1. החלטה זו עניינה בקשה שהגיש מר בועז ברבי בספטמבר 2011 (להלן: "המבקש" להלן: "הבקשה" בהתאמה), להכיר בעילת התביעה בתביעה שהגיש נגד חברת שלג לבן (1986) בע"מ (להלן: "המשיבה") ועניינה אי הסדרת הזכות לביטוח פנסיוני כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה - כתביעה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגית תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). הצדדים: 2. המבקש, מר בועז ברבי, עבד בשירות המשיבה, חברת שלג לבן (1986) בע"מ, מחודש מרץ 2006 ועד לחודש אוקטובר 2009. 3. המשיבה, חברת שלג לבן (1986) בע"מ, היא חברה בע"מ העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה. הבקשה והתשובה: 4. בחודש ספטמבר 2011 הגיש המבקש תביעה במסגרתה טען כי זכויותיו כעובד במשיבה הוסדרו בצווי הרחבה שהוצאו במסגרת חוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1957, על תנאי העסקה שנקבעו בהסכם הקיבוצי בענף השמירה. כך נטען כי בתקופה שעד לחודש יולי 2009, הייתה המשיבה חייבת בהסדרת זכויותיו בקרן פנסיה מכוח הוראות צו ההרחבה להסכם הקיבוצי בענף השמירה משנת 72'. ביחס לתקופה שמחודש יולי 2009 נטען בפנינו כי המשיבה נדרשה להבטיח את זכויותיו בקרן פנסיה, מכוח הוראותיו של צו ההרחבה על ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, משנת 2008. 5. בתמצית נטען בפנינו כי המשיבה נכשלה בהסדרת זכויות המבקש בהסדר פנסיה מקיפה כנדרש מהוראות צו ההרחבה, משלא דאגה להסדרת זכויותיו בקרן הפנסיה בשנה הראשונה להעסקתו. במסגרת הבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית, טען המבקש כי עילת התביעה האישית מכוחה הוגשה התביעה - מתקיימת ברבים מעובדי המשיבה שהועסקו ועדיין מועסקים בעבודות שמירה ואבטחה במשיבה (סעיף 57 לבקשה). בבקשה נטען עוד, כי הטענות העולות במסגרת הבקשה משותפות לכלל חברי הקבוצה אליהם מתייחסת הבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית - קבוצת העובדים אשר הועסקו ומועסקים בעבודות שמירה ואבטחה במשיבה - ובפשטות יחסית ניתן לכמת את הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה בשל הכשל המיוחס למשיבה. לשיטת המבקש בנסיבות העניין: העובדה כי הבקשה מעלה לדיון שאלה משפטית המשותפת לחברי הקבוצה כולם, האפשרות הקיימת להגדיר את חברי הקבוצה ולכמת את הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה בעקבות הפרת חובת הסדרת הזכות לפנסיה מקיפה המיוחסת למשיבה והאינטרס הציבורי שמבקש לאכוף את זכויותיהם של העובדים על רקע הפרה שיטתית של זכויותיהם המיוחסות למשיבה - כל אלה מובילים למסקנה כי הכלי הדיוני של התובענה הייצוגית, הוא הכלי המתאים להכרעה במחלוקת . על רקע זה ביקש המבקש להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית. 6. לעמדת המשיבה דין הבקשה להידחות מהטעמים הבאים: הנימוק הראשון אותו העלתה המשיבה, מפנה לסעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות, ולפיו: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה ..." תוספת שניה קובעת, כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית בכל תביעה, למעט במצבים המפורטים בתוספת, ואלה כוללים - תביעה של עובד המבוססת על הוראות הסכם קיבוצי. לטענת המשיבה זכויות העובדים המועסקים על ידה ובכלל זה, הזכות לפנסיה מוסדרות במישור הקיבוצי, בהסכמים