לפנינו תביעתו של התובע כנגד הנתבעת, עיריית תל אביב-יפו [להלן: "העירייה" או "הנתבעת"], לסעד הצהרתי ולתשלום תנאי שכר והטבות בהתאם להסכם מקומי שנחתם בין הנתבעת לארגון העובדים שלה, אשר העניק תנאי שכר מיטיבים לעובדים ותיקים המועסקים באגף המחשוב [להלן: "הסכם האוטומציה"]. לטענת התובע, זכאותו לתנאים המיטיבים מכוח הסכם האוטומציה מקורה בהבטחה שניתנה לו על ידי העירייה עם מעברו לתפקיד של רכז מחשוב, ולחלופין - בשל עמידתו בתנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי שנחתם בין ההסתדרות לבין המרכז לשלטון מקומי בישראל בדבר חריגות שכר ל"עובדים ותיקים" המקודמים "קידום אחד נוסף", כהגדרת ההסכם [להלן: "הסכם 99" או "הסכם חריגות השכר"]. כמו כן טוען התובע, כי הוא מופלה לרעה ביחס לעובדים קבועים אחרים באגף המחשוב, בהיותו העובד היחידי שהינו ותיק וקבוע, ואינו מקבל את תנאי הסכם האוטומציה. מנגד, טוענת העירייה, כי לא ניתנה לתובע כל הבטחה שלטונית מחייבת ואכיפה לקבלת תנאי הסכם האוטומציה; כי התובע אינו עומד בתנאי הסכם 99' מאחר וכבר קודם "קידום אחד נוסף" טרם קידומו לתפקיד רכז מחשוב; ובכל מקרה - התפקיד אליו קודם באגף המחשוב אינו עומד בתנאי הסכם 99' משלא היה קיים בתקן בעת חתימת הסכם 99', ומשלא מילא אותו בפועל "עובד ותיק" במועד החתימה על ההסכם. עוד מוסיפה העירייה, כי לא ניתן להעניק לתובע את תנאי הסכם האוטומציה לאור עמדת משרד האוצר לפיה מדובר בהסכם שכר חורג, שיושם על עובדים ספציפיים בלבד. לחלופין, נטען על ידי העירייה, כי אף אם תיקבע זכאותו של התובע לתנאי הסכם האוטומציה, אזי שגה התובע בחישוב הזכויות הכספיות המגיעות לו מכוחו. על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובא בפנינו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת- התובע עובד בעירייה החל מיום 15.4.88, והינו במעמד של עובד קבוע החל מיום 1.12.90. התובע החל את עבודתו כמפקח בסיירת הפיקוח שבאגף הפיקוח בעירייה, וביום 1.12.93 קודם לתפקיד ראש חוליה בסיירת הפיקוח. שכרו של התובע במסגרת תפקידו כראש חוליה בסיירת הפיקוח כלל גם 37.5 שעות נוספות גלובליות [שנ"ג], ותוספת אחוזית של 75%. בחודש ינואר 1997 הועבר התובע לתפקיד ראש חוליה במרחב מרכז שבאגף הפיקוח, ובחודש ינואר 2000 הועבר לתפקיד ראש חוליה במרחב דרום [להלן: "ראש חוליה ביחידת מרחבים"]. שכרו של התובע כראש חוליה ביחידת מרחבים כלל גם 37.5 שנ"ג ותוספת אחוזית של כ- 60%. ביום 1.4.01, לאחר תקופה של היעדרות מהעבודה מפאת תאונת דרכים, ושיבוץ זמני במדור פיקוח חנייה עד להחלמה מלאה, הוצב התובע בתפקיד ראש חוליה ביחידת הגרירות באגף הפיקוח. שכרו של התובע בתפקיד זה כלל 37.5 שנ"ג ותוספת אחוזית של כ- 75%. ביום 18.8.02, לאחר שרכש השכלה בתחום המחשוב, מונה התובע לתפקיד רכז מחשוב במינהל החינוך בעירייה, ובתפקיד זה