הקדמת הדברים: 1. מסעוד מחמד ועוד שישה אחרים ("התובעים") עבדו לטענתם כשרתים ראשיים אחראיים ("אחראיים") בבתי-ספר שונים של המועצה המקומית ערערה ("הנתבעת"). 2. בתביעה שהגישו, לבית דין זה, ביום 22.11.89!!! תובעים הם הפרשי שכר אשר לטענתם מגיעים להם מתוקף ההסכמים החלים ביחסים שבינם לבין הנתבעת. סכום קרן תביעתם של התובעים, על פי האמור בתביעתם: 37.466,355 ש"ח. 3. הנתבעת, בכתב הגנה שהגישה, אינה מכחישה: שהתובעים עובדיה, וכי ביחסים שבין הצדדים חלים הסכמים והסדרים שבין מרכז השלטון המקומי ומנהל השירותים, אולם מכחישה את תביעת התובעים לגופן של טענות התובעים, כן מכחישה היא שקיים חוב כספי כלשהוא המגיע הימנה למי מהתובעים. 4. ביום 17.05.90, בטרם הספיקה התביעה להתברר לגופה, בבית הדין, הודיעו הצדדים לבית הדין על הסכמתם להעביר את הסכסוך נשוא תיק זה להכרעת ועדה פריטטית שבין מרכז השלטון המקומי והסתדרות עובדי המינהל והשירותים ("הועדה הפריטטית"). בית הדין (כב' השופט הראשי המנוח, דורון מיבלום ז"ל), אישר את בקשתם של הצדדים. 5. משחלפו להן כשנתיים ומי מהם לא פנה לבית הדין, ניתן, ביום 26.08.92, פסק דין המוחק את התביעה. מאוחר יותר, על פי פניית התובעים, ומשהוברר שהועדה הפריטטית טרם נתנה החלטתה, בוטל ביום 15.10.92, פסק הדין. 6. ביום 29.07.93, ניתנה, החלטתה של הועדה הפריטטית (אליה עוד נתייחס בהמשך). 7. מאז ועד ליום 24.11.99 לא נמצאים בתיק בית הדין כל עקבות לפניית מי מהצדדים בקשר לתביעה בתיק זה. (הוגשה ביום 17.12.95 בקשת עיקול בתיק בשא נו/362 - 12). 8. בהחלטת בית הדין, מיום 24.11.99, זומנו הצדדים לדיון בו יקבע המשך הטיפול בתיק זה. מאז נעשו נסיונות חוזרים ונשנים לקדם סיומו (ראו דיונים והחלטות: מיום 16.2.00, 01.07.01, 27.08.01, 30.10.01 ו-25.02.02). יצויין שבדיון מיום 27.08.01, הצהירו הצדדים שמבקשים הם ארכה של כחודש לנהל מו"מ ביניהם, והיה אם לא יגיעו להסדר, יסכמו טענותיהם בכתב, כל צד תוך 30 ימים. בהחלטת בית הדין, מאותו יום, נעתר בית הדין לבקשת הצדדים ופירט את המוסכם בין הצדדים (עצם הפניה לועדה הפריטטית ומה היתה החלטתה) ובאילו נושאים הסיכומים יעסקו. לא יהיה זה למותר לציין, שהצדדים לא הגישו סיכומיהם במועד ובית הדין נזקק ליתן החלטות כדי לדרבנם להגישם (ביום 30.10.01, וביום 25.02.02). 9. בסופו של דבר הוגשו סיכומי הצדדים (סיכומי הנתבעת ביום 27.02.02) וניתן, איפוא, לפסוק את הדין בתביעה זו התלויה ועומדת מזה 13 שנים לערך. 10. לא היינו מפרטים, באריכות יתר, את השתלשלות הדברים עד כה - אלא שסברנו שראוי, שימצאו הם ביטויים בפסק דין, כדוגמא וכמשל להתארכות הליכים, שלא לצורך, התארכות שבעצם התרחשותה נפגעו זכויות הצדדים (וראו סעיף 31 להלן). ב. גדרה של המחלוקת: 11. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים כפי שעולה מכתבי הטענות היא באלה: א. מה תוקפו המשפטי ומשמעותו של מסמך שנחתם ביום 18.09.79 בין מרכז השלטון המקומי והסתדרות עובדי המינהל והשירותים בענין "שכרם ותנאי עבודתם של העובדים בשירותי החינוך ברשויות הערביות והדרוזיות" (להלן - "הסכם 79"), לאמור: האם הסכם 79 הוא הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי כטענת התובעים או שמא הוא בגדר חוזר בלתי מחייב המרכז מידע בלבד, כטענת הנתבעת. והאם - וזה העיקר (כפי שיוסבר להלן) - הסכם 79 מקנה לתובעים או מי מהם זכויות כספיות שהנתבעת לא העניקה להם. אם כן:- ב. האם קיימה הנתבעת את הוראות הסכם 79, יישמה אותן על התובעים, וכל אחד מהם, שילמה לכל אחד מהם את מלוא המגיע לו על פיו (כטענתה), או שמא הפרה הנתבעת את הסכם 79 כלפיהם ולפיכך זכאים הם לתשלום בגין חלקי משרות עבור עבודות נקיון שבצעו - בנוסף לשכר ששולם להם בזמנו. 12. עוד יהא עלינו להתייחס לטענת הנתבעת בסיכומיה שהחלטת הועדה הפריטטית היא בגדר פסק בוררות או החלטת בורר, התיחסותינו לשאלה זו תוכל להקל ההכרעה בשאלות העיקריות שבמחלוקת. ג. טענות הצדדים בכתבי הטענות: 13. א. לטענת התובעים בכתב תביעתם הם שימשו כשרתים אחראיים ("אחראיים") בבתי ספר של הנתבעת. תקופת העבודה הכוללת נשוא התביעה היא בין חודש נובמבר 1982 ועד חודש מרץ 1987, כל תובע לפי משך עבודתו המפורט בתביעה. לטענתם, הם אמנם הועסקו על ידי הנתבעת כאחראיים הן בעבודות שירותים והן בביצוע עבודות נקיון - אולם זאת בהיקף וביחס שונה - מזה הקבוע בהסכם 79. ב. לטענת התובעים, בכך שבמסגרת משרתם, העסיקה אותם בבצוע עבודות שלא על פי היחס שנקבע לכך בהוראות הסכם 79, הפרה הנתבעת את ההסכם. לפיכך, לטענתם, הם זכאים לתשלום נוסף, אותו מכמתים הם לפי היקף בחלקי משרות עבודות הנקיון שביצעו במשך התקופה נשוא התביעה. 14. א. הנתבעת כפרה בכתב הגנתה בטענות התובעים בפרשנות שנותנים הם להסכם 79: הן אלו המתייחסות למספר הכיתות שהתובעים טענו שקיימות בבתי הספר שהתובעים עבדו בהם, הן אלו המתייחסות למעמדם של התובעים כשרתים אחראיים, והן אלו המתייחסות לטענת התובעים בדבר היותם שרתים יחידים בבתי הספר בהם עבדו כמו גם הטענות המתייחסות למטלות שביצעו. הנתבעת טוענת כי התובעים הועסקו בעבודות ניקיון כפי שהוסכם עימם וכי בכל מקרה לא הועסקו בעבודות ניקיון מעבר למתחייב מהוראות הסכם 79. ב. עוד טוענת הנתבעת, כי היא שילמה לתובעים את כל המגיע להם בגין עבודתם, בתקופה נשוא תביעה זו, ועל כן אין היא חייבת לתובעים דבר. ד. החלטת הועדה הפריטטית, נפקותה ומשמעותה: 15. כאמור (בסעיף 4 לעיל), הסכימו הצדדים להפנות את הסכסוך הזה שביניהם לועדה פריטטית וזו נתנה ביום 29.07.93 את ההחלטה הבאה: "על המועצה המקומית לפעול בהתאם להסכם על עבודת שירותי החינוך במגזר הערבי שנחתם ב-1979 ולשלם לעובדים בהתאם". 16. וכאמור (בסעיפים 6-7 לעיל) מעיון בחומר שבתיק בית הדין ובטענות הצדדים עולה שבעלי הדין לא תקפו את החלטת הועדה הפריטטית לא בדרך של פניה לבית הדין במסגרת ההליך שבתיק זה, אף לא בדרך של הגשת תביעה חדשה על פי החלטת הועדה הפריטטית. 