1. לפנינו בקשה להכיר בעילות תביעה שעניינן הפחתת שכר חד צדדית וניכוי רטרואקטיבי משכר העובדים בניגוד לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, בעקבות פרסומו של צו הרחבה בענף רשתות השיווק, כתובענה ייצוגית כמשמעה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן: גם "החוק"). הצדדים 2. המשיבה, טיב טעם רשתות בע"מ, הינה אחת מרשתות קמעונאות המזון בישראל, המפעילה כ- 28 סניפים בכל רחבי הארץ. 3. המבקשת עבדה אצל המשיבה מיום 10.4.06 ועד ליום 8.8.11. הרקע להליך וההליך 4. בחודש פברואר 2010 פורסם צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון. צו ההרחבה הרחיב את תחולתו של ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 29.6.09 שבין לשכת המסחר תל אביב לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הסתדרות המעו"ף על כל העובדים והמעבידים בענף. בצו ההרחבה נקבעו הוראות בדבר מתן זכויות סוציאליות שונות לעובדים כגון משכורת 13, קרן השתלמות, זכאות מוגדלת לדמי הבראה ולדמי מחלה, תוספת וותק, ביטוח פנסיוני מוגדל וכד'. 5. בחודש יוני 2010 הפחיתה המשיבה משכר העבודה של עובדיה שמשתכרים מעל לשכר מינימום, וכן ביצעה הפחתה רטרואקטיבית של שכר העובדים בגין שלושת חודשי העבודה שקדמו לחודש יוני 2010. 6. ביום 3.10.10 הגישה המבקשת את הבקשה דנן לאישור התובענה בעילות הפחתת שכר חד צדדית וניכוי רטרואקטיבי משכר העובדים, כתובענה ייצוגית. 7. ביום 25.8.11 אושר הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים בעניין התביעות האישיות של המבקשת, למעט עילות התביעה שבבסיס הבקשה דנן. 8. ביום 7.6.12 התקיים דיון הוכחות במסגרת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. במהלך הדיון נחקרה המבקשת וכן המצהירים מטעם המשיבה, מר עדי כהן, אשר שימש במועד הרלוונטי להגשת הבקשה כסמנכ"ל הכספים של המשיבה וכיום משמש כמנכ"ל המשיבה ומר אלכסיי ספיצין, ששימש במועד הרלוונטי להגשת הבקשה כמנהל סניף ראשון לציון, בו עבדה המבקשת. טענות הצדדים 9. המבקשת טוענת כי המשיבה החליטה להטיל את העול הכספי שהיה כרוך במילוי הוראות צו ההרחבה, על גבם של עובדיה. על פי הנטען, החל מחודש יוני 2010, הפחיתה המשיבה את שכרה השעתי של המבקשת מ- 22 ש"ח ל- 21.7 ש"ח ובמועד תשלום שכר חודש יוני 2010 ניכתה המשיבה באופן רטרואקטיבי משכר המבקשת סך של 137.7 ש"ח בגין הפרשים הנובעים מהפחתת השכר ממועד כניסת צו ההרחבה לתוקף. לטענת המבקשת, בעקבות הניכוי הרטרואקטיבי, שכרה ירד משכר המינימום. לטענתה, במקום שצו ההרחבה ישפר את תנאי העסקתה, המשיבה ניצלה את פרסומו כדי לפגוע בתנאי העסקתה באופן חד צדדי, ללא הסכמה ותוך פגיעה בהוראות חקיקת המגן. המבקשת טוענת כי הרעת התנאים בה נקטה המשיבה מהווה הפרה של הסכם העבודה שנחתם עמה ומהווה שינוי חד צדדי של הסכם העבודה. בנוסף טוענת המבקשת כי ביצוע הניכויים באופן רטרואקטיבי מנוגד להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר להערכת המבקשת, העובדות המקימות את עילות התביעה האישית שלה מתקיימות גם בעניינם של כל עובדי המשיבה באותה העת ("הקבוצה"), כשעל פי הנטען, היא עצמה מכירה עובדים נוספים שהמשיבה פעלה כלפיהם כפי שפעלה בעניינה. עוד נטען כי המשיבה איימה על חברי הקבוצה כי אם לא יסכימו להרעת התנאים יפוטרו מעבודתם ולהערכת