פתח דבר 1. עסקינן בעתירתה של המבקשת, עמותה בשם ארגון הרוקחות בישראל (להלן: "העמותה"), למתן צו הצהרתי שיקבע כי היא זכאית להיכלל ברשימה המפורסמת מעת לעת על ידי נציבות שירות המדינה (להלן: "הנציבות") וקובעת מי הן האגודות המקצועיות בישראל אשר עובדי המדינה החברים בהן זכאים להחזר תשלום דמי החבר מן המדינה (להלן: "רשימת האגודות המקצועיות"). סעיף 25.145 לתקנון שירות עובדי המדינה (להלן: "התקשי"ר") קובע, בין היתר, כי הכללתה של אגודה מקצועית או גוף מקצועי ברשימת האגודות המקצועיות תיעשה בהסכמה בין הנציבות לבין האיגוד המקצועי הרלוונטי השייך לאגף לאיגוד מקצועי אצל המשיבה, היא הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "ההסתדרות"). ההסתדרות טוענת מצידה, כי לאחר ששקלה בכובד ראש ובאופן ענייני את בקשתה של העמותה להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות, היא החליטה כדין שלא להיעתר לה - שכן לדידה העמותה פועלת בניגוד למטרותיה ולעמדותיה המקצועיות של ההסתדרות. מכאן הסכסוך נושא התובענה דנן. הצדדים לתובענה 2. בראשה של העמותה עומד מר מיקי עופר (להלן: "יו"ר העמותה"). היא נרשמה אצל רשם העמותות בשלהי שנת 1997, ובתעודת הרישום הוגדרו מטרותיה העיקריות כדלקמן: "לטפל בעניינים המדעיים של הרוקחות בישראל ולעסוק בקידום מדעי של הרוקחים בישראל. לשמור ולשפר את רמת מקצוע הרוקחות ותדמיתו. ליזום חקיקה בתחום הבריאות והרוקחות." (ראו מסמכי הרישום, נספח א לתצהירו של תומר). מזכיר העמותה, ד"ר גיל תומר (לעיל ולהלן: "תומר"), טוען כי העמותה יוזמת שינויי חקיקה בתחום הרוקחות, מארגנת השתלמויות מקצועיות ולימודי המשך לחבריה, מפרסמת עלוני מידע וניירות עמדה בתחום הרוקחות ואף מקיימת כנס רוקחות שנתי (ראו סעיף 7 לתצהירו). לדבריו, העמותה מונה כ- 440 חברים נכון לשנת 2005. (ראו עדותו, עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 6-7). 3. ההסתדרות הינה ארגון העובדים הגדול בישראל, ובה אגף לאיגוד מקצועי (להלן: "האגף לאיגוד מקצועי") אשר בראשו עמדו בתקופה הרלוונטית לתובענה מר שלמה שני וסגנו מר אלי בן-גרא (להלן: "שני" ו- "בן-גרא" בהתאמה). במסגרת האגף לאיגוד מקצועי פועלים איגודים מקצועיים שונים, עימם נמנה אף איגוד הרוקחים והאיגודים הפרה-רפואיים (להלן: "איגוד הרוקחים"). בתקופה הרלוונטית לתובענה דנן, בראשו של איגוד הרוקחים עמדה עו"ד דליה כהן (להלן: "עו"ד כהן"). תקנון הבחירות למוסדותיו של איגוד הרוקחים (להלן: "התקנון") מגדיר את מטרותיו של האיגוד: "לארגן ולייצג את כל הרוקחים במישור יחסי העבודה, לרבות ניהול מו"מ לתנאי עבודתם של הרוקחים, חתימה על הסכמים קיבוציים ופעילות במישור הארגוני, בנוסף יפעל האירגון במישור המקצועי והציבורי- חברתי לקידום מקצוע הרוקחות." (התקנון מצורף כנספח א לתצהירה של שטיינברג). כמו כן, התקנון קובע אלו הם המוסדות הפעילים באיגוד הרוקחים ומהן סמכויותיהם של מוסדות אלה, כדלקמן: המרכז הארצי אמון על התוויות המדיניות המקצועית והארגונית של האיגוד, וזאת בכפוף להחלטותיה והאצלת סמכויותיה של הוועידה הארצית, שגם ממנה את יו"ר האיגוד, המזכ"ל וחברי המרכז הארצי. המזכירות הארצית היא הגוף המבצע באיגוד, והיא מנהלת את עבודת האיגוד בהתאם להחלטותיהם של הוועידה הארצית והמרכז הארצי. מתוך המזכירות הארצית נבחרת מזכירות מצומצמת, אשר בסמכותה להחליט ולפעול בכל עניין במשותף עם מזכ"ל האיגוד. האחרון אמון על ריכוז וביצוע הפעילות השוטפת של איגוד הרוקחים בהתאם להחלטות המתקבלות במוסדותיו. לדברי מזכ"ל איגוד הרוקחים דהיום, גב' קלריסה שטיינברג (לעיל ולהלן: "שטיינברג"), האיגוד מונה כ-1,800 חברים - ביניהם כ-900 רוקחים וכ-900 עוזרי רוקחים (עוזרי רוקחים נדרשים לעמוד בבחינות רישוי מטעם משרד הבריאות והם רשאים לחלק תרופות בהשגחת רוקח, אולם בשונה מן הרוקחים הם אינם בעלי השכלה אקדמאית - ראו עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 13-17) (ראו עדותה, עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 20-21). העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים 4. תומר טוען כי עקב דרישותיהם של עובדי מדינה רבים החברים בעמותה, פנו נציגיה בחודש מרץ 2002 אל גב' דבורה ארד, אשר שימשה במועד זה כמזכ"ל איגוד הרוקחים (להלן: "ארד"), בבקשה כי תפעל להוספת העמותה לרשימת האגודות המקצועיות שעובדי המדינה החברים בהן זכאים כאמור להחזר דמי החבר מן המדינה (להלן: "הבקשה"). בעקבות פנייתה של העמותה, נערכה באגף לאיגוד מקצועי שבמשרדי ההסתדרות פגישה בין נציגי העמותה לבין נציגי איגוד הרוקחים, אשר דנה בבקשתה של העמותה. בפגישה נכחו תומר והיועץ המשפטי של העמותה, עו"ד גד יצחקי (להלן: "עו"ד יצחקי"), מחד גיסא; וכן ארד ויועצו המשפטי של האגף לאיגוד מקצועי, עו"ד גיל בר-טל (להלן: "עו"ד בר-טל"), מאידך גיסא. ביום 8/7/02, מספר ימים לאחר הפגישה, העלתה ארד על הכתב את שהוסכם בין הצדדים במהלכה: "1. אגודה מקצועית אשר מבקשת אישור להיכלל ברשימה המתפרסמת מעת לעת ע"י נציבות שירות המדינה והאיגוד המקצועי הנוגע בדבר, תהא אגודה אשר בתקנון המגדיר את מטרותיה לא נכלל סעיף בדבר דאגה ו/או עיסוק בתנאי עבודה ושכר של חבריה והאגודה אכן איננה עוסקת בכך בפועל וכל עוד היא נוהגת כאמור. 2. לאגודה תפקיד מוגדר בנושאי קידום מקצועי בתחום הפרופסיונאלי בלבד. 3. אין באישור כאמור משום הסכמת האיגוד המקצועי להקצות עלות כלשהי באם תידרש וככל שתידרש לרבות במסגרת הסכמי השכר לצורך הכרה תשלום דמי חבר הנובע מהכרה בעמותה. 4. בנוסף, הוסכם כי העמותה תפנה בבקשה בנוסח המוסכם על הח"מ לשינוי בתקנון העמותה באופן שיכלל בו סעיף מפורש הקובע כי העמותה לא תעסוק בתנאי שכר ו/או עבודה של חבריה ובכל נושא שהינו מתפקידיו של האיגוד המקצועי." (שיבושי הנוסח במקור, ההדגשות שלי- ע.ב.) (נספח ג לתצהירו של תומר). ביום 10/7/02 אישר יו"ר העמותה בחתימתו ובחותמת העמותה על גבי מסמך זה את שהסכימו ביניהם הצדדים בפגישה, והשיב אותו לארד. (ראו נספח ד לתצהירו של תומר). 5. ביום 4/8/02 פנתה ארד ליו"ר העמותה בשנית, ופירטה בכתב את הנוסח שלפיו יש לתקן את תקנון העמותה לצורך אישור הוספתה לרשימת האגודות המקצועיות, כמוסכם בין הצדדים. כמו כן ציינה ארד את הדברים הבאים: "אבקשך להגיש הבקשה (לשינוי התקנון אצל רשם העמותות- ע.ב.) תוך התחייבות כי יעשה כל שלאל ידכם על מנת שהשינוי יתקבל ויהפוך חלק בלתי נפרד מתקנון העמותה. שכן הוסכם שעם ביצוע השינוי אוכל לאשר הכרת איגוד הרוקחים בעמותה על מנת שתכלל ברשימה המתפרסמת מעת לעת על ידי נציבות שירות המדינה." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (נספח ה לתצהירו של תומר). העמותה טוענת כי ממכתב זה עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי איגוד הרוקחים שקל זה מכבר את כל השיקולים הרלוונטיים להכללתה של העמותה ברשימת האגודות המקצועיות, והחליט כי עם שינוי התקנון כמבוקש הוא יספק לעמותה את האישור בו היא חפצה. ביום 8/10/02 אישרה אסיפת מועצת העמותה את שינוי התקנון בהתאם לנוסח כפי שהוצע על ידי ארד, וביום 20/10/02 הגיש תומר בקשה בכתב לרשם העמותות לשינוי התקנון כאמור (ראו נספח ח לתצהירו של תומר). ביום 5/11/02 הודיע תומר לעו"ד בר-טל כי תקנון העמותה תוקן ואושר על ידי רשם העמותות כמוסכם (ראו נספח י לתצהירו של תומר). אף על פי כן, האישור לא ניתן לעמותה. יוער בנקודה זו, כי אמנם ההסתדרות טוענת כי נוסחו המתוקן של התקנון מעולם לא הגיע לידיו של איגוד הרוקחים, אולם כפי שיפורט בהמשך, למעשה אין מחלוקת כי התקנון תוקן כפי שהוסכם ומכל מקום לא בשל כך עוכב מתן האישור. 