מבוא 1. התובע, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "התובע" או "המינהל"), הגיש תביעה על סך 790,247 ₪ וכן לצו מניעה ולצו עשה בגין שימוש חורג כנגד הנתבעים ונדה ואפרים פלג (להלן: "הנתבעים" או "פלג"). בכתב התביעה נטען כי הנתבעים עשו שימוש חורג במקרקעין הידועים כגוש 7232 חלקה 2 הידועים כמשק 2 במושב מגשימים (להלן: "המקרקעין"). בכתב התביעה נתבעו דמי שימוש ראויים בגין השימוש החורג שלפי הנטען נעשה במקרקעין בשנים 1998 עד 2004. 2. הנתבעים שלחו הודעה לצדדי ג' כנגד טכנו אב מדחסים בע"מ (להלן: "טכנו אב") וכנגד מקסימטקס בע"מ (להלן: צד ג' 2). בהודעה לצד ג' נטען כי ככל שיחויבו הנתבעים לשלם לתובע, הרי שצדדי ג' מחויבים לשפות אותם. לטענת הנתבעים, הם השכירו לצדדי ג' את המבנים וצדדי ג' הם שעשו שימוש בנכס ובהתאם להסכם השכירות האחריות לטפל בהסדרת השימוש החורג וכל תשלום בגינו מוטלים על צדדי ג'. 3. טכנו אב הגישה כתב הגנה להודעה לצד ג'. 4. המינהל ופלג הגיעו להסכם פשרה במסגרתו הוסכם כי פלג ישלמו למינהל סך של 333,011 ₪ וכן הוצאות בסך 30,769 ₪, כמפורט בהסכם הפשרה. הסכם הפשרה, קיבל תוקף של פסק דין במסגרת תיק זה ביום 20.11.06. 5. ביום 6.3.07 ניתן פסק דין בהעדר הגנה לבקשת פלג כנגד צד ג' 2. 6. בעקבות הסכם הפשרה בין התובע לפלג, הגישו פלג הודעה לצד ג' מתוקנת, בה עתרו לחייב את צדדי ג' לשלם להם את הסך של 400,746 ₪. 7. מטעם פלג, הוגש תצהירו של מר פלג וכן תצהירו של עו"ד מרדכי סופר. כמו כן, הוגשה חוות דעת מומחה של הגרפולוג עו"ד יונתן נפתלי. פלג אף זימן לעדות את הארכיטקט מר קורפס. מטעם טכנו אב הוגש תצהירו של מנהלה מר שלמה לוי וכן הוגשה חוות דעת של הגרפולוג מר יצחק חג'ג'. כמו כן, זומנה לעדות נציגת המינהל הגב' סמדר שרון. המצהירים נחקרו על תצהיריהם, המומחים נחקרו לגבי חוות הדעת שניתנו על ידם ונחקרה נציגת המינהל. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב . טענות הצדדים 8. אין מחלוקת כי טכנו אב עשתה שימוש במקרקעין בתקופה נשוא התביעה. הצדדים חלוקים ביחס למהלך הדברים עובר לחתימת ההסכמים, ההסכמים שחלו במהלך התקופה ופרשנות ההסכמים בקשר לחבות בתשלום דמי השימוש הראויים נשוא התובענה וההודעה לצד ג'. כמו כן, קיימת אף מחלוקת לגבי חלק מהתקופה, עד לשנת 2002, בשאלת גודל השטח שטכנו אב עשתה בו שימוש. אין מחלוקת כי במהלך השנים נחתמו ע"י הצדדים שלושה הסכמים, כפי שיפורט להלן. אין מחלוקת כי הצדדים חתמו ביום 5.1.98 על הסכם שכותרתו "הסכם אספקת שירותי החסנה" (להלן: ההסכם מיום 5.1.98 - נספח ג' לתצהיר פלג). פלג טוענים כי ביום 21.1.98 נחתם הסכם לפיו בוטל ההסכם מיום 5.1.98 (המסמך צורף כנספח ד' לתצהיר פלג) טכנו אב, מצידה, מכחישה זאת וטוענת כי החתימה המתנוססת על המסמך שהוגש על ידי הנתבעים ונחזית כחתימתו של מר לוי אינה שלו. לפיכך, לטענת חברת טכנו אב, חתימתה על גבי המסמך מיום 21.1.98 מזויפת. אין מחלוקת כי ביום 1.4.98 נחתם על ידי הצדדים הסכם שכותרתו "הסכם שכירות בלתי מוגן" (להלן: ההסכם מיום 1.4.98 - נספח ב' לתצהיר פלג). אין מחלוקת כי ביום 1.1.02 נחתם ע"י הצדדים הסכם נוסף שכותרתו "הסכם אספקת שירותי החסנה" (להלן: ההסכם מיום 1.1.02 נספח ה' לתצהיר פלג). טכנו אב פינתה את המקום בשנת 2004. 