1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית הדין האזורי, בו הוחלט למחוק על הסף את בקשת-צד בסכסוך קיבוצי שהגישה המערערת (להלן - הסתדרות המהנדסים). הרקע וההליך בבית הדין האזורי 2. יחסי העבודה אצל המשיבה (להלן - תעש), לגבי כלל עובדי תעש, לרבות המהנדסים, מוסדרים על פי הסכם קיבוצי מיוחד מיום 31.10.1990. עקב הצורך בהבראתה התיפעולית של תעש, התנהל משא ומתן בין הנהלת תעש לבין ארגון העובדים, על דרך הבראתה של תעש. בעקבות משא ומתן זה נחתם ביום 29.3.1993 הסכם קיבוצי מיוחד בין תעש לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י וארגון עובדי התעש (להלן - הסכם ההבראה). בהסכם ההבראה נקבעו, בין השאר, המסגרת למצמום מצבת כוח האדם בתעש ותנאי הפרישה של העובדים המפוטרים. הסכם ההבראה מתייחס אף הוא לכלל עובדי תעש, וניתנה לו עדיפות על הסכמים קיבוציים קיימים וכן הסדרים ונהלים. תקפו של הסכם ההבראה הוא ממועד חתימתו (29.3.1993) ועד ליום 31.12.1994. 3. במסגרת הצמצומים בתעש, על-פי הסכם ההבראה, פוטר בחודש יוני 1993 גם מה מנחם צור, שהוא מהנדס במקצועו. מר צור היה חבר במספר גופים של נציגות העובדים בתעש וכן היה חבר בוועד המהנדסים במפעל בו עבד. 4. ביום 18.11.1993 (דהיינו, כעבור למעלה מ-7 חודשים מאז נחתם הסכם ההבראה וכעבור למעלה מ-4 חודשים מאז פוטר מר צור), הגישה הסתדרות המהנדסים בקשת-צד בסכסוך קיבוצי, שנושאה היה "קיומו ו/או הפרתו של הסכם קיבוצי". בבקשה טענה הסתדרות המנהדסים כי הסכם ההבראה "נקשר שלא כדין", וכי פיטורי מר צור בוצעו "שלא כדין, תוך הפרת הסכם העבודה, בחוסר תום לב ומשיקולים פסולים". בהמשך הבקשה פורטו הטעמים אשר, לטענת הסתדרות המהנדסים, מביאים ל"אי חוקיותו" של הסכם ההבראה, ואשר עיקרם מתייחס לפעולותיו של יו"ר ארגון עובדי התעש בשלבים שלפני החתימה על הסכם ההבראה, להיותו של יו"ר הארגון במצב של ניגוד עניינים וכן להפרת הסדר האוטונומיה של הסתדרות המנהדסים. לגבי פיטורי מר צור נטען בעיקר כי היו פגמים בהליך הפיטורים, וכי הפיטורים נעשו כנקמה על עמדותיו בדיונים שקדמו לחתימת הסכם ההבראה והרצון להיפטר ממנו בהיותו נציג עובדים. הסעדים אשר בית הדין האזורי נתבקש לתתם, היו סעדים הצהרתיים כדלקמן: (א) הסכם ההבראה - בטל; (ב) הפעולות אשר ביצעה תעש מכוח הסכם ההבראה בוצעו שלא כדין והן בטלות (ג) מר צור פוטר שלא כדין ופיטוריו בטלים. 