המבקשת, חלק מחברי הקבוצה נכנעו לאיומים וחתמו על הסכמתם להרעת התנאים, כשלטענתה אין ליתן תוקף להסכמה זו ואין בהסכמת מי מחברי הקבוצה כדי למנוע את אישור התובענה כייצוגית. נוכח האמור, לטענת המבקשת, הוראות הדין המקימות את עילת התביעה לקבוצה זהות להוראות הדין המקימות את עילת התביעה האישית שלה. לטענת המבקשת, כל הנתונים אודות חברי הקבוצה נמצאים ברשות המשיבה ולהערכתה, מספר חברי הקבוצה עומד על 600 עובדים. המבקשת העריכה כי הסכום שהופחת מהשכר השעתי של כל חבר קבוצה הוא בממוצע כשקל אחד לשעה והעמידה את סכום התביעה הייצוגית על 558,000 ש"ח (מכפלת סכום התביעה האישי הממוצע של חבר קבוצה כפול מספר חברי הקבוצה). לטענת המבקשת, התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. כמו כן נטען כי הזכויות שהופרו ונתבעות במסגרת התובענה הייצוגית הן זכויות אישיות שנקבעו בצו הרחבה וזכויות מכוח חקיקת המגן. בנוסף נטען כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, משמדובר בדרך היחידה בה יקבלו חברי הקבוצה את זכויותיהם, כאשר חלק מהעובדים אינם מודעים לזכויות הנטענות בבקשה זו, משמספר חברי הקבוצה גדול ופיזורם רב, משלכל אחד מחברי הקבוצה קיימת חוסר כדאיות בניהול הליך משפטי נפרד וניהול הליכים משפטיים נפרדים עלול לגרום לעומס על בתי הדין, משכך יורתעו מעסיקים מפני הפרת זכויות העובדים וייעצר מירוץ ההתיישנות בתביעה האישית של כל אחד מהעובדים. בנוסף נטען כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת. לאור האמור עתרה המבקשת לאשר את תביעתה בעילת הפחתת השכר והניכוי הרטרואקטיבי משכר העובדים כתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 4 ו- 5 לחוק תובענות ייצוגיות, לאשרה כ"תובע מייצג" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק תובענות ייצוגיות, להגדיר את קבוצת המעוניינים שבשמם תנוהל התובענה ולחייב את המשיבה בתשלום פיצוי כספי. כן ביקשה מבית הדין להצהיר כי הרעת התנאים של חברי הקבוצה עקב כניסתו לתוקף של צו ההרחבה, אינה כדין ואינה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המשיבה; כי ביצוע הניכויים משכר חברי הקבוצה באופן רטרואקטיבי אינה כדין; כי הרעת התנאים מהווה פגיעה בהוראות אישיות של צו הרחבה ועל כן, אינה ניתנת לויתור ואינה נתונה להסכמת העובד; לאכוף על המשיבה לקיים את חובותיה החוקיות כלפי חברי הקבוצה בהתאם לצו ההרחבה ולהסכם העבודה כפי שהיה לפני הרעת התנאים; להורות למשיבה לפצות את חברי הקבוצה על הפרת הסכם העבודה ולהשיב להם את סכום הניכוי ואת סכום הפחתת השכר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו היה אמור כל אחד מהתשלומים להשתלם ועד ליום התשלום בפועל. 10. לטענת המשיבה, עלות יישום הוראות צו ההרחבה היתה 4.2 מליון ש"ח בשנה ומצבה הכלכלי באותה העת לא אפשר לה לשאת בעלות זו מבלי לפטר חלק מהעובדים. משכך, על מנת למנוע צעד חריף של פיטורי עובדים, היא החליטה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה, לבצע הליך סביר ומידתי של הפחתה זעומה יחסית בשכרם של העובדים (למעט עובדים המשתכרים שכר מינימום) החל מחודש יוני 2010. לטענת המשיבה, לשם הדוגמא, שכרה של המבקשת הופחת בשיעור של 1.36% בלבד, ב- 30 אג' לשעה, משכר שעתי של 22 ש"ח לשכר שעתי של 21.7 ש"ח ובחישוב חודשי מדובר היה בהפחתה של 34 