הוא מכהן עד היום [בהתאם למכרז מיום 15.12.03, ולאחר שעמד בהצלחה בתקופת הניסיון]. כשעבר התובע מתפקידו כראש חוליה ביחידת הגרירות לתפקידו כרכז מחשוב הופחתו שכר היסוד והתוספות ששולמו לו, מחמת טעות, אולם בחודש דצמבר 2006 תיקנה העירייה את טעותה ושילמה לתובע סך של 145,497.81 ₪ (ברוטו), בגין ההפרשים בין שכר היסוד והתוספות הפנסיוניות במסגרת תפקידו של התובע כראש חוליה ביחידת הגרירות, לבין שכרו כפי ששולם לאחר שחדל לבצע תפקיד זה. ממועד זה ואילך, משולם לתובע שכר הכולל את שכר היסוד והתוספות ששולמו לו במסגרת תפקידו כראש חוליה ביחידת הגרירות. ביום 11.4.07 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו, וביום 12.8.07 הגישה העירייה את תצהיריהם של מר שם-טוב קלוו, מנהל מרחב מזרח באגף הפיקוח [להלן: "מר קלוו"] , ומר אבי רוטשילד, מנהל מחלקת תשלומים בעירייה [להלן: "מר רוטשילד" או "מנהל מת"ש"], כתצהירי עדות ראשית מטעמה. ביום 20.12.07 העיד התובע בפני בית הדין, וכן מר דורון חדד, סגן בכיר באגף הפיקוח בעירייה, שהובא מטעמו, ושני עדיה של הנתבעת, מר קלוו ומר רוטשילד [להלן: "דיון ההוכחות הראשון"]. ביום 17.2.08 הוגשו סיכומי התובע, אולם ביום 26.3.08 הגישה העירייה בקשה להתיר צירוף ראיה חדשה - תצהירו של מר אבינועם מצובע, סגן מנהל אגף מש"א בעירייה [להלן: "מר מצובע" או "סגן מנהל מש"א"]. בהחלטת בית הדין מיום 19.5.08 הותר לעירייה להגיש את תצהירו של מר מצובע חרף האיחור בהגשתו, ובעקבות כך הגיש התובע בקשה להגשת תצהיר משלים מטעמו, ולהזמנת שני עדים נוספים - מר אבי זוהר, מנהל משאבי אנוש וארגון במינהל החינוך [להלן: "מר זוהר" או "מנהל מש"א במינהל חינוך"], ומר ערן שטרן, עובד במינהל המחשוב. בדיון תזכורת שהתקיים בפני בית הדין ביום 29.6.08 טענה העירייה, כי בידיה טענות חדשות נוספות הנתמכות בעדויות שטרם הובאו. לבקשתה, הותר לה להגיש כתב הגנה מתוקן ותצהירים נוספים התומכים בטענותיה החדשות, ובמקביל הותר לתובע להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה המתוקן, וכן תצהירים ו/או בקשה להזמנת עדים נוספים המתייחסים לטענות אלה. כן נקבע, כי עם קבלת החומר במלואו יועבר התיק לממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר [להלן: "הממונה על השכר"], אשר יודיע האם הוא מבקש להצטרף כצד להליך. ביום 29.7.08 הגישה העירייה כתב הגנה מתוקן מטעמה, וכן את תצהיריהם של מר רון שני, לשעבר מנהל המחלקה למחשוב ומידע ביחידה לתכנון הערכה ובקרה במינהל החינוך [להלן: "מר שני" או "מנהל מחלקת המחשוב במינהל חינוך"]; מר איציק בן דוד, לשעבר רכז מחשוב במינהל החינוך [להלן: "מר בן דוד"]; ומר זוהר, שהזמנתו לעדות נתבקשה כבר על ידי התובע. ביום 1.10.09 התקבלה עמדת הממונה על השכר שעניינה, בתמצית, כי ההליך דנן אינו מצריך את צירופו מאחר והוא נסוב, בעיקרו, על