לפנינו תביעת התובע לקבל שורה של סעדים להם הוא זכאי, על פי טענתו, מכח תקופת עבודתו אצל הנתבעת. העובדות: הנתבעת היא חברה המספקת שירותי שמירה. בין היתר, התקשרה הנתבעת בחוזה עם חברת מיקרוסופט מחקר ופיתוח - חוזה למתן שרותי שמירה באתר מת"ם חיפה (להלן:"האתר"). התובע עבד אצל הנתבעת כשומר במתחם מת"ם. עבודתו של התובע אצל הנתבעת התחלקה לשתי תקופות עבודה: התקופה הראשונה - החל מתאריך 26/10/05 ועד סוף מאי 2006 , סה"כ כשבעה חודשים. התקופה השנייה - בין התאריכים 27/3/07 - 29/7/08, סה"כ כשנה וחמישה חודשים. אין מחלוקת כי במהלך התקופה השנייה התובע עבד בהיקף משרה של 90% וקיבל שכר מינימום. מאז סוף חודש יולי 2008 חדלה הנתבעת לתת שירותי שמירה באתר. עם סיום החוזה בין הנתבעת למיקרוסופט הוצע לתובע לעבור לעבוד באתר אחר, כפי שעולה ממכתב נושא תאריך 17/7/08 אשר נמסר לתובע: "הנדון: סיום עבודה - העברה לאתר אחר. 1. הרינו להודיעך כי נתקבלה הודעה מהלקוח / האתר בו הנך עובד, לפיה הוחלט להפסיק את עבודת החברה באתר וזאת החל מיום 31/7/08. 2. בשל כך בכוונתנו להודיעך על העברתך לאתר אחר בשם: מפעל המלט נשר וזאת החל מיום 3/8/08. 3. נבקש לציין כי תנאי עבודתך לרבות היקף משרתך הנוכחיים לא ייפגעו. 4. לצורך המעבר לאתר החדש ולתיאום המעבר הנך מתבקש להגיע למשרדנו ביום 20 ביולי 2008. 5. נבקש לציין כי במידה ולא תגיע למשרדנו במועד הנ"ל, נראה בכך משום החלטה מצדך על סיום העבודה בחברה". (ראה נספח א' לכתב ההגנה וכן עדותו של התובע בע' 4 ש' 13 לפרוט'). בתגובה לכך מסר התובע לנתבעת מכתב, הנושא תאריך 20/7/08, בזו הלשון: "מבחינתי העברה לאתר בנשר זו הרעת תנאים. כיום אני עובד בבניין ממוזג, מואר בסביבת הייטק והמעבר למפעל מלט, שלא בתוך בניין דומה לזה - מהווה הרעת תנאים. במהלך כל תקופות עבודתי התלוננתי רבות על כך שלא שילמתם את מלוא שכרי וזכויות העובד המגיעות לי. מגיע לי שכר עבור שעות נוספות, בין היתר עבודה ביום כיפור דמי נסיעות שמשלמים בחסר, דמי הבראה, פנסיה, ימי חופשה וכד'. אין בכוונתי לוותר כל הכספים המגיעים לי. הפרת חוקים המקנים לעובד זכויות מינימליות מהווה גם היא הרעת תנאים. אני נותן לכם בזאת התראה בת 7 ימים והזדמנות לתקן את דרככם ולשלם לי את כל המגיע לי שאם לא כן אשקול להתפטר מעבודתי בחברתכם" (נספח ב' לכתב ההגנה). התובע לא הגיע למשרדי הנתבעת לצורך תיאום המעבר לאתר החדש ואף לא התייצב באתר החדש - ולמעשה הוא חדל לעבוד עבור הנתבעת לאחר 31/7/08. אין מחלוקת כי לאחר סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת הוא המשיך לעבוד באותו אתר עבודה במתחם מת"ם, אצל הקבלן החדש. למען יעילות הדיון הסכימו הצדדים כי התובע זכאי ל- 1,936 ₪ בגין דמי הבראה, 3,250 ₪ בגין פדיון חופשה (עבור שתי תקופות העבודה) ו- 4,200 ₪ בגין אי הפרשות לקרן מבטחים - והכל כפוף לטענת הקיזוז של הנתבעת, כפי שיפורט בהמשך. ההסכמים הקיבוציים שבמחלוקת בתאריך 12/7/72 נכרת הסכם עבודה קיבוצי כללי בין ההסתדרות לבין הארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל, הסכם אשר נרשם בפנקס ההסכמים הקיבוציים ומספרו 7019/72 (נספח א' לסיכומי התובע; להלן:"ההסכם הקיבוצי