פסק דין זה עניינו תביעה למתן סעד הצהרתי המורה כי תנאי העסקתו של התובע הוכשרו במסגרת ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99; להורות לנתבעת 1 להימנע מביצוע כל קיזוז ו/או גריעה משכרו של התובע ו/או שינוי בשכרו, בהתבסס על החלטתה מיום 1.12.09 וכן לחייבה לשלם לתובע סך של 214,334 ₪ בגין רכיבי שכר שהופחתו ממנו בניגוד לדין. המסגרת ההסכמית 1. בהליך זה נדרשים אנו לשאלת תחולתו של ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 3.3.99 שנחתם בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי והסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים, לבין מרכז השלטון המקומי וגופים נוספים, באישור הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן - "הסכם 99'"). תכליתו של ההסכם, בקצרה, היא לקבוע הסדרים מוסכמים לתופעת חריגות השכר שפשתה בשלטון המקומי, והוא כולל מנגנון לאישור הטבות שכר חורגות. 2. עוד בטרם ייפר? המצע העובדתי הספציפי לתיק זה, ומפאת חשיבות הדברים, יובאו להלן כלשונם הסעיפים הרלוונטיים מתוך הסכם 99': "2. הגדרות לעניין הסכם זה המועד הקובע - 31.8.98. הסכמים מקומיים - תנאים ותניות בעניין שכר, או הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, למעט בעניין פרישה וגמלאות, שנחתמו, שהוסכמו, שנקבעו או שהונהגו, בין הצדדים או בין מי מיחידיהם, בהסכמים קיבוציים; או בהסדרים קיבוציים-דו צדדיים או חד צדדיים; או בהסכמות; או בהתחייבויות אחרות, בין שמקורם בכתב, בנוהג או בעל פה... עובדים ותיקים - עובדים, אשר בתום חודש ממועד חתימת ההסכם מועסקים אצל המעסיקים עליהם חל הסכם זה. שכר גבוה - משכורת העולה על 82.5% משכר מנכ"ל הרשות המקומית בה מועסק העובד, בהתאם לטבלת השכר של העובדים הבכירים ברשויות המקומיות, כפי שזו תעודכן מעת לעת... הממונה - הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר. 3. תחולת ההסכם הסכם זה יחול, החל מהמועד הקובע, על כל העובדים בשירות המעסיקים הכלולים בהסכם זה, המיוצגים על ידי הסתדרות העובדים הכללית החדשה, בדירוגים השונים, למעט עובדים שתנאי עבודתם מוסדרים בחוזים אישיים בלבד. 4. הסכמים מקומיים מ-1.4.82 עד למועד הקובע 4.1 כל ההסכמים המקומיים שנחתמו, שהוסכמו, שנקבעו או שהונהגו מ-1.4.1982 ועד למועד הקובע, אשר לא אושרו ע"י הממונה וכפי שהם מיושמים על כל עובד ועובד ערב חתימת ההסכם, ימשיכו לחול על עובדים ותיקים. ככל שאין בהם כדי לגרום לשכרו של עובד ותיק להיות שכר גבוה כהגדרתו בהסכם זה, אלא אם תוקנו או בוטלו ע"י הוראה מהוראות הסכם זה, ויהיו מאושרים לפי סעיף 29(א) לחוק כמפורט באישור הממונה על השכר בסיפא להסכם זה. 4.2 הוראת סעיף 4.1 תחול רק לגבי עובד ותיק שאינו בעל שכר גבוה וכל עוד אינו בעל שכר גבוה. 5.1. החל מהמועד הקובע לא ישתכר עובד ותיק, בכל עת, אלא אך ורק על פי המפורט להלן: א. הסכמים ארציים. ב. הסכמים מקומים שקיבלו אישור מפורש ובכתב של הממונה לפני המועד הקובע... וכפי שהם מיושמים עקב חתימת ההסכם. ג. הסכמים מקומיים אשר יאושרו על ידי הממונה במפורש ובכתב לאחר המועד הקובע. ד. לגבי עובד ותיק שאינו בעל שכר גבוה כהגדרתו בהסכם זה - חלק ההסכמים המקומיים כמשמעותו בסעיף 4.1 (שלא אושרו על ידי הממונה לפני המועד הקובע וכפי שהם מיושמים ערב חתימת ההסכם), אשר אינו גורם למשכורתו של עובד כאמור להפוך לשכר גבוה כהגדרתו בהסכם זה." (הדגשה שלי - י.א.ש.). 3. בתי הדין עסקו לא אחת ביישום הסכם 99' ובפרשנות סעיפיו. בעס"ק (ארצי) 75/05 הסתדרות המעו"ף - עיריית רחובות (ניתן ביום 15.11.05) נאמר עליו כי - "ככלל, נועד ההסכם להסדיר בהסכמה התערבות הממונה בחריגות שכר שפשו בשלטון המקומי. המנגנון המוסכם שנקבע בהסכם לאישור הטבות שכר חורגות הינו בבחינת 'עסקת חבילה כוללת', כפשרה בעלת תחולת רוחב על השלטון המקומי ועובדיו ועל כל ההסכמים שנכרתו במגזר זה. איזון בין האינטרסים של הצדדים מצא ביטויו המובהק בהוראותיו של סעיף 4 להסכם, בו הותוותה המסגרת להכרת הממונה בתשלומי שכר לעובדי הרשויות, שקיבלו אישורו בדיעבד למרות חריגותם. אלה הם תשלומים שמקורם ב'כל ההסכמים המקומיים שנחתמו, שהוסכמו, שנקבעו או שהונהגו' מאז אפריל 1982 ועד ליום 31.8.1998 (הוא 'המועד הקובע' שבהסכם) ו'אשר לא אושרו על ידי הממונה על השכר, וכפי שהם מיושמים על כל עובד ועובד ערב חתימת ההסכם'. תשלומים העונים על תנאים אלה בלבד '... ימשיכו לחול על עובדים ותיקים... ויהיו מאושרים לפי סעיף 29(א) לחוק כמפורט באישור הממונה על השכר בסיפא להסכם זה'." (בסעיף 15 לפסק הדין; ההדגשה במקור - י.א.ש.; ראו גם ע"ע (ארצי) 98/06 מדינת ישראל, הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר - שלמה אקווה, ניתן ביום 19.3.07 והאזכורים שבו). רקע עובדתי 4. הנתבעת 1, המועצה המקומית ערערה בנגב, היא מועצה מקומית (להלן - "המועצה"), המפוקחת על ידי הנתבעת 2 (להלן - "המדינה"). על עובדי המועצה חלים הסכמים קיבוציים שונים החלים על עובדים ברשויות המקומיות, לרבות "חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל" (להלן - "חוקת העבודה") והסכם 99'. 5. התובע, מר עקל אבו עראר, החל בשנת 1988 את עבודתו במועצה האיזורית משוש (להלן - "משוש"). ביום 1.1.97, לאחר פירוק משוש והקמת שלוש מועצות מקומיות נפרדות כחליפותיה ובהן המועצה, עבר התובע לעבוד בשירות האחרונה והוא עובד בה עד היום, כעובד במחלקת ההנדסה. במאמר מוסגר יצוין כי הצדדים נחלקו בשאלה איזה תפקיד בדיוק מילא התובע במחלקת ההנדסה, אולם לצורך פסק דין זה לא מצאנו להידרש להכרעה בשאלה זו. 6. עם קליטתו לעבודה במועצה, שעה שבראשה עמד מר אילן גמליאל (להלן - "מר גמליאל"), מונה התובע כמנהל מחלקת הנדסה במועצה במינוי זמני, לתקופה בת שלושה חודשים (נספח א' לכתב ההגנה). בסמוך למועד קליטתו נמסרה לתובע "הודעה על תנאי עבודה" מיום 28.1.97, חתומה על ידי מר גמליאל (על אף שנרשם "מזכיר המועצה"), שלפיה יעמוד שכרו הכולל על סך של 12,000 ₪ ונוסף על כך הוא יהא זכאי לתוספת רכב על פי רמת ניידות ד' עד 1,500 ק"מ ולתשלום כלכלה - שני רכיבים אלה על פי דיווח (נספח ב' לכתב ההגנה; להלן - "מסמך התנאים"). מסמך זה מצוי בלב לִבה של המחלוקת. 