1. התובעת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בהרצליה בקשה לביצוע תביעה לסכום קצוב על סך 735.42 ₪. בכתב התביעה נטען כי הנתבע התקשר עם התובע בהסכם לרכישת ציוד הכולל בית היתר מרכזיית טלפונים, טלפונים וכל הציוד הנלווה למערכת טלפוניה, והוא התחייב לשלם לתובעת בהתאם למפורט בהסכם. הנתבע לא שילם את התשלומים והצטברה לחובתו יתרה בסך 570.39 ₪, אשר שוערכה לסכום הנקוב בכתב התביעה. 2. הנתבע הגיש בקשה לסילוק על הסף וטען להגנתו שאין מדובר בתביעה לסכום קצוב ושהתביעה אינה מבוססת על חוזה או התחייבות מפורשים, שכן בין הנתבע והתובעת אין בנמצא חוזה או התחייבות בכתב, בנוסף, לא מדובר בתביעה המבוססת על הוראה מפורשת של חיקוק. 3. הנתבע טוען שבין התובעת לנתבע לא נקשר מעולם הסכם לרכישת ציוד והוא לא התחייב לשלם לתובעת דבר בין התובעת והנתבע קיים הסכם לאספקת שירותי תקשורת אינטרנט, שאינו מהווה נושא לתובענה זו. למעשה, טוען הנתבע, כי לא הייתה בין הצדדים כל התקשרות חוזית בין הצדדים. הנתבע טוען שלא נעשתה התקשרות ישירה בין הצדדים והתובעת מצרפת הסכמים שהיא כלל איננה צד להם, אלא חברה בשם בזקכל תקשורת בע"מ (להלן - בזקכל) ואינה מסבירה את פשר הסתירה. 4. בהתאם להסכם בין הנתבע לבין בזקכל הלכה למעשה, רכש הנתבע ביום 24.8.2000 מרכזיית טלפונים שהותקנה במשרדו בחיפה. ביום 25.9.2001, בתום שנת האחריות על המרכזייה התקשר הנתבע עם בזקכל בהסכם שרות. הנתבע עמד בכל התחייבויותיו לפי הסכם רכישת המרכזייה ושילם את מלוא התמורה הן בגין רכישת המרכזייה והן בגין שירותי תחזוקה וחברת בזקכל לא פנתה אל הנתבע בדרישה כלשהי. 5. הנתבע מוסיף וטוען כי התובעת איננה צד להסכם להזמנת שירותים שכן היא אישיות משפטית עצמאית בעלת ח.פ שונה מחברת בזקכל עימה התקשר התובע, כך שהתובעת היא צד זר למערכת היחסים החוזית ואין לה זכות להציג את עצמה כצד מעורב. יש בכך כדי להטעות את ביהמ"ש ולהציג מצג שווא לפיו שתי החברות הן גוף אחד או שיש לה זכויות ועילות לפי הסכמים של בזקכל, כאילו מדובר באותו גוף. 6. עוד הוא טוען טענת התיישנות שלפיה כל טענה בנוגע להתקשרות נשוא התביעה התיישנה. המרכזייה שבמשרדו נרכשה בשנת 2000 וב - 11 שנים שחלפו לא הועלתה טענה כלפי הנתבע, ואם הייתה טענה הרי שהייתה צריכה להיות מועלית שנים קודם לכן ואין להעלותה כעת בעיקר לאור היעדר יריבות ועילה כפי שצוין לעיל. לגישתו, דין כל טענה להיחסם ולהידחות מחמת שיהוי בהעלאתה. 7. הוא טוען כי הזמין ורכש מרכזייה בשנת 2000 מחברת בזקכל בעסקה הכוללת אחריות לשנה אחת בלבד. בשנת 2001 חתם הנתבע על הסכם שירות לתקופה של 3 שנים בלבד, שם נקבע כי חברת בזקכל תספק באופן בלעדי לנתבע את השירותים בגין הסכם זה ואף נאסר על הנתבע לקבל שירותים אלה מחברה אחרת. ההתקשרות הסתיימה בשנת 2004. 8. הנתבע לא הזמין כל שירות מהתובעת, התובעת לא פנתה אל הנתבע והציגה עצמה כמי שנכנסה בנעלי בזקכל או כמי שהחליפה אותה בהתקשרות, הנתבע לא הסכים להחליף את ספק שירותי/תחזוקה המרכזייה ולחברת בזקכל לא הייתה ולו טענה כלפי הנתבע. 