זוהי תביעה לפסק דין הצהרתי בעניין השוואת מעמדם ודרגתם של התובעים, למעמדם של רבנים נבחרים (=רב עיר). להלן העובדות : 1. התובעים מכהנים מזה מספר שנים כרבנים אזוריים אצל הנתבעות 2-4, ולטענתם יש להכיר במעמדם כמעמדו של - "רב - נבחר"- דרגה ג', שהיא הדרגה המוכרת הניתנת לרב עיר. 2. לתביעה שבפנינו קדמה, עתירה שהגישו התובעים לביהמ"ש הגבוה לצדק - ביום 15.11.01. בג"צ לא דן בעתירה לגופה, אלא קבע כי : "עניינה של עתירה זו בסכסוך שעילתו בתנאי העסקתם של העותרים. הערכאה המוסמכת לכך היא בית הדין לעבודה או בית המשפט האזרחי מטעם זה- ובלא לנקוט עמדה לגוף העניין אנו דוחים את העתירה". 3. בעקבות החלטת בג"צ, התובעים הגישו תביעה לביהמ"ש השלום בחיפה ביום 23.7.02, היות ולדעתם היחסים בינם לבין המועצות האזוריות אינם בגדר יחסי עובד מעביד, אלא הם בבחינת "נבחרים" . 4. ביהמ"ש השלום בהחלטתו ביום 15.9.03, קבע כאמור כי: "בסעיף 24(א)(1)לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט 1969 נקבע כי לבית הדין האזורי תהא סמכות ייחודית לדון אף בתובענות המעלות את "השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד", משמע כל אימת שקיימת מחלוקת בדבר עצם קיום יחסי עובד מעביד, אף הכרעה זו נתונה לסמכות,וסמכות ייחודית דווקא של בית דין לעבודה" . ומכוח סמכותו לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, הורה להעביר את הדיון בתובענה לביה"ד לעבודה בחיפה. 5. הוסיף בהמ"ש השלום בהחלטתו כי "..סעיף 24(א)(2)לחוק בית הדין לעבודה, ממשיך באותה הדרך ומורה כי ככול שעסקינן בסכסוך אפשרי בגין הסכם קיבוצי מורה החוק כי העניין נתון לסמכותו הייחודית של בית הדיו לעבודה...כל אימת שקיימת מחלוקת בדבר עצם תחולתו של הסכם קיבוצי אף הכרעה בשאלה זו נתונה לסמכות ייחודית דווקא של בית הדין לעבודה" . להלן טענות התובעים : 6. יש להכיר במעמדם ודרגותיהם של כל אחד מהתובעים המשמשים כ- רבנים אזוריים, כמעמדם של רבנים נבחרים - דרגה ג', שהיא הדרגה המוכרת והניתנת לרב עיר של "מועצה מקומית לרבות מועצות אזוריות" - כפי שמפרסם מפעם לפעם נתבע מס' 1, בחוזרי מנכ"ל . 7. בד בבד עם ההכרה האמורה יהיו הנתבעים חייבים לשלם לכל אחד מן התובעים שכר ותנאים נלווים, כשכרם של - רבני ערים נבחרים- בדרגה ג'. 8. כל אחד מהתובעים משמש כ"רב מועצה" ו/או "רב מועצה אזורית" של כל שטח השיפוט שלה ולא רק של מושב אחד או 3-7 מושבים שבתחום שיפוטה. 9. מעמדו של כל אחד מהתובעים מכוח בחירתו או מינויו הוא מעמד של "נבחר" כמו כל רבני העיר או רבנים מקומיים אשר במדינת ישראל . 10. אין לתובעים כל קשר להסכם הקיבוצי משנת 1988, ומשרתם אינה קשורה לו כלל. 11. הנתבע 1, כן מכיר בתובעים כבעלי מעמד של "נבחרים", כפי שנתן הכרה לרבנים במועצות אזוריות אחרות במדינת ישראל. וזאת ניתן ללמוד לטענתם ממסמכים שצורפו לכתב התביעה כגון: · מכתב מאת סגן מזכיר הממשלה מיום 1.7.79 המופנה אל שר האוצר ושר הדתות העוסק ב "דירוג הרבנים,שוחטים והבודקים בהתיישבות" (ראה מסמך נ/ס1) . · וכן מכתב מנציבות שירות המדינה מיום 10.12.79 אל סמנכ"ל משרד הדתות, המדבר באותו הנושא דלעיל.(ראה מסמך נ/ס2) · מכתב מנציבות שירות המדינה מיום 3.12.79 אל ועדת שרים לענייני כלכלה בנושא דלעיל.(ראה מסמך נ/ס3). · מכתב מהמשנה למזכיר הממשלה המופנה אל שר הדתות, מיום 10.7.80, ובו הוא מתכבד להביא לידיעתו את ההחלטה של ועדת השרים לעניני כלכלה בנוגע ל"שינוי דרגות רבנים ושו"בים (=שוחטים ובודקים) בהתיישבות". (ראה מסמך נ/ס4). · פרוטוקול מישיבה שעל סדר יומה "מעמדם ותנאי שכרם של הרבנים בהתיישבות העובדת" מיום 12.12.83 .(ראה מסמך נ/ס5). · פרוטוקול ישיבה- (ראה מסמך נ/ס6), הצעה המופנית לסמנכ"ל משרד הדתות בנוגע תנאי העסקה של "רבני מועצה" מיום 15.5.97 (ראה מסמך נ/ס7). 