17. משאין חולק שחלה בין הצדדים חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל ("החוקה") ומשכלל הוא שהחוקה היא בגדר הסכם קיבוצי כללי החל על הרשויות המקומיות החברות במרכז השלטון המקומי (מספר 1055/60), נכריע תחילה בשאלת נפקותה של החלטת הועדה הפריטטית: א. כלל הוא: ""יש ו"ועדה פריטטית" מוסמכת להחליט בסכסוך עבודה כלכלי, כאשר החלטתה היא בגדר "פסק בוררים" (ראה סעיף 2 לתוספת לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז- 1957). ואולם, ככלל, "הועדות הפריטטיות הן יציר כפיהם של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים", והן "אינן פועלות במסגרת הבוררות... אף כי ניתן ללמוד, לעניין, גזירה שווה מבוררות" (דב"ע מה/3 - 30 צביאל - הוטל קוסמפוליטן בע"מ ואח', פד"ע יז 230, 225) יחד עם זאת, לא נשללה "פעולת ועדה פריטטית כ'בוררות' - 'בוררות למעשה' ולא בוררות על פי 'הסכם בוררות' - אם התקיימו התנאים לכך" (דב"ע לט/115 - 3 חב' ששת הכוכבים בע"מ - פישלר פד"ע יא 169, 181) הגם שוועדה פריטטית פועלת במסגרת יחסי העבודה הקיבוצים, החלטתה של הוועדה הפריטטית שניתנה בתוקף סמכויותיה על פי הסכם קיבוצי, מחייבת את הצדדים להסכם ואף את העובד הנוגע בדבר" (דב"ע לא/3 - 2 הירש - "רקפת", מפעלי פיתוח בע"מ, פד"ע ג 62, 60). ב. ועוד: "ומכאן לתוקפה של החלטת ה"ועדה הפריטטית" נשוא דיוננו: כל אשר עשתה הועדה היה לפרש ולישם את ההסכם הקיבוצי. אין במסקנות שינוי של נורמה שנקבעה בהסכם הקיבוצי, אלא קביעת דרך ביצועה של נורמה קיימת (השווה דב"ע לט/5 - 4, ההסתדרות הכללית - מדינת ישראל, פד"ע י' 294, 287). מה תוקפו המשפטי של הסדר זה? על כך נפסק: "אינו מהווה שינוי הסכם קיבוצי או הארכתו לעניין סעיף 10 לחוק הסכמים קיבוציים. הוא מעיד על הסדר ליישום הוראות שבהסכם קיבוצי, ובתור שכזה, אם כי אינו מהווה הסכם קיבוצי נפרד - מהווה הוא חלק מההסכם הקיבוצי שבמסגרתו נערך. הוא עמד בתוקפו כל עוד לא שונה על ידי מי שערך אותו או על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי" (דב"ע לז/4 - 12 ההסתדרות הכללית - מדינת ישראל פד"ע ט 41, 52; דב"ע לט/13/12 - 2 מפעלי פלדה ישראליים בע"מ - רוס פד"ע יא 3, 9)". (דב"ע נג/127 - 3 עיריית אשדוד - שלמה בנישתי (לא פורסם)). (ההדגשות שלי - ר.כ.). ג. החלטת הועדה הפריטטית בענייננו הינה, איפוא, חלק מהמנגנון ליישוב חילוקי דעות שנקבע בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים, קריא: "חוקת העבודה", אשר תפקידה לברר חילוקי דעות בין הצדדים, ולהגיע לפתרון מוסכם. לא למותר לציין, כי במקרה של אי הסכמה בועדה הפריטטית מועברת, על פי הוראות סעיף 84 לחוקת העבודה, המחלוקת שבפני הועדה הפריטטית, להכרעת בורר. ד. נוסיף גם שההלכה קובעת, כי: "משניתנה החלטה על-ידי ועדה פריטטית, בתחום סמכותה, החלטה זו מחייבת. הרואה עצמו נפגע על-ידי החלטתה רשאי לבקש ביטולה על-ידי פניה לערכאה השיפוטית המוסמכת, אך אינו יכול לעשות דין לעצמו ולא לקיימה" (דב"ע נא/4 - 8 ההסתדרות הכללית - מרכז השלטון המקומי, פד"ע כב 418, 421). 