7. ביום 8.1.02 שלח הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (להלן - "הממונה") לראש המועצה דאז, מר טלב אבו עראר (להלן - "מר אבו עראר"), דו"ח המכונה "חריגות בשכר לכאורה - ערערה בנגב". בדו"ח צוין כי כמה מעובדי המועצה והתובע בהם, מקבלים תוספות שכר בניגוד להסכם 99'; כי יש לשלם לעובדים אלה שכר על פי מתח הדרגות המתאים לתפקידם; וכי יש לבצע הפחתות בשכרם (נספח ט"ו לבקשה לסעד זמני). בהתייחס לתובע באופן ספציפי, נאמר בדו"ח - "הנ"ל מועסק לפי חוזה מיוחד שלא קיבל את אישור הממונה על השכר. אבקש להעסיקו לפי חוזה מיוחד להעסקת עובד במתכונת של החוזר המשותף של הממונה על השכר במשרד האוצר ומנכ"ל משרד הפנים מיום ה-23.3.93 - 'חוזה בכירים'. במידה והנ"ל יחתום על חוזה כאמור שיעור משכורתו משכר הבכירים יהיה לפי 65%. במידה והנ"ל לא מועסק לפי חוזה כאמור לעיל, יש לשלם את שכרו לפי דירוג ודרגה בדירוג המהנדסים." 8. ביום 19.9.02 שלח הממונה למר אבו עראר, דו"ח ביקורת שכר במועצה (ת/2), המסכם דיון שבו נכחו נציגים של המועצה, משרד הפנים ומשרד האוצר, ומציין כי המועצה טרם יישמה את הנחיות משרד האוצר וממשיכה לשלם תוספות שכר חריגות למספר לא מבוטל של עובדים. בדו"ח זה ניתנו למועצה הנחיות מפורשות באשר לאופן שבו יש להעסיק את אותם העובדים, ובהתייחס לתובע נכתב כדלקמן - "אבו עראר עקל - ממלא מקום מהנדס המועצה (מס' 12) הנ"ל מועסק לפי חוזה מיוחד שלא קיבל את אישור הממונה על השכר. אבקש להעסיקו לפי חוזה מיוחד (12,000 ₪ +אחזקת רכב). את חוזה העסקתו יש להעביר אלינו עד 30.9.02. במידה והנ"ל לא יחתום על חוזה כאמור, יש לשלם את שכרו לפי דירוג ודרגה בדירוג המהנדסים. אי יישום אחת משתי האלטרנטיבות לעיל יגרום לכך שלנ"ל ייערך שימוע במשרד האוצר." 9. ביום 13.1.04 נשלח למר אבו עראר דו"ח ביקורת שכר נוסף ממשרד הפנים (האגף לכוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים), שלפיו, שיעור החריגה בשכרו של התובע עומד על כ-8,000 ₪ בחודש (נספח ה' לכתב ההגנה). ביום 17.12.06 התקבל במועצה דו"ח ביקורת שכר באשר ליישום הדו"ח הקודם (מיום 13.1.04) ובו צוין, כי התובע מועסק במשכורת כוללת של 12,265 ₪ לחודש ללא אישור משרד הפנים, וכי יש להעסיקו על פי הדירוג והדרגה הקבועים בהסכמים הקיבוציים. 10. במהלך שנת 2009 נבדקו תלושי השכר של התובע על ידי מנהל אגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים, מר ישראל שפיצר (להלן - "מר שפיצר"). במכתב מיום 18.8.09 ניתנה הנחייתו של מר שפיצר למועצה, שלפיה יש להעסיק את התובע בדירוג הנדסאים במתח דרגות 38-40 ולשלם את שכרו על פי דירוג זה החל מחודש 1/09 (נספח ז' לתצהיר המועצה; להלן - "הנחיית מר שפיצר"). 11. ביום 1.11.09 הודיעה המועצה לתובע על כוונתה לערוך לו שימוע בכתב, הואיל ובדעתה לשנות את דירוג שכרו מדירוג כללי לדירוג הנדסאים במתח דרגות 38-40, דבר אשר יביא לקיזוז שכרו בהתאם (נספח ב' לבקשה לסעד זמני). כן נדרש התובע להעלות את טענותיו על הכתב ולצרף להן מסמכים, וזאת תוך 14 יום. לבקשת התובע, ניתנה לו ארכה להגשת תגובתו (נספח ד' לבקשה לסעד זמני). 12. ב"כ התובע פנה למועצה מספר פעמים, דרש גילוי מסמכים הנוגעים להעסקת מרשו, דרש לקיים שימוע בעל פה וכן שטח את טענותיו (נספחים ה' ז' וח' לבקשה לסעד זמני). אולם, המועצה סירבה לבקשתו לקיים שימוע בעל פה ועמדה על קיום שימוע בכתב. 13. ועדת השימוע, שכללה את מזכיר המועצה מר ג'אסר אבו עראר (להלן - "מזכיר המועצה"), גזבר המועצה מר אחמד אלשאמי והיועצת המשפטית של המועצה עו"ד צופית ינאי, התכנסה ביום 1.12.09 והחליטה לאמץ את הנחיית מר שפיצר ככתבה וכלשונה, לרבות הדרישה מהתובע להשיב כספים שקיבל, רטרואקטיבית מיום 1.1.09 (להלן - "החלטת ועדת השימוע"). במכתב לתובע מיום 1.12.09 מסר לו ראש המועצה הנוכחי, מר יצחק שלום, את דבר ההחלטה (פרוטוקול ועדת השימוע והחלטתה - נספח א' לבקשה לסעד זמני). ההליכים המשפטיים 14. בעקבות החלטת ועדת השימוע, עתר התובע, ביום 15.12.09, לבית הדין בבקשה למתן סעד זמני המורה להימנע מביצוע כל שינוי ו/או כל קיזוז ו/או גריעה משכרו (בש"א 2559/09). בהחלטה מיום 28.12.09 אוחד הדיון בבקשה עם הדיון בתביעה העיקרית וניתן תוקף של החלטה להצהרת ב"כ המועצה, שלפיה עד למתן פסק הדין יעמוד שכר התובע על סך של 7,543 ₪ ברוטו ובנוסף ישולם לו סך של 3,000 ₪ נטו לחודש כמפרעה על חשבון שכר עתידי ו/או השכר החודשי, היה וייקבע כי הוא זכאי לקבלו. כן הוחלט, כי עד למתן פסק הדין לא תקזז המועצה משכר התובע בגין חובות העבר (להלן - "ההחלטה בסעד הזמני"). 15. ביום 4.1.10 הגיש התובע את תביעתו ובה עתר למתן סעד הצהרתי המורה על ביטול החלטת ועדת השימוע וכן תבע השבת כספים, אשר לטענתו הופחתו שלא כדין משכרו, בסך של 219,435 ₪. בסיכומיו העמיד התובע סכום זה על 214,334 ₪. 16. בדיון שהתקיים ביום 17.1.10 הגישה המדינה את עמדת הממונה, שלפיה זומן התובע לשימוע בשל חשש שהסדרי העסקתו ותנאי שכרו נוגדים את סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 (נספח 1 לסיכומי המדינה). בהחלטת בית הדין מאותו היום נקבע, כי ההחלטה בסעד הזמני תעמוד בעינה עד תום ההליכים וכי הליך השימוע בפני נציג הממונה, מר נחמני, לרבות מתן החלטתו, יושלם עד ליום 22.2.10. החלטת הממונה 17. ביום 11.2.10, לאחר קבלת תגובת התובע, נתקבלה החלטת הממונה (נספח 2 לסיכומי המדינה), שאלה עיקריה - א. התובע התקבל לעבודה במועצה בשכר כולל של 12,000 ₪ ללא תקן, ללא הליכי מכרז וכן ללא ההשכלה הנדרשת לצורך ביצוע תפקידו. ב. העסקתו בשכר כולל, העומדת כיום על סך של 12,265 ₪ אינה מקובלת כלל בתפקידים מקבילים לזה שביצע התובע. ג. על המועצה היה להעסיקו על פי דירוג ההנדסאים במתח דרגות 38-40, כולל תוספות לפי הסכמים ארציים. ד. נדחתה טענת התובע שלפיה שכרו הוכשר במסגרת הסכם 99'. ה. תשלום שכר כולל כה גבוה ביחס לשכר שהיה התובע זכאי לו על פי הדירוג הרגיל, מבלי שניתן לכך אישור הממונה, חורגת מהוראות החוק ועל כן בטלה. הממונה הורה על הפחתת שכרו של התובע לשכר שהוא זכאי לו על פי דירוג הנדסאים בדרגה 40+ בתוספת התוספות החוקיות בהתאם להסכמים קיבוציים ארציים (להלן - "השכר המאושר"). ועוד הורה הממונה למועצה לתבוע מהתובע את כל ההפרשים בין השכר המאושר לבין השכר ששולם לו בפועל רטרואקטיבית מיום 1.1.07 (להלן - "החלטת הממונה"). החלטת הממונה נמסרה לראש המועצה המכהן מר יצחק שלום ביום 25.2.10, והמועצה נדרשה לאשר בכתב את ביצוע?. 