ש"ח בלבד. המשיבה אישרה כי ההפחתה נעשתה גם רטרואקטיבית לשלושה חודשים אולם לטענתה, בחודש יוני 2010 שולמו לעובדים רטרואקטיבית כל ההטבות על פי צו ההרחבה בגין שלושה חודשים, כך שבמאזן הכולל מצבם של העובדים לא הורע ואף שופר. לטענת המשיבה, הבקשה אינה עומדת בדרישות חוק תובענות ייצוגיות על פי הנטען, הבקשה אינה מגלה שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפת לכלל חברי הקבוצה ואין כל אפשרות סבירה שהשאלות, ככל שישנן, יוכרעו לטובת הקבוצה. כמו כן, לטענת המשיבה, אף אחד מעובדיה לא חוייב להסכים להפחתת השכר ו- 29 עובדים בחרו להתפטר בדין מפוטרים וקיבלו את מלוא זכויותיהם בהתאם לשכר טרם ההפחתה, בעוד רוב העובדים ביקשו להמשיך ולהיות מועסקים בה חרף הפחתת שכרם ותוך קבלת כל הזכויות מכוח צו ההרחבה ויש לראותם כמי שהסכימו לשינוי תנאי העסקתם. לאותם עובדים שהסכימו להפחתה אין כל עילת תביעה כנגד המשיבה, כך שלמעשה, לטענתה, כלל לא קיימת "קבוצה" של תובעים שהמבקשת יכולה לייצג. על פי הנטען, המבקשת עצמה נעדרת כל עילת תביעה אישית, משהמשיכה לעבוד לאחר ההפחתה וגרמה למנהליה להבין כי היא מקבלת את ההפחתה עד להגשת התביעה בחודש אוקטובר 2010, ומשעניינה מאופיין בנסיבות ספציפיות וסיכום ייחודי בינה לבין מנהלה בעניין סיום העסקתה, לבקשתה, בחודש פברואר 2011. נוכח האמור, לטענת המשיבה, המבקשת אינה ראויה לשמש כתובעת המייצגת את האינטרס של כלל עובדי המשיבה ואין לה זהות אינטרסים וזהות עילות עם העובדים אותם היא מתיימרת לייצג, אשר ביקשו להמשיך ולשמור על מקום עבודתם והסכימו להפחתת השכר. עוד נטען כי במקרה דנן, תובענה ייצוגית אינה הדרך "היעילה וההוגנת" להכרעה במחלוקת. לטענת המשיבה, התביעה, מעצם טיבה, טעונה בירור אינדיבידואלי באשר לטיב ההסכמה של כל אחד מהעובדים להפחתה ואינה יכולה להתברר בהליך ייצוגי. בנוסף נטען כי התביעה שהוגשה עלולה לשלול את חופש הבחירה מהעובדים לגבי עצם המשך העסקתם במשיבה, שכן אחת מהשלכותיה של התביעה עלולה להיות סיום העסקת העובדים שיידרשו שלא להיות מוכפפים להפחתה ומן הראוי ששאלת הפסקת העסקה תיוותר לשיקול דעתו העצמאי של כל עובד ועובד. עוד נטען כי מספר העובדים ששכרם הופחת, בניגוד לטענת המבקשת, הינו 332 מתוך כ- 900 עובדים וכי מדובר בקבוצה קטנה, ברורה ומוגדרת של עובדים, שאין כל קושי לאתרם ולזהותם ובנסיבות אלו אין מקום לניהול התובענה כתובענה ייצוגית. בנוסף טענה המשיבה כי התנהלות המבקשת, תוך הסתרת פרטים מהותיים, ותוך שגרמה למנהליה לסבור כי קיבלה על עצמה את הפחתת השכר והגישה, ללא כל התראה, את התביעה והבקשה לאישור, אינה תמת לב ועל כן קיים חשש כי עניינם של כלל חברי הקבוצה לא ייוצג וינוהל על ידה "בתום לב". נוכח כל האמור, לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית - תובענה ייצוגית 11. התובענה הייצוגית היא הסדר ייחודי ויוצא דופן, המאפשר את צירופן של תביעות אישיות של תובעים רבים, אשר בחלקם אינם ידועים, לתובענה אחת קולקטיבית וניהולה על ידי תובע מייצג. פסק הדין בתובענה כזו מהווה מעשה בית דין לגבי הנמנים עם הקבוצה, שאינם מודיעים על אי רצונם להיכלל בה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ - טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2), 312, 323 (1997)). התובענה הייצוגית היא כלי דיוני משפטי רב עוצמה, בעל משמעות כלכלית וחברתית גדולה. היא שואפת להשגת שוויון במאזן הכוחות בין המתדיינים, משרתת אינטרס ציבורי, של יעילות וחסכון במשאבים, ומונעת חוסר אחידות בפסיקת בתי המשפט (ר' רע"א 3126/00 מדינת ישראל - א.