18. מכאן: (1) לענין טענת הנתבעת בסיכומיה שהחלטת הועדה הפריטטית היא בגדר פסק בוררות, יש לקבוע, שההודעה המוסכמת לבית הדין, מיום 17.05.90, בה הודיעו הצדדים שמתבקשים לפנות לועדה הפריטטית, איננה הסכם בוררות; והחלטת הועדה הפריטטית איננה בגדר פסק בורר או החלטת בורר, עליו חלים דיני הבוררות לעניין אישורו או ביטולו, כנטען על ידי הנתבעת. (2) ועוד - אין החלטת הועדה הפריטטית יכולה לשנות את הסכם 79 אלא קובעת כיצד יש לבצע הוראותיו. (3) משפנו הצדדים דנן לועדה הפריטטית, מחייבת החלטתה את הצדדים. 19. בענייננו כאמור, לא תקפו הצדדים את החלטת הועדה הפריטטית, לא בדרך של פנייה לבית דין זה במסגרת ההליך שבנדון, לא בדרך של הגשת תביעה חדשה ולא בכל דרך אחרת. ההפך הוא הנכון, התובעים נסמכים בסיכומיהם על החלטת הועדה הפריטטית, ואילו הנתבעת בתגובתה לבית הדין מיום 08.09.96 (בתגובת הנתבעת לבקשת העיקול בתיק בשא נו/362 - 12), מאשרת כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומה של החלטת הועדה הפריטטית, הקובעת כי יש לפעול בהתאם להסכם על עבודת שירותי החינוך במגזר הערבי, שנחתם ב-1979 וכי בפנינו "סוף פסוק" (ראה: סעיפים 3 ו-6 להודעה). משכך הם פני הדברים הרי שהחלטת הועדה הפריטטית הינה סופית, מחייבת ואין עליה עוד ערעור. 20. שאלה נפרדת היא, ועליה חלוקים הצדדים מן הקצה אל הקצה: מה הן תוצאותיה של החלטת הועדה הפריטטית - על השאלה שבמחלוקת בפנינו, לאמור: האם זכאים התובעים לתוספת שכר על פי הסכם 79, כפי שפורט בהחלטת הועדה הפריטטית. 21. כאמור, הודעה הפריטטית קבעה כדלקמן: "על המועצה המקומית לפעול בהתאם להסכם על עבודת שירותי החינוך במגזר הערבי, שנחתם ב-1979 ולשלם לעובדים בהתאם". לטענת ב"כ התובעים, קביעתה של הועדה הפריטטית מהווה בעצם קבלת תביעתם הכספית של התובעים, באופן שיש לפסוק לזכותם את סכום התביעה כמבוקש בכתב התביעה שבנדון. לעומת זאת, לטענת ב"כ הנתבעים, כל שקבעה הועדה הפריטטית הוא שיש לפעול בהתאם להסכם על עבודת שירותי החינוך במגזר הערבי, משנת 79, זאת עשתה הנתבעת, ולפיכך אין מקום לפסוק לתובעים את סכום התביעה. מכאן שעלינו לקבוע מה הפרשנות של הוראות הסכם 79 - לאור החלטת הועדה הפריטטית - וזוהי למעשה המחלוקת העיקרית שבין הצדדים. 22. ראשית, לצערנו, חייבים אנו לומר שהחלטת הועדה הפריטטית היא לקונית וקצרה - כל שנאמר בה הוא שניים אלה: א. שהוראות הסכם 79 חלות ביחסים שבין כל אחד מהתובעים והנתבעת ("על המועצה המקומית לפעול בהתאם להסכם...") ומדובר, איפוא, בהסכם. ב. שעל הנתבעת "לשלם לעובדים בהתאם". כדי להתחקות אחרי החלטתה זו של הועדה הפריטטית, נפנה להסכם 79 ונבהיר הוראותיו, ויישומן. 