9. פלג טוענים כי בהתאם להסכם מיום 5.1.98 היו אמורים צדדי ג' לבצע שינויים והתאמות במושכר ותקופת השכירות היתה אמורה להתחיל רק עם סיומן. לטענת פלג, מאחר והשיפוצים התארכו, החליטו הצדדים לבטל את ההסכם ולחתום על הסכם חדש שיחל את תקופת השכירות מיידית ואשר יתייחס גם לעבודות השיפוצים שבוצעו. לכן, נחתם ביום 21.1.98 הסכם המבטל את ההסכם מיום 5.1.98. 10. לטענת פלג, הם התקשרו עם צדדי ג' בהסכם שכירות מיום 1.4.98 שהיה פרי מו"מ ממושך בין הצדדים. פלג הצהיר כי הוא יידע את צדדי ג' במהלך המו"מ שיהיה צורך בהיתר לשימוש חורג וכי הם ידעו כי הדבר כרוך בהוצאה כספית. עוד סוכם, לדבריו, כי ענין השימוש החורג באחריות צד ג' וכך גם העלויות הנוגעות לשימוש החורג. פלג מפנים לסעיפים 15 ו- 17 להסכם השכירות מיום 1.4.98. לטענת פלג, בהתאם להסכם השכירות שכרו צדדי ג' מבנה בשטח 1,200 מ"ר במקרקעין. פלג טוענים כי טענות טכנו אב לפיהן שכרו 800 מ"ר בלבד אינן נכונות והינן בגדר טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. פלג טוענים כי המבנה שהושכר לטכנו אב היה בנוי כדין מזה עשרות שנים וכי היו רשאים להשכירו לצד ג'. לטענת פלג, צדדי ג' עשו שימוש במבנה מיום 1.4.98 ועד ליום 31.12.01. החל מיום 1.1.02 עשתה טכנו אב שימוש במבנה לבדה, בהתאם להסכם מיום 1.1.02 בין פלג לטכנו אב. לטענת פלג, ההסכם נחתם מאחר וצד ג 2 עזב את המושכר וטכנו אב שכרה 500 מר' בלבד. לטענת פלג, לא היתה כל כוונה לשנות את ההסכמות הנוגעות לשימוש החורג. לטענת פלג בהתאם לסעיף 11 (ג) להסכם מיום 1.1.02 היה על טכנו אב לדאוג לקבל היתר לשימוש חורג. כל שהוטל על המשכיר (פלג) היה לשתף פעולה, וכך עשו. פלג טוענים כי טכנו אב שכרה את המבנה והשתמשה בו לצרכיה, וכי פלג לא סיפקו לה שירותי איחסון. לטענת פלג, לאחר שהוגשה התביעה, ניהלו מו"מ ארוך עם המינהל. המו"מ לווה בשכירת שירותיו של השמאי מר אבי מנדלסון שפעל מול השמאית מטעם המינהל, הגב' חולה ששון, על מנת להגיע לערכי קרקע נמוכים יותר ולהקטין את סכום התביעה אשר נגזר מערך הקרקע. בין התובע לפלג נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין לפיו פלג חויבו לשלם למינהל סך של 333,011 ₪ בתוספת הוצאות בסך 30,769.2 ₪ כולל מע"מ. לטענת פלג, ב"כ של טכנו אב ידע על הליכי הפשרה ואף נשלחה לו טיוטא אך הוא בחר שלא להתערב או להשתתף ולא נשא בעלויות הכרוכות בכך. לטענת פלג שילמו לשמאי מר אבי מנדלסון סך של 12,812 ₪. כמו כן שילמו, לטענתם, סך