ש.ת ניהול פרויקטים וכח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220 (2003)). 12. התובענה הייצוגית מגלמת בתוכה הן אינטרסים פרטיים והן ציבוריים. עמד על כך בית המשפט העליון: "ביסוד התובענה הייצוגית מונחים שני שיקולים מרכזיים: האחד, הגנה על אינטרס הפרט באמצעות מתן תרופה ליחיד שנפגע. אותו יחיד, ברוב המקרים, אינו טורח להגיש תביעה. לעתים בא הדבר בשל כך שהנזק שנגרם לאותו יחיד הוא קטן יחסית. עם זאת, הנזק לקבוצה הוא גדול, כך שרק ריכוז תביעות יחידים לתביעה אחת, היא התובענה הייצוגית, הופך את תביעתם לכדאית. השיקול השני עניינו אינטרס הציבור. ביסוד אינטרס זה מונח הצורך לאכוף את הוראות החוק שבגדריו מצויה התובענה הייצוגית. לתובענה הייצוגית ערך מרתיע. מפרי החוק יודעים כי לניזוקים יכולת פעולה נגדם. אינטרס ציבורי זה מוגבר לאור היעילות והחיסכון במשאבים של הצדדים ושל בית המשפט, הנלווים לתובענה הייצוגית. כן מושגת באמצעותה אחידות בהחלטות בית המשפט בעניינים דומים ונמנע ריבוין של תביעות" (רע"א 4556/94 טצת - זילברשץ, פ"ד מט(5), 774 (1996) (להלן: "עניין טצת"). 13. לתובענה הייצוגית ככלי דיוני חשיבות מיוחדת במצבים בהם בשל עלויות התביעה ושיעור הנזק חסר הפרט הנפגע תמריץ למצות את זכויותיו בדרך של הגשת תביעה, כך שרק ריכוז תביעות היחידים לתביעה אחת, הופך את תביעת היחידים לכלכלית ומגשים את האינטרס הציבורי באכיפת הוראות החוק ובפיצוי הנפגע. יחד עם זאת, התובענה הייצוגית אף כוללת בחובה חסרונות בולטים. התובענה הייצוגית יוצרת מעשה בית דין כלפי כל קבוצת התובעים המוגדרת על ידי התובע הייצוגי. למעשה אדם עשוי לאבד את זכותו לתבוע מבלי שידע כלל על קיומה של תובענה ייצוגית. חסרון נוסף עשוי להיות ייצוג לקוי על ידי התובע הייצוגי. 14. בשנת 2006 התקבל בכנסת חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006, אשר הסדיר בצורה מקיפה את הכללים להגשת תובענה ייצוגית בתחומי משפט רבים, וביניהם ניתן מקום גם לתחום משפט העבודה. סעיף2 לחוק מגדיר "תובענה ייצוגית" כ: "תובענה המנוהלת בשם קבוצת בני אדם שלא יפו את כוחו של התובע המייצג לכך ואשר מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה". סעיף 3 לחוק מגדיר את התנאים להגשת תובענה ייצוגית: "3. א. לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית... ב. הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, ויחולו על הגשתה וניהולה ההוראות לפי חוק זה." סעיף 4 לחוק קובע מי רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובשם מי: "4. (א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן: (1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה. (2) רשות ציבורית בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א)... (3) ... סעיף 8 לחוק קובע מהם התנאים בהם יהיה בית המשפט רשאי לאשר את התובענה הייצוגית: "8. (א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. (3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת. הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה. (4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב. (ב)... יישום