9. עד למחצית שנת 2009 לא היה בין התובעת לנתבע כל קשר ולא הועלתה כל טענה בנוגע לאספקת שירותים לתחזוקת מרכזיית טלפונים והתובעת גם לא הפנתה אל הנתבע כל דרישת תשלום. במחצית השנייה של 2009 החלה התובעת לשלוח חשבוניות לתשלום ודרישות תשלום מיועצים משפטיים. תחילה הנתבע פנה טלפונית למוקד שירות על מנת לברר את פשר החשבונית אז נאמר לו לראשונה שהתובעת קשורה עימו בהסכם התקשרות. הוסבר לו שמדובר בהסכם של חברת בזקכל אך התובעת נכנסה בנעליה. נציגי התובעת לא היו מסוגלים להצביע על מסמך אחד ויחיד הקושר ביניהם או הודעה מהתובעת על כך שהיא מספקת שירות הרלוונטי לדרישת התשלום. הנתבע דרש להפסיק להטרידו בדרישות שווא חסרות בסיס, אך נענה שלא ניתן להפסיק את ההתקשרות עם התובעת. נוסף על כך, התובעת לא פירטה את חשבון הדרישה, לא עבור איזו תקופה ולפי איזה חשבון ובגין אילו תקופות שירות הוא נערך. 10. הנתבע שלח במכתב את כל השתלשלות העובדות הללו ובו דחה בהסברים מנומקים ומפורטים את כל דרישת התשלום. לטענתו, מעשיה של התובעת עולים לכדי תרמית והטעייה האסורים לפי חוק הגנת הצרכן. בנוסף, התובעת התעלמה מדרישת הנתבע למסור לו פירוט של החשבון העומד בבסיס דרישתה הכספית ממנו ונמנעה מלפרט בפניו אילו שירותים היא סיפקה לנתבע ובגין אילו שירותים היא דורשת תשלום. התובעת מנסה לכפות את עצמה על הנתבע ומעיזה לדרוש תשלום על שירות שלא הוזמן ולא התקבל, מנסה להתעשר על חשבון הנתבע בחוסר יושר ובהתנהלות בלתי חוקית. הנתבע טוען שהתנהגות התובעת עולה לכדי הפרת חובות הגילוי והפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך המקובלת, וחובות נוספות מדיני הגנת הצרכן. 11. מאחר והתובע הגיש גם בקשה לסילוק על הסף, אדרש תחילה לטענה זו. התובעת השיבה לבקשה הסילוק וטענה כי היא נכנסה לנעלי בזקכל בהתאם לאישור רשם החברות משנת 2007 בה אושרה הצעת מיזוג בין התובעת לבין בזקכל באופו שהתובעת קולטת את בזקכל. תוצאת המיזוג היא שחיוביה הקיימים, המותנים והעתידיים של בזקכל ונכסיה יועברו לתובע ובכל הליך משפטי יראו את התובע כאילו היתה בזקכל. התובעת צירפה את אישור רשם החברות מיום 11.2.2007. 12. באשר לסוגיית היריבות בין הצדדים הרי שלאור תעודת המיזוג שצורפה לתגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף, יש לפנות לסעיף 323(2) לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 הקובע כך: יראו את החברה הקולטת כאילו היתה חברת היעד בכל הליך משפטי, לרבות בהליכי הוצאה לפועל; כאשר, בהתאם לסעיף ההגדרות בחוק, התובעת היא החברה הקולטת ובזקכל היא חברת היעד. 13. משמעות הדבר היא שהתובעת באה בנעלי בזקכל בכל הליך משפטי והליכי הוצאה לפועל, והדברים הרי ברורים: מטרת הסעיף היא לאפשר לחברה הקולטת לנהל, בין היתר, הליכים משפטיים כדי לגבות חובות מצדדים שלישיים שאותם צדדים חייבים לחברת היעד (בזקכל) ואשר טרם נפרעו במועד המיזוג. סעיף זה הכרחי הן כדי ליצור רציפות ביכולת הגביה וניהול ההליכים עקב המיזוג, והן משום שלאחר המיזוג חברת היעד מחוסלת ונמחקת מרישומי רשם החברות (ראו סעיף 323(4) לחוק) ובהעדר סעיף רציפות כזה, עלול להווצר ואקום משפטי שלא יאפשר גביית חובות העשויים להגיע לסכומים גבוהים ביותר. אפשר לומר כי מדובר למעשה בהמחאת זכות סטטוטורית. ואולם כל זה טוב ויפה אילו היתה מגישה התובעת את כתב התביעה כהלכה. 