18. בעקבות החלטת הממונה הודיעה המועצה לבית הדין ביום 8.3.10, כי בכוונתה להגיש כנגד התובע תביעה להחזר כספים ששולמו לו ביתר, בהתאם להחלטת הממונה. לאור הודעה זו נעתרנו ביום 10.3.10 לבקשת התובע לפיצול סעדים וקבענו כי י?תר לתובע לעתור לעילות ולסעדים נוספים, היה ויינקט נגדו הליך נפרד על ידי המועצה. בפתח ישיבת ההוכחות ביום 24.3.10 הצהיר ב"כ המועצה, כי בשלב זה לא יינקטו כל פעולות כנגד התובע לדרישת כספים ששולמו ביתר בכל מועד שקדם לחודש 11/09. לאור הצהרה זו, הוסכם בין הצדדים כי ההליך דנן יתייחס אך לשאלת כשרות החלטת הפחתת שכר התובע מחודש 11/09 ואילך. 19. לבקשת באת כוחה בדיון מיום 24.3.10, שוחררה המדינה מהדיון, תוך שהיא מצהירה כי החלטת בית הדין מחייבת את הממונה. המדינה הגישה סיכומיה בתיק ובהם הודיעה על הצטרפותה לאמור בסיכומי המועצה. 20. מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם המועצה העיד מזכיר המועצה, מר ג'סאר אבו עראר. ה כ ר ע ה גדר המחלוקת 21. אין חולק על כך שתנאי העסקתו של התובע הם תנאים החורגים מתנאי השכר המקובלים על פי חוקת העבודה. כמו כן אין מחלוקת כי העסקתו של התובע לא נעשתה במסגרת חוזה בכירים - התובע אינו נמנה עם אותם עובדים שהמועצה היתה רשאית להתקשר עִמם בחוזה בכירים (סעיף 140 לצו המועצות המקומיות(ב), תשי"ג-1953) והיא אף לא עשתה כן. 22. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקרה לשלוש הסוגיות הבאות: א. האם העסקתו של התובע הוסדרה על פי חוזה אישי או חוזה מיוחד, או שמא חלות על הצדדים הוראות חוקת העבודה והסכם 99'. ב. תוקפה המשפטי של החלטת ועדת השימוע. ג. רכיבי השכר שהופחתו בניגוד לאמור בהסכם 99'. להלן נדון בעניינים אלה כסדרם. א. מהות מסמך התנאים 23. כאמור לעיל, שני תנאים לתחולת הסכם 99': חברות בהסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - "ההסתדרות") והעסקה שלא בחוזה אישי (סעיף 3 להסכם 99'), ומטבע הדברים חלוקים הצדדים לגבי קיומם של תנאים אלה במקרה שבפנינו. בעוד שהנתבעות סבורות כי התובע אינו חבר הסתדרות וכי מסמך התנאים מהווה חוזה אישי, טוען התובע כי ההיפך הוא הנכון. דעות הצדדים נחלקו בעיקר בסוגיית מהותו של מסמך התנאים. עם זאת, אין מחלוקת באשר לנפקות שיש לכל אחת מהאפשרויות: קביעה שמסמך התנאים מהווה חוזה אישי, תוביל בהכרח למסקנות שהסכם 99' אינו חל על התובע, שמסגרת העסקתו לא הוכשרה על ידי הסכם זה ושהחלטת ועדת השימוע מבוססת על מצע משפטי נכון. ואילו מקביעה שמסמך התנאים לא מהווה חוזה אישי נגזרות מסקנות הפוכות, היינו, שהסכם 99' חל על התובע, שמסגרת העסקתו הוכשרה על ידי הסכם זה (אם ייקבע כי מסמך התנאים מהווה "הסכם מקומי") ושהחלטת ועדת השימוע אינה כדין. א.1 טענות התובע 24. טענות התובע בסוגיה זו נחלקות לשלושה ראשים - האחד - מעולם לא נחתם כל הסכם בינו לבין המועצה, ותנאי העסקתו הוגדרו במסמך התנאים, שהוצא מטעם המועצה בלבד, וכותרתו "הודעה על תנאי עבודה". לדבריו, אין לראות במסמך התנאים משום "חוזה אישי מיוחד" כטענת המועצה, אלא הוא מהווה "הסכם מקומי". מכאן, ממשיך התובע, ולאור העובדה שהסכם 99' הכשיר את כל ה"הסכמים המקומיים" שנהגו קודם למועד הקובע (31.8.98) "כפי שהם מיושמים על כל עובד העובד ערב חתימת ההסכם" - הוכשרו תנאי העסקתו כפי שהיו עובר ליום 31.8.98. השני - על אף שביקש לקבל לידיו טרם השימוע את כל המסמכים הנוגעים לתנאי העסקתו, הסתירה ממנו המועצה מידע בדבר דוחות משרד הפנים ומשרד האוצר, ורק במסגרת חקירתו הנגדית של מזכיר המועצה הגיע לידיו העתק דו"ח הביקורת מיום 19.9.02 (ת/2), ובו דרישת המשרד להחתימו על חוזה מיוחד (שכר של 12,000 ₪ ואחזקת רכב). לגרסת התובע, מסמך זה מלמד בעליל, כי כבר למעלה מ-7 שנים לפני זימונו לשימוע, הכיר משרד האוצר בכך שהוא זכאי לשכר המשולם לו בפועל, אך דרש להחתימו על חוזה אישי. כן נטען, כי העלמת מסמך זה מעיני התובע הוא מעשה חמור, אשר יש בו כדי להטיל צל כבד על תום לִבם של המועצה ושל נציגיה. השלישי - במסגרת ההליך המשפטי העלתה המועצה, כנימוק לפגיעה בתנאי שכרו, טענות חדשות, ובהן טענות באשר לאופן קבלתו לעבודה, על אף שאלה לא הופנו אליו טרם השימוע וכלל לא נדונו על ידי ועדת השימוע. לדבריו, מדובר בהרחבת חזית שהוא מתנגד לה ואל לו לבית הדין להתייחס לנימוק שלא היווה בסיס להחלטת ועדת השימוע. ועוד טוען התובע, כי אף הטענה שמעולם לא היה ממלא מקום מהנדס המועצה, לא זו בלבד שאינה נכונה לגופה, כעולה ממסמכי הנתבעות עצמן, אלא שאף לא היוותה נימוק להפחתת שכרו. 25. התובע טוען, כי הוא חבר הסתדרות ו"עובד ותיק", כהגדרת מונח זה בהסכם 99', ומשכך, חלות עליו הוראות סעיף 4.1 להסכם זה, הקובעות כי הסכמים מקומיים שלא אושרו על ידי הממונה - יוסיפו לחול. לדבריו, עובדת היותו חבר הסתדרות לא הוכחשה בשום שלב על ידי המועצה, טענתה כי הוא אינו חבר הסתדרות לא נדונה כלל על ידי ועדת השימוע ולא היה מקום להעלותה במסגרת חקירתו הנגדית. א.2 טענות הנתבעות 26. מנגד טוענות הנתבעות לעניין מסגרת העסקתו של התובע, כי הלה הועסק לפי חוזה אישי - מסמך התנאים מיום 28.1.97 - ועל כן הסכם 99' לא חל בעניינו. לטענתן, מסמך התנאים לא קיבל את אישור הממונה ולפיכך זכה התובע לשכר בלתי חוקי בהיקף ניכר משך שנים רבות. הנתבעות טוענות, כי עקב החריגות בשכרו, זומן התובע לשימוע בפני הממונה, שאף הוא קבע כי העסקתו אינה חוקית. 