12. המכרז שפורסם ע"י כל אחת מהנתבעות ובו נרשם "דרוש רב אזורי" אינו תואם את ההגדרה בנספח להסכם הקיבוצי, שבו נרשם בסעיף 2.2 : "2.3 רב אזורי (רב במועצה אזורית המכהן כרב אזורי) רב אזורי ימונה במועצה אזורית לכל שבעה ישובים לפחות בהם או בחלקם מכהן רב מושב. ביישובים בהם לא מכהן רב מושב, ימונה רב אזורי לכל שלושה ישובים". אולם כל אחת מהנתבעות שבהן מכהנים התובעים מורכבת מיותר מ- 20 ישובים כל אחת ואף למעלה מ- 30 יישובים, והרי עפ"י ההגדרה בהסכם הקיבוצי סמכותו של רב אזורי תחול על שלושה יישובים בלבד כשאין רב מושב בחלק מהישובים. 13. מעמדו של רב אזורי או של רב מועצה אזורית מקורו בחוק הרבנות הראשית לישראל תש"ם - 1980 . והן בחוק איסור הונאה בכשרות התשמ"ג- 1983 אשר חוקקו בחקיקה ראשית וקדמו להסכם הקיבוצי. הלכה למעשה, "רב אזורי" המופיע בסעיף 7(3) לחוק הרבנות הראשית, הוא- "מי שנבחר או שנתמנה באישור השר לרב של מועצה אזורית", דהיינו, המוסד הרבני "רב מועצה" או "רב של מועצה אזורית"- מקביל למוסד הרבני "רב מקומי" של מועצה מקומית הראיה בחוזרי המנכ"ל השונים מסווגים את שניהם כאחד - רבנים נבחרים דרגה ג' ומייעד לשניהם שכר זהה במעמד של נבחרים. 14. נתבע מס' 1 היה צריך להקים מועצה דתית בכל רשות מקומית לרבות המועצות האזוריות, ומשלא עשה כן מתוך הימנעות או רשלנות, בכך פגע במעמדם של רבנים שמונו או נבחרו כדוגמת התובעים, ולכן הוא מנוע כיום מלטעון כי אינם עומדים בתחולתן של "תקנות בחירות רבני עיר", או תקנות בדבר רבנים מקומיים". 15. התובעים טוענים כנגד דבריו של מר אליהו ליפשיץ ששימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה בתפקיד מנהל תחום נוהל וארגון בלשכה המשפטית של המשרד לענייני דתות, לדבריו (סעיף 9 לתצהירו): דרך הבחירה של רב מועצה אזורית, שונה מדרך הבחירה של רב עיר, מה שמלמד כי אין זהות בין שני סוגי הרבנים באשר למעמדם, ולתנאי שכרם והעסקתם. "לדוגמא רב המכונה רב אזורי במקום בו הרב האזורי הוא במעמד רב נבחר, - ייקרא הרב האזורי, אולם מעמדו יהיה "רב נבחר". לעומתו הרב האזורי שאינו במעמד כזה על אף הדמיון בשם מעמדו שונה. כך למשל צו בדבר שירותי הדת (יהודה והשומרון) (מס 807) התש"ם - 1979 (ראה נ/ס17 לסכומי התובעים), וצו בדבר שירותי הדת (אזור חבל עזה) (מס' 615) התש"ם -1979 קובעים מעמד לרב אזורי כרב נבחר ולכן רב שנבחר כרב המקומי במועצה אזורית לה מועצה דתית ביהודה ושומרון או בחבל עזה, יהיה במעמד רב נבחר על אף שהוא נקרא הרב האזורי". לטענת התובעים - לדבריו של מר ליפשיץ, כפי שהובאו לעיל, יש השלכות חשובות הן לגבי ההסדר המחייב בישראל והן לגבי ההסדר אשר צריך לחול ברשויות המקומיות במעמד של "עיר" ביו"ש ובחבל עזה. נדון בטענות התובעים לעניין ההשלכות בהמשך פסק הדין. 16. היקף סמכויותיו והתפקידים שממלא רב אזורי, לא רק שלא נופלים מהיקף תפקידו של רב מקומי, אלא שאף עולים עליו מעצם העובדה כי ל- "רב מועצה" (כשקיימת מועצה דתית), ישנם פקידי עזר העומדים לרשותו של הרב ומסייעים לו רבות במתן שרותי דת לציבור, ועל כן זהו הגיון מעוות לתגמל את התובעים בגובה שכר של רב מושב לאור היקף העבודה שהם מבצעים. 17. יש להשוות את מעמד התובעים למעמד של רבנים מקומיים נבחרים, לאור הנימוקים שהובאו לעיל. להלן טענות נתבעת מס' 1 : 18. מעמד של רב נבחר ניתן למי שנבחר עפ"י הנוהל הקבוע בתקנות בחירות רבני עיר. 19. ההליך הקבוע בתקנות בחירת רבני עיר לא התקיים אצל אף לא אחד מהתובעים. התובעים 1 ו - 2, נבחרו לשמש כרבני אזור לאחר שהגישו את מועמדותם למכרזים פומביים שפורסמו והם זכו במכרזים הללו. התובע מס' 3 מונה כרב אזורי ע"י השר לענייני דתות דאז, לאחר מיון של מספר מועמדים אשר הציעו עצמם לתפקיד, כאשר הליך המיון היה דומה להליך שהיה מקובל בבחירת כל עובד בכיר אחר לשמש במועצה. 