1. בהליך זה עומדות להכרעה מספר שאלות המתייחסות ל"אישור" שר העבודה והרווחה, על-פי סעיף 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן - החוק) להסכם קיבוצי ("הסכם קולקטיבי" בלשון סעיף החוק), הקובע יום עבודה החורג מהקבוע בסעיפים 2 ו-3 לחוק. 2. מסכת העובדות הצריכה לענייננו, ואשר למעשה לא היתה שנויה במחלוקת, היא כדלקמן: א) ביום 1.6.1963, שעה שנמל התעופה בן-גוריון תופעל עדיין על-ידי המדינה, נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין המדינה לבין איגוד עובדי המדינה בדבר שעות עבודה לעובד משמרות בנמל התעופה לוד ובשירות המטאורולוגי, וזאת "הואיל ולאור הנסיבות קיים צורך בקביעת מסגרת מיוחדת לשעות העבודה של העובדים" האמורים. ההסכם הוגש לרישום ביום 17.6.1963 (להלן - הסכם 1963). בהסכם 1963 נקבע כדלקמן: "1. יום עבודה של עובד לא יעלה על 12 שעות. 2. שבוע עבודה של עובד לא יעלה על 60 שעות. 3. בממוצע לתקופה של שלושה חודשים לא יעלה יום עבודה של עובד על 8 שעות עבודה ושבוע עבודה לא יעלה על 47 שעות עבודה". ב) בחודש יולי 1963 אישר שר העבודה את הסכם 1963, על-פי סעיף 5 לחוק. אישור זה לא פורסם ברשומות; ג) בשנת 1977 הוקמה רשות שדות התעופה (להלן - הרשות), וזאת על-פי חוק רשות שדות התעופה, התשל"ז-1977 (להלן - חוק רשות שדות התעופה); ד) ביום 15.6.1977 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין הרשות לבין ההסתדרות הכללית בדבר תנאי עבודתם של עובדי הרשות (להלן - הסכם 1977). בפרק ד' של הסכם 1977 נקבעו הוראות בדבר שעות עבודה, ובין השאר נקבע בהן כדלקמן: "3. השלמת המכסה על-פי שעות המשמרת, קיימים שלושה סוגים של עובדי משמרות. ערכה של כל שעה ביממה נקבע על-פי טבלה הקובעת ערך שונה לכל 8 שעות ביממה (בשבת 2 ערכים בלבד). לכל משמרת אשר בה מולאה מכסת השעות תיווסף מחצית השעה של נסיעות לסה"כ השעות הרגילות. 4. גמישות שעות הרשות רשאית לקבוע שעות משמרת שונות משעות המשמרת משמרת המקובלות על מנת לעמוד בתנאי לחץ בעבודה. השינוי יכול לחול בהחלפת שעות משמרת באופן קבוע או זמני, בהתאם לדרישות העבודה ובהתאם לעונתיות הפעילות בשדה. כל זאת בתיאום עם ועד העובדים. 5. שעות נוספות א. נדרש עובד על-ידי הממונה עליו, לעבוד בש.נ. בהתאם לצרכי העבודה, חייב הוא לעשות כן, אלא אם קיימות סיבות אישיות המקובלות על דעת הממונה, כל זאת בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה. שעת עבודה נוספת של עובד משמרות היא שעת עבודה מעבר למכסת השעות שבהן הוא חייב. ב. שעת עבודה נוספת לגבי עובדי יום, היא שעת עבודה מעבר למכסה היומית (כנזכר בסעיף ב2). בכל מקרה לא ישולם עבור עבודה בשעה נוספת אלא אם אישר הממונה את העבודה בשעות נוספות. ג. תעריפי תשלום שעות נוספות - כנזכר בהסכם העבודה החתום"; ה) ביום 1.4.1978 נחתם הסכם קיבוצי בין הרשות לבין ההסתדרות הכללית, לשנים 1978-1980 (להלן - הסכם 1978). בפרק ד' של ההסכם נקבעו הוראות בדבר שעות עבודה, ונקבע בו לעניין המשמרות כי יום עבודה של עובד משמרת הוא בן 12 שעות (קוד מפתח 3 במפתח קוד המשמרות). הסכם 1987, אשר הוגש לרישום סמוך לחתימתו ומספר הרישום שלו הוא 10/79, הוארך על-פי הסכם קיבוצי נוסף שמספרו הוא 354/83; ו) הסכם 1978, אשר הוארך בשנת 1983, אושר על-ידי שר העבודה והרווחה לעניין סעיף 5 לחוק, ביום 19.12.1983, והאישור פורסם בילקוט הפרסומים ביום 19.1.1984. מחומר הראיות משתמע, כי הבקשה לאישור, מכוח סעיף 5 לחוק, הוגשה לאחר חתימתו של ההסכם המאריך, בשנת 1983. 