1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית הדין האזורי, בו נדחתה תביעת המערער, שעניינה הליך משמעתי שננקט נגדו על-ידי המשיבה. ההליך המשמעתי נגד המערער 2. המערער עובד ברשות העתיקות (להלן - הרשות), בתפקיד ארכאולוג חופר. ביום 11.3.1992 הגיש הסמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש ברשות, תלונה משמעתית כנגד המערער, וביקש "לכנס את ועדת המשמעת עפ"י פסקה 33 להסכם העבודה הקיבוצי המיוחד הנהוג ברשות העתיקות ולדון במקרה זה". התלונה התייחסה לשימוש בלתי חוקי ברכב הרשות, פגיעה בעבודת הרשות ואי-מילוי הוראות. ועדת המשמעת דנה בתלונה נגד המערער (תיק מס' 1/93) בימים 29.2.1993 ו-27.4.1993. חברי הוועדה היו ה"ה דוד שטרנפלד, יובל גורן ו-שרי ארד. הוועדה שמעה עדויות, ובתום הדיון החליטה להטיל על המערער עונש של נזיפה. סמכויות בנושא המשמעת ברשות העתיקות 3. ועדת המשמעת ברשות הוקמה על-פי ההסכם הקיבוצי המיוחד ברשות מיום 20.1.1993 (להלן - ההסכם הקיבוצי), אשר נקבעו בו הוראות אלה הנוגעות לענייננו: "3. תחולת הוראות התקשי"ר מבלי לגרוע מכלליות האמור בהסכם זה, כל הוראות קיבוציות, או אישיות, של התקשי"ר, ההסכמים, ההסדרים הנהוגים ונוהלי העבודה שהיו קיימים או מחייבים, ואשר הסדירו את עבודתם ותנאיהם, במובנם הרחב ביותר, של עובדים שהועברו לרשות, וכפי שיעודכנו מפעם לפעם, ימשיכו ויחולו ביחסים בין הצדדים להסכם זה וביחסים בין הרשות וכלל עובדי הרשות, בשינויים המחוייבים כשלכל גוף הפועל ע"פ התקשי"ר יפעל גוף מקביל ברשות ככל שהוא דרוש למעט בית דין למשמעת. אלא אם הוסכם אחרת בהסכם קיבוצי זה או בהסכם קיבוצי אחר, שייחתם בין הצדדים. לעניין זה, בכל מקום שבו מדובר על המדינה, יבוא במקומה 'הרשות'; במקום השר ו/או נציב שרות המדינה ו/או נציבות שירות המדינה, יבוא 'מנהל הרשות' במקום האחראי או הממונה, יבוא 'מנהל הרשות או מי שהוסמך על ידו'; ובמקום הסתדרות עובדי המדינה או נציגות עובדי המדינה, יבוא 'הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח (המח"ר)'." (ההדגשה הוספה). "32. משמעת הצדדים מאמצים את האמור בתקשי"ר בפרק זה בשינויים המחוייבים מהקמת הרשות. 33. ועדת משמעת א. נושאים בטיפול ועדת המשמעת ועדת המשמעת הוקמה כדי לשפוט עובדים על עבירות משמעת לפי הרשימה של עבירות שמופיעה להלן: מעשה או התנהגות שפגעה ברשות העתיקות ו/או איננה הולמת את מעמדו ותפקידו של העובד. לא קיים את המוטל עליו כעובד הרשות על-פי נוהג, חוק, תקנה או הוראה כללית או מיוחדת שניתנו כדין ו/או התרשל בקיום [המוטל?] עליו כאמור; התנהג התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו או בקשר איתו. השיג את מינויו ברשות העתיקות במסירת ידיעה כוזבת ו/או העלמת עובדה הנוגעת לענין או שימוש באיומים או בכוח או באמצעים פסולים אחרים. הורשע על עבירה שיש עמה קלון. ב. חברי הוועדה 1. נציג הנהלה - יו"ר. 2. נציג משאבי אנוש - מרכז הוועדה. 