של 15,269 ₪ לאדריכל קורפס שיטפל בבקשה לשימוש חורג, סכום אשר, לטענתם, בהתאם להסכם השכירות על טכנו אב לשאת בו. 11. לטענת טכנו אב, לקראת סוף 1997 חיפשה מקום לאחסנה של ציוד. הצדדים ניהלו מו"מ לקראת חתימת הסכם לאספקת שירותי אחסנה לציוד של טכנו אב. לטענתה, מר פלג הציג מצגים לפיהם המבנה נבנה כדין ואין כל מניעה לעשות בו שימוש למטרותיה של טכנו אב. לטענתה, לא ידעה כלל כי אין למבנה אישור לשימוש חורג. טכנו אב טוענת כי ההסכם מיום 5.1.98 הוא הסכם לאספקת שירותי אחסנה. לטענת טכנו אב, מסמך הביטול הנטען עם פלג מיום 21.1.98 לא נחתם על ידה והחתימה על גבי החותמת אינה חתימתו של מר לוי. טכנו אב טוענת כי בכתב ההגנה וההודעה לצד ג' המקורית שהגישו פלג הם כלל לא טענו כי ההסכם מיום 5.1.98 בוטל. טכנו אב טוענת כי כתב התביעה הוגש ע"י התובע כנגד פלג בגין השימוש בכל שטח המבנה של 1,200 מ"ר וכן בגין מבנה נוסף שנהרס. לטענת טכנו אב, ההסכם מיום 1.4.98 נחתם על ידה עקב הטעיה. מר פלג הבטיח כי יסדיר את כל הנדרש על מנת שיוכלו להוציא רישיון עסק. על סמך הבטחה זו השקיעה סכומים ניכרים במקום. לטענתה, לכן, נחתם ביום 1.4.98 הסכם במסגרתו התחייב פלג להחזיר לטכנו אב את סכומי ההשקעה במידה ותאלץ לעזוב את המקום או שלא ינתן לה רשיון עסק וכי במקרה זה לא יהיו לו טענות כנגדה. בהסכם נכללו על ידי פלג סעיפים נוספים שלא הוסכמו וכן נזנחו על ידיו לאחר מכן. טכנו אב טוענת כי מעולם לא הוסכם בין הצדדים כי השגת ההיתר תהיה באחריותה או שתישא בעלויות. לטענתה, פלג ציין במשך השנים כי הוא מטפל בכך וכי תוך זמן קצר יינתן ההיתר. אילו היתה יודעת בשלב מוקדם יותר כי לא ינתן היתר למבנה היתה מפנה את המבנה עוד קודם לכן. מציינת לענין זה את ההתקשרויות של פלג עם הארכיטקט נח קורפס. לטענת טכנו אב, פלג לא הפנה אליה את מכתבי המינהל או דרישותיו לעניין שימוש חורג. לטענתה, הקטנת שטח השימוש של טכנו אב (מ-800 מטר ל-500 מטר) נעשתה בשנת 1999 בהוראתו של פלג אשר טען כי יהיה בכך כדי לאפשר לו להשלים את ההליך לצורך קבלת ההיתר. הפעמים היחידות בהן הגיע לטכנו אב מידע לגבי ההליכים אותם ניהל פלג עם המינהל היו בקשר להליכים הפליליים שהתקיימו כנגדם. טכנו אב טוענת, בנוסף, לגבי ההסכם מיום 1.4.98, כי אין באמור בסעיף 17 להסכם כדי להטיל עליה את החיובים נשוא התביעה אלא לכל היותר השתתפות בהוצאות לצורך קבלת היתר לשימוש חורג ובלבד שהיתר כאמור יינתן. לטענת טכנו אב, ההסכם מיום 1.1.02 זהה להסכם מיום 5.1.98. טכנו אב טוענת כי למעט עדכון חד פעמי ושטחי לא עודכנה לגבי המשא ומתן בין התובע לפלג. טכנו אב טוענת כי ההוצאות הנוספות לגבי שמאי וארכיטקט לא הובאו לידיעתה בזמן אמת. לטענת טכנו אב, ביום 28.9.04 היא הודיעה לפלג על סיום ההסכם לאספקת שירותי האחסנה במבנה נשוא ההסכם מיום 1.1.02. הצדדים סיכמו כי לא יהיו לפלג כל טענות כלפי המבנה ו/או בכלל. במעמד השבת הנכס ביום 16.11.04 חתם מר פלג על כתב קבלה ושחרור (נספח ב' לתצהירו של לוי). לאור ההסכמה, ויתרו פלג על טענותיהם ובשל כך יש לדחות את התביעה. לטענת טכנו אב, יש לדחות את ההודעה שנשלחה ע"י הגב' פלג בהעדר יריבות. 