3. בהליך בבית-הדין האזורי נדונה שאלת תקפם של הסכם 1963, הסכם 1977 והסכם 1978, ותקפם של האישורים אשר ניתנו על-פי סעיף 5 לחוק לגבי הסכמים אלה. בהחלטתו מיום 3.2.1992 קבע בית-הדין האזורי: א) העובדה שאישור שר העבודה לגבי הסכם 1963 לא פורסם ברשומות, אינה פוגעת בתקפו של ההסכם ובאישור לגביו; ב) הסכם 1977 לא ביטל במפורש את האמור בהסכם 1963 ויש לראות את הוראותיו כשרירות וקיימות; ג) הסכם 1978 אושר על-ידי שר העבודה והרווחה ביום 19.12.1983, מבלי שניתן לו תוקף רטרואקטיבי. לפיכך, אין תוקף להסכם 1978, בנושאים הנוגעים לענייננו, בתקופה שבין 1.4.1978 לבין 19.12.1983. 4. הרשות הגישה בקשת רשות ערעור על הקביעה בהחלטה הנ"ל, לגבי הסכם 1978, שבה קבע בית-הדין האזורי כדלקמן: "א. הסכם זה החליף את פרק ד'2 ב' להסכם 77. ומכאן משמע שפרק ד'ב'2 שבהסכם 77 לא קיים יותר, משנכנס הסכם 78 לתוקפו. גם אישור שר העבודה, גם אם היה קיים לגבי הסכם 77 מכוח הסכם 83 פג ועבר מן העולם, משנכנס הסכם 78 לתוקפו. ב. הסכם 78 אושר על-ידי שר העבודה לעניין סעיף 5 לחוק רק ב-19.12.1983. יוצא איפוא, שהתקופה מ-1.4.1978 ועד 19.12.1983 לא מכוסה על ידי אישור שר העבודה מדצמבר 83, שאין לו תוקף למפרע. נקודה זו מוסכמת גם על הנתבעת (בע' 11 סיפה לסיכומים). ג. יוצא איפוא, שהסכם 78, הקובע משמרות של 12 שעות עבודה לעובדי המשמרת בנמל התעופה בן-גוריון ובכללם עובדי פיקוח טיסה, קשר, מודיעין, כיבוי אש, מרכז תיאום, מרפאה, מחלקת חשמל, מחלקת קשר/אלקטרוניקה, אושר על ידי שר העבודה על פי סעיף 5 לחוק שעות עבודה ומנוחה ביום 19.12.1983". רשות הערעור ניתנה (דב"ע נג/102 - 9), משום שראוי כי השאלה שבמחלוקת בין הצדדים תוכרע כבר בשלב זה של הדיון, וההכרעה תצמצם את המחלוקות שבתובענה. 5. השאלות שעלינו להכריע בהן, והעולות הן מהודעת הערעור והן מהתשובה לה ומהדיון לפנינו, שבו ביקשו המשיבים לקיים את החלטתו של בית-הדין האזורי בין מטעמיו ובין מטעמים אחרים, אף כי לא תקפו את התוצאה הנוחה להם, הן: א) האם הסכם 1977 החליף החלפה מלאה את הסכם 1963, או שמא יש לראות את הסכם 1963 כנמשך לגבי סעיפים שלא בוטלו בו במפורש בהסכם 1977 ; ב) האם האישור שנתן שר העבודה להסכם 1963 תקף או שמא יש צורך באישור חדש כל אימת שנחתם הסכם קיבוצי חדש; ג) האם אישור השר על פי סעיף 5 לחוק טעון פרסום ברשומות, כתנאי לתקפו; ד) האם לאישור השר כאמור יש תוקף למפרע, ואם כן האם חובה לציין בו כי הוא בעל תוקף למפרע. 6. לאחר שמיעת טענות הצדדים ניתנה ליועץ המשפטי לממשלה אפשרות לטעון לשאלות (ג) ו-(ד) דלעיל, ומטעם היועץ המשפטי לממשלה אכן הוגשו טיעונים בנושאים אלה. נתייחס לכל אחת מהטענות כסדרן. 