3. נציגות ההסתדרות. ג. - ו ... ז. החלטות הוועדה ויישומן אמצעי המשמעת אשר ועדת המשמעת רשאית לנקוט הם אחד או אחדים מאלה: א. התראה. ב. נזיפה. ג. הפקעת משכורת בסכום שתקבע הוועדה ושלא יעלה על החלק השנים-עשר ממשכורתו החודשית של העובד לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים. לעניין פסקה זו 'המשכורת החודשית' - המשכורת הקובעת שלפיה היתה משתלמת קצבתו של העובד אילו יצא לקצבה ביום מתן ההחלטה. ד. העברתו של העובד - בתיאום עם מנהל התחום או מי שמנהל התחום מינה לכך - למשרה אחרת או למקום עבודה אחר, ברשות, בהגבלת זמן, או ללא הגבלת זמן. ה. שלילת זכויות הוותק, כולן או מקצתן, הכל לתקופה שתקבע, ובלבד שלא תעלה על שנה אחת. ו. הורדה בדרגה או הקפאתה, במידה שתיקבע ולתקופה שתיקבע, ובלבד שלא תעלה על שנה אחת. ח. ערעור על החלטת הוועדה ערעור על החלטת הוועדה יוגש עד 30 יום מיום קבלת החלטת ועדת המשמעת ליו"ר מועצת הרשות. החלטת יו"ר מועצת הרשות תינתן בהקדם האפשרי לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, תהא סופית ולא יהיה ניתן לערער עליה. הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע החלטת הוועדה אלא אם הוגשה בקשה לעיכוב ההליך." 4. הרשות הוקמה כתאגיד על-פי חוק רשות העתיקות, התשמ"ט-1989. על-פי סעיף 21(ב) לחוק, "תנאי עבודתם של עובדי הרשות, שכרם, תקניהם וסדרי קבלתם לעבודה יהיו כשל עובדי המדינה, בשינויים המחוייבים, שנקבעו בידי הרשות באישור השר [שר החינוך והתרבות] ושר האוצר". בסעיף 31(ב) לחוק נקבע כדלקמן: "(ב) חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963, יחול על עובדי הרשות כאילו היו עובדי המדינה; לענין זה יבוא שר החינוך והתרבות במקומו של השר בכל מקום שמדובר בחוק האמור בשר, והמנהל יבוא במקום המנהל הכללי בכל מקום שמדובר בו בחוק האמור." הוראות חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 5. תחולת חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת), על גופים מחוץ לשירות המדינה, נעשית בכמה דרכים. יש וחוק מחיל הוראות מסוימות מתוך חוק המשמעת על גופים אחרים בשירות הציבורי, תוך הקמת בית-דין למשמעת לעובדי אותם גופים, אך למעט ועדת משמעת (ראה חוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח1978, סעיפים 2 ו-20). יש וחוק המשמעת חל על עובדי גוף מבוקר, על-פי החלה בהתאם לסעיף 75 לחוק המשמעת. במסגרת זו, יש והחוק חל בתיאומים ובשינויים, אך לאותם גופי השיפוט המשמעתיים שבחוק המשמעת (בית הדין למשמעת ו-ועדת משמעת), יש סמכות שיפוט אף כלפי עובדי אותו גוף מבוקר (ראה לדוגמה הודעה על החלת חוק המשמעת על עובדי המוסד לביטוח לאומי שפורסמה בילקוט הפרסומים תשכ"ה, ע' 2666). במסגרת זו, יש גם והחוק חל בתיאומים ובשינויים, אך תוך כדי הקמת ערכאת שיפוט משמעתית מיוחדת לעובדי אותו גוף מבוקר (ראה לדוגמה הודעה על החלת חוק המשמעת על עובדי רשות השידור שפורסמה בילקוט הפרסומים תשכ"ט, ע' 1932). יש וחוק המשמעת (כולל גופי השיפוט המשמעתיים, שבחוק המשמעת), חל על עובדי תאגיד על-פי הוראות ישירות בחוק המקים את התאגיד, הכוללות אף תיאומים ושינויים, דוגמת סעיף 52 לחוק רשות שדות התעופה, התשל"ז-1977. בכל הדוגמאות והמקרים האמורים, השיפוט המשמעתי על העובדים בשירות הציבורי, הוא שיפוט המושתת על הוראות החוק או הוראות על-פיו, ואין על-כן נפקות להוראה הסכמית הסותרת את ההוראות האמורות או הגורעת מהן. 