קיבוציים מיוחדים וכלליים: הסכם קיבוצי מיוחד מחודש פברואר 93 והסכמים הקיבוציים הכליים בענף השמירה; החלים על הצדדים מכוח הצטרפותה כחברה בארגון המעבידים, שהוא צד להסכמים אלה בשנת 2007. מכאן טוענת המשיבה, כי בשעה שעילת התביעה - נסמכת על זכות שהוקנתה למבקש מכוח ההסכם הקיבוצי, לא ניתן לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית, מכוח הוראתו המפורשת של החוק. הנימוק השני מפנה להסכם הקיבוצי הכללי לאכיפת זכויות העובדים בענף השמירה והאבטחה. במסגרת זו טענה המשיבה, כי גם אם ניתן לפנות בבקשה לאישור תובענה ייצוגית של עובד המועסק תחת תנאי הסכם קיבוצי, אין לפנות לדרך התובענה הייצוגית, לאור הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי לאכיפת זכויות עובדי ענף השמירה והאבטחה, מחודש יולי 2011. הסכם קיבוצי אשר קובע מתווה נפרד ומוסכם לבירור זכויותיהם של העובדים בענף השמירה, לרבות עובדים לשעבר. המשיבה הוסיפה עוד: תובע יציג הוא תובע שיש לו "עילה בתביעה". הנימוק השלישי שמעלה המשיבה לדחיית הבקשה, תוקף את עילת התביעה האישית בשמה פונה התובע ועל רקע זה את כשרותו לשמש כתובע מייצג. כאן נטען, כי הסדרת זכויותיו של המבקש בפנסיה מקיפה, שנה לאחר תחילת עבודתו במשיבה, נעשתה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד שהיה בתוקף בעת קבלתו לעבודה ועמד בתוקף עד להצטרפותה של המשיבה בשנת 2007, לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה. לפיכך טוענת המשיבה, כי ביחס לתקופה שקדמה להצטרפותה לארגון המעבידים (התקופה הרלוונטית למבקש), יש לדחות את תביעת המבקש בהעדר עילה. אשר לעובדים שהתקבלו לעבודה במשיבה לאחר הצטרפותה לארגון המעבידים - אלה זכאים להסדרת זכויותיהם לפנסיה מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה. כאמור, זכותו של המבקש לפנסיה מקיפה איננה מבוססת על הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה - ולפיכך אין הוא יכול לשמש כתובע יציג בשמם של אותם עובדים, משאין הוא עונה להגדרת "אדם שיש לו עילה בתביעה". הנימוק האחרון מתייחס לקיומם של התנאים להכרה בתובענה כתובענה ייצוגית. נקצר ונאמר, כי לטענת המשיבה לא עומדת הבקשה באף לא אחד מהתנאים שהם תנאי להכרה בתובענה כתובענה ייצוגית. מתוך מצבור טענות המשיבה לעניין זה, נעמוד על שניים. האחד, לטענת המשיבה התובענה איננה מעוררת שאלה מהותית של עובדה או משפט המשותפת לכלל חברי הקבוצה, שהרי חברי הקבוצה, אותם מתיימר התובע לייצג, מורכבת מעובדים ועובדים לשעבר שהתקבלו לעבודה לפני שנת 2007, עליהם חל ההסכם הקיבוצי המיוחד שהיה בתוקף אז, עובדים שהתקבלו לאחר שנת 2007 ולפני תחולתו של ההסכם הקיבוצי החדש בענף השמירה בשנת 2008, ועבדים שהתקבלו לעבודה משנת 2008 ואילך, מכאן שמדובר בקבוצות שונות ובשאלות משפטיות המיוחדות לכל קבוצה וקבוצה. טענה נוספת אומרת, כי סכום ההפרשה לכל עובד ועובד בקרן פנסיה, נעשה על בסיס פרטני בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל עובד ועובד, ולפיכך התובענה הייצוגית איננה כלי מתאים לבירור הנזק שנגרם, ככל שנגרם, לכל אחד מחברי הקבוצה בשמם התייצב המבקש. דיון והכרעה: 7. נקדים אחרית לראשית, בהבאת המסקנה אליה הגענו ולפיה דין הבקשה להידחות בשים לב להלכה שנפסקה בית הדין הארצי בע"ע 53348-01-12 גרמן ישייב נגד הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "פסק