20. תביעת התובעים הנה תביעה ליצירת זכויות. למעשה מבקשים הם לבצע שינוי בהסדר קיים החל מתוקף הסכמים קיבוציים שנחתמו, ובית הדין הוא לא המקום בו ניתן ליצור זכויות אלו . 21. ככלל, לא הוכר רב אזורי במעמד ובדרגה של רב נבחר. החריג לכלל לפיו רב אזור הינו במעמד של רב נבחר נקבע : ב- "צו בדבר שירותי הדת (יהודה ושומרון)(מס' 807),התש"ם 1979, ו- "צו בדבר שירותי דת (איזור חבל עזה(מס' 615), התש"מ - 1979. 22. רב אזורי המתמנה מכוח הצווים לעיל, עובר הליך בחירה זהה להליך בחירתו של רב עיר ומכאן מעמדו של "רב נבחר", וזאת בשונה מן המצב הקיים בתוך גבולות מדינת ישראל. 23. לא גודל הישוב או כמות התושבים להם נותן הרב את שרותיו קובע את מעמדו ואת תנאי העסקתו. רבני המועצות האזוריות נבחרים ומכהנים בכפוף להוראות תנאי ההסכם הקיבוצי מזה למעלה מ- 15 שנה . 24. התובעים התקבלו לעבודה מספר שנים לאחר החלתו של ההסכם הקיבוצי על רבנים אזוריים. התובעים ידעו כי תנאי העסקתם ומעמדם נגזר מההסכם הקיבוצי, וכן ידעו, כי לא נבחרו עפ"י תקנות רבני עיר. התובעים הם אלה שהחליטו להציג מועמדותם לתפקיד "רב אזורי" כאשר תנאי המשרה היו ידועים להם, ואין כל צידוק להכניס שינוי לאחר מעשה. 25. התובעים יצרו מצג לפיו תנאי העסקתם ומעמדם ידועים ומקובלים עליהם, לפיכך מנועים הם מלטעון למעמד ודרגה שונים. 26. בהעדרה של מועצה מקומית, נמנע מרב להיות רב במעמד של רב נבחר. הן בצו בדבר שירותי דת (יהודה ושומרון), והן בתקנות בחירת רב עיר והן בתקנות בדבר רבנים מקומיים - שנחקקו לפי סעיף 11 לצו בדבר שירותי דת, המחייבות קיומה של מועצה דתית כתנאי לבחירת רב במעמד של רב נבחר. להלן טענות נתבעת מס' 2 : 27. נתבעת מס' 1 היא הנתבעת העיקרית. ואילו הנתבעת מס' 2 אין היא אלא מעיין "צינור" להעברת שכרו של תובע מס' 1 מתוך תקציב שירותי דת המועבר אליה ע"י המשרד לענייני דתות. 28. לא התקיים בתובע הליך הבחירה לרב עיר כקבוע בתקנות בחירת רבני עיר, ולכן אינו זכאי לזכויות אותן הוא תובע. הועדה הבוחרת של הנתבעת מס' 2 התכנסה ביום 10.12.95 ובתום הדיון החליטה לבחור בתובע מס' 1 לרבה האזורי של נתבעת 2 . 29. מעמדו של תובע מס' 1 נגזר מההסכם הקיבוצי החל עליו, ותנאי ההסכם ממצים את זכויותיו. החלטות ממשלה, והוראות חוזרי מנכ"ל אינם רלוונטיים מאחר והם אינם בגדר חוק או חקיקת משנה אלא בגדר הנחיות מנהליות בלבד,והם אינם בעלי תוקף מחייב ככל שהדבר נוגע לקביעת מעמדם ודרגתם של התובעים. 30. אין בעובדה, כי הנתבעת מס' 2 הינה סוג מיוחד של מועצה מקומית, כדי להחיל את הסדר הרבנים המקומיים על תובע מס' 1 . 31. תביעת התובע נגועה בשיהוי ובחוסר תום לב, וקבלת התביעה לאחר שנים כה רבות בהן מכהן התובע מס' 1 כרב אזורי (מאז 1995) תטיל על הנתבעת הוצאות כספיות כבדות ותגרום לנזק כספי רב לאחר ההערכות התקציבית שלה לאורך השנים. 32. התובע מס' 1 יצר מצג לפיו תנאי העסקתו ומעמדו היו ידועים לו לנוכח הצגת מועמדותו במכרז שהתפרסם, ולפיכך הוא מנוע כיום מלטעון למעמד ולדרגה שונים . 33. מעמדו של רב עיר נקבע עפ"י, בדרך הבחירה - ואשר בו נקבע מעמדו ותנאי העסקתו ולא עפ"י מספר הישובים או כמות התושבים להם נותן הרב את שירותי הדת . להלן טענות הנתבעת מס' 3 : 34. התובעים אינם יכולים לבסס תביעתם על דיבורים ומשאלות לב, ולבקש מביה"ד ליצור תנאי שכר - יש מאין. התובעים לא היו במעמד של נבחר אלא הינם עובדי משרד הדתות- המופקד על שירותי הדת בישראל. 35. תביעת התובעים נגועה בשיהוי בלתי סביר, ומלמדת על ויתור על טענותיהם,וקבלת תנאים שהיו ידועים להם משך זמן רב. כל התובעים התקבלו לעבודה בהליך של מכרז, עד למועד הגשת התביעה לא היו לתובע מס' 2 טענות כלפי נתבעת מס' 3 כי זכאי הוא לשכר של "רב נבחר" . 36. המועצה הדתית של נתבעת מס' 3 פעלה לקבלת תקן ל- "רב אזורי" ממשרד הדתות עבור התובע ואכן קיבלה . 