12. במענה לטענת טכנו אב לויתור של פלג, המתבססת על חתימתו על מסמך במעמד החזרת הנכס לידיו, טוענים פלג כי מעולם לא ויתרו על דרישותיהם וכי החתימה של מר פלג על האישור שצורף כנספח א' לתצהיר מטעם טכנו אב, מהווה אישור על השבת החזקה בנכס מידי צד ג'. האישור משמעו העדר טענות לגבי מצבו של הנכס וזאת לאחר שצד ג' ביצע תיקונים מינוריים בנכס. הפינוי והאישור ניתנו לאחר שכבר הוגשה ההודעה לצד ג' ובטרם התבררה התביעה ואין כל הגיון בכך שיוותר על הטענות המתבררות בהליך המשפטי. דיון והכרעה 13. אין מחלוקת כי ביום 4.1.98 נחתם בין הצדדים הסכם לאספקת שירותי אחסנה, שבעקבותיו החלה טכנו אב לשפץ את המקום לצרכיה. לטענת פלג ביום 21.1.98 נחתם מסמך המבטל את ההסכם האמור. טכנו אב טוענת כי החתימה שנחזית כחתימתה מזויפת שכן החתימה על גב החותמת של טכנו אב איננה חתימתו של מר לוי. באפריל 1998 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות. מהעדות של עו"ד סופר, שיצג את פלג לצורך עריכת הסכם זה, עולה כי קדם להסכם השכירות מו"מ ארוך בין הצדדים וכי טכנו אב היתה מיוצגת במו"מ ולצורך ההסכם ע"י עו"ד ברכה. אין מחלוקת לגבי נוסח הסכם שכירות מיום 1.4.98. בסעיף 15 להסכם השכירות הקובע חובות של השוכר נאמר כך: "15. --- ג. למלא אחר התקנות או הדרישות שהוצאו על ידי הרשויות המוסמכות בקשר לשימוש במבנה, לרבות אחר כל ההוראות הסניטריות. לדאוג לקבלת כל הרשיונות וההיתרים לניהול העסק במושכר. כל העלויות בקשר להוצאת הרשיונות וההתרים להפעלת עסקי השוכר במבנה יחולו על השוכר" (ההדגשה הוספה א.ר.ב.). טכנו אב טוענת כי המצב המשפטי של המושכר לא היה ברור לה עובר לחתימת ההסכם. סעיף 17 להסכם השכירות מיום 1.4.98 כולל הצהרה של פלג כי הנכס נועד לשימוש חקלאי בלבד וקובע מפורשות כי כל שימוש חורג יעשה ע"י השוכר ועל חשבונו. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שוכנעתי מהטעמים שיפורטו להלן כי טכנו אב ידעה היטב כי הינה שוכרת מבנה שנועד לשימוש חקלאי ואשר אין לו היתר לשימוש חורג. ההסכם מיום 1.4.98 כולל הצהרה מפורשת של מר פלג לענין זה. מר פלג, העיד כי מסר את מצב הדברים לטכנו אב. עו"ד סופר שטיפל בעריכת החוזה מאפריל מול עו"ד ברכה שייצג את טכנו אב העיד אף הוא בענין זה (ר' עמ' 20 לפרוט' הדיון). עדויותיהם אמינות עליי. טכנו אב לא הביאו לעדות את עו"ד ברכה. זאת ועוד, פלג פנה למינהל כבר בשנת 1999 בבקשה לקבל היתר לשימוש חורג ואף התקשר עם האדריכל קורפס לשם כך. כבר בשנת 1999 השיב המינהל לבקשה בשלילה. בעקבות זאת אף התנהל הליך פלילי כנגד פלג וטכנו אב שבסופו הוצא צו פינוי. בשנת 1999, עם תחילת ההליכים הפליליים כנגדם טכנו אב ידעה היטב את המצב המשפטי. טכנו אב המשיכה לשכור את הנכס למרות שבהסכם שבין הצדדים נקבע מנגנון לפיו טכנו אב היתה רשאית לבטל את החוזה ולקבל החזר כספי מפלג בשל ההשקעות שנעשו על ידה במקרקעין. טכנו אב בחרה להמשיך בשכירות ובשימוש. 