הכללי"). הצדדים חלוקים בשאלה אם הסכם זה חל עליהם, כפי שיפורט בהמשך. לכתב התביעה צורף הסכם קיבוצי מיוחד מתאריך 15/2/96 אשר נרשם בפנקס ההסכמים הקיבוציים ומספרו 960158 (נספח א' לכתב התביעה, להלן: "הסכם 96'"). גם לגבי תחולתו של הסכם זה חלוקים הצדדים. טענות הצדדים: טענות התובע ההסכם הקיבוצי הכללי חל על הצדדים. פיצויי פיטורים - התובע זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו השנייה. זאת משום שהנתבעת הפסידה במכרז והתובע המשיך לעבוד באותו אתר - נסיבות בהתקיימן זכאי התובע לפיצויי פיטורים ע"פ סעיף כ(11) להסכם הקיבוצי הכללי. כן עותר התובע כי נפסוק לזכותו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. תוספת ותק - לאור הוראות סעיף ט"ו להסכם הקיבוצי הכללי זכאי התובע לתוספת ותק בגובה שכר יום עבודה לכל שנת עבודה. ההסכם הקיבוצי המיוחד משנת 96' חל על הצדדים. יש לדחות את טענות הנתבעת כאילו אינו חל, מה גם שהנתבעת הסתמכה על הסכם זה בהליכים משפטיים אחרים שניהלה. תוספת בגין שעות לילה - לאור הוראות סעיף 4(ד) להסכם 96' זכאי התובע לתשלום תוספת שכר בגובה 50% בגין עבודתו בשעות הלילה. כן טען התובע בסיכומיו כי הוא זכאי לתשלום בגין שעות נוספות. על הנתבעת לשלם לתובע את דמי ההבראה, פדיון החופשה והפיצוי בגין אי הפרשה לקרן מבטחים - על פי הסכומים עליהם הסכימו הצדדים בבית הדין, כמפורט לעיל. יש לדחות את טענת הנתבעת לעניין קיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת מצד התובע, זאת משום שלאור הנסיבות לא חלה על התובע חובה ליתן הודעה מוקדמת. טענות הנתבעת ההסכם הקיבוצי הכללי אינו חל על הנתבעת משום שבזמנים הרלוונטיים לתביעה היא לא הייתה חברה בארגון מפעלי השמירה הארצי ועל כן לא חל עליה ההסכם הקיבוצי הכללי. התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ממספר טעמים- לאור אי תחולת ההסכם הקיבוצי הכללי הרי שממילא לא חל עליו סעיף כ(11) בדבר הפסד מכרז ואין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. גם אם ייקבע שההסכם הקיבוצי הכללי חל, הרי שבענייננו הנתבעת לא הפסידה במכרז אלא הופסקה ההתקשרות עם מיקרוסופט ועל כן אין מקום להחיל את סעיף כ(11) על התובע. התובע אינו טוען שהתפטר מעבודתו בשל רצונו להמשיך ולעבוד באותו אתר אלא מטעמים אחרים ואף לאור זאת אין להחיל עליו את סעיף כ(11) להסכם הקיבוצי הכללי. תוספת ותק - משההסכם הקיבוצי הכללי לא חל על הצדדים התובע אינו זכאי לתוספת וותק. ההסכם הקיבוצי המיוחד משנת 96' לא חל על הצדדים וזאת משתי סיבות: ההסכם אינו עונה על הגדרת הסכם קיבוצי מיוחד כהגדרתו בחוק הסכמים קיבוציים היות ונחתם בידי "אגודת התעשייה הזעירה והשירותים שבמסגרת ההסתדרות החדשה במרחב חיפה" שהיא אורגן של ההסתדרות ואינה עונה על הגדרת ארגון עובדים בחוק ועל כן לא מוסמכת לחתום על הסכם קיבוצי. מה גם שאותה אגודה ואף ההסתדרות לא היו בזמנו ארגון יציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז -1957. מדובר בהסכם שנזנח ולא קוים ע"י שני הצדדים לאורך שנים ועל כן הפך לאות מתה ויש לראות בהסכם כאילו התבטל מאליו. לנתבעת נודע עליו לראשונה בתחילת 2008 ובשנת 2009 אף