27. המועצה מוסיפה וטוענת, כי התובע נקלט לעבודה בשירותה עם הקמתה, ומסבירה כי עם כינונה מונתה לה ועדה ממונה, וכיוון שהתובע היה העובד היחיד במחלקת ההנדסה שעבד קודם לכן במשוש והתגורר בערערה, הוחלט למנותו כמנהל מחלקת ההנדסה לתקופה בת 3 חודשים, וזמן קצר לאחר מכן נערך מכרז לתפקיד ומונה אחר תחתיו. לגרסת המועצה, קודם לסיכום תנאי השכר עִמו, הועסק התובע במשוש במסגרת דירוג - דרגה, ותנאי העסקתו במועצה, שהועלו בהמשך במסמך התנאים, נקבעו בשיחה בינו לבין מר גמליאל, שיחה אשר יש לראותה כמשא ומתן לגיבוש הסכם. לדברי המועצה, עצם השינוי בתנאי שכרו מעיד על כך שהעסקת התובע בשירותה היתה במסגרת חוזה אישי. לגרסת הנתבעות, אין נפקא מינא בכך שמסמך התנאים לא נחתם על ידי התובע, שכן העסקתו בפועל על פי התנאים המפורטים בו לאורך כל שנות עבודתו מצביעה על הסכמתו לאמור בו, והסכמה זו יש לראות מבחינה משפטית כקיבול הצעתה להעסיקו בתנאים שפורטו במסמך התנאים. לטענת הנתבעות, לאור האמור הן בפן העובדתי הן בפן המשפטי, מתחייבת המסקנה כי העסקת התובע הוסדרה בחוזה אישי בר תוקף, שנתקיימו בו גמירות דעת ומסוימות. 28. עוד טוענות הנתבעות כי את טענתו שלפיה הוא חבר הסתדרות ביסס התובע על כך שמנוכים משכרו דמי חבר, אלא שלטענת הנתבעות, אין לגזור מכך את המסקנה שהתובע מבקש להסיק. א.3 חברות התובע בהסתדרות 29. באשר להיות התובע חבר הסתדרות - התובע העיד כי הוא חבר הסתדרות והציג אישור יו"ר ועד עובדי המועצה שממנו עולה, כי מִדי חודש נוכו משכרו של התובע דמי חבר לטובת ההסתדרות. המועצה אינה מכחישה את עצם ניכוי דמי החבר משכר התובע, אך טוענת כי לא ניתן ללמוד מכך על חברותו של התובע בהסתדרות, וזאת משום שדמי טיפול בתעריפים שונים מנוכים משכרם של כל העובדים, הגם שלא כולם חברים בהסתדרות. כך, למשל, משלמים חלק מהעובדים דמי חבר כנהנים מטיפול ההסתדרות בלבד ולא כחברים. 30. איש מהצדדים לא הציג בפנינו את הסכום המדויק אשר נוכה בפועל משכרו של התובע מִדי חודש, מידע שאילו היה מוצג בפנינו היה מאפשר הכרעה בסוגיית חברותו של התובע בהסתדרות על סמך נתון אובייקטיבי חיצוני. מכיוון שכך, מצאנו כי בעניין זה עדיפה עלינו גרסת התובע, שהעיד כי הוא חבר הסתדרות. המועצה, שהמידע בנוגע לסכום הניכוי מצוי בידיה, לא טרחה להציג ראיה ממשית להוכחת טענתה הסתמית בדבר אי חברותו של התובע בהסתדרות. מאחר שטענת המועצה - כי אינה מתכחשת לעצם הניכוי אך מתנגדת למסקנה העולה ממנו - היא בבחינת "הודאה והדחה", מצאנו כי יש לזקוף לחובתה את הימנעותה מלהביא ראיה לסתירת גרסת התובע בעניין זה. לאור האמור אנו קובעים כי לא נסתרה גרסת התובע באשר להיותו חבר הסתדרות. א.4 מסגרת ההעסקה 31. הצדדים מסכימים כי רשות מקומית אינה רשאית להעסיק עובד אלא באחת משתי דרכים: העסקה על פי חוזה בכירים או העסקה על פי דירוג ודרגה על פי חוקת העבודה. אלא שלעיתים, וכך אף בענייננו, מתברר, כי הרשות המקומית מעסיקה עובד שלא על פי אחת משתי הדרכים הללו בצורתן המקובלת, ועל בית הדין לקבוע אם הַעסָקה זו הוכשרה במסגרת הסכם 99' או בדרך אחרת, אם לאו. לכך נידָרש עתה. א.5 מסמך התנאים - חוזה בר תוקף 32. ראשית יש לדחות את טענת המועצה (סעיף 13 לתצהיר מזכיר המועצה ועדותו בעמ' 19 לפרוטוקול), שלפיה חתם התובע על מסמך התנאים, שכן מעיון בו, כמו גם מהודאת מזכיר המועצה בחקירתו הנגדית, עולה בבירור מסקנה הפוכה. מן העבר האחר יש לדחות את טענת התובע כי אין מדובר בהסכם כלל. מרגע שהתקבל התובע לעבודה במועצה, קיבל שכר ותנאים נוספים, ובמיוחד שעה שהדבר נעשה משך שנים מבלי שאיש ערער על כך - קיבל הוא עליו בהתנהגותו את האמור במסמך התנאים (סעיף 6(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). בכך נתמלאו במקרה דנן יסודות החוזה כולם - הצעה, קיבול, מסוימות וגמירות דעת - ומסמך התנאים הפך לחוזה בר תוקף, אף אם התובע לא חתם עליו. השאלה היא מהי מהותו של חוזה זה. א.6 מסמך התנאים - האם חוזה אישי? 33. הצדדים אינם חולקים כי מסמך התנאים אינו בגדר חוזה בכירים, אולם באשר להיותו חוזה אישי מחזיק כל אחד מהם בעמדה משלו, וזאת על רקע האמור בסעיף 3 להסכם 99', שלמען שטף הקריאה נביאו שוב כלשונו - "הסכם זה יחול, החל מהמועד הקובע, על כל העובדים בשירות המעסיקים הכלולים בהסכם זה, המיוצגים על ידי הסתדרות העובדים הכללית החדשה, בדירוגים השונים, למעט עובדים שתנאי עבודתם מוסדרים בחוזים אישיים בלבד." (הדגשה שלי - י.א.ש.). 34. בענייננו - במסמך התנאים, אשר אין חולק כי הוא מהווה את בסיס ההתקשרות בין התובע לבין המועצה נרשם כדלקמן - "הודעה על העסקת עובד תאריך: 28.1.97 אל: מדור שכר מאת: המזכיר הנדון: אבו עראר עקל ב. דרגה ג. לפי שעות: תעריף שעה ד. שכר כולל סך 12,000 לחודש. 4. תוספות לשכר: רכב ניידות "ד" עד 1500 ק"מ בדווח. כלכלה עפ"י דווח. בברכה מזכיר המועצה העתקים: גזבר המועצה תיק אישי." (המקומות שנותרו ריקים הם כך במקור - י.א.ש.). 35. עיון במסמך התנאים מעלה, כי התובע התקבל לעבודה כעובד מן המניין, מבלי שנחתם בינו לבין המועצה חוזה המפרט תנאים מיוחדים או שונים מאלה שניתנים לעובדים המועסקים על פי דירוג ודרגה ושחוקת העבודה חלה עליהם. עיון בתלוש השכר של התובע לחודש 8/98 (נספח י"ב לבקשה לסעד זמני; להלן - "תלוש 8/98") מעלה עוד כי לתובע שולמו, נוסף על שכרו, כספים שמקורם בזכויות הקבועות בחוקת העבודה, כגון הפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות, תוספת ביגוד ודמי הבראה, וזאת על אף שבמסמך התנאים עצמו לא נרשם דבר ביחס לתשלומים אלה. בנוסף, מסמך התנאים אינו כולל כל התייחסות לויתור התובע על זכויות מכוח חוקת העבודה כמקובל בחוזה בכירים. ככלל, מקום שקיים הסכם קיבוצי החל על כל עובדי המפעל, הדרך להחריג עובדים מסוימים מתחולתו היא בקביעת הוראה בעניין זה בהסכם הקיבוצי עצמו או בחוק (דב"ע נז/4-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - מוריה תל אביב בע"מ, ניתן ביום 26.12.96; ע"ע 662/08 עמוס רובין - אפקון יצור והתקנות דרום בע"מ, ניתן ביום 26.1.10). כיוון שחוזה אישי, הגם שלרוב נושא בחובו זכויות העולות בשיעור ניכר על זכויות עובד מן המניין, כולל גם ויתור על זכויות מסוימות ובהן, למשל, הגנה ארגונית - על ויתור זה להיעשות באופן ברור ומפורש. גם ההסכם הקיבוצי הרלוונטי לענייננו, קרי, חוקת העבודה, מחיל את הוראותיו על כל העובדים במקצועותיהם וסוגי עבודתם השונים המועסקים ברשויות המקומיות. יחד עם זאת, הוא מאפשר חתימת חוזה מיוחד, המוציא את הצדדים לו מתחולתו, אך זאת רק באישור ברור ומפורש של שני הצדדים לחוקה (סעיף ה(2) לפרק המבוא לחוקת העבודה). 