6. במהלך חודש דצמבר 2002 בוצעו שינויי גברא באיגוד הרוקחים, ושטיינברג תפסה את מקומה של ארד בתפקיד מזכ"ל האיגוד. כך קרה שאף על פי שהעמותה שינתה את התקנון שלה בהתאם לדרישתה של ארד, שטיינברג לא סיפקה בידי העמותה את האישור המיוחל, להימנות ברשימת האגודות המקצועיות. ביום 23/12/02, תומר פנה בעניין הן לשני, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, והן לבן-גרא סגנו (ראו נספחים יא ו- יב לתצהירו של תומר), אך ללא הועיל - אישור כאמור לא ניתן. שטיינברג טוענת כי בסמוך לאחר כניסתה לתפקיד מזכ"ל איגוד הרוקחים היא פנתה לארד, על מנת לברר עימה אם במהלך כהונתה בתפקיד הגיעה האחרונה להסדר עם תומר שלפיו עם שינוי תקנונה העמותה תקבל את האישור המבוקש - ולגרסתה של שטיינברג, ארד השיבה בשלילה (ראו עדותה של שטיינברג, עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 12-15). לאחר שהתייעצה בנושא עם שני, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, וכן עם עו"ד כהן, יו"ר איגוד הרוקחים (ראו עדותה בעמ' 25 לפרוטוקול, ש' 17-25; וכן בעמ' 30, ש' 20-23), החליטה שטיינברג כי אין זה מסמכותה לאשר או לדחות את בקשתה של העמותה, וכי עליה להעביר את ההכרעה בבקשה למוסד המוסמך לכך באיגוד הרוקחים - הוא המרכז הארצי של האיגוד (ראו עדותה, עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 16-17). 7. ביום 24/2/03 נערכה פגישה נוספת בין נציגי העמותה לבין נציגי איגוד הרוקחים בעניין הוספת העמותה לרשימת האגודות המקצועיות, שבה נכחו תומר מחד גיסא, ושטיינברג, עו"ד כהן, ונציגי המזכירות המצומצמת של האיגוד מאידך גיסא (ראו עדותה של שטיינברג, עמ' 37 לפרוטוקול, ש' 17-21). בפגישה לא השתתפו יועצים משפטיים מטעם מי הצדדים, וזאת לבקשתו של איגוד הרוקחים ולמורת רוחו של תומר. בתום הפגישה אמרה שטיינברג לתומר כי היא תעביר את בקשתו לדיון במרכז הארצי של איגוד הרוקחים, וכי היא תודיע לו מה היתה הכרעתו (ראו עדותה, עמ' 36 לפרוטוקול, ש' 3-4). שטיינברג טוענת כי במהלך הפגישה עם תומר נתברר לה כי העמותה פועלת לקידום האינטרסים של בעלי בתי מרקחת - תחת קידום עניינם של העובדים בבתי מרקחת אלה, וכן כי העמותה אינה מקבלת לשורותיה עוזרי רוקחים אלא רוקחים בלבד. משכך, עו"ד כהן והיא התרשמו כי העמותה פועלת בניגוד למטרותיו של איגוד הרוקחים ושל ההסתדרות בכלל (ראו עדותה, עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 2-6, וכן עמ' 32, ש' 4-8). 8. אף על פי שתקנון איגוד הרוקחים קובע כי המזכירות היא הגוף המבצע של האיגוד בעוד שהמרכז הארצי הוא הגוף המכונן שלו, שטיינברג טוענת כי החליטה להביא את ההכרעה בדבר בקשתה של העמותה לפתחו של המרכז הארצי דווקא. היא מסבירה כי להכרעתה של המזכירות ממילא נודעת חשיבות זהה להכרעתו של המרכז הארצי, וכן כי התרשמה שמוטב להביא החלטה זו בפני פורום גדול יותר של מחליטים מאשר המזכירות המצומצמת (ראו עדותה, עמ' 39 לפרוטוקול, ש' 8-15). ואמנם, במהלך ישיבת המרכז הארצי של איגוד הרוקחים, שהתקיימה ביום 5/3/03, הציגה שטיינברג את בקשתה של העמותה ואף השמיעה את דעתה כי אין להיעתר לה. לשיטתה, כל אחד מחברי המרכז הארצי אשר נכחו בישיבה הביע את דעתו בעניין, ולאחר מכן נערכה הצבעה שלפיה נקבע פה אחד כי יש לדחות את בקשת העמותה (ראו פרוטוקול הישיבה, נספח ב1 לתצהירה של שטיינברג; וכן עדותה בעמ' 39 לפרוטוקול, ש' 16 עד עמ' 40, ש' 1). 9. ביום 8/4/03 וכן ביום 28/4/03 פנה עו"ד יצחקי, יועצה המשפטי של העמותה, אל שטיינברג בכתב, ושב וביקש לקבל את אישור איגוד הרוקחים להכללתה של העמותה ברשימת האגודות המקצועיות (ראו נספח יג לתצהירו של תומר). תגובה בכתב לפניות אלה לא ניתנה מעולם. עו"ד יצחקי פנה בעניין רשימת האגודות המקצועיות אף אל סגן מנהל אגף הבריאות בנציבות שירות המדינה, ביום 8/4/03 וביום 10/6/03, וביקש כי יפעל למתן האישור האמור לעמותה (ראו נספח יד לתצהירו של תומר), אך נענה כי עליו לקבל תחילה את אישורו של איגוד הרוקחים (ראו נספח טו לתצהירו של תומר). לבסוף, במכתב מיום 24/6/03 הודיע בקצרה בן-גרא, סגן יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, לעו"ד יצחקי, כי בקשתה של העמותה להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות נדחתה על ידי איגוד הרוקחים. בין היתר ציין בן-גרא כי: "הסמכות לאישור אגודה מקצועית מוכרת להחזר דמי חבר, הינה בסמכות הגב' קלריסה שטיינברג מזכ"ל איגוד הרוקחים." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (ראו נספח טז לתצהירו של תומר). 10. העמותה טוענת כי לא יעלה על הדעת שאיגוד הרוקחים יחזור בו מן האישור שנתן זה מכבר להכללתה ברשימה באמצעות מכתב לאקוני מעין זה, ומבלי ליתן כל נימוק ענייני לפשר הסירוב הפתאומי לבקשה. לפיכך, ביום 2/7/03 וכן ביום 22/7/03 פנה עו"ד יצחקי בכתב אל בן-גרא, בבקשה כי ינמק את השיקולים העומדים בבסיסה של דחיית בקשת העמותה (ראו נספחים יז ו- יח לתצהירו של תומר). ביום 21/8/03 השיבה שטיינברג בכתב לעו"ד יצחקי כי בקשתה של העמותה להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות נדחתה פה אחד על ידי חברי המרכז הארצי של איגוד הרוקחים - ומשכך תם טיפולו של האיגוד בבקשה. עוד הוסיפה שטיינברג, כי אין זה מסמכותה כמזכ"ל האיגוד להחליט בבקשה כזו, שכן תפקידה הוא אך ורק להוציא אל הפועל את החלטותיהם של מוסדות האיגוד המוסמכים לכך (ראו נספח ב לתצהירה של שטיינברג). העמותה מצידה מתכחשת לכך שמכתב זה התקבל אצלה. ביום 18/12/03 פנתה העמותה בכתב, באמצעות פרקליטה, אל הלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, וביקשה כי ההסתדרות תעמוד בהתחייבותה ליתן לעמותה אישור להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות, או לחלופין תפרט מהם הנימוקים לדחיית הבקשה (ראו נספח יט לתצהירו של תומר). משתגובת ההסתדרות בוששה לבוא, נשלחה למחלקה המשפטית הודעת תזכורת ביום 20/1/04 (ראו נספח כ לתצהירו של תומר), וביום 21/1/04 השיבה ההסתדרות כי פנייתה של העמותה בבדיקה, תוך הבעת תקווה כי בזמן הקרוב תגובש התשובה לה (ראו נספח כא לתצהירו של תומר). ביום 11/2/04 הוגשה על ידי העמותה התובענה דנן, ועד למועד זה לא התקבלה אצלה תשובתה של ההסתדרות לפנייה האמורה. תמצית המחלוקת המשפטית בין הצדדים 11. העמותה טוענת כי איגוד הרוקחים חזר בו בחוסר תום לב מהחלטתו לאשר את הצטרפותה לרשימת האגודות המקצועיות שעובדי המדינה החברים בהן זכאים כאמור להחזר דמי החבר מן המדינה, לאחר שניתן זה מכבר. לשיטתה של העמותה, האיגוד חזר בו מן האישור מתוך מניעים זרים ותועלתניים, תוך הפליית העמותה ביחס לארגונים מקצועיים דומים, ומבלי לנמק את ההחלטה החדשה באופן ענייני. העמותה אף משווה את התנהלותו של איגוד הרוקחים ל"ציד מכשפות", בטענה כי המניעים לדחיית בקשתה היו בורות, חסך במידע רלוונטי על אודות העמותה וניצול ציני של המעמד המיוחד שניתן להסתדרות לצורך אישור בקשות מעין זו שביקשה העמותה. טענתה העיקרית של ההסתדרות היא כי אין עילה חוקית להתערבות בית המשפט בהחלטת איגוד הרוקחים לדחות את בקשת העמותה להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות. לשיטתה של ההסתדרות, הפרק בתקשי"ר העוסק בהחזר דמי חבר לעובדי מדינה הוא פרי הסכמים קיבוציים שנחתמו בין נציבות שירות המדינה לבין ההסתדרות, ורשימת האגודות המקצועיות שאושרו על ידי הנציבות וההסתדרות מפורטת בהסכם קיבוצי ביניהן. משכך, טוענת ההסתדרות, בית המשפט אינו רשאי להתערב באוטונומית הצדדים להסכם קיבוצי ולשנות מן ההסכמות שביניהם, אלא במקרים נדירים - בהם ההסכם הקיבוצי הוא בלתי חוקי או סותר את תקנת הציבור - שהמקרה דנן אינו נופל בגדרם. יתירה מזאת, טוענת ההסתדרות, ההחלטה לדחות את בקשתה של העמותה להצטרף לרשימת האגודות המקצועיות התקבלה אצל איגוד הרוקחים לאחר הפעלת שיקול דעת בתום לב, ונסמכה על נימוקים ענייניים ולגיטימיים. דיון 12. מטעם העמותה הוגשו תצהיר עדות ראשית וכן תצהיר עדות ראשית משלים של תומר מיום 10/2/04 ומיום 24/5/04. מטעם ההסתדרות הוגשו תצהיר עדות ראשית וכן תצהיר עדות ראשית משלים (במסגרת בש"א 5032/04) של שטיינברג מיום 1/4/04 ומיום 15/6/04. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. החובות החלות על ההסתדרות 13. ההסתדרות טוענת ראשית דבר, כי משסירובו של איגוד הרוקחים לבקשת העמותה אינו לוקה באי חוקיות ואינו סותר את תקנת הציבור, הרי שבית המשפט חסר עילה חוקית להתערב בשיקול דעתו של האיגוד, שכן שיקול דעת זה הוקנה לו מכוח ההסכם הקיבוצי עם נציבות שירות המדינה. אומר מיד כי דינה של טענה זו להידחות על הסף. ואפרט. עניינה של התובענה שבפניי, במערכת היחסים שבין איגוד מקצועי השייך להסתדרות לבין עמותה אשר מבקשת להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות. מערכת יחסים זו מוסדרת בהוראותיו של התקשי"ר, אשר בסעיף 25.142 שבו מפורטים הכללים שבהתקיימם יוחזרו לעובדי מדינה דמי חבר בגין חברותם בגוף מקצועי כלשהו: "הממשלה מחזירה דמי חבר באגודות מקצועיות או בגופים מקצועיים בסייגים הבאים: (א) האגודה או הגוף חייב להיות כלול ברשימה המתפרסמת מעת לעת על ידי נציבות שירות המדינה והאיגוד המקצועי הנוגע בדבר; (ב) הרשימה תכלול רק אגודות שבתקנון המגדיר את מטרותיה של כל אגודה, לא נכלל סעיף בדבר דאגה לתנאי עבודה ושכר של חבריה והאגודה אכן אינה עוסקת בכך בפועל." סעיף 25.145 לתקשי"ר מוסיף: "(א) אגודה מקצועית או גוף מקצועי המבקשים להימנות עם רשימת האגודות לעניין החזר דמי חבר, חייבים לפנות, לנציבות שירות המדינה ואל האיגוד המקצועי הנוגע בדבר בוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית החדשה; (ב) לכל פנייה יש לצרף את התקנון המאושר של האגודה או הגוף, וכן אישור מס הכנסה שהאגודה או הגוף עומדים בכללים של מס הכנסה לאישור אגודות מקצועיות; (ג) הכללת אגודה ברשימה תיעשה רק לאחר בדיקת התקנון בהתאם לכללים דלעיל, אישור מס הכנסה כמפורט בנסמן (ב) (כך במקור - ע.ב.) ובהסכמה בין נציבות שירות המדינה לבין האיגוד המקצועי." (ההדגשות שלי- ע.ב.). 14. הגם שיתכן כי הוראות התקשי"ר תולדתם בהסכם קיבוצי שנחתם בין נציבות שירות המדינה לבין ההסתדרות, כטענתה של ההסתדרות, הרי שנמצאנו למדים כי התקשי"ר הוא שקובע כי על גוף מקצועי המבקש להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות לקבל את הסכמתו של האיגוד המקצועי המתאים בהסתדרות - קרי, התקשי"ר מעניק לאיגוד הרוקחים את הסמכות לדחות או לאשר את בקשת העמותה ולכן הוא מהווה את המסגרת הנורמטיבית לדיון בסכסוך דנן. לעומת זאת, הוראות ההסכם הקיבוצי שנחתם בין נציבות שירות המדינה לבין ההסתדרות אינן חלות על גוף מקצועי המבקש להצטרף לרשימה כאמור, ולכן הסכם זה חסר רלוונטיות לענייננו. יתירה מזאת, ההסתדרות מוצאת לכאורה תימוכין לטענותיה בדבר חוסר סמכותו של בית המשפט להתערב בשיקול דעתו של איגוד הרוקחים בדב"ע נה/30-4 "עמית"- הסתדרות עובדים מכבי נ' מרכז השלטון המקומי (ארגון מעבידים) ואח', תק-אר 95 (3) 216, וכן בפסקי דין נוספים מתחום משפט העבודה. פסקי דין אלה אמנם קובעים הלכה משפטית לפיה על פי רוב רק צדדים להסכם קיבוצי רשאים להוסיף או לשנות מן ההסכמות ביניהם, ובית המשפט לא ייטה להתערב בהסכמות אלה; אלא שלא ניתן להקיש מהלכה זו לעניין הנדון, שכן הבסיס העובדתי במקרה שלפנינו שונה בתכלית: בין הצדדים דכאן לא שוררים יחסי עובד ומעביד, ובית המשפט כלל אינו מתבקש להתערב בהסכם הקיבוצי שבין ההסתדרות לבין נציבות שירות המדינה. השאלה הנדונה בתובענה זו היא, אם ההסתדרות עמדה בחובות המוטלות עליה ביחסיה עם העמותה, יחסים היונקים חיותם מן התקשי"ר. 15. מן המקובץ עולה כי בעת שאיגוד הרוקחים דן בבקשה של גוף מקצועי להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות חלים עליו כללי המשפט הפרטי, ובכלל זה חלה עליו החובה לפעול בתום לב, חובה החולשת על כל ענפי המשפט במקומותינו. ברי כי במצב דברים זה שומה על בית המשפט לבחון: האם איגוד הרוקחים פעל כדין אם לאו שעה שדחה את בקשתה של העמותה, ואין האיגוד יכול להסתתר מפניה של ביקורת משפטית זו באצטלה כי פעל מכוחו של הסכם קיבוצי. לא זו אף זו. זה מכבר קבעה הפסיקה כי גופים פרטיים שבהם ניכרים סממנים ציבוריים הם גופים דו-מהותיים, כלשונו של כב' השופט מ' אלון (ע"א 294/91 חברה קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' ליונל אריה קסטנבאום, פ"ד מו (2) 464, בעמ' 489-490); וכי גופים אלה יחובו, בנוסף לחובות המוטלות עליהם מכוח המשפט הפרטי, גם בחובות מסוימות מן המשפט הציבורי: "בגבול שבין המשפט הפרטי לבין המשפט הציבורי קיים אזור דמדומים, בו המשפט הפרטי והמשפט הציבורי משמשים בערבוביה, לעתים זה לצד זה ולעתים זה בתוך זה. באזור זה קיימת דואליות נורמטיבית, כלומר, דו-קיום של המשפט הפרטי והמשפט הציבורי." (ההדגשות שלי- ע.ב.) (ע"א 3414/93 שמחה און נ' מפעלי בורסת היהלומים (1965) בע"מ, פ"ד מט (3) 196, עמ' 205-206). ובהמשך: "לאחרונה עשתה הדואליות הנורמטיבית צעד נוסף, גדול וחשוב. היא פרצה מן התחום של המינהל הציבורי אל התחום של המגזר הפרטי. בית המשפט פסק שהיא עשוייה לחול גם על גוף פרטי, שלא הוקם על-ידי חוק, אין לו סמכויות מכוח חוק ואין הוא משתייך, להלכה או למעשה, למינהל הציבורי" (ההדגשה שלי- ע.ב.) (בעמ' 206-207). 16. הגם שההסתדרות אינה רשות שלטונית, הרי שהיא אף איננה "שחקן" טיפוסי במשפט הפרטי. לפעילותה של ההסתדרות נודעת חשיבות מכרעת בחברה ובכלכלה הארצית, היא בעלת מעמד וכוח ציבורי ניכר, היא נהנית מתמיכה רחבת היקף של עובדים רבים במדינה והיא משפיעה ומעצבת את אורחותיו של עולם העבודה ומשפט העבודה בישראל (עוד בהקשר זה: ראו ה"פ (תל-אביב-יפו) 1879/95 ד"ר שלמה כהן נ' ההסתדרות, תק-מח 2001 (4) 1496, בעמ' 1497-1498; וכן: ר' הר-זהב, המשפט המנהלי הישראלי, שנהב הוצאה לאור, 1996, להלן: "הר-זהב", בעמ' 568). בקשר עם הסכסוך דנן, ההסתדרות אף נהנית ממעמד מיוחד ביחס לגופים מקצועיים המבקשים להימנות עם רשימת האגודות המקצועיות - היא בעלת זכות וטו לדחות את בקשתם. משכך, בעת שהיא דנה בבקשות אלה, מוטלת על ההסתדרות לא רק חובת תום לב, אלא אף חובת אמון להפעיל את כוח השררה בהגינות ובסבירות: "חובת האמון היא חובה כללית, המוטלת על בעל הכוח. משמעותה של חובה זו היא, כי בעל הכוח חייב לפעול בתום-לב, בהגינות ולמען טובת הגשמת תפקידו. זהו עיקרון כללי הטמון בשיטתנו, והפעלתו הלכה למעשה מחייבת קונקרטיזאציה." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (ע"א 817/79 אדוארד קוסוי ואח' נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ ואח', פ"ד לח (3) 253, בעמ' 278-279; כן ראו והשוו: ע"א 741/01 מאיר קוט נ' עזבון ישעיהו איתן ז"ל ואח', תק-על 2003 (2) 1612, בעמ' 1615). האם ניתנה התחייבות למתן אישור לכלול את העמותה ברשימת האגודות המקצועיות? 17. ההסתדרות טוענת כי מעולם לא ניתן בידי העמותה אישור סופי ורשמי להכללתה ברשימת האגודות המקצועיות, הא ראיה כי נציגיה חזרו ודרשו לקבל אישור זה מבעלי התפקידים השונים בהסתדרות עד למועד הגשת התובענה דנן. משכך, טוענת ההסתדרות, אין יסוד לטענת העמותה שלפיה איגוד הרוקחים חזר בו שלא כדין מן האישור כאמור. מן הראוי להבהיר בהקשר זה, בטרם אתייחס לגופה של הטענה, כי אף שהעמותה טוענת לכך שניתן אישור על ידי ההסתדרות והיא חזרה בה ממנו שלא כדין, הרי שאישור כזה לא ניתן והנכון הוא לדבר על התחייבות למתן אישור. כך או אחרת, אין בטענת ההסתדרות ממש. ואפרט. 18. המגעים בין העמותה לבין איגוד הרוקחים, לצורך הכללתה של העמותה ברשימת האגודות המקצועיות, נוהלו על ידי תומר מטעם העמותה ועל ידי ארד מטעם איגוד הרוקחים. מגעים אלה כללו פגישה בנוכחות יועציהם המשפטיים של הצדדים במשרדי איגוד הרוקחים, וכן חלופת מכתבים ענפה אשר היו מכותבים לה גורמים שונים באגף לאיגוד מקצועי. במכתבה של ארד ליו"ר העמותה מיום 8/7/02 (נספח ג' לתצהירו של תומר), מונה ארד באופן כללי את התנאים להכרה בגוף מקצועי כלשהו כאגודה מקצועית. במסגרת זו מבהירה ארד כי חל איסור על הגוף המקצועי לעסוק בתנאי העבודה והשכר של חבריו (ראו סעיף 1 למכתב); כי עליו לעסוק בקידום המקצועי של חבריו בתחום הפרופסיונאלי בלבד (ראו סעיף 2); וכי אין בהכרה בגוף כאגודה מקצועית משום הסכמה להקצות לו עלות כלשהי במסגרת הסכמי שכר שעורכת ההסתדרות (ראו סעיף 3). בהמשך, ארד מתייחסת לבקשתה של העמותה באופן ספציפי, וקובעת כי עליה לשנות את תקנונה כך שייכלל בו סעיף מפורש הקובע כי העמותה אינה עוסקת בתנאי העבודה והשכר של חבריה (ראו סעיף 4). מתוך מכתב זה עולה בבירור כי התנאי הבלעדי למתן האישור מטעם איגוד הרוקחים להכללת העמותה ברשימת האגודות המקצועיות הינו שינוי התקנון שלה. מסקנה זו עולה מפורשות אף מתוכן מכתבה של ארד ליו"ר העמותה מיום 4/8/02, בו פירטה את הנוסח שלפיו על העמותה לתקן את תקנונה לצורך הכללתה ברשימת האגודות המקצועיות: "הוסכם שעם ביצוע השינוי אוכל לאשר הכרת איגוד הרוקחים בעמותה על מנת שתכלל ברשימה המתפרסמת מעת לעת על ידי נציבות שירות המדינה". במכתב זה, לא רק שארד אינה מציינת תנאים נוספים לאישור בקשתה של העמותה על ידי איגוד הרוקחים, אלא שהיא אף מתחייבת לאשר את הבקשה עם שינוי תקנון העמותה כמוסכם. יוער בהקשר זה, כי הגם שההסתדרות טוענת כי תקנון מתוקן של העמותה לא הוצג בפני ארגון הרוקחות - ותקנון מתוקן כאמור לא הוצג לתיק בית המשפט על ידי העמותה - הרי שלמעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי התקנון תוקן על ידי העמותה כנדרש, והא ראיה שההסתדרות אינה מונה את נושא תיקון התקנון בין הסיבות לדחיית בקשתה של העמותה להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות. 19. תכתובות אלה הן הנותנות כי לולא בוצעו שינויי גברא באיגוד הרוקחים וארד לא היתה פורשת מתפקידה כמזכ"ל האיגוד, הרי שעם ביצוע השינוי הנדרש בתקנון העמותה, כפי שאמנם נעשה, בוודאי היתה העמותה זוכה לאישור המיוחל להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות. יתירה מזאת, תכתובות אלה מהוות התחייבות בכתב מטעם ההסתדרות לאשר את בקשתה של העמותה, בתנאי כאמור שתתקן את תקנונה כנדרש. משכך, הפרת התחייבות זו לאחר שהעמותה עמדה בדרישותיו של איגוד הרוקחים ושינתה את תקנונה כמוסכם, על פניה ובטרם נבדקו נסיבות ההפרה לגופן, מהווה התנהגות מחוסרת תום לב. וזאת יש להוסיף ולהבהיר: הנטל להזים את שעולה באופן חד משמעי ממכתביה של ארד - כי ההסתדרות התחייבה ליתן לעמותה אישור להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות עם ביצוע השינוי הנדרש בתקנון שלה - רובץ לפתחה של ההסתדרות, ולמרות זאת היא ביכרה שלא לזמן את ארד להעיד בנדון בפני בית המשפט. משכך, גם מטעם זה גרסתה של ההסתדרות נדחית בפני גרסתה של העמותה. 20. ואולם, ההסתדרות מוסיפה וטוענת כי מכל מקום ארד היתה חסרת סמכות פונקציונאלית להתחייב בפני העמותה כי בקשתה תתקבל על ידי איגוד הרוקחים, שכן על פי תקנון הבחירות למוסדות איגוד הרוקחים, בקשה מעין זו יש להביא להכרעתו של המרכז הארצי והיא אינה נתונה לשיקול דעתו של מזכ"ל האיגוד. דא עקא, מבלי לקבוע קביעות עובדתיות ביחס לנוהל הנהוג באיגוד הרוקחים לבחינת בקשה של גוף מקצועי להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות, גם טענה זו אין בידי לקבל. בראש ובראשונה ייאמר בהקשר זה כי תמוה שההסתדרות לא הציגה בפני בית המשפט נוהל הקובע מיהו הגוף המוסמך במוסדות איגוד הרוקחים לדון בבקשתו של גוף מקצועי להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות ומהם הקריטריונים לאישור כגון דא, אף על פי שמתוך סעיף 25.147 לתקשי"ר עולה כי האיגוד אישר זה מכבר ל- 12 גופים שונים להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות. במהלך חקירתה אמנם טענה שטיינברג כי "יש נוהל תקין באיגוד והיא (ארד- ע.ב.) היתה צריכה להביא את ההכרעה בפני המוסדות לפני שהיא נותנת תשובה." (ראו עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 8-9); אך בהמשך חקירתה שינתה שטיינברג מגרסה זו וטענה כי לא נתקלה בנוהל ספציפי הקובע קריטריונים לטיפול בבקשה כזו (ראו עדותה, עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 8-10). יתר על כן, בן-גרא, סגן יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, כתב כאמור ביום 24/6/03 לעו"ד יצחקי מטעם העמותה, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי "הסמכות לאישור אגודה מקצועית מוכרת להחזר דמי חבר, הינה בסמכות הגב' קלריסה שטיינברג מזכ"ל איגוד הרוקחים". משכך, מותר להניח כי לקודמתה בתפקיד, ארד, היתה נתונה סמכות זהה. 21. אף על פי כן, הדברים דלעיל למעלה מן הצורך נאמרו, שכן די בדוקטרינת הסמכות הנחזית כדי להובילנו למסקנה שלפיה התחייבותה של ארד לאשר את בקשת העמותה מחייבת את האיגוד המקצועי. בעת שבחנה ארד את בקשתה של העמותה להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות, היא פעלה כשלוחה של איגוד הרוקחים, ומשכך חלות על מערכת יחסים משולשת זו (איגוד הרוקחים - ארד - העמותה) הוראותיו של חוק השליחות, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק השליחות"). סעיף 6(ב) לחוק השליחות קובע כדלקמן: "לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה שהשלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו, כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה, לראות את השלוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח את נזקו." (ההדגשה שלי- ע.