הוראות החוק והפסיקה על ענייננו קיומם של התנאים המנויים בסעיף 3 לחוק 15. כמפורט לעיל, סעיף 3א. לחוק תובענות ייצוגיות קובע: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה המפורטת בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית..." התוספת השנייה לחוק מפרטת את רשימת העילות אשר בעניינן ניתן לאשר תובענה ייצוגית. הסעיף הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 10 לתוספת, אשר קובע כדלקמן: "(1) תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו - 20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958.חוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958. (2)... (3) בפרט זה - 'תביעה' - למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם קיבוצי." 16. בעניין שבפנינו, עילות התביעה של הפחתת שכר וניכוי רטרואקטיבי משכר העובדים הינן עילות אשר לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בהן לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, ועל כן, נופלות בגדר סעיף 10(1) לתוספת השנייה לחוק. 17. באשר לסייג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת - לא נטען וממילא לא הוכח כי המשיבה היתה, בתקופה הרלוונטית לבקשה, מקום עבודה מאורגן וכי חל על עובדיה הסכם קיבוצי כלשהו. משכך, אין תחולה בענייננו, לסייג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת. 18. לאור האמור, תביעותיה של המבקשת כלולות בתוספת השנייה לחוק ומתקיים התנאי הקבוע בסעיף 3 לחוק. קיומה של עילת תביעה אישית בהתאם לסעיף 4 לחוק 19. על מנת שהמבקשת תעמוד בהוראת סעיף 4(א)(1) לחוק עליה לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, להיות בעלת עילת תביעה אישית נגד המשיבה, והשני, שהתביעה תעורר שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים בקבוצה. תנאי דומה נדרש גם בהתאם לסעיף8(א)(1) לחוק ועל כן נבחן את קיומו בהמשך. 20. כמפורט לעיל, בחודש פברואר 2010 פורסם צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון. בחודש יוני 2010 הפחיתה המשיבה את שכרה השעתי של המבקשת מסך של 22 ש"ח לשעה לסך של 21.7 ש"ח לשעה. כמו כן, במועד התשלום של שכר חודש יוני 2010 ניכתה המשיבה באופן רטרואקטיבי משכר המבקשת סך של 137.7 ש"ח בגין הפרשים הנובעים מהפחתת השכר ממועד כניסת צו ההרחבה לתוקף. 21. המשיבה אישרה כי הפחיתה משכר המבקשת וניכתה משכרה באופן רטרואקטיבי הפרשים הנובעים מההפחתה ואף אישרה כי ביצעה ניכוי והפחתה דומים בשכר יתר עובדיה, למעט עובדים המשתכרים שכר מינימום. המשיבה אף אישרה כי ההפחתה והניכוי משכר המבקשת ויתר העובדים בוצעו עקב החלת צו ההרחבה על העובדים ונוכח מצבה הכלכלי באותה העת, שלא אפשר לה לעמוד בעלויות הכרוכות בתשלום הזכויות המחוייבות מכוח צו ההרחבה. 