5. במקביל להגשת הבקשה בסכסוך הקיבוצי, הגיש מר צור שתי תובענות, במסגרת "סכסוך היחיד", נגד תעש ונגד יו"ר ארגון עובדי התעש (תב"ע נד 3-403; תב"ע נד/404 - 3). לאור זאת, ביקשה הסתדרות המהנדסים לאחד את הדיון בשלושת ההליכים (תב"ע נד/794 - 12). המשיבים בבקשה שו התנגדו לה, מטעמים שונים. בהחלטתו מיום 23.1.1994 החליט בית הדין האזורי לדחות את הבקשה לאיחוד הדיון בשלושת ההליכים הנ"ל. 6. ביום 17.1.1994 הגישה תעש בקשה למחוק על הסף בקשת הצד הסכסוך קיבוצי אשר הגישה הסתדרות המנהדסים (תב"ע נד/1477 - 12). הטעמים לכך היו כי הסתדרות המהנדסים נעדרת סמכות להגיש את הבקשה, כי אין יריבות בין הצדדים וכי הבקשה הוגשה בשיהוי ובחוסר תום-לב. לאור בקשת תעש נדחה המועד להגשת תשובתה של תעש בבקשת הצד בסכסוך הקיבוצי שהגישה הסתדרות המהנדסים. בפסק-דינו מיום 9.6.1994, בהליך הבקשה של תעש למחיקה על הסף, קבע בית הדין כדלקמן: "יש יותר מממש רב בעמדתו של ב"כ המבקשת שבכאן, לפיה כל הטענות של המבקשת בבקשה העיקרית בענין בטלות הסכם ההבראה מופנות כנגד נציגות העובדים לקראת החתימה על הסכם ההבראה ולא כנגד המעביד. מנגד אין מחלקות כי ההסתדרות הכללית וארגון עובדי התעש אכן חתמו כפי שחתמו על הסכם הבראה. לא יכול גם ספק כי הבקשה בנד/4-14 הוגשה כ-8 חודשים לאחר שההסכם נכרת ולאחר שהצדדים פועלים משך כל אותה תקופה ע"פ הסכם ההבראה. אין ולא יכול להיות ספק כי המשיבה שבכאן יכולה היתה ליזום ולמצות הליכים פנימיים בכל הנוגע לחילוקי דעות אפשריים בינה לבין מוסדות ההסתדרות האחרים, אולם לא עשתה כן... יש להוסיף ולשאול: הכיצד זה מבקשת הסתדרות המהנדסים כפי שביקשה לבטל את תוקפו של הסכם ההבראה, שנחתם כפי שנחתם, אולם בהמשך מתבקשת אך ורק הצהרה על בטלות פיטוריו של מהנדס אחד ויחיד, מי שמילא תפקיד בכיר בנציגות המהנדסים? על פני הדברים נראה לנו יכ יש ממש בעמדתו של ב"כ המבקשת לפיה המשיבה שבכאן פועלת בתיק זה 'בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט לצורך קידום עניניה. המשיבה מנהלת את מאבקיה הפנים אירגוניים על גבה של המבקשת' (6.3 להשלמת טיעוניו). במצטבר מהנ"ל, בהמשך לנימוקיו המפורטים אחד לאחד של ב"כ המבקשת בטיעוניו שבכתב, הגענו למסקנה כי בנסיבותיה של הבקשה שהוגשה כפי שהוגשה ב- 18.11.93 על פניה, בהעדר תשובת צד, יש מקום להענות לעמדתו המנומקת של ב"כ המבקשת שבכאן, לא להמשיך ב'דרך המלך' לבירור ודיון לגופו, אלא להחליט כבקשתו ' להימנע מדיון עקר שממילא לא יוכל להצמיח למשיבה כל סעד, או סעד בעל נפקות' - ולמחוק את הבקשה בתיק העיקרי על הסף". על החלטת המחיקה הוגש הערעור שלפנינו. הטענות בערעור 8. עיקר טענות בא-כוח הסתדרות המהנדסים לפנינו הוא כדלקמן: (א) אין למחוק על הסף הליך בסכסוך קיבוצי: (ב) תעש ערכה הסכם פגום וביצעה פיטורים פגומים, בקנוניה עם ארגון העובדים; (ג) לא ניתן למצות הליכים פנימיים במסגרת ההסתדורת הכללית בנושא הדיון שלפנינו, לאור מסגרת סמכויותיה של רשות השיפוט וכן לאור זאת שתעש אינה צד בפני רשות השיפוט; (ד) לא נתקיימו נסיבות המצדיקות מחיקת ההליך בשל שיהוי; (ה) מר צור פוטר בשל פעולותיו לטובת העובדים. 