שהועלתה לראשונה בסיכומי התשובה, ועל כן לא סברנו שיש ליתן לה משקל ממשי בשיקולינו. מכל מקום, ברור שבמועד חתימת החלטה זו אין בסיס לטענת המבקש כי "ביכולתו להמשיך ולתרום ממרצו ומזמנו לעבודה אצל המשיבה" (סעיף 88 לסיכומיו) שכן הוא עצמו מציין שבשל מצבו הרפואי הוא מנוע מזה חודשים ארוכים מלשוב לעבודה, ועדיין. ככל שמצבו הרפואי של המבקש ישתפר באופן משמעותי, ויינתן לו היתר רפואי לעבוד, יתכן שיהיה מקום באותה נקודת זמן לשקול מחדש את החלטתנו, בין היתר בשים לב להתפתחות החקירה המשטרתית עד לאותה נקודת זמן. למעלה מהנדרש נבהיר, שבמכוון איננו נכנסים לעובי הקורה במסגרת החלטה זו לשאלת מידת נכונות הטענות הקשות והחמורות המופנות כלפי המבקש על ידי המשיבה, והמוכחשות בתוקף על ידי המבקש, על אף שכל אחד מהצדדים השקיע חלק משמעותי ממאמציו, הן בשלב החקירות והן בשלב הסיכומים, להוכיח את צדקתו. המדובר במחלוקות עובדתיות מורכבות, שעל מנת להכריע בהן יש צורך לדעתנו בשמיעת עדים נוספים מעבר לאלה אותם שמענו בדיון הקצר בבקשה לצו מניעה. חלק מהמסמכים והחומרים עליהם קרגל הסתמכה הוגשו למשטרה אך לא הוגשו לתיק בית הדין, לרבות דו"ח רואה החשבון בר-לב שקרגל הייתה מוכנה להציג לנו במעמד צד אחד, בלא לחשוף את תוכנו למבקש, אך המבקש התנגד להצעה זו (עמ' 34 ש' 21). משעה שהגענו למסקנה כי אין מקום ליתן למבקש סעד זמני של החזרה לעבודה, ניתן ונכון יותר לדעתנו להותיר את ההכרעה במחלוקת העובדתית הקשה והעמוקה שבין הצדדים לשלב ההוכחות בתיקים התלויים ועומדים, שבו ניתן יהיה לקיים בירור עובדתי מלא ומסודר. כמו כן נציין שלא התעלמנו מטענות המבקש לפיהן התנהלות קרגל כלפיו נגועה באפליה אסורה, וכן מטענותיו כי הוא זכאי להגנה המוקנית על פי חוק לחופשי שחיתויות. ברם, לעת הזו לא הוצגו בפנינו ולו ראשית ראיות התומכות בטענות אלה, שמן הסתם גם הן תלובנה במסגרת התיקים העיקריים. במסגרת התיקים העיקריים תלובן גם טענת המבקש בדבר הרעה בתנאי עבודתו בחודשים האחרונים, הרעה שאף היא, על פי דין, אינה רלוונטית להבנתנו לצורך הדיון בבקשות הזמניות התלויות ועומדות בפנינו (אפילו נניח לטובת המבקש שאכן הייתה הרעה שכזו). להשלמת התמונה נציין שאנו דוחים על הסף את כל טענותיו של המבקש בדבר פגמים פרוצדורליים שנפלו בהליך שקדם לפיטוריו הראשוניים ביום 22.3.12, שכן על פי ההסכמה הדיונית שקיבלה תוקף של החלטה בדיון שהתקיים בפנינו ביום 28.3.12, הפך מכתב הפיטורים הראשון למכתב השעיה, והוסכם בין הצדדים על כך שיתקיים למבקש שימוע נוסף. אשר לטענות בדבר פגמים שנפלו בהליך השימוע השני, השתכנענו שבמהלך הליך פיטוריו ניתנו למבקש מספר לא מבוטל של הזדמנויות להתייחס לטענות שהועלו כלפיו. יחד עם זאת, בין הצדדים יש עדיין מחלוקת בשאלה האם כל המסמכים המצויים בידי קרגל והמבססים להבנתה את החשדות נגדו היו צריכים להימסר למבקש בשלב השימוע, או שצודקת קרגל בטענתה כי נוכח החקירה המתנהלת היא היתה זכאית שלא למסור חלק מהמסמכים למבקש עד לתום החקירה. נוכח כל שאמרנו עד כה, איננו סבורים שיש מקום שנכריע במחלוקת זו, שכן ממילא כבר מצאנו שלעת הזו אין מקום ליתן סעד של אכיפת יחסי עבודה (ולמעשה, איננו מתבקשים ליתן סעד כזה). אשר על כן, את המחלוקת בשאלת פגמים שנפלו או לא בהליך השימוע (ראו בעניין זה טענת המבקש מסעיף 44 לסיכומיו ואילך) ניתן להותיר גם כן לתיק העיקרי, וככל שאכן יימצא צדק עם טענות המבקש בעניין זה, הוא יהא זכאי לפיצוי כספי. הבקשה להשבת ציוד החברה קרגל מבקשת מאיתנו ליתן צו המורה למבקש להחזיר לה את רכב החברה, שעודנו נמצא ברשותו. המבקש מצידו טוען כי עומדת לו זכות עכבון על