דין גרמן"), הדן בבקשה דומה לזו שבפנינו ועל כך נרחיב להלן; ובשל אי עמידתו של המבקש בתנאי הסף, בהם נדרש תובע מייצג והם תנאי לקבלת הבקשה להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית. למען הסדר הטוב נציין כאן, כי בפסק דין גרמן, נדחתה בקשה דומה להכיר בתובענה ייצוגית נגד מעביד בענף השמירה, על רקע פעילות הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים להסדרת ואכיפת זכויות העובדים בענף השמירה שבאה לביטוי בהסכם הקיבוצי מחודש יולי 2011. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי תובע מייצג חייב בפנייה מוקדמת לארגון העובדים קודם להגשת הבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית, על פי סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות, נדרש מהתובע המייצג לעמוד בתנאי סף של מי "שיש לו עילה בתביעה". כפי שנסביר להלן להשקפתנו, לא עומד המבקש בתנאים אלה. 8. על רקע האמור לעיל נפתח בהרצאת עמדתנו בעמידה על המשטר ההסכמי הקיבוצי בענף השמירה ובמשיבה, משם נפנה להצגת העובדות שישמשו אותנו לצורך הצגת הנימוקים למסקנה אליה הגענו, לבסוף נביא את הנימוקים עצמם לעמדה האומרת כי דין הבקשה להידחות. המשטר ההסכמי הקיבוצי בענף השמירה ובמשיבה: 9. יחסי העבודה בענף השמירה הוסדרו בהסכם קיבוצי ענפי מיולי 72' והוראותיו הורחבו בצו הרחבה שפורסם בדצמבר 73'. ראוי לציין, כי הוראות ההסכם הקיבוצי המורחבות בצו ההרחבה חלות על כל העובדים בענף השמירה, למעט - "עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם" ילקוט הפרסומים 1976 ה' בטבת תשע"ד. בנובמבר 2008 נחתם הסכם קיבוצי כללי חדש בענף השמירה בין הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל והסתדרות העובדים הכללית החדשה, בשם העובדים. על פי סעיף 35.4 להסכם זה "כניסתו לתוקף של ההסכם יהיה במועד הוצאת צו ההרחבה על הוראותיו". בחודש יולי 2009 הוציא השר התעשייה, המסחר והתעסוקה צו הרחבה על הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה מנובמבר 2008. בצו ההרחבה נקבע עוד, כי: "צו ההרחבה שפורסם ביום 25.9.73 להסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה מיום 12.7.72... בטל". 10. יוצא מכאן כי עד לחודש יולי 2009 עמד בתוקף ההסכם הקיבוצי בענף השמירה מחודש יולי 72' אשר חל על העובדים אשר הועסקו בשירותם של מעבידים אשר חברים בארגון המעבידים, שהוא צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה. ביחס לאותם עובדים אשר הועסקו על ידי מעסיקים בענף השמירה, שלא היו חברים בארגון המעבידים שהוא צד להסדר ותנאי העסקתם לא הוסדרו בהסכם קיבוצי, חלו הוראות ההסכם הקיבוצי הנ"ל אשר הורחבו, במסגרת צו ההרחבה מספטמבר 73'. עד לחודש יולי 2009, עובדים אשר הועסקו אצל מעבידים אשר אינם חברים בארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה ותנאי העסקתם נקבעו בהסכם קיבוצי מיוחד, תנאי עבודתם הם התנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי המיוחד. בחודש יולי 2009, נכנס לתוקף ההסכם הקיבוצי בענף השמירה מנובמבר 2008. ההסכם חל על עובדים, המועסקים בשירותם של מעבידים, שהם חברי ארגון המעבידים שיוצג להסכם. עובדים אשר מועסקים בשירותם של מעבידים שהם אינם חברים בארגון המעבידים שהוא צד להסכם - חלים הוראות צו ההרחבה מחודש יולי 2009 במסגרתו הוחלו הוראות ההסכם הקיבוצי מנובמבר 2008 על כלל העובדים המועסקים בענף השמירה בישראל. 