23. הסכם 79: על פי כותרתו, הסכם 79 עוסק ב"שכרם ותנאי עבודתם של העובדים בשירותי החינוך ברשויות הערביות והדרוזיות". סעיף א' להסכם 79 עוסק בתנאי עבודתם של מזכירי בתי ספר יסודיים, ואילו סעיף ב' עוסק בתנאי עבודתם של שרתים אחראיים, או כפי שהם נקראים בגוף הסעיף העובד האחראי. סעיפים ב (1) - (11), עוסקים בהגדרת התפקיד והמטלות השונות שעל השרת האחראי לבצע במהלך יום עבודתו, כאשר בסעיף ב (5) מצוי פירוט בדבר סדר העבודה של השרת האחראי, ובין היתר נקבע שם, כי: "עם גמר עבודת הפיקוח על השירותים עליו לבצע יחידת עבודה בנקיון, בהתאם לדרוג כלהלן" (ראה: סעיף 5 (ב) (י)). בסעיף ב (12) (א) נקבע כי: "שעות השירותים מוקצבות לעובד האחראי למשך זמן מהלך הלימודים בבית הספר לשם מילוי עבודות שונות, שאינן קשורות ביחידת עבודה מוגדרת. ניצול השעות הנ"ל אינו מקובל בצורה שווה בכל בתי הספר. הדבר תלוי בתנאיו המיוחדים של כל מוסד ומוסד. על העובד האחראי להשתדל למצות את השעות הנ"ל בצורה היעילה ביותר". כאשר בסעיף ב (12) (ב) נקבע כי: "בבית ספר המונה 16-8 כיתות ועד בכלל כיתות מקבל העובד האחראי 4 שעות שירותים ביום, ביתר ארבעת השעות יועסק בעבודות נקיון. בבית ספר המונה 24-17 כיתות ועד בכלל כיתות מקבל העובד האחראי 6 שעות שירותים ביום, ביתר שתי השעות יועסק בעבודות נקיון. בבית ספר המונה 30-25 כיתות ועד בכלל כיתות מקבל העובד האחראי 7 שעות שירותים ביום, ביתרת השעה האחת יועסק בעבודות נקיון. בבית ספר המונה 30 ומעלה כתות מקבל העובד האחראי 8 שעות שירותים ביום". ה. הכרעה במחלוקת שבין הצדדים: 24. עיננו הרואות כי על פי הסכם 79 היקף משרתו של השרת האחראי הינו שמונה שעות ביום. מבחינת מהותה של המשרה, מורכבת המשרה משורה של מטלות שונות הנקראות שעות שירותים ("שעות שירותים") וכן מיחידת עבודה בנקיון ("עבודות נקיון"), אשר גודלה משתנה בהתאם למספר הכיתות בבית הספר בו מדובר, באופן שככל שמספר הכיתות בבית הספר גדול יותר, כך גדל מספר שעות השירותים שעל השרת האחראי ליתן, וקטן מספר השעות שעל השרת האחראי לעסוק בעבודות נקיון. הפועל היוצא מכך הוא שיש לקבוע - וכך אנו קובעים - שאין הסכם 79, קובע כיצד מחשבים את היקף המשרה של שרת אחראי וכפועל יוצא מכך את שכרו, כפי שנטען על ידי ב"כ התובעים, אלא ההסכם הקובע באילו מטלות יעסוק בעובד במשך יום עבודתו במסגרת משרתו - לאמור, כיצד מתחלק יום עבודתו (משרתו) בין שעות שירותים ועבודות נקיון. 25. בתביעתם שבנדון, טענו התובעים כי בתוקף תפקידם כשרתים אחראיים, כל אחד בבית הספר בו הועסק, ביצעו הם לבד את כל עבודת הנקיון של בתי הספר בם הועסקו (מעיון בתצהיריהם של התובעים עולה כי התמונה אינה כה חד משמעית לגבי כל התובעים, ונושא זה יידון בהמשך). מכל מקום, לשיטתם של התובעים הואיל וביצעו את כל עבודת הנקיון בבית הספר לבדם, הרי שהם זכאים לתמורה נוספת על השכר ששולם להם, גובה התמורה הוא תוספת תשלום של משרה נוספת או חצי משרה נוספת (כל תובע בהתאם לגודל בית הספר בו הועסק), וזאת למשך כל התקופה נשוא התביעה. יצויין כי בכתב טענותיהם, לא כן שכן בתצהיריהם, לא העלו התובעים טענה כי הועסקו בפועל מספר שעות העולה על משרה מלאה. יתרה מכך, עיון בתצהירי התובעים מעלה שאף לא נטען כי התובעים מילאו את כל שאר המטלות המוטלות על שרתים אחראים, קרי: אותן שעות שירותים. (ההדגשות שלי - ר.כ.). מכאן, ובשים לב להוראות הסכם 79, הרי שתביעת התובעים במסגרת הליך זה יכולה להיות לכל היתר, תביעה כלכלית, שבה נדרש הגוף הפוסק להעריך מהו שוויה של סוג העבודה שביצעו התובעים בפועל, במונחים כלכליים ביחס לסוג העבודה שהיו אמורים לבצע לטענתם לפי הוראות הסכם 79, והכל במסגרת משרתם הרגילה. סכסוך כלכלי מסוג זה, הינו בלתי שפיט בפני ערכאה שיפוטית ובכלל זה בית הדין לעבודה. אשר על כן, ככל שהדברים נוגעים לבית דין זה, לא היה בידי בית הדין להכריע, גם אלמלא פנו הצדדים לועדה הפריטטית, כפי שעותרים התובעים בתביעתם. מאידך, לית מאן דפליג כי בידיה של הועדה הפריטטית, בהיותה בבואה של הצדדים להסכם הקיבוצי - חוקת העבודה, לקבוע ולהעריך את שווי העבודה שבוצעה ואת התגמול המגיע בגינה אם בכלל. 26. נשוב לקביעתה של הועדה הפריטטית שקבעה:- "על המועצה המקומית לפעול בהתאם להסכם על עבודת שירותי החינוך במגזר הערבי, שנחתם ב-1979 ולשלם לעובדים בהתאם". מחד גיסא: בקביעתה הביעה הועדה הפריטטית את עמדתה כי על התובעים חל הסכם 79 (בכך, הוכרעה המחלוקת בשאלה אם התובעים שימשו כשרתים אחראיים/ראשיים אם לאו), וכי על המועצה לפעול בהתאם להסכם 79 (בכך נתייתר ברור המחלוקת בשאלה האם עסקינן בהסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי או חוזר בלתי מחייב). מאידך גיסא, כפי שעולה מהחלטתה המפורשת של הועדה, היא לא פסקה לתובעים את סכום התביעה כפי שחושב וכומת על ידם, וזאת על אף שהצדדים הגיעו לועדה הפריטטית במסגרת הליך משפטי תלוי ועומד- הוא ההליך שבנדון, כאשר פרטי וסכום תביעתם היו ידועים לועדה, כעולה ממכתבי ב"כ התובעים לחברי הועדה הפריטטית מיום 21.12.92 ומיום 03.03.93. למעשה הועדה לא פסקה שעל הנתבעת לשלם לתובעים סכום מכומת כלשהוא. מכאן, ושלא כנטען על ידי ב"כ התובעים בסיכומים, אין אפשרות להגיע למסקנה כי הועדה הפריטטית נענתה לתביעתם הכספית של התובעים כפי שנוסחה וכומתה בכתב תביעתם, או כי פרשנות ראוייה של ההחלטה מחייבת קבלת תביעתם הכספית של התובעים כפי שנוסחה וכומתה בכתב תביעתם. 27. לפיכך, אין לנו אלא לדחות את טענת ב"כ התובעים באשר לזכאותם של התובעים, מכח החלטת הועדה הפריטטית, לסכום התביעה בתיק זה. אולם, אין בידנו לקבל את טענות ב"כ הנתבעת לפיהן הנתבעת פעלה בהתאם להוראות הסכם 79' בכל עת וכי אין היא חייבת דבר לתובעים. כאמור הועדה הפריטטית פסקה כי: "על המועצה המקומית לפעול בהתאם להסכם על עבודת שירותי החינוך במגזר הערבי, שנחתם ב-1979 ולשלם לעובדים בהתאם" (ההדגשה שלי - ר.כ.). אילו סברה הועדה הפריטטית כי הנתבעת פעלה בהתאם להסכם 79 מלכתחילה, הרי שהיתה מציינת זאת בהחלטתה, ודוחה את פניית התובעים אליה. אלא שהועדה הפריטטית בחרה להשתמש בענייננו בלשון עתיד, דהיינו: "על המועצה המקומית לפעול", "ולשלם לעובדים". עצם הקביעה כי על הנתבעת לפעול בצורה מסויימת בעתיד, ולשלם בהתאם לכך, מלמדת כי עובר למועד החלטת הועדה הפריטטית פעלה הנתבעת באופן אחר מן האופן שנראה נכון וראוי בעיני הועדה הפריטטית. יש להצטער על כי הועדה הפריטטית לא מצאה לנכון להשלים את מלאכתה, ולקבוע מפורשות מהו הפיצוי, לו זכאים התובעים, עקב כך שהוראות הסכם 79 לא קויימו בעניינם. 28. משמסקנתנו, האמורה בסעיף 23, שהסכם 79 קובע לעניננו את חלוקת יום עבודתו של אחראי בין שעות שירותים ועבודות נקיון, ומשמצאנו, איפוא, שהחלטת הועדה הפריטטית קובעת שיש להחיל על התובעים את הסכם 79, וכי הנתבעת צריכה לשלם להם את המגיע לה על פיו (היינו על פי חלוקת יום העבודה שנקבעה בו), ולכן היא מחייבת הנתבעת, בעתיד, לשלם להם על פיו, הרי: 29. שלהבדיל מהקביעה כפי שנדרשה על ידי התובעים בכתב תביעתם שהיא קביעה כלכלית במהותה, הרי שהקביעה בדבר הפיצוי המגיע, אם מגיע למי שלא נהגו עימו בהתאם להוראות ההסכם החל על הצדדים, הינה קביעה משפטית, בה מוסמך בית הדין לפסוק. כעולה מהחלטת הועדה הפריטטית, הנתבעת לא פעלה בעניינם של התובעים בהתאם להוראות הסכם 79. 30. החלטת הועדה הפריטטית ניתנה, כאמור, ביום 29.07.93. התביעה שבפנינו מתייחסת לתקופה שמחודש נובמבר 1982 ועד חודש מרץ 1987. כיום, כ-10 שנים לאחר ההחלטה של הועדה הפריטטית, נראה הדבר כעיוות הדין ובניגוד לצדק להחזיר הענין לועדה פריטטית כדי שזו תשלים מלאכתה ותכמת את החלטתה, כימות כספי. 31. כדי למנוע עיוות דין ופגיעה בעיקרי הצדק, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של תיק זה התלוי ועומד למעלה מעשור שנים - ואין חשיבות כרגע במי מוטל ה"אשם" לכך - ומשלאור החלטת הועדה הפריטטית אין כל ספק שראוי כל תובע לפיצוי - נפסוק אנו את הפיצוי (פיצוי שיגזר מתיאור עבודתו בכתב התביעה). אשר על כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בשיעור שנקבע ליד שמו (סכום הפיצוי הוא בערכים של היום):- לתובע מס' 1 - 20,000 ש"ח. לתובע מס' 2 - 10,000 ש"ח. לתובע מס' 3 - 10,000 ש"ח. לתובע מס' 4 - 21,000 ש"ח. לתובע מס' 5 - 8,000 ש"ח. לתובע מס' 6 - 16,000 ש"ח. לתובע מס' 7 - 21,000 ש"ח. פיצוי זה הינו פיצוי בגין אי קיום הסכם 79 בעניינם של התובעים - כלשונו וכרוחו - כעולה מהחלטת הועדה הפריטטית, ואין הוא נועד או מתיימר להוות פיצוי בגין שווי העבודה אשר בוצעה על ידי התובעים, כשם שאין הוא מהווה חלק מן השכר לצורך קביעת זכויות פנסיוניות. 32. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק (בנוסף להוצאות בסך 5,000 ש"ח שנפסקו לזכותם במהלך ההתדיינות). עותק פסק הדין ישלח בדואר לצדדים. חוזההסכם קיבוצי