6. נוסיף, כי גופי השיפוט המשמעתיים על-פי חוק המשמעת, הם "בית-דין למשמעת" (סעיף 2 לחוק) ו"ועדות משמעת" (סעיף 19 לחוק). כמו כן, הוענקו אף לשר ולמנהל הכללי סמכויות לנקוט באמצעי משמעת (סעיף 31 לחוק). ועדות המשמעת אינן מוסמכות לשפוט עובדים על כל סוגי עבירות המשמעת (סעיף 19(א) לחוק המשמעת). סוגי העבירות אשר ועדות משמעת מוסמכות לדון בהם, נקבעו בתקנות שירות המדינה (משמעת) (עבירות משמעת לענין סעיף 19 לחוק), תשכ"ד-1963. אמצעי המשמעת אשר ועדות משמעת מוסמכות לנקוט בהם, פורטו בסעיף 25 לחוק, והם אינם כוללים את כל אמצעי המשמעת אשר בית הדין למשמעת מוסמך לנקוט בהם, על-פי סעיף 34 לחוק המשמעת. כמו כן, עובד הרואה עצמו נפגע על-ידי אמצעי משמעת שהחליטה עליו ועדת משמעת - למעט התראה - רשאי לערער על כך לפני בית הדין למשמעת (סעיף 29(א) לחוק המשמעת), בעוד שהערעור על החלטת בית הדין למשמעת הוא לפני שופט של בית המשפט העליון כדן יחיד (סעיף 43(א) לחוק המשמעת). ההליך בבית הדין האזורי 7. לאחר הטלת עונש הנזיפה על המערער, על-ידי ועדת המשמעת ברשות (ראה פסקה 2 לעיל), הגיש המערער תובענה בבית הדין האזורי, בה טען, בין השאר, כנגד חוקיות הרכבה של ועדת המשמעת ברשות ושל ערכאת הערעור על החלטת ועדת המשמעת. המערער ביקש להצהיר על בטלות הוראות אלה, "ככל שהן נוגדות את הוראות חוק הרשות וחוק שירות המדינה." עתירת המערער בבית הדין האזורי היתה - "להצהיר על בטלות ההליך שננקט נגד התובע בועדת המשמעת של הרשות ועל בטלות סעיפים 3 ו-33 להסכם במלואם או בחלקם או לחילופין על אי תחולת סעיף 33 על מקרהו של התובע." 8. הרשות הגישה כתב הגנה ובו טענה, בין יתר טענותיה, בדבר תוקפן של הוראות ההסכם הקיבוצי ברשות (ראה פסקה 3 לעיל). 9. הפלוגתא היחידה בין הצדדים, בדיון שהתקיים אצל רשמת בית הדין ביום 20.10.1993, היתה "האם על בית הדין להצהיר על בטלות הליך המשמעת שנוהל כנגד התובע מן הטעמים כמפורט על-ידי התובע בכתב התביעה (סעיף 12)". לאחר מכן, בית הדין הורה על הגשת סיכומים בכתב "בנושא כולו כולל שאלת סמכות בית הדין לעבודה לדון בתביעה". 10. בפסק-דינו פירט בית הדין האזורי את טיעוני הצדדים, וקבע כדלקמן: "9. לאחר שבית הדין שקל את טענות הצדדים מגיע בית הדין למסקנה כי הדין עם הנתבעת, וכי אין לבית הדין, בשלב זה, לפחות, לדון בתובענתו של התובע, וזאת בין אם יש לראות את חוק המשמעת כחל בלעדית על ההליך המשמעתי שננקט נגד התובע, ובין אם יש לראות את הוראות סעיף 33 להסכם הקיבוצי כקובע את המסגרת של אותו הליך. נסביר את מסקנתנו: א. באם הוראות חוק המשמעת גוברות על הוראות ההסכם הקיבוצי, כפי שאכן טוען בא-כוח התובע, כי אז אין לבית הדין להתערב בהליך המשמעתי, בכל אופן, לא בשלב אליו הגיע אותו הליך, דהיינו, לאחר מתן החלטת ועדת המשמעת. אכן נכון הוא כי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 מעניק לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית בתובענות בין עובד לבין מעביד שעילתם ביחסי עבודה, אולם חוק המשמעת קובע סידור מיוחד, LEX SPECIALIS, השולל את התערבותו של בית הדין בכל הקשור להליך המשמעתי. ב. זאת ועוד: התובע לא מיצה את ההליכים שנקבעו בחוק המשמעת