מבוא 1. השאלה העיקרית שמתעוררת בתובענה זו היא כיצד נכון לראות את מעמדו של תובע מס' 1 (שייקרא להלן: "התובע"), אשר עבד בבית ספר שהבעלות בו הועברה מנתבעת מס' 3 (שתיקרא להלן: "עמל"), אל נתבעת מס' 2 (שתיקרא להלן: "עתיד"), כאשר עם העברת הבעלות, הפסיקה עמל את העסקת כלל העובדים שלה בבית הספר, ואילו עתיד - החלה להעסיק את מרבית העובדים שעבדו לפני כן, אך לא את התובע. 2. לדעתי, ראוי היה שהפתרון לשאלה האמורה יושג תוך הסכמה בין כלל הנוגעים בדבר. אולם, לצערי, נסיונות שלי להביא את הצדדים להסכמה שתייתר את ההתדיינות - לא צלחו. גם מו"מ שנוהל בין הצדדים בתחילת ההתדיינות - לא הביא להסכמה. צר לי על כך. תמצית ההליכים בתובענה 3. ההתדיינות בבית הדין החלה עם הגשת בקשה למתן סעד זמני על ידי התובעים. הבקשה היתה מכוונת כנגד נתבעת מס' 1 (שתיקרא להלן: "המועצה"), וכנגד עתיד בלבד. 4. סמוך לאחר הגשת הבקשה ועוד בטרם הדיון בה - הגישו התובעים את כתב התביעה המקורי, אשר גם הוא היה מכוון כנגד שתי המשיבות בבקשה בלבד (המועצה ועתיד). 5. הן הבקשה למתן סעד זמני והן כתב התביעה המקורי, עסקו בעתירת התובעים לאכוף על הנתבעות המקוריות, את המשך יחסי העבודה עם התובע. עם זאת, התובעים לא טענו כי היו יחסי עבודה בין התובע לבין המועצה. הטענה היתה כי התובע עבד אצל עמל, וכי שתי הנתבעות המקוריות, פיטרו אותו מעבודתו האמורה, בפיטורים שאינם כדין ודינם להתבטל. 6. בעת הדיון בבקשה למתן סעד זמני, הגיעו הצדדים דאז (כלומר - התובעים, המועצה ועמל), להסכמה דיונית שלפיה לא התקיים דיון באותה בקשה. הוסכם שהתובעים יהיו זכאים להגיש כתב תביעה מתוקן, הוסכם גם שהדיון בתביעה העיקרית ינוהל בדרך מזורזת ככל האפשר, לאחר שהתובעים יוכלו להגיש תצהירים נוספים מטעמם והנתבעות (דאז) יגישו תצהירים מטעמן. ההסכמה בין הצדדים קיבלה תוקף של החלטה, ונקבע כבר מועד לישיבת הוכחות בתובענה העיקרית. 7. התובעים אכן הגישו כתב תביעה מתוקן. כתב התביעה המתוקן היה שונה מהמקורי בשני עניינים עיקריים; האחד - גם עמל נוספה בו כנתבעת נוספת, והסעדים שהתבקשו - הופנו גם כלפיה. השני - התובעים כללו בתביעתם עתירה לסעד חלופי - סעד כספי, במקרה שלא יוחלט על אכיפת המשך יחסי העבודה. 8. מאחר שעמל, אשר היתה כעת נתבעת בתובענה, לא היתה שותפה להסכמה הדיונית שהושגה בטרם הגשת כתב התביעה המתוקן, ניתנה לה ההזדמנות להתנגד לאותה הסכמה. היא לא התנגדה. 9. התוצאה היתה שהתובענה העיקרית היתה אמורה להידון בדרך מזורזת, אלא שלא כך היה. 10. אמנם, אף שהתקבלו בקשות שונות שהוגשו בענין הארכת מועדים להגשת כתבי הגנה ותצהירים - אותן הארכות לא הצריכו את דחיית ישיבת ההוכחות שנקבעה. אולם, במקום שתהיה ישיבת הוכחות אחת, כפי שתוכנן מלכתחילה (וכפי - שלדעתי - היה ניתן להסתפק בה), התקיימו שלוש ישיבות. 11. ישיבת ההוכחות הראשונה - הופסקה, בשל כך שלא היה ניתן להמשיך אותה, לאחר שנציגי הציבור עזבו אותה (כנראה - בשל השעה המאוחרת). נסיון שלי לתאם עם ב"כ הצדדים מועד קרוב לישיבת הוכחות נוספת, לא הצליח, כך שנקבע מועד שאינו קרוב. 12. עוד בטרם הגיע המועד שנקבע לישיבה השניה - התברר כי יש לדחות אותו, בשל כך שאחת העדות לא היתה יכולה להגיע. המלצות שלי לנסות לייתר את עדותה - לא התקבלו על הצדדים, והישיבה נדחתה למועד אחר. גם ישיבת ההוכחות השניה, שהחלה כמתוכנן במועד הנדחה - נקטעה בטרם סיומה, והפעם - בשל כך שאחד מנציגי הציבור עזב את הישיבה. גם עם קטיעת אותה ישיבה, ניסיתי לקבוע מועד קרוב לישיבה שלישית - אך שוב - לא היה מועד קרוב שהתאים לצדדים, כך שנקבע מועד שאינו קרוב. 13. הישיבה השלישית - נמשכה עד סיום ההוכחות. בתום הישיבה, נקצבו (בהסכמת הצדדים) מועדים להגשת סיכומים בכתב. אולם - הן התובעים, הן עתיד והן המועצה - לא עמדו במועדים המקוריים להגשת הסיכומים. 14. במהלך שלב הגשת הסיכומים, התעוררה שאלה צדדית נוספת, שכן לסיכומי התובעים צורף מסמך אשר עתיד ביקשה להוציאו מהסיכומים. בקשה זו - התקבלה. 15. האמור בסעיפים 10-13 לעיל - מלמד מדוע ההתדיינות בתובענה לא היתה בדרך "מזורזת" כפי שהיתה אמורה להיות. בשל כך, כבר לא נחפזתי במתן פסק הדין. עם זאת, מאז הגשת הסיכומים האחרונים (סיכומי המועצה) ועד היום - חלף זמן רב מאד, מעבר לזה שיכול להיות מוצדק רק בשל התארכות ההתדיינות שהיתה לפני כן. אני מתנצל בפני הצדדים על משך הזמן הרב שבו הם המתינו לפסק דין. אלה העובדות 16. בתחומי המועצה מצוי בית ספר רב-תחומי שש שנתי (חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, שייקרא להלן: "בית הספר" או: "בית הספר בזרזיר"). המועצה משמשת כרשות החינוך המקומית בעניינו של בית הספר, ועליה מוטלת האחריות להפעלתו. עד שנה"ל תשע"א, נחשבה כל אחת מהחטיבות בבית הספר, כבית ספר נפרד; לכל חטיבה היה סמל מוסד נפרד במשרד החינוך. בשנה"ל תשע"ב, כפי הנראה, אוחדו הסמלים. עם זאת, ההתייחסות של הצדדים לתובענה זו אל שתי החטיבות, גם במהלך התקופה שעד שנה"ל תשע"א, היתה - בדרך כלל - התייחסות כאילו מדובר בבית ספר שש-שנתי אחד. 17. במשך שנים לא מעטות (כנראה מאז הקמת בית הספר בשנת 1988), הופעל בית הספר על ידי עמל, על פי הסכם התקשרות בין המועצה לבין עמל. 18. חלק מהגורמים במועצה (כגון - מי שהיה יו"ר ועדת החינוך במועצה), וחלק מתושבי המועצה, לא היו מרוצים מכך שההתקשרות בין המועצה לבין עמל - נמשכת. לגורמים אלה, היו טענות כנגד אופן הפעלתו של בית הספר על ידי עמל. העניינים נדונו במליאת המועצה, אך ההתקשרות עם עמל - נמשכה. 19. בענין זה, הוגשה ביום 9/5/10, עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (בתיק 11394-05-10), אשר בה ביקש מי שהיה יו"ר ועדת החינוך במועצה, לחייב את ראש המועצה לפרסם מכרז לשם איתור מועמדים להפעלת בית הספר התיכון. המשיבים בעתירה היו ראש המועצה, המועצה עצמה, עמל, ומשרד החינוך. ביום 14/7/10, נתן בית המשפט לעניינים מנהליים תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לעתירה האמורה, אשר לפיה - היה על המועצה להודיע לעמל על סיום ההתקשרות עמה, ולצאת במכרז לשם הפעלת בית הספר התיכון, החל משנת תשע"ב. 20. אכן, ביום 13/1/11, פרסמה המועצה מכרז להפעלת בית הספר. הן עמל והן עתיד היו בין מי שהגישו הצעות למכרז האמור. במהלך קיום המכרז, התעוררה מחלוקת בין עתיד מצד אחד, לבין המועצה ועמל מצד שני, בדבר קיום תנאי המכרז על ידי עמל. המחלוקת נדונה בעתירה מנהלית, שהוגשה על ידי עתיד לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (עת"מ 15482-05-11). במהלך דיון שהתקיים באותה עתירה, ביום 26/5/11, נאמרו מפי בא כחה של עמל באותה עתירה (עו"ד שי תקן) ומפי בא כחה של עתיד באותה עתירה (עו"ד אריאל פלביאן), בין השאר, הדברים הבאים: "עו"ד תקן: הגענו להסכמה לפיה הסוגיה המשפטית האחת והיחידה של נושא הערבות האם הצעתנו צריכה להיפסק בגין הערבות כפי שהוגשה ואם לאו תוכרע כאן ... אני מבקש מחברי שבמקרה שלא נהיה צד בענין, שתהיה נכונות של הזוכה לקלוט את המורים והעובדים המועסקים כיום על ידי עמל. עו"ד פלביאן: ההסכמה קיימת כפי שחברי תיאר אותה. בית המשפט יכריע בענין הערבות שהוגשה ... לגבי ענין העובדים, בהנחה שעתיד תזכה במכרז, היא הבהירה שהיא מתכוונת להעסיק את המורים והעובדים. הכוונה היא לקלוט אותם בשירותינו ולהמשיך באותו סגל של מורים ועובדים, הכוונה היא להעסיק אותם אבל אין כוונתי להשלים חובות עבר. עו"ד תקן: מקובל עליי.". לאחר מכן - לבקשת כל הצדדים לאותה עתירה, ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכמות שאליהם הגיעו עמל ועתיד. (בית המשפט היה אמור עדיין להכריע בנושא הערבות, שאינו לענייננו). ביום 26/5/11 ניתן בבית המשפט המנהלי בנצרת פסק דין משלים בעתירה האמורה, שבו נפסלה מועמדותה של עמל במכרז האמור. 