14. בכל הנוגע לשאלת הנשיאה בעלויות לשימוש חורג, בהסכם מיום 1.4.98 נקבע, בסעיף 17, כפי שפורט לעיל, כי כל שימוש חורג יהיה על חשבון השוכר. כן נכתב בסעיף 15 שהובא לעיל כי כל העלויות בקשר להוצאת הרשיונות וההיתרים יחולו על השוכר. טכנו אב טוענת כי גם אם עלויות הוצאת היתר מלכתחילה חלות עליה, הרי שאיננה חייבת בדמי השימוש הראויים בגינם נתבע פלג בדיעבד, בגין השימוש החורג שנעשה. ראשית, יש לציין כי אבחנה מסוג זה הנטענת על ידי טכנו אב לא קיימת בהסכם מיום 1.4.98 ופברט בסעיפים 15 ו- 17 להסכם. זאת ועוד, מהעדויות עולה כי מנגנון קביעת דמי השימוש הנתבעים מטכנו אב בהתבסס על הסכומים ששולמו בהסכם הפשרה, אינו שונה מהאופן בו היתה מתומחרת בקשה לשימוש חורג מלכחתילה. בכל הנוגע לעלויות של הסדרת היתר לשימוש חורג מהמינהל העידה נציגת המינהל, שזומנה לעדות על ידי טכנו אב. נציגת המינהל העידה כי כאשר באים להסדיר את השימוש מראש, החיוב נעשה לפי 5% משווי המקרקעין. כאשר מוגשת תביעה משפטית, המינהל תובע דמי שימוש לפי 10% מערך המקרקעין (ר' עמ' 4 לפרוטוקול הדיון). בעניננו, התביעה הוגשה על ידי המינהל ונתבעו בה דמי שימוש בגין השימוש החורג לפי 10% משווי המקרקעין על פי השימוש שנעשה בהם בפועל. התביעה מתייחסת לשנים 1998-2004 ונתבע סך כולל של 790,247 ש"ח. בעקבות מו"מ שנוהל בין התובע לבין פלג, כאשר פלג אף שכר את שירותיו של השמאי מר מנדלסון לשם כך, הגיעו המינהל ופלג להסכם פשרה. בהסדר הפשרה אליו הגיע התובע עם פלג ואשר קיבל תוקף של פסק דין בתיק זה הוסכם כך : "3. הנתבעים ישאו בתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש החורג אשר ביצעו במקרקעין ובגין השנים 98-04 בגובה 5% משווי המקרקעין לפי השימוש אשר נעשה בהם בפועל ובסך של 333,011 ש"ח. סכום זה ישולם ב-18 תשלומים חודשיים ורצופים אשר ישאו ריבית וכאשר כל תשלום יעמוד על סך של 19,362 ₪. 4. הנתבעים ישלמו שכ"ט עו"ד בסך של 26,640 ₪ בצירוף מע"מ". המסקנה העולה מן האמור הינה כי החיוב בהסכם הפשרה הינו, לפי האמור בו, בשיעור של 5% משווי המקרקעין לפי השימוש שנעשה בהם בפועל. לפיכך, הסדר פשרה זה תואם את העלויות שהיה צריך לשלם למינהל, ככל שנושא היתר השימוש היה מוסדר מלכתחילה. זאת ועוד, אינני מקבלת את טענת טכנו אב כי נטלה על עצמה את החבות לשלם את עלויות השימוש החורג רק אם יושג היתר. כפי שפורט לעיל, סייג זה אינו מופיע בהתחייבות החוזית שנטלה על עצמה. כאמור, אין מחלוקת כי טכנו אב עשתה שימוש עד לשנת 2004 בנכס. המסקנה העולה מן האמור הינה כי בהתאם להסכם מיום 1.4.98 העלויות הקשורות לשימוש החורג חלות על טכנו אב ועלויות אלו כוללות תשלום דמי שימוש למינהל. 