מחלוקות עובדתיות שאין בידי הממונה על השכר להביע עמדה לגביהן, ואילו השאלות המשפטיות המתעוררות בו הוכרעו זה מכבד בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה [להלן: "עמדת הממונה על השכר"]. ביום 2.11.09 התקיים דיון הוכחות נוסף בפני בית הדין, במסגרתו העידו התובע [על תצהירו המשלים], מר שטרן שהובא מטעמו, וכן עדי הנתבעת - מר זוהר, מר שני, מר מצובע ומר בן דוד [להלן: "דיון ההוכחות השני"]. האם קיבל התובע הבטחה שלטונית מחייבת לקבלת תנאי הסכם האוטומציה? התובע טוען, כאמור, כי הוא זכאי להטבות מכוח הסכם האוטומציה לאור הבטחה שניתנה לו, עם מעברו לתפקיד רכז מחשוב במינהל החינוך בעירייה [סעיפים 4, 119- 132 לסיכומי התובע]. נקדים ונאמר, כי לא שוכנענו שניתנה לתובע הבטחה כלשהי לקבלת תנאי הסכם האוטומציה, אלא התרשמנו כי הובטח לתובע ששכרו לא ייפגע במעבר מאגף הפיקוח לאגף המחשוב [בבחינת 'אין מפחיתין'], וכי תקוותו לקבלת תנאי הסכם האוטומציה מבוססת על המלצותיהם של בעלי תפקידים שונים בעירייה, אשר אינן עולות כדי הבטחה שלטונית מחייבת. כך, התובע מבסס את טענתו בדבר הבטחה שלטונית מחייבת, בין השאר, על שלושה מכתבים שצורפו לתצהירו, כדלקמן: מכתבה של מנהלת מחלקת מערכות מידע למ"מ מנהל אגף המחשוב מיום 15.11.04, בו היא ממליצה להעניק לו מינוי של קבע בתפקיד לאחר שעמד בהצלחה בתקופת הניסיון, וכן "ממליצה בחום על העברתו ל'הסכם האוטומציה'" [ת/8 לתצהיר התובע]; מכתבו של מר משה שחר, מנהל אגף המחשוב דאז, למנהל מש"א במינהל חינוך, בו הוא כותב כי "יש לוודא שאין פגיעה בשכרו [של התובע] עד אישור מעבר לדירוג אוטומציה כפוף לפעילות מול אגף משאבי אנוש (אין מפחיתין)" [נספח ת/12 לתצהיר התובע]. התובע התייחס למכתב זה בסעיף 37 לתצהירו, באומרו: "בטרם קליטתי לתפקיד רכז מחשוב הובטח לי כי שכרי לא ייפגע כתנאי להעברתי מאגף הפיקוח לאגף המחשוב. על כן התחייב מר משה שחר מנהל אגף המחשוב דאז, כי לא תהיה כל פגיעה בשכרי עד לאישור העברתי ל"הסכם האוטומציה" כפי שמקבלים שאר עובדי האגף הקבועים". מכתבו של מר שחר לסמנכ"ל מש"א ומינהל, בו הוא מבקש את טיפולו בנושא שכרם של מספר עובדים, ובהתייחס לתובע מציין כי המלצתו לסטטוס שכרו של התובע הינה לשכר אוטומציה [נספח ת/19 לתצהיר התובע]. לטעמנו, ממסמכים אלה עולה דווקא, כי העברתו של התובע ל"דירוג אוטומציה" וקבלת שכר בהתאם, לא היתה מובטחת, ועל כן נדרשו המלצות של גורמים שונים בעירייה בניסיון לקדמה [זמן רב לאחר שכבר עבר לאגף המחשוב]. כן עולה, כי העברה זו היתה מותנית מלכתחילה באישור ובפעילות מצד אגף משאבי אנוש בעירייה, ובכלל זה, בחינת עמידתו של התובע בתנאים המזכים עובד ותיק בתנאי הסכם האוטומציה. למעשה, התרשמנו, כי בעת המעבר לתפקיד של רכז מחשוב הובטח לתובע כי שכרו ערב המעבר לא ייפגע [כתוצאה מביטול התוספות הצמודות לתפקידו באגף