36. אנו סבורים כי הצדדים להסכם 99' התכוונו להוציא מתחולתו אך ורק עובדים שתנאי העסקתם הוסדרו בְחוזה הכולל במפורש הסכמתם לויתור הגנת ההסתדרות עליהם (כפי שמקובל, למשל, בחוזה בכירים), ולכן, על מנת להיחשב חוזה אישי, צריך היה מסמך התנאים לכלול התייחסות ברורה ומפורשת לויתור שכזה מצד התובע, אולם לא כך נעשה. גם לא ניתן לומר כי בקבלתו בהתנהגות את האמור במסמך התנאים, אישר התובע את הוצאתו מתחולת חוקת העבודה והסכם 99'. 37. דברים אלה בצירוף העובדה שהתובע לא חתם על מסמך התנאים, מביאנו לכלל מסקנה כי יש לקבל את טענת התובע, שלפיה לא ניתן לראות במסמך התנאים חוזה אישי. א.7 תחולת הסכם 99' על התובע 38. הסכם 99' אינו כולל הגדרה למונח "חוזה אישי", אך הוא מגדיר "הסכמים מקומיים" - "הסכמים מקומיים - תנאים ותניות בעניין שכר, או הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, למעט בעניין פרישה וגמלאות, שנחתמו, שהוסכמו, שנקבעו או שהונהגו, בין הצדדים או בין מי מיחידיהם, בהסכמים קיבוציים; או בהסדרים קיבוציים דו צדדים או חד צדדים; או בהסכמות; או בהתחייבות אחרות, בין שמקורם בכתב, בנוהג ובעל פה וכן כל אחד מאלה ..." (הדגשה שלי - י.א.ש.). 39. משאין חולק כי מסמך התנאים אינו מהווה חוזה בכירים, ומשלטעמנו הוא אף אינו בגדר חוזה אישי, ולאור העובדה שמסמך התנאים עולה בקנה אחד עם הגדרת המונח "הסכם מקומי" בהסכם 99', מתחייבת המסקנה כי מסמך התנאים מהווה הסכם מקומי. 40. סוגיה דומה, אם כי בהקשר אחר, נדונה בפרשת גוסמן, שם היה על עובדים שקיבלו באופן חורג שכר כולל שנגזר באחוזים משכר בכירים, לבחור אחת מבין שלוש אפשרויות לעדכון שכרם. נקודת המוצא של אחת האפשרויות שהוצעה על ידי הממונה על השכר (השלישית במספר) הייתה כי השכר החורג הוא בבחינת "הסכם מקומי" (ע"ע (ארצי) 1516/04 מדינת ישראל, הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר - גוסמן ואח', ניתן ביום 16.11.05). לא מצאנו במה שונה עניינו של התובע דנן, שאף שכרו שלו נקבע כסכום כולל עוד קודם למועד הקובע, הוא חודש 8/98, ומדוע עומד הממונה על הטענה כי במקרה דנן אין לראות את שכרו הכולל כהסכם מקומי. 41. המועצה בסיכומיה נסמכת על החלטת הממונה שבה נקבע, בין היתר, כי - "ב. ... לא חלות על מר אבו עראר הוראות הסכם 3.3.99. כך, כאמור לעיל, מר אבו עראר מקבל את משכורתו כשכר כולל ולא על פי דירוג ודרגה, הוא מבוטח בפנסיה צוברת ולא בפנסיה תקציבית, הוא אינו מקבל תוספות שונות מכוח הסכמים קיבוציים ארציים כגון תוספת שקלית אחוזית בשיעור 6.85% מכוח הסכם 3.3.99, תוספת ותק, 3.6% וכדומה." (הדגשה שלי - י.א.ש.). 42. עיון בנוסח מסמך התנאים מעלה, כי אכן אין בו כל פירוט ו/או התייחסות לדירוג המקובל ברשויות המקומיות, ואין כל מחלוקת כי דירוגו של התובע לא נקבע על ידי המועצה. התובע טוען כי הועסק בדירוג "כללי", אלא שחוקת העבודה, המפרטת את הדירוגים והסיווגים השונים שבהם מועסקים עובדי הרשויות המקומיות, אינה כוללת דירוג מסוג זה. כך גם לא ניתן היה לייחס לתובע דירוג הנדסאים, משנכון למועד הקובע (חודש 8/98), טרם החזיק בתעודת הנדסאים (זו הוענקה לו ביום 15.3.01). 43. דא עקא, העובדה שעם קבלתו לעבודה לא דאגה המועצה להסדיר את מעמדו ואת זכויותיו של התובע במסגרת הדירוגים המקובלים, אינה צריכה להיזקף לחובת התובע ואין בה כדי להוציאו מתחולת חוקת העבודה/הסכם 99'. החטאת בעניין זה רובץ לפתחה של המועצה בלבד, וכל שנובע ממחדלה הוא כי יש להתאים את מעמדו של התובע לדירוגים המקובלים בחוקת העבודה באופן שיתאים למסגרת עבודתו כיום, מבלי לפגוע בשכר שלו הוא זכאי על פי מסמך התנאים. 44. משלא נסתרה גרסת התובע כי הוא חבר ההסתדרות, ומשמצאנו כי מסמך התנאים מהווה הסכם מקומי, המסקנה הנגזרת מכך היא כי הסכם 99' חל על התובע ומכשיר את תנאי שכרו החריגים. האמור כפוף להוראת סעיף 4.2 להסכם 99', שלפיה סעיף 4.1 להסכם אינו חל על מי שהוא בעל "שכר גבוה" כהגדרתו בהסכם, היינו מי ששכרו החורג עולה על שיעור של 82.5% משכר מנכ"ל הרשות המקומית, ולהוראת סעיף 5.1(ד) להסכם 99'. על כך מצאנו להוסיף כי לאור העובדה שלתובע שולמו, נוסף על שכרו, כספים שמקורם בזכויות הקבועות בחוקת העבודה (כמפורט לעיל), הרי שאף אם היה מקום לקבוע כי התובע הועסק בחוזה אישי - ואיננו סבורים כך - לא ניתן היה לומר שזכויותיו הוסדרו בחוזה אישי "בלבד" כנדרש בסעיף 3 להסכם 99', ועל כן לא היה בכך כדי לשלול מהתובע את תחולת הסכם 99' עליו, ובכך אנו חוזרים ומפנים לעמדתנו כמפורט בסעיף 36 שלעיל. 45. למעלה מן הצריך נציין עוד, כי גם אם היתה מתקבלת טענת המועצה שלפיה מהווה מסמך התנאים חוזה אישי, הרי שלאור העובדה כי פעמיים בשנת 2002 פנה אליה משרד האוצר בהצעה/המלצה/דרישה להחתים את התובע על חוזה אישי (הן במסגרת דו"ח מיום 8.1.02 (נספח ט"ו לבקשה), הן במסגרת דו"ח מיום 19.9.02 (ת/2)); ולאור עדות מזכיר המועצה כי ראש המועצה הניח את דו"ח משרד האוצר על שולחנו, תוך שהוא מציין שאין בכוונתו לטפל בו, וממילא לא ליישמו (עמ' 25 שורות 14 -15 לפרוטוקול) - יש לדחות את טענת המועצה שלפיה יש להטיל על התובע את האחריות לכך שתנאי ההעסקה עמו לא אושרו על ידי הממונה. יתרה מזאת, על רקע האמור, ודאי שלא היה מקום לדרוש מהתובע השבה רטרואקטיבית של סכומים שמשרד הפנים ו/או משרד האוצר נכונים היו לאשר אילו היה התובע חותם התובע על הסכם, כפי שדרש משרד האוצר, דרישה שלגביה לא נסתרה גרסת התובע כי לא ידע עליה ושהמועצה נמנעה מלבצע?. בהקשר זה יש לדחות גם את טענת המדינה בסיכומיה, כי אין ליתן כל משקל לדו"ח מיום 8.1.02 המציע להעביר את התובע לחוזה בכירים (נספח ט"ו לבקשה) ו/או לדו"ח מיום 19.9.02, המציע להחתים את התובע על חוזה מיוחד באותם תנאי העסקה שבהם הוא מועסק בפועל (ת/2). 46. בשולי פרק זה יצויין כי טענות המועצה בעניין התנהלותה בין השנים 2000-2008 בכל הנוגע לקליטת עובדים תוך חריגה מהוראות הדין והסכמי השכר, אין בהן דבר עם העניין הנדון בפנינו, שהרי בשונה מאותם עובדים שנקלטו במועצה בשנים האמורות, על העסקת התובע חל הסכם 99', המכשיר את החריגות בשכרו. ב. החלטת ועדת השימוע 47. ביום 1.12.09 הודיע ראש המועצה המכהן לתובע את החלטת וועדת השימוע בזו הלשון - "1. הריני להודיעך כי ועדת השימוע אשר דנה בעניינך החליטה על קיום הוראת משרד הפנים ככתבה וכלשונה והכול כפי שיפורט להלן בהרחבה. 