15. פלג טוענים כי ביום 21.1.98 נחתם הסכם בין פלג לבין טכנו אב לפיו בוטל ההסכם מיום 5.1.98 (המסמך מיום 21.1.98 צורף כנספח א' לתצהיר פלג). על גבי המסמך מופיעה חותמת של טכנו אב ועל גביה חתימה. מר לוי הצהיר כי החתימה אינה חתימתו וכי הסכם הביטול לא נחתם על ידי טכנו אב. הצדדים הגישו חוות דעת של גרפולוגים אשר אף נחקרו בעניין זה. אינני סבורה כי השאלה האם מסמך זה אכן נחתם על ידי טכנו אב אם לאו יש בה כדי לעלות או להוריד לעניין מחוייבות טכנו אב, משעה שאין מחלוקת כי טכנו אב חתומה על הסכם השכירות מיום 1.4.98. ממילא, ההסכם מיום 1.4.98 מבטל את ההסכם שקדם לו, ככל שהינו מתייחס לאותה תקופה. מה גם שהנתבעת הייתה מיוצגת על ידי עו"ד לצורך החתימה על הסכם השכירות. לפיכך, לא מצאתי כי יש צורך להכריע במחלוקת שבין הצדדים בעניין זה, לצורך הכרעה בתובענה. 16. אין מחלוקת כי ביום 1.1.02 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף. הסכם זה נחתם ללא מעורבותו של עו"ד סופר, כפי שאף עולה מעדותו. מר פלג העיד כי ההסכם נערך בהתאם להסכמים הקודמים שבין הצדדים. עיון בהסכם מיום 1.1.02 מלמד כי לא נערך בהתאם למתכונת של הסכם השכירות מיום 1.4.98 אלא במתכונת דומה לזו של ההסכם למתן שירותי אחסנה שנחתם ביום 5.1.98. פלג טוענים כי חלה חבות על טכנו אב לשלם את דמי השימוש הראויים עבור השנים 2002-2004 ומפנים לסעיף 11 (ג) להסכם מיום 1.1.02. טכנו אב טוענת כי איננה חייבת בתשלום דמי שימוש ראויים וכי אין בסעיף 11(ג) קביעה מפורשת כי על טכנו אב לשאת בעלויות השימוש החורג. בסעיף 11(ג) להסכם מיום 1.1.02 נאמר כך: "ידוע לצד ב' כי יתכן ויידרש קבלת אישור לשימוש חורג מהרשות המוסמכת, וצד א' מתחייב לשתף פעולה עם צד ב', לשם קבלת האישור כאמור ו/או כל אישור אחר הנדרש לשם הפעלת עסקי צד ב' במבנה." המסקנה העולה מעיון בהסכם מיום 1.1.02 הינה כי הוא איננו כולל הוראות המטילות על טכנו אב חבות לשאת בעלויות השימוש החורג עבור התקופה החל משנת 2002. לא ניתן להתעלם מכך שהצדדים בחרו בנוסח שונה מההסכם מיום 1.4.98. לפיכך אני מוצאת כי אין עיגון חוזי לדרישה של פלג כלפי טכנו אב לתשלום דמי השימוש הראויים החל ממועד חתימת ההסכם מיום 1.1.02. עולה מן האמור, כי החבות של טכנו אב כלפי פלג הינה עד לחתימת ההסכם בשנת 2002. 17. השאלה הבאה הטעונה הכרעה הינה מה גודל השטח שטכנו אב מחויבת בתשלום דמי השימוש הראויים בגינו עד ליום 1.1.02. על פי ההסכם מיום 1.4.98 הושכר לצדדי ג', יחד ולחוד, מבנה בשטח של 1,200 מ"ר. טכנו אב טוענת כי עשתה שימוש בשטח של 800 מ"ר. טכנו אב אף טוענת כי פלג ביקש ממנה עוד בשנת 1999 לעשות שימוש בשטח של 500 מ' בלבד לצורך קידום האפשרות של קבלת היתר. מעדותו של האדריכל קורפס עולה כי בשנת 2002 