37. לא ייתכן שכיום יבואו התובעים -לאחר שנים כה רבות ויטענו להיפוך המצב . התובע מס' 2 אינו במעמד של נבחר ציבור, הוא התקבל לעבודתו במועצה לאחר הליך של מכרז ולא בהליך סטטוטורי הקיים בתקנות לבחירת רבני עיר . להלן טענות נתבעת מס' 4 : 38. הנתבעת מצטרפת לטענות הנתבעות 2 ו- 3 . על כן כל מה שנטען לעיל ביחס לתובעים 1 ו-2 מתייחס גם לתובע מס' 3 . 39. התובע מס' 3 התקבל לעבוד אצל הנתבעת לאחר שנבחר מבין מספר מועמדים אשר הציעו עצמם לתפקיד, כאשר הליך המיון היה דומה להליך שהיה מקובל בבחירת עובד בכיר של המועצה, ולא התקיימו לגביו ההליכים הנדרשים לבחירתו של רב עיר כקבוע בתקנות . לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלהלן : 40. גדר המחלוקת בתיק זה מתייחס לשאלה, מהו מעמדם המשפטי של התובעים, והאם הם בגדר "נבחרים" או לאו . 41. בהסכמת באי כח הצדדים מיום 5.9.04, כל התצהירים שהוגשו לתיק שמשו כראיה בפני בית הדין ללא חקירת המצהירים, וזאת בנוסף לחקירות שנוהלו כבר בתיק . "רב עיר"- "רב נבחר" 42. מקור מעמדם של רבני ערים כרבנים "נבחרים", הינו בחוק ובתקנות כדלהלן : חוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-19801 קובע בסעיף 1: "רב עיר" מי שמכהן כרב עיר לאחר שנבחר לפי תקנות בחירות רבני עיר שהותקנו על פי חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א 1971וכן מי שמכהן כרב עיר ושמו כלול ברשימת רבני עיר שיפרסם השר ברשומות תוך 60 יום מתחילת חוק זה; בתקנות בחירות רבני עיר, התשל"ה-19741, נרשם בסעיף מס' 1 : בתוקף סמכותי לפי סעיף 13 לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971, אני מתקין תקנות אלה. 1. רב עיר ייבחר באסיפה בוחרת בבחירות אישיות ישירות, שוות וחשאיות; לענין תקנות אלה, רב עיר - רב של ישוב שהוא עיריה או מועצה מקומית. סעיף 6 לתקנות קובע את הרכב האסיפה הבוחרת: 6.(א) מספר חברי האסיפה הבוחרת יהיה זוגי; יקבעו אותו מועצת הרשות המקומית והמועצה הדתית, ובאין הסכמה ביניהן - יקבע אותו שר הדתות. (ב) שליש חברי האסיפה הבוחרת יהיו נציגי מועצת הרשות המקומית, שליש נציגי המועצה הדתית ושליש נציגי בתי הכנסת. בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971 נקבע ביחס להקמת מועצה דתית שתוקם בכל רשות מקומית שאין בה מועצה בסעיף 1 כי : "הקמת מועצה דתית . שר הדתות רשאי להקים מועצה דתית לפי הוראות חוק זה (להלן - מועצה) בכל רשות מקומית שאין בה מועצה כאמור." וסעיף 13 קובע את תחולת חוק שירות המדינה (מינויים) התשכ"ט-1959 והתקנות על עובדי המועצה. "שר הדתות, בהסכמת שר האוצר ושר הפנים, לאחר התייעצות עם ארגון עובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של העובדים במדינה (להלן - ארגון העובדים) ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי להורות כי הוראות חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, והתקנות על פיו, יחולו, כולן או מקצתן, על עובדי המועצות, בשינויים הנראים דרושים להתאמת ההוראות למבנה המועצות וכן בשינויים הנראים דרושים עקב ההחלה;" 43. לאור החיקוקים השונים שהובאו לעיל ניתן לראות כי רבני ערים נבחרים בכפוף לתקנות והחוק דלעיל, ע"י גוף בוחר הקבוע בתקנות, ורבנים אלה הינם במעמד של "נבחרים", עפ"י התקנות. הליך בחירתו של רב עיר מתחיל במספר תנאים הקבועים בסעיף 4 לתקנות בחירות רבני עיר : "4. (א) שר הדתות יודיע ברשומות שיש לבחור רב עיר או שני רבני עיר, הכל לפי הענין, משנתקיים אחד מאלה: (1) נתפנה מקומו או נפסקה כהונתו של רב עיר כאמור בתקנה 12; 2) ישוב הפך להיות עיריה או מועצה מקומית; (3) חל האמור בתקנה 2 לענין בחירת שני רבנים. (ב) נתפרסמה הודעה ברשומות, יודיע שר הדתות למועצת הרשות המקומית ולמועצה הדתית כי יש להקים ועדת בחירות. (ג) נתפרסמה הודעה ברשומות ולא הסתיימו ההליכים, רשאי השר לפי שיקול דעתו, לרבות שיקולי תקציב, וכל עוד לא נבחר רב עיר, להתלות את הליך בחירת הרב או שני רבני עיר, הכל לפי הענין; על ביטול ההתליה תפורסם הודעה ברשומות.". בתובעים לא התקיימו אף לא אחד מהתנאים הקבועים בסעיף 4 דלעיל, שכן שר הדתות לא פרסם ברשומות כי יש לבחור רב עיר באף לא אחת מהמועצות האזוריות בהן משמשים התובעים. כך לא מתקיימים אף אחד מהתנאים 1-3 הקבועים בתקנה 4. 