ביטלה אותו. תוספת בגין שעות לילה - לנוכח אי תחולתו של הסכם 96' הרי שנשמט הבסיס מתחת לטענת התובע בדבר זכאותו לתוספת. לחילופין וככל שייקבע שהסכם 96' חל - התובע לא הרים את הנטל להוכיח את שעות הלילה בהן עבד מה גם שהסכומים אותם תבע מוגזמים. גמול בגין שעות נוספות - תביעת התובע ברכיב זה היא בגדר הרחבת חזית והיא נעדרת מכתב התביעה ומתצהיר התובע. לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה לשעות נוספות מהטעם שהתובע מעולם לא התלונן על כך וכן משום שהסכומים אותם תבע מוגזמים. הודעה מוקדמת - התובע לא נתן לנתבעת הודעה מוקדמת טרם התפטרותו ולא הוכיח קיומן של נסיבות הפוטרות אותו מחובה זו. לאור זאת יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת של 16 ימים וסה"כ - 2,543 ₪. דיון והכרעה: תחולת ההסכם הקיבוצי הכללי על הצדדים כאמור לעיל, לשאלה בדבר תחולת ההסכם הקיבוצי הכללי על הצדדים השלכה על שתי סוגיות: הראשונה - זכאות התובע לפיצויי פיטורים, והשנייה - זכאותו לתוספת וותק. הצדדים להסכם הקיבוצי הכללי הם ההסתדרות מחד והארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל מאידך. סעיף ב' להסכם הקיבוצי הכללי קובע - "(1) הסכם עבודה זה יחול על כל מקומות העבודה הקיימים בשעת חתימת ההסכם בידי צד ב' והעובדים המועסקים על ידו. (2) כל מקומות העבודה שיימצאו בידי צד ב' בתקופת תוקפו של הסכם זה והעובדים שיועסקו על ידו". לטענת הנתבעת, בזמנים הרלוונטיים לתביעה היא לא הייתה חברה בארגון מפעלי השמירה ועל כן ההסכם הקיבוצי הכללי אינו חל עליה. יצוין כי לתצהירו של התובע צורף פרוטוקול מדיון שנערך בפני כב' השופט קוגן בתיק בש"א 195/08 בעניין ביטחון לאומי בע"מ נ' ודים סבצ'קוב. במסגרת אותו תיק ביקש התובע שם, מר סבצ'קוב, לאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד חברת ביטחון לאומי בע"מ, הנתבעת בענייננו (להלן:"תיק התובענה הייצוגית)". הפרוטוקול שהוגש, מיום 15/5/08, מתעד את חקירתו של מר ירימי, מי שהיה מנכ"ל הנתבעת באותו מועד. באותו דיון השיב מר ירימי לשאלת בית הדין כי הנתבעת חברה בארגון חברות השמירה בישראל מסוף שנת 2006 או מתחילת שנת 2007 (ע' 14 ש' 19 לפרוט' בתיק התובענה הייצוגית, נספח לתצהיר התובע). בכל הנוגע לדברים אלו טענה הנתבעת בסיכומיה בפנינו כי - "אין בדברי מנכ"ל הנתבעת בפרוטוקול מיום 15/5/08 ... בכדי להוכיח כי אכן הנתבעת הצטרפה כחברה בארגון מפעלי השמירה כבר מתחילת שנת 2007, והלוואי ודבריו של מנכ"ל הנתבעת היו מדויקים כי אז הייתה הנתבעת זוכה להגנה מפני הגשת אותה תובענה ייצוגית..." (סעיף 15 לסיכומי הנתבעת). למעט טענה לאקונית זו לא הוסיפה הנתבעת ולא הביאה כל ראיה להוכיח את טענותיה בעניין. הנתבעת לא הזמינה את מר ירימי לעדות וכן לא הסבירה מדוע מי ששימש כמנכ"ל בנתבעת הצהיר כפי שהצהיר בבית הדין, לאחר שהובא לעדות מטעמה באותו הליך. מהאמור לעיל עולה כי התובע הרים את נטל השכנוע המוטל עליו להראות כי הנתבעת הייתה חברה בארגון המעבידים במהלך תקופת עבודתו השנייה (שהחלה בחודש 03/07). מאידך, הנתבעת לא הרימה את נטל השכנוע המוטל על כתפיה לסתור את שהוכח ע"י התובע. לאור האמור לעיל אנו קובעים כי