ב.). על פי הוראת חוק זו, מקום בו צד שלישי לא ידע על חריגת השלוח מהרשאתו של השולח, וכאדם סביר ותם לב אף לא היה עליו לדעת כן, הרי שפעולת השלוח, הגם שנעשתה ללא הרשאה, מחייבת את השולח (ראו: ע"א 318/82 שי יעבץ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ ואח', פ"ד לח (4) 85, בעמ' 92-93; וכן: ע"א 4234,3264/01 ג'רר בסנינו נ' ציון אליה ואח', פ"ד נו (6) 566, בעמ' 573-574). נשאלת אפוא השאלה, אם בנסיבות המקרה היה על נציגי העמותה לדעת או לחשוד, כי ארד פועלת בעניינם תוך חריגה לכאורה מסמכותה. אציין בנקודה זו, כי מקורה של דוקטרינת הסמכות הנחזית הוא בדיני המניעות, ובמסגרתם יש להוכיח כי הצד השלישי שינה מצבו לרעה עקב הסתמכותו על מצג ההרשאה על מנת לחייב את השולח בפעולת השלוח על אף שהאחרון חרג מהרשאתו. עם זאת, עם חקיקתו של חוק השליחות, הדין מכיר בסמכות נחזית גם מקום בו הצד השלישי לא שינה מצבו לרעה, וזאת במגבלה, כפי שנאמר לעיל, כי הצד השלישי לא ידע ולא היה עליו לדעת כי השלוח חורג מהרשאתו (ראו בעניין זה: ע"א 1873/92 המגן חברה לבטוח בע"מ נ' פנחס הספל, פ"ד נו (6) 529, בעמ' 537-538). משכך, מתייתר הצורך להידרש למחלוקת הנטושה בין הצדדים בשאלה: האם העמותה אמנם שינתה את מצבה לרעה כתוצאה מהסתמכותה על התחייבותה של ארד לאשר את בקשתה להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות, אם לאו. 22. במכתבה ליו"ר העמותה מיום 4/8/02 עשתה ארד שימוש במילים "אוכל לאשר הכרת איגוד הרוקחים בעמותה", המעידות כי אישור כזה נמצא בסמכותה הפונקציונאלית. למכתב זה מכותב אף עו"ד בר-טל, יועצו המשפטי של האגף לאיגוד מקצועי, ומשהוא לא מחה נגד חריגתה לכאורה של ארד מסמכותה הרי שבכך נמצא מאשר את מצג ההרשאה כלפי העמותה. למצג ההרשאה תרמו גם בן-גרא, סגן יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, אשר כתב כאמור ביום 24/6/03 לעו"ד יצחקי כי אישור בקשתה של העמותה הינו בסמכותה של שטיינברג; וכן שני, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, אשר היה מכותב למכתב זה ואישר את המצג בשתיקתו. אף שטיינברג עצמה הודתה במהלך חקירתה כי ההסתדרות יצרה מצג של סמכות נחזית כלפי העמותה: "ש: כמי שקורא את המכתבים האלה ולא יודע מה קורה בהסתדרות מבחינת ההליכים הפנימיים שם, יכול להבין מהמכתבים האלה שאין עוד כל מניעה לתת את האישור ומי שמוסמך לתת אותו זו את כיום? ת: נכון שכך ניתן להבין מהמכתבים." (ההדגשה שלי - ע.ב.) (עמ' 33 לפרוטוקול, ש' 22-25). 23. דוקטרינת הניהול הפנימי תומכת גם היא במסקנה כי ההסתדרות יצרה מצג הרשאה כלפי העמותה: "עניינים, שמסמכי היסוד משאירים להחלטות פנימיות של התאגיד, שאין חובה שבדין להעמידן לעיון הציבור, הם בגדר פעולות ש'בניהול פנימי' של התאגיד, שמותר לו למתקשר עם התאגיד להניח, כי נעשו כהלכה בגדר ההרשאה ועל-פי האישור המתאים." (ע"א 474/80 שמואל גרובר נ' תל-יוסף, קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד לה (4) 45, בעמ' 53-54). על אימוצה של דוקטרינה זו אל תחום המשפט המנהלי ראו: בג"צ 142/86 "דשון" כפר שותפי להתיישבות חקלאית נ' שר החקלאות ואח', פ"ד מ (4) 523, בעמ' 528-529; וכן הר-זהב, שם, בעמ' 521. במקרה דנן, משלא צוין בפני נציגי העמותה, על ידי מי מנציגי ההסתדרות, כי היה על ארד להביא את הבקשה בפני המרכז הארצי של איגוד הרוקחים, הרי שבדין הניחו כי די להם באישור הבקשה על ידי ארד. 24. באחרית כל הדברים הללו נמצאנו למדים כי ההסתדרות יצרה כלפי העמותה מצג שלפיו ארד התחייבה ליתן לעמותה אישור להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות, וכי עשתה כן במסגרת הרשאתה בשם איגוד הרוקחים. אשר על כן יש לראות בהתחייבות זו כהתחייבות שניתנה בסמכות ממשית. בשלב זה יש לבחון אם נתגלו לאיגוד הרוקחים עובדות חדשות, כטענתה של ההסתדרות, אשר עשויות להצדיק חזרה מהתחייבות זו. עובדות חדשות על אודות פעילות העמותה 25. ההסתדרות טוענת כי התחייבותו של איגוד הרוקחים לכלול את העמותה ברשימת האגודות המקצועיות ניתנה על ידי ארד על סמך מצג עובדתי מטעה שיצרה העמותה. משכך, לטענת ההסתדרות, עם גילוין של עובדות חדשות בדבר פעילותה של העמותה המצביעות על כך שהיא פועלת בניגוד למטרותיה של ההסתדרות ושל חבריה, בדין חזר בו איגוד הרוקחים מהתחייבות זו. אתייחס לגופה של כל אחת מן העובדות החדשות לכאורה, להן טוענת ההסתדרות. ראשית, ההסתדרות טוענת כי נתברר לה שהעמותה יוצרת מצג מטעה כלפי הציבור ומוסדות המדינה שעל פיו היא מייצגת את כלל הרוקחים בארץ, בעוד שלמעשה ההסתדרות היא שמשמשת כארגון היציג של הרוקחים. כתימוכין לטענה זו מצטטת ההסתדרות מתוך כתבה שפורסמה על ידי מערכת "עלון ארגון הרוקחות בישראל" בחודש מאי 2002, וכן מתוך נייר עמדה שפרסמה העמותה בשיתוף עם הסתדרות הרוקחים בישראל, ענף בתי המרקחת (להלן: "הסתדרות הרוקחים") העוסק בתקנות הרוקחים (מכירה של תכשיר בלא מרשם שלא בבית המרקחת או שלא בידי רוקח), התשס"ד - 2003 (להלן: "תקנות הרוקחים"). ואולם, עיון במסמכים אלה בכללותם מעלה כי ב"כ ההסתדרות הוציאה מהקשרם משפטים מסוימים מתוכם, וזאת על מנת ליצור יש מאין טענה עובדתית לכאורה אשר חסרה כל אחיזה במציאות (ראו נספחים ג ו- ד לתצהירה של שטיינברג). מן המסמכים הללו עולה, בדיוק כפי שעולה אף מעדותו של תומר, כי העמותה מייצגת רוקחים מכלל מגזרי הרוקחות, וזאת בשונה מטענת ההסתדרות כי העמותה מתיימרת לייצג את כלל הרוקחים (ראו עדותו של תומר, עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 22-23). משכך, טוב היה אילו היתה ב"כ ההסתדרות נמנעת מהעלאת טענה זו. 26. עוד טוענת ההסתדרות כי נתברר לה שהעמותה מונעת מכוח אינטרסים עסקיים גרידא ושהיא מבקשת לקדם אך ורק את ענייניהם של המעבידים בתחום הרוקחות (בעלי בתי מרקחת ובעלי חברות לייצור ושיווק תרופות), ומשכך היא עלולה לפגוע בעובדים המיוצגים על ידי ההסתדרות. גם טענה זו אין לה על מה שתסמוך. כפי שהוברר לעיל, העמותה מייצגת רוקחים מכלל המגזרים במשק הישראלי, ובכלל זאת רוקחים המועסקים כעובדים בבתי חולים, בקופות חולים, בחברות תרופות ובמשרד הבריאות (ראו עדותו של תומר, עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 17-19). משכך, שוכנעתי כי העמותה פועלת לקידומם המקצועי של רוקחים באשר הם, ובכללם הרוקחים שאינם מעסיקים אלא מועסקים. תומר אף הפריך טענה זו במישרין במהלך עדותו, אותה מצאתי אמינה ונטולת פניות: "ש: האם נכון שאתם מקדמים אינטרסים של המגזר העסקי? ת: לא נכון. האינטרסים היחידים שאנחנו מקדמים הם של מקצוע הרוקחות. נהפוך הוא- לפעמים אנחנו שותקים במקומות ששם אנחנו חושבים שזה נגוע באינטרס של צד אחד של רוקחות ולא ישרת צד אחר של המקצוע. המטרה זה לאחד ולא לפלג." (ההדגשות שלי- ע.ב.) (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 7-10). כמו כן, ב"כ ההסתדרות ביקשה להיבנות מכך שתומר הינו שותף בחברה משפחתית לייצור ושיווק תרופות, בטענה כי עובדה זו מלמדת לכאורה על כך שהוא פועל לקידום האינטרסים העסקיים והכלכליים של חברה זו באמצעות העמותה. דא עקא, שהטענה נטענה באופן סתמי ובלא שהונחה לה תשתית עובדתית או ראייתית, ולמותר לציין כי העובדה שתומר מנהל עסקים פרטיים אין בה כשלעצמה כדי ללמד על פעילות האגודה לקידום המגזר העסקי בלבד של הרוקחים בארץ כמשתמע מטענת ההסתדרות; ודי אם אזכיר בהקשר זה, כי גם עו"ד כהן משמשת הן כיו"ר איגוד הרוקחים והן כרוקחת מחוזית במשרד הבריאות, תפקיד שמכוחו היא נדרשת לקדם גם אינטרסים של מעבידים בתחום (ראו עדותה של שטיינברג בהקשר זה, עמ' 42 לפרוטוקול, ש' 1-10) - והדברים מדברים בעד עצמם. ההסתדרות מבקשת להסתמך אף על העובדה שהעמותה פעלה במשותף עם הסתדרות הרוקחים לצורך הגייתו של נייר העמדה בנושא תקנות הרוקחים כאמור, על מנת להסיק מכך שגם העמותה, כהסתדרות הרוקחים, דואגת לקידום אינטרסים של המעבידים בלבד בתחום הרוקחות. אלא שההסתדרות כלל לא ניסתה, וממילא גם לא עלה בידה להוכיח, כי הסתדרות הרוקחים אמנם פועלת באורח כזה, ודומה דווקא כי על פניו נייר העמדה בו עסקינן מצביע על היפוכם של דברים: נייר עמדה זה מבקש למנוע מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לאשר תרופות מסוימות למכירה חופשית ללא פיקוח של רוקח - קרי, הוא מציג גישה העולה בקנה אחד עם קידום עניינם של העובדים בתחום הרוקחות ופוגע לכאורה באינטרסים של המגזר העסקי בתחום זה אשר בוודאי מבקש להקל עד כמה שניתן על מכירתן של תרופות לציבור. יתירה מזאת, גם לו היתה ההסתדרות מוכיחה כי הסתדרות הרוקחים מקדמת ענייני מעסיקים בלבד, הרי שלא ניתן להסיק משיתוף הפעולה החד-פעמי ביניהן כי גם העמותה פועלת אך ורק לקידום ענייני המעסיקים. 