44. כן עולה נלמד מהתקנות לעיל, כי קיומה של מועצה מקומית- הוא תנאי הכרחי לבחירתו של רב עיר (- ולא מועצה דתית כפי שטוען התובע), כקבוע ב בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-19711 ובו נרשם : "הקמת מועצה דתית . שר הדתות רשאי להקים מועצה דתית לפי הוראות חוק זה (להלן - מועצה) בכל רשות מקומית שאין בה מועצה כאמור." בתקנות בחירות רבני עיר, התשל"ה-19741, נרשם בסעיף מס' 1 : "רב עיר ייבחר באסיפה בוחרת בבחירות אישיות ישירות, שוות וחשאיות; לענין תקנות אלה, רב עיר - רב של ישוב שהוא עיריה או מועצה מקומית. כלומר רב עיר צריך להיות רב בישוב שהוא גודל של עיר או במועצה מקומית. התובעים התקבלו לעבודה כרבנים אזורים בנתבעות 2-4 שהן מועצות אזוריות ואין להן מעמד של עירייה או מועצה מקומית . 45. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי התובעים לא עונים על הגדרת "רב נבחר" עפ"י החוקים והתקנות שהובאו לעיל. 46. אנו דוחים את טענת התובעים כי מקור חקיקה נוסף לרב מועצה או רב של מועצה אזורית נמצא בחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-19831 בסעיף 2 נרשם : (א) אלה רשאים לתת תעודת הכשר לענין חוק זה: "רב מקומי" - מי שבידו אישור בכתב מאת מועצת הרבנות הראשית לישראל שהוא רב בישראל, והוא מכהן כרב עיר, רב מועצה אזורית, רב מושב או רב קיבוץ; לטענת התובעים מסעיף זה ניתן ללמוד כי מעמדו של רב מקומי דהיינו ב"מועצה מקומית", שווה למעמדו של "רב אזורי", אולם טעות בידם, שכן ההגדרה שניתנה ל"רב מקומי" היא ספציפית לחוק ואם לא כן אזי לשיטתם "רב מקומי" הינו גם רב מושב או קיבוץ וגם את מעמדם צריך להשוות לרב עיר. מעמדו של "רב מועצה האזורית" 47. התובעים מכהנים כרבנים ועפ"י הגדרתם נחשבים הם ל"רבנים אזוריים". 48. הרבנים בישראל מסווגים עפ"י קטגוריות שונות הן בבחינת הליך בחירתם, מעמדם, ושכרם. הרבנים הראשיים לישראל- נבחרים עפ"י חוק הרבנות הראשית, התש"מ - 1980. רבני ערים - נבחרים בהתאם לתקנות בחירת רבני עיר התשל"ה - 1974 . רב שכונה, רב אזורי, רב מושב ורב קיבוץ - נבחרים לאחר הצגת מועמדות במכרז, ותנאי העסקתם ושכרם נקבע בהסכם קיבוצי מיוחד - מיום 6.9.1988 . 49. בהסכם הקיבוצי המיוחד נרשם (ראה נ/י לכתב התביעה): "הואיל והצדדים מסכימים כי בהתחשב במעמד ובתנאי העבודה המיוחדים של רבני ישראל המכהנים במועצות הדתיות (להלן -"רבני שכונות")ובהתיישבות (להלן-"רבני התישבות"), כולם יחד (להלן -"רבנים"),יש להנהיג סולם שכר המיוחד להם ......................... והואיל : והצדדים להסכם זה מסכימים ליצור דירוג ייחודי ועצמאי לרבנים ולהחיל עליו סולם שכר ותפקוד כמפורט בהסכם זה ובנספחיו, המהווים חלק בלתי נפרד ממנו". בנספח להסכם הקיבוצי נרשם : "רשימת תפקידי הרבנים בהתיישבות 2.1 רב מושב 2.2 רב מושב שהוא גם שוחט ובודק 2.3 רב אזורי (רב במועצה אזורית המכהן כרב אזורי). רב אזורי ימונה במועצה אזורית לכל שבעה ישובים לפחות, בהם או בחלקם מכהן רב מושב. ביישובים בהם לא מכהן רב מושב, ימונה רב אזורי לכל שלושה ישובים." "דרכי המינוי של רב אזורי- מכרז" מהציטוט לעיל ניתן ללמוד באופן ברור ומוחלט כי ההסכם הקיבוצי חל על התובעים, ומכוחו של הסכם זה נקבע מעמדם של התובעים כ- "עובדים" . הליך בחירתם של התובעים כרבנים אזוריים, נערך עפ"י ההסכם הקיבוצי והם ניגשו למכרז וזכו בו. 50. בפסק דין של כב' השופטת אלישבע ברק, המועצה הדתית נתיבות נ' הרב בנימין כהן (ע"ע 300253/96 פורסם ביום 20.7.2005), נדונה בין היתר השאלה, האם רב שכיהן כרב שכונה וראש מחלקת כשרות הינו נבחר ציבור שאינו נהנה ממעמד של "עובד"?, ושם נפסק כי : "הפסיקה עמדה על כך שנבחר ציבור הוא עובד אשר לא כל חוקי המגן חלים בעניינו"(ראה דנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נב(4),817, ע"ע 1120/02 יוסף ועקנין - המועצה הדתית אופקים- טרם פורסם, מאמרה של פרופ' רות בן ישראל,"הנבחר" ו"בעל התפקיד על פי הדין- האמנם עובדים הם?" שנתון משפט העבודה,כרך ב', התשנ"א, עמ' 67)........ ..... הלכה זו הוחלה בצורה זו או אחרת על זכויות סוציא' שונות, חלקן נובעות מזכיות מכוח חוק הביטוח הלאומי חלקן נובעות מזכ' מכוח משפט העבודה המגן. ............................................................ ....................................................... הרב בנימין כהן היה אם כן עובד במובן משפט העבודה כמו גם נבחר ציבור". משקבענו לעיל כי התובעים הינם לא במעמד של "נבחרים", אלא במעמד של "עובדים" -חלים עליהם כל חוקי משפט העבודה. שלא כמו "נבחרי ציבור" שלא כל חוקי המגן חלים בעניינם. 51. בסעיף 7(3) לחוק הרבנות הראשית נרשם : הרבנים שבאסיפה הבוחרת יהיו (1) 30 רבני עיר מן הערים הגדולות; (2) 14 רבני עיר מן המועצות המקומיות הגדולות; (3) 2 רבנים אזוריים אחד מכל אחת משתי המועצות האזוריות הגדולות; היה יותר מרב אזורי אחד במועצה אזורית אחת הוותיק שבהם, ואם היו בעלי ותק שווה הקשיש שבהם; "רב אזורי" מי שנבחר או שנתמנה באישור השר לרב של מועצה אזורית; מהגדרה זו רב אזורי המתמנה או נבחר באישור השר לשמש כרב מועצה אזורית ניתן ללמוד כי, רב אזורי יכול להתמנות ע"י השר ולא בדרך של מכרז. לטענת התובעים הגדרה זו באה ללמד, כי במקום שרב אזורי נתמנה ע"י שר הדתות ייחשב הוא ל"רב נבחר". אולם לא ניתן לקבל פרשנות זו ולו מהטעם של דרך העסקתו של התובע מס' 3 שהתקבל לעבודה כרב אזורי במועצה, לאחר הליך מיון שנערך במועצה האזורית - הליך המקביל לבחירת מועמד של עובד בכיר במועצה. ולהלן נפרט : התובע מס' 3 מונה ע"י השר לשמש "רב אזורי" במועצה ולא "רב נבחר" כפי שטוענים התובעים. במכתב שנשלח לתובע מס' 3 מהמשרד לענייני דתות (נ/ד לתצהירו של מר ציון שלומי) ביום 30.5.1991 נרשם במפורש כי מונה לשמש "כרב אזורי" ולא רב עיר: "לכבוד הרב שלמה בן אליהו מועצה אזורית מטה אשר על דעת השר לענייני דתות, הפרופ' אבנר חי שאקי, הריני ממנה אותך בזה כרב אזורי במועצה האזורית מטה אשר ........ . ". התובע מס' 3 מונה לשמש "רב אזורי", וזהו מעמדו ולכן תנאי העסקתו נגזרים ממעמד זה. 52. בנוסף לאמור לעיל, ניתן ללמוד מהלשון הדווקנית של החוק כי המחוקק הפריד באופן ברור בין רבנים המשמשים כרבני ערים, לבין המשמשים כרבני מועצות אזוריות, מעצם העובדה שהעניק להם הגדרות שונות, כמו דרכי בחירה שונות,וכן בכל מקום בחקיקה ובתתי סעיפים בחוק ובתקנות, התייחס המחוקק באופן נפרד לכל אחד מהם, לדוגמא : · סעיף 7(3) לחוק הרבנות הראשית קובע - "הרבנים באסיפה הבוחרת- (1) 30 רבני עיר מן הערים הגדולות, (2) 14 רבני עיר מן המועצות המקומיות הגדולות (3) 2 רבנים אזוריים מהמועצות האזוריות הגדולות.. (4) 8 רבנים מן המושבים הגדולים (5)............." · בסעיף 2 לחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983 נרשם : (א) אלה רשאים לתת תעודת הכשר לעניין חוק זה: "רב מקומי" - מי שבידו אישור בכתב מאת מועצת הרבנות הראשית לישראל שהוא רב בישראל, והוא מכהן כרב עיר, רב מועצה אזורית, רב מושב או רב קיבוץ;" 53. לטענת התובעים, במכרז שפורסם ע"י כל אחת מהנתבעות נרשם "דרוש רב אזורי"- בעוד שהוא אינו תואם את הגדרתו בנספח להסכם הקיבוצי שבו נרשם בסעיף 2.3 : "רב אזורי (רב במועצה אזורית המכהן כרב אזורי). רב אזורי ימונה במועצה אזורית לכל שבעה ישובים לפחות, בהם או בחלקם מכהן רב מושב. ביישובים בהם לא מכהן רב מושב, ימונה רב אזורי לכל שלושה ישובים.". לטענת התובעים, שטח השיפוט של כל אחת מהנתבעות עולה על 20 מושבים ולא ממומש על 3 או 7 יישובים כפי שקבוע בהסכם הקיבוצי, ומכוח זה הינם במעמד של "רב ניבחר"/"רב עיר", ולכן וההסכם הקיבוצי לא חל עליהם. 