התובע עמד בחובת ההוכחה המוטלת עליו בכל הנוגע להיותה של הנתבעת חברה בארגון המעבידים במועדים הרלוונטיים, זאת בעוד שהנתבעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה לסתור את הדברים. לאור זאת, אנו קובעים כי ההסכם הקיבוצי הכללי חל על הצדדים שלפנינו בכל הנוגע לתקופת עבודתו השנייה של התובע. זכאות התובע לפיצויי פיטורים לטענת התובע הוא זכאי לפיצויי פיטורים מכח סעיף כ(11) להסכם הקיבוצי הכללי ולשונו כדלקמן: "במקרה וצד ב' יפסיד מקום עבודה כלשהו לגורם אחר, יהיה צד ב' חייב לשלם את פיצויי הפיטורים המגיעים ממנו לפי החוק לעובדים שהועסקו על ידו באותו מקום, ואילו צד א' יפעל להשארת העובדים באותו מקום ובהתאם לתנאי העבודה ושכר לפי הסכם זה ומבלי לפגוע בזכויות העובדים שנרכשו על ידם קודם לכן במקום העבודה". משקבענו כי ההסכם הקיבוצי הכללי חל בענייננו הרי שיש לבחון האם התקיימו תנאיו של סעיף כ(11) כך שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים. לטענת הנתבעת אין להחיל את הסעיף בעניינו של התובע מאחר "ומדובר בהפסקת התקשרות רגילה ולא הפסד מכרז" (סעיף 9 לסיכומי הנתבעת). לעניין נסיבות סיום ההתקשרות עם מיקרוסופט, העיד מר ברי בתצהירו: "בניגוד לנטען ע"י התובע לא הפסידה הנתבעת שום מכרז, ולא נערך שום מכרז במקום, כי אם מדובר בהפסקת התקשרות הנעוצה במזמין העבודה ולנתבעת לא היה שום קשר לכך" (סעיף 18 לתצהיר). בסיכומיה טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח את טענתו בדבר הפסד מכרז. עם זאת, אין מחלוקת כי במועד סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת חדלה הנתבעת לספק שירותי שמירה באתר וכי התובע המשיך לעבוד במקום אצל הקבלן החדש שסיפק שירותי שמירה באתר. תחילה יצוין כי מלשונו של סעיף כ(11) להסכם הקיבוצי הכללי עולה שהסעיף אינו דן דווקא במקרה של 'הפסד מכרז' כי אם במקרים של 'הפסד מקום עבודה', כלשון הסעיף. בכל מקרה, אנו סבורים כי הפרשנות הנכונה לסעיף כ(11) צריכה להיות פרשנות מהותית המכוונת למצבים מהסוג הנדון - בהם עובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים מקום בו חברת השמירה שהעסיקה אותו מפסיקה לעבוד באתר בעוד שהוא מעוניין להמשיך ולעבוד באתר אצל המעסיק החדש, ולאו דווקא רק במקרה של הפסד מכרז. התובע הרים את הנטל והראה כי התקיימו בו התנאים הרלוונטיים ליישומו של סעיף כ(11) להסכם הקיבוצי הכללי ומשכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים. מאידך, הנתבעת מצידה לא הביאה כל ראיות המצביעות על כך שהמקרה הנדון אינו בא בגדרו של סעיף כ(11). בענייננו קובע ההסכם הקיבוצי את זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ומשכך יש לקבל את תביעתו ברכיב זה. וראה בעניין זה גם את פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין דינמיקה. משקבענו את שקבענו לעיל הרי שאין רלוונטיות לסיבה בעטיה בחר התובע שלא לעבור לעבוד באתר בנשר. הנתבעת הפנתה לפרוט' הדיון מיום 14/12/09 בו נרשם מפי הצדדים שהמחלוקת בעניין זכאות לפיצויי פיטורין היא לפי צו ההרחבה (ע' 8 ש' 29 לפרוט'). יצוין כי ככל הנראה מדובר בטעות, באשר בסעיף 19 לכתב התביעה צוין שהתביעה