9. בא-כוח תעש תמך בפסק-דינו של בית הדין האזורי, ועיקר טיעוניו לפנינו הוא כדלקמן: (א) היה מקום למחוק את הליך הבקשה על הסף עקב חוסר סמכות של בית הדין, העדר יריבות ועילה והן חוסר סיכוי של הסתדרות המהנדסים לזכות בסעדים המבוקשים; (ב) אין להסתדרות המהנדסים עילת תביעה בהליך הקיבוצי; (ג) אין מקום לביטול הסכם ההבראה אשר בוצע הלכה למעשה, וכן אין מקום להתערבות בפיטורי מר צור, באשר ארגון העובדים נתן הסכמתו לפיטורים; (ד) היה שיהוי רב בהגשת ההליך ולא מוצו ההליכים הפנימיים על-פי חוקת ההסתדרות. הכלל לעניין מחיקה על הסף בסכסוך קיבוצי 10. הסעד של מחיקה או דחייה של הליך אזרחי על הסך הוא סעד מרחיק לכת, ועל כן יש לנהוג לגביו זהירות יתרה ולהפעילו רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו (ע"א 335/78 [1], בע' 156-155). השימוש בסעד זה בהליך אזרחי בבית הדין לעבודה, הוא על-פי תקנות 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, ובין השאר "בשים לב למיוחד שבמשפט העבודה וביחסי העבודה" (דב"ע תש/112 - 3 [2], בע' 455). תקנות 44 ו-45 הנ"ל אינן חלות על הליכים בסכסוכים קיבוציים, אשר סדר הדין בהם נקבע בתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969. ואולם, רשאי בית-דין אזורי לאמץ הוראה מתקנות סדרי הדין בבית הדין לעבודה, אף לגבי סכסוך קיבוצי, לאחר שבחן היטב אם "הדרך הדיונית 'הרגילה' יפה אף לסכסוך הקיבוצי" (דב"ע מט/27 - 4 [3], בע' 489). 11. לעניין דחיה או מחיקה על הסף של הליך בסכסוך קיבוצי, נאמר ב-דב"ע מג/3 - 4 [4], בע' 76: "המצוי ביחסי עבודה יאמר, שאותה דרך אינה נאותה, אינה טובה ואינה מועילה. סכסוך קיבוצי צריך שיטפלו בו, צריך שהוא ישמש נושא למשא ומתן ובשלב סופי צריך שיטפלו בו, לכאן או לכאן. בסכסוך ש'מחקת על הסף', לא עשית דבר - הוא יצוף בהזדמנות ראשונה ואולי בצורה חריפה יותר". מכאן, "ברור שאין להעלות על הדעת שסכסוך עבודה קיבוצי, שעניינו מימוש זכויות, יבוא לקיצו וימצא פתרונו על-ידי 'מחיקה על הסף' או על-ידי 'דחייה על הסף', מבלי שיתקיים דיון לגופו של עניין ולצדדים תהיה הרגשה שעניינם זכה לדיון כזה" (דב"ע לח/11 - 4 [5], בע' 436; דב"ע נא/4 - 4 [6], בע' 450). על-פי מטרתו, כלל זה חל אף לגבי תובענה שאושרה כתביעה ייצוגית, שהיא "מעין סכסוך-עבודה קיבוצי" (דב"ע נא/107 - 3; דב"ע נא/113 - 3 [7], בע' 191). 12. יחד עם זאת, התנאי ליישום ההלכות הנ"ל הוא כי ישנו לפני בית הדין "סכסוך קיבוצי", דהיינו - סכסוך שנמלאו לגביו התנאים אשר בסעיף 24 (א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. לפיכך, רשאי בית הדין "לבדוק אם אכן 'סכסוך קיבוצי' לפניו, בטרם ידון לגופו של עניין. במלים אחרות - ניתן, ובמקרים הראויים אף רצוי, ללבן סוגיה זאת תחילה, ורק אן יתברר כי אכן ב'סכסוך קיבוצי' עסקינן - יש