11. ביולי 2011 נחתם הסכם קיבוצי כללי בענף השמירה והאבטחה ועניינו "מנגנון מוסכם לאכיפת זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה" (להלן: "הסכם האכיפה מיולי 2011") בתמצית נקבע בהסכם הקיבוצי מנגנון של בירור ואכיפה של זכויות עובדים שתנאי עבודתם מוסדרים במישור הקיבוצי - בענף השמירה והאבטחה. 12. בשנת 93' נחתם הסכם קיבוצי מיוחד שמספרו 124/93, בין המשיבה לארגון העובדים, המסדיר את זכויות העובדים במשיבה; ומכאן ביחס לתקופה שמשנת 93' ועד לשנת 2007 - מועד הצטרפותה של המשיבה לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה - אין לכאורה תחולה להוראות צו ההרחבה משנת 73' ביחסים שבין המשיבה ועובדיה, מאחר ותחולת צו ההרחבה מספטמבר 73' החריג את אותם עובדים שתנאי העסקתם נקבעו בהסכם קיבוצי. 13. כאמור לעיל, נטען בפנינו כי בשנת 2007 הצטרפה המשיבה לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה; ולפיכך החל משנת 2007, יחסי העבודה במשיבה כפופים להוראות ההסכמים הקיבוציים בענף השמירה. 14. על רקע האמור לעיל, נפנה להצגת העובדות אשר ישמשו אותנו לצורך ההכרעה בהליך זה. העובדות: 15. לצרכי הבקשה הנוכחית מבקשים אנו להתמקד בעובדות בשלושה מישורים: המישור האחד, מישור החברות של המשיבה בארגון העובדים שהוא צד להסכמים הקיבוציים בענף השמירה. המישור השני, יישום בפועל של מנגנון הבירור והאכיפה של זכויות העובדים בענף השמירה, במסגרת הסכם האכיפה מיולי 2011. המישור השלישי, התנהלות המבקש מול ארגון העובדים, קודם להגשת התובענה והבקשה שלפנינו. שאלת חברותה של המשיבה בארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה: 16. לטענת המשיבה, היא חברה בארגון ארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל - ארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה החל משנת 2007. להוכחת טענה זו צירפה המשיבה אישור חברות, מטעם ארגון המעבידים משנת 2007 ואישור נוסף מחודש ספטמבר 2011 המאשר את חברותה של המשיבה ב"ארגון הארצי" משנת 2007. 17. סעיף 17 לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז 1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוצים") קובע כי לעניין החוק האמור "יהיה אישור של ארגון עובדים או מעבידים בכתב, כי פלוני הוא חבר בו, או שהיה חבר בו בזמן פלוני, הוכחה מספקת לחברותו. מכוח הוראת סעיף 17 הנ"ל קבע בית הדין הארצי בפסק דין גרמן, כי המעבידה, המשיבה באותו הליך - הייתה חברה בארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה בהסתמך על אישור ארגון המעבידים בכתב. (ראה סעיפים 28 ו- 29 לפסק דין גרמן). 18. בנוסף צירפה המשיבה קבלות וצילומי שיק, שעניינם תשלום דמי החברות לשנת 2007 , 2009, 2010, 2011. יוצא מכאן שהוכח בפנינו שהמשיבה חברה בארגון המעבידים שהוא צד להסכמים הקיבוציים בענף השמירה, משנת 2007 ואילך. הפעילות למימוש זכויות העובדים במסגרת הסכם האכיפה מיולי 2011: 19. במסגרת ההליך כאן נשמעה עדותם של מר פיני שיף מנכ"ל איגוד השמירה הארצי ושל מר יעקב מזמר המזכיר הארצי של העובדים בענף השמירה, המאוגדים בהסתדרות העובדים הכללית החדשה. מעדויות השניים עולות העובדות הבאות: א. בשנת 2006 לערך, חודשה פעילות ארגון המעבידים בענף השמירה והחל הליך הידברות בין ארגון העובדים לבין ארגון המעבידים, שהוא צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה. בהקשר זה מבקשים אנו להביא מעדותו של מר מזמר, אשר בתשובה לשאלה השיב: "זה גם מה שאמרתי בדיונים אחרים (שהמצב עד לפני 6 שנים בענף השמירה היה עגום, הוספה שלי - ט.