22. נוכח האמור, המבקשת הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת בשלב זה, כי קיימת לה עילת תביעה אישית בעניין הפחתת שכרה באופן חד צדדי וניכוי רטרואקטיבי משכרה כתוצאה מהחלת צו ההרחבה על עובדי המשיבה. קיומם של התנאים המנויים בסעיף 8 לחוק 23. סעיף 8(א) לחוק קובע, כאמור, את התנאים בהם יהיה בית המשפט רשאי לאשר את התובענה הייצוגית. התנאים הם: כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי יש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין וכי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה 24. בית הדין דן לא אחת בתנאי הנקוב בסעיף 8(א)(1) לחוק, ולפיו התביעה צריכה "לעורר שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה". לעניין זה נקבע כי אין אין צורך שכל השאלות יהיו משותפות לחברי הקבוצה ודי בכך שהשאלות העיקריות שבמחלוקת יהיו משותפות (ר' ע"ע (ארצי) 629/07 יגאל וירון - תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ (3.1.11), וכן עניין טצת). 25. אין מחלוקת כי נוכח פרסומו של צו ההרחבה בענף רשתות השיווק בחודש פברואר 2010, ועקב העלויות הכרוכות בהחלת הוראותיו על עובדי המשיבה, החליטה המשיבה להפחית החל מחודש יוני 2010 משכר עובדיה ואף ביצעה ניכוי רטרואקטיבי של ההפחתה בגין החודשים מרץ, אפריל ומאי 2010. המשיבה לא הכחישה כי מטרת הפחתת השכר והניכוי הרטרואקטיבי היתה מימון חלק מעלויות החלת צו ההרחבה על עובדיה, משלטענתה, מצבה הכלכלי באותה העת לא אפשר לה לשאת בעלויות צו ההרחבה (כ- 4.2 מליון ש"ח לשנה) מבלי לפטר חלק מעובדיה. משכך, הנהלת המשיבה קבעה כי היא עצמה תישא בעלות שנתית של כ- 2.4 מליון ש"ח ואילו סך של 1.8 מליון ש"ח יופחת משכר העובדים. 26. המשיבה טענה כי מדובר היה בהליך סביר ומידתי של הפחתה זעומה משכר העובדים שמטרתו למנוע צעד חריף של פיטורי עובדים. כן טענה כי אף אחד מעובדיה לא חוייב להסכים להפחתת השכר, כשעובדים שבחרו שלא להסכים להפחתה וביקשו לסיים העסקתם קיבלו את מלוא זכויותיהם בהתאם לשכרם לפני ההפחתה ויתר העובדים, שנשארו לעבוד בה, מוחזקים כמי שהסכימו לשינוי תנאי העסקתם ועל כן המבקשת אינה יכולה לייצגם בהיעדר עילה. המשיבה לא הצביעה על כל מקור חוקי לניכוי שבוצע משכר העובדים. המשיבה אף לא הציגה כל ראיה להסכמה בכתב של מי מהעובדים להפחתה ומעדות מנכ"ל המשיבה אף עולה כי נכון למועד הדיון לא היה בידיו כל מסמך המעיד על הסכמת העובדים לניכוי ו/או להפחתה (עמ' 9 לפרוט', ש' 20-32) כשבהמשך עדותו אף טען כי "אין שום צורך בהסכמה בכתב" (שם, ש' 31). 27. המבקשת טענה כי לא ניתן ללמוד מהתנהגותם של העובדים ובחירתם להמשיך ולעבוד אצל המשיבה משום הסכמה להפחתת השכר. כשנשאלה המבקשת מדוע היא עצמה לא התפטרה כששכרה הופחת השיבה - "כי לא הייתי יכולה להישאר בלי עבודה..." (עמ' 3 לפרוט', ש' 29-32). על פי עדותה של המבקשת, גם יתר העובדים שנשארו לעבוד אצל המשיבה פחדו להישאר בלי מקום עבודה (עמ' 6, ש' 4-5) ולמעשה אויימו כי אם לא יסכימו להפחתה - יפוטרו מעבודתם. 28. טענת המשיבה לעניין הצורך בבירור אינדיבידואלי לגבי שאלת ההסכמה של כל עובד ועובד להפחתת השכר אין בה כדי למנוע את בירור התובענה בדרך של תובענה ייצוגית, שכן אף אם יתברר כי חלק מהעובדים הסכימו להמשיך ולעבוד על אף ההפחתה, הגיוני וסביר כי אין מדובר בהסכמה מרצון להפחתה כי אם בבחירה בהפחתת השכר על פני האלטרנטיבה שהוצגה בפניהם של סיום העסקתם, כפי שאף המבקשת עצמה בחרה. יתרה מכך, הסוגייה הטעונה בירור באשר לניכוי והפחתת השכר שננקטה על ידי המשיבה אינה שאלת הסכמתם של העובדים למהלך זה, כי אם הלגיטימיות והחוקיות של הטלת עלויות צו ההרחבה על עובדי המשיבה. 29. לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי המבקשת הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת בשלב זה, כי לעובדי המשיבה ששכרם הופחת ונוכה עקב החלטתה של המשיבה להטיל עליהם חלק מעלויות צו ההרחבה, קיימת עילת תביעה זהה לעילת התביעה שלה, המעוררת שאלות משותפות של עובדה ומשפט לכלל חברי הקבוצה, בדבר חוקיות וסבירות המהלך בו נקטה המשיבה. כמו כן, ישנה אפשרות סבירה כי אותן שאלות יוכרעו לטובת הקבוצה. 30. נוכח האמור, מתקיים בענייננו התנאי בתנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) לחוק. תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין 31. תנאי נוסף בו על המבקשת לעמוד הוא התנאי הנקוב בסעיף 8(א)(2) לחוק, ולפיו "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". לאחר שבחנו את מכלול טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי תובענה ייצוגית הינה הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. 32. תכליתה וחשיבותה של התובענה הייצוגית הינה לתת תמריץ לתובעים שנפגעו פגיעה קטנה יחסית, לתבוע את זכויותיהם כקבוצה, ובכך, לאכוף על הנתבעת את קיום חובותיה ומחויבויותיה. המטרה העיקרית העומדת ביסוד התביעה הייצוגית הינה לאפשר לתובעים כלי יעיל, נגיש וזול לשמירה על זכויותיהם, וזאת, כאשר הסעד הנתבע על ידי כל אחד מהם הינו קטן יחסית, ולא תמיד מצדיק הגשת תביעה נפרדת. 33. בענייננו, עסקינן בסכומי תביעה פרטניים לא גבוהים. המבקשת העריכה שהסכום שהופחת מהשכר השעתי של כל חבר קבוצה הוא בממוצע כשקל אחד לשעה, כשמשכרה שלה הופחתו סך הכל 0.3 ש"ח לשעה המסתכמים ב - 34 ש"ח לחודש. כן נוכה משכרה באופן רטרואקטיבי בחודש יוני 2010 סך של 137.7 ש"ח. בנסיבות אלו, בהן סכום התביעה של כל אחד מהעובדים הוא נמוך קיימת חוסר כדאיות בניהול הליך משפטי נפרד לכל אחד מהעובדים. כמו כן, הגם שלטענת המשיבה קבוצת העובדים ששכרם הופחת מונה 332 עובדים שאין כל קושי לאתרם, ניהולן של מאות תביעות שיגישו עובדי המשיבה, עלול להכביד על בית הדין והצדדים, בעוד שתובענה ייצוגית תפשט ותייעל את ניהול התובענה במסגרתה יתקיים דיון מאוחד בשאלות המשותפות לכל חברי הקבוצה ותמנע את הסיכון שבמתן פסיקות סותרות. 34. לא זו אף זו, מטרתה של התובענה הייצוגית היא, בין היתר, להשוות את מאזן הכוחות בין העובדים, ודאי עובדים מוחלשים ללא יכולת מיקוח, לבין המעסיק, ולהרתיע את המעסיקים מהפרת זכויות עובדיהם. בעניין שבפנינו, עסקינן במעסיק אשר בשל שיקוליו הכלכליים החליט להטיל חלק מעלויות צו ההרחבה על עובדיו ובכך, לכאורה, עיקר מתוכן את הוראות צו ההרחבה. התובענה הייצוגית הינה האמצעי הראוי אשר יאפשר לאותם עובדים המתקשים לפנות כיחידים לבית המשפט, לכפות על המעסיק לקיים את חיוביו, בעיקר במקרים, כגון המקרה דנן, בהם אין במקום העבודה ארגון עובדים פעיל השומר על זכויות העובדים, אשר סביר כי לא היה מתיר למעסיק לנקוט במהלך שיש בו משום פגיעה בעובדים. 35. מעבר לכך, יש לזכור כי עובדים שכירים רבים, ודאי עובדים קשי יום, חוששים לפתוח בהליך משפטי כנגד מעסיקם לאכיפת זכויותיהם, מחשש לפיטוריהם או לפגיעה בתנאי העסקתם ואף לאחר סיום יחסי העבודה, נמנעים מהגשת תביעות כנגד המעסיק בשל היותם טרודים בחיי היום יום או בשל חששם שאם יוודע דבר הגשת התביעה כנגד מעסיקם הקודם הם יתוייגו כעובדים "בעייתיים" ויתקשו במציאת מקום עבודה אחר. לעניין זה, קיים יתרון בכך שהמבקשת אינה עובדת עוד במשיבה, ועל כן אין עוד חשש מפגיעה בתנאי העסקתה עקב ייצוג העובדים בתביעה שהוגשה בשל הפרת זכויותיהם. 