14. על אף שהתובעת אכן זכאית להגיש את התביעה מכוחה שלה, הרי שיש פגם בניסוח כתב התביעה, שכן, את כל מה שנאמר לעיל למדנו רק מתגובתה של התובעת לבקשה לסילוק על הסף, ואילו כתב התביעה יוצר חזות לפיה התחייבותו של הנתבע היא ישירות כלפיה ! 15. ההלכה היא כי המבחן המנחה בבקשה למחיקה על הסף הינו שאלת קיומה או היעדרה של עילת התביעה הנבחנת על פי כתב התביעה בלבד. פרשת התביעה מגלה עילה כאשר התובע יימצא זכאי לקבל סעד המבוקש על ידו, אם יוכיח את העובדות הנטענות בכתב תביעתו. 16. במקרה זה מבוססת עילת התביעה על טענה של קשר חוזי ישיר בין התובעת לבין הנתבע העולה לאורך כתב התביעה כולו . דא עקא שכאשר בוחנים את כתב התביעה ואת נספחיה, הרי שההסכמים נחתמו בין בזקכל לבין הנתבע, והתובעת לא היתה צד להם כלל; והרי לך כתב תביעה שאינו מגלה יריבות. טענת "חוסר יריבות" היא מקרה פרטי הנכלל בגדר קבוצת התובענות הראויות למחיקה מפאת "העדר עילת תביעה". כך למשל מקום בו מתקיימת לכאורה עילה למתן סעד משפטי על יסוד העובדות הנטענות בתובענה אך מסתבר כי התובענה אינה מופנית כלפי בעל-הדין הנכון, או לחילופין כי התובענה אינה מוגשת מטעם בעל-הדין הנכון (השוו: משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה למעשה (מהדורה 15, התשס"ז-2007), כרך א', עמ' 648). מאחר וכאמור, הבחינה תעשה על פי כתב התביעה בלבד, הרי שיש לקבל, לכאורה, את טענת הנתבע לסילוק על הסף. 17. ואולם, מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ויש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה 2) 668). הלכה פסוקה היא שאם ניתן להציל את כתב התביעה על ידי תיקונו, יורה בית המשפט על תיקון כתב התביעה ולא יסלק את התביעה על הסף (ראה: ע"א 109/84 ורבר נ. אורדן, פ"ד מא(1) 577). 18. בנסיבות מקרה זה לוקה כתב התביעה בפגם חמור, שכן תיאור העובדות בו אינו מדוייק בלשון המעטה. הדבר מקבל משנה חשיבות מקום שהתביעה מוגשת לביצוע ישירות בלשכת ההוצאה לפועל, ובמקרה שכזה לא רק שהחוב קופץ מייד עם פתיחת התיק בשל אגרות, הוצאות, ריביות ושכ"ט, אלא שמופעל מנגנון אכיפה לא קל כלל ועיקר כלפי החייב. 19. התובעת הינה גוף גדול בעל ייעוץ משפטי שוטף ומעסיקה אף עורכי דין חיצוניים כדי לגבות חובות, וההליכים בבית המשפט ובלשכות ההוצאה לפועל אינם זרים לה; היא "שחקן" קבוע בהם. עליה להקפיד ולהגיש כתבי תביעה המנוסחים כהלכה, ולא כלאחר יד. במקרה זה, היה על התובעת לפרט את עובדת המיזוג, לצרף את תעודת המיזוג ולהסביר, כבר בכתב התביעה, מניין היא יונקת את כוחה המשפטי לתבוע. התובעת לא פירטה את כל אלו כהוא זה. בית המשפט אינו אמור לנחש למה התכוונת התובעת בכתב התביעה, והיא הנושאת באחריות לכך כי כתבי התביעה שלה יוגשו כהלכה ותוך פרישת מלוא העובדות הנדרשות. 20. לאור כל האמור לעיל, נראה לי כי באיזון בין הצדדים הרי שהפתרון יהא במתן רשות לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן וזאת בתוך 30 יום. בנוסף, תשא התובעת בהוצאות לטובת הנתבע בסך 1,500 ₪ שישולמו לו גם הן תוך 30 יום. הנתבע יגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מקבלת כתב התביעה. חוזה שירותחוזהתביעה על סכום קצובהוצאה לפועל