לדון, בדרך כלל, בתביעה לגופה, ולהימנע מדיון בבקשות של דחייה או מחיקה על הסף" (דב"ע מח/4 - 4 [8], בע' 271-270). התנאים לפתיחת הליך ב"סכסוך קיבוצי" 13. על-פי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, ניתן לפתוח הליך ב"סכסוך קיבוצי", שעניינו הסכם קיבוצי, בהתמלא שני תנאים מצטברים. התנאי האחד הוא שהצד לסכסוך הוא מי שיכול להיות צד להסכם קיבוצי. התנאי השני הוא שהסכסוך הוא בין השאר, בעניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי. כך נאמר בסעיף 24 (א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, בנוסחו כיום: "24. (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - (2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי אחר, או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין". 14. אין מחלוקת בין הצדדים כי הסתדרות המהנדסים, שהיא אורגן של ההסתדרות הכללית, יכולה להיות צד להסכם קיבוצי. בתור שכזו יכולה הסתדרות המהנדסים להיות צד לסכסוך קיבוצי, וזאת אף אם לא היתה "צד" להסכם הקיבוצי הנדון (ראה דב"ע מו/224 - 9 [9]; דב"ע מח/2 - 4 [10], בע' 279, 281). המחלוקת היא בשאלה האם יש להסתדרות המהנדסים עילה להגשת תובענה בכל הנוגע והנובע מהסכם ההבראה שנחתם בין תעש לבין ההסתדרות הכללית וארגון עובדי התעש. במילים אחרות, האם רשאית היא להגיש לבית הדין האזורי בקשה שנושאה הוא "קיומו ו/או הפרתו" של הסכם ההבראה. 15. העילה להגשת תובענה בסכסוך קיבוצי מתייחסת לחלק האובליגטורי שך ההסכם הקיבוצי (דב"ע מד/19 - 4 [11], בע' 264), וכן להוראות הנורמאטיביות שבהסכם הקיבוצי, אם יש לארגון העובדים "עניין בו, בשים לב לאופיו, להיקפו ולמידת חשיבותו התקדימית, העקרונית והפרשנית של הסכסוך, ואם הוא נוגע לכל העובדים או שהוא עניינה של קבוצה מבין העובדים" (דב"ע תשן/11, 10 - 4 [12], בע' 119). לאור זאת, השאלה האם לארגון עובדים, למעביד או לארגון מעבידים - אשר יכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד (ראה סעיף 2(1) לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1957) - יש עילה להגשת תובענה ב"סכסוך קיבוצי" שעניינו הסכם קיבוצי אשר מגיש התובענה אינו "צד" לו, תיבחן בעיקר על-פי מהות הסעד המבוקש, ה"יריבות" שבין מגיש התובענה לבין המשיב, מעמדו של מגיש התובענה, העניין שיש לו בתובענה וזכותו של מגיש התובענה, לקבלת הסעד המבוקש. בעניין שלפנינו, עתרה הסתדרות המהנדסים לשלושה סעדים, כמפורט בפיסקה 4 לעיל, ולהלן נבחן, לאור האמור לעיל, את מעמדה של הסתדרות המהנדסים לגבי כל סעד שבעתירה. בטלות הסכם ההבראה 16. טענה בעניין תקפו של הסכם קיבוצי יכול ותיטען בשלב של הליך רישום ההסכם הקיבוצי. טענה כאמור יכולה מוגשת אך ורק על-ידי "ארגון עובדים", בטענה שארגון העובדים בעל הסכם קיבוצי לא היה בשעת עשייתו של ההסכם ארגון יציג לעניין אותו הסכם (סעיף 6 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957; תקנה 2ב(א) לתקנות הסכמים קיבוציים (רישום), תשי"ז-1957). הזכות לטעון טענה כאמור נתונה ל"ארגון העובדים" אחר, אך לא ל"אורגן אחר" של אותו ארגון עובדים (דב"ע נב/9 - 4 [13], בע' 186). 