21. התובע הוא חבר בתובע מס' 2 (שייקרא להלן: "ארגון המורים"). 22. התובע כיהן בעבר הרחוק בתפקידי חינוך והדרכה בחיל האוויר, ולבסוף הוא היה גם קצין ההדרכה הראשי של בית הספר הטכני והמנהל הפדגוגי של בית הספר הטכני. לאחר מכן, עבד התובע כעובד של עמל וכיהן מטעמה כמנהל בית הספר "נופרים" בטבריה. 23. בין התובע לבין עתיד יש מחלוקת בדבר הנסיבות שהביאו את התובע להפסיק לנהל את בית הספר "נופרים". ההכרעה במחלוקת זו - אינה רלוונטית לתובענה הנוכחית. אולם, ייתכן שיש לענין הפסקת עבודתו של התובע כמנהל בית הספר "נופרים", קשר כלשהו לאי-רצונה של עתיד להעסיק את התובע אצלה. לפיכך, אתייחס לענין זה בקצרה. במהלך שנה"ל תש"ע, היו פרסומים באמצעי תקשורת שונים על כך שבעקבות בדיקת המבקר הפנימי של עמל, התגלו אי-סדרים בתפקודו של התובע. מכל מקום, עמל בדקה את הענין והגיעה למסקנה שאין להטיל ספק בטוהר מידותיו של התובע. עמל היתה שבעת רצון גם מתפקודו הפדגוגי של התובע. עם זאת, התובע החליט שלא להמשיך לנהל את בית הספר "נופרים" ובשל כך - ניסתה עמל למצוא לו תפקיד הולם בבית ספר אחר. 24. כאמור כבר לעיל בתחומי המועצה נשמעו טרוניות כנגד תפקודה של עמל בניהול בית הספר בזרזיר. כדי לנסות לסייע לשיפור התפקוד האמור, הציעה עמל לתובע לעבור לעבוד כמנהל בית הספר בזרזיר. התובע נענה להצעה, והחל משנת הלימודים תשע"א, כיהן התובע כמנהל מקיף של בית הספר השש-שנתי. היקף משרתו של התובע היה 150% (36/24). העברתו של התובע לנהל את בית הספר, לא הביאה להפסקת כהונת המנהל הקודם. המנהל הקודם, ד"ר פואז פואז, המשיך לעבוד כמנהל החטיבה העליונה (כיתות י'-י"ב). כפי הנראה, התקציב שקיבלה עמל כדי להפעיל את בית הספר, לא הועלה בעקבות העברת התובע לכהן כמנהל בית הספר. לפיכך, עתיד ראתה את משרתו של התובע כמשרה "על תקנית". אעיר כי גם דו"ח שנכתב על ידי יועץ שביקר בבית הספר מטעם המועצה או מטעם עמל, דו"ח שמטרתו היתה, כנראה, לסייע לעמל לזכות במכרז להפעלת בית הספר, ציין את משרתו של התובע בבית הספר כמשרה "מעל התקן" במינוי שנעשה "ביוזמת רשת עמל ובמימונה". מנגד - אציין כי על פי עדותה של גב' נורית ולנסי, יו"ר המחלקה הפרופסיונלית בארגון המורים (עדות שעוד אעסוק בה להלן, והיא מקובלת עלי במלואה), מקובל בבתי ספר שש-שנתיים, שיש בהם מנהלים כפי שהיה בשנה"ל תשע"א בבית הספר בזרזיר; כלומר - מנהל חטיבת הביניים, מנהל החטיבה העליונה ומנהל נוסף של כלל בית הספר. מימון משרות המנהלים נעשה מתוך סל ניהול כללי שמוענק לבעלות על בית הספר, בהתאם למספר התלמידים ולמספר הכיתות בבית הספר, כך שאין הכרח להתייחס למשרתו של התובע כמשרה "על תקנית". (עם זאת, אעיר כי ברור שבלא העסקת מנהל כולל של בית הספר, נותרת יתרה גבוהה יותר בסל הניהול שבידי הבעלות, והיא יכולה להשתמש בה לצרכים אחרים). 25. על פי הנחיות משרד החינוך, המעוגנות גם בתקשי"ר עובדי הוראה, מנהל בית ספר אמור לעסוק גם בהוראה פרונטלית, במשך 6 שעות בשבוע. התובע, בתפקידו בבית הספר בזרזיר, לא עסק בהוראה פרונטלית כלל. הדבר היה באישורה של עמל. 26. בין הצדדים לתובענה (התובעים ועמל מצד אחד, והמועצה ועתיד מצד שני) - יש מחלוקת בשאלת מידת הצלחתו של התובע לקדם את בית הספר במהלך שנה"ל תשע"א. ההכרעה במחלוקת זו אינה נחוצה לשם הכרעה בתובענה, כך שהיא לא תוכרע כאן. 27. כאמור לעיל, ביום 26/5/11, ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בדבר פסילת הצעתה של עמל במכרז שפרסמה המועצה. על כן, באותה עת, כבר היה ברור שעמל לא תמשיך להפעיל את בית הספר. באותה עת, טרם היה ברור אם עתיד תפעיל את בית הספר. כשזה היה מצב הדברים, פנתה עמל אל ארגון המורים כדי לדעת כיצד לנהוג. מצד אחד - עמל ידעה שהיא לא תוכל להמשיך להעסיק את המורים שעובדים אצלה, כמורים בבית הספר בזרזיר. מצד שני - עמל לא רצתה להוציא מכתבי פיטורים למורים אלה, אלא היתה מעוניינת שתהיה הסכמה בדבר העברתם לעבוד אצל המפעיל החדש של בית הספר. גם ארגון המורים לא היה מעוניין בכך שיוצאו מכתבי פיטורים אל מורים אלה. 28. בשל הרצון המשותף של עמל ושל ארגון המורים, הגיעו גופים אלה להסכמה שלפיה לא יוצאו מכתבי פיטורים וכי המורים יוכלו לבחור אם לעבור לעבוד אצל המפעיל החדש של בית הספר, לאחר שייוודע מי הוא, ואשר יחתום על הסכם עם ארגון המורים, או אם לבקש להשתבץ בתפקיד אחר אצל עמל או אם להפסיק את עבודתו ולקבל פיצויי פיטורים (שייתכן כי יהיו מוגדלים, אם משרד החינוך יאשר זאת). ההסכמה האמורה קיבלה ביטוי בהסכם קיבוצי שנחתם בין ארגון המורים לבין עמל, ביום 31/5/11. בהסכם הקיבוצי האמור נאמר - בין השאר - כך: "הואיל ובשלב זה עולה כי בשנת הלימודים תשע"ב עמל לא תנהל את בית הספר ... והואיל והצדדים מסכימים כי ייחתם הסכם קיבוצי משולש, כנהוג, כאשר יוודע לצדדים מי ינהל את בית הספר ... לפיכך הוסכם והותנה כדלקמן: הצדדים מסכימים כל כל עובדי ההוראה בבית הסבפר יעברו לעבוד במועצה ו/או ברשת שתנהל את בית הספר... ולא יעבדו עוד ברשת עמל. לפיכך, כל עובדי ההוראה יפסיקו להיות עובדי עמל ביום 31.8.11. למרות האמור בסעיף 1, מורה שיבקש לא לעבור ... ויעביר בקשה בכתב עד ליום 9.6.11 על רצונו זה, ובכפוך לכך שיהיו לעמל שעות פנויות במקצוע בו לימד בבתי ספר ברדיוס של 30 ק"מ ובכפוף לאישור הפדגגוגיה, עמל תודיע לעובד על אפשרות הניוד לאחר 14 יום. ... בנוסף, עמל והארגון יפנו בבקשה למשרד החינוך לפיצויים מוגדלים עבור עובדים שיבקשו לסיים עבודתם ביום 31.8.11 ולא לעבור למועצה ו/או לבעלות אחרת ...". בהתאם לאותו הסכם קיבוצי, נשלח - ביום 31/5/11 - מכתב אל המורים עובדי עמל שעבדו בבית הספר, והתובע בכללם. כך, בין השאר, נאמר במכתב שנשלח לתובע: "הריני להודיעך כי היום נחתם הסכם קיבוצי בין ארגון המורים לבין רשת עמל ... בדבר העברת מורי בית הספר למועצה ו/או לבעלות אחרת ..." ככל שאינך רוצה לעבור לעבוד אצל מעסיק אחר, הינך זכאי/ת להודיע על כך לעמל בכתב, עד ליום 9/6/11 ועמל תבדוק אופציות לניודך, בהתאם להסכם הקיבוצי ... במידה ולא תמצא אפשרות לניוד, תוכל לבחור, אם לעבור לעבוד בבעלות החדשה שתנהל את בית הספר, או לקבל זכויותיך כמפוטר ...". 29. התובע, אשר קיבל את המכתב עוד באותו יום (31/5/11), הודיע תחילה לעמל כי הוא מעוניין להמשיך לעבוד כעובד של עמל. לא נמצאה אצל עמל משרה שהתאימה לתובע. לפיכך, חזר בו התובע מבקשתו לעמל להמשיך לעבוד כעובד שלה. התובע ראה את עצמו כמי שאמור להמשיך לעבוד בבית הספר בזרזיר. (אעיר כי אמנם - בהמשך, בחודש יולי 2011, פורסם מכרז לניהול בית ספר של עמל בעפולה, אך התובע - שידע על המכרז - לא היה מעוניין להגיש את מועמדותו לאותו מכרז. הוא לא היה מעוניין במשרה האמורה). 30. ביום 2/6/11, בישיבת ועדת המכרזים של המועצה - הוחלט לקבל את מועמדותה של עתיד במכרז להפעלת בית הספר. המועצה הודיעה על כך לעתיד במכתב מיום 2/6/11. 