ברכיב זה היא על פי ההסכם הקיבוצי הכללי והצדדים אף הביאו את ראיותיהם בהתאם למחלוקת זו. בכל אופן אין בדברים שנאמרו בפרוטוקול כדי לאיין את האמור בכתב התביעה ולמנוע מהתובע לסמוך את טענתו על ההסכם הקיבוצי הכללי. גובה פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע בגין תקופת העבודה השנייה (27/3/07 - 29/7/08, שנה וארבעה חודשים), לפי היקף משרה של 90% משרה - 167.4 שעות חודשיות, על פי שכר המינימום עומד על 4,609 ש"ח (1.33 * 167.4 שעות * 20.7 ₪). לאור האמור לעיל אנו פוסקים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בגובה 4,609 ₪. איננו פוסקים לזכות התובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים באשר בין הצדדים התגלעה מחלוקת כנה. תוספת ותק לשונו של סעיף ט"ו להסכם הקיבוצי הכללי היא כדלקמן: "צד ב' ישלם לכל עובד, למעט עובדי אבטחה, תוספת ותק שנתית בשיעור התעריף ליום לכל שנת עבודה עד למכסימום של 10 שנות עבודה...". לטענת התובע בסיכומיו, הוא זכאי לתוספת ותק בגובה שכר של 1.66 ימי עבודה, עבור תקופת עבודתו השנייה: תוספת בגובה שכר יום עבודה עבור שנתו הראשונה ותוספת בגובה שכר 0.66 יום עבודה עבור ארבעת החודשים בשנת עבודתו השנייה (0.33 שנה * יומיים). משכך, טוען התובע בסיכומיו כי הוא זכאי ל- 247 ₪ (1.66 ימי עבודה * 90% משרה * 8 שעות * 20.7 לשעה). עם זאת, בכתב התביעה העמיד התובע את תביעתו ברכיב זה על 239.4 ₪ בלבד. משקבענו כי ההסכם הקיבוצי הכללי חל על הצדדים הרי שנשמטה הקרקע תחת טענתה העיקרית של הנתבעת בעניין זה. הגם שבסיכומיה טענה הנתבעת שאין בסיס לחישוביו של התובע היא היא לא הסבירה טענתה זו ולא הציגה כל תחשיב חלופי. לאור האמור לעיל אנו פוסקים כי על הנתבעת לשלם לתובע תוספת ותק בגובה 239.4 ש"ח. שעות נוספות יש לדחות את התביעה ברכיב זה מהטעם שהיא בגדר הרחבת חזית. בכתב התביעה ובתצהיר התובע ישנה התייחסות לרכיב תביעה של תוספת שעות הלילה אך אין התייחסות לגופו של עניין לנושא השעות הנוספות שאינן שעות לילה המזכות בתוספת. כמו כן, מהטבלה שצורפה לתביעה לא ניתן להבין כי התובע תבע גם שעות נוספות בנוסף לתביעתו בגין התוספת עבור שעות הלילה. משרכיב התביעה הנדון נעדר מכתב התביעה אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית ועל כן דוחים את התביעה ברכיב זה. תוספת בגין שעות לילה ותחולתו של הסכם 1996 לשאלת תחולתו של הסכם 96' השלכה על הקביעה ברכיב התביעה הנוגע לתוספת בגין עבודה בשעות לילה. סעיף 4 (ד) להסכם 96' קובע כדלקמן: "עבור עבודה במשמרת לילה בין 06:00 - 22:00 תשולם תוספת 50% לכל שעת עבודה". אין מחלוקת כי התובע עבד בשעות הלילה (הגם שיש מחלוקת לעניין מספר השעות). בעניין זה הבהיר התובע כי עבד בשעות הלילה רק במהלך תקופת עבודתו השנייה (ע' 9 ש' 20 לפרוט'). כמו כן, אין מחלוקת כי תוספת זו מעולם לא שולמה לתובע והצדדים חלוקים לגבי תחולת הסכם 96'. בהקשר לתחולתו של הסכם 96' יצוין כי בדיון מיום 1/10/09 הודיעו הצדדים שיביאו בפני בית הדין את עמדת ההסתדרות לגבי תחולתו של ההסכם - עמדה שאמורה הייתה להיות מוגשת בתיק אחר המתנהל בין הצדדים בבית דין זה בעניין דומה (ס"ע 12352-05-09, בפני