7. האם הסכם 1977 הוא הסכם ממצה, ולענייננו האם העובדה שההוראה בדבר שעות עבודה במשמרות שנקבעה בהסכם 1963 ולא בוטלה במפורש, מותירה הוראה זו בעינה? א) בית-הדין האזורי הגיע למסקנה כי יש לראות כשרירה וקיימת את ההוראה בעניין שעות העבודה במשמרות מטעמים שונים, שעיקרם ההבחנה בין "מכסת יום עבודה" ל"מכסת משמרת", הדיבור "שעות המשמרת המקובלות" ו"השלמת מכסה", והעובדה שאין ביטול של ההוראה בהסכם 1977; ב) הרשות בערעורה מתייחסת אך ורק לקביעותיו האחרות של בית-הדין האזורי; העובדים, התומכים בפסק-דינו של בית-הדין האזורי אך לא מכל טעמיו, מבקשים גם לשנות חלק זה בהחלטת בית-הדין האזורי. הטעם העיקרי לכך הוא כי הסכם 1977 הינו הסכם כולל ומקיף שבו הסדירו הצדדים את כל מסכת תנאי העבודה ויחסי העבודה, וכל מה שלא נכלל בו אינו מחייב. הרשות, התומכת בחלק זה של החלטת בית-הדין האזורי, מוסיפה שגם עקרון תום הלב מחייב להגיע למסקנתו של בית-הדין האזורי, מאחר שסדרי העבודה בנמל התעופה היו מאז ומעולם של 12 שעות עבודה לעובדים במשמרות, וכי יש ללמוד מהאמור בהסכם 1978 שהצדדים כיוונו להמשך המצב הקיים ולא לשינויו; ג) עיון בהסכם 1977 בשלמותו מביא למסקנה כי הסכם זה בא לגבש את כל תנאי העבודה ברשות ולרכזם, תוך ביטול משתמע של ההסכם הקודם, וכל זאת מכמה טעמים: הראשון - הסכם זה מקיף את כל הנושאים הדרושים להסדר תנאי העבודה ויחסי העבודה ברשות, החל מקבלה לעבודה דרך תנאי העבודה, תקנון משמעת, ופיטורי עובדים. השני - במבוא להסכם 1977 קיימת הפניה לחוק רשות שדות התעופה הקובע כי תנאי עבודתם של עובדי הרשות ייקבעו בהסכם עבודה קיבוצי. השלישי - מי שבקי ביחסי עבודה ובהסכמי העבודה הקיבוציים יודע כי כאשר רוצים הצדדים לשנות חלק מסעיפים מסויימים בהסכם הם כותבים זאת מפורשות. ורביעי - והוא החשוב במיוחד לענייננו - בפרק א (המבוא) של ההסכם הקיבוצי בסעיף 1 (ההגדרות), אנו מוצאים כי המונח "שעות נוספות" הוגדר כ"שעות עבודה מעבר למכסת יום עבודה, משמרת ו/או שבוע עבודה, הנקובים בהסכם זה". שעה שההסכם הקיבוצי, בסעיף ההגדרות, מפנה מפורשות "להסכם זה" אין אנו רשאים לפרשו תוך הסתמכות על הסכם קודם אחר; ד) זאת ועוד, בהסכם 1978 נאמר במבוא כי בנוסף לחידוש ההסכם הקודם "הסכימו הצדדים לשנות את הסעיפים המפורטים דלהלן בהסכם, ואשר יהיו חלק בלתי נפרד ממנו". באותו הסכם אנו מוצאים פעמים רבות ליד סעיפים מסעיפיו את המילים "ללא שינוי", בעוד שלגבי שעות העבודה קיים הסדר חדש. דבר זה עולה אף מעיון בפרק ד' "שעות העבודה" בהסכם 1977 לעומת זה שבהסכם 1978. ה) העולה מכל האמור הוא כי הסכם 1977 החליף את הסכם 1963 במלואו, ואין בו כל הוראה המתייחסת ליום עבודה במשמרות של 12 שעות עבודה; ו) למסקנה משפטית זו אין נפקות מעשית, שהרי אין קיימת זכאות לתשלום כלשהו בגין "תקופת הביניים" מיום החלפתו של הסכם 1963 בהסכם 1977 ועד כניסתו לתוקף של הסכם 1978, וזאת משום שזכות התביעה בגין תקופה זו התיישנה; ז) לאור האמור לא תוכל לעמוד טענת הרשות שהאישור שניתן לגבי הסכם 1963 המשיך לחול. משבוטל הסכם קיבוצי הקובע יום עבודה שונה מזה שנקבע בחוק, בטל עמו מאליו אף האישור שניתן לגבי אותו הסכם, ולגבי כל הסכם קיבוצי חדש צריך אישור השר להינתן מחדש. 8. העולה מהאמור הוא כי "בתקופת הביניים" מאז החלפתו של הסכם 1963 ועד לחתימתו של הסכם 1978 לא היתה כל הוראה מיוחדת ברשות המתייחסת