סומן על ידו ששטח של 500 מ' בתוך המבנה. מאחר וצדדי ג' 1 ו-2 מוגדרים בהסכם "כולם ביחד וכ"א לחוד" כשוכר, אין בכך שנעשה שימוש על ידי טכנו אב בחלק מהשטח ושימוש על ידי צד ג' 2 בחלק אחר מהמושכר כדי לפטור את טכנו אב מחבותה כלפי פלג ביחס למלוא השטח שהושכר להם ביחד ולחוד. זאת ועוד לאחר ששמעתי את העדים ובכללם את האדריכל קורפס, לא שוכנעתי כי השטח בו נעשה שימוש במושכר ע"י טכנו אב צומצם ל-500 מ' עוד בשנת 1999. 18. טכנו אב טוענת כי פלג ויתר על טענותיו כלפיה. טכנו אב מפנה לענין זה למסמך שצורף כנספח ב' לתצהירו של מר שלמה לוי. מדובר במכתב מיום 16.11.04 שזו לשונו: "לכבוד מר פלג אפרים מושב מגשימים, 56910 תאריך:16.11.04 למסירה ביד "הנדון: הודעה על השבת חזקה בנכס הידוע כגוש 6724 חלקה 2,302 בהתאם להוראות סעיף 12 להסכם אספקת שירותי החסנה שנחתם ביננו ביום 1 בינואר 2002 בעניין מקרקעין הידועים כגוש 6724 חלקה 302, 2 (להלן:"ההסכם"), ובהמשך למכתבנו מיום 28 בספטמבר 2004 בדבר סיום ההסכם, הננו משיבים לכם את החזקה בנכס שבנדון. בכבוד רב, טכנו-אב מדחסים בע"מ הננו מאשרים את קבלת החזקה בנכס שבנדון מאת חברת טכנו-אב מדחסים בע"מ לשביעות רצוננו המלאה ואין לנו כלפיכם כל טענה ו/או דרישה בקשר לנכס ו/או בכלל; פלג אפרים" פלג העיד כי חתם על המסמך כאשר הוחזרה לו החזקה על ידי טכנו אב, לאחר שטכנו אב פינתה את המושכר וכי האישור מתייחס לכך שאין לו טענות לענין החזרת המושכר ומצבו. שקלתי את טענות הצדדים. מדובר במסמך מיום 16.11.04 שנחתם לאחר שכבר היתה תלויה ועומדת התובענה של המינהל כנגד פלג וההודעה לצד ג' של פלג כנגד טכנו אב. המסמך הוכן על ידי טכנו אב או מי מטעמה. אין הגיון בכך שפלג יוותר במסמך שנחתם על ידו, אגב החזרת החזקה במושכר, על טענות שהועלו על ידו כלפי טכנו אב במסגרת תובענה תלויה ועומדת. בפרט, מבלי שהדבר מוזכר במסמך מפורשות. כל זאת, כאשר הדבר נעשה ללא מעורבות בא כוחו המייצגו בהליך המשפטי. עדותו של מר פלג כי חתימתו התייחסה להעדר טענות לעניין פינוי המושכר, מקובלת עלי. לפיכך, אינני מקבלת את הטענה של טכנו אב לפיה דין ההודעה לצד ג' כנגדה להדחות מחמת ויתור מצידו של פלג במכתב האמור . 19. בסיכומי טכנו אב נטען כי משעה שפינתה את המושכר הרי שלפי הוראות סעיף 11 להסכם מיום 1.1.02 לא חלה עליה חבות כלשהי כלפי פלג. פלג טוענים בסיכומי התשובה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, וכי הודעת הפינוי של טכנו אב מתייחסת לסעיף 12 ולא לסעיף 11 להסכם מיום 1.1.02. אכן, הודעת הפינוי שצוטטה לעיל מפנה לסעיף 12 להסכם מיום 1.1.02. מעבר לכך, אף ככל שהיה מדובר בהפעלת הזכות על ידי טכנו אב לפי סעיף 11 להסכם, הרי שסעיף 11 מתייחס לשיחרור טכנו אב מהתחייבויותיה "עפ"י ההסכם". ממילא, מצאתי כי על טכנו אב לשאת בדמי השימוש ראויים מכוח ההסכם הקודם שבין הצדדים ולא על פי ההסכם מיום 1.1.02 ולכן טכנו אב לא יכולה להיבנות מסעיף 11 גם אילו פעלה על פיו. לפיכך, אף טענה זו דינה להידחות. 