54. גם אם נקבל את טענת התובעים כי,כל אחת מהנתבעות מורכבת מיותר מ- 20 ישובים עדיין אין עובדה זו מקנה להם מעמד של רב עיר. התובעים השתתפו במכרז ל"רב אזורי", ולכן רשאים לבקש עפ"י ההסכם הקיבוצי שבנוסף לתובעים שהינם רבנים אזוריים, הנתבעות תמנינה רבנים נוספים כרבני מושב ביחס למספר היישובים שעליהם התובעים מופקדים וזאת בהתאם להסכם הקיבוצי. במינוי רבני מושב היקף העבודה שמבצעים התובעים כרבני אזור, אם אכן כמות העבודה מצדיקה זאת. 55. באיו"ש ובחבל - עזה, לא חל הדין הישראלי, ועל כן מתוקף סמכותו של המפקד-האלוף הצבאי באזור הותקנו צווים החלים על התושבים הגרים באזור, ובין היתר הותקנו צווים לענייני דת . 56. בצו בדבר שירותי דת (יהודה ושומרון) מס' 807 התש"ם- 1979 (תקנות בדבר רבנים מקומיים, (ראה נ/18 לסכומי התובעים) נרשם בסעיף 1 "הגדרות : 1. בתקנות אלה : ..... "רב מקומי"- רב של רשות מקומית רשות מקומית- מועצה אזורית או מועצה מקומית 2. שיטת הבחירות : רב מקומי ייבחר באסיפה בוחרת בבחירות אישיות ישירות שוות וחשאיות. 3. כשיר להיבחר רב מקומי שכשיר להיבחר רב עיר על פי הדין הישראלי. ............. צווים אלה כשמם כן הם - והם חלים רק על המתיישבים באיו"ש וחבל עזה, ולא על כלל היישובים בישראל כפי שהסיקו התובעים, ומכאן נדחית טענת התובעים לאפליה שכן מעמדם של רבנים אזוריים שם מקביל הוא למעמדם של רבני מועצות מקומיות- דהיינו רבני ערים, וכן הליך הבחירה שלהם מקביל להליך הבחירה של רב עיר. 57. יש לציין כי הצו בדבר שירותי דת (יהודה ושומרון) - תקנות בדבר רבנים מקומיים, (ראה נ/ס18 לסכומי התובעים) החל על אזורי איו"ש וחבל עזה הינו מיום 3.4.1984, ואילו ההסכם הקיבוצי נחתם 6.9.88 כלומר כעבור כ-4 שנים. מכאן עולה המסקנה הברורה כי הצדדים להסכם ידעו כי קיים הבדל משמעותי במעמד של "רב אזורי" בין אזורי איו"ש לבין שאר חלקי הארץ. 58. לטענת התובעים כי בשטחי איו"ש ועזה מונו רבני ערים במקומות שאין בהם מועצה דתית, אזי אין הכרח בקיום מועצה דתית על מנת למנות רב עיר, אלא התנאי הוא לקיום מועצה מקומית. כן- אין הכרח מכוח החוק להקים מועצה דתית בכל רשות מקומית אלא שר הדתות רשאי להקים מועצה דתית - אך לא חייב, כפי שנאמר במפורש בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] התשל"א -1971 סע' 1 : "הקמת מועצה דתית . שר הדתות רשאי להקים מועצה דתית לפי הוראות חוק זה (להלן - מועצה) בכל רשות מקומית שאין בה מועצה כאמור." 59. לטענת התובעים, קיים חוסר שוויון בינם לבין רבני איו"ש וחבל עזה מכוח הצו, ועל כן זכאים הם להשוואת מעמדם לרבני איו"ש. אולם אין בידינו לסייע בעניין זה לתובעים מאחר, ביה"ד אינו הערכאה המשפטית המוסמכת לדון בטענה זו אלא, הסמכות נתונה לבג"צ, מאחר והתובעים תוקפים את תוקפו של הצו . 60. התובעים מבססים את טענותיהם בכתב התביעה בעיקר על חוזרי מנכ"ל, ופרוטוקולים מישיבות שונות- ששם נרשם כי יש להעניק לרבנים אזוריים שכר שווה לרבני ערים. ראשית,יש לציין כי מהעולה מהמסמכים מדובר בהתכתבויות בנושא השוואת גובה שכר ולא בהענקת מעמד. שנית, בכל ההתכתבויות בין התובעים ובא כוחם ובין משרדי הממשלה השונים, הצדדים לא הגיעו לידי גיבוש החלטה חוקתית המעניקה לתובעים את מבוקשם אלא, ניתן ללמוד מההתכתבויות וחוזרי המנכ"ל כי הצדדים מודעים לבעיה של התובעים ומנסים ליישבה בדרך המקובלת . ולהלן נפרט : 61. התובעים צירפו לסיכומיהם מסמכים המוכיחים "כביכול" כי במועצות אזוריות אחרות כן הושוו מעמדם של רבנים אזוריים לרבני ערים, לדוגמא : בפרוטוקול ישיבת מועצה אזורית שפיר, (ראה נ/ס8 לסכומי התובעים), מיום 6.2.91, בנוגע למשכורתו של רב המועצה נרשם בסוף הפרוטוקול : "סיכום על דעת הצדדים: הרב אביעד יקבל משכורת כנבחר, יקבל גם את חלקו מהמועצה האזורית (500 שקל) אלא אם כן יוכח כי אין תקדים למשרה זו כנבחר וזה בניגוד לחוק." בעקבות הישיבה הנ"ל, נשלחו מכתבים שונים בזמנים שונים מטעם משרד הדתות למועצה, מה שמוכיח שהנושא לא הוסדר סופית, להלן מכתבי משרד הדתות : ביום 27.12.91 נשלח מכתב למועצה אזורית שפיר ע"י משרד לענייני דתות ובו נרשם : "בהתאם להחלטת משרד הדתות .......