הרכב, עד לפרעון חובות החברה כלפיו. כן מבקשת קרגל צו המורה למבקש להשיב לה את הטלפון הנייד המצוי ברשותו. על פי ההלכה הפסוקה "ככלל אין לעודד עובדים אשר מחזיקים ברכוש יקר ערך השייך למעבידיהם, לנקוט באמצעים מעין אלו, במטרה ללחוץ על המעבידים (דב"ע שן/ 172-3 חיים קמיניץ נ' ארגמן תעשיות בע"מ (6.1.91); כן ראה ע"ע 30098 אסתר ונתן מינץ נ' עמותת כפר הילדים ונוער "אהבה" (6.5.99)). לטענת המשיבה, אפילו צודק המבקש בטענתו שעמדה לו מלכתחילה זכות לעכבון ברכב החברה, הרי שאיבד זכות זו משעה שעשה שימוש ברכב (ראו פירוט הראיות בעניין השימוש שעשה המבקש ברכב לאחר פיטוריו בסעיף 3 לסיכומי קרגל, וכן עדות המבקש עצמו עמ' 12 ש' 10 ואילך, ובהמשך בעמ' 13). אנו מקבלים את טענת המשיבה לפיה זכות העכבון אינה טומנת בחובה את הזכות לעשיית שימוש בנכס המעוכב, אלא רק הזכות להחזיר בו. שימוש בנכס המעוכב, כפי שעשה המבקש כאן, הינו הפעלה של זכות העכבון שלא בתום לב באופן הגורם לאובדנה ומקים את זכותו של המעסיק בעל הנכס לקבלו בחזרה (ראו: ע"א 6081/99 בנק לאומי נ' עו"ד בראון בתפקידו כמפרק החברה בניס השקעות, פד"י נז (2) 798 (11.3.03); וכן את פסק דין של מותב בראשות כב' השופטת נטע רות ב- ע"ב (ת"א) 8671/02 טובה אפק נ' חיי שרה בע"מ (13.2.08); ואת החלטת כב' השופט אילן סופר ב- עב 2016/08 יגאל להב נ' פאפיה ביץ בע"מ (7.9.08). נוכח כל האמור, אנו מורים כי על המבקש להחזיר את רכב החברה לקרגל, וזאת בתוך 7 ימים מקבלת החלטה זו. לעומת זאת, איננו רואים מניעה לעת הזו לכך שהמבקש ימשיך ויחזיק בטלפון הנייד שמסרה החברה לרשותו ובציוד נוסף ככל שזה מצוי ברשותו, במסגרת מימוש זכות העיכבון. בקשת קרגל להחזרת הציוד הנוסף המצוי ברשותו של המבקש נדחית אף היא, מאותו הטעם. בקשות נוספות שהגישו הצדדים המבקש הוסיף ועתר לאסור על קרגל להוציא את כספי הפיצויים ו/או התגמולים ו/או כל זכות של המבקשת המוחזקת על ידי חברת הביטוח "כלל" ו/או "תמורה" ו/או "דש אקונומיסט" עד להחלטה אחרת ו/או עד למתן פסק הדין. אנו נעתרים לבקשה זו וקובעים כי עד להכרעה בתיק העיקרי תימנע קרגל ממשיכת כספי המבקש המופקדים בידי צדדים שלישיים כאמור בבקשתו. כמו כן אנו מורים לקרגל להשיב למבקש בתוך 15 יום מהיום את כל הציוד והחפצים האישיים שלו שהיה מצויים במשרדו במפעל. זאת, למעט כמובן ציוד וחפצים הקשורים לחקירת המשטרה. איננו רואים צורך להכריע לעת הזו בבקשת קרגל לעיכוב הדיון בתיקים העיקריים עד לסיומה של חקירת המשטרה, שכן ייתכן שבמהלך החודשים הקרובים עד לישיבת קדם המשפט תסתיים חקירת המשטרה באופן שייתר את הצורך בהכרעה בבקשה. הבקשה תידון, אם כן, בישיבת קדם המשפט. לסיכום בטרם נחתום ולמען הסר ספק, אנו מבהירים שאין בדחיית הבקשה למתן סעד זמני המכריז על בטלות פיטורי המבקש, מהנימוקים אותם פירטנו בהחלטה זו, משום מתן "חותמת הכשר" של בית דין זה לפיטוריו של המבקש שהיה עובד ותיק ומוערך של קרגל. רחוק מכך! בפרשה זו עדיין רב הנסתר על הנגלה, במידה רבה עקב החקירה המשטרתית והפנימית שעודה נמשכת. מכאן, שאיננו יכולים לשלול לעת הזו את האפשרות שפיטוריו של המבקש, שהיה עובד ותיק ומוערך בקרגל נעשו שלא כדין ובאופן שגרם לו עוול של ממש. עתה, משהכרענו בבקשות השונות למתן סעדים זמניים, הכל כמפורט בגוף בקשה זו, הגיעה השעה לקדם את הדיון בתיקים העיקריים. ישיבת קדם משפט בתביעות העיקריות תתקיים ביום 31.1.13 בשעה 09.00. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות לעת הזו. הוצאות ההתדיינות עד כה תובאנה בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בתיק העיקרי.חוזההסכם קיבוצי