20. הסכם הפשרה שבין התובע לפלג מתייחס לדמי שימוש ראויים עבור השנים 1998 ועד לשנת 2004, קרי תקופה של שבע שנים. לנוכח קביעתי כי יש לקבל את ההודעה ביחס לתקופה עד ליום 1.1.2002 הרי שיש לחייב את טכנו אב בחלק היחסי (4:7) מהסכום שנקבע בהסכם הפשרה ומסכום ההוצאות שנקבע בהסכם הפשרה. 21. טכנו אב העלתה טענה, לפיה דין ההודעה שנשלחה על ידי גב' פלג להידחות מהעדר יריבות שכן לא היתה צד לחוזים שבין הצדדים. לטענה זו לא ניתן מענה של ממש מטעם פלג. מאחר והגב' פלג אכן לא צד להסכמים עם טכנו אב, מצאתי כי דין ההודעה לצד ג' שנשלחה על ידה להידחות. 22. בהודעה לצד ג' נתבע סך של 15,269 ₪ ששולם על ידי פלג בשעתו לאדריכל נח קורפס שטיפל בנסיונות של פלג להסדיר את השימוש החורג מול המינהל. לפי הנטען בהודעה לצד ג' סכום זה עומד נכון למועד הגשתה על סך של 22,933 ₪. קורפס העיד כי סכום זה שולם עבור הטיפול בנושא זה בלבד, וכי כאשר טיפל עבור פלג בנושאים אחרים, שולם לו על כך בנפרד. עדותו של קורפס אמינה עלי. באשר לטענה של טכנו אב כי לא ניתן לתבוע סכום זה בהודעה לצד ג' מאחר והסכום לא נתבע בתביעה העיקרית, אינני מקבלת טענה זו. זאת מאחר ובהתאם להלכה ניתן לתבוע סעד נוסף בהודעה לצד ג', ובלבד ששולח ההודעה עומד בתנאי תקנה 216(3) לתקנות סדר הדין האזרחי(ר' ע"א 6381/00 עו"ד קפון נ' חברת מעונות מרכז התרבות בע"מ פ"ד נו (1) 425 בעמ' 431). שוכנעתי, כי מתקיימים בענייננו התנאים המפורטים בתקנה 216. טעמי יעילות מצדיקים מסקנה זו ואין הגיון לדרוש מפלג להגיש תובענה נפרדת בגין סכום זה. יחד עם זאת, מאחר ופלג לא דרש מטכנו אב את הסכום ששולם על ידו לאדריכל במשך השנים, לא מצאתי לפסוק הפרשי הצמדה וריבית בגין סכום זה עד למועד הגשת ההודעה לצד ג' ולפיכך החיוב יעמוד נכון למועד הגשת ההודעה לצד ג' על הסך ששולם לארכיטקט בזמנו בסך של 15,269 ₪. 23. בהודעה לצד ג' נתבע הסך ששולם על ידי פלג לשמאי מנדלסון בסך 14,033 ₪ וצורפה קבלה. הנתבעים טוענים כי אין המדובר בסכום שניתן לתבוע בהודעה לצד שלישי. מדובר בהוצאות שהוצאו במסגרת ניהול ההליך המשפטי ונדרשו לצורך התמודדות עם התביעה לדמי שימוש ראויים על סך 790,247 ₪ שהוגשה על ידי התובע במסגרת תיק זה. לפיכך, אני מוצאת כי תביעת פלג כנגד טכנו אב בקשר להוצאה זו דינה להתקבל. 24. סיכומו של דבר, אני מחייבת את טכנו אב לשלם לשולח ההודעה לצד ג' מר פלג תוך 30 יום את הסך של 234,817 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת ההודעה לצד ג' המתוקנת ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד שהוצאו עד ידם ועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪. ההודעה לצד ג' ששלחה הגב' פלג נדחית. זאת, בנסיבות הענין, ללא צו להוצאות. חוזה שירותחוזהאחסנה