36. נוכח כל האמור לעיל, סבורים אנו כי בירור התביעה כתובענה ייצוגית, תגשים הן את האינטרס הציבורי - לאור היעילות והחיסכון במשאבים של הצדדים ושל בית הדין והרתעת מעסיקים מהפרת זכויות עובדיהם והן את האינטרס הפרטי- מימוש זכויותיהם של העובדים ואחידות בהחלטות בית הדין בעניינם. קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב 37. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים סבורני כי אף התנאים המפורטים בסעיף 8(א)(3) ו-(4) מתקיימים במקרה שבפנינו. המבקשת ובאי כוחה הותירו על בית הדין רושם כי הינם תמי לב בהגשת הבקשה וכי רצונם הינו לתקן את העוול לכאורה שנגרם לכלל העובדים עקב ההפחתה בשכרם ולהביא לשיפור תנאי העסקת העובדים שהמשיכו לעבוד במשיבה, כפי שמתבקש היה שייעשה נוכח כניסתו של צו ההרחבה לתוקף. טענות המשיבה לעניין המשך עבודתה של המבקשת לאחר ההפחתה והסיכום הפרטני שנערך בינה לבין מנהלה בעניין סיום העסקתה אין בהן כדי להעלות או להוריד לעניין יכולתה לייצג את חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב. 38. כמו כן, קיימת חזקה כי באי כוחה של המבקשת בקיאים באופן ניהול הליכי התובענה הייצוגית וכי ינהלו את ההליכים בדרך הולמת והמשיבה לא השכילה לסתור חזקה זו. לסיכום - 39. נוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי מתקיימים התנאים הנדרשים לאישור תביעתה של המבקשת - בעניין הפחתת השכר וביצוע הניכוי הרטרואקטיבי מהשכר - כתובענה ייצוגית, באופן המתיישב עם תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות ומגן הן על אינטרס הפרט שנפגע והן על אינטרס הציבור. סוף דבר 40. הבקשה לאישור תביעתה של המבקשת כתובענה ייצוגית, בהתייחס לעילות של הפחתת שכר וניכוי רטרואקטיבי משכר עובדי המשיבה- מתקבלת. 41. הקבוצה אשר עניינה יידון במסגרת התובענה הייצוגית תכלול את כל עובדי המשיבה, אשר המשיבה הפחיתה משכרם וניכתה ממנו באופן רטרואקטיבי סכומים במהלך שנת 2010. 42. עילת התביעה בתובענה הייצוגית תהא הפחתה חד צדדית של שכר העובדים וניכוי רטרואקטיבי מהשכר על מנת לממן חלק מעלויות החלת צו ההרחבה על עובדי המשיבה. 43. הסעד הנתבע הוא פיצוי בגובה סך ההפחתה משכר העובדים והניכוי שבוצע באופן רטרואקטיבי משכרם. 44. התובעת הייצוגית תהא המבקשת, והקבוצה תיוצג על ידי באי כוחה עו"ד גל גורודיסקי ועו"ד אבי מור יוסף. 45. באי כוח המבקשת יודיעו על החלטה זו למנהל בתי המשפט (סעיף 14(ב) לחוק), וכן לממונה הראשי על יחסי העבודה (סעיף 3 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע - 2010), תוך 21 יום. 46. באי כוח המבקשת ידאגו לפרסום הודעה לחברי הקבוצה על החלטה זו, בהתאם להוראות סעיף 25(א)(1) לחוק, וזאת לאחר קבלת אישור בית הדין לנוסח ההודעה וכאשר המשיבה היא שתישא בעלות הפרסום. בקשה לאישור נוסח ההודעה תוגש תוך 21 יום. 47. המשיבה תישא בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד לטובת המבקשת, בסך כולל של 7,500 ₪, לתשלום תוך 30 יום. 48. תזכורת במעמד הצדדים ובאי כוחם במסגרתה יקבעו סדרי שמיעת ההליך תקויים בפני ראש המותב ביום 5.2.14 ובשעה 13:00. חוזההסכם קיבוצי