17. בעניין שלפנינו, אין מדיבר בטענה של הסתדרות המהנדסים כנגד כשרות הצד להסכם ההבראה, בשלב של הליך רישום הסכם ההבראה. הטענה מועלית בבית הדין לעבודה לאחר שהסכם ההבראה נחתם (וככל המסתבר, הוגש לרישום), ומטעמים שאינם נוגעים לכשרות ארגונית של הצד להסכם. מבחינת הסמכות, ההלכה היא כי "לבית הדין לעבודה הסמכות לבדוק ולקבוע אם הסכם קיבוצי אשר הוגש לרישום ואף נרשם, הוא אכן 'הסכם קיבוצי' כמשמעותו וכתקפו בחוק הסכמים קיבוציים", וכן כי "ניתן להפעיל את סמכויותיו אלה של בית הדין לעבודה, הן במסגרת 'סכסוך היחיד' והן במסגרת 'סכסוך קיבוצי'" (דב"ע נב/9 - 4 [13] הנ"ל בע' 183). הפעלת סמכות בית הדין במסגרת "סכסכוך קיבוצי" כאמור, מותנית כמובן במבחן העילה כמפורט בפיסקה לעיל. 18. הסכם ההבראה בא לקבוע הסדר משנתעורר הצורך בהבראתה התפעולית של תעש. בהיות הסכם ההבראה הסכם קיבוצי, יש להתייחס אליו על-פי האמור ב-דב"ע לג/4 - 4 [14], בע' 130-129, כדלקמן: "7. ההסכם הקיבוצי בא להסדיר את היחסים בין ארגון מעבידים לבין ארגון עובדים, או בין מעביד לארגון עובדים, בשני המקרים יחסים קיבוציים, כך שיובטח איזון מיוחד העולה מיחסים קיבוציים אלה. האיזון מוצא את ביטויו בכך, שלצד האחד מובטח שלרשותו יעמוד כוח האדם הדרוש לפעולה סדירה של המפעל או השירות, ולצד השני מובטחת הכרה בקיומו הקיבוצי, בארגונו, בזכויותיו הקיבוציות, בקיום תנאי עבודה שהובטחו לעובדים המשתייכים לאותו קיבוץ". ועוד נאמר בנושא זה בספרה של ר' בן-ישראל [21], מימד חדש להסכם הקיבוצי, בע' 17: "בדרך זו הפך ההסכם הקיבוצי לגורם מאזן ומייצב במערכת יחסי העבודה וקנה לו חזקה כדרך המקובלת להסדר יחסי ותנאי העבודה במשק. נראה, שכל הצדדים יצאו נשכרים; העובדים נהנו, מאחר שבדרך זו הבטיחו לעצמם תנאי עבודה משופרים ורצויים. ארגון העובדים קידם בדרך זו את חבריו וביסס את שליטתו. ואלו המעביד יצא גם הוא ברווח עקב היציבות והשקט שנשתררו במקום העבודה". 19. מכאן, שהיציבות הנדרשת ביחסי העבודה הקיבוציים מחייבת נקיטת קו מדניות משפטית של מתן תוקף בדרך כלל להסכם קיבוצי שנחתם בין הצדדים הכשירים לחתימה, הוגש לרישום ונרשם ללא התנגדות של ארגון עובדים אחר. במקרים נדירים ביותר, כגון כאשר על פני ההסכם הקיבוצי מתגלה פסול בכריתתו של ההסכם, המצדיק לכאורה את בטלותו (ראה סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תלש"ג-1973), יבחן בית הדין את תקפו הכולל של ההסכם הקיבוצי (השווה לעניין זה את ההלכה בדבר התערבות בתכנה של הוראה מסוימת בהסכם קיבוצי הנוגדת את "הסדר הציבורי", "טובת הכלל" או "תיקון עולם" - דב"ע לג/25 - 3 [15], בע' 378; דב"ע לו/7 8 - 4, לו/4-9 [16], בע' 222; דב"ע מו/73 - 3 [17], בע' 222; בג"צ 104/87 [18], בע' 770). 