27. ההסתדרות מוסיפה וטוענת כי נתגלה לה שהעמותה פועלת לחיוב סטטוטורי של הרוקחים לעמוד בבחינות תקופתיות לצורך חידוש רישיון הרוקח. לשיטתה של ההסתדרות, העמותה עושה כן אף על פי שמבחנים אלה אינם נהוגים באף אחד מן הסקטורים המקצועיים שהעיסוק בהם מחייב רישיון (כדוגמת רפואה ועריכת דין), וזאת אך ורק משום שהיא מעוניינת להפיק רווח מהכשרת הרוקחים לקראת מבחנים אלה. הגם שהעמותה אמנם דוגלת ברעיון מבחני הרישוי התקופתיים (ראו מסמך מטעמה בנדון, נ/2) והיא אף מקיימת השתלמויות מקצועיות שונות לרוקחים (ראו עדותו של תומר, עמ' 10, ש' 4-14), הרי שהיא מעולם לא ביקשה לחייב את הרוקחים כולם להתכונן למבחנים אלה, ככל שיונהגו על ידי משרד הבריאות, באמצעותה דווקא (ראו עדותו של תומר בעמ' 11 לפרוטוקול, ש' 22-25). כמו כן, נראה שלא מניעים כלכליים הם שהובילו את העמותה לקידום רעיון מבחני הרישוי התקופתיים: ממכלול הראיות והעדויות שהובאו בפני התרשמתי כי ככלל מטרתה העיקרית, אם לא הבלעדית, של העמותה, היא להוביל למקצועיות ולמצוינות בקרב הרוקחים בישראל, וסבורתני כי זהו המניע העומד מאחורי פעילותה של העמותה גם בהקשר זה. תומר התייחס לכך בעדותו: "לטעמי, רוקח שמפחד מהצורך בהתעדכנות הוא רוקח בלשון המעטה בינוני, והארגון (העמותה- ע.ב.) מצא לעצמו את הדרך להימנע מבינוניות ולכוון למצוינות." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 25-26). גם ועדה לאומית שמונתה על ידי שר הבריאות לצורך גיבוש תפיסת הרוקחות בישראל (להלן: "ועדת בניטה") ציינה במסקנותיה מיום 20/12/01, בדומה לגישתה של העמותה, כי תפקידים מסוימים בתחום הרוקחות צריך שיהיו מותנים בביצוע השתלמויות ועמידה במבחני כשירות מתאימים, וכי בכל מקרה יש לעודד את הרוקחים ללימודי המשך שיתבצעו על פי תוכניות מקצועיות שיאושרו על ידי משרד הבריאות (ראו סעיף 5 לדו"ח מסקנות הועדה, ת/2). נמצאנו למדים כי הרעיון לחייב את הרוקחים בהשתלמויות מקצועיות תקופתיות רווח אף בקרב חברי ועדת בניטה, אשר הינם מן המומחים המובילים בתחום הרוקחות, ויצוין בהקשר זה כי גם עו"ד כהן נמנית עם חברי ועדה זו, ומשכך נהיר כי לא שאיפות כלכליות הן שמניעות את העמותה לקדם רעיון זה. 28. עוד טוענת ההסתדרות, כי נתברר לה שהעמותה מבקשת להפוך בעצמה לגוף הרישוי הסטטוטורי לרוקחים, תחת משרד הבריאות, כך שכל הרוקחים במדינה ייאלצו בעל כורחם להצטרף כחברים בה. דא עקא, גם בהקשר זה טענתה של ההסתדרות נעדרת כל בסיס, שכן העמותה אמנם גורסת כי יש צורך בגוף סטטוטורי שיפקח על מקצוע הרוקחות בארץ, אך היא מעולם לא הצהירה כי היא זו שצריכה לשמש כגוף זה: בישיבה שנערכה ביום 15/1/04 במשרד הבריאות נדון נושא קידום האיכות בשירות הרוקחות, ולצורך כך זומנו לישיבה מומחים שונים בתחום - ובכללם תומר. במהלך הישיבה העלה עו"ד אבי רימר, מחברי הועדה שהוקמה לצורך קידום האיכות בשירותי הבריאות, כי יש צורך בגוף סטטוטורי כאמור, שכן איגוד הרוקחים והעמותה מתקשים לאכוף על הרוקחים ביצוע השתלמויות תקופתיות. תומר אמנם הסכים עימו - אך בשום אופן לא ניתן לראות בכך ניסיון להפוך את העמותה לגוף סטטוטורי זה (ראו פרוטוקול הישיבה, נספח ה לתצהירה של שטיינברג). ייאמר עוד, כי תמיכתה של העמותה בכינונו של גוף סטטוטורי עולה בקנה אחד עם המלצותיה של ועדת בניטה, אשר קבעה כי יש להקים מועצה סטטוטורית לרוקחות שתמונה על ידי שר הבריאות (ראו סעיף 4 לדו"ח מסקנות הועדה, ת/2). 29. טעם נוסף שהוביל לכאורה לדחיית בקשת העמותה על ידי איגוד הרוקחים הינו העובדה שהעמותה אינה מקבלת עוזרי רוקחים לשורותיה, בטענה שבאופן זה העמותה עלולה ליצור קרע בתוך איגוד הרוקחים ואף לפגוע בתנאי העבודה והשכר של עוזרי הרוקחים. טענה זו אין לה מקום, בראש ובראשונה משום שעצם האבחנה בין רוקחים לעוזרי רוקחים לא מנעה מאיגוד הרוקחים לכלול את האגודה הישראלית לרוקחות קלינית וביו-רוקחות ברשימת האגודות המקצועיות: סעיף 5 לתקנון האגודה הישראלית לרוקחות קלינית וביו-רוקחות קובע באופן חד משמעי כי רק רוקחים מוסמכים יתקבלו לחברות מן המניין (ראו ת/5), ואף על פי כן אגודה זו מופיעה בסעיף 25.147 לתקשי"ר כאגודה מקצועית אשר חבריה זכאים להחזר דמי חבר מן המדינה. יתירה מזאת, שטיינברג מסבירה בעדותה את חששותיה של ההסתדרות בכל הנוגע להדרת רגליהם של עוזרי הרוקחים מן העמותה: "הדבר הכי משמעותי שהפריע זה עוזרי רוקחים ורוקחים, כאשר האיגוד שלנו מייצג את שני הסקטורים ביחד. אנחנו עובדים לפי הסכמי שכר, הסכם קיבוצי שאנחנו נלחמים עבור כל עובד ועובד... כרגע יש הרבה מקומות עבודה לרוקחים ולכן פתחו גם את האונ' בבאר שבע וזה גם לא מספיק. בקופ"ח כללית יש 1,300 רוקחים ועוזרי רוקחים ואם היו עוד 500 אז אפשר היה לקבל אותם כבר כרגע לעבודה ... מה שמפריע לאיגוד המקצועי זה הדברים שאמרתי האבחנה בין עוזר רוקח לרוקח." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 25 עד עמ' 27, ש' 6). מן הדברים הללו עולה, כי איגוד הרוקחים מוטרד מניסיון העמותה להפריד בין סקטור הרוקחים לסקטור עוזרי הרוקחים, מתוך חשש כי הפרדה כזו תיגרע מכוחו של האיגוד בפעילותו למען תנאי העבודה והשכר של הרוקחים ושל עוזרי הרוקחים גם יחד בעת משא ומתן לקראת הסכמי שכר והסכמים קיבוציים שונים. אלא שחשש זה אינו במקומו בהקשר של העמותה, שכן העמותה כלל אינה מתיימרת לפעול למען תנאי העבודה והשכר של חבריה, היא אף הצהירה מפורשות כי אינה עוסקת בפעילות כגון דא (ראו עדותו של תומר, עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 3-7), וממילא סעיף 25.142 לתקשי"ר אוסר על גוף מקצועי המבקש להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות לעסוק בתנאי השכר והעבודה של החברים בו. משכך, כוחה של ההסתדרות לפעול בתחום זה יישמר לה גם אם תצורף העמותה לרשימת האגודות המקצועיות, ונמצאנו למדים כי גם לגופה יש לדחות את טענתה של ההסתדרות כי ההפרדה שיוצרת העמותה בין רוקחים לעוזרי רוקחים מונעת ממנה להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות. 30. עובדה נוספת שהובילה לכאורה את ההסתדרות לדחות את בקשתה של העמותה הינה פעילותה של האחרונה ליצירת מקצוע חדש המכונה "טכנאי רוקחות". לשיטתה של ההסתדרות, קיומו של מקצוע זה עלול לפגוע בשכר הרוקחים, בזכויותיהם ובביטחונם התעסוקתי. תומר, לעומת זאת, מסביר כי החדרת מקצוע טכנאי הרוקחות לשוק העבודה בתחום הרוקחות דווקא ייטיב עם הרוקחים מבחינה מקצועית: "רוקחים מדופלמים כיום בבתי חולים מתעסקים בעניינים שאינם קשורים במקצוע כגון פתיחת קרטונים, סידור מדפים ודברים דומים אחרים. הכנסת טכנאי רוקחות לבצע את המטלות האלה תשחרר את תקני הרוקחים להסתובב במחלקות, להשתתף בביקורי רופאים ולייעץ לצוות הרפואי." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 16-19). כאשר נשאל תומר אם הדבר יפגע לדידו בתנאי העבודה והשכר של הרוקחים, הוא השיב: "אני לא חושב כך. נהפוך הוא. הוא יגדיל את מקצועיות הרוקח, את העניין שהרוקחים יגלו בעבודתם. הם יעלו רמה וייכנסו בצוות הרפואי, כפי שיש מעט רוקחים שעושים זאת כיום. הם מעטים מאחר ששאר הרוקחים עסוקים בעבודות 'סבלות' וכדומה הן בקופות החולים, הן בבתי החולים והן בבתי המרקחת." (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 10-13). מדברים אלה עולה שגם העמותה, ממש כאיגוד הרוקחים, מבקשת לקדם את מקצועיותם של הרוקחים ולשפר את תפיסת תפקידם בעיני המעבידים; ומשכך, אין כל בסיס לטענת ההסתדרות כי יש לדחות את בקשתה של העמותה להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות מפני שהיא פוגעת בתנאי עבודת הרוקחים. 31. לאחר סקירת העובדות החדשות לכאורה שההסתדרות טוענת כי נתגלו לאיגוד הרוקחים בעניינה של העמותה ולנוכח התרשמותי מן העדויות, ניתן לסכם ולומר כי אין מדובר בעובדות המעוגנות במציאות. יתירה מזאת, בהתחשב בטיבן של העובדות לכאורה ובחוסר הביסוס המאפיין את הטענות ביחס אליהן, לא מן הנמנע כי הן אינן מהוות אלא כסות בלבד להחלטתו של איגוד הרוקחים לסרב לבקשת העמותה להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות. הא ראיה, כי טעמים אלה או אף אחרים לא פורטו בפני העמותה מעולם והם הועלו רק בדיעבד, אף על פי שהעמותה חזרה ודרשה כי יובהר לה מדוע בקשתה נדחתה (ראו עדותה של שטיינברג, עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 20 עד עמ' 36, ש' 12). מסקנה זו אף נתאשרה בעדותה של שטיינברג: "ש: איזה עובדות חדשות היו? ת: לא היו עובדות חדשות. אם גב' ארד עבדה בצורה אחת ואני עובדת בצורה אחרת זה לא פסול בעיני." (עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 7-9). לא היו אלה עובדות חדשות, אם כן, אשר הובילו את איגוד הרוקחים לדחות את בקשתה של העמותה. משכך, לא נותר אלא לבחון מה בכל זאת הניע את האיגוד לדחות בקשה זו ולחזור בו מן ההתחייבות שנתן למתן האישור. הדיון בבקשת העמותה באיגוד הרוקחים 32. אחת החובות מתחום המשפט המנהלי המוטלות על ההסתדרות כלפי העמותה, מתוקף מעמדה המיוחד של ההסתדרות, כפי שזה הוברר לעיל, ומעצם היותה גוף דו-מהותי כאמור, הינה שלא לנהוג בשרירות - קרי, לא להתפתות לקבלת החלטות המונחות על ידי כוח השררה בלבד, ולהכריע בכל עניין תוך מתן תשומת לב לנתונים הרלוונטיים שלפניה: "שרירות יכול שתחפוף גם העדר תום-לב (בג"צ 11/48, בעמ' 138), אך כפשוטו ובעיקרו מתייחס ביטוי זה, לפי השקפתי, למעשה שנעשה על-ידי רשות, מבלי לתת את הדעת לנתונים ולנימוקים שלפניה, תוך הסתמכות על כוחה השלטוני ותו לא. לא המירמה שולטת בכיפה במעשה השרירות אלא העדר התחשבות וחוסר תשומת הלב." (ההדגשות שלי- ע.ב.) (בג"צ 376/81 משה לוגסי ואח' נ' שר התקשורת ואח', פ"ד לו (2) 449, בעמ' 460-461. כן ראו והשוו: בג"ץ 5812/00 MEDITERRANEAN SEA SAMEDAN ואח' נ' הממונה על ענייני הנפט במשרד התשתיות הלאומיות ואח', תק-על 2001 (2) 123, בעמ' 147). מתוך מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפני התרשמתי כי איגוד הרוקחים לא עמד בנטל קיומה של חובה זו. משהועבר הטיפול בבקשת העמותה להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות מאת ארד לידי שטיינברג, הסתפקה האחרונה בדעה חסרת הביסוס בה החזיקה בכל הנוגע למהותה של העמותה בבואה להמליץ בפני המרכז הארצי של האיגוד לדחות את הבקשה, וביכרה שלא לרדת לעומקן של העובדות הנוגעות לפעילותה של העמותה. ואפרט את דבריי. 33. כך, במכתבה מיום 21/8/03 לעו"ד יצחקי, מציינת שטיינברג כי בפגישה שנערכה בין תומר לבין נציגי ארגון הרוקחות השמיע תומר את משנתה של העמותה, מטרותיה, כוונותיה, תוכניותיה וסדר יומה, וכן כי תומר השיב בפרוטרוט על שאלותיהם הרבות של נציגי האיגוד. אף על פי כן, כאשר נשאלה שטיינברג במהלך חקירתה על אותה פגישה, לא הצליחה להצביע ולו על שאלה אחת שהוצגה לתומר במהלכה, ואף לא עלה בידה לתאר אלו סוגיות נדונו בה (ראו עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 7-17). חוסר בקיאותה של שטיינברג בקורות אותה פגישה מתמיה למדי, ובמיוחד בהינתן טענת ההסתדרות שלפיה בפגישה זו נתבררו לאיגוד הרוקחים עובדות חדשות לכאורה על אודות פעילות העמותה שהובילו לדחיית בקשתה. כמו כן, על אף שההסתדרות מייחסת חשיבות מכרעת לפגישה זו מבחינת ההשפעה שנודעה לה על החלטת איגוד הרוקחים לדחות את בקשת העמותה, ההסתדרות נמנעה מלהציג את פרוטוקול הפגישה, וזאת אף על פי ששטיינברג הצהירה כי פרוטוקול כזה הינו בנמצא (ראו עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 16-19). לא זו אף זו, שטיינברג הודתה כי היא כלל לא עימתה את תומר עם רשמיה על אודות העמותה, כפי שפורטו (ראו עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 20 עד עמ' 36 לפרוטוקול, ש' 7), ומשכך היא ממילא לא אפשרה לעמותה להפריך רעיונות מוטעים אלה. לו היתה שטיינברג פועלת לבירור העובדות כדבעי, לבטח היה מתברר לה כי מרבית הרשמים בהם החזיקה ביחס לעמותה היו שגויים. כך למשל עלה מעדותה כי היא סברה בשוגג שבעמותה חברים רוקחים שהם מעבידים בלבד אך ורק משום שלא נפנתה לבחון עניין זה: "ש: לא ראית את רשימת החברים של המבקשת ולא בדקת אם הם מייצגים רק מעבידים, את אומרת שלא בדקת ואין לך חומר, אז איך הגעת למסקנה לפיה גוף כזה ראוי שלא יקבל אישור וכך גם הצגת את הדברים הפני המרכז? ת: נאמר לי על ידי הארגון שלכם שהכל סודי אצלכם. אני נציגה ארצית של הרוקחים בארגון עובדי קופת חולים. ש: מתי פנית למבקשת? ת: אני חושבת שפנינו. ש: מהיכן את מקבלת את המידע? ת: מעובדי קופות החולים. יש חבר בארגון, מישהו שעובד במח' רוקחות במרכז קופ"ח ודרך מחשב של הקופה מעביר את כל המידע על פעילות המבקשת לבתי המרקחת. הוא עושה זאת באמצעות המחשב." (ההדגשות שלי- ע.ב.) (עמ' 41 לפרוטוקול, ש' 5-15). משהציגה שטיינברג בפני חברי המרכז הארצי של איגוד הרוקחים מידע מגמתי על אודות מהותה ופעילותה של העמותה, אין להיפלא כי החברים החליטו פה אחד כי יש לדחותה - אף על פי שבמהלך רגיל של קבלת החלטות אין זה סביר להניח כי כל החברים הרבים במרכז הארצי יחזיקו בדעה זהה. 34. ואולם, דומה כי לא רק שטיינברג נושאת באחריות להולכת המרכז הארצי שולל בכל הנוגע למידע שנמסר לו על אודות מהותה ופועלה של העמותה. מתוך עדותה של שטיינברג עולה כי עו"ד כהן היתה מעורבת באופן פעיל בטיפול בבקשתה של העמותה במסגרת איגוד הרוקחים, אף יתכן כי היא זו ששימשה הרוח החיה שמאחורי ההחלטות שנתקבלו בעניינה. להלן כמה מן הדוגמאות המובילות למסקנה זו: עו"ד כהן היא זו שהחליטה לזמן את המזכירות המצומצמת לפגישה עם תומר באיגוד הרוקחים: "יו"ר האיגוד דליה כהן יושבת במשרד הבריאות. היא הביאה לפגישה חלק מהרוקחים המדופלמים." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 12-13). כמו כן, עו"ד כהן היא זו שיצרה אצל שטיינברג את הרושם כי העמותה דואגת לאינטרסים של מעבידים בלבד בתחום הרוקחות: "אני לא ידעתי מי זה גיל תומר קודם לכן. הבנתי שהארגון דואג לאינטרסים של המעסיקים ולא של העובדים. אני מכירה פחות את הארגון אבל אני חושבת שיו"ר ועד העובדים דליה שהיא ידעה," (ההדגשה שלי- ע.