בפני תביעה כספית בסך של 92,728 ₪. הנתבעת, חברה שעסקה במועד הרלוונטי במתן שירותי שמירה ואבטחה, התקשרה עם הסתדרות העובדים החדשה (להלן: "ההסתדרות") למתן שירותי אבטחה לאירוע בהשתתפות יו"ר ההסתדרות מר אמיר פרץ, אשר עתיד היה להתרחש במפעל הכימיקלים בחיפה, ביום 2.6.2003 (להלן: "האבטחה"). לטענת התובעת, לנתבעת לא היה מספיק כוח אדם לבצע את האבטחה, ולכן פנה מנהל הנתבעת, מר איתן צ'חנובר (להלן: "מנהל הנתבעת") לתובעת בבקשה כי תספק לה את שירותי האבטחה ובתמורה יתחלקו ברווחים. לטענת התובעת, בין הצדדים השתכלל הסכם בעל פה, לפיו התובעת תספק לנתבעת שירותי אבטחה והנתבעת תשלם בתמורה את עלות הוצאותיה של התובעת, ולאחר שהנתבעת תקבל לידיה את התשלום עבור השירותים מההסתדרות, יתחלקו הצדדים ברווחים, לאחר קיזוז הוצאות התובעת. התובעת טוענת כי סיפקה לנתבעת 60 מאבטחים למשך 14 שעות, בשכר 50 ₪ לשעה למאבטח; אוטובוס בסך 3,000 ₪, 2 ניידות פיקוח עם נהג ומנהלי התובעת בסך 1,800 ₪, מזון לעובדים בסך 350 ₪; וכן סיפקה שירותי אבטחה של קדם אירוע - 24 שעות ביממה, החל מיום 29.5.03 ועד ליום 3.6.03 (להלן: "אבטחת קדם אירוע") בעלות 30 ₪ לשעת מאבטח, אשר לצורך כך התובעת שכרה את חברת "סופה - שמירה וניקיון בע"מ" (להלן: חברת סופה"). לטענת התובעת, למרות שסיפקה את השירותים לשביעות רצונה המלאה של הנתבעת, הנתבעת לא שילמה לה, פרט להוצאות אבטחת האירוע בסך 47,150 ₪, ולא העבירה את התשלום עבור שירותי חברת סופה ועבור הרווחים, וזאת למרות שקיבלה את התשלום מאת ההסתדרות, ובכך הפרה את ההסכם הפרה יסודית. לטענתה, החוב של הנתבעת, עמד על 88,381.5 ₪ שהוא תוצאה של הפחתת הסכום ששולם בפועל (55,637 ₪) מהסך שנתקבל מההסתדרות (194,700 ₪) והוספת החוב לחברת סופה (37,700 ₪) כשכל זה מחולק בשניים. התובעת ציינה בכתב תביעתה כי נתבעה ע"י חברת סופה בגין אי תשלום עבור שירותי אבטחת קדם אירוע וניתן כנגדה פסק דין המחייב אותה בתשלום עבור שירותי חברת סופה ובהוצאות המשפט. הנתבעת הגישה את כתבי בי-הדין והפרוטוקולים של ת.א. (שלום ירושלים) 2788/04 נשוא התביעה (נ/1). מאידך, טוענת הנתבעת כי היא קיימה את כל התחייבויותיה כלפי התובעת וכי שילמה לתובעת את כל הסכומים המוסכמים. לטענת מנהל הנתבעת, כל פרטי ההסכם בין הצדדים נסגרו בשיחת טלפון אותה ערך עם אסף חפץ (להלן: "מנהלה של התובעת"), ובה סוכם על סך המחיר עבור האבטחה, שהתבסס על מכפלת המחיר הנדרש ע"י התובעת עבור כל שעת עבודה בכמות השעות הכוללת, שהסתכמו לסך של 45,000 ₪ בתוספת עלות אוטובוס ומזון לעובדים. הנתבעת טוענת כי מספר העובדים שהוזמן לא עלה על 50 איש בו זמנית וכי לא הזמינה ניידות פיקוח מסוג כלשהו. עוד טוענת כי הוסכם שהתשלום יתבצע במועד בו יתקבל התשלום מההסתדרות, והיא מכחישה את גרסת התובעת כי הוסכם על תשלום הוצאות התובעת ולאחר מכן על תשלום רווחים. בנוסף, טוענת הנתבעת כי בזמן ההתקשרות יצרה התובעת מצג כי יש ביכולתה לבצע בעצמה את ההסכם ורק בדיעבד נודע לה כי התובעת שכרה את שירותי חברת סופה. הנתבעת טוענת כי בסמוך למועד קבלת התשלום מאת ההסתדרות, שילמה לתובעת את כל הסכומים המגיעים לה, בסך של 47,150 ₪ בתוספת מע"מ. הנני סבור כי התביעה לא הוכחה. ראשית, היות ואין מחלוקת בין הצדדים על כי ההסכם נעשה בעל פה, יש משקל גבוה למהימנות העדויות של הצדדים. התרשמתי כי מנהל התובעת מסר גרסה שאינה עקבית, שיש בה סתירות ואי דיוקים ועל כן אינה מהימנה עלי. כך למשל, בחקירתו לעניין הזמנת העבודה מחברת סופה טען מנהל התובעת תחילה כי היה מתווך בלבד (עמ' 4), אך נסוג מעדות זו ומסר (בעמ' 5) כי "אני הזמנתי ממיקי את השומרים. לא הייתי מתווך"; כך טען כי שילמו לחברת סופה (סעיף 13 לתצהירו), אך העיד כי "לא העברנו" (את התשלום)(עמ' 5); כך בתביעת חברת סופה כנגד התובעת ב- נ/1, טען בסעיף 9 לתצהירו כי הנתבעת סירבה להעביר כל תשלום לתובעת, אך אישר בחקירתו בפני