2. ועדת השימוע התייחסה לטיעוניך כפי אלו הועלו על הכתב ובחנה את המסמכים העומדים לפניה ונתנה דעתה על כלל הנסיבות הנדרשות ועל פי החלטה, המועצה תפעל כדלקמן: 2.1 המועצה תקיים את הוראת משרד הפנים ש.מ.ס 2009-689 מ-18/8/09 ככתבה וכלשונה ולרבות דרישת השבת הכספים ששולמו בחריגה. 2.2 לפנים משורת הדין, השבת הכספים תהיה החל מיום 1.1.09 ולא ממועד החריגה בפועל. 2.3 מזכיר המועצה יערוך תחשיב מדויק של סכום החריגה וזה יועבר לידך בהקדם האפשרי. 2.4 באם רצונך בפריסת תשלומים, עליך לפנות בכתב ובאופן מיידי למזכיר ומנהל כ"א במועצה בעניין. 3. אני מאחל לך הצלחה." (נספח א' לבקשה לסעד זמני). ב.1 טענות התובע 48. בפי התובע שתי טענות עיקריות הנוגעות להליך השימוע: א. החלטת ועדת השימוע בדבר תנאי העסקתו מבוססת כולה על הנחה שגויה, כאילו קיים בינו לבין המועצה חוזה אישי ולכן חוקת העבודה ו/או הסכם 99' אינם חלים עליו. לדבריו, על אף שטען בפני ועדת השימוע כי מעולם לא נחתם עמו חוזה אישי וכי יש לראות במסמך התנאים הסכם מקומי, התעלמה הוועדה לחלוטין מטענותיו בעניין זה, כמו גם מהטענה שהוא חבר הסתדרות ושיש לראותו כ"עובד ותיק" כהגדרת מונח זה בהסכם 99'. ב. פגם נפל בהליך השימוע בכך שהמועצה סירבה לבקשתו החוזרת ונשנית לקיים לו שימוע בעל פה. לדבריו, משבחרה המועצה לקיים לו אך שימוע בכתב, היה על ועדת השימוע להקפיד הקפדה יתרה בבחינת טענותיו, אולם לא כך נעשה. ועוד טוען התובע כי העובדה שמסמך ת/2 לא היה בפני וועדת השימוע בטרם קיבלה זו את החלטתה, מהווה אף היא פגם חמור בהליך, והוא מוסיף וטוען גם כלפי הרכב ועדת השימוע והגורם המחליט. ב.2 טענות המועצה 49. טענתה העיקרית של המועצה מתמקדת בכפיפותה לממונה, המחייבת אותה לפעול בהתאם להנחיותיו והחלטותיו, ומשכך - היא מוסיפה - מתייתרות כל הטענות בעניין תקינות הליך השימוע והרכב הוועדה. המועצה מציינת עוד כי אין כל חובה בדין, בפסיקה או בנוהג לערוך שימוע לעובד שניתנה לגביו הנחיית הממונה לביצוע שינויים בשכרו בשל חריגות שכר ולדרוש ממנו השבת כספים ששולמו לו ביתר. 50. אף על פי כן, מתייחסת המועצה גם לגופן של טענות התובע בעניין השימוע. לדבריה, זימנה את התובע לשימוע; השימוע נערך בלב פתוח ובנפש חפצה, תוך שמירה על כללי מינהל תקין ובחינה אובייקטיבית של התמונה בכללותה; בפני התובע הוצגו הנימוקים לזימונו לשימוע והתאפשר לו למסור את טענותיו, תוך שהמועצה מתחשבת בבקשות הדחייה וההארכה שביקש; ועדת השימוע דנה בטענות התובע לגופן; הובאו בפניה כל המסמכים הרלוונטיים, לרבות תיקו האישי של התובע ודוחות הביקורת השונים של משרד הפנים ושל משרד האוצר; נערך פרוטוקול המשקף את תמצית הדיון; וכן נערך תחשיב של הפרשי השכר, ותחשיב זה כלל התייחסות לטענות התובע לקיזוז רכיבי כלכלה ורכב, חרף העובדה שמדובר בטענות שהתיישנו ושאינן חלק ממסגרת השימוע. המועצה מכחישה מכל וכל את טענות התובע שלפיהן העלימה מעיניו מסמכים מהותיים, אשר היה בהם כדי לסייע בידו לשנות את החלטתה. 51. לטענת המועצה, גם אם נפל פגם בהליך השימוע, הרי שעל יסוד תורת הבטלות היחסית, אין בכך כדי לבטל את החלטת ועדת השימוע, וזאת משום שלתובע לא נגרם עוול כתוצאה ממנו. ב.3 פגמים בהליך השימוע 52. תחילה נציין, כי טענת המועצה שלפיה אינה חייבת לערוך שימוע לעובד שניתנה לגביו הנחיית הממונה כמו זו שבענייננו (אף שבפועל ערכה לתובע שימוע בכתב) - אין לה כל בסיס. בעניין זה יפים דברי כב' הנשיאה ארד בפרשת דני מלכה - "... הלכה פסוקה היא, כי זכות הטיעון הינה זכות יסודית ובסיסית הקנויה לעובד במסגרת יחסי העבודה בינו לבין מעסיקו. זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הציבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי..." (ע"ע (ארצי) 415/06 דני מלכה - שופרסל בע"מ, ניתן ביום 15.7.07, בסעיף 6 לפסק הדין). בענייננו, ברור שהחלטת ועדת השימוע היא מסוג ההחלטות שהן בעלות השפעה משמעותית ביותר על העובד, ועל כן מחובתה של המועצה היה לזמן את התובע לשימוע. וגם אם לחובה זו אין כל ביטוי כתוב בחוק החרות, הרי שהיא מזכויות היסוד שאינן טעונות כל הוכחה. 53. ולגופו של עניין. צודק התובע בטענותיו כי ועדת השימוע כלל לא בחנה את גרסתו שלפיה הוסדרו תנאי עבודתו בהסכם מקומי ולא בחוזה אישי, כי לא עיינה בדו"ח מיום 19.9.02 המציע להחתימו על חוזה מיוחד באותם תנאי העסקה שבהם הוא מועסק בפועל (ת/2), וכי נקודת המוצא בדיוניה היתה כי הועסק ב"חוזה אישי". לאור קביעותינו בפרק הקודם, צודק התובע גם בטענתו כי נקודת מוצא זו היתה שגויה. מכאן שנפל פגם מהותי ביותר באופן שבו בחנה וועדת השימוע את טענות התובע ודי בכך כדי להביא לביטול החלטתה. עם זאת, מצאנו להתייחס בקצרה לטענות נוספות. 54. טענת התובע, שלפיה נפל פגם בהליך השימוע, בכך שהמועצה עמדה על קיום שימוע בכתב, על אף בקשתו החוזרת ונשנית לקיים שימוע בעל פה - אף היא מוצדקת לטעמנו. אכן, ההלכה הפסוקה מלמדת כי אין חובה לערוך שימוע בעל פה דווקא, וכי די במתן הזדמנות נאותה לעובד להציג טענותיו. אלא שלטעמנו, אין ללמוד מכאן כי שימוע בכתב מהווה בכל מקרה תחליף ראוי ומספק לשימוע בעל פה. דעתנו היא כי עובד המבקש, וחוזר ומבקש, להשמיע טענותיו בעל פה - יש ליתן לו הזדמנות לעשות כן, במיוחד מקום שההחלטה המתקבלת עשויה להשפיע השפעה של ממש על עתידו התעסוקתי והכלכלי. מן הראוי שלא זו בלבד שהגורם המחליט ישקול מִצִדו את טענות העובד המובאות בפניו ב"לב פתוח ונפש חפצה", יאזין ויקשיב לטענות העובד ויבחן את הדברים לגופם, אלא שיש אף להקפיד על כך שהדבר ייראה לעיני העובד. שימוע הנערך פנים אל פנים מגשים זאת, לרוב, בדרך הטובה ביותר והראויה ביותר, ויש בו גם כדי להגביר אמונו של העובד בהליך השימוע וכדי לתת ביטוי לעקרון השקיפות. כבר ציינו במקום אחר כי - "אנו סבורים כי אין זו דרך המלך לקיים שימוע בכתב... שימוע בכתב יש לו מקום כאשר קיימת מניעה כלשהי לערוך שימוע בעל פה כגון שהעובד הוזמן