הפיקוח], וכי במקביל, יוחל בתהליך של אישור מעבר לדירוג האוטומציה, בכפוף לכללים הקבועים לכך בעירייה. מסקנה זו נתמכת גם בעדויותיו של התובע, שהודה כי ההבטחה לקבלת תנאי הסכם האוטומציה לא ניתנה לו אישית, וכי התנאי שלו למעבר לאגף המחשוב היה ששכרו לא ייפגע כתוצאה מן המעבר והפסד התוספות הנלוות ששולמו לו באגף הפיקוח, בעוד שזכאותו הנטענת לתנאי הסכם האוטומציה נובעת ממסקנתו האישית כי יקבל תנאי שכר זהים לאלה של מר בן דוד. כך: "ש. אני מפנה אותך לסעיף 37 לתצהירך, אתה כותב ומדגיש שהובטח לך ששכרך לא ייפגע... תסכים איתי שלא הובטח לך שתקבל את תנאי הסכם האוטומציה? ת. לא הובטח לי אישית ואני אפרט. אבל בשיחה שערכתי עם ליאור הרמתי באגף הפיקוח נאמר שיוחנן דן דורש התחייבות אישית ששכרי לא ייפגע ויהיה זהה לזה של יצחק בן דוד. ש. יש פה שני דברים שונים, יש שכרי לא יפגע ויש הסכם האוטומציה, מה הבטיחו לך? גם כך וגם כך הוא נפגע. אישית הוא לא הבטיח לי, הוא הבטיח ליוחנן דן ששכרי לא ייפגע והוא יושווה לשכרו של בן דוד. בן דוד קיבל אוטומציה" [עדות התובע, 20.12.07, עמ' 8 ש' 26 - עמ' 9 ש' 7] ועוד: "ת. לאחר שאני מעיין, לא, סוכם מראש עוד בטרם המעבר, ואני חוזר למסמכים שצירפנו לבית הדין כי התנאי שלי למעבר הוא שאני לא אפגע, מאחר ואני מכיר את איציק בן דוד, ולא הכרתי אף אדם אחר במנהל חינוך או אגף מחשוב, או בבנין, ידענו שלאיציק בן דוד יש שכר אוטומציה ושמועות עוברות יפה. ומאחר וידעתי שהתנאי שלי למעבר שאקבל אוטומציה, זה תנאי שהצבנו אני ויוחנן דן שהציג את זה בשמי. שהתנאי שלי למעבר שאני אקבל את האוטומציה, כי אני מפסיד את כל התוספות הנלוות שהיו לי באגף הפיקוח. ... ש. צירפת הרבה מסמכים, באיזה מסמך כתוב שאתה מתנה את המעבר בהסכם אוטומציה? ת. אני לא צריך להפנות, לא צריך לבוא ולהגיד אני מתנה, ברגע שאני מתנה את המעבר שלי בזה שאני מחליף את איציק בן דוד, ואם הוא מקבל שכר אוטומציה, אני לא צריך לכתוב את זה ואני זכאי לזה מכוח קידום אחד נוסף." [עדות התובע, 2.11.09, עמ' 7 ש' 15 - עמ' 8 ש' 7] מסקנתנו, אפוא, הינה, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח קיומה של הבטחה לקבלת תנאי הסכם האוטומציה עם מעברו לתפקיד רכז מחשוב. משזו מסקנתנו, מתייתר כמובן הצורך לדון בטענותיה הנוספות של העירייה, בדבר היעדר תוקף משפטי מחייב של ההבטחה הנטענת, וקיומו של צידוק חוקי לשנותה או לבטלה. האם זכאי התובע לתנאי הסכם האוטומציה מכוח הוראות הסכם 99'? התובע טוען, לחלופין, כי אף בהיעדר קיומה של הבטחה שלטונית מחייבת, זכאי הוא לתנאי הסכם האוטומציה בשל עמידתו בתנאים הקבועים בהסכם 99', בדבר חריגות שכר ל"עובדים ותיקים" המקודמים "קידום אחד נוסף". מנגד כאמור, טוענת העירייה, כי התובע אינו עומד בתנאי הסכם 99' מאחר וכבר קודם "קידום אחד נוסף" טרם קידומו לתפקיד רכז מחשוב, ובכל מקרה - התפקיד אליו קודם באגף המחשוב אינו עומד בתנאי הסכם 99', משלא היה קיים בתקן בעת החתימה על ההסכם, ומשלא מילא אותו בפועל "עובד ותיק" במועד החתימה על ההסכם. מדובר, למעשה, בתנאים מצטברים שמקורם בסעיף 6 להסכם 99' ובפרשנות שניתנה לסעיף זה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין אקווה [ע"ע 98/06 מדינת ישראל הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר נ' שלמה אקווה ו- 7אח' (לא פורסם), ניתן ביום 19.3.07, להלן: "הלכת אקווה"]. וכך קובע סעיף 6 להסכם: "6. קידום אחד נוסף 6.1 עובדים ותיקים אשר יקודמו בתפקיד ו/או יועברו לתפקיד אחר, יהיו זכאים, לכל התנאים והזכויות הנובעים מההסכמים המקומיים, כפי שיושמו ערב חתימת ההסכם וכעדכונם בהתאם להסכמים כאמור על עובדים ותיקים באותם התפקידים, ואולם הוראה זו תחול על קידום ו/או מעבר בתפקיד פעם אחת בלבד. למען הסר ספק מובהר כי הוראות סעיפים 5 ו - 8 יחולו לגבי עובד כאמור. למען הסר ספק מובהר כי זכאות כאמור תהיה רק לגבי עובדים ותיקים שאינם בעלי שכר גבוה וכל עוד אינם בעלי שכר גבוה. 6.2 כל קידום או מעבר בתפקיד לפי סעיף 6.1 מותנה במשלוח הודעה על כך לממונה" טרם נבחן התקיימותם של תנאי הסעיף בעניינו של התובע נזכיר, כי הסכם 99' מושתת על הנורמות שנקבעו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 1985, ונועד, ככלל, להסדיר במסגרת הדין את חריגות השכר שנפוצו בקרב המעסיקים, ובכללם, הרשויות המקומיות. הסכם 99' מגדיר את האסור והמותר בנושא חריגות השכר, וקובע מנגנון לאישרור הטבות שכר חורגות שניתנו בעבר, ואישור חריגות שכר ממועד חתימת ההסכם ואילך. במסגרת זו, מבחין ההסכם בין "עובדים ותיקים" שהוגדרו כ"עובדים אשר בתום חודש ממועד חתימת ההסכם מועסקים אצל המעסיקים עליהם חל ההסכם", לבין "עובדים חדשים", שהוגדרו כ"עובדים שנקלטו לעבודה אצל המעסיקים עליהם חל הסכם זה לאחר חודש ממועד חתימת ההסכם" [סעיף 2 להסכם 99']. בענייננו אין מחלוקת, כי התובע הינו "עובד ותיק" כהגדרת הסכם 99', ועל כן יש לבחון את התקיימותם של יתר התנאים הקבועים בסעיף 6 להסכם, כדלקמן - א. האם קידומו של התובע לתפקיד רכז מחשוב מהווה "קידום אחד נוסף"? אין מחלוקת בין הצדדים, כי העברתו של התובע לתפקיד רכז מחשוב במינהל החינוך בעירייה מהווה קידום. המחלוקת נעוצה בשאלה, האם היה זה הקידום הראשון שקודם התובע לאחר המועד הקובע הנקוב בהסכם 99' - 31.8.98, או שמא יש לראות כבר בהעברתו מתפקיד ראש חוליה ביחידת מרחבים לתפקידו כראש חוליה ביחידת הגרירות כקידום בתפקיד, שאז מיצה התובע את זכותו במסגרת "קידום אחד נוסף" מכוח סעיף 6 להסכם 99', ואינו זכאי לתחולת תנאי האוטומציה על העסקתו. לטענת העירייה, העברת התובע לתפקיד ראש חוליה ביחידת הגרירות בחודש 4/2001 היוותה קידום ביחס לתפקידו כראש חוליה ביחידת מרחבים, וזאת, בתמצית, מן הