באוהאוס בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "באוהאוס") ונתיב דוד חברה לבנין בע"מ (להלן: "נתיב") זכו במכרז "מספר 11/2001 שכירת מקבצי דיור ומתן שירותי דיור לזכאי משרד הקליטה" שפרסם משרד הקליטה בדצמבר 2001 (להלן: "המכרז"). לאחר הזכייה במכרז, ביום 9.5.2002 נכרת "חוזה מקבצי דירות (מתן שירותי דיור) נווה ספיר - עכו" (להלן: "הסכם עמידר") בין באוהאוס ונתיב לבין מדינת ישראל - המשרד לקליטת עליה באמצעות "עמידר" החברה הלאומית לשיכון בישראל (להלן: "עמידר"). על פי הוראות הסכם עמידר התחייבו באוהאוס ונתיב לבנות 200 יחידות דיור במתחם מסוים בעיר עכו ולספק ל"אורחים" שיופנו על ידי עמידר שירותי דיור, משרד, שמירה, כביסה, תקשורת, תחזוקה וניקיון בתמורה חודשית בסך 1,800 ₪ ליחידת דיור צמוד למדד המחירים לצרכן (להלן: "המדד"). ביום 25.12.2002 נכרת הסכם בין באוהאוס ונתיב לבין התובעת (להלן: "הסכם הניהול"), לפיו התחייבה התובעת לנהל את מקבץ הדירות בעכו (להלן: "מקבץ הדיור") תמורת 400 ₪ בחודש ליחידה צמוד למדד שהיה ידוע בחודש נובמבר 2002. תקופת הסכם הניהול נקבעה החל ממועד אכלוס מקבץ הדיור בפועל (1.4.2004 או כל תאריך נדחה אחר) ובמשך "כל תקופת הסכם עמידר". ביום 5.8.2003 הודיעה באוהאוס לתובעת כי היא הבעלים היחיד של מקבץ הדיור, כי הסכם הניהול תקף ויחול רק על התובעת ובאוהאוס. ביום 27.10.2004 נכרת "הסכם רכישת פעילות חוזה מקבצי דיור" (להלן: "הסכם סאמיט") בין באוהאוס לבין סאמיט מקבצי דיור בע"מ (להלן: "סאמיט"), לפיו התחייבה באוהאוס "להעביר ולהמחות לסאמיט את כל הזכויות וההתחייבויות" על פי הסכם עמידר. ביום 15.2.2005 נכרת "חוזה להעברת זכויות בחוזה מקבצי דיור (מתן שירותי דיור) נווה ספיר - עכו" בין עמידר לבין באוהאוס לבין סאמיט לפיו העבירה באוהאוס לסאמיט את כל זכויותיה הקנייניות במקבץ הדיור ואת כל זכויותיה וחובותיה על פי הסכם עמידר (להלן: "הסכם ההעברה"). במענה לפניית התובעת הודיעה סאמיט לתובעת, במכתב מיום 28.2.2005, כי הסכם הניהול הובא לידיעתה אולם סאמיט אינה מעוניינת בקבלת שירותי ניהול מהתובעת. הודעה כאמור מסרה סאמיט גם לבאוהאוס. בתביעה שלפני תובעת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה סך של 12,028,456 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הפרת הסכם הניהול. עיקר טענות התובעת א. על פי הוראות המכרז נדרשה באוהאוס להשיג תב"ע מתאימה להקמת מקבץ הדיור עד ליום 9.5.2002 ולהציג היתר לבניית מקבץ הדיור עד ליום 9.11.2002 ולכל המאוחר עד ליום 9.2.2003. נוכח התנגדויות להליכי התכנון בהם נקטה התקשתה באוהאוס לעמוד בלוח הזמנים שנקבע להצגת היתר לבניית מקבץ הדיור, והמשתתפים במכרז וגורמים נוספים בהם התובעת החלו לשקול אפשרות לפעול לביטול זכייתה של באוהאוס במכרז. בשלב זה הציעה באוהאוס ליאיר בן ענת הבעלים ומנהל התובעת (להלן: "מר בן ענת"), להפסיק לפעול לביטול זכיית באוהאוס במכרז ולסייע לה בהסרת ההתנגדויות להליכים התכנוניים בהם נקטה לקבלת היתר לבניית מקבץ הדיור. זאת, בתמורה לניהול מקבץ הדיור במשך כל תקופת הסכם עמידר במחיר "גבוה בהרבה מהמקובל". לאחר משא ומתן בין הצדדים נכרת הסכם הניהול החופף להסכם עמידר. ב. בסעיף 6.1 להסכם הניהול נקבע כי ההסכם יבוטל רק במקרה שתוגש נגד התובעת בקשה לכינוס נכסים/פשיטת רגל שלא הוסרה תוך 30 ימים או אם תפר התובעת התחייבות על פי הסכם הניהול המהווה הפרה יסודית לפי הסכם עמידר או אם תפר התובעת התחייבות אחרת ולא תתקן את ההפרה תוך 7 ימים מהמועד בו נדרשה בכתב לתקן את ההפרה. משלא אירע אף אירוע מהאירועים הנזכרים ולא נשלחה אל התובעת הודעה מטעם באוהאוס על ביטול הסכם הניהול עקב הפרתו על ידי התובעת, נותר הסכם הניהול בתוקפו עד היום. ג. באוהאוס העבירה את זכויותיה במקבץ הדיור לסאמיט מבלי שהבטיחה את זכויותיה של התובעת מכוח הוראות הסכם הניהול, ובפועל הדירה את התובעת מניהול מקבץ הדיור למשך כל תקופת הסכם עמידר. בכך הפרה באוהאוס את הסכם הניהול. ד. אשר לריווח שנמנע מהתובעת עקב הפרת הסכם הניהול והדרתה מניהול מקבץ הדיור, טוענת התובעת כי התמורה שנקבעה בהסכם הניהול (400 ₪ ליחידת דיור) הייתה כפולה מהמחיר המקובל במקבצי דיור דומים משום שהמחיר גילם תוספת שנועדה לשכנע את התובעת שלא לפעול לביטול זכיית באוהאוס במכרז ולהסכים לסייע לבאוהאוס בקבלת היתר לבניית מקבץ הדיור. בנוסף טוענת התובעת כי ניהול מקבצי דיור הינו עסק רווחי ביותר בעל תזרים מזומנים קבוע בו כמעט אין סיכון כלכלי ובמיוחד כך נוכח התחייבות באוהאוס ליטול על עצמה חלק מהוצאות האחזקה. בהתחשב בכך טוענת התובעת כי צפויה הייתה להרוויח מדמי ניהול סכום שבין 360,000 ₪ ל - 646,000 ₪ לשנה צמוד למדד החל מחודש נובמבר 2002. עוד טוענת התובעת כי במקבץ הדיור קהל לקוחות שבוי (הדיירים) שהיה רוכש מוצרי ריהוט וחשמל, שירותי כבלים, טלפון וכביסה, ובהתחשב בכך הייתה צפויה התובעת להרוויח ממתן שירותי כבלים 240,000 ₪ בשנה, ממתן שירותי טלפון בין 52,200 ₪ ל - 100,000 ₪ לשנה ו - 30,000 ₪ לשנה ממתן שירותי כביסה. בנוסף צפויה הייתה התובעת להרוויח 171,360 ₪ מעמלות תיווך חד פעמיות ממכירת מוצרי ריהוט וחשמל לדיירי מקבץ הדיור. ה. על פי חישוביה של התובעת אבדן הריווח המצטבר שנגרם לה עקב הפרת הסכם הניהול למשך 15 שנים (תקופת הסכם עמידר + אופציה) עולה על הסכום שנתבע (12,028,456 ₪ כולל מע"מ), ועל כן, תובעת התובעת לחייב את באוהאוס לשלם לה את מלוא סכום התביעה. ו. סאמיט ידעה על הסכם הניהול וסייעה לנתבעים להפר אותו, ועל כן, יש לחייבה בסכום התביעה מכוח הוראות סעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). מוסיפה התובעת וטוענת כי מעשיה ו/או מחדליה של סאמיט מהווים רשלנות כלפי התובעת וגם משום כך יש לחייבה בסכום התביעה. עוד מוסיפה התובעת, כי נוכח התנהגותה קמה לסאמיט אחריות חוזית ישירה כלפי התובעת מכוח ההלכה שנקבעה בפסק הדין בד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובניין בע"מ ואח' נ' דוד קסטרו, (פורסם בתקדין). ז. אשר לאחריותם של נתבעים 1 ו - 2 טוענת התובעת כי אחריותם נובעת ממעשיהם המגבשים את יסודות עוולות גרם הפרת חוזה ורשלנות ובנוסף קמה להם אחריות חוזית ישירה כאמור בעניין סאמיט. מוסיפה התובעת וטוענת כי נתבעים 1 ו - 2 נהגו בחוסר יושר עת הציגו בפניה מצג כוזב כאילו בכוונתם לקיים את הסכם הניהול, אף שהסכם סאמיט כבר נכרת. עיקר טענות נתבעים 1 - 3 (להלן: "הנתבעים") א. לטענת הנתבעים, עובר לכריתת הסכם הניהול לא הייתה באוהאוס מוכנה להקנות לתובעת מעמד של מעין "משכנתא ו/או שעבוד" על זכויותיה במקבץ הדיור באופן שיגביל או יגרע מזכויותיה הקנייניות, ומאידך, נשמרה לתובעת הזכות ליהנות מפירות ההסכם כל זמן שבאוהאוס מחזיקה בזכויות במקבץ הדיור. בהתאם נוסח הסכם הניהול. תמיכה לכוונה זו של הצדדים, ניתן למצוא בסעיף 11.1 להסכם הניהול המלמד כי הצדדים צפו מצב בו רוכש כלשהו ירכוש מבאוהאוס את הקרקע או את זכויותיה על פי הסכם עמידר, והנתבעת לא תמחה או תעביר אליו את הסכם הניהול. לביסוס טענתה ביחס לכוונת הצדדים, מציינת באוהאוס את ניסיונה של התובעת לשנות את נוסח הסכם הניהול לאחר שנחתם. לטענתה, השינויים אותם ביקשה התובעת להכניס להסכם הניהול מעידים באופן ברור ומפורש שהתובעת עצמה סברה כי "ההסכם, במתכונתו הנוכחית, עלול להפקיע את מטלת הניהול מידיה אם תמכור הנתבעת את זכויותיה במקבץ, אלא אם הנתבעת תבחר להמחות לקונה גם את הסכם הניהול". מוסיפים הנתבעים וטוענים כי בפועל, מכירת מקבץ הדיור נעשתה על רקע נסיבות קשות ובכללן פשיטת רגל של נתיב, ובהתחשב בהוצאות הבנייה, מכירת מקבץ הדיור הותירה ריווח מועט לעומת סכום התביעה הפנטסטי. ב. אשר לאופן חישוב הנזק טוענים הנתבעים, כי מחזור ההכנסות לשנה מדמי ניהול עומד על 960,000 ₪ (400 ₪ X200 יחידותX12חודש). מר שטרן המומחה הראשון מטעם התביעה (להלן: "מר שטרן") אמד את ההוצאות הצפויות לשנה בכ- 680,000 ₪ ואילו מר מלמן המומחה השני מטעם התביעה (להלן: "מר מלמן") אמד את ההוצאות הצפויות לשנה בכ- 567,510 ₪. לטענת הנתבעים, הערכות מומחי התביעה אינן מתיישבות האחת עם השנייה בסעיפים רבים, ולפיכך, יש להעדיף את חוות דעת מר ולטמן המומחה מטעם באוהאוס (להלן: "מר ולטמן") שהינו מומחה לניהול ותחזוקה העובד שנים רבות עבור משרדי הממשלה, ביקר במקבץ הדיור ובחן את ההסכמים הרלוונטיים. בהתאם טוענים הנתבעים כי אילו ניהלה התובעת את מקבץ הדיור הייתה צפויה להוצאה שנתית בסך 1,029,898 ₪ או לכל הפחות 967,000 ₪. אשר להכנסות הנטענות משירותי כבלים, טלפונים, כביסה ועמלות תיווך ממכירת מוצרי חשמל וריהוט לדיירים במקבץ הדיור, טוענים הנתבעים כי רק בחודש דצמבר 2007 הוחל באכלוס מקבץ הדיור ונכון לחודש ינואר 2010 לא אוכלס מקבץ הדיור במלואו. עוד טוענים הנתבעים כי בפועל ההכנסה השנתית משירותי טלפון הינה זניחה (אלפי שקלים בודדים) ושירותי הכביסה ניתנים כשירות לדיירים ולא לצורך הפקת ריווח, הכנסות ממכירת מוצרי חשמל וריהוט אינן נזכרות בהסכם הניהול ומכל מקום יש לדחות את הערכות מר מלמן בעניין זה. ג. מוסיפים הנתבעים, כי אף אם לא תתקבל טענתם לפיה פג תוקפו של הסכם הניהול, לכל היותר יש לפסוק לתובעת אבדן רווחים בגין שנה אחת בלבד (100,000 ₪). זאת נוכח עקרון הצפיות ועקרון חובת הקטנת הנזק. לתמיכה בטענה זו, מצביעים הנתבעים בן השאר על פסק הדין בע"א 11173/02 אלוניאל בע"מ נ' זאב בר בנין ופיתוח (1994) בע"מ (פורסם בתקדין) (להלן: "עניין אלוניאל") ופסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי כאן בת.א 1235/04 באולינג רמת השרון בע"מ נ' שיא ייזום ופיתוח ואח' (פורסם בתקדין) . עיקר טענות סאמיט א. סאמיט דוחה את התביעה נגדה, לטענתה היא לא הייתה צד להסכם הניהול, לא יזמה את ההתקשרות עם באוהאוס ופעלה ללא דופי ובתום לב. ב. מוסיפה סאמיט, כי רכשה את המקרקעין והמצוי עליהם בתום לב ולאחר הרכישה רשאית הייתה לעשות בהם כרצונה ועל פי זכות הקניין וחופש העיסוק שלה, ובכלל זה לנהל ולתחזק אותם על ידי כל גורם שתבחר. בהיותה בעלת ניסיון בתחום בחרה סאמיט לנהל את מקבץ הדיור בעצמה, ועל כן, החליטה לא למסור את ניהול מקבץ הדיור לתובעת שהייתה חסרת ניסיון. ג. לשיטתה של סאמיט סעיף 11.1 להסכם הניהול מלמד שהתובעת הסכימה שלא לחייב את באוהאוס להמחות לרוכש מקבץ הדיור את התחייבויותיה כלפי התובעת. ד. בשולי סיכומיה מעלה סאמיט טענות ביחס לאופן התנהגותו של מר בן ענת בסמוך לכריתת הסכם הניהול. לא מצאתי שייכות לטענות אלה, ועל כן, איני רואה לנכון לפרטן. דיון תוקפו של הסכם הניהול 1. בסעיף 4.1 להסכם הניהול (נספח ט לתצהירו של מר בן ענת מיום 5.5.2008) נקבע כי "תוקפו של הסכם זה החל ממועד איכלוסו בפועל של מקבץ הדיור (היינו, יום 1/4/2004 או כל תאריך נדחה אחר עליו יוסכם בין היזם לבין עמידר כתאריך תחילת איכלוס המקבץ ...)". בסעיף 4.2 להסכם הניהול נקבע כי "הסכם זה יהיה בתוקף למשך כל תקופת הסכם עמידר, ואם הוארך הסכם עמידר יוארך אוטומטית תוקפו של הסכם זה למשך תקופה מקבילה, ובכפוף למחיר שייקבע עם עמידר לתקופת ההמשך". בחקירתו התייחס מר יעקב קוטלר, המצהיר מטעם הנתבעים (להלן: "קוטלר") להוראות סעיף 4.2 להסכם, וכך העיד (ש' 1 ע' 344 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009): "ש: ...האם נכון שיצאתם מנקודת הנחה, וזאת הייתה נקודת הנחה שלכם, שכל עוד ההסכם עם עמידר עומד בתוקפו, הרי שלפי סעיף 4.2, לא סעיף אחר, לפי סעיף 4.2 להסכם ביניכם לבין שבי בוסתן, גם ההסכם עם שבי בוסתן, עומד בתוקפו. ת: אם אתה מתייחס רק לסעיף הזה לבד - כן". 2. הסכם עמידר (נספח ב לתצהיר מיום 31.8.2008 של קוטלר) נכרת ביום 9.5.2002, והוא הסדיר את היחסים בין עמידר לבין באוהאוס בקשר עם מקבץ הדיור. במבוא להסכם ההעברה (נספח י' לתצהירו של מר קוטלר), נקבע: "הואיל ועמידר התקשרה ביום 9.5.2002 בחוזה (להלן: "החוזה") לקבלת שירותי דיור במקבץ דיור נווה ספיר עכו (להלן: "המקבץ" עם "המארח" כהגדרתו בחוזה. ... והואיל והמארח פנה לעמידר וביקש את הסכמתה להעביר את כל זכויותיו הקנייניות במקבץ הדיור ואת כל זכויותיו וחובותיו והכל עפ"י הוראות חוזה זה. והואיל ועמידר נענתה לבקשת המארח להעביר את הזכויות של המארח לנעבר במקבץ עפ"י החוזה ובכפוף לתנאים המפורטים בחוזה זה דלהלן." בסעיף 1 להסכם ההעברה, נקבע: "כל הוראות החוזה מיום 9.5.2002 על נספחיו יחולו על חוזה ההעברה זה בשינויים המתחייבים מן העניין, אלא אם כן נאמר מפורשות בחוזה הארכה זה". מהאמור לעיל, עולה כי הסכם עמידר נותר בתוקפו, גם אם בשינויים שנכללו בהסכם ההעברה. סאמיט פועלת במקבץ הדיור מכוחו. מסקנה זו מתחזקת נוכח עדותו של מר קוטלר לפיה מעולם לא ביטל את הסכם עמידר (ש' 3 ע' 368 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009) והסכם זה הועבר לסאמיט (ש' 4 ע' 376 לתמליל הדיון). לפיכך ובהתאם להוראות סעיף 4.2 להסכם הניהול עומד גם הסכם הניהול בתוקפו. 3. סעיף 6 להסכם הניהול עוסק ב"ביטול מיידי של ההסכם", אולם אין חולק שלא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף האמור ואף אין חולק שבאוהאוס לא הודיעה לתובעת על ביטול הסכם הניהול מכוח אחת העילות המנויות בסעיף זה או בכלל (ש' 7 ע' 362 ו ש' 25 ע' 385 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009). 4. לטענת הנתבעים, סעיף 11.1 להסכם הניהול מקים לבאוהאוס זכות להשתחרר מהסכם הניהול במקרה של העברת זכויותיה במקרקעין, במקבץ הדיור ובהסכם עמידר. סעיף 11.1 להסכם הניהול קובע: "התחייבויותיו וזכויותיו של היזם על פי הסכם זה ניתנים להמחאה והעברה גמורים, בחלק או בשלמות, בהודעה בכתב שתימסר למנהל, וזאת אם ירצה היזם או מיחידיו להמחותו לאחד מאלה: א. חברה בבעלותו, ב. כל רוכש שירכוש בעתיד את זכויותיו של מי מיחידי היזם במקרקעין, במקבץ הדיור ובחוזה עמידר, בחלק או בשלמות". איני מוצא בסעיף זה את אשר טוענים הנתבעים. בסעיף 11.1 להסכם הניהול נשמרה לבאוהאוס הזכות להמחות את התחייבויותיה וזכויותיה מכוח הסכם הניהול לחברה בבעלותה או לרוכש מקבץ הדיור בכפוף למסירת הודעה בכתב לתובעת. סעיף 11.1 להסכם אינו עוסק בביטול הסכם או בביטול זכויות התובעת מכוח הסכם הניהול, ויפים לעניין זה הוראות הרישא של סעיף 7 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט - 1969: "המחאת חבות אין בה כדי לשנות את החבות או תנאיה...". יצוין כי בסעיף 11.2 להסכם הניהול נשמרה זכותה של התובעת להעביר את התחייבויותיה מכוח הסכם הניהול לצד שלישי בכפוף להודעה בכתב לבאוהאוס ובכפוף לתנאים הנוספים הקבועים בסעיף זה, וכך גם עולה מעדותו של מר קוטלר (ע' 386 - 388 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009). בכך יש לתמוך במסקנה שסעיף 11 שכותרתו "העברת זכויות", נועד להסדיר את זכותו של כל אחד מהצדדים להעביר או להמחות את התחייבויותיו וזכויותיו מכוח הסכם הניהול לצד שלישי ואינו עוסק בביטול ההסכם או בהפקעת זכויות התובעת. 5. בתצהירו מיום 31.8.2008 טוען מר קוטלר כי סעיפים 4.2 ו - 11 מקנים לבאוהאוס "אפשרות שחרור מיידית מההסכם עימה במקרה של מכירת הנכס והעברתו לאחר", וכך לטענתו סברה גם התובעת בזמן אמת. טענה זו סומך מר קוטלר על ניסיון שלטענתו עשתה התובעת לתיקון נוסח סעיף 11 להסכם הניהול. מר קוטלר צירף לתצהירו מספר נוסחים שלכאורה הוצעו במקום הסכם הניהול (נספחים ז - ט). הניסיון לשנות את ההסכם נעשה לאחר כריתת הסכם הניהול ואפשר שניסיון זה הינו תולדה של נסיבות שהשתנו ו/או דרישות של צדדים אחרים כפי שטען מר בן ענת בחקירתו (ע' 181 לתמליל הדיון מיום 3.12.2009). יצוין כי בחקירתו אישר מר קוטלר שהפנייה אליו בעניין תיקון ההסכם נעשתה לאחר כריתת הסכם הניהול, והמשא ומתן לתיקון ההסכם לא נעשה מול מר בן ענת אלא מול עורך דין שלטענת מר קוטלר הוצג כמייצגו של מר בן ענת (ש' 1 ע' 345 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009). משכך, ספק אם יש בניסיון לשנות את הסכם הניהול כדי ללמד על כוונת הצדדים בעת עריכת הסכם הניהול. כאן המקום, לציין כי על כוונת הצדדים באשר לאפשרות של העברת או המחאת הזכויות והחיובים של הצדדים להסכם הניהול, ניתן בין היתר ללמוד מעדותו של מר קוטלר לפיה בעת כריתת הסכם הניהול תכנן להרחיב את שיתוף הפעולה עם מר בן ענת (ש' 17 ע' 354 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009): "ש: תגיד, זה נכון שלא אמרת ליאיר במשא ומתן: תשמע, אנחנו באמת מתכוונים למכור את המקבץ, לאחר השלמת הבנייה, נכון שלא אמרת לו את זה? ת: זו לא הייתה התוכנית, התוכנית שלנו הייתה לא רק את המקבץ הזה להקים, אלא להקים גם עוד מקבצי דיור. ש: שגם אותם בעצם אמרת ליאיר: אם אני אקים עוד מקבצים, אז תקבל גם את האחזקה שלהם, נכון? ת: בעיקרון היינו אמורים לשתף איתו פעולה אם יהיו עוד מקבצים... ... ש: ... האם נכון שאתה אמרת ליאיר שאתם מנהלים את המשא ומתן: אני מתכנן לבנות עוד מקבצים, נשתף פעולה ואתה תעשה את שירותי האחזקה גם במקבצים נוספים, נכון? ת: כן". ועוד. עיינתי בנוסחים המוצעים ולא מצאתי שהם כוללים הצעה לשינוי הוראות סעיף 11.1. לפיכך, ונוכח האמור לעיל, לכל היותר ניתן לראות בטיוטות המוצעות ניסיון לשריין ולהבטיח את זכויות התובעת הגלומות בהסכם הניהול בניסוחו המקורי. על כן, איני סבור שיש בטיוטות הסכם הניהול שהוצעו לאחר כריתתו כדי לתמוך בטענת קוטלר, כאילו בעת כריתת הסכם הניהול הייתה הסכמה לפיה במכירת מקבץ הדיור יפקע הסכם הניהול. 6. נוכח האמור עד כאן אני קובע כי הסכם הניהול תקף. הפרת הסכם הניהול 7. אין חולק כי באוהאוס העבירה לסאמיט את הזכויות במקבץ הדיור מבלי שהבטיחה את זכויותיה של התובעת מכוח הסכם הניהול. בכך הפרה באוהאוס את הסכם הניהול. הזכות לפיצוי 8. סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 (להלן: "חוק התרופות"), קובע: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה" סעיף 1 לחוק החוזים תרופות מגדיר את המונח "נזק" - "לרבות מניעת ריווח". אין ספק, שבאוהאוס צפתה או הייתה אמורה לצפות שעקב הפרת ההסכם יימנע מהתובעת הריווח מניהול מקבץ הדיור, ועל כן, זכאית התובעת לפיצוי בגין אובדן ריווח זה. היקף הנזק 9. לטענת התובעת אובדן הריווח מניהול מקבץ הדיור מורכב משני רכיבים עיקריים. האחד, אובדן הריווח מדמי הניהול, דהיינו ההפרש בין דמי הניהול המוסכמים לבין ההוצאה הכרוכה בניהול מקבץ הדיור במשך כל תקופת ההסכם המוסכמת. השני, אובדן ריווח מדמי שירות ו/או עמלות שהייתה גובה מהדיירים במקבץ הדיור בגין מתן שירותי טלפון וכביסה, חיבור לכבלים ומכירת מוצרי ריהוט וחשמל. 10. התובעת לא ניהלה בפועל את מקבץ הדיור עקב הפרת הסכם הניהול על ידי באוהאוס ומטבע הדברים היקף הנזק הכרוך באובדן ההכנסות מניהול מקבץ הדיור אינו ניתן להוכחה בדייקנות. ביחס למידת ההוכחה במקרים מעין אלו נקבע בפסק הדין בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ: "... באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר...". לאור הלכה זו אבחן את טענות הצדדים ביחס להיקף הנזק שנגרם לתובעת מאובדן הריווח שצפויה הייתה להרוויח מניהול מקבץ הדיור. 11. אין חולק אודות דרך חישוב אובדן הריווח מדמי הניהול, דהיינו ההכנסות מדמי ניהול הקבועים בהסכם הניהול בקיזוז ההוצאות הכרוכות בניהול מקבץ הדיור בהתאם להוראות הסכם הניהול. הנתבעים טוענים כי דמי הניהול המוסכמים הותירו ריווח נמוך אם בכלל ואילו התובעת טוענת כי דמי הניהול המוסכמים מורכבים משני רובדים. רובד אחד הינו המחיר המקובל לניהול מקבצי דיור, ורובד שני הינו תמורה נוספת עליה הוסכם בגין השלמתו של מר בן ענת עם זכייתה של באוהאוס במכרז וסיועו להסרת המכשולים התכנוניים בפניהם עמדה באוהאוס עובר לכריתת הסכם הניהול. נוכח טענות אלה יש לבחון האם דמי הניהול המוסכמים היו גבוהים מהמקובל ומגלמים סכום נוסף המהווה מעין "תמורה" לפעילותו של מר בן ענת לקידום האינטרסים של באוהאוס במקבץ הדיור או שמא מדובר בדמי ניהול המקובלים במקבצי דיור. דמי הניהול 12. בסעיף 5 להסכם הניהול, נקבע: "תמורת ניהול מקבץ הדיור ישלם היזם למנהל סכום של 400 ₪ לחודש ליחידה, צמוד למדד חודש 11/2000 (להלן - "דמי הניהול"). דמי הניהול ישולמו מידי חודש בחודשו, עד ליום העשירי של החודש, ויוסיף להם מע"מ ע"פ שיעורו בעת ביצוע התשלום". 13. כך הצהיר מר בן ענת בתצהירו מיום 5.5.2008: "בסופו של דבר הבעתי נכונות עקרונית כי יתקיים שיתוף פעולה בן שבי בוסתן ובאוהאוס, כמוצע על ידי קוטלר, וה[ת]חלנו לנהל משא ומתן לגבי התמורה שתינתן לשבי בוסתן בגין כל יחידת דיור (סעיף 25). הצעתו הראשונית של קוטלר בעניין זה, עמדה על סך של 280 ₪ ליחידת דיור. מחיר זה לא היה מקובל עליי למרות שהסכום היה גבוה יותר מהמקובל באותה עת בשוק. אדגיש כי מאחר וכפי שסוכם, התמורה שתקבל שבי בוסתן בגין הניהול אמורה הייתה לשקף בנוסף לסכומים המגיעים בגין שירותי הניהול שיינתנו גם את הויתור של שבי בוסתן על השתתפות במכרז והן את עזרתי בפ[ת]ירת בעיותיה של באוהאוס על מנת שתוכל לעמוד בתנאי הסף של המכרז - עמדתי על כך שהסכום שתקבל שבי בוסתן פר יחידה יהיה גבוה יותר (סעיף 26). בחקירה הנגדית העיד מר בן ענת (ש' 6 ע' 121 לתמליל הדיון מיום 3.12.2009): "מר בן ענת,...אני מבין שעל פי ההסכם שאדוני צירף לכתב התביעה אדוני אמור לקבל 400 שקלים לכל אחת מיחידות הדיור, נכון? ... ת: נכון. ש: זה יהיה גם נכון לומר שלפי שיטתו של אדוני הסכום הזה של 400 שקל הוא סכום יותר גבוה מאשר תמורה עבור שירותי ניהול רגילים? ת: לאור בדיקות שערכתי נכון לאותה תקופה המחיר הזה כפול מהמחיר שהיה מקובל ויש לי ראיות וחוזים פה של מקבצים אחרים כמה הם משלמים, מקבצים זהים באזור הצפון. ש: מתי ערכת את הבדיקות האלה? ת: נכון ליום הסיכום עם אדון קוטלר. ... ת: אני ידעתי שהמחיר מורכב חלק עבור שירותי הניהול וחלק עבור זה שאני מסכים לרדת מהתחרות ולעזור לו לזכות במכרז, לממש את הזכייה שלו במכרז ליתר דיוק. ... ש: סעיף 26 נכון ברמה העקרונית? ת: נכון. ... ת: אני עומד מאחורי סעיף 26." בהמשך החקירה הנגדית נשאל מר בן ענת מדוע לא נכללו התחייבויות התובעת שמעבר לניהול מקבץ הדיור בטיוטה הראשונה שנערכה בינו לבין מר קוטלר (נספח ח לתצהיר מר בן ענת) וכך העיד (ש' 4 ע' 139 לתמליל הדיון): "זה שיקולו של קוטלר נטו. לגבי כל נושא הניהול מופיע פה, כל נושא ההצמדות. ההיפך תוספות של יחידות אם ייבנו במקבץ הזה גם מופיע פה שדרשתי שייכתב והוא כתב אותם, הוא כתב את הסעיף הזה. כלומר אני סגרתי את עצמי, מה שמתאים לי, אם הוא היה מבקש להוסיף את הנושא של עזרה ברצון הייתי חותם לו על זה בלי שום בעיה בכלל, לא הייתי מונע ממנו כהוא זה לרגע לרשום את זה מהטעמים השמורים איתו, אני לא יודע מה השיקולים שלו. ... ש: נחזור להסכם. גם כל, ...הסיפור שסיפרת לנו על נושא המכרז ואי התמודדות במכרז הנוסף וההבטחות של שבי בוסתן בנוגע לאי התנגדות למכרז, תסכים איתי גם לזה אין שום זכר בהסכם כשאני מסתכל, נכון? ת: אין זכר. ... ת: קוטלר בחר לכתוב את החובות שלי כמו שהוא כתב אותם. אם הוא היה מבקש להוסיף סעיף לא אתמודד במכרז הייתי מוסיף. ... ש: ...האם נכון שגם נושא המכרז וגם נושא, ...הסיוע בתחום המוניציפאלי לא מופעים בהסכם המפורט, נכון? ת: לא. ש: שוב קוטלר לא רצה. ת: הוא לא ביקש, לא הוכנס." גם קוטלר נשאל אודות המשא ומתן ביחס לשיעור דמי הניהול, וכך העיד (ש' 5 ע' 351 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009): "...האם זה נכון שבתחילת הדברים כשעשיתם את המשא ומתן, אתה הצעת ליאיר 280 שקל ליחידה שהם צמודים למדד, נכון? ת: עד כמה שאני זוכר, דובר על 75 דולר בסביבות 300 שקל, אני לא זוכר מספרים. ... ש: ...ואתה הצעת לו 300 כי ידעת שבאותה עת מה שמקובל בחברות ניהול זה בערך 200 שקל, נכון? ת: לא, ממש לא. אני בדקתי עם שני גורמים וגורמים הייתי אומר מאוד משמעותיים: אחד, זה רו"ח זוהר שהוא רו"ח גדול, ויושב בר"ג, הוא טיפל גם במספר מקבצים והוא אמר לי שאי אפשר לתחשב אחזקה בפחות מ - 75 דולר ליחידה. והשני זה היה עמוס גלזר שהוא היה מנכ"ל אנגלו סכסון ת"א, הוא נפטר בינתיים, וגם הוא אמר משהו בדומה לזה. ש: ז"א הם אמרו לך בערך 300 שקל. ת: כן. ... ...אז כשאתה מציע לו 300 שקל אחרי שבדקת, זה היה אמור לגלם גם רווח, נכון? ת: זה היה אמור לגלם מחיר למשא ומתן. ש: והוא היה אמור להפסיד מזה? ת: לא אמרתי את זה". בהמשך חקירתו העיד מר קוטלר כי התרשם שמר בו ענת "אדם חיובי" והסכים שרק משום כך לא היה מתקשר בהסכם הניהול עם מר בן ענת (ש' 3 ע' 391 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009), וכך הוסיף (שם, ש' 9): "העיד פה בשתי ישיבות לפניי משה דוידוביץ' ובין היתר משה דוידוביץ' העיד שיאיר הלך ועשה מהומות בעירייה והסית התושבים בשכונה נגד המקבץ, אז כאילו היה דיל שעושים איתו הסכם תחזוקה, וזה כמו מסירים איזה אבן נגף בדרך, וגם מקבלים בו זמנית תחזוקה במחיר פחות או יותר סביר". נוכח האמור עד כאן, נראה שדמי הניהול המוסכמים גילמו רכיב של דמי ניהול כמקובל בענף וסכום נוסף כתוספת בעד "הסרת אבן נגף בדרך", כלשונו של מר קוטלר. מסקנה זו מתיישבת עם תבנית הפעולה של באוהאוס בקידום עסקיה בעיר עכו, כעולה מעדותו של מר קוטלר, לפיה העבירה באוהאוס כספים לגופים שונים בעיר, בדרך של תרומה או מימון הוצאות ואף הסכימה להעסיק עובדים שייבחרו על ידי מר זאב נוימן, סגן ראש עיריית עכו בתמורה להסרת התנגדותו למתן היתר לבניית מקבץ הדיור (ע' 391 - 396 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009). תמיכה נוספת למסקנה זו מוצא אני באלה: סאמיט מנהלת בפועל את מקבץ הדיור והיא כמו גם הנתבעים נמנעו מלהמציא נתוני אמת אודות הריווח הגלום בניהול מקבץ הדיור, מחדל זה שעוד אשוב לדון בו, פועל לרעתם. ועוד. מר זוהר לוי, יו"ר דירקטוריון סאמיט (להלן: "מר לוי") נשאל בחקירתו אודות דמי הניהול שנקבעו בהסכם הניהול והודה כי "זה היה גם נראה יקר" (ש' 24 ע' 457 לתמליל הדיון מיום 7.1.2010). מר שטרן העוסק בניהול מקבצי דיור ציין, כי בשנת 2003 דמי הניהול המקובלים במקבצי דיור עמדו על 200 ₪ לחודש ליחידת דיור (סעיף 7). בסיכומיהם טוענים הנתבעים כי באוהאוס שכרה את עו"ד טויסטר להסדרת היתר הבנייה ובכך יש כדי ללמד שבאוהאוס לא סמכה על מר בן ענת בעניין קבלת היתר הבניה. נוכח האמור לעיל ובהתחשב בהיקף הכלכלי הגלום במקבץ הדיור איני סבור ששכירת שירותיו של עו"ד טויסטר המעיטה מהחשיבות שראה מר קוטלר בתמיכתו של מר בן ענת. נוכח כל אלה, מקובלת עליי טענת התובעת לפיה דמי הניהול המוסכמים גילמו גם תוספת מסוימת לדמי הניהול שהיו מקובלים בעת כריתת הסכם הניהול, ולכך יש נפקות בחישוב הריווח השנתי שהיה צפוי לתובעת מדמי ניהול, כפי שיפורט להלן. הריווח השנתי שהיה צפוי לתובעת מדמי הניהול 14. בתצהירו התייחס מר בן ענת לריווח שהייתה התובעת צפויה להרוויח מדמי הניהול, ומתצהירו עולה כי התובעת אמורה הייתה לקבל סך של 979,200 ₪ בשנה כאשר הסכום האמור צמוד למדד שהיה ידוע בחודש נובמבר 2002 (סעיף 86). בתצהירו טוען מר קוטלר כי ההכנסה החודשית של התובעת מניהול מקבץ הדיור הייתה צפויה להיות 85,662 ₪ (בחישוב שנתי 1,027,944 ₪). בתצהירו של מר לוי מיום 28.8.2008 לא מצאתי התייחסות לעניין זה. לפיכך, נראה כי ניתן לקבל את טענת התובעת בדבר ההכנסה שהייתה צפויה להיות לה מדמי הניהול, דהיינו סך של 979,200 ₪, והמחלוקת העיקרית בין הצדדים מתמקדת בשיעור ההוצאה השנתית הכרוכה בניהול מקבץ הדיור. 15. ההוצאה הכרוכה בניהול מקבץ הדיור נגזרת מההתחייבויות או המטלות שלקחה על עצמה התובעת ובעניין זה מפנה סעיף 2.1.2 להסכם הניהול לסעיפים 7.2, 7.3, 7.5 ו - 7.9 להסכם עמידר, למעט סעיפים 7.3.1.1 ו - 7.3.1.2. בנוסף מוטל היה על התובעת לתפעל ולתחזק חדר כביסה על פי הקבוע בסעיף 7.6 להסכם עמידר (סעיף 2.1.3 להסכם הניהול), לגבות את התשלומים החלים על הדיירים על פי נספח ה להסכם עמידר (סעיף 2.1.4), לדווח לעיריית עכו ולחברת החשמל על זהות המחזיק בכל אחת מיחידות הדיור (סעיפים 2.1.5 ו - 2.1.6), לתקן קלקולים ו/או קצרים במערכת החשמל, להחליף נורות ונתיכים, לפתוח סתימות במערכת האינסטלציה, לצבוע מחדש את יחידות הדיור לפני אכלוסן מחדש ולתקן תיקוני צבע בשטחים הציבוריים (סעיף 2.1.7), לפנות דיירים בהתאם להוראות סעיף 7.1.2 להסכם עמידר (סעיף 2.1.8), לבטח בביטוח חבות מעבידים את עובדי המקבץ (סעיף 2.1.9) וביטוח כנדרש בהסכם עמידר למעט ביטוח מבנה (סעיף 3.4.1), לנהל את הקשר עם עמידר, משרד הקליטה ומחלקת הרווחה בעיריית עכו כדי לתת מענה לדיירים (סעיף 2.1.10), להקים ולנהל מערכת ממוחשבת לגבייה בקרה ודיווח (סעיף 2.1.11), לשלם תשלומי חשמל ומים בגין השטחים הציבוריים (סעיף 3.4.2) לשלם מחצית המסים העירוניים המתייחסים לשטחים הציבוריים (סעיף 3.4.3). סעיף 2.1.2 להסכם הניהול בשילוב סעיפים 7.2, 7.3 למעט 7.3.1.1 ו - 7.3.1.2, 7.5 ו - 7.9 להסכם עמידר מטיל על התובעת חובה לקבל הצהרה מכל אורח המופנה למקבץ הדיור, למסור לעמידר דיווחים על נתוני איכלוס תנועת הדיירים, שמירת מסמכים, להעסיק צוות ניהולי, צוות טכני, צוות אחזקה, נקיון ושמירה, לקיים משרד קבלה פעיל במשך 8 שעות ביום לתאום שירותי הניהול ופניות הדיירים, להציב שירותי שמירה ומוקדן בשעות בהן משרד הקבלה אינו פועל, לספק שירותי כביסה, להתקין טלפונים ציבוריים לשימוש הדיירים, לתחזק ולנקות את מקבץ הדיור על מערכותיו, מתקניו, תשתיותיו ויחידות הדיור ובכלל זה לתקן חלונות, מנעולים, דלתות, ארונות, כלים סניטריים ואינסטלציה, צביעת השטחים הציבוריים בעת הצורך וצביעת יחידות הדיור פעם בשנתיים או בעת אכלוס חוזר לפי המוקדם. לצד המטלות האמורות של התובעת התחייבה באוהאוס לשאת "בכל הוצאה הדרושה, על פי חוזה עמידר, לחידוש המבנה ולשיקומו עקב בלאי טבעי, וכן לחדש את המערכות, המכונות, הכלים, הציוד והריהוט, מפעם לפעם, על פי הוראות חוזה עמידר" (סעיף 3.3 להסכם הניהול), וכן לשאת בהשקעות נוספות שתדרוש עמידר (שם, סעיף 3.6). 16. בתצהירו פירט מר בן ענת את ההוצאות השנתיות שהיו צפויות לתובעת בניהול מקבץ הדיור ולהלן הפירוט: א. 360,000 ₪ שכר למנהל, פקידי קבלה, מנקים, איש אחזקה ותורן לילה. ב. 22,000 ₪ אחזקת ארבע מעליות. ג. 3,830$ ביטוח חבות מעבידים וצד שלישי. ד. 3,558 ₪ (50%) ארנונה בגין השטחים הציבוריים במקבץ הדיור. ה. 100,000 ₪ בגין אחזקת טלפון, הפעלת מכונות כביסה, תפעול משרד, הנהלת חשבונות, מים, חשמל ואחזקה שוטפת של מקבץ הדיור הכוללת "החלפת נתיכים, נורות, תיקון סתימות וצביעת חדרים). לתמיכה בחישובי מר בן ענת בעניין הריווח מדמי הניהול צירפה התובעת חוות דעת מטעם מר שטרן וחוות דעת נוספת מטעם מר מלמן. מר שטרן העריך כי ניהול מקבץ הדיור כרוך בהוצאה שנתית הכוללת: שכר עובדים (310,000 ₪), ביטוחים (40,000 ₪), ארנונה (7,000 ₪), אחזקת מעליות (36,000 ₪), תקשורת (12,000 ₪), מים וחשמל (25,000 ₪) אחזקה שוטפת (25,000 ₪), הוצאות משרדיות (6,000 ₪), הנהלת חשבונות (18,000 ₪), אגרות (7,000 ₪), תחזוקת אמצעי בטיחות (12,000 ₪) ושונות (30,000 ₪). מר מלמן העריך כי ניהול מקבץ הדיור כרוך בהוצאה שנתית הכוללת: שכר עובדים 360,000 ₪ (מנהל - 11,000 ₪, פקיד - 4,111 ₪, מנקה - 5,120 ₪, איש אחזקה - 7,138 ₪ ותורן לילה - 2,631 ₪), אחזקת מעליות (22,000 ₪), ביטוח (16,610 ₪), 50% ארנונה (3,558 ₪), טלפון לעובדים ובדירות (21,000 ₪), הוצאות משרדיות (9,600 ₪), הנהלת חשבונות (18,000 ₪), מים וחשמל (16,000 ₪) אחזקה שוטפת (18,000 ₪). כנגד תחשיבים אלה, טוען מר קוטלר כי בהתחשב בהתחייבויות שנטלה על עצמה התובעת במסגרת הסכם הניהול, ההוצאה החודשית הכרוכה בניהול מקבץ הדיור מגיעה לסך של 84,969.22 ₪ (בחישוב שנתי 1,019,628 ₪). לתמיכה בחישובי מר קוטלר צירפה באוהאוס את חוות דעתו של מר ולטמן אשר העריך כי ניהול מקבץ הדיור כרוך בהוצאה חודשית הכוללת: שכר עובדי משרד קבלה ושמירה - 25,166.25 ₪ (301,995 ₪ לשנה), שכר מוקדן - 2,500 ₪ (30,000 ₪ לשנה), שכר איש ניקיון - 4,964.40 ₪ (59,572.8 ₪ לשנה), שכר איש אחזקה - 5,413 ₪ (64,956 ₪ לשנה) שכר מנהל - 4,500 ₪ (54,000 ₪ לשנה), הנהלת חשבונות - 2,500 ₪ (30,000 ₪ לשנה), ביטוח חבות מעבידים - 240.83 ₪, ביטוח צד שלישי - 1,246.67 ₪, ביטוח אבדן הכנסה - 538.33 ₪, ביטוח רכוש דיירים - 4,166 ₪ (סה"כ ביטוח 74,301.96 ₪ לשנה), חשמל - 3,500 ₪ (42,000 ₪ לשנה), מים - 1,500 ₪ (18,000 ₪ לשנה), 50% ארנונה - 4,942.33 (59,307.96 ₪ לשנה), תחזוקת פגמים ביחידות הדיור - 2,500 ₪ (30,000 ₪ לשנה), תחזוקת שטחים ציבוריים - 1,000 ₪ (12,000 ₪ לשנה), תחזוקת מערכת אינסטלציה - 1,250 ₪ (15,000 ₪ לשנה), תחזוקת מעליות - 3,333.33 ₪ (39,999.96 ₪ לשנה), אחזקת גנרטור - 166.67 ₪ (2,000.04 ₪ לשנה), שירות מערכת גילוי אש - 416.67 ₪ (5,000.04 ₪), שירות מיזוג אוויר - 583.33 ₪ (6,999.96 ₪ לשנה), אחזקת ספינקלרים - 200 ₪ (2,400 ₪ לשנה), צביעת יחידות הדיור - 7,516.66 ₪ (90,199.92 ₪ לשנה), צביעת שטחים ציבוריים - 1,867.25 ₪ (22,407 ₪ לשנה), הוצאות משפטיות - 1,500 ₪ (18,000 ₪ לשנה), 3% הוצאות בלתי צפויות - 2,474.83₪ (29,697.96 ₪ לשנה). 17. סאמיט מנהלת את מקבץ הדיור (סעיף 12 לתצהירו של מר לוי). למרות זאת, לא מצאתי שהנתבעים או סאמיט סמכו את טענותיהם לעניין ההוצאות הכרוכות בניהול מקבץ הדיור על פירוט ההוצאות שהיו לסאמיט בפועל. כך, לא הומצאו הדוחות הכספיים של סאמיט המתייחסים למקבץ הדיור, לא הומצאו הסכמים שנערכו בין סאמיט לבין העובדים או הספקים ונותני השירותים אותם היא מעסיקה במקבץ הדיור, לא הומצאו חשבונות הארנונה שסביר להניח משולמים באופן שוטף וכך הוא אף לעניין חשבונות המים, החשמל, הביטוחים והוצאות נוספות ככל שהיו בקשר עם ניהול מקבץ הדיור. בחקירתו נשאל מר ולטמן אם ביקש לקבל את נתוני מקבץ הדיור לפני הכנת חוות דעתו, ובמענה השיב כי את חוות דעתו בעניין הוצאות הארנונה והביטוח ביסס על נתונים שמסר לו מר קוטלר והוא לא ביקש נתונים אודות הוצאות ניהול מקבץ הדיור בפועל (ש' 4 ע' 293 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009). עוד עולה מחקירתו של מר ולטמן שנכון למועד עריכת חוות דעתו ידע שבמקבץ הדיור מועסקים רק: "אם בית", "חצי שומר" ו"איש אחזקה שבא לפי קריאה" (שם, ש' 12 ע' 294) ונתונים אלה לא באו לידי ביטוי בחוות דעתו ביחס למספר העובדים הדרושים לניהול מקבץ הדיור. עוד עולה מחקירתו של מר ולטמן שבפועל ולאחר פעילות של שנה וחצי טרם הגיעה העת לצביעת מקבץ הדיור (שם, ש' 11 ע' 296), וגם נתון זה לא קיבל ביטוי בחוות דעתו בעניין עלויות הצביעה. במהלך חקירתו של מר ולטמן נראה היה שחוות דעתו תיאורטית ולא מעוגנת בפעילות האחזקה והניהול בפועל של מקבץ הדיור, ומשהוצגה לו התרשמות זו, טען מר ולטמן כי ערך את חוות דעתו "לפי המתמטיקה של תרגום החוזה" (שם, ש' 21 ע' 298). אלא שאיני סבור שחוות דעתו של מר ולטמן אכן משקפת את הדרישות הקבועות בהסכם הניהול ובהסכם עמידר ביחס לאופן ניהול מקבץ הדיור. התברר, כי בפועל מועסק במקבץ הדיור איש אחזקה לפי קריאה ומר ולטמן הסכים ש"לא צריך איש אחזקה כל היום כשלא צריך אותו" (שם, ש' 24 ע' 307). עוד נמצא שניתן לבצע תיקוני צבע באמצעות איש האחזקה ואופן פעולה זה אינו נוגד את דרישות הסכם הניהול והסכם עמידר. יצוין, כי בחוות דעתו בעניין ההוצאה הכרוכה בצביעת מקבץ הדיור לא התייחס מר ולטמן לאפשרות זאת. לכך יש להוסיף, כי מעדותו של מר ולטמן עלה כי כלל לא היה צורך בצביעה כשנה וחצי לאחר אכלוס מקבץ הדיור ולמעלה מ - 4 שנים לאחר שעמידר החלה להעביר לסאמיט את התשלומים לפי התחייבותה בהסכם עמידר. ועוד. בחקירתו הודה מר ולטמן שחישוב ההוצאה הכרוכה בצביעת השטחים הציבוריים במקבץ הדיור התבסס על צביעה בכל 4 שנים. זאת, אף שלא נמצא לכך עיגון בהסכם הניהול (שם, ע' 319 - 320), כמו גם לחובה לבטח את ההכנסה ממקבץ הדיור ואת רכוש הדיירים. לביסוס חוות דעתו לפיה ניהול מקבץ הדיור כרוך בהפסד טען מר ולטמן שרק חברות אשר לא עומדות בתנאי הסכם עמידר מרוויחות מניהול מקבצי דיור (שם, ש' 2 ע' 319). לטענה זו לא מצאתי כל ביסוס בחומר הראיות ובהתחשב בהשכלתו ובניסיונו של מר ולטמן (בוגר בית ספר להנדסאים ומהנדס ראשי בבית חולים וברשת מלונות), איני רואה לייחס לה משקל רב. זאת ועוד. הערכתו של מר ולטמן לפיה ניהול מקבץ הדיור תמורת 400 ₪ לחודש ליחידה כרוך בהפסד, אינה מתיישבת עם העובדה שסאמיט בחרה שלא לממש את הסכם הניהול. במיוחד כך בהתחשב במסקנתי לפיה הסכום של 400 ₪ ליחידה כולל סכום נוסף שהסכימה באוהאוס לשלם לתובעת מעבר לדמי הניהול המקובלים. זאת ועוד. מר מלמן העיד בחקירתו כי אף אחת מהחברות המנהלות מקבצי דיור אותן הוא מלווה, לא דיווחה על הפסד בחמש שנים שקדמו ליום מתן עדותו (ע' 207 לתמליל הדיון מיום 3.12.2009) ולא מצאתי סיבה שלא ליתן אמון בעדות זאת. נוכח כל אלה, איני סבור שנכון יהיה לסמוך על חוות הדעת של מר ולטמן כדי לקבוע את שיעור ההוצאה הכרוכה בניהול מקבץ הדיור או הריווח השנתי שהיה צפוי לתובעת מדמי הניהול. 18. ביום 27.10.2004 נכרת בין באוהאוס לבין סאמיט "כתב שיפוי ואחריות" (מוצג ת/7), לפיו התחייבה באוהאוס לשפות את סאמיט על כל תשלום שתידרש לשלם לתובעת בקשר עם הסכם הניהול על פי פסק דין חלוט. בהסכם זה, נקבע כי סאמיט תשתף פעולה עם באוהאוס בהתגננות מפני תביעה שתגיש התובעת. למרות זאת, לא הציגו באוהאוס או סאמיט את הנתונים אודות ההוצאה הכרוכה בניהול מקבץ הדיור. בחקירתו נשאל מר קוטלר מדוע לא נעזר בסאמיט כדי לקבל נתונים מדוייקים אודות תשלומי הארנונה ותשובתו הייתה: כי במסגרת המשא ומתן לכריתת הסכם הניהול הציג בפניו מר בן ענת את תעריפי הארנונה בגין השטחים הציבוריים במקבץ הדיור והוא סמך על נתונים אלה ולא ראה צורך לקבל נתונים בעניין זה מסאמיט (ש' 10 ע' 407 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009). איני סבור שיש במענה זה כדי להסביר את מחדלה של באוהאוס להמציא נתוני אמת בעניין הארנונה ובוודאי אין בכך כדי להסביר את מחדלם ביחס לנתונים אודות הוצאות אחרות שהיו בפועל לסאמיט, ומחדל זה יש לזקוף לחובתם. 19. אכן, לא ניתן למצוא בסיכומי התובעת סכום מוחלט המשקף את ההוצאה השנתית הכרוכה בניהול מקבץ הדיור, אולם, בהתחשב באמור לעיל ביחס למחדלם של הנתבעים ובהתחשב בניסיונו של מר שטרן "הבעלים והמנהל של מקבץ הדיור הראשון שהוקם בארץ" ומי שהקים וניהל מקבץ דיור נוסף ביוקנעם וכיום מנהל שבעה מקבצי דיור ברחבי הארץ (סעיף א לחוות הדעת) ובניסיונו של מר מלמן רו"ח שמשרדו מלווה חברות העוסקות בניהול מקבצי דיור (סעיף 2 לחוות הדעת), נראה כי ניתן לדלות מתצהירו של מר בן ענת וחוות דעת המומחים מטעם התובעת ממצאים המשקפים באופן סביר את ההוצאה הכרוכה בניהול מקבץ הדיור, ולהלן אפרטם. א. בחוות דעתו העריך מר מלמן את ההוצאה השנתית הכרוכה בשכר העובדים ב - 360,000 ₪. זאת, בהנחה שבמקבץ הדיור היו מועסקים מנהל, פקיד, מנקה, איש אחזקה ותורן לילה. בחקירתו הסביר מר מלמן שבהסכם הניהול "אין דרישות לכמות של עובדים, יש פונקציות שצריך למלא" (ע' 233 לתמליל הדיון מיום 3.12.2009). הסבר זה של מר מלמן נתמך בעדותו של מר שטרן (ש' 7 ע' 35 לתמליל הדיון מיום 30.11.2009), ונוכח הוראות הסכמי עמידר והניהול המפורטות לעיל הסבר זה מקובל עליי. מחקירתו של מר ולטמן נמצא שבפועל מועסקים במקבץ הדיור רק: "אם בית", "חצי שומר" ו"איש אחזקה שבא לפי קריאה", ובחקירתו טען מר לוי: "אנחנו מקפידים על הוראות החוזה" (ש' 14 ע' 476 לתמליל הדיון מיום 7.1.2010). בחקירתו העיד מר מלמן שחישוב השכר לעובדי המקבץ נעשה תוך התחשבות בשכר המינימום (ש' 25 ע' 237 לתמליל הדיון מיום 3.12.2009). לפיכך, איני ראה סיבה שלא לקבל את הערכתו של מר מלמן בעניין ההוצאה השנתית הכרוכה בהעסקת עובדים במקבץ הדיור. ב. מר מלמן ומר שטרן העריכו שההוצאה השנתית הכרוכה בהנהלת חשבונות של מקבץ הדיור עומדת על סך של 18,000 ₪. (מר שטרן כלל בהוצאה האמורה גם הוצאות משפטיות). בהתחשב בניסיונם של מומחים אלה ובפעילות הכרוכה בניהול מקבץ הדיור כאמור לעיל, מקובלת עליי הערכה זו. ג. בסעיף 3ב לחוות דעתו, ציין מר שטרן: "הוצאה שנתית בגין ביטוחים הנדרשים למקבץ הדיור על פי מכרז עמידר עומדת על סך של כ - 40,000 ₪". לצד חוות דעת זו צירף מר מלמן לחוות דעתו הצעת ביטוח בסך 3,830$ (16,610 ₪) שהוצעה לתובעת בשנת 2005 (נספח ג). בחקירתו טען מר מלמן כי רכיבי הצעת הביטוח עונים לדרישות הסכם הניהול ועל פי הוראות הסכם הניהול והסכם עמידר לא הייתה לתובעת חובה לערוך ביטוח מבנה או רכוש (ע' 239 לתמליל הדיון מיום 3.12.2009). טענה זו של מר מלמן מקובלת עליי ונראה שההבדל בין חוות הדעת של מר שטרן לבין חוות הדעת של מר מלמן נובעת מכך שלבד מניהול מקבצי דיור מר שטרן הינו גם הבעלים של חלק מהם וכבעלים אפשר שראה צורך לבטח את רכושו. לפיכך, אני מעדיף את חוות דעתו של מר מלמן בעניין ההוצאה הכרוכה בביטוח. ד. בחוות דעתו ציין מר שטרן כי ההוצאה השנתית הכרוכה באחזקת מעליות של שני בניינים בני שמונה קומות עומדת על סך של 36,000 ₪, לצד חוות דעת זו הוגשה חוות דעת מטעם מר מלמן (22,000 ₪) אשר נסמכה על הצעת מחיר מיום 17.3.2005 המתייחסת לארבע מעליות המשרתות 9 תחנות בשני מבנים (נספח ב). בחקירתו העיד מר מלמן (ש' 11 ע' 241 לתמליל הדיון מיום 3.12.2009): "לאורך כל הדרך אני עשיתי השוואות למה שיש אצלי בספרים לבדוק ולבחון את הדברים, זה דומה". משהומצאה הצעת מחיר מטעם גורם מקצועי ונמצא שהיא דומה לנתונים המצויים בידי מר מלמן ביחס למקבצי דיור אותם הוא מלווה כרואה חשבון, ובהתחשב בהתחייבות שנטלה על עצמה באוהאוס "לחדש את המערכות, המכונות..." כאמור לעיל ובעדותו של מר קוטלר (ע' 408 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009), אני מעדיף את חוות דעתו של מר מלמן על פני חוות הדעת של מר שטרן. בחוות דעתו ציין מר מלמן כי אחזקת המעליות במחצית השנה הראשונה כלולה במחיר התקנת המעליות (סעיף 24), ועל כן, יש להפחית את סכום ההוצאה השנתית הכרוכה באזקת מעליות לסך של 21,000 ₪. ה. בחוות דעתו ציין מר שטרן כי ההוצאה השנתית הכרוכה בתחזוקה שוטפת עומדת על 25,000 ₪ ואילו מר מלמן ציין כי ההוצאה האמורה עומדת על 18,000 ₪. בחקירתו של מר מלמן התעוררה מחלוקת באשר להיקף התחזוקה לו התחייבה התובעת בהסכם הניהול, ומר מלמן הסביר כי תחזוקת הדירות הנזכרת בסעיף 7.9.3 להסכם עמידר לרבות תיקון חלונות, מנעולים, דלתות, ארונות, כלים סניטאריים ואינסטלציה, אינה באחריות התובעת, ועל כן לא התחשב בכך בחישוב עלות התחזוקה השוטפת (ע' 252 - 253 לתמליל הדיון מיום 3.12.2009). נוכח המפורט לעיל ביחס להתחייבויות שנטלה על עצמה התובעת, אני סבור שהמטלות הקבועות בסעיף 7.9.3 להסכם עמידר חלות על התובעת, ועל כן, אני מעדיף את חוות דעתו של מר שטרן בעניין ההוצאה הכרוכה בתחזוקה שוטפת. ו. בתצהירו טען מר בן ענת כי במהלך המשא ומתן לכריתת הסכם הניהול ציין בפניו מר קוטלר כי סך השטחים הציבוריים במקבץ הדיור הינו 243 מ"ר ותעריף הארנונה ביחס לשטחים אלה הינו 28.38 ₪ למ"ר לשנה (סעיף 95). לעומתו טען מר קוטלר כי בסמוך למועד חתימת הסכם הניהול העביר למר בן ענת, לפי בקשתו, מסמך המפרט את רשימת השטחים הציבוריים במקבץ הדיור, לפי סיווגים שונים, ובמענה העביר אליו מר בן ענת מסמך בו פורטו עלויות הארנונה לפי מ"ר (נספח יד לתצהירו של קוטלר). כך נקבע בסעיף 10 להסכם הניהול: "הסכם זה ונספחיו מכיל, מגלם וכולל את כל התנאים המוסכמים בין הצדדים. כל ההבטחות, הסכמים בכתב או בעל פה. התחייבויות או מצגים בקשר להסכם זה שניתנו או נעשו על ידי הצדדים לפני כריתת הסכם זה ואשר לא באו לידי ביטוי מפורט בו, אין בהם כדי להוסיף על החיובים והזכויות של הצדדים כקבוע בהסכם זה או הנובעים ממנו, לגרוע מהם או לשנותם". מחקירתו של מר קוטלר עולה כי נספח יד האמור אינו חלק מהסכם הניהול (ש' 11 ע' 408 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009). לפיכך ובהתאם להוראות סעיף 10 להסכם הניהול, איני רואה לנכון ליתן נפקות לנתונים הכלולים בנספח יד האמור. כאמור, באוהאוס לא המציאה נתונים אודות חיובי הארנונה במקבץ הדיור וכך חדלה גם סאמיט. מנגד, תצהירו של מר בן ענת לפיו 50% מהארנונה השנתית של השטחים הציבוריים עמדה על 3,558 ₪ נתמכה בחוות דעתו של מר שטרן לפיה: "הוצאה שנתית בגין ארנונה לשטחים הציבוריים במקבץ הדיור של שני בניינים בני כשמונה קומות עומדת על סך כ - 7,000 ₪". על כן, אני מקבל את האמור בתצהירו של מר בן ענת באשר לשיעור מחצית הארנונה החלה על שטחי הציבור במקבץ הדיור. ז. מר שטרן העריך את ההוצאה השנתית בגין מים וחשמל בהתחשב בגודלו של מקבץ הדיור בסך 25,000 ₪. מר מלמן העריך את ההוצאה האמורה ב - 16,000 ₪ לשנה. מחקירתו של מר מלמן עולה כי בחישוב הוצאות החשמל לא לקח בחשבון הוצאות חשמל הכרוכות בהפעלת מזגנים באולם אותו התחייבה באוהאוס להקים, לתחזק ולצייד במזגנים (סעיף 5.2 להסכם עמידר). מר שטרן לא נחקר על חוות דעתו ביחס להוצאה השנתית בגין מים וחשמל וממילא חוות דעתו בעניין זה לא הופרכה. לפיכך ובהתחשב בכך שמר שטרן עוסק בניהול מקבצי דיור אני מעדיף את חוות דעתו בעניין ההוצאה השנתית בגין חשמל ומים. ח. מר מלמן העריך את ההוצאה השנתית בגין תפעול משרד בסך 9,600 ₪ לפי חישוב של 800 ₪ לחודש. בהתחשב בעיסוקו של מר מלמן אני מעדיף את חוות דעתו זו על פני חוות דעתו של מר שטרן. ט. בחוות דעתו העריך מר שטרן את ההוצאה השנתית בגין תקשורת בסך 12,000 ₪. גם מר מלמן העריך את ההוצאה שנתית האמורה בסך 12,000 ₪ והוסיף סך של 9,000 ₪ בגין שימוש בקווים ליחידות הדיור. לא מצאתי התחייבות של באוהאוס להתקין טלפונים ביחידות הדיור ועל כן, מקובלת עליי חוות דעתו של מר שטרן. י. בחוות דעתו העריך מר שטרן את ההוצאה השנתית הכרוכה באגרות עירייה בסך 7,000 ₪. מר שטרן לא נחקר על כך וממילא הערכתו זו לא הופרכה. לפיכך, אני מקבל את חוות דעתו. יא. בחוות דעתו העריך מר שטרן את ההוצאה השנתית הכרוכה באחזקת אמצעי בטיחות בסך 12,000 ₪. מר שטרן לא נחקר על כך וממילא הערכתו זו לא הופרכה. לפיכך, אני מקבל את חוות דעתו. יב. בחוות דעתו העריך מר שטרן את הוצאות השנתיות שאינן צפויות בסך 30,000 ₪. מר שטרן לא נחקר על כך וממילא הערכה זו לא הופרכה. לפיכך, אני מקבל את חוות דעתו. על פי האמור לעיל סך כל ההוצאה השנתית הצפויה הכרוכה בניהול מקבץ הדיור הינה, 539,768₪ (360,000 + 18,000 + 16,610 + 21,000 + 25,000 + 3,558 + 25,000 + 9,600 + 12,000 + 7,000 + 12,000 + 30,000). 20. כאמור, ההכנסה השנתית מדמי ניהול נקבעה על סך 979,200 ₪ ובקיזוז ההוצאה השנתית שלעיל (539,768 ₪) עמד הריווח השנתי הצפוי לתובעת מדמי ניהול על סך 439,432 ₪. אכן, הריווח השנתי האמור מגלם ריווח מדמי ניהול בשיעור העולה על הריווח המקובל (15%) מניהול מקבצי דיור (סעיף 78 לסיכומי התובעת), אולם, נוכח מסקנתי לפיה דמי הניהול כללו תוספת בגין "הסרת אבן נגף בדרך", נראה כי אילו הייתה התובעת מנהלת את מקבץ הדיור הייתה מרוויחה סכום זה בכל שנה, וכך נקבע. איני מוצא להוסיף לסכום האמור את ההצמדה הקבועה בהסכם הניהול משום שסביר להניח שגם ההוצאות גדלו ו/או יגדלו בהתאמה. התקופה לחישוב אובדן ההכנסות מדמי הניהול 21. על פי הוראות סעיף 4.2 להסכם הניהול, תוקף הסכם הניהול מקביל להסכם עמידר בו נקבע כי תוקף ההסכם ל - 120 חודשים (סעיף 4.1). בסעיף 4.5.1 להסכם עמידר ניתנה לעמידר אופציה להאריך את ההסכם לתקופה נוספת שלא תעלה על - 60 חודשים נוספים, ובסעיף 4.5.3 להסכם נקבע: "מובהר בזה, כי אם תחליט עמידר על מימוש האופציה להארכת החוזה, יהא התשלום בגין המקבץ/יחידות הדיור בהתאם לתוצאות המשא ומתן בין עמידר למארח". כך גם עולה מעדותו של מר קוטלר (ש' 12 ע' 341 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009). מהוראות אלה, נראה כי עמידר ביקשה לחסוך מעצמה צורך לצאת במכרז נוסף ביחס לתקופת האופציה, אולם ביחסים בינה לבין באוהאוס אין אופציה אמיתית אלא רק קביעת אפשרות לניהול משא ומתן בתום תקופת הסכם עמידר, ביחס למשך תקופת הארכת ההסכם והתמורה. בהתחשב בכך, נראה כי בחישוב אובדן ההכנסה אין להוסיף את תקופת האופציה הנטענת על התקופה שנקבעה בסעיף 4.1 בהסכם עמידר, דהיינו 10 שנים. 22. מהעדויות שנשמעו עולה שעמידר החלה בתשלומים על פי הסכם עמידר בפברואר 2005 (ש' 15 ע' 348 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009) ובהתאם להסכם הניהול (סעיף 4.1) החל ממועד זה הייתה התובעת זכאית לדמי ניהול. לפיכך ובהתאם לאמור לעיל, יש לחשב את אובדן ההכנסה החל מפברואר 2005. 23. בסיכומיהם טוענים הנתבעים כי נוכח עקרונות הצפיות והקטנת הנזק, זכאית התובעת לכל היותר לפיצוי בגין אובדן הכנסה במשך שנה אחת (סעיפים 44 - 66). התובעת דוחה את טענות הנתבעים. לטענתה, מדובר בהרחבת חזית אסורה משום שבכתב ההגנה לא טענו הנתבעים שיש להפחית את גובה הפיצוי מכוח עקרון הקטנת הנזק. לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי יש להבחין בין פסקי הדין הנזכרים בסיכומי הנתבעים לבין המקרה כאן ואין לקבל שבאוהאוס אשר הפרה הסכם ארוך טווח תצא נשכרת מקום שלתובעת לא הייתה כל אפשרות ממשית למצוא מקבץ דיור לניהול תמורת דמי הניהול שאמורה הייתה לקבל מבאוהאוס. 24. אכן, לא מצאתי בכתב ההגנה של הנתבעים טענה לעניין חובת התובעת להקטין את נזקיה, וטענה כזו לא עלתה בתצהירו של מר קוטלר או בשלב ההוכחות. בעניין זה ראיתי לנכון להזכיר כי ביום 22.5.2011 הגישו הנתבעים בקשה שנדחתה, בה עתרו להתיר להם להגיש סיכומי תשובה. בבקשה זו, ככל הנראה במענה לטענת התובעת לפיה הטענה בעניין הקטנת הנזק מהווה הרחבת חזית אסורה, טענו הנתבעים כי טענה בעניין הקטנת הנזק נכללה בסעיף 5.4 לפרק "פתח דבר" בתצהירו של קוטלר שזו לשונו: "שבי בוסתן אינה רשאית "לשבת בביתה" עשר שנים ולעתור לרווחי ההסכם, כאילו יצא זה אל הפועל" (שם, סעיף 5). אין למצוא במשפט זה את אשר טוענים הנתבעים, ובוודאי שכך בהתחשב בנטען בסעיף 5.5 לתצהירו של קוטלר, לפיו התובעת כלל לא הייתה צפויה לריווח ממשי מניהול מקבץ הדיור. זאת ועוד. ברישא של סעיף 5 לתצהירו של קוטלר, נכתב: "בעמודים הבאים בתצהירי אראה, בין היתר, כי:" ובהמשך מפורטים סעיפים 5.1 עד 5.5. למרות זאת, לא מצאתי בתצהירו של קוטלר התייחסות או פירוט ביחס לאמור בסעיף 5.4. ועוד. בסיפא של סעיף 5 לבקשת הנתבעים להתיר להם להגיש סיכומי תשובה נטען, כי מר בן ענת נחקר "ארוכות" "באשר לאופן התנהלותה של התובעת, כמו גם התנהלותו שלו, לאחר הפרת החוזה הנטענת", ובהקשר זה הפנו הנתבעים לעמודים 56 - 62 לתמליל הדיון. ברם מעיון בעמודים 56 - 62 לתמליל הדיון מיום 30.11.2009, עולה כי רוב השאלות והתשובות עסקו בפועלו של מר בן ענת קודם לכריתת הסכם הניהול ולאחר מכן, ובפועל נשאלה רק שאלה אחת ביחס לפעילותה של התובעת לאחר שנת 2005 (ש' 21 ע' 60). בתשובה לשאלה זו העיד מר בן ענת שהתובעת לא הייתה פעילה מאז. בחקירה האמורה, לא נשאל מר בן ענת מדוע לא פעלה התובעת להקטנת נזקה ולא היה ניסיון לברר האם היו בידי התובעת אמצעים ו/או אפשרויות סבירות להקטנת נזקה. ממילא בעניינים אלה לא הוצגו בפני ראיות. האיסור להרחיב חזית עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא, ראה פסק הדין בע"א 6799/02 משולם יולזרי ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח'. על כן, ולנוכח האמור לעיל, מקובלת עליי טענת התובעת לפיה טענות הנתבעים בעניין הקטנת הנזק מהווים הרחבת חזית אסורה. 25. אוסיף, כי על פי הוראות סעיף 14 (א) לחוק התרופות, מוטלת על הנפגע חובה למנוע או להקטין את נזקו באמצעים סבירים, אולם הנטל להוכיח שהנפגע יכול היה למנוע את הנזק או להקטינו באמצעים סבירים מוטל על המפר המבקש להפחית את הפיצוי שעליו לשלם לנפגע, ראה פסק הדין בע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ גלי עטרי (שם ע' 259). בסיכומיהם טוענים הנתבעים כי: "התובעת אף לא טענה, קל וחומר לא הוכיחה, כי ניסתה לפעול באיזשהו אופן לאיתור התקשרות חליפית כלשהי, בין בתחום מקבצי הדיור ובין במתן שירותי ניהול" (שם, סעיף 63). בכך, נקלעו הנתבעים לטעות. כאמור נטל ההוכחה בעניין הקטנת הנזק מוטל על הנתבעים ולא על התובעת, ועל כן, אין די בטענה זו של הנתבעים כדי לשלול מהתובעת את הפיצוי לו היא זכאית מכוח הוראות סעיף 10 לחוק התרופות. היה על הנתבעים להתכבד ולהוכיח שיכולה הייתה התובעת בנקיטת אמצעים סבירים להקטין את נזקה, וכזאת לא עשו. 26. עוד אוסיף, כי בפסק הדין בעניין אלוניאל הנזכר בסיכומי הנתבעים, הגביל בית המשפט העליון את משך תקופת חישוב אובדן הריווח לשנה אחת בהתחשב בנסיבות אותו עניין ובין היתר, קיבל את ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא אשר קבע כי "התובעת נמנעה מבדיקה ממשית ויסודית של אפשרות פתיחת מסעדה מחוץ לקניון" (שם, פסקה 9). בענייננו, למעט בכתב הסיכומים, לא טענו הנתבעים להקטנת הנזק וממילא לא נערך בירור ממשי של סוגיה זו, ועל כן, אין באמור בפסק הדין בעניין אלוניאל כדי ללמד על ענייננו. 27. נוכח האמור עד כאן, אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה יש לפצות את התובעת לכל היותר בעד אובדן ריווח של שנה אחת, וקובע כי התובעת זכאית לפיצוי בגין אובדן הכנסה מפברואר 2005 (המועד בו החלה עמידר להעביר תשלום בהתאם להסכם עמידר - ש' 2 ע' 467 לתמליל הדיון מיום 7.1.2010) ובמשך 10 שנים. אובדן הכנסות נוספות 28. בתצהירו טען מר בן ענת, כי התובעת הייתה זכאית להכנסות נוספות ממכירת חבילות צפייה לטלביזיה בכבלים לדיירים, הפעלת מכונות כביסה וייבוש ומתן שירותי טלפון (סעיף 87). בסעיף 27 לתצהיר פירט מר בן ענת את ההכנסות השנתיות הצפויות בכל אחד מרכיבי ההכנסה האמורים: 269,280 ₪ משירותי כבלים, 48,960 ₪ משירותי כביסה ו - 97,920 ₪ משירותי טלפון. בסעיף 98 לתצהיר טוען מר בן ענת כי בנוסף הייתה התובעת צפויה להכנסה חד פעמית בסך 170,000 ₪ מעמלות בגין מכירת ציוד וריהוט לדיירים. 29. על פי הוראות סעיף 2.1.3 להסכם הניהול התחייבה התובעת להפעיל חדר כביסה ורשאית הייתה לגבות דמי שימוש מהדיירים. בסעיף 3.5 להסכם הניהול, נקבע: "ההכנסות וההוצאות של המנהל הקשורות למתן שירותי טלוויזיה בכבלים, תקשורת טלפונית ושימוש במתקני כביסה לאורחי מקבץ הדיור יהיו על חשבונו של המנהל ובאחריותו והיזם לא יידרש לשאת בחלק כלשהו בהוצאות ולא יהיה זכאי לכל חלק מההכנסות בגינם באם יהיו כאלה". נוכח הוראות אלה, נראה כי התובעת הייתה רשאית להעניק לדיירי מקבץ הדיור שירותי כביסה, טלוויזיה בכבלים וטלפון ולגבות דמי שירות או עמלה בגין השירותים האמורים. 30. בחוות דעתו העריך מר מלמן את ההכנסה מהפעלת מכונות כביסה וייבוש לשירות דיירי מקבץ הדיור בסך של 48,96 ₪ לפי ממוצע של ארבע הפעלות חודשיות לדייר במחיר של 5 ₪ להפעלה. בצד הכנסה זו העריך מר מלמן את ההוצאה השנתית הכרוכה בהפעלת מכונות כביסה בסך 19,584 ₪. בחוות דעת זו לא מצאתי התייחסות לעלות רכישת מכונות הכביסה. בחקירתו הודה מר מלמן שהדיירים במקבץ הדיור רשאים היו להתקין מכונת כביסה בדירתם (ש' 16 ע' 216 לתמליל הדיון מיום 3.12.2009). עם זאת, טען כי על פי הנתונים המצויים בידיו ממקבצי דיור אחרים רוב הדיירים לא רוכשים מכונות כביסה ומשתמשים בשירותי הכביסה הציבוריים יותר מ - 4 פעמים בחודש (שם, ע' 216). בתצהירו מיום 28.8.2008 הצהיר מר לוי כי "במקבץ הדיור מאוכלסות כיום כ - 101 דירות בלבד, דהיינו כמחצית מתכולתו, וזו תמונת המצב מאז החל איכלוסו בחודש דצמבר 2007". בחקירתו הנגדית לבא כח באוהאוס העיד מר לוי כי סאמיט גובה 2.5 ₪ להפעלה יחידה של מכונת הכביסה הציבורית (ש' 17 ע' 474 לתמליל הדיון מיום 7.1.2010) אולם בחקירה נגדית לבא כח התובעתה הודה כי סאמיט גובה 5 ₪ להפעלה יחידה של מכונת כביסה (שם, ש' 5 ע' 475). נוכח כל אלה, נראה כי בשנים 205 - 2007 לא צפויה הייתה התובעת להרוויח ממתן שירותי כביסה, ובשנים 2008 ואילך נכון יהיה להעריך את הריווח השנתי ממתן שירותי כביסה בסך של 10,000 ₪ (48,960 - 19,584 X 34%). 31. בחוות דעתו העריך מר מלמן את ההכנסה ממתן שירותי טלפון לדיירי מקבץ הדיור בסך של 61,200 ₪ לשנה לפי חישוב של 25 ₪ ליחידה לחודש כדמי שימוש חודשיים קבועים. בחקירתו העיד מר לוי כי הריווח ממתן שירותי טלפון (ספק משנה) היה זניח וסאמיט בחרה שלא להתעסק בכך (ש' 23 ע' 474 לתמליל הדיון מיום 7.1.2010). לפיכך ונוכח האמור לעיל ביחס להיקף איכלוס מקבץ הדיור, נראה כי אין מקום להתחשב ברכיב זה בחישוב אובדן ההכנסה של התובעת. 32. בחוות דעתו העריך מר מלמן את ההכנסה ממכירת חבילות צפייה בכבלים בסך 269,280 ₪ לשנה לפי חישוב של הכנסה ממוצעת של 110 ₪ ליחידה לחודש. בחקירתו הנגדית הודה מר קוטלר שקודם להעברת זכויות באוהאוס לסאמיט, ניהל משא ומתן עם חברת הכבלים ערוצי זהב ואף סיכם איתה את המחיר לחיבור כל אחד מדיירי מקבץ הדיור לכבלים, ומחיר זה עמד על כ - 50% מהמחיר הרגיל (ש' 17 ע' 329 ו -ש' 14 ע' 333 לתמליל הדיון מיום 7.12.2009). מר לוי התייחס להכנסות סאמיט מחיבור דיירי מקבץ הדיור לכבלים, וכך העיד (ש' 12 ע' 467 לתמליל הדיון מיום 7.1.2010): "ת: אני לא זוכר את המספרים המדויקים, אני חושב שהמדובר ב, כל נושא הכבלים הוא איזשהוא מרכז רווח שולי בפעילות הזאת של ניהול מקבצים, זה מניב ריווח שלדעתי בערך משהו כמו 100 אלף שקל בשנה" בהמשך חקירתו הודה מר לוי שרוב הדיירים במקבץ הדיור רכשו חבילות כבלים (שם, ש' 21 ע' 468). מר לוי לא טרח להמציא ראיות להוכחת גרסתו ותחשיביו של מר מלמן ביחס לריווח שהיה צפוי לתובעת מחיבור כל דייר לכבלים, לא הופרך (ע' 220 - 231 לתמליל הדיון מיום 3.12.2009), ואף נתמך בחוות דעתו של מר שטרן אשר העריך את הריווח מחיבור 200 יחידות דיור לכבלים בסך 345,00 ₪ לשנה. נוכח כל אלה ובהתחשב בהיקף אכלוס מקבץ הדיור כמפורט לעיל, נראה כי בין השנים 2005 - 2007 לא צפויה הייתה התובעתה להרוויח מחיבור דיירי מקבץ הדיור לכבלים, ומשנת 2008 ואילך הייתה צפויה להרוויח 198,000 ₪ בשנה (110 ₪ X 150 יחידות דיור X 12 חודש). 33. טענות התובעת בעניין הריווח החד פעמי שנמנע ממנה מעמלות תיווך בגין רכישת ציוד ומוצרי חשמל (סעיפים 112 - 115 לסיכומים) אינם מקובלות עליי. אכלוס מקבץ הדיור באופן חלקי נעשה רק בשנת 2007 ולא ברור כלל שדיירי מקבץ הדיור שרשאים לרכוש מוצרים בכל מקום וללא הגבלה היו רוכשים מוצרים דווקא מספקים שהיו מתקשרים עם התובעת. בסיכומיה סומכת התובעת על חוות דעתו של מר מלמן, אלא שלא מצאתי בחוות הדעת הסבר לסכומים הנקובים בעניין ההכנסה החד פעמית. סיכום 34. מהאמור עד כאן, עולה כי עקב הפרת הסכם הניהול על ידי באוהאוס נגרם לתובעת נזק כספי מאובדן הכנסה כמפורט להלן: א. אובדן ריווח מדמי ניהול 1. 3,076,024 ₪ (439,432 ₪ ריווח שנתי X 7 שנים שחלפו מתחילת ביצוע הסכם עמידר) בצירוף הצמדה וריבית מיום 31.8.2008 (אמצע התקופה). 2. 1,318,296 ₪ (439,432 ₪ ריווח שנתי X 3 שנים שנותרו עד לסיום ההתקשרות) סכום זה יהוון ליום התשלום. 3. לסכומים שישולמו על פי האמור בסעיפים 1 ו - 2 שלעיל יצורף מע"מ כדין. ב אובדן ריווח ממתן שירותי כביסה וחיבור לכבלים 1. 40,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 1.1.2009 (10,000X 4 שנים), הנזק שנגרם לתובעת מאי מתן שירותי כביסה עד ליום 31.12.2011. 2. 30,000 ₪ (10,000 ₪ X 3 שנים) הנזק שייגרם לתובעת מאי מתן שירותי כביסה עד לסיום ההתקשרות. סכום זה יהוון ליום התשלום. 3. 792,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 1.1.2009 (198,000X 4 שנים) הנזק שנגרם לתובעת מאי חיבור דיירי מקבץ הדיור לכבלים עד ליום 31.12.2011. 4. 594,000 ₪ (198,000X 3שנים) הנזק שייגרם לתובעת מאי חיבור דיירי מקבץ הדיור לכבלים עד לסיום ההתקשרות) סכום זה יהוון ליום התשלום. גרם הפרת-חוזה 35. סעיף 62 לפקודת הנזיקין, קובע: "גרם הפרת חוזה שלא כדין (א) מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק-ממון" סאמיט, מר קוטלר ומר וינברגר ידעו שבאוהאוס הייתה קשורה עם התובעת בהסכם לפיו נמסר ניהול מקבץ הדיור לתובעת, ואילו היו נמנעים מלהתקשר עם באוהאוס בהסכם השולל את זכותה של התובעת לנהל את מקבץ הדיור, לא הייתה באוהאוס מפרה את ההסכם. להתקשרות בהסכם סאמיט במתכונת בו בחרו הצדדים להתקשר מרצונם תוך מתן התחייבות לשיפוי סאמיט (מוצג ת/7), לא מצאתי צידוק, ועל כן, ובהתאם להוראות סעיף 62 לפקודת הנזיקין, אני סבור שעל סאמיט, מר קוטלר ומר וינברגר לפצות את התובעת בעד נזקיה כמפורט לעיל. יצוין, כי בסיכומי הנתבעים לא הייתה התייחסות לעניין אחריותם האישית של מר קוטלר ומר וינברגר. סוף דבר אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הנקובים בסעיף 34 כאמור לעיל. תשלומים יעשו כנגד חשבוניות כדין וינוכה מס במקור כמתחייב בדין אלא אם תמציא התובעת אישור בדבר ניכוי במקור בשיעור אחר. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת את הוצאות המשפט בסך 10,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 120,000 ₪. חוזהמכרזהסכם ניהול