ב.) (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 3-5). שטיינברג אף העידה כי עו"ד כהן היא זו שבאה בדין ודברים עם נציגי העמותה במהלך הטיפול בבקשה: "הם (תומר- ע.ב.) בעיקר דיברו עם דליה כהן ולא איתי. אם פנו אלי עשו זאת דרך גיל בר טל ולא באו באופן ישיר לדבר איתי. (ההדגשה שלי- ע.ב.) (עמ' 36 לפרוטוקול, ש' 11-12). 35. בהינתן כל הדברים הללו, ובמיוחד לאור טיבן של העובדות החדשות שההסתדרות טוענת כי נתגלו לכאורה לאיגוד הרוקחים, לא ניתן להימנע מן הרושם כי למעשה מה שהניע את האיגוד לדחות את בקשתה של העמותה היה רצונה למגר כל איום, גם אם הוא קלוש ובלתי מוחשי, על מעמדה הבלתי מעורער של ההסתדרות כארגון הרוקחים היציג היחידי בישראל. ובמה דברים אמורים? איגוד הרוקחים נתבקש לקבוע, אם לאפשר לעמותה להיכלל ברשימת האגודות המקצועיות שעובדי המדינה החברים בהן זכאים להחזר דמי החבר מן המדינה. בהתאם לטיבה של בקשה זו, ניתן היה לצפות כי איגוד הרוקחים יפנה לבחון אם העמותה פועלת לקידום מקצועי של חבריה, יוזמת השתלמויות וכנסים, שומרת על רמה מקצועית גבוהה וכד' - שהרי אם העמותה ממלאת אחר קריטריונים אלה, החברות בה עשויה לתרום ולשפר את תפקודו של הרוקח במקום עבודתו, שאז להסתדרות ולנציבות שירות המדינה יש אינטרס משותף כי רוקחים שהינם עובדי מדינה ייטלו חלק בפעילותה. ואולם, דומה כי איגוד הרוקחים כלל לא נתן דעתו לשיקולים אלה, ומכל מקום לא הוכח כי עשה כן. תחת זאת פנה האיגוד לבחון קריטריונים שונים בתכלית, כגון גודלה של העמותה, זהות ראשיה והחברים בה, האם היא מתיימרת לייצג את כל הרוקחים בארץ, האם היא שואפת להפוך לגוף רישוי סטטוטורי, האם היא מבקשת לקחת חלק פעיל בתנאי העסקתם של הרוקחים ועוזרי הרוקחים, וכיוצ"ב. וכל זאת מדוע? משום שאיגוד הרוקחים, כפי הנראה ועל פי התרשמותי, כה חרד למעמדו כארגון עובדים יציג, עד כי הוא מוכן לנקוט כל אמצעי שברשותו על מנת למנוע מהעמותה להתפתח, לצבור כוח ולתפוס חלילה את מקומו - הגם שלעמותה אין כל שאיפה לעסוק בתנאי העבודה והשכר של הרוקחים. דעה דומה הביע תומר במהלך עדותו: "כל העיסוק במספרים בעצם מראה מה עומד מאחורי הביטול של האישור להיכלל ברשימה. אחד ההיבטים שהועלו באותה הפגישה בפברואר 2004 שנערכה במשרד הבריאות היה כאשר אחת מהחברות שמייצגות את הנתבעת התפרצה בכעס לעברי וצעקה שלא יעזור לנו כלום ולא יהיו לנו יותר חברים מלהם ולעולם לא נהיה הארגון היציג." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 6-9). אלא שעל פי חובת תום הלב וחובת האמון החולשות על המשפט הפרטי והציבורי, כפי שפורטו לעיל, חברי מוסדות איגוד הרוקחים אינם רשאים להשתמש בזכות הוטו שהקנה להם התקשי"ר לשם הגנה על כוחה הפוליטי של ההסתדרות, אלא עליהם לעשות שימוש בזכות זו בענייננו אך ורק למען קידומם המקצועי ורווחתם של הרוקחים בשירות המדינה. כך נפסק בהקשר דומה: "נבחר ציבור שנדרש, על פי דין, לקבוע את עניינו שלו, צריך שימלא תפקיד זה כשעניינו של הכלל גם הוא לנגד עיניו. עליו לבחון, בין השאר, את ההשלכות שיש במתן טובות הנאה, לו או לחבריו, על קופת הציבור. חברי ועדת הכנסת, בהפעילם את הסמכות האמורה, שניתנה להם בחוק, אכן נדרשים לפסוק בשאלות שיש להן נפקות בעניינם האישי, אך בה בעת אין הם רשאים להתערטל מחובתם לשמש כנאמני הציבור ((השוו: בג"צ 4267 ,4287 ,4634/93, פ"ד מז(5) 466 ,441; בג"צ 6163/92, פ"ד מז(266 229 (2; וכן ס' נבות במאמרה "חבר הכנסת כנאמן הציבור" משפטים לא(2) (תשס"א) 433). בהינתן מצב של ניגוד עניינים עשויה ההחלטה להיות נתונה לבחינה שיפוטית קפדנית יותר ושוב יוצר מתחם הסבירות הגודר אותה." (ההדגשות שלי- ע.ב.) (בג"ץ 971/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ועדת הכנסת ואח', תק-על 2002 (3) 548, להלן: "בג"ץ ועדת הכנסת", בעמ' 577). התערבות בית המשפט בשיקול דעתו של ארגון הרוקחים 36. בתחום המשפט המנהלי רווחת מקדמת דנא ההלכה לפיה בית משפט לא ייטה להחליף את שיקול דעתה של רשות שלטונית בשיקול דעתו שלו. הכלל הוא שבית המשפט יימנע מלבחון את תבונתה של החלטת הרשות, ויגביל עצמו לבחינת חוקיותה של ההחלטה (ראו למשל: בג"צ 2597/99 תאיס רודריגז-טושביים ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד נח (5) 412, בעמ' 447-448). עם זאת, כאשר מגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי החלטה של רשות מבוססת על שיקולים זרים ומטרות זרות, אזי היא ניתנה מחוץ לתחום סמכותה של הרשות, ומשכך דינה בטלות ( ראו: בג"צ 620/85 ח"כ מוחמד מיעארי ואח' נ' יו"ר הכנסת, ח"כ שלמה הלל ואח', פ"ד מא (4) 169, בעמ' 280-281; וכן בג"ץ ועדת הכנסת ואח', שם, בעמ' 579). אולם, גם במקום בו בית המשפט מפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות רשות שלטונית, ברי כי עליו לתת דעתו למאפייניה היחודיים של ההחלטה אותה הוא מעמיד לבדיקה: "הנה כי כן, בהפעלת סמכות הביקורת של בית המשפט על החלטותיהן של רשויות שלטוניות אחרות, מביא בית המשפט בחשבון החלטתו את מעמדו ואת תפקידו של הגוף המבוקר, וכן את מהות ההחלטה העומדת לביקורת ואת מאפייניה. אלה, בתורם, ישפיעו על אופן הפעלת שיקול-הדעת במסגרת הביקורת השיפוטית ועל אמות-המידה המדריכות אותה." (בג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון נ' ראש הממשלה, אריאל שרון, תק-על 2003 (3) 1982, בעמ' 1990). 37. משהוברר כי לבית משפט סמכות להתערב בהחלטותיה של רשות מנהלית שעה שאלה הונחו על ידי שיקולים זרים, הרי מקל וחומר שסמכות זו נתונה לו גם בענייננו. ואבאר. ראשית, אמנם ההסתדרות היא גוף דו-מהותי אך היא אינה רשות מנהלית, ומשכך לא מתקיים בעניינה השיקול של עקרון הפרדת הרשויות אשר מחייב את הגבלת התערבותו של בית המשפט בהחלטות הרשות. שנית, בחינת השלכותיה של ההחלטה העומדת לביקורת במקרה דנן, מחייבת את המסקנה כי אין מניעה שבית המשפט יתערב בה: מחד גיסא, בין העמותה לבין איגוד הרוקחים לא קיימים קשרי עבודה מקצועיים, כך לפי הצהרת הצדדים, והתערבות בית המשפט באופן שבקשת העמותה תתקבל ממילא לא תכפה על הצדדים קיומם של יחסים כאלה, או אחרים לצורך העניין. כמו כן, החלטה כאמור לא תפגע או תמעיט ממעמדו של איגוד הרוקחים כארגון העובדים היציג של הרוקחים בישראל. מאידך גיסא, התערבותו של בית המשפט בהחלטת ההסתדרות באופן שבקשת העמותה תתקבל עשויה לעודד את הצטרפותם של הרוקחים בשירות המדינה לעמותה אשר חורטת על דגלה את מקצועיות ומצוינות הרוקחים בעבודתם. משכך, ומשהתרשמתי כפי שהוברר לעיל כי העמותה פועלת ללא לאות לקידום מקצועיותם של הרוקחים בישראל, המסקנה המתבקשת היא כי ההסתדרות הפרה שלא כדין את התחייבותה כלפי העמותה לכלול אותה ברשימת האגודות המקצועיות. סוף דבר 38. התוצאה היא כי התובענה מתקבלת במובן זה שאני מורה להסתדרות ליתן הסכמתה להכללת העמותה ברשימת האגודות המקצועיות שעובדי המדינה החברים בהן זכאים להחזר דמי החבר מן המדינה. בהתחשב בכשלים הרבים עליהם הצבעתי בהתנהלותה של ההסתדרות בכל הנוגע לבקשתה של העמותה, אני מחייבת את ההסתדרות בתשלום הוצאות משפט וכן שכ"ט עורך דין בסכום של 25,000₪ בתוספת מע"מ, הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל, בגין הוצאות משפט ממועד הוצאתן ובגין שכ"ט עו"ד ממועד מתן פסק הדין. חוזההסכם קיבוצירוקחות