לביקורת על החלטותיה של ועדת המשמעת. אין לנו צורך להחליט בשאלת סמכותו של בית הדין אילו הוגשה תובענה לסעד הצהרתי או לסעד במסגרת צווי מניעה במהלך הדיון בוועדת המשמעת. כאשר התובע טוען לאפסות ההליך או כנגד הרכב הוועדה. משבחר התובע להמתין עד למתן החלטתה של ועדת המשמעת, עליו לפעול במסגרת הסידורים שנקבעו בחוק עצמו ולהגיש ערעור לבית הדין למשמעת, כאשר במסגרתו הוא יהיה רשאי להעלות טענותיו כנגד הרכבה של הוועדה, אין הוא יכול לפנות לבית הדין לעבודה, ולעקוף את הוראות החוק האמורות. ג. כל זאת בהתאם לטענת התובע כי אכן חל חוק המשמעת על עניינו, ואין תוקף להוראות ההסכם הקיבוצי הסוטות מהוראות החוק. ואולם, גם אם בית הדין יגיע למסקנה כי הוראות ההסכם הקיבוצי חלות בלי קשר להוראות חוק המשמעת, גם אז אין לבית הדין לדון בתובענה בשלב זה. על-פי ההסכם הקיבוצי, קיימת זכות ערעור ליו"ר המועצה של הנתבעת. כל עוד התובע לא מיצה את ההליכים העומדים לזכותו במסגרת ההליכים הפנימיים על-פי ההסכם, לא יעתר בית הדין לתביעתו להתערבות חיצונית בהליכים. 10. לאור התוצאה האמורה, אין צורך להחליט בעניין חברותו של מר שטרנפלד בוועדה... 11. התוצאה היא כי התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק." הטיעונים בהליך הערעור 11. הטענות העיקריות של בא-כוח המערער לפנינו הן כדלקמן: (א) ההליך המשמעתי שננקט על-ידי הרשות כנגד המערער היה בטל, ועל-כן אין מגבלה של ערעור באשר לסמכותו של בית הדין האזורי לדון בעניין; (ב) אילו היה המערער ממצה את ההליכים על-פי ההסכם הקיבוצי במסגרת הרשות, היתה יכולה להיטען נגדו טענה של השתק ומניעות, אם היה מעורר בבית הדין לעבודה את נושא חוסר הסמכות של ועדת המשמעת; (ג) לבית הדין לעבודה סמכות לדון בסעדים אשר ביקש המערער בבית הדין האזורי. עתירתו העיקרית של בא-כוח המערער בערעור שלפנינו, היתה "לקבוע כי הנושא נשוא תיק נג/522-3 הוא בסמכותו של בית הדין ולהכריע גם לגופו של עניין על-פי טיעוני הצדדים בסיכומיהם". 12. בא-כוח הרשות תמך בפסק-דינו של בית הדין האזורי, וטען לתקפן של הוראות ההסכם הקיבוצי, וכן לתוקפו של ההליך המשמעתי אשר ננקט כנגד המערער בוועדת המשמעת של הרשות. לטענתו, היה על המערער להביא את טענותיו לפני ערכאת הערעור לפי ההסכם הקיבוצי או לפני בית הדין למשמעת, אך לא לפני בית הדין לעבודה, מה גם שהמערער לא עורר בוועדת המשמעת טענת חוסר סמכות. האם לבית הדין לעבודה סמכות לדון בעניין? 13. התובענה אשר הגיש המערער בבית הדין האזורי, היא תובענה של "סכסוך היחיד" במסגרת סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. סעיף זה מקנה לבית הדין האזורי סמכות ייחודית לדון "בתובענות בין עובד... למעביד... שעילתן ביחסי עובד ומעביד". 14. ההליך המשמעתי אשר ננקט נגד המערער, נשען על הוראות ההסכם הקיבוצי. ההוראות האישיות שבהסכם קיבוצי זה, רואים אותן כחוזה עבודה בין המערער לבין הרשות (סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957). על-פי סעיף 21 לאותו חוק, "זכויות עובד הקבועות בחוק יכול הסכם קיבוצי להוסיף עליהן אך לא לגרוע מהן" (ראה גם סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). השאלה הטעונה הכרעה בהליך בבית הדין האזורי היא: האם ההסכם הקיבוצי, בנושא המשמעת, גרע או אולי הוסיף על הקבוע בסעיף 31(ב) לחוק רשות העתיקות, התשמ"ט-1989. 15. עמדתו של המערער בסיכומיו בבית הדין האזורי היתה, כי סעיפים מסויימים בהסכם הקיבוצי, נוגדים את הוראות החוק, ועתירתו היתה להצהיר על "בטלות סעיפים בהסכם הקיבוצי ככל שהם שוללים זכויות שהוקנו לעובד בחוק" (ההדגשה הוספה). עתירתו זו של המערער מעוגנת במסגרת הסעיפים 19 ו-21 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, ומכאן - שהיא במסגרת סמכותו של בית הדין לעבודה. כך גם נקבעה הפלוגתא בין הצדדים בדיון המוקדם ביום 20.10.1993 (ראה פסקה 9 לעיל). 16. על-פי מהותו, תוכנו ותוקפו של הסכם קיבוצי (הנחתם בין המעביד לבין ארגון העובדים), נראה לנו כי אין למנוע מעובד מלטעון כנגד תוקפה של הוראה בהסכם קיבוצי החל עליו, ככל, שלטענתו, ההוראה לוקה בסתירה לחוק או אינה מתיישבת עם הוראות החוק או על-פיו. משום כך, אנו סבורים שבעצם השתתפותו של המערער בהליך המשמעתי נגדו, אין כדי למנוע ממנו מלטעון לאחר מכן בבית הדין לעבודה, טענה הנוגעת לחוקיות ההליך. 17. מקבלים אנו את טענת בא-כוח המערער, כי אילו הגיש המערער ערעור על החלטת ועדת המשמעת לפני יו"ר מועצת הרשות, על-פי ההסכם הקיבוצי, היתה עשויה להשתמע מכך "הודאה" בתוקפה של הוראה אשר, לטענתו, היא אינה תקפה. 18. כמו כן, איננו מייחסים, בעניין שלפנינו, משמעות לעובדה שהמערער לא הגיש ערעור על החלטת ועדת המשמעת, אל בית הדין למשמעת, על-פי הוראות סעיף 29(א) לחוק המשמעת, בעת שיש לו טענה כלפי עצם חוקיות ההליך. נוסיף, כי עיון ברשימת עבירות המשמעת שבסמכות ועדת המשמעת ברשות (סעיף 33(א) של ההסכם הקיבוצי), מעלה כי אלה אינן כשל העבירות שהן בסמכות השיפוט של "ועדת משמעת" שהוקמה על-פי סעיף 19 לחוק המשמעת (ראה פסקה 6 לעיל), כמו כן, הוענקה לוועדת המשמעת ברשות סמכות ענישה אשר היתה בעבר בידי "ועדת המשמעת" על-פי חוק המשמעת (שלילת זכויות הותק - סעיף 25(5) לחוק המשמעת), אך בוטלה לאחר מכן (סעיף 5 לחוק שירות המדינה, (משמעת) (תיקון מס' 7), התשמ"ג-1983). נוסף לכך, ההרכב של ועדת המשמעת ברשות שונה מהרכב ועדת המשמעת כמפורט בסעיפים 19 עד 21 לחוק המשמעת. 19. לאור האמור בפסקה 16 לעיל, מסקנתנו היא כי לבית הדין לעבודה סמכות לדון בעתירות המערער. משהיגענו למסקנה זו, אין אנו סבורים כי עלינו - כערכאת ערעור - להכריע בשאלות לגופן הנוגעות לתוקף הוראות ההסכם הקיבוצי ותוקף ההליך המשמעתי שהתנהל לפני ועדת המשמעת. באלה צריכה לדון ולהכריע, תחילה, הערכאה הדיונית. 20. לאור זאת, אנו מחליטים לקבל את הערעור ולהחזיר את העניין אל בית הדין האזורי, למען יכריע בתובענה על-פי הפלוגתה שבין הצדדים (ראה פסקה 9 לעיל), ועל-פי עתירות המערער בכתב התביעה ובסיכומים בתובענה. מאחר וההליך בבית הדין האזורי נפתח ביום 8.6.1993, ידון בית הדין האזורי בהליך, מחוץ לתור הדיונים, ויתן את הכרעתו בו בהקדם. סיכום 21. הערעור מתקבל כמפורט בפסקה 20 לעיל. 22. אין אנו פוסקים הוצאות בהליך הערעור, אולם בית הדין האזורי יביא בחשבון בפסק-דינו גם את הליך הערעור, לעניין פסיקת ההוצאות. חוזהעתיקותהסכם קיבוצי