מ) הארגון עצמו כארגון עד 2005-2006 היו המון בעיות בארגון וחברות השמירה, עד שסוף סוף קם הארגון מחדש (ארגון חברות השמירה, הוספה שלי- ט.מ) ביחד עם יו"ר הארגון יחד עם המנכ"ל שנמצא פה באולם ובנו מסגרת חדשה שבאו ואמרו בוא נשנה את השיטה, הדרך כלפי העובדים והדבר הזה נתן צורה אחרת למשק ועובדה שמיד אחרי זה נכנסנו להסתדרות ופנו לעופר עיני, אני לא הייתי באותו תפקיד, לאיגוד עצמו ואמרו שהם רוצים לפתוח הסכם משא ומתן להתחיל הסכם מחדש ובשנת 2008 נחתם צו הרחבה..." בעניין הזה ולכן החברות היום לא מתחכמות אם צריך לפתור בעיה זה לא הדיון הזה ואם צריך ללכת לבית הדין לא בתובענה ייצוגית" עמוד 11 לפרוטוקול מיום 13.9.11 שורה 31 עד עמוד 12 שורה 4. ב. הליך ההידברות במישור הקיבוצי בענף השמירה, הוביל להסכם הקיבוצי משנת 2008, ולחתימת הסכם האכיפה מיולי 2011. בזמן הקצר שמאז חתימת הסכם האכיפה מיולי 2011 ועד הדיון בבית הדין בספטמבר 2012 - נבדקו כ-15 חברות שמירה. ג. לשאלת ב"כ המבקש השיב מר פיני שיף מנכ"ל איגוד השמירה הארצי , כי נכון לאותו שלב, התגלו ממצאים ביחס לחברה בשם "נוף ים" אשר נדרשה לשלם לעובדיה, חובות עבר. התשלום לעובדים נעשה בפיקוח ההסתדרות "ההמחאות נתנו אחד אחד לכל עובד" עמוד 6 לפרוטוקול מיום 13.9.12 שורות 7-8. בעדותו הוסיף מר שיף כי הכוונה היא להרחיב את פעילות וועדת האכיפה הפועלת במסגרת אותו הסכם (הסכם האכיפה מיולי 2011). ד. במצבים בהם ועדת האכיפה הפועלת במסגרת הסכם האכיפה מיולי 2011, מוצאת פגם בהתנהלות המעביד, חלה חובת פרסום הממצאים בעיתונות היומית, והצדדים להסכם פועלים במשותף להבטחת תשלום זכויות העובדים. כאן נפנה לעדותו של מר מזמר, אשר התבקש בעדותו להתייחס לפעילות וועדת האכיפה והשיב: "ש. איזה יתרונות אתה רואה כשיקול מקצועי לבדיקה מקדמית? ת. יתרונות רבים מאד וטובים מאד על מנת לא להגיע באמת...זה נולד רק ביוני 2011, הפועל היוצא של זה, זה בעקבות ההסכם הקיבוצי שנחתם. לא רצינו להישאר רק במסגרת יש לנו הסכם ורצינו לתת לזה נופך נוסף שיש שיתוף פעולה שאומר שהחברים בארגון בתוך ארגון מפעלי השמירה, ידרשו על ידי שני הגופים: גם על ידי הארגון וארגון ההסתדרות, להיבדק על ידי הוועדה. ויש חברות שנמצאו בבדיקה הזאת שלא בסדר וביקשנו לסדר את זה ואנו עושים את זה לפי מתווה מאד מכובד שנותן לזה תשובות מתוך השטח לטובת העובדים. ש. שילמת כסף לעובדים? ת. חברה אחת או שתיים פורסמו בעיתונות, הגעה לעובדים, הגעה למשרדים של אותה חברה על מנת לקבל את התשלומים לפי מה שנקבע על ידי רואה החשבון המשותפת שמקבלת את שכרה משני הגורמים. ש. מה שמן של החברות הללו? ת. נוף ים אם אני לא טועה ועוד חברה שלא עולה לי כרגע בראש. ש. פרסמתם בעיתונות? ת. על החברה יש חובה לפרסם בשלושה עיתונים בשלוש שפות: עברית, ערבית ורוסית על מנת שיגיעו למצות את זכויותיהם. כתוצאה מהבדיקה וגם אנחנו עוקבים אחרי התשלומים ורואים בפועל שאכן העובדים מקבלים את התשלום בפועל." עמוד 13 שורות 3-19. התנהלות המבקש מול ארגון העובדים, טרם הגשת התביעה והבקשה: 20. בתקופה בה עבד המבקש בשירות המשיבה, נטל המבקש חלק בניסיון לארגן את העובדים במקום העבודה, ונבחר כחבר בוועד העובדים (ראה נספח 5 לתגובת המשיבה, אישור ארגון העובדים על בחירתו של המבקש כחבר וועד). על אף האמור לא פנה המבקש לארגון העובדים, קודם להגשת הבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית. בהקשר זה נשאל המבקש והשיב: "ש. תאשר לי שפנייה להסתדרות לתביעה כעובד של המשיבה לא פנית? ת. נכון". עמוד 20 לפרוטוקול מיום 13.9.12 שורות 26-27. נוסיף עוד כי לבקשת המבקש לא צורפה פנייה לארגון העובדים או למעבידתו המשיבה בנוגע לבקשה שבדעתו להגיש להכיר בתובענה שעניינה הסדרת זכויות העובדים לפנסיה כתביעה ייצוגית, ומכאן שפנייה שכזו לא נעשתה. 21. מחקירת המבקש עולה, כי לא נעשתה כל בדיקה של ממש טרם הגשת הבקשה, המתייחסת לנתוני היסוד של הבקשה שלפנינו. כך לא נעשתה כל בדיקה לבירור המשטר ההסכמי הקיבוצי שחל על המשיבה ועובדיה; והטענות לפיהן זכויות עובדי המשיבה נקבעו בהתאם להוראות צווי ההרחבה דווקא, נטענו ללא כל ביסוס (ראה: עדות המבקש עמ' 21 לפרוטוקול מיום 13.9.2012 שורות 1-9). בדומה הטענות לעניין מספר העובדים להם נוגעת הבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית, הן על "הערכה אישית" של המבקש (ראה: עדות המבקש עמ' 19 לפרוטוקול מיום 13.9.2012 שורות 21-22). הטענות העובדתיות המתייחסות לדרך התנהלותה של המשיבה בהסדרת זכויות הפנסיה של העובדים, היא על בסיס מידע אישי חלקי הנוגע לדרך שבה נהגה המשיבה, ביחס למספר עובדים עמיתים לעבודה. החשוב הוא, כי ידיעותיו של המבקש אינן מתייחסות לעובדים שהתקבלו לאחר שנת 2007, מועד הצטרפותה של הנתבעת כחברה בארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה, וטענותיו לעניין הזכויות להן זכאים העובדים אשר התקבלו לעבודה לפני מועד זה, מתעלמות מקיומו של ההסכם הקיבוצי המיוחד שמסדיר את תנאי העסקתם של עובדי המשיבה. 22. על רקע העובדות לעיל, ניגש להצגת עמדתנו כי דין הבקשה להידחות בעקבות יישומו בפועל של הסכם האכיפה מיולי 2011, ובשל אי עמידתו של המבקש בתנאי הסף בהם נדרש תובע מייצג ואלה כוללות חובת הפנייה המוקדמת לארגון העובדים, והיותו, כשיר לשמש כתובע מייצג בהתאם לסעיף 4 לחוק מכוח היותו "אדם שיש לו עילה בתביעה". המניעות הסטטוטורית - הסכם האכיפה מיולי 2011. 23. כאמור לעיל, משנת 2007 המשיבה חברה בארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה. ביחס לתקופה שלפני שנת 2007, הוסדרו תנאי עבודתם של העובדים המועסקים במשיבה במסגרת הסכם קיבוצי מיוחד. מכאן שביחס לתקופה שלפני שנת 2007, מועד הצטרפותה של המשיבה כחברה לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה, וכך גם בתקופה שלאחר מועד ההצטרפות, המבקש בעניינו הוא עובד שחל עליו ההסכם הקיבוצי המסדיר את תנאי העסקתו. 24. על רקע זה מתעוררת שאלת כשרותה של הבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית, לאור הוראת סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיותהקובע תחומי עניין בהם לא תוגשנה תובענה ייצוגית. לעניין זה מפנה הסעיף לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות; ולענייננו לסעיף 10(3) המסייג את סמכותו של בית הדין לעבודה, לדון בתובענה ייצוגית של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו. 25. אין בדעתנו להרחיב במשמעות הנודעת להוראת סעיף 10(3) לתוספת השניה - האם הוא מקים מחסום סטטוטורי מפני ההכרה בתובענה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי, כתובענה ייצוגית או להבדיל - האם הסעיף קובע סייג לתחולת חוק תובענות ייצוגיות, ולפיכך במהותו הוא טענת הגנה שהנטל להוכחתה הוא על הטוען לתחולת הסייג. הבחנה זו היא בעלת נפקות, שכן תפיסה הרואה בסעיף 10(3) לתוספת השניה טענת הגנה, מאפשרת - במציאות בה העובדים מנושלים מזכויות להן הם זכאים מכוח ההסכם הקיבוצי וארגון העובדים איננו פועל למימוש אותן זכויות - את הסרת המניעות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 10(3) לתוספת השניה ובעקבות כך את ההכרה בתובענה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו כתובענה ייצוגית (ראה לעניין הגישות השונות: פסק דין גרמן, פסקאות 36 ו-37 לפסק דינו של הנשיא דהיום, כב' השופט פליטמן; פסקאות 2 ו-3 לפסק דינה של כב' הנשיאה ארד (כתוארה דאז), בפרשת גרמן). 26. די לומר כי לדעת המותב כולו בפסק הדין גרמן, פעילות ארגון העובדים הבאה לביטוי בהסכם האכיפה מיולי 2011, מקימה את מחסום המניעות הסטטוטורית לאישור התובענה של עובד בענף השמירה המתבססת על ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה בענף השמירה (ראה: סעיפים 9 - 13 לפסק דינה של כב' הנשיאה (כתוארה דאז), השופטת ארד, בפרשת גרמן). למען הסדר הטוב נביא את סיכום הדברים מפסק דינה של כב' הנשיאה דאז, השופטת ארד, בפרשת גרמן: "כללם של דברים, מכוח הוראותיו של הסכם האכיפה ומטרתו ולאור הצהרות ההסתדרות והחברה בדבר הפעלת ההסכם באופן תכליתי ומעשי במושא התובענה, יש לפעול במישור הקיבוצי ולמצות את הליך וועדת האכיפה, לפי המתווה שהציגה לפנינו ההסתדרות, המיתר מעיקרו את עילת התובענה הייצוגית" סעיף 13 לפסק הדין של כב' הנשיאה דאז, כב' השופטת ארד. 27. חשוב להוסיף בהקשר זה, כי בין השיקולים שמביאים המצדדים באפשרות ההכרה בתובענה ייצוגית של עובד שתנאי העסקתו מוסדרים בהסכם קיבוצי, היא ההבנה שהכרה שכזו תניע את השותפים ליחסי העבודה הקיבוציים, בפרט ארגון העובדים והמעבידים, לפעולה משותפת להבטחת זכויות העובדים שתנאי העסקתם מוסדרים במישור הקיבוצי. לעניין זה נפנה לפסק הדין של כב' הנשיאה (כתוארה דאז) השופטת ארד בע"ע 132/10, אילן בוסקילה נ' סהר ביטחון בע"מ (להלן: "פרשת בוסקילה"): "לפיכך נציין כי בעקבות התפתחות הפסיקה... לנוכח פתיחת הצוהר לאפשרות התרת הסרתו של המחסום הסטטוטורי שבסעיף 10(3) במקרים המיוחדים לכך, עדים אנו לתמורות בעלות משקל באכיפת זכויותיהם של העובדים בכלל ושל העובדים המוחלשים בפרט. בתוך כך הולכת ומתחזקת בקרב העובדים התודעה של עמידה על משמר זכויותיהם; ארגוני העובדים נוכחו לדעת כי עליהם להקפיד על מעורבות אקטיבית בהגנה על זכויות העובדים במקום העבודה ומימושם כדין, לרבות נקיטת אמצעים ארגוניים, ככל שנדרש. יש להניח כי המעסיקים יבחרו שלא להתמודד עם הסיכון הכלכלי שנושאת עמה התובענה הייצוגית, בכך שמלכתחילה ימנעו מפגיעה בזכויותיהם המוקנות של העובדים ויעדיפו הידברות קבוצתית עם ארגון העובדים היציג (הדגשה שלי-ט.