לשעות העבודה במשמרות, ויש לראות את ההוראה בהסכם 1978 כהוראה חדשה. 9. ומכאן לשאלה: האם אישור שר העבודה והרווחה על-פי סעיף 5 לחוק טעון פרסום ברשומות, כתנאי לתקפו. א) היועץ המשפטי לממשלה בטיעונו תמך בגרסת הרשות על פיה אין חובת פרסום ברשומות של אישור הסכם קיבוצי על-פי סעיף 5 לחוק; ב) "אישור" שר מכוח סעיף 5 לחוק הוא בגדר "תקנה" כמוגדר בסעיף 1 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש] הכוללת "כל מסמך אחר שניתן מכוח חוק" (הגדרה זו ממשיכה לחול אף לאחר חקיקת חוק הפרשנות, התשמ"א-1981, וזאת לאור האמור בסעיף 1 בו); ג) השאלה היא, האם ה"אישור" האמור הוא בגדר "תקנה בת פועל תחיקתי" הטעונה פרסום ברשומות על-פי סעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]. נראה לנו, כי התשובה לכך היא בשלילה. האישור האמור מופנה אל ציבור מסויים המוגדר בהסכם הקיבוצי, ולא אל הציבור כולו, והוא לא בא להסדיר עניינים הנוגעים לציבור בלתי מסויים (ע"פ 213/56 [1], בע' 701; ע"א 196/63 [2], בע' 2399-2398; ב. ברכה [6] המשפט המנהלי, בע' 256). לפיכך, לא נדרש פרסומו של האישור, כתנאי לתקפו. ד) כאן נציין את אלה: ראשית - בחוק עצמו נקבעה חובת פרסום לגבי היתר כללי לעבודה בשעות המנוחה השבועית ובשעות נוספות (סעיף 15(ב) לחוק). מכאן שהמחוקק, שעה שחוקק את חוק שעות עבודה ומנוחה, היה ער לצורך בפרסום היתרים אלה, וסביר להניח שלא היה סבור שיש גם לתת פרסום לאישורים מכוח סעיף 5 לחוק. שנית - משרד העבודה והרווחה נוהג לפרסם את האישורים מכוח סעיף 5 לחוק, ויש לברך על כך ואף לעודד פרסום מסוג זה. העובדה שקיים נוהג כזה אינה הופכת אותו "לחובה", כך שלא ניתן להסתמך על העובדה שאישור זה או אחר לא פורסם ברשומות בכדי להגיע למסקנה שמטעם זה האישור אינו תקף. 10. א) השאלה האחרונה והעיקרית הדורשת הכרעה היא - מאימתי תופס אישורו של שר העבודה להסכם 1978? האם מיום שהתבקש האישור, מיום שניתן (19.12.1983) או מיום תחילתו של ההסכם הקיבוצי שהוא בא לאשר? בנקודה זו היה היועץ המשפטי לממשלה בדעה כי תוקפו של האישור הוא מיום תחילתו של ההסכם הקיבוצי שאושר; ב) נראה לנו כי אישור זה, נושא דיוננו, תוקפו הוא מיום שניתן בלבד. הכלל הוא שכל תקנה נכנסת לתוקפה עם חתימתה. לכלל זה יתכנו חריגים, ואז שעה שניתן תוקף למפרע לתקנה יהא על בית-המשפט, ובענייננו - בית-הדין לעבודה, לבדוק אם קיימת הסמכה מפורשת או משתמעת למתן תוקף למפרע לאותה תקנה (ראו בג"צ 1827/92 [3], בע' 385), ואת הסבירות של הקניית התוקף למפרע. נבהיר - אישור שכזה, אם יינתן, חייב לציין במפורש את דבר תחולתו למפרע ומהי תקופת התחולה למפרע (ע"א 687/69 [4], בע' 476). תנאי זה לא התמלא במקרה שלפנינו. 11. א) זאת ועוד, הסכם קיבוצי, מביא מכוח סעיף 5 לחוק שעות עבודה ומנוחה, לתוצאה על פיה הגמול עבור שעות עבודה נוספות אינו משתלם החל מהשעה התשיעית ואילך, אלא עבור עבודה לאחר שעות העבודה שנקבעו בהסכם האמור. ההסכם מכוח סעיף זה אינו הסכם סופי ומחייב. כניסתו לתוקף מותנית באישור שר העובדה והרווחה; מכאן, שלפנינו "תנאי מתלה" כמשמעו בסעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים), וזאת מכוח סעיף 61(ב) לאותו