לשימוע ולא יכול היה להתייצב או לא רצה להתייצב לשימוע בעל פה. מן המפורסמות היא, כי לא כל עובד יודע תמיד להתבטא בכתב באופן משכנע ומשעתידו עומד על כף המאזניים מן הראוי הוא כי הגורם המחליט יקצה לאותו עובד זמן לשמוע את עמדתו. כך העובד גם ידע שעמדתו הובאה בפני הגורם המחליט וההליך מתנהל בשקיפות מירבית." (ס"ק (ב"ש) 1039/04 הסתדרות העובדים הכללית החדשה הסתדרות המעו"ף - המועצה האזורית לכיש, ניתן ביום 8.8.04). ויפים בהקשר זה דברי פרופ' זמיר - "... יש מקרים בהם הרשות לא תצא ידי חובה אם לא תאפשר שימוע בעל פה... החובה לאפשר שימוע בעל פה קיימת בדרך כלל לגבי דיון בפני בית דין מינהלי או בפני רשות אחרת בעלת אופי שיפוטי. אפשר שהיא תהיה קיימת גם כאשר אדם מבקש לטעון דווקא בעל פה, ובנסיבות המקרה יש יסוד לומר כי טיעון בכתב לא יהיה מבחינתו בגדר הזדמנות הוגנת להציג את עניינו באופן יעיל." (פרופ' י. זמיר, הסמכות המנהלית, נבו הוצאה לאור 1996, כרך ב', עמ' 819-820); הדגשה שלי - י.א.ש.). 55. בענייננו, אף שאין חולק כי התובע העלה על הכתב את כל טענותיו, היה על הוועדה להיעתר לבקשתו ולאפשר לו להשמיע טענותיו בעל פה בפניה, ולא להסתפק בהתבססות על דברי היועצת המשפטית של המועצה - שלפיהם מועסק התובע בחוזה אישי - מבלי לקיים דיון בנושא. סביר להניח כי אילו ניתנה לתובע הזדמנות להציג טענותיו בעל פה, היה מתקיים דיון ענייני בסוגיה זו. 56. טענה נוספת בפי התובע נוגעת להרכב ועדת השימוע והגורם המחליט. לטענתו, הוועדה לא כללה את ראש המועצה, היא אינה מוסמכת על פי דין לקבל החלטה בעניין שכרו, ולא הובאה כל ראייה לכך שראש המועצה האציל לוועדה את הסמכות לדון בעניינו. המועצה, מנגד, טוענת כי הרכב הוועדה תואם את הוראות סעיף 171א לפקודת העיריות [נוסח חדש], החלה על המועצה מכוח סעיף 34 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], ומוסיפה, כי בטענות אלה של התובע אין כל ממש וכי לא הוצגה על ידו כל חלופה להרכב ועדת השימוע במקרה כגון דא. לגישת המועצה, כינוס ועדת השימוע בהרכב התואם את סעיף 171א לפקודת העיריות, שעניינו הרכב ועדת פיטורין, מלמד כי בחרה הרכב ראוי וכי מדובר בוועדה מקצועית, נקייה מכל שיקול זר, שחזקה שתשקול את כל הנתונים המקצועיים. פקודת העיריות [נוסח חדש], החלה על המועצה מכוח סעיף 34 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], ומוסיפה, כי בטענות אלה של התובע אין כל ממש וכי לא הוצגה על ידו כל חלופה להרכב ועדת השימוע במקרה כגון דא. לגישת המועצה, כינוס ועדת השימוע בהרכב התואם את סעיף 171א לפקודת העיריות, שעניינו הרכב ועדת פיטורין, מלמד כי בחרה הרכב ראוי וכי מדובר בוועדה מקצועית, נקייה מכל שיקול זר, שחזקה שתשקול את כל הנתונים המקצועיים. פקודת העיריות, שעניינו הרכב ועדת פיטורין, מלמד כי בחרה הרכב ראוי וכי מדובר בוועדה מקצועית, נקייה מכל שיקול זר, שחזקה שתשקול את כל הנתונים המקצועיים. 57. לאור תוצאות הליך זה, לא מצאנו כי יש צורך להכריע בשאלה זו ויש להשאיר את ההכרעה בה למקרה שידרוש זאת. עם זאת, ולענייננו, גם אם יש ממש בטענת התובע לפגם בהרכב הוועדה, ממכתבו של ראש המועצה עולה אישרור ההחלטה ולא מצאנו כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין. 58. לטענת התובע, פגם נוסף נפל בהליך בכך שלא הוצג בפניו הדו"ח מיום 19.9.02 (ת/2; להלן - "הדו"ח"), אשר כעולה ממנו, בשנת 2002 היה הממונה נכון לאשר את תנאי העסקתו של התובע בכפוף לחתימתו על הסכם מיוחד. קיומו של הדו"ח עלה רק בשלב ההליך המשפטי בבית הדין. הצעה דומה הועלתה בסעיף 12 לדו"ח מיום 8.1.02, שם הוצע כי התובע יחתום על חוזה בכירים וששכרו יעמוד על שיעור של 65% משכר בכירים. לטענת התובע, בכתב השימוע ציין כי הוא נכון לחתום על הסכם זה (65% משכר בכירים). לא ברור מדוע לא קיבל התובע לידיו עותק מהדו"ח, והסברי מזכיר המועצה (עמ' 24 לפרוטוקול) אינם נותנים מענה סביר לשאלה זו. סבורים אנו כי יש ממש בטענת התובע, שלפיה, אילו היה מודע לאפשרות שתנאי שכרו יאושרו על ידי משרד האוצר, יכול היה הדבר לעמוד לזכותו במסגרת הליך השימוע (ראו לעניין זה גם ע"ע (ארצי) 491/07 מיכאל מדניק - קיבוץ גבולות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, ניתן ביום 1.2.09, בסעיפים 62-63 לפסק הדין). 59. טענות נוספות בפי התובע נוגעות לכך שבמסגרת ההליך המשפטי העלתה המועצה טענות המתייחסות לתפקודו, מעמדו, אופן קבלתו לעבודה ועוד (להלן - "הטענות החדשות"), הגם שטענות אלה כלל לא נזכרו בזימונו לשימוע. לא ראינו לנכון לבחון או לשקול את הטענות החדשות במסגרת הליך זה, מאחר שהן לא עמדו בבסיס הזימון לשימוע והחלטת וועדת השימוע; מאחר שהסיבה לכך ששכרו החריג של התובע נעדר אישור אינה נובעת מטענות ביחס לתפקודו, ומאחר שהמחלוקת לעניין תפקידו המדויק במחלקת ההנדסה של המועצה - אין לה כל השלכה על איזו מהסוגיות שבפנינו. 60. לאור כל האמור, מצאנו כי ועדת השימוע לא בחנה את טענות התובע ב"לב פתוח ונפש חפצה" וניגשה לבחינת עניינו מתוך הנחה משפטית מוטעית. כשמצרפים לכך את עמדתנו כי היה מקום לקיים לתובע שימוע בעל פה, יש לקבוע כי נפל פגם של ממש בהתנהלות וועדת השימוע ובאופן שבו נתקבלה החלטתה. סיכום ביניים - ביטול החלטת ועדת השימוע 61. האמור בסעיף הקודם וכן מסקנתנו כי תנאי העסקתו של התובע הם בגדר הסכם מקומי ולא חוזה אישי וכי יש להחיל עליו את הסכם 99', מובילים למסקנה כי דין החלטת ועדת השימוע להתבטל הן בשל דרך קבלתה הן לגופה, בהיותה מבוססת על הנחה שגויה. ג. תביעתו הכספית של התובע 62. בכתב התביעה העמיד התובע את תביעתו הכספית על מספר רכיבים שלדבריו הופחתו משכרו במהלך השנים, ובהם הוצאות טסט וביטוח (חובה ומקיף), הוצאות טלפון, הוצאות רכב משתנות, הוצאות רכב קבועות, דמי כלכלה ודמי הבראה. בהמשך ויתר התובע על תביעתו לדמי ההבראה. לטענתו, נעשו ההפחתות משכרו שלא כדין, והוא זכאי להשבת כל השכר שקוזז בניגוד להסכם 99'. 63. מנגד טוענת המועצה, כי התובע לא הוכיח את תביעותיו הכספיות, לא הציג כל ראיה שיש בה כדי להסביר את דרך עריכת חישוביו ולא ידע להסביר את החישובים שטען להם. ועוד טוענת המועצה, כי משאין הסכם 99' חל בעניינו של התובע אין בסיס לתביעותיו אלה. עוד נטען כי גם אם יתקבלו חישובי התובע וטענותיו, הרי שהזכויות הנתבעות על ידו אינן מפורטות כלל בתלוש השכר, ומשכך - מדובר בתביעה סתמית שאין לה כל בסיס. ג.1 החזר הוצאות טסט, ביטוח וטלפון 64. לטענת התובע, בתחילת דרכו בשירותה נהגה המועצה לשלם לו החזרים בגין הוצאות טסט וביטוח (חובה ומקיף) ובנוסף סך של 500 ₪ מדי חודש כהשתתפות בהוצאות טלפון, אולם תשלומים אלה הופסקו בשלב כלשהו. התובע מעמיד תביעותיו ברכיב הוצאות הטסט והביטוח על סך כולל של 60,186 ₪ ובגין החזרי הוצאות הטלפון הוא תובע סך של 12,600 ₪. עיון בתלוש 8/98 מעלה כי לא נכללו בו החזרים בגין הוצאות טלפון והוצאות טסט וביטוח (חובה ומקיף). התובע אף לא הציג כל ראיה כי סכומים אלה שולמו לו על בסיס שנתי/חודשי קודם לכן. משכך, בכל הנוגע לרכיבים אלה - דין התביעה להידחות. יובהר, כי לטענת המועצה הופחת החזר הוצאות הביטוח והטסט לכלל עובדי המועצה על פי תוכנית ההבראה. לא הוצגה בפנינו כל ראיה התומכת בטענה זו, אולם לאור מסקנתנו המפורטת לעיל, כלל איננו נדרשים לה. ג.2 הוצאות רכב קבועות ומשתנות 65. לטענת התובע, עם תחילת העסקתו סוכם עִמו כי יהא זכאי להוצאות רכב בהיקף של 1,500 ק"מ בחודש בכפוף לדיווח, אך במהלך שנת 2005 נעשתה הפחתה ל-500 ק"מ בחודש, המהווה פגיעה של כ-480 ₪ בחודש. התובע העמיד תביעתו בגין הוצאות רכב משתנות על סך של 29,680 ₪, אך בסיכומיו הפחית את הסכום הנתבע והעמידו על שיעור של 26,877 ₪. כן טוען התובע, כי במקביל הופחתו בשנת 2005 החזרי הוצאות הרכב הקבועות והקבועות נטו ואלה הוערכו על ידו בסך כולל של 21,466 ₪. 66. המועצה טוענת בעניין זה כי על פי מסמך התנאים סוכם עם התובע שיהא זכאי לתשלום בגין 1,500 ק"מ על פי דיווח, וכי התובע עצמו אישר בעדותו שלא קיבל את התשלום באופן אוטומטי אלא בהתאם לדיווח. לטענת המועצה, משחדל התובע למסור דיווחים, נשמט הבסיס לתביעתו להוצאות רכב משתנות. ועוד טוענת המועצה, כי כיום מקבל התובע החזר הוצאות רכב עבור 500 ק"מ בחודש, וזאת ללא דיווח, ובכך השתפר מצבו לטובה, שכן בפועל הוא אינו עומד אף במכסת נסיעות זו (על פי עדותו-הוא), ועל כן אין הוא זכאי לסכומים הנתבעים על ידו. באשר להוצאות רכב קבועות טוענת המועצה, כי על פי מסמך התנאים אין התובע זכאי כלל לתשלום מסוג זה, ואף בחינת תלוש 8/98 מעלה, כי התובע קיבל אז ברכיב זה פחות ממה שקיבל בשנת 2010, ועל כן יש לדחות את תביעתו ברכיב זה. 67. באשר להוצאות הרכב המשתנות - עיון בתלוש 8/98 מעלה כי לתובע שולמו הוצאות רכב קבועות, הוצאות רכב משתנות והוצאות רכב קבועות נטו. על פי מסמך התנאים, אושרה לתובע רמת ניידות ד' על פי דיווח. התובע הודה בעדותו שהיקף נסיעותיו אינו עומד על מלוא המכסה שאושרה לו ושסוכם כי ישולם לו על פי דיווח (עמ' 15 שורה 11 לפרוטוקול). משכך, הצדק בעניין זה עם המועצה, שכן מקום שהתובע אינו מדווח ואינו נוסע בהיקף שאושר לו, ודאי שאין הוא זכאי לקבל את מכסת הניידות במלואה. משלא הוכיח התובע כי עמד בחובת הדיווח בתקופה שבגינה הוא תובע, יש לדחות את תביעתו ברכיב זה. עם זאת, לאור קביעותינו מהפרק הראשון לפסק הדין, יובהר, כי את מכסת הניידות שהתובע זכאי לה, יש להעמיד על המכסה הנקובה במסמך התנאים (היינו 1,500 ק"מ), אלא שיישומה כפוף לדיווח בהתאם. 68. באשר להוצאות הרכב הקבועות - כאמור לעיל, תלוש 8/98 כולל תשלום גם עבור הוצאות רכב קבועות והוצאות רכב קבועות נטו. משכך, ובהתאם להסכם 99' החל על התובע, לא היה מקום להפחית מסכומים אלה. משעולה מתלושי השכר של התובע לחודשים 4/05 ו-5/05 כי הוצאות הרכב הקבועות הופחתו בשיעור של 382.4 ₪ לחודש בגין רכיב זה, זכאי התובע לתשלום הפרש זה על פי הפירוט הבא: מחודש 5/05 ועד להגשת התביעה בסך של 21,467.6 ₪, וממועד הגשת התביעה ואילך לתשלום של 382.4 ₪ לחודש. טענת המועצה כי בחודש 2/10 היה התשלום בגין רכיב זה גבוה יותר בהשוואה לתלוש 8/98 אינה נותנת מענה לתקופה שעד לחודש זה ואינה עולה בקנה אחד עם תלוש השכר עבור חודש 11/09 (נספח ח' לתצהיר מזכיר המועצה), התואם את תלוש השכר של חודש 5/05 ואת טענות התובע. עם זאת, במידה שהמועצה השלימה את הסכומים, יש לקחת זאת בחשבון. ג.3 דמי כלכלה 69. לטענת התובע עד לחודש 8/98 שולמה לו תוספת כלכלה חודשית בשיעור של 706.10 ₪. לדבריו, ממועד זה הופסק התשלום ועל כן הוא זכאי להחזר בסך של 93,205 ₪. המועצה טוענת מנגד, כי התובע לא הוכיח שקיבל דמי כלכלה גלובאליים בתלוש 8/98 או קודם לכן, ולכן אין כל בסיס לתביעתו ברכיב זה. 70. במסמך התנאים נקבעה זכאות התובע לתשלום דמי כלכלה בהתאם לדיווח בלבד. בעדותו לא ידע התובע לציין אם מדובר בסכום גלובאלי וקבוע, ולדבריו, כאשר קיבל תשלום דמי כלכלה היה זה בהתאם לדיווח (עמ' 17 שורות 21-30 לפרוטוקול). מכאן, משלא הוכיח התובע כי דיווח מִדי חודש על הוצאותיו ובהעדר דיווח - לא ניתן לפסוק כל סכום שהוא בגין רכיב זה, והתביעה ברכיב זה - נדחית. אחרית דבר 71. לאור כל האמור, דין תביעת התובע להתקבל ברובה. אנו קובעים כי תנאי העסקתו של התובע הוכשרו במסגרת הסכם 99', כי החלטת ועדת השימוע מיום 1.12.09 בטלה וכי על המועצה להימנע מביצוע כל קיזוז ו/או גריעה משכרו של התובע, כפי שהיה נכון לחודש 12/08 ועל המועצה להשלים את הפרשי השכר שלהם זכאי התובע בגין ההפחתה משכרו שנעשתה מחודש 1/09 ואילך. בנוסף אנו מחייבים את המועצה לשלם לתובע בגין הסכומים שהופחתו משכרו עבור הוצאות רכב קבועות סך של 21,467.6 ₪ ובנוסף להם סך של 382.4 ₪ בעבור כל חודש ממועד הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין. ממועד זה יעמוד שיעור החזר הוצאות הרכב הקבועות והקבועות נטו על הסך של 1,066.1 ₪ (נכון לחודש 4/05). עם זאת, במידה שהמועצה השלימה את הסכומים, יש לבצע תחשיב בהתאם. בנוסף, יהא זכאי התובע להוצאות רכב משתנות עד ל-1,500 ק"מ בכפוף לדיווח בהתאם. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. יתר תביעותיו הכספיות של התובע - נדחות. כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות משפט של התובע ובשכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום. חוזההסכם קיבוצי