כי ביום 8.10.03 הנתבעת העבירה לתובעת סך של 55,637 ₪; כך בסעיף 9 לתצהיר נ/1 טען כי הנתבעת סירבה להעביר כל תשלום - וכשנשאל על כך בחקירתו טען כי התכוון ל"שאר התשלום" וכי "אינו עו"ד". בנוסף, מנהל התובעת העיד בחקירתו כי חברת סופה, למרות ההסכם החתום עם התובעת, הסכימה לקבל את הכסף מהנתבעת, ברם, מנהל סופה מסר בעדותו כי מעולם לא היה לו הסכם עם הנתבעת, ולעניין השותפות של מנהל התובעת עם הנתבעת, העיד מנהל סופה כי אף פעם לא שמע את מנהל הנתבעת אומר כי הינו שותף בפרויקט של מנהל התובעת. לא זאת , אף זאת - מכתב התביעה של חברת סופה ב -נ/1 ניתן ללמוד כי חברת סופה דרשה תשלום של 32,285 ₪ וסיפקה עובדים בתאריכים 29.5.03 ועד 2.6.03 וכי החשבונית של חברת סופה הוצאה לתובעת ביום 2.6.03 - גם בעובדה זו יש כדי ללמד כי התובעת אינה מדייקת בתביעתה היות ומנהלה הצהיר כי חברת סופה סיפקה עובדים עבור שירותי קדם אירוע מיום 29.5.03 ועד יום 3.6.03 (סעיף 9 (ב) לתצהיר התובעת) - ולכן, גם עובדה זו מפחיתה אף היא את מהימנות גרסת התובעת. מעדותו של מנהל הנתבעת עלה כי הוא היה שותף עם מנהל התובעת בפרויקט בהיקף של כ-100,000 ₪ בחודש - "מגדלי אקרשטיין" בהרצלייה -שגם לגביו לא היה בין הצדדים הסכם בכתב. חלוקת הרווחים בפרויקט זה הייתה שווה בשווה, בניכוי ההוצאות. כן עלה בעדות כי הצדדים התקשרו גם לצורך פרויקטים נוספים, בהם הנתבעת קיבלה תשלום לפי שעה. בכל הפרויקטים מנהל התובעת פנה לנתבעת כיוון שלתובעת לא הייתה אפשרות לחמש את עובדיה. על אף העובדה כי יש בעדות זו כדי ללמד כי הצדדים היו שותפים בפרויקט גדול, אין בה כדי לבסס את גרסתו של מנהל התובעת במקרה דנן, שכן, פרט לפרויקט אקרשטיין בו מנהל התובעת היה זה שסיפק את העבודה ואילו הנתבעת זו שביצעה את כל העבודה בפועל, הרי שבפרויקטים האחרים התובעת שילמה לנתבעת בהתאם לשכר מוסכם והצדדים לא היו שותפים, ומשכך - אין בשותפות בפרויקט אקרשטיין כדי להוכיח את השותפות במקרה דנן או אף לרמז עליה. באשר לטענות התובעת בדבר כדאיות העסקה בין הצדדים - המוכיחה, לכאורה, לגבי היותם של הצדדים שותפים - מהעדויות עולה כי הנתבעת שילמה לתובעת 59,000 ₪ ואילו התובעת שילמה לחברת סופה 33,000. ההסתדרות שילמה בגין שירותי אבטחת האירוע 198,000 ₪, ולפיכך טען ב"כ התובעת כי לא יתכן כי ההסתדרות שילמה עבור השירות ברווח של למעלה מ-300% בו בעת שמקובל בענף על כ- 30 אחוז רווח יזמי מהבאת קבלן משנה ביחס להיקף העסקה. הנתבעת לא חלקה על כי בפרויקט הועסקו 50 עובדים ביום האירוע ואילו בשאר הימים 20 עובדים למשך 24 שעות וכי נדרשו הוצאות עבור אוטובוס ביום האירוע ועבור הסעדת העובדים למשך כל הפרויקט. מכאן, ייתכן והתשלום אותו דרש מנהל התובעת מהנתבעת לא היה מחיר כדאי. עם זאת, נטל הראיה מוטל על התובעת, ועל אף העובדה כי ייתכן והתובעת יצאה מופסדת, אין בעובדה זו כדי להוכיח את התביעה, שכן ניסיון החיים מלמד כי לפעמים צד יכול להתחייב אף בעסקה לא כדאית, ובמיוחד לאור נסיבות המקרה, בו הצדדים התקשרו בנסיבות של דחיפות השירות וקוצר זמן. יצוין ויודגש כי התובעת אף לא הציגה בפניי אסמכתאות בכתב כגון כרטיסי עבודה או תלושי שכר המעידים על התשלום בפועל לעובדים. אף העובדה כי מנהל התובעת שימש כיועצה של הנתבעת אינה מהווה הוכחה מספקת להיותם של הצדדים שותפים ברווחים בפרויקט נשוא התביעה, ואף אם התקיימו בין הצדדים יחסים של אמון, הרי שבפרויקטים שונים התשלום נעשה באופן שונה - באחד חלקו רווחים כשותפים, באחרים - תשלום עפ"י שעות בהתאם לעבודה שהוזמנה, ולכן, אין די בהוכחת יחסי אמון בין הצדדים על מנת לבסס את הטענה בדבר השותפות בפרויקט דנן. "המוציא מחברו עליו הראיה" והנני סבור כי במקרה דנן התובעת לא עמדה בנטל זה הרובץ על כתפיה. לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות המשפט בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.חוזה שירותחוזהאבטחה