חוק, המכיל את הוראותיו, "גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". סעיף זה בחוזה מהווה חוזה הטעון "הסכמת אדם שלישי". כלשון הסעיף, וקיימת חזקה שבחוק שקבלתה של ההסכמה הינו תנאי מתלה. מדובר רק לגבי אותה הוראה בהסכם הקיבוצי, ולא לגבי הוראות אחרות בהסכם הקיבוצי, אשר החוק אינו דורש את אישורו של השר לצורך מילויין; ב) שר העבודה והרווחה אינו "חותמת גומי", המאשרת כל הסכם קיבוצי החורג מהמסגרת שנקבעה בחוק שעות עבודה ומנוחה. שומה עליו לבדוק ולבחון את ההסכם, ולשקול האם מתמלא התנאי שבחוק לאישורו, על פיו "בגלל הנסיבות המיוחדות אין לקיים יום עבודה כקבוע בסעיף 2 או שבוע עבודה כקבוע בסעיף 3" (סעיף 5 (א)(1) לחוק). מכאן שקיימת אפשרות שהוראה בהסכם כאמור, אף אם נחתם על ידי נציגות מוסמכת של העובדים, לא יאושר; ג) העולה מהאמור הוא כי לעובד זכות תביעה לגמול בשיעורים שנקבעו בחוק או בהסכם הקיבוצי, עבור שעות העבודה העולות על שמונה שעות, וזאת עד אשר יאושר ההסכם על ידי השר, אלא אם יאושר עם תוקף למפרע; ד) נוסיף ונציין, כי העבדה בלא היתר בשעות נוספות, קרי שעות העולות על התחום שנקבע בחוק או בתקנות על פיו (סעיף 1, הגדרת "שעות נוספות"), הינה עבירה שעונש בצידה (סעיף 26 לחוק). מאחר שהסכם על פי סעיף 5 לחוק הופך למחייב רק עם קבלת אישור השר, וקיימת תמיד אפשרות שאישור שכזה לא יינתן, הרי שאין להביא למצב שבו ייחשב המעביד, בדיעבד, לעבריין, ויהיה צפוי לשלם לעובדים שההסכם חל עליהם גמול שעות נוספות בצירוף פיצוי הלנה. מכאן, שראוי כי כאשר קיימת הוראה בהתאם לסעיף 5 לחוק, יפנו הצדדים להסכם הקיבוצי או אחד מהם לשר בבקשה לאישורו סמוך ביותר למועד חתימת ההסכם, ויתייחסו בבקשה, במנומק, לשאלת מועד תחולתו. 12. למעלה מהצריך לענייננו נציין כי אין די בהגשת ההסכם הקיבוצי לרישום, כדי שיראו ברישומו "אישור" של השר, כנדרש בסעיף 5 לחוק. חוק שעת עבודה ומנוחה, חוקק מספר שנים לפני חקיקת חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1977 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים), ובו הדרישה המפורשת ל"אישור" השר להסכם החורג משעות העבודה. מכאן אנו למדים כי כל הסכם "קולקטיבי" (בלשון הסעיף), דורש "אישור" של הוראה כזו, בין אם היא כלולה בהסכם מקיף, ובין אם נחתם הסכם מיוחד לצורך זה. בל נשכח כי הסכם קיבוצי, הופך לכזה עם "הגשתו לרישום" (סעיפים 1 ו-10 לחוק הסכמים קיבוציים), ואין כל צורך ב"אישור" השר להפיכתו לכזה. אין באמור כדי לפגוע בסמכותו של בית-הדין לעבודה לבדוק ולקבוע אם הסכם קיבוצי, אשר הוגש לרישום ואף נרשם, הוא אכן "הסכם קיבוצי" כמשמעו בחוק (דב"ע נב/9 - 4 [5]). 13. האמור בפסק-הדין, למעט עניין תחולתו של אישור שר העבודה מכוח סעיף 5(א) לחוק, הוא על דעת כל חברי המותב. בעניין תחולת האישור, דעתם של שניים מחברי המותב שונה, ואלה נימוקיהם: א) לקביעת אורך יום העבודה ושבוע העבודה המקסימליים בסעיפים 2 ו-3 לחוק, נודעת משמעות חברתית-כלכלית יסודית. עם זאת, איפשר החוק גמישות בעניין זה, בדרך של הסמכת שר העבודה והרווחה לקבוע שינויים באורך יום העבודה ושבוע העבודה בדרך של התקנת תקנות לאחר התייעצות עם ארגוני העובדים והמעבידים (סעיפים 4 ו-33 לחוק) או באמצעות הסכם קיבוצי באישור השר (סעיף 5 לחוק). ההסכם הקיבוצי הוא מסגרת משפטית לקביעת תנאי עבודה, במסגרת האוטונומיה שיש לצדדים ליחסי העבודה. אוטונומיה זו מוגבלת בכך שאינה יכולה בין השאר לגרוע מזכויות עובד הקבועות בחוק (סעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים), ואין היא יכולה לנגוד הוראה שבחוק, ועל אחת כמה וכמה הוראות שבחוק מתחום משפט העבודה המגן. במסגרת האוטונומיה האמורה איפשר המחוקק לצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים לקבוע שינויים באורך יום העבודה ושבוע העבודה, אך התנה אפשרות זו בקבלת אישור שר העבודה והרווחה. אין זו דוגמא יחידה במשפט העבודה שבה דורש או מתנה מחוקק קבלת אישור שר העבודה והרווחה, לתנאי מוסכם בין הצדדים ליחסי העבודה. הוראות מסוג זה קיימות הן ביחסי העבודות האינדיבידואליים (לדוגמה סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 בדבר שכר הכולל פיצויי פיטורים), והן ביחסי העבודה הקיבוציים (דוגמא נוספת לעניין שלפנינו, סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 בדבר שכר הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית). נדגיש כי בדוגמאות האמורות מדובר באישור של הסכם, דהיינו - פעולה הנעשית לאחר שהושגה הסכמת הצדדים להסכם; ב) תחילתו של הסכם קיבוצי הוא מיום שנקבע לכך בהסכם או מיום חתימתו (סעיף 11 לחוק הסכמים קיבוציים), ותיתכן תחולה רטרואקטיבית, אם ניתנות ההוראות הרטרואקטיביות ליישום. האישור של שר העבודה והרווחה להסכם האמור הוא אישור מינהלי, והשיקולים הכרוכים בו ניתנים לבדיקה על-ידי בית-הדין לעבודה. אין השר מוסמך להתנות תנאים לאישור או לסייגו, ועליו לפעול בקשר למתן האישור או הסירוב לתיתו "במהירות הראויה" (סעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981) ובדרך המינהלית התקינה, דהיינו - בסמוך להגשת ההסכם הקיבוצי לרישום. נתן השר את אישורו להסכם, יש להסכם, כפי שנחתם, נפקות משפטיות לכל דבר ועניין. לא נתן השר את אישורו, נעשה ההסכם חסר נפקות, וככל שתתעורר שאלה לגבי נפקותו בתקופה שבין חתימת ההסכם לבין היום שבו הוחלט על אי-מתן האישור, יש לבחון את העניין בכלים המשפטיים המתאימים, כגון דיני השכר הראוי ופעולה בתום לב. הגישה לגבי אישור כאמור צריך שתהיה על-פי עקרונות משפט העבודה ומטרת הצורך בקבלת האישור. מטרה זו היא שילוב בין החופש האוטונומי של הצדדים ליחסי העבודה, בצד פיקוח מינהלי של שר העבודה והרווחה, תוך בחינת הנושא בשים לב למדיניות הקיימת בתחום יחסי העבודה. משום כך אין להחיל בנושא זה את דיני החוזים המתייחסים ל"תנאי מתלה" כאמור בסעיפים 27 עד 29 לחוק החוזים; ג) בעניין שלפנינו, נהגו הצדדים הלכה למעשה על-פי ההסכם הקיבוצי הנדון. אישורו של שר העבודה והרווחה, ככל שיש להביע תרעומת ותמיהה על כך שניתן רק כעבור מספר שנים. לא שינה את התוצאה לפיה יש להסכם הנדון, כפי שנחתם, נפקות משפטיות לכל דבר ועניין. 14. לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה. 15. המערערת תשלם למשיבים הוצאותיהם בערעור בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ. חוזהשעות נוספותהסכם קיבוצי