20. בענייננו, די בכך שהסכם ההבראה חתום על-ידי ההסתדרות הכללית, ועל פניו אין מתגלה פסול בכריתתו, כדי לתמוך בבקשת תעש למחיקת הבקשה על הסף, בכל הנוגע לתקפו של הסכם הבראה ותקפן של הפעולות אשר תעש ביצעה על פיו. טעם זה נשען על קן מדיניות המשפטית המפורט בפיסקה 19 לעיל, ועל פיו יש לתת בדרך כלל תוקף להסכמים קיבוציים, לשם שמירת היציבות ביחסי העבודה הקיבוציים. לאור זאת אין אנו מוצאים כי בהליך זה להכריע בשאלות הנכבדות האחרות שהעלו הצדדים בטיעוניהם, והן שאלות השיהוי וביצוע הסכם ההבראה הלכה למעשה, וכן השאלה האם על-פי הסדר אוטונומיה של הסתדרות המהנדסים, או בהיותה אורגן של ההסתדרות הכללית, מוסמכת הסתדרות המהנדסים לפתוח בהליך בסכסוך קיבוצי שעניינו בטלות הסכם ההבראה. פיטורי מור צור 21. עיקר טענות המהנדסים לגבי פיטורי מור צור כי הפיטורים נעשו מתוך נקמנות על פעילותו של מר צור - כנציג עובדים - בהליכים שקדמו לחתימת הסכם ההבראה. הן בבית הדין האזורי והן לפנינו, הרחיבו באי-כוח הצדדים טיעוניהם בשאלת עצם זכותה של הסתדרות המהנדסים להעלות נושא זה במסגרת סכסוך קיבוצי, וזאת בנוסף להליכים במסגרת סכסוך היחיד אשר הגיש מור צור (ראה פיסקה 5 לעיל). 22. כפי שציינו בפיסקה 4 לעיל, נפתח ההליך הקיבוצי כעבור למעלה מארבעה חודשים מאז פוטר מר צור. לאור זאת, אין מקום כי נבחן ונכריע בשאלת זכותה או חוסר-זכותה של הסתדרות המהנדסים, הן על-פי מעמדה על פי חוקת ההסתדרות וען על-פי הסדר האוטונומיה לגביה, להעלות נושא זה במסגרת סכסוך קיבוצי שהיא צד לו, וזאת עקב השיהוי בהגשת הבקשה. 23. ההלכה בנושא זה היא כי "יחסי עבודה תקינים והפעלה סדירה של מפעל או שירות אינם סובלים, שלאחר זמן יבקשו להחזיר איוש תפקידים למצב קודם, מבלי להביא לשיבושים שבגררה" (דב"ע לה/110 - 3 [19], בע' 223). כמו כן, "עובד שממתין עת רבה עד להגשת תביעה שעניינה הכרזה כי פיטורים בטלים מעיקרא - עשוי למצוא עצמו ללא סעד מהותי מכוח דיני השיהוי ותום הלב" (דב"ע מז/154 - 3 [20], ע' 150). 24. הלכה זו מתייחסת אף להליך במסגרת סכסוך קיבוצי, כאשר יש לצד בהליך עילה לתובענה שנושאה היא פיטורי עובד מסוים. התקופה של למעלה מארבעה חודשים אשר חלפה בין פיטוריו של מר צור לבין פתיחת ההליך הקיבוצי, יש בה - בנסיבות העניין שלפנינו - משום שיהוי המצדיק מחיקת ההליך על הסף. סיכום. 25. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור. 26. אין צו להוצאות. חוזההסכם קיבוצי