כב' השופטת אריסון - חילו). עם זאת, משמועד הדיון באותו תיק נדחה לא הוגשה לנו העמדה. יצוין כי לא מכבר, בתאריך 10/6/10, הגיעו הצדדים להסכם פשרה באותו תיק. טענת הנתבעת כי ההסכם לא נחתם ע"י הגורם המוסמך אין מחלוקת כי הסכם 96' נרשם כהסכם קיבוצי אצל רשם ההסכמים הקיבוציים (ההסכם הקיבוצי - נספח א' לכתב התביעה; ראה הצהרתו של ב"כ הנתבעת בע' 2 ש' 31 לפרוט'). חרף זאת, טוענת הנתבעת כי הסכם 96' אינו הסכם קיבוצי כדין ומשכך אינו תקף - זאת מהטעם שהוא נחתם ע"י אורגן בהסתדרות המכונה "אגודת התעשייה הזעירה והשירותים שבמסגרת ההסתדרות החדשה במרחב חיפה" (להלן:"האגודה"). לטענת הנתבעת, משההסכם נחתם ע"י האגודה ולא ע"י ההסתדרות עצמה הרי שהוא נחתם ע"י גוף שאיננו ארגון עובדים משהאגודה אינה ארגון עובדים ואינה מוסמכת לחתום על הסכם קיבוצי. עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי הן ההסתדרות והן האגודה ממילא לא היו ארגון עובדים יציג במועד חתימת ההסכם וכי אף מסיבה זו ההסכם אינו תקף (סעיפים 31-36 לסיכומי הנתבעת). דין טענות אלו להידחות ממספר טעמים, כפי שיבואר להלן. ראשית, טענה זו של הנתבעת מעוררת תמיהות בשים לב לכך שהיא עצמה הסתמכה על קיומו של הסכם 96' בהליך התובענה הייצוגית שאוזכר לעיל, בפני כב' השופט קוגן. ביום 7/1/08 הגישה הנתבעת באותו הליך בקשה לביטול ההחלטה המאשרת את התביעה באותו עניין כתובענה ייצוגית - בקשה שהסתמכה על קיומו של הסכם 96'. מעיון בהסכם 96' אשר הוגש לבית הדין (נספח א' לכתב התביעה) לא ברור לחלוטין מי הוא הגוף שחתם על ההסכם, משהוגש לנו עותק לא חתום. בפתיח להסכם 96' מצוין כי הצדדים להסכם הם הנתבעת מחד והאגודה - "שבמסגרת ההסתדרות החדשה במרחב חיפה" מאידך. בסיפא להסכם - במקום המיועד לחתימת ארגון העובדים מצוין - "ההסתדרות החדשה במרחב חיפה אגודת התעשייה הזעירה והשירותים". משכך, כלל לא ברור אם ההסתדרות עצמה או אורגן שלה או שניהם - חתומים על ההסכם הקיבוצי. משהטענה בדבר פגם בכשרותו של ארגון העובדים הועלתה ע"י הנתבעת הרי שהיה עליה להביא ראיות בעניין זה. משהנתבעת לא עשתה כן היא לא עמדה בחובת השכנוע המוטלת עליה. הנתבעת, המבקשת לחלוק על תוקפו של הסכם קיבוצי רשום, לא הציגה לבית הדין כל ראיה ממנה ניתן ללמוד מה היה מעמדה של האגודה על פי חוקת ההסתדרות במועד בו נכרת ההסכם הקיבוצי והאם האגודה הייתה מוסמכת אם לאו לחתום על הסכם מסוג זה. חרף חשיבותה של שאלה זו לצורך הוכחת טענתה, הנתבעת לא הציגה לבית הדין את חוקת ההסתדרות הרלוונטית לאותו מועד. ודוק, לא די בטענה כללית כי האגודה הינה אורגן של ההסתדרות ועל כן אינה רשאית לחתום על הסכם קיבוצי - זאת משום שההסתדרות, מטבע הדברים, פועלת באמצעות האורגנים שלה וככל שאלה מוסמכים על פי החוקה לבצע פעולות מסוימות הרי שאין הם חורגים מסמכותם. הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת עסקה באורגנים אחרים של ההסתדרות (כגון מועצת פועלים או וועד עובדים) והיא לא הציגה פסיקה המתייחסת לאגודה הרלוונטית לענייננו או אגודה דומה, מה גם שממילא נקבע באותם פסקי דין כי סמכויותיהם של אותם אורגנים נקבעות על פי חוקת העבודה של ההסתדרות ועל עניין זה