ובהמשך עבודתו כרב אזורי סוכם והובטח לרב שיקבל משכורת של רב מקומי נבחר ברשות ג' אבקש לפעול בהתאם. אני בטוח שבעניין התקציב נגיע להסדרים שלא יפגעו במועצה האזורית." במכתב מיום 16.1.92, נרשם : "בהתאם לסיכום שלנו הריני מאשר לרב שכר כרב מקומי רשות סוג ג' ......" ובמכתב מיום 15.3.92 נרשם : "אבקשכם שוב לפעול בנמרצות, בכבוד ובזהירות לבל תפגענה זכויותיו של הרב ........... אין בהוראתי זו כדי לגרוע לו במאומה ממאמצינו המבוצעים כרגע בהנחייתי ע"י עו"ד זאב רוזנברג סמנכ"ל בכיר לשירותים דתיים להסדיר כדבעי וכראוי את כל הקשור בתשלום שכרו של הרב.. במהות(=היקף) בנהלים ובאמצעים. במכתב שנשלח ביום 1.5.94 ע"י זאב רוזנברג המופנה לשר הדתות נרשם : "הנדון : הסדר מעמדם של המשרתים בקודש במועצות האזוריות נושא כאוב זה עומד על סדר היום כארבעים שנה ללא פתרון. פתרון לבעיה זו .....להסדר זה אין כמעט צורך בתוספת תקציב. מדובר במעמדם המשפטי ותשלום משכורתם של כל הרבנים ....העובדים במושבים ובקיבוצים במסגרת מועצות אזוריות............... לצעד כזה יש המלצות של גורמים ממלכתיים שונים ". ביום 19.3.97 ישבה ועדת משנה - הועדה למעמדם ושכרם של הרבנים בהתיישבות "נערך דיון על היקף עבודת המועצות הדתיות האזוריות". עפ"י ההתכתבויות שהבאנו לעיל ניתן להסיק שאכן הייתה נכונות מצד המועצה ומשרד הדתות להעניק לרב מועצה אזורית שפיר מעמד של רב עיר אולם זה נעשה שלא עפ"י חוק ולא בדרכים המקובלות ובחוסר סמכות. 62. התובעים טוענים כי הנתבע 1 מכיר בהם כבעלי מעמד של "נבחרים" ולביסוס טענתם צירפו מסמכים כדלהלן : מסמכים משנת 1979/80 המסומנים נ/ס1-ס6, אולם - היות וההסכם הקיבוצי החל על התובעים נחתם בשנת 1988 לאחר מועדי המסמכים הללו, יוצא אפוא כי הם אינם רלוונטים עוד. מסמך משנת 1997 מהמחלקה למועצות דתיות, הפותח במילים : "להלן הצעתי לתנאי העסקתם של "רבני מועצה" כפי שתראה.....עלי לציין כי במידה ויעברו לשכר של רב מקומי....." מסמך שהוא בגדר הצעה, וצפייה בלבד. מסמך משנת 1991 (נ/ס8), שהינו פרוטוקול ישיבה בנושא מועצה האזורית שפיר- מדובר במסמך שאינו מחייב את הנתבעות שכן אין הם רשאים להגיע להחלטות הסותרות חוק או הסכמים קיבוציים. המסקנה העולה מההתכתבויות והפרוטוקולים הללו, הוא כי משרד הדתות מכיר בעובדה כי יש למצוא פתרון הולם למעמדם של רבנים אזוריים, אולם בפועל בעיה זו לא הגיעה לכלל פתרון. ועל כן זכויותיהם של התובעים נגזרות מכוח החוק וההסכם הקיבוצי החל עליהם מאז שנת 1988 ואילך. 63. חוזרי מנכ"ל, הם למעשה הסדרים חד צדדיים שהנתבעת1 קובעת לעצמה. ברור שקביעות אלה של הנתבעת, אינן יכולות לפטור אותה מהחובה המוטלת מכוח חקיקה ראשית או חקיקת משנה או הסכמים קיבוציים - ולענייננו הליך בחירת רב עיר, או החלטה על מעמדו של רב אזורי. נשאלת השאלה אם חוזרי המנכ"ל היו גורעים משכרם או ממעמדם של התובעים האם גם אז היו התובעים מקבלים את הגזירה ללא ערעור היות והם כתובים בחוזרי מנכ"ל? סביר להניח שלא !! 64. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית בזאת. 65. כל התובעים ישלמו יחדיו הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות בצירוף מע"מ כחוק וזאת תוך 30יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. חוזההסכם קיבוצירבנות