31. לאחר זכייתה של עתיד במכרז, החלו מגעים בין עתיד לבין ארגון המורים, בענין העברת המורים שלימדו בבית הספר, כעובדים של עמל - להיות מועסקים כעובדים של עתיד. עמדת ארגון המורים היתה, כפי שהיא בכל מקרה של העברת בעלות בבית ספר, שכל מורה שמעוניין להמשיך לעבוד בבית הספר - יוכל לעשות כך, כעובד של עתיד. 513 32. במהלך המו"מ בין עתיד לבין ארגון המורים, נוסחה טיוטה של הסכם שהיה מיועד להיחתם על ידי ארגון המורים, המועצה ועתיד. כותרתו של ההסכם, על פי הטיוטה, היתה "הסכם העברה לעובדי הוראה". אביא כאן מספר הוראות מהטיוטה הראשונית שנערכה לאותו הסכם: "2. מוסכם על כל הצדדים כי האחריות והניהול של בית הספר יועבר מעמל לעתיד החל מיום 1.9.11 (להלן: 'המועד הקובע') וכי מיום זה ואילך תחדל עמל להיות המעסיקה של המורים ששמותיהם מפורטים בנספחים א', ב', ג', ד' ועתיד תהיה המעביד של המוקים הנ"ל, המועסקים בדירוג עובדי הוראה ותקלוט אותם כעובדים. 3. המועצה מצהירה ומאשרת כי פרטים של המורים המפורטים בנספח א' ... היו עובדי עמל וקיבלו את מלוא התנאים והזכויות כמקובל ... עד למועד הקובע ... 4. ... 4.1 עתיד מאשרת ומצהירה ... שהמורים הקבועים בדירוג עובדי הוראה נתקבלו על ידה החל מהמועד הקובע כעובדים קבועים ובתפקידים, כמפורט בנספח א' לשנה"ל תשע"ב על כל המשתמע מכך, בכפוף לחריגים כמפורט להלן, בנספח ב' (ח.ל.ת., זכאים לפנסיה וכו'). רצ"ב כנספח א' רשימת המורים המועברים לרבות חריגים, לפי נספח ב' ... 4.2 ... 4.3 ... 4.4 למורה עובר תישמר הזכות להתפטר בדין מפוטר כתוצאה מחילופי המעבידים בתום שנה"ל תשע"ב ... ... 6. רשת עתיד מתחייבת ומצהירה בזה כי תנאי העבודה שיחולו על העובדים המועברים יהיו בהתאם להוראות ולנהלים החלים על עובדי הוראה ... 7. המורים המועברים יועסקו בתפקיד ובהיקף משרה כמפורט בנספחים ... 8. לקראת שנה"ל תשע"ג אם יהיה צורך בצמצומי משרות או פיטורין מסיבות אובייקטיביות של צמצום במספר תלמידים או צמצום מגמה יובא הנושא לדיון עם ארגון המורים. ... 15. במקרה של פיטורי עובד הוראה קבוע, יתנהל מו"מ בין רשת עתיד לארגון המורים, כנהוג במערכת החינוך ... ... 24. כל הצדדים מצהירים ומתחייבים כי הליך ההעברה של בית הספר לעתיד נעשה בהסכמה. ... 30. ... כל התחייבויותיה של עתיד בהתאם להסכם זה הינן בכפוף לכך שעתיד תקבל תקצוב ו/או שיפוי ממשרד החינוך.". לטיוטה האמורה צורפו גם נספחים, כפי שהיו אמורים להיות להסכם. נספח א' לטיוטת ההסכם, אשר כלל שמות של מורים קבועים שהיו מיועדים לעבור לעבוד אצל עתיד, כלל גם את שמו של התובע. 33. לשם המשך המו"מ ולשם הסדרת אופן תחילת הפעלת בית הספר על ידי עתיד, נקבעה להתקיים ישיבה בנוכחות נציגי עתיד, נציגי המועצה, נציגי בית הספר ונציגי ארגון המורים. הישיבה אכן התקיימה, ביום 19/6/11. ההתרחשויות שהיו בישיבה זו והדברים שנאמרו או שלא נאמרו בה - מצויים במרכז המחלוקת העובדתית בין הצדדים. בסעיפים 34-41 להלן, אתאר את העובדות הנוגעות לאותה ישיבה, כפי שעלה בידי לקבוע אותן, על פי הראיות (אזכיר כי כבר בסעיף 24 לעיל ציינתי שעדותה של גב' ולנסי מקובלת עלי במלואה. על כן, במקרים שהיו סתירות בין עדותה לבין עדויותיהם של עדים אחרים שהשתתפו בישיבה, קבעתי את העובדות על פי עדותה של גב' ולנסי). 34. בין המשתתפים בישיבה היו אלה: מטעם המועצה - ראש המועצה וכן עו"ד האשם דלאשה, בא כחה של המועצה. מטעם עתיד - ד"ר יואב רוזן מנהל בקרה ופיתוח בעתיד, עו"ד אדוה אנגל יועצת משפטית, גב' מירב קדוש מנהלת מדור שכר בעתיד. מטעם ארגון המורים - גב' נורית ולנסי (שנזכרה כבר בסעיף 24 לעיל), וגב' יעל לפר-ביטון מנהלת סניף צפון של ארגון המורים (שלא היתה נוכחת לאורך כל הישיבה). מטעם בית הספר - מר קאסם בכרי יו"ר ועד המורים, המורה מר סעיד שהואן וכן - התובע (שלא היה נוכח לאורך כל הישיבה). 35. הישיבה נמשכה מספר שעות. בתחילת הישיבה - הנוכחים הציגו את עצמם בפני האחרים. בעת ההצגה - התובע לא היה נוכח. הוא נכנס לאחר מכן. 36. כשעה לאחר תחילת הישיבה, יצאו ממנה הן התובע והן גב' לפר-ביטון, ונסעו לנצרת, למשרדי מחוז הצפון של משרד החינוך, כדי להיות נוכחים במכרז שקויים שם לאיוש משרת מנהל חטיבת הביניים בבית הספר. כשעה לאחר שיצאו - הם חזרו אל הישיבה, בזרזיר. 37. במהלך הישיבה, הן בעת שהתובע וגב' לפר-ביטון היו נוכחים בה, והן בעת שהם נעדרו ממנה, היה ויכוח בין נציגי עתיד לבין נציגי ארגון המורים, בענין ההתייחסות אל התובע בהסכם שהיה מיועד להיחתם בין הצדדים. בטרם אתייחס לוויכוח עצמו, אציין כי עתיד התנגדה להעסיק את התובע אצלה בבית הספר, וזאת על רקע העניינים הבאים: א. כפי הנראה, עתיד חששה שהיה פגם באופן הניהול של בית הספר "נופרים" על ידי התובע, וכי פגם זה עמד ברקע הפסקת כהונתו שם (ראו סעיף 23 לעיל). ב. עתיד סברה כי הישגיו של התובע בבית הספר בזרזיר - אינם מספקים (ראו סעיף 26 לעיל). עתיד אף סברה כי המועצה אינה מרוצה מהעסקתו של התובע בבית הספר. ג. בשל כך שמשרתו של התובע נראתה בעיני עתיד כבלתי תקנית, הבינה עתיד כי אם היא תעסיק את התובע בתפקידו בבית הספר, היא לא תקבל תקצוב לכך ממשרד החינוך, ויהיה עליה לממן את העסקתו ממקורותיה העצמיים (כפי שלמעשה מומנה משרתו של התובע על ידי עמל). עתיד סברה כי מימון כזה - יפגע בטיב החינוך שהיא מעניקה לתלמידיה (ראו סעיף 24 לעיל). יתרה מכך; בשל כך שהתובע לא עסק בהוראה פרונטלית (כאמור בסעיף 25 לעיל), ראה אותו ד"ר רוזן כאילו הוא עובד מנהלי. ד"ר רוזן סבור כי התובע לא היה יכול לעסוק בהוראה פרונטלית בבית הספר בזרזיר, בשל חוסר ידע מספיק בערבית, שהיא שפת ההוראה בבית הספר. 38. ארגון המורים, אשר באותה עת כבר היה מודע לכך שהתובע לא ימשיך לעבוד בעמל על אף הודעתו הראשונית של התובע לעמל (כאמור בסעיף 29 לעיל), עמד על כך שהתובע יוכל להמשיך לעבוד בבית הספר, כעובד של עתיד. בשל עמדתה של עתיד כנגד העסקת התובע, היה ארגון המורים מעוניין לכתוב בהסכם שהתעתד להיחתם, סעיף מיוחד שעוסק בהעסקת התובע, אף שבדרך כלל בהסכמים כגון זה, שנערכים על ידי ארגון המורים, אין סעיף מיוחד בעניינו של אחד המורים, אלא - כמצוטט באופן חלקי בסעיף 32 לעיל - יש הפניות אל רשימות של מורים שמצויות בנספחים להסכמים. עתיד התנגדה לקיומו של סעיף מיוחד בהסכם בעניינו של התובע. 39. בנוסף לוויכוח האמור בעניינו של התובע, ישבו צוותים של עתיד ושל ארגון המורים, עיינו בטיוטה המודפסת של ההסכם (טיוטה שצוטטה בחלקה בסעיף 32 לעיל), ועברו על סעיפיה. הצדדים הגיעו להסכמה בדבר תיקונים מסויימים בטיוטת ההסכם. התיקונים המוסכמים נכתבו בכתב יד על גבי הטיוטה. במקביל - נמשך הוויכוח בעניינו של התובע. 40. לאחר שהתובע וגב' לפר-ביטון שבו אל הישיבה (ממסעם לנצרת ובחזרה, כאמור בסעיף 36 לעיל), התנהל ויכוח לגבי התובע. ד"ר רוזן הביע התנגדות לכך שהתובע ייראה כעובד קבוע של עתיד (שמו של התובע - כזכור - היה בנספח א' לטיוטת ההסכם, הנספח העוסק בעובדים שאמורים לעבור לעבוד אצל עתיד כעובדים קבועים). במהלך הוויכוח האמור, הודיע התובע כי מבחינתו הוא מסכים ששנת הלימודים תשע"ב תהיה בעבורו, כעובד עתיד, בגדר "שנת נסיון", כך שהוא לא ייראה כעובד קבוע של עתיד בשנה"ל תשע"ב. משכך - הסכים גם ארגון המורים לכך שהתובע ייראה בשנה"ל תשע"ב כמי שהוא ב"שנת נסיון" אצל עתיד. ההסכמה האמורה של התובע ושל ארגון המורים, היתה יכולה לבוא לידי ביטוי בסעיף נפרד בהסכם בין הצדדים, אך עתיד, כזכור, התנגדה לקיומו של סעיף בהסכם שעוסק באופן ספציפי בתובע. על כן - לא ניתן ביטוי בכתב לאותה הסכמה. בהמשך הוויכוח, ביקש ד"ר רוזן כי התובע ייצא מהישיבה, מאחר שמדובר עליו באופן אישי. גב' ולנסי תמכה בבקשה זו, ולבקשתה - התובע אכן יצא מהישיבה. בהמשך - נמשך הוויכוח בענין קיומו של סעיף נפרד בהסכם שעוסק בעניינו של התובע. נציגות ארגון המורים הבהירו כי אם לא תהיה הסכמה להעסקת התובע על ידי עתיד - לא ייחתם ההסכם. עם זאת, לאחר שגב' ולנסי בדקה וראתה ששמו של התובע מופיע בנספח א' לטיוטת ההסכם, היא הבינה שאין צורך בסעיף ספציפי שעוסק בהסכמת עתיד להעסקת התובע, וארגון המורים ויתר על דרישתו להכללת סעיף ספציפי כזה. 41. בדרך כלל, כשיש ישיבה עם נציגי ארגון המורים בענין העברת בעלות בבית ספר, וכשבמהלך הישיבה נעשים שינויים בטיוטה המודפסת של ההסכם שהובאה לדיון, מוסכם שלאחר הישיבה יודפס נוסח חדש של ההסכם, אשר כולל את השינויים, ושיחתמו על הנוסח החדש. מאחר שהאווירה בישיבה שהיתה ביום 19/6/11 היתה עכורה (בעיקר או רק בשל הוויכוחים בעניינו של התובע), סברה גב' ולנסי כי עדיף שהחתימות ייעשו כבר על העותק המקורי של טיוטת ההסכם, כולל השינויים שנעשו בכתב יד, וכי במקביל - ייערך גם עותק נקי. גם נציגי עתיד הסכימו לחתום על הטיוטה המשופצת (כולל השינויים בכתב יד), והטיוטה אכן נחתמה, על ידי נציגי ארגון המורים, נציגי עתיד ונציגי המועצה. הנספחים להסכם - לא נחתמו על ידי הצדדים. לאחר החתימה - סברו נציגות ארגון המורים כי עתיד העסקתו של התובע בעתיד - מובטח, מאחר ששמו היה כלול בנספח א' של ההסכם החתום. לעומת זאת, נציגי עתיד סברו כי אין התחייבות מצד עתיד להעסקת התובע, מאחר שלא היה בהסכם סעיף שהתייחס אל התובע עצמו, ומאחר שהנספחים (כולל נספח א') - לא נחתמו על ידי הצדדים. 42. ראוי לציין כאן כי חלק מהמורים ששמותיהם הופיעו בנספח א' - לא עברו לעבוד אצל עתיד. אולם, כל אלה מהם שלא עברו לעבוד אצל עתיד מלבד התובע, היו מורים שבחרו בעצמם לא לעשות כך. 43. לאחר הישיבה מיום 19/6/11, כנראה בעקבות שיחותיו עם נציגות ארגון המורים שהיו בישיבה, היה התובע סמוך ובטוח כי המשך עבודתו בבית הספר בזרזיר - אכן מובטח. התובע המשיך את עבודתו, בהכנת בית הספר לשנה"ל תשע"ב, בהסתמך על ידיעתו זו (אבהיר כי אין באמירה זו כדי לקבוע שהתובע לא היה אמור לעסוק בכך אילו היה יודע שהוא כבר לא יועסק בבית הספר). עבודתו של התובע בהכנות לקראת שנה"ל תשע"ב נעשתה בשיתוף פעולה עם גב' גלי כהן, אשר בחודש יולי 2011 נכנסה לתפקידה כמנהלת בקרה ופיקוח בעתיד. בין התובע לבין גב' כהן יש חלוקי דעות בשאלת מידת תרומתו של כל אחד מהם להכנת בית הספר לשנה"ל תשע"ב. על פי גרסתה של גב' כהן - תרומתו של התובע התבטאה רק בענייני המנהלה והעובדים, אך לא בפן הפדגוגי. בענין הפדגוגי, לפי גרסה זו - התובע לא הכין מאומה, ועל גב' כהן היה לעשות הכל בעצמה. על פי גרסתו של התובע - בשל היותה של גב' כהן חדשה בתפקידה, הוטל עליו הנטל העיקרי בהכנת בית הספר לשנה"ל תשע"ב, כך שלא נכון להגדיר את עבודת השניים כ"שיתוף פעולה", אלא נכון יותר לראות את התובע כמי שהכין את בית הספר, ואף הדריך את גב' כהן. אני מעריך שהאמת נמצאת בין שתי גרסאות קיצוניות אלה, וכמו עוד מחלוקות עובדתיות בתובענה זו - איני סבור שיש צורך להכריע גם במחלוקת זו. לצורך התובענה, חשוב יותר לבחון אם ניתן להסיק מאופן ההכנות לשנה"ל תשע"ב דבר מה על האופן שבו ידעו המעורבים - באותה עת - את התשובה לשאלה אם התובע יעבוד בבית הספר, כעובד של עתיד בשנה"ל תשע"ב. 44. גם לאחר הישיבה מיום 19/6/11, נותר ד"ר רוזן עקבי בעמדתו שהתובע אינו אמור להמשיך להיות מועסק אצל עתיד בבית הספר בזרזיר. עם זאת, על סמך עדותו של ד"ר רוזן, ניתן להניח כי המצב שנותר נראה לו כמצב נוח. מצד אחד, הוא הביע את עמדתו כנגד העסקת התובע על ידי עתיד. מאידך, הוא הבין שהתובע וארגון המורים סבורים שהתובע יוכל להמשיך בעבודה. ד"ר רוזן אישר בעדותו (שו' 5 בעמ' 33 לפרוטוקול) שארגון המורים לא הביע הסכמה לכך שהתובע לא ימשיך ללמד. מכאן, שלפחות ד"ר רוזן ידע שאם עמדתו היא כנגד העסקת התובע, הרי שהמחלוקת בין הצדדים נותרה בעינה. ד"ר רוזן גם אישר בעדותו (שו' 1-3 בעמ' 34 לפרוטוקול) כי הוא לא הבהיר לתובע את עמדתו על כך שהתובע לא ימשיך בעבודה. ייתכן שד"ר רוזן חשש שמא אם התובע יבין כבר אז, שהוא לא יועסק בשנה"ל תשע"ב בבית הספר כעובד של עתיד - הדבר יפגע בהכנות בית הספר לשנה"ל תשע"ב (גב' כהן, כזכור, טרם עבדה בתפקידה בחודש יוני 2011, ולאחר מכן - היא היתה חדשה בתפקידה). ייתכן שד"ר רוזן חשש שמא אם ארגון המורים יבין כבר אז שהתובע לא יועסק על ידי עתיד בבית הספר בשנה"ל תשע"ב, יביא הדבר לכך שארגון המורים ימנע את הפעלת בית הספר על ידי עתיד. ייתכן ששני החששות האמורים שמשו אצל ד"ר רוזן בערבוביא. מכל מקום, נראה שד"ר רוזן לא רצה - באותה עת - לתת ביטוי חיצוני נוסף לאי-הסכמתו לכך שהתובע יועסק בשנה"ל תשע"ב בבית הספר, המצב הזמני, שבו התובע וארגון המורים האמינו שהתובע יוכל להמשיך לעבוד בבית הספר, נראה לו מצב רצוי לאותה עת, והוא קיווה כי הדברים יסתדרו בדרך כלשהי בהמשך. 45. לאחר שגב' כהן נכנסה לתפקידה ביולי 2011, נפגש עמה התובע מספר פעמים, במסגרת העבודה המשותפת שלהם בהכנת בית הספר לשנה"ל תשע"ב. באחת מאותן פעמים, נפגש התובע גם עם מנכ"ל עתיד, מר עמיעד גורביץ. בסעיף 5 לתצהירו של מר גורביץ, נטען כי התובע ביקש לשוחח עמו "בענין הישארותו בתפקידו תחת רשת עתיד". אילו הצהרה זו היתה נכונה, הרי שניתן היה להסיק מכך שהתובע כבר ידע באותה עת שעתיד אינה מתכוונת להעסיקו בשנה"ל תשע"ב בבית הספר. אולם, אני סבור שלא ניתן לאמץ את האמור בענין זה בתצהירו של מר גורביץ, וזאת - נוכח עדותו של מר גורביץ בעל פה, עדות שממנה ניתן להבין שאין למר גורביץ גרסה על כך שהתובע הגיע לשוחח עמו בענין המשך העסקתו. כך, בין השאר, העיד מר גורביץ (שו' 10-13 בעמ' 36 לפרוטוקול): "הפגישה איתי היתה יותר אישית, אני מניח שמטרתה היתה להעביר מידע. ... אני לא יודע מה היתה הסיבה לכך שהוא הגיע.". כלומר - למר גורביץ, למעשה, אין טענה כי מטרתו של התובע בשיחתו עם מר גורביץ, היתה לברר על עתידו התעסוקתי. עמדה זו, מתיישבת היטב עם גרסתו של התובע, על כך שהוא הבין כי הוא אכן ממשיך לעבוד ב"עתיד". יתרה מכך; כשם שציינתי קודם לגבי ד"ר רוזן שנראה כי היה לו נוח שלא לתת, באותה עת, ביטוי חיצוני נוסף לסרובו להעסקת התובע על ידי עתיד, נראה שגם מר גורביץ לא היה מעוניין להבהיר לתובע שעתיד אינה רוצה להעסיק אותו, וייתכן שמר גורביץ כלל לא ידע שמדובר באי-רצון של עתיד עצמה. את זאת, ניתן ללמוד מהדברים שהעיד מר גורביץ בהמשך עדותו, שממנה התברר שהוא ייחס דווקא למועצה את אי-הרצון להעסיק את התובע, כשלעתיד עצמה, כביכול, אין עמדה עצמאית בענין זה. כך, בין השאר, העיד מר גורביץ בהמשך העדות (שו' 14-23 בעמ' 36 לפרוטוקול): "אמרתי לדוד שהמועצה לא מעוניינת ... בהמשך העסקתו. לא הוצאתי מכתב רשמי על זה, לא מצאתי צורך בכך. מבחינתי, היו נסיונות נוספים, היו שיחות עם המועצה, אמרתי לדוד. דוד שאל בעצתי מה לעשות, אמרתי לו שהמועצה לא רוצה בהמשך העסקתו, שאלתי אותו אם יש לו אלטרנטיבה בעמל, הוא אמר שכן והצעתי לו שמשיך לעבוד שם, כי הנחתי שבביה"ס הוא לא יוכל להמשיך לעבוד. גם בגלל שהמועצה לא רצתה בהעסקתו, ואנחנו זרוע ביצועית של המועצה. היה חוסר שביעות רצון ... אולי לא רצו דווקא אותו כיהודי שם, לי נאמר גם על ידי ראש המועצה שאין רצון שהוא ימשיך בתפקיד ... לא רצינו שהוא ימשיך בהכנות לביה"ס לקראת שנה"ל הבאה, לא הבענו על כך דעה ...". מעדות זו, עולה לכאורה שייתכן שמר גורביץ כלל לא היה מודע באותה עת לעמדתו של ד"ר רוזן, אלא סבר כי כל הבעייתיות בהמשך העסקת התובע בבית הספר, על ידי עתיד, נובעת מכך שהדבר מנוגד לרצונה של המועצה. נראה שמר גורביץ סבר שאלמלא התנגדותה של המועצה - לא היתה מניעה מהעסקת התובע בבית הספר על ידי עתיד. מאחר שהמועצה התנגדה, וכדי למנוע חיכוכים בין עתיד לבין המועצה, "הציע" מר גורביץ לתובע להמשיך לעבוד אצל עמל. אדגיש כי גם מר גורביץ ציין שמדובר ב"הצעה" בלבד, וברור שאין בכך כדי להוות אמירה ברורה של מנכ"ל עתיד על כך שמנוי וגמור עם עתיד שלא להעסיק את התובע בבית הספר בשנה"ל תשע"ב. 46. בסעיף 6 לתצהירה של גב' כהן, הוצהר כי בשיחותיה עם התובע החל מאמצע חודש יולי 2011, התובע העלה "פעמים רבות" את עניינו האישי במטרה להביא לכך שעתיד תקלוט אותו בעבודה אצלה. ברור שאילו גרסה זו היתה נכונה, היה ניתן להבין מכך שהתובע ידע כבר אז שעתיד אינה מתכוונת להעסיקו, והבנה מעין זו - סותרת את גרסת התובע. אולם, דעתי היא שלא ניתן לקבל את גרסתה המוצהרת האמורה של גב' כהן, בכל הנוגע לתקופה שקדמה ליום 4/8/11. את הטעמים לדעתי זו, אביא להלן. א. ראשית, אני מוצא לנכון לציין שהאופן שבו נוסח סעיף 6 לתצהירה של גב' כהן, צורם, וזאת בשל ההבדל בין ההתייחסות למספר הפעמים שבהן נוצר קשר בין גב' כהן לבין התובע, לבין ההתייחסות למספר הפעמים שבהן התובע, כביכול, העלה את עניינו האישי. כשמדובר על עצם יצירת הקשר, ניכר לעין שמי שניסח את התצהיר, רצה להמעיט ככל האפשר בתפקידו של התובע בהכנת בית הספר לשנה"ל תשע"ב. על כן, נאמר שם שהקשר נוצר "מספר פעמים" (תמיד, כמובן, ביוזמת גב' כהן), והמטרה היתה "לקבל מידע" מהתובע. כלומר - מי שעסקה בהכנת בית הספר לשנה"ל תשע"ב זו גב' כהן עצמה, אך מספר פעמים היא נאלצה לפנות אל התובע, כדי לקבל ממנו מידע שישמש אותה לצרכי המשך ההכנה. לעומת זאת, כשמדובר על הטענה של העלאת עניינו האישי של התובע, הרי שלפתע מדובר על "פעמים רבות" שהתובע העלה בהן, כביכול, את עניינו האישי, בנסיון להביא לכך שעתיד תקלוט אותו. זאת, למרות שאותן "פעמים רבות" נטענות, היו רק במסגרת אותו "מספר פעמים" שבהן נוצר הקשר. זאת, אף שגב' כהן הבהירה לתובע, לגרסתה, שהיא אינה הכתובת לכך. אם אכן גב' כהן הסבירה לתובע שהיא אינה הכתובת המתאימה, כיצד ארע שהתובע לא הצליח להבין זאת, והמשיך עוד "פעמים רבות" לבקש מגב' כהן להביא לקליטתו? על כן, כבר ענין הניסוח של סעיף 6 לתצהיר, מקשה מאד על אימוץ תוכנו. ב. משהתברר כי עדותו של מר גורביץ, אינה מתיישבת היטב עם חלק מהאמור בתצהירו של מר גורביץ, כפי שניסיתי להמחיש בסעיף 45 לעיל, הרי שמתגבר החשש שמא תצהיריה של עתיד נוסחו באופן שאינו משקף במדוייק את גרסת המצהירים מטעמה, במיוחד באותה נקודה שבה נמצאה אי-ההתאמה בין התצהיר לבין העדות, כלומר - הנסיון לשכנע שהתובע, כביכול, ידע בטרם יום 4/8/11 שעתיד אינה מתכוונת להעסיקו בשנה"ל תשע"ב בבית הספר. ג. אם מקבלים כפשוטה את גרסתה של גב' כהן כפי שהיא עולה מתצהירה, מתברר שלפחות החל מאמצע חודש יולי 2011, הכנת בית הספר לשנה"ל תשע"ב נעשתה על ידי גב' כהן בלבד, אשר לעתים - נאלצה להיעזר מבחינה טכנית בתובע. למרות זאת, בעת חקירתה הנגדית, לא הצליחה גב' כהן לאשר זאת, אלא ציינה שהיא "לא יודעת" אם נכון להגיד שעד סוף יולי 2011 התובע היה אמור להמשיך הכל כמקודם (ראו את עדותה בשו' 6 לעמ' 42 לפרוטוקול). אם גרסתה של גב' כהן בתצהיר היתה מדוייקת, לא היתה אמורה להיות סיבה שבגינה גב' כהן לא היתה יודעת שדווקא לא נכון להגיד שהתובע היה אמור להמשיך כמקודם עד סוף יולי. ד. גם המכתב שהועבר מגב' כהן אל התובע, בדואר אלקטרוני, ביום 3/8/11, אינו מתיישב היטב עם ידיעתה של גב' כהן עצמה על כך שהתובע אינו אמור להמשיך לעבוד בבית הספר בשנה"ל תשע"ב. קל וחומר - שהוא אינו מתיישב כלל עם הגרסה שלפיה התובע, כביכול, ידע על כך. אמנם, כפי שציינה גב' כהן גם בסעיף 8 לתצהירה וגם בעדותה, מדובר בתכתובת שהועברה מגורם אחר אצל עתיד ("מלכי"), אך למרות זאת, לא היתה סיבה שגב' כהן תעביר אל התובע רשימת מורים מועברים אשר כוללת את שמו של התובע עצמו, מבלי להתייחס לכך שהתובע אינו צריך לדאוג להעביר מסמכים כפי שנדרש במכתב שהועבר, שכן ממילא אין כוונה להעסיק אותו. לפיכך, נראה לי שניתן לקבוע שאין לקבל כלשונה את הצהרתה של גב' כהן בסעיף 6 לתצהירה. אם היו דברים מעין אלה, נראה שמדובר בתקופה שמיום 4/8/11 ואילך, ולא בתקופה שעד יום 3/8/11. 47. לסיכום האמור בסעיפים 43-46 לעיל, ניתן לקבוע כי מאז תום הישיבה ביום 19/6/11 ועד יום 3/8/11, התובע ידע כי בשנה"ל תשע"ב הוא מתעתד להמשיך בתפקידו בבית הספר, כעובד של עתיד. עתיד לא עשתה באותה תקופה דבר מה כדי להבהיר לתובע שהוא טועה בהנחתו זו. ייתכן שחלק מהגורמים הרלוונטיים אצל עתיד (כולל מר גורביץ, גב' כהן, גב' קדוש, ואף "מלכי"), סברו גם הם שהתובע יועסק על ידי עתיד. ד"ר רוזן, כנראה, לא הבהיר להם באותה עת שהוא לא זז מעמדתו כפי שהיתה בתחילת הישיבה מיום 19/6/11. 48. ביום 4/8/11, במסגרת המשך עבודתו להכנת בית הספר לקראת שנה"ל תשע"ב, קיים התובע בבית הספר ישיבה שנמשכה מספר שעות, עם גורמים שונים מבית הספר. בישיבה נדונו ענייני שיבוץ המורים לכיתות השונות, בהתאם להיקפי המשרה שלהם. 49. לאחר תום הישיבה האמורה, התקיימה שיחת טלפון בין התובע לבין ד"ר רוזן. בין הדוברים בשיחת הטלפון האמורה, יש מחלוקת בשאלה מי יזם אותה. גם במחלוקת זו איני רואה צורך להכריע. עם זאת, אבהיר כי איני מקבל את גרסתו של ד"ר רוזן על כך שהתובע טלפן אליו "בנסיון נוסף לשנות את רוע הגזירה כך שעתיד תקלוט אותו" (כלשון סעיף 32 לתצהירו של ד"ר רוזן), וזאת - מאחר שכאמור כבר לעיל, מקובלת עלי גרסת התובע על כך שבאותה עת הוא לא סבר כלל שיש "גזירה" בעניינו, שכן הוא סבר שיש הסכמה של עתיד להעסיקו בתפקידו בבית הספר, בשנה"ל תשע"ב. 50. באותה שיחת טלפון אמר ד"ר רוזן לתובע במפורש, כי התובע לא יועסק אצל עתיד בשנה"ל תשע"ב בבית הספר. זו היתה הפעם הראשונה שבה הביע ד"ר רוזן באופן ברור את עמדתו זו, מאז תום הישיבה שהיתה ביום 19/6/11 (ושהתובע ונציגות ארגון המורים הבינו שהושגה בה הסכמה לגבי העסקת התובע). התובע, אשר הופתע מאמירתו זו של ד"ר רוזן, נתן ביטוי לפליאתו. הוא טען שמדובר בפיטורים, ביקש מכתב פיטורים וכן ביקש שעניינו יובא על ידי ד"ר רוזן אל ארגון המורים. ד"ר רוזן טען בתגובה שאין מדובר בפיטורים, שאין צורך בהבאת עניינו של התובע אל ארגון המורים ושהתובע כלל אינו מורה, אלא איש מנהלה. 51. לפיכך, פנה התובע אל גב' לפר-ביטון וביקש את עזרת ארגון המורים. גם גב' לפר-ביטון התפלאה לשמוע שד"ר רוזן אמר לתובע כי עתיד לא תעסיק את התובע בשנה"ל תשע"ב בבית הספר. 52. חודש לאחר מכן, ביום 4/9/11, הגישו התובעים את הבקשה למתן סעד זמני, שנזכרה בסעיף 3 לעיל. 53. ביום 8/9/11 התקיים הדיון בבקשה למתן סעד זמני, כאמור בסעיף 6 לעיל. לאחר אותו דיון, היו מגעים בין אנשי ארגון המורים לבין נציגי עתיד, במטרה למצוא לתובע פתרון תעסוקתי במסגרת עתיד לשנה"ל תשע"ב. אולם - לא הושגה הסכמה בין הצדדים. מאחר שמדובר בנסיונות להגיע להסכמה, איני סבור שנכון כי אפרט את ההצעות שהועלו במו"מ, אף שהצדדים לא נמנעו מלהביא ראיות בקשר לכך. 54. עד כאן - קבעתי את העובדות שלדעתי רלוונטיות לשם ההכרעה במחלוקת. מכאן ואילך, אבחן את זכאותו של התובע לסעדים שהוא עותר לקבל. תחילה אבחן כלפי מי הוא עשוי להיות זכאי לסעד, ולאחר מכן - את מהות הסעד הנכון, אם בכלל. זכאות התובע לסעד כלשהו כלפי המועצה 55. הדיון ביחסים שבין התובע לבין המועצה, הוא הפשוט ביותר בתובענה זו. התובע לא היה עובד של המועצה, כך שהוא לא פוטר על ידיה. המועצה לא הפעילה באופן ישיר את בית הספר, לא בשנה"ל תשע"א ולא בשנה"ל תשע"ב, והיא לא העסיקה באופן ישיר עובדי הוראה בבית הספר, כך שגם לא היה מקום לצפות שהתובע יתקבל לעבודה כעובד של המועצה בבית הספר. 56. אמנם, כעולה מעדותו של מר גורביץ, וכאמור כבר בסעיף 37 לעיל לגבי הגורמים שהביאו את עתיד להתנגד להעסקת התובע, ייתכן שעמדת המועצה (או - האופן שבו עתיד הבינה את עמדת המועצה), שימשה גורם שהביא את עתיד להחלטה שלא להעסיק את התובע, אך אין מדובר בהחלטה של המועצה אלא בהחלטה של עתיד. (אעיר כי התובע אינו טוען כי המועצה התנהגה כלפיו בעוולה של "גרם הפרת חוזה", וטוב שהוא אינו טוען כך, כי נראה שעל סמך הראיות הקיימות, לא היה ניתן לקבל טענה כזו אילו היתה נטענת). 57. בנסיבות אלה, ניתן לקבוע בבירור שהתובע אינו זכאי לסעד כלשהו כלפי המועצה, וכי דין התביעה כנגד המועצה - להידחות. זכאות התובע לסעד כלשהו כלפי עמל 58. באי כחה של עתיד, בסיכומיהם היפים והממצים, הקדישו פרק נרחב (פרק ג' לסיכומיהם) בנסיון לשכנע כי למעשה עמל פיטרה את התובע, בכך שהיא לא ניידה אותו לתפקיד אחר. כפי הנראה, חששו באי כחה של עתיד שלא יהיה ניתן להבין את הטענות המילוליות בענין זה, ולכן הם גם כללו תרשים זרימה מאיר עיניים (בסעיף 38ג' לסיכומים). אכן, הטענות יפות והתרשים ברור, אלא שאין זה נכון לקבל את הטענות בענין זה, שכן הן מתעלמות מכך שהתובע ועמל היו סוברנים להחליט בהסכמה ביניהם מה יהיה גורל בקשת הניוד של התובע. מעת שהתובע כבר לא עמד על בקשתו להמשיך להיות מועסק אצל עמל, הרי שעמל כבר לא היתה מחוייבת להיעתר לבקשת הניוד (למעשה, היא היתה מנועה מעשות כך), ואי-הניוד - כבר אין משמעו "פיטורים". טענותיה של עתיד בענין זה, היו אמורות להתקבל, אילו אכן התובע היה ממשיך להיות מעוניין לקבל תפקיד אחר אצל עמל, ועמל לא היתה מוצאת בעבורו תפקיד מתאים. אולם, כבר בחודש יוני 2011 (לכל המאוחר ביום 19/6/11, בעת הפגישה, אך כנראה עוד לפני כן), הוברר כי התובע כבר אינו מעוניין בהמשך העבודה אצל עמל, אלא מעוניין דווקא בהמשך העבודה בבית הספר בזרזיר, כעובד של עתיד. מעת שהתובע כבר חזר בו מבקשתו להמשיך לעבוד אצל עמל, הרי שאי-מציאת משרה בעבורו אצל עמל, אינה אמורה להיחשב כפיטוריו של התובע על ידי עמל. 59. עצם העובדה שבהמשך (במהלך חודש יולי 2011 ואולי אף לאחר מכן), שקל התובע אפשרות להתמודד במכרז שפרסמה עמל או הועלו הצעות כלשהן לגבי אפשרויות של העסקת התובע אצל עמל, אינה מביאה להשבת הגלגל אחורנית למצב שבו יש לראות את עמל כמי שהיתה מחוייבת למצוא לו משרה הולמת או לראותו כמפוטר מעבודתו אצלה. 60. לפיכך, דעתי היא כי אין לראות את עמל כמי שהיתה מחוייבת למצוא לתובע משרה אחרת או לנהוג עמו כמפוטר. עמל היתה רשאית לקבל את חזרתו של התובע מבקשת הניוד שהגיש לה תחילה, ומעת שעשתה כך - לא היתה לה מחוייבות נוספת כלפי התובע בגין העבודה בשנה"ל תשע"ב. זכאות התובע לסעד כלשהו כלפי עתיד 61. יש ממש בטענותיה של עתיד על כך שהתובע לא התקבל לעבודה אצלה, כך שממילא - הוא לא פוטר מעבודתו זו. אכן, התובע לא פוטר על ידי עתיד. על כן, אין מקום לקבל את טענות התובע כלפי עתיד, המבוססות על ענין ה"פיטורים", לא בשאלת השימוע כשימוע בטרם פיטורים, ואף לא בעניינים הנובעים מהוראות הפיטורים בתקשי"ר עובדי הוראה (כך שאין גם צורך להכריע במחלוקת בדבר תחולת התקשי"ר האמור על עתיד). 62. אולם, העובדה שהתובע לא פוטר על ידי עתיד (מאחר שהוא לא התקבל על ידיה לעבודה), אינה מלמדת שלעתיד לא היתה מחוייבות כלפיו. לדעתי, לעתיד היתה מחוייבות בדבר קבלת התובע לעבודה ומחוייבות זו לא היתה כלפי התובע בלבד, אלא גם כלפי ארגון המורים. עתיד הפרה את מחוייבותה זו, בכך שהיא לא קיבלה את התובע לעבודה, ולא זו בלבד, אלא שעתיד נהגה שלא כראוי גם באופן שבו היא הסוותה את כוונתה האמיתית בעניינו של התובע, בכל התקופה שמתום הישיבה ביום 19/6/11 ועד שיחת הטלפון בין התובע לבין ד"ר רוזן ביום 4/8/11. בסעיפים 63-72 להלן - ארחיב מעט יותר בענין עמדתי זו. 63. מבחינה מילולית, צודקים באי כחה של עתיד בטענתם (בסעיפים 120-121 לסיכומיהם), על כך שפרוטוקול הדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים (שחלקו צוטט בסעיף 20 לעיל), ביום 26/5/11, אינו כולל התחייבות של עתיד להעסקת סגל ההוראה בבית הספר, במקרה שעתיד תזכה במכרז, אלא כולל הצהרת כוונות בלבד. עם זאת, מהקשר הדברים בפרוטוקול, לאחר בקשתו של עו"ד תקן מטעם עמל, כשבאה הצהרתו של עו"ד פלביאן מטעם עתיד - על כך שעתיד "הבהירה" שאם תזכה במכרז היא מתכוונת להמשיך להעסיק את "אותו סגל של מורים ועובדים", וכשבצדה באה ההסתייגות בענין השלמת חובות בגין העבר - הרי שקורא סביר של הפרוטוקול, אמור להבין ממנו שאכן מדובר בחלק מההסכמה שהושגה אז בין עמל לבין עתיד (אשר קיבלה תוקף של פסק דין חלקי), וכי עתיד נטלה על עצמה באותה עת את המחוייבות לדאוג לעתיד התעסוקתי של עובדי עמל בבית הספר (למעט חובות עבר). כשם שבא כחה דאז של עתיד, ידע לסייג את הנכונות בענין השלמת חובות העבר, הוא היה יכול לדאוג לסייג גם את הנכונות בהצהרה על העדר כוונה להעסיק בבית הספר חלק מהסגל (כגון - התובע). משלא נעשה כך - נכון יותר לפרש את פסק הדין החלקי של בית המשפט לעניינים מנהליים, ככזה שמאשר - בין השאר - את מחוייבותה של עתיד להמשיך להעסיק את כלל העובדים בבית הספר, במקרה שהיא תזכה במכרז. על כן, איני מקבל גם את הטענה (האמורה בסעיפים 123-125 לסיכומי עתיד) שלפיה נכון לפרש את אותה הצהרה של עתיד, ככזו שכוללת סייג נוסף בדבר משרות תקניות בלבד. 64. טענה נוספת של באי כחה של עתיד אשר אינה מקובלת עלי, היא זו האמורה בסעיף 128 לסיכומיהם, על כך שאף אם היתה התחייבות, היא תקפה רק כלפי עמל ולא כלפי התובעים. זאת, בשל כל אחד משני הטעמים הבאים: א. סביר להניח שנכון לפרש את אותה התחייבות כחוזה לטובת אדם שלישי (העובדים, כולל התובע), המקנה גם לאדם השלישי את הזכות לעתור לקיום ההתחייבות (לפי פרק ד' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, ולא כנטען בסעיף 129 לסיכומי עתיד. ב. כאמור לעיל, עתיד הרחיבה את טענותיה להראות שעמל היא זו שכביכול פיטרה את התובע, והיא זו שכביכול אמורה לשלם לתובע את המגיע לו עקב אותם פיטורים. בנסיבות אלה, אם עתיד התחייבה כלפי עמל להמשיך להעסיק את התובע, הרי שהיא אינה יכולה לטעון כטענת הגנה מול התובע - שעמל היא זו שפיטרה אותו. 65. הטענה (בסעיף 127 לסיכומי עתיד) שלפיה אף אם היתה התחייבות היא לא היתה מסויימת דיה - אינה מקובלת עלי, מאחר שמפרוטוקול הדיון עולה כי הכוונה היתה לכלל המועסקים בבית הספר "אותו סגל של מורים ועובדים". דרישת המסויימות - התקיימה כאן. 66. לפיכך, ניתן לומר כי מחוייבותה של עתיד כלפי התובע, נוצרה כבר עם ההסכמה מיום 26/5/11, שקיבלה תוקף של פסק דין חלקי בבית המשפט לעניינים מנהליים (באותה עת, היה מדובר במחוייבות מותנית בלבד, אך התנאי - של זכיה במכרז - התקיים בעת שעתיד אכן זכתה במכרז, ביום 2/6/11, כך שהמחוייבות נותרה בעינה). 67. עיגונים נוספים למחוייבותה של עתיד כלפי התובע, נוצרו בעת הישיבה ביום 19/6/11, וזאת - הן בדיבורים בעל פה, והן בחתימה על ההסכם הכתוב. 68. כאמור בסעיף 40 לעיל, שלב מסויים בוויכוח בין נציגות ארגון המורים לבין ד"ר רוזן בעניינו של התובע, היה השלב שבו ד"ר רוזן הביע התנגדות להכללת התובע בנספח א' להסכם, כעובד שיועבר במעמד של "קביעות". לאחר דין ודברים בענין זה, הביעו התובע ונציגות ארגון המורים הסכמה לכך שהתובע ייראה במהלך שנה"ל תשע"ב כעובד בנסיון. הסכמה זו - שנעשתה לדרישתו של ד"ר רוזן, אינה יכולה להתפרש באופן שאינו כולל הסכמה ממשית של עתיד להעסיק את התובע בבית הספר במהלך שנה"ל תשע"ב. אלמלא היתה עתיד מסכימה להעסיק את התובע בבית הספר בשנה"ל תשע"ב, לא היתה כל סיבה שבגינה היה התובע מביע הסכמה לעבוד באותה שנה במעמד של "נסיון", הסכמה שבעקבותיה ניתנה גם הסכמת נציגות ארגון המורים לכך. על כן, נוצרה כאן הסכמה בעל פה של עתיד להעסיק את התובע בבית הספר בשנה"ל תשע"ב, במעמד של עובד "בנסיון". הסיבה היחידה לכך שאותה הסכמה לא באה לידי ביטוי בהסכם הכתוב (בהערות שנכתבו בכתב יד על גבי הטיוטה המודפסת), היתה התנגדותה של עתיד לכלול סעיף ספציפי המתייחס לתובע בהסכם הכתוב. אולם, אין בכך כדי לאיין את ההסכמה שהושגה להעסקת התובע. 69. כאמור בסעיף 41 לעיל, לאחר השגת ההסכמה בעל פה, ולאחר שהוסכם גם על שינויים נוספים בטיוטה המודפסת, נחתם ההסכם בכתב, הן על ידי ארגון המורים והן על ידי עתיד. ההסכם האמור, כולל את התחייבותה של עתיד להעסיק אצלה את המורים ששמותיהם מפורטים בנספח א' לאותו הסכם. שמו של התובע היה כלול בנספח א' לאותו הסכם. אמנם, הנספחים להסכם לא נחתמו על ידי הצדדים, אך אין בכך כלום. ההסכם עצמו נחתם על ידי הצדדים וההסכם מתייחס אל נספחיו (בלא הנספחים - אין כל משמעות להסכם). מכאן, שהתחייבותה של עתיד להעסקתו של התובע, קיבלה כעת גם ביטוי כתוב. (דווקא ההסכמה של ארגון המורים על כך שהתובע יועסק בשנה"ל תשע"ב במעמד של עובד בנסיון, לא זכתה לביטוי בכתב, אך התובע וארגון המורים אינם מתכחשים לאותה הסכמה). 70. עצם העובדה שהיתה כוונה להעביר את ההסכם הכתוב לעותק נקי, שיכלול באופן מודפס את התיקונים שנעשו בכתב יד - אינה מלמדת ואינה יכולה ללמד שההסכמה שהושגה (ונחתמה) אינה תקפה. המטרה בהעברת ההסכם לעותק נקי, לא היתה כדי להביא לשינוי תוכן ההסכם, אלא רק לשיפור חזותו החיצונית. 71. התוצאה מהאמור בסעיפים 68-70 לעיל, היא שבנוסף למחוייבותה של עתיד כלפי התובע, שניתנת להילמד מהצהרת בא כחה דאז ביום 26/5/11 בבית המשפט לעניינים מנהליים, התבססה אותה מחוייבות והפכה להתחייבות ספציפית (שהתקבלה לאחר דין ודברים ממושכים) - להעסיק את התובע בשנה"ל תשע"ב. ההסכמה האמיתית (שהיתה בעל פה) היתה לכך שמעמדו באותה שנה יהיה כמעמד של עובד בנסיון, וההסכמה הכתובה, לא כללה הסתייגות בענין זה, אלא כללה הסכמה להעסיק אותו (כשהוא היה כלול בנספח א', רשימת העובדים הקבועים). 72. אציין כי אני מודע - כמובן - לאמור בסעיף 30 להסכם בין עתיד לבין ארגון המורים על כך שהתחייבויותיה של עתיד כפופות לקבלת "תקצוב ו/או שיפוי" ממשרד החינוך, כפי שציטטתי מטיוטת ההסכם בסעיף 32 לעיל. אולם, לדעתי עתיד אינה יכולה להיבנות מהוראה זו בהסכם, וזאת בשל הטעמים הבאים: א. דווקא בעניינו של התובע, היתה הסכמה ספציפית, שהושגה לאחר שעניינו נדון במפורש על ידי הצדדים ביום 19/6/11. הסכמה זו, חורגת מההוראות הכלליות האמורות בהסכם הכתוב (והיא כללה גם את ההסכמה שהתובע יהיה במעמד של "עובד בנסיון"). לפיכך, אין להחיל על התובע את התנאי שנקבע בסעיף 30 להסכם על קבלת מימון ממשרד החינוך. ב. אילו היתה עתיד מנסה - בתום לב - לפנות אל משרד החינוך כדי לקבל שיפוי או תקצוב במטרה לממן את העסקת התובע, אך לא היתה מצליחה בכך, ייתכן שהיא היתה יכולה להישמע בטענה שההסכם אינו מחייב אותה לקלוט את התובע בעבודה. אולם, לא היה כל נסיון כזה של עתיד. ג. כאמור כבר בסעיף 24 לעיל, משרד החינוך מתקצב - בין השאר - "סל ניהול", אשר שימוש בו היה יכול לממן את העסקת התובע. על כן, נראה שלא הוכח שמשרתו של התובע היא בהכרח בלתי ממומנת על ידי משרד החינוך? 73. עתיד, לא רק שלא עמדה בהתחייבות להעסיק את התובע, אלא שהתנהגותה בתקופה שמתום הישיבה ביום 19/6/11 ועד שיחת הטלפון בין התובע לבין ד"ר רוזן שהתקיימה ביום 4/8/11, היתה התנהגות שקשה לראותה כתמת לב. כפי שצויין בסעיפים 44-46 לעיל, נראה שעתיד (או לפחות ד"ר רוזן עצמו), בחרה להסוות באותו זמן את כוונתה האמיתית, שלא להעסיק את התובע. באופן כזה, התובע וארגון המורים "הושתקו" באותה עת. התובע המשיך בהכנות בית הספר לקראת שנה"ל תשע"ב (תחילה בלא גב' כהן, ולאחר כניסתה לתפקיד - בשיתוף פעולה עמה), ועתיד זכתה ל"שקט תעשייתי" מצד התובע וארגון המורים. זאת - עד יום 4/8/11, ומעד שבו ד"ר רוזן, כנראה, כבר חש מספיק בטוח שניתן יהיה להסתדר גם בלא התובע וגם תוך מאבק של התובע ושל ארגון המורים, והודיע לתובע מפורשות על כך שהוא לא ימשיך להיות מועסק בבית הספר, בשנת הלימודים תשע"ב. 74. כאמור בסעיף 73 לעיל, דעתי היא כי התובע זכאי לסעד כלפי עתיד, הן בשל הפרת התחייבותה להעסיקו, והן בשל אופן התנהגותה של עתיד בתקופה שמתום הישיבה ביום 19/6/11 ועד שיחת הטלפון ביום 4/8/11. לפיכך, אעבור כעת לבחון את הסעד הראוי. מהות הסעד שהתובע זכאי לו 75. הסעד העיקרי שהתובע עתר לקבל, היה סעד של אכיפת יחסי העבודה בינו לבין עתיד. אני סבור שאין זה המקרה המתאים לאכיפת יחסי העבודה, וזאת בשל כל אחד מהטעמים הבאים: א. כאמור לעיל, כלל לא נוצרו יחסי עבודה בין התובע לבין עתיד. היתה רק התחייבות של עתיד לקלוט את התובע. על כן, אין לראות את התובע כמי שפוטר בפיטורים פסולים על ידי עתיד, באופן שייתכן שהיה מצדיק את ביטול הפיטורים ואת אכיפת המשך יחסי העבודה, אלא יש לראות את עתיד כמי שהפרה את התחייבותה להעסיק את התובע. במצב כזה, אף אם יש לבית הדין לעבודה סמכות לכפות את קיום ההתחייבות שהופרה, ראוי שהשימוש בסמכות זו ייעשה באופן זהיר אף יותר מאשר הזהירות הננקטת בטרם אכיפת המשך יחסי עבודה., כשהתברר שהפסקתם היתה שלא כדין. ב. פרק הזמן שחלף בין המועד שבו התובע ידע על החלטת עתיד שלא להעסיק אותו בבית הספר לבין מועד הפניה לבית הדין, הוא פרק זמן שאינו מבוטל (חודש). הפניה לבית הדין נעשתה לאחר תחילת שנה"ל תשע"ב. במצב כזה, נכון יותר שלא להגיע למצב שבו עתיד תחוייב להעסיק את התובע בעל כרחה. ג. כאמור לעיל, ההתחייבות האמיתית של עתיד, כפי שהושגה בהסכמה בעל פה ביום 19/6/11, היתה של העסקת התובע בשנה"ל תשע"ב במעמד של עובד בנסיון, אף שההסכם שנחתם באותו יום לא פירש זאת. אילו היתה עתיד מקיימת את התחייבותה, הרי שהיא היתה זכאית לבחון במהלך שנה"ל תשע"ב את עמידתו של התובע בנסיון, ואילו היתה מגיעה למסקנה שהתובע לא עמד בכך, היא היתה יכולה להפסיק את העסקת התובע עם תום שנה"ל תשע"ב. מאחר שכעת אנו מצויים כבר בשנה"ל תשע"ד, לא יהיה זה סביר להורות כעת על חיובה של עתיד לקבל את התובע לעבודה בפועל. הוראה כזו תוכל להביא את התובע למצב עדיף (מבחינתו) על המצב שבו הוא היה יכול להיות אילו היתה עתיד מקיימת כראוי את התחייבותה. על כן, כאמור, איני מורה על אכיפת יחסי העבודה בין התובע לבין עתיד. 76. דעתי היא כי התובע זכאי לסעד כספי כלפי עתיד. הסעד הכספי הראוי, הוא זה שבו יינתן משקל לעובדה שמצבו של התובע, כפי שהיה בעת שהוברר לו, ביום 4/8/11, שעתיד לא תקבל אותו לעבודה, היה דומה למצבו של עובד הוראה שפוטר מעבודתו באותו יום. בשלב זה, לא היה התובע יכול - באופן סביר - למצוא לעצמו עבודה אחרת בשנה"ל תשע"ב. על כן, נכון יהיה להביא לכך שהסעד הכספי שהתובע יהיה זכאי לו, יכלול תשלום שישקף את השכר שהיה התובע עשוי להשתכר אצל עתיד, אילו היא היתה מקיימת את התחייבותה ומעסיקה את התובע במהלך שנה"ל תשע"ב, לפי היקף משרתו הקודם (36/24). בנוסף לשכר עצמו, נכון להביא בחשבון גם את התנאים הנלווים (דמי הבראה, דמי ביגוד, הפרשות המעביד לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות). ענין נוסף שנכון להביאו בחשבון בחישוב הסעד הכספי, הוא גם הזכאות לפיצויי פיטורים, על פי ההנחה שהתובע היה מפוטר בתום שנה"ל תשע"ב. בענין זה, ראוי להביא בחשבון גם את מלוא תקופת עבודתו של התובע אצל עמל, אך שלא להביא בחשבון את שיעור פיצויי הפיטורים שהיה על עמל לצבור בעבור התובע, במהלך שנות עבודתו אצלה (בענין זה - ככל שיהיה צורך בכך, יהיה על התובע להתחשבן עם עמל). בנוסף - נכון להביא בחשבון גם פיצוי בשל אופן ההתנהגות של עתיד, בתקופה שמיום 19/6/11 ועד יום 3/8/11. 77. כתב התביעה המתוקן וכן הסיכומים מטעם התובעים, כללו התייחסות לסכומים הנתבעים, אלא שהצדדים נמנעו מהבאת ראיות בענין הסכומים ולמעשה - לא התקיים דיון בשאלות הכספיות, אלא רק בשאלות העקרוניות. על כן, אני נמנע מלפסוק סכומים מפורשים, אלא אתן הנחיות בענין זה, כמפורט בסעיף 78 להלן. 78. על עתיד לשלם לתובע פיצוי כספי שיחושב על פי המפורט להלן: א. עתיד תחשב מה השכר שהתובע היה אמור להשתכר אצלה בכל שנה"ל תשע"ב, אילו היתה עתיד מקבלת את התובע לעבודה, ומעסיקה אותו בבית הספר בזרזיר בתפקיד כפי שהיה לו אצל עמל בשנה"ל תשע"א, בהיקף משרה זהה (36/24). הסכום שיחושב, לא יכלול רכיבים של החזרי הוצאות. ב. עתיד תחשב מה הסכומים שהיה עליה להפריש, על חשבונה, בכל שנה"ל תשע"ב, אל קופות הגמל השונות (על פי הגדרת המונח "קופת גמל" בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958), בהתאם לתנאי העבודה הנהוגים אצל עתיד, אילו היתה עתיד מקבלת את התובע לעבודה, ומעסיקה אותו בבית הספר בזרזיר בתפקיד כפי שהיה לו אצל עמל בשנה"ל תשע"א, בהיקף משרה זהה (36/24). ג. עתיד תחשב מה הסכומים שהיא היתה משלמת לתובע במהלך שנה"ל תשע"ב כדמי הבראה וכדמי ביגוד, על פי תנאי העבודה הנהוגים אצל עתיד, אילו היתה עתיד מקבלת את התובע לעבודה, ומעסיקה אותו בבית הספר בזרזיר בתפקיד כפי שהיה לו אצל עמל בשנה"ל תשע"א, בהיקף משרה זהה (36/24). ד. עתיד תשלם לתובע פיצוי בגובה הסכום שיתקבל מחיבור הסכומים שיחושבו על פי ס"ק א', ב' ו-ג' לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שיחושבו החל מיום 1/3/12 (אמצע שנה"ל תשע"ב) ועד התשלום בפועל. ה. עתיד תחשב מה הסכום שהיא היתה אמורה לשלם לתובע כהשלמת פיצויי פיטורים, אילו היתה עתיד מקבלת את התובע לעבודה, בשנה"ל תשע"ב, מעסיקה אותו בבית הספר בזרזיר בתפקיד כפי שהיה לו אצל עמל בשנה"ל תשע"א, בהיקף משרה זהה (36/24), ואילו היתה מפטרת את התובע בתום שנה"ל תשע"ב. לצורך חישוב זה תביא עתיד בחשבון את מלוא תקופת עבודתו של התובע אצל עמל, אך אם יתברר כי היו חוסרים בהפרשות שהפרישה עמל על חשבון פיצויי הפיטורים, תנכה עתיד את אותם חוסרים מהחישוב של השלמת פיצויי הפיטורים. ו. עתיד תשלם לתובע פיצוי בגובה הסכום שיתקבל על פי האמור בס"ק ה' לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שיחושבו החל מיום 1/9/12 ועד התשלום בפועל. ז. בגין אופן ההתנהגות של עתיד בתקופה שמתום הישיבה מיום 19/6/11 ועד שיחת הטלפון מיום 4/8/11, אני סבור שנכון לחייב את עתיד לשלם לתובע פיצוי בשיעור השווה לשכר עבודה של חודשיים. לפיכך, בנוסף לאמור בס"ק ד' ו-ו' לעיל, תשלם עתיד לתובע פיצוי בגובה שישית (1/6) מהסכום שיתקבל על פי החישוב האמור בס"ק א' לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שיחושבו החל מיום 1/9/11 ועד התשלום בפועל. 79. הנחיות נוספות א. על עתיד יהיה להעביר אל התובע פירוט של אופן החישובים על פי האמור בסעיף 78 לעיל, לא יאוחר מיום 30/6/14. ב. אם התובע יחלוק על החישובים של עתיד, הוא יוכל להגיש לה השגות בענין החישובים, תוך 21 ימים מהיום שבו יומצא לו הפירוט המלא של חישוביה. אם הוא לא יעשה כך, הוא ייחשב כמסכים לחישוביה של עתיד. ג. אם לאחר שהשגות התובע יומצאו לעתיד לא תושג הסכמה ביניהם לענין החישובים, יוכלו הצדדים לפנות לבית הדין, בבקשה להכריע במחלוקות החישוביות ביניהם, אך זאת - בתנאי שהבקשה תוגש תוך 30 ימים מהיום שבו יומצאו לעתיד השגותיו של התובע. ד. מחלוקות חישוביות בין הצדדים לא יביאו לעיכוב ביצועו של פסק הדין בכל הנוגע לסכומים שלא תהיה לגביהם מחלוקת. ה. ככל שעתיד תסבור שלשם ביצוע החישוב האמור בסעיף 78ה' לעיל, עליה לקבל נתונים שבשליטת התובע או בשליטת עמל, תוכל עתיד לבקש, עד יום 5/6/14, מהתובע או מעמל או משניהם להמציא לה את הנתונים האמורים. על התובע או על עמל או על שניהם, לפי הענין, יהיה להמציא לעתיד את הנתונים המבוקשים, מייד כשיתאפשר להם לעשות כך. הזמן שיחלוף בין המועד שבו תומצא לתובע או לעמל בקשתה של עתיד, עד למועד שבו תקבל עתיד את הנתונים, ייווסף למועדים שנקצבו לעיל, אך זאת, רק לגבי החישוב האמור בסעיף 78ה' לעיל. ו. אם התובע או עמל או שניהם יסברו כי אין לעתיד צורך אמיתי בנתונים שהיא תבקש כאמור בס"ק ה' לעיל, יוכלו התובע או עמל או שניהם להודיע לעתיד, תוך 7 ימים מהיום שבו תומצא להם בקשתה של עתיד, מדוע - לדעתם - אין צורך כזה. אם לאחר מכן תישאר מחלוקת בין הצדדים בענין זה, יוכלו הצדדים לפנות לבית הדין, בבקשה להכריע באותה מחלוקת, אך זאת - בתנאי שהבקשה תוגש תוך 15 ימים מהיום שבו תומצא לעתיד הודעתם של התובע או של עמל, לפי הענין. לסיכום 80. על סמך האמור לעיל, דעתי היא כי נכון לדחות את התביעה כנגד המועצה, ולדחות את התביעה כנגד עמל (למעט חיובה של עמל לשתף פעולה כאמור בס"ק ה' ו-ו' לסעיף 79 לעיל). 81. דעתי היא כי נכון לקבל את התביעה כנגד עתיד ולחייב אותה לשלם לתובע פיצוי כאמור בס"ק ד', ו' ו-ז', לסעיף 78 לעיל, ולחייב את עתיד, את התובע ואת עמל, לפעול על פי ההנחיות הנוספות שבסעיף 79 לעיל. 82. בנוסף לחיובה של עתיד בתשלום פיצוי לתובע, נכון לחייב אותה לשאת בהוצאות המשפט של הצדדים האחרים, כאמור להלן: א. לשלם לתובעים הוצאות משפט (אגרת בית הדין) בסך 134 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10/9/11 ועד התשלום בפועל. ב. לשלם לתובעים הוצאות משפט (אגרת בית הדין) בסך 2,294 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3/10/11 ועד התשלום בפועל. ג. לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 11,800 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/14, אם הוא לא ישולם לפני כן. ד. לשלם למועצה שכ"ט עו"ד בסך 2,360 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/14, אם הוא לא ישולם לפני כן. ה. לשלם לעמל שכ"ט עו"ד בסך 2,360 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/14, אם הוא לא ישולם לפני כן. נציג הציבור (עובדים), מר יצחק רז: אני מסכים. נציג הציבור (מעבידים), מר מוחמד גנאים: אני מסכים. סוף דבר הוחלט - כאמור בחוות דעתו של השופט חיים ארמון. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. חוזההסכם קיבוצי