מ.). הנה כי כן, כל המעורבים ביחסי העבודה מוצאים עצמם נשכרים מעצם הרחבת האפשרות לעשיית שימוש בתובענה הייצוגית ככלי נוסף במימוש זכויות בתחום משפט העבודה, הלכה למעשה" פסקאות 23 ו-24 לפסק הדין. 28. לפיכך בענייננו, בנקודת זמן זו בה פועלים השותפים ליחסי העבודה הקיבוציים בדרך של הידברות להבטחת זכויות העובדים בענף השמירה, ובמסגרת זו מקיימים מנגנונים של בירור ואכיפת זכויות, כפי שהתברר בעדויות בפנינו, אין להיעתר לבקשת המבקש להכיר בתביעה שהגיש כתובענה ייצוגית, ובכך לפגוע באותו הליך הידברות. שאלת עמידתו של התובע בתנאי הסף של תובע מייצג: 29. בפרשת גרמן חזר בית הדין הארצי על הלכה שנקבעה בפסק הדין ע"ע 12842-07-10, עו"ד אסף אייל - הוט מערכות תקשורת בע"מ, לפיה: "מן הראוי הוא שעובד המעוניין לפתוח בהליך של תובענה ייצוגית, יודיע על כך תחילה לארגון העובדים באותו מקום". באותו עניין, התעלמותו של המבקש שם, מארגון העובדים, שימש כנימוק נוסף לדחיית הבקשה להכיר בתובענה שהוא הגיש, כתובענה ייצוגית. לעניין זה נאמר שם: "בענייננו הובהר, כי למרות שהבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה לאחר פסק הדין בעניין הוט, לא פנה המערער טרם הגשת הבקשה, להסתדרות הכללית, לוועדת האכיפה, לארגון הארצי או לחברה בדרישה לאכיפת חובתה של החברה מכוח ההסכם הקיבוצי להפריש עבורו לקרן פנסיה. ודוק שהבקשה להכיר בתביעת המערער כתובענה ייצוגית הוגשה כאשר 'המצב המשפטי שהיה קיים באותה עת' הכיר בצורך בפניה מוקדמת לארגון העובדים בהודעה בכתב על כוונתו לנקוט בהליכי תובענה ייצוגית ועילותיה, ופניה מוקדמת למעסיק, ויש בהתנהלות המערער טעם נוסף לדחיית הערעור" סעיף 14 לפסק דינה של כב' הנשיאה כתוארה דאז, השופטת ארד, בפסק דין גרמן. 30. כאמור בפרק העובדתי, במקרה שלפנינו לא נעשתה פניה מוקדמת של המבקש לארגון העובדים, קודם להגשת התובענה והבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית. 31. נוסיף עוד. התובענה הייצוגית היא מכשיר רב עוצמה ולצד היתרונות הגלומים במכשיר זה, להבטחת זכויות העובדים, שימוש לא מושכל במכשיר התובענה הייצוגית, נושא סיכונים ויש בו כדי לפגוע במעביד ובציבור העובדים המועסקים על ידו. מכאן הזהירות המתחייבת מקבלת בקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית. זהירות הדורשת מהמבקש, טרם הגשת הבקשה, לבסס את הטענות העובדתיות עליהן מושתת בקשתו. העובדה כי הבקשה שלפנינו הוגשה מבלי שנערך בירור מקדמי מקיף המתייחס לגודל הקבוצה להם נוגעת הבקשה, למשטר ההסכמי של העובדים השייכים לאותה קבוצה ובהיקף הפגיעה בזכות של אותם עובדים - כל אלה מחייבים את דחיית הבקשה שלפנינו. 32. חוק התובענות הייצוגיות מכיר באפשרות להגיש תובענה ייצוגית, על ידי תובע שיש לו "עילה בתביעה" (ראה: סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות). הסעיף פורש באופן שקובע כי לתובע המייצג עילת תביעה אישית המשותפת לקבוצה אליה מתייחסת הבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית. במקרה שלפנינו עילת התביעה של התובע מתייחסת למשטר ההסכמי שחל בתחילת שנת 2006; ומכאן שאין היא משותפת לחברי הקבוצה, ואלה כוללים עובדים שהתקבלו לפני שנת 2006, אחרי שנת 2007, מועד חברותה של המשיבה בארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה ועובדים שהתקבלו לאחר שנת 2009, מועד כניסתו לתוקף של ההסכם הקיבוצי בשנת 2008 בענף השמירה. 33. יוצא מכאן שאין התובע יכול לשמש כתובע מייצג בשם הקבוצה, כמבוקש בבקשה שלפנינו. סוף דבר: 34. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. 35. משנדחתה הבקשה ישלם המבקש הוצאות המשיבה בסך של 10,000 ₪. חוזההסכם קיבוצי