עמדנו לעיל. טענת הנתבעת כי הסכם 96' נזנח ע"י הצדדים והפך ל"אות מתה" טענתה החלופית של הנתבעת היא כי גם אם הסכם 96' נכרת כדין הרי שעם הזמן הצדדים זנחו אותו ומשכך הוא התבטל מאליו. לטענת הנתבעת, נודע לה על קיומו של ההסכם רק בתחילת שנת 2008 ואף זאת באקראי (וראה גם סעיף 23 לתצהירו של מר ברי, מטעם הנתבעת). סעיפים 13 ו -14 לחוק הסכמים קיבוציים קובע הסדרים ברורים בדבר תום תקופת תוקפו של הסכם קיבוצי ובדבר ביטולו: "13. תקופת תקפו של הסכם קיבוצי לתקופה מסוימת הסכם קיבוצי לתקופה מסויימת שתמה תקופת תקפו, ואחד מבעלי ההסכם לא הודיע לצד השני במועד הנכון ובכתב על גמר תקפו, יוסיף להיות בר -תוקף בתורת הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסויימת; המועד להודעת גמר הוא כקבוע בהסכם ובאין קביעה בהסכם - שני חדשים לפחות לפני תום תוקפו של ההסכם". 14. תקופת תקפו של הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת, רשאי כל צד לבטלו במתן הודעה מוקדמת על כך לצד השני במועד הקבוע לכך בהסכם, ואם אין קביעה בהסכם, שני חדשים לפחות לפני יום הביטול, ואולם תקפו של הסכם קיבוצי שנעשה לכתחילה לתקופה בלתי מסויימת היא לפחות שנה אחת". סעיף 10 לחוק הסכמים קיבוציים קובע כי דבר ביטולו של הסכם קיבוצי אף הוא חייב ברישום. סעיף 3 להסכם 96' דן בתוקף ההסכם וקובע כי תוקפו של ההסכם הוא מיום 15/2/96 וכי - "במידה ולא באה הודעה הנ"ל יתחדש ההסכם מאליו לשנה נוספת וחוזר חלילה" (נספח א' לכתב התביעה). הנתבעת לא טענה כי מי מהצדדים פעל על פי ההוראות הקבועות בהסכם 96' או בחוק הסכמים קיבוציים על מנת לבטל את ההסכם או לא להאריך את תוקפו. בפסיקה נקבע כי על מנת שתוקפו של הסכם קיבוצי יפוג נדרשת פעולה פוזיטיבית. משאין חולק כי הצדדים לא נקטו בכל צעד פוזיטיבי לביטול ההסכם כקבוע בחוק ובהסכם עצמו ומשהנתבעת לא תמכה את טענתה המשפטית בדבר זניחת ההסכם בפסיקה אנו דוחים את הטענה כי הסכם 96' אינו תקף מהטעם שלא יושם ע"י הצדדים במשך השנים. וראה בעניין זה גם את פסק דינו של בית האזורי לעבודה בתל אביב בעניין צ'יבוטרו. מר ירימי ציין במסגרת תיק התובענה הייצוגית שאוזכר לעיל כי חלק מעובדיו קיבלו את תוספת הלילה וזאת באתרים בהם מזמין העבודה משלם לנתבעת את גובה עלות התוספת (ע' 14 ש' 3 לפרוט' בתיק התובענה הייצוגית - נספח לתצהיר התובע). יודגש כי הנתבעת אף היא לא חלקה על כך שחלק מהעובדים קיבלו את תוספת הלילה (סעיף 47 לסיכומיה). אף בדברים אלו יש כדי להשמיט את הקרקע בדבר טענתה העובדתית של הנתבעת לפיה ההסכם נזנח - באשר הנתבעת עצמה הודתה כי חלק מהעובדים קיבלו את התוספת ומכאן שהיה יישום של הוראה זו מהסכם 96', גם אם יישום חלקי. לאור האמור לעיל אנו דוחים את טענת הנתבעת כי הסכם 96' לא חל משום שנזנח ע"י הצדדים. גובה התשלום בגין תוספת שעות הלילה לאור האמור לעיל אנו קובעים כי התובע זכאי לתוספת בגין שעות לילה. התובע צרף לכתב התביעה דו"חות של שעות עבודתו אצל הנתבעת. בהחלטת בית הדין מיום 14/12/09 קבענו כי התובע יגיש רשימה של שעות עבודת הלילה בגינן לא קיבל תוספת לילה. התובע צרף לסיכומיו טבלה ובה פירוט של מספר שעות הלילה שבצע במהלך תקופת עבודתו השנייה. יצוין כי גם בסיכומיו כימת התובע את תביעתו על פי סכום אחד הכולל גם את שעות הלילה וגם את השעות הנוספות, אך משקבענו כי התביעה לשעות נוספות נדחית אין לאמץ את חישוביו לעניין זה. הנתבעת לא הציגה חישוב חלופי לעניין מספר שעות הלילה ואף לא הציגה דו"חות נוכחות מטעמה. אנו דוחים את הטענה כי יש להחסיר משעות הלילה את זמן ההפסקות או את שעות הלילה שבוצעו בימי חג משהטענות לא הוכחו ע"י הנתבעת. בכל הנוגע להפסקות העיד התובע כי לא ניתנו לו הפסקות בהן יכל לצאת מהמתחם או בהן לא נדרש לביצוע המטלות המוטלות עליו במסגרת עבודתו - עדות שלא נסתרה ע"י הנתבעת (ראה החל מע' 10 ש' 16 לפרוט'). בכל הנוגע לחגים - הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי מקום בו עובד מבצע שעות לילה בחג אין הוא זכאי לתוספת שעות לילה (וראה בעניין זה גם סעיף 4 להסכם 96' אשר נעדר קביעה מסוג זה). משאין מחלוקת כי התובע לא קיבל את התוספת בגובה 50% עבור שעות הלילה הרי שיש לפסוק לזכותו סכום שיחושב על פי מכפלת מספר שעות הלילה (כפי שפרט בטבלה בסיכומיו) בגובה התוספת - דהיינו 10.35 ₪ לשעה (20.7 ₪ * 50%). מכאן שעל הנתבעת לשלם לתובע תשלום בגין עבודה בשעות לילה בגובה 22,304 ₪ (2155 שעות * 10.35 ₪). טענת קיזוז - הודעה מוקדמת לטענת הנתבעת, יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת של 16 ימים, סכום בגובה 2,543. דין טענה זו להידחות. בתאריך 17/7/08 הודיעה הנתבעת לתובע על סיום עבודתו באתר מת"ם החל מיום 31/7/08. במסגרת פנייתה לתובע ציינה הנתבעת כי - "במידה ולא תגיע למשרדנו במועד הנ"ל, נראה בכך משום החלטה מצדך על סיום העבודה בחברה" (סעיף 5 למכתב, נספח א' לכתב ההגנה). פרשנות סבירה אפשרית של דברים אלו היא כי הנתבעת ויתרה על מתן הודעה מוקדמת מטעם התובע, באם זה יחליט שלא להמשיך ולעבוד אצלה. זאת ועוד - לאור ההוראה בהסכם הקיבוצי הכללי לפיה לתובע עמדה האפשרות להמשיך ולעבוד באתר, תוך קבלת פיצויי פיטורים - הרי שאין מקום לדרוש מהתובע בענייננו ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת. משמעה של דרישה כזו היא שהתובע יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת באתר החדש - דרישה שיש בה כדי לייתר את הוראות ההסכם הקיבוצי שנועדו לאפשר לעובדים להמשיך ולעבוד באותו אתר. בהקשר זה ייאמר כי הנתבעת עצמה נתנה לתובע התראה קצרה בגין המעבר לאתר החדש - התראה של כשבועיים בלבד. לאור האמור לעיל אין לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת מהכספים בהם הודתה הנתבעת בחבותה כלפי התובע (דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצוי בגין אי הפרשות למבטחים). סיכום הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים - 4,609 ₪. תוספת וותק - 239.4 ש"ח. תוספת עבודה בשעות לילה - 22,304 ₪. דמי הבראה - 1,936 ₪. פדיון חופשה - 3,250 ₪. פיצוי בגין אי הפרשה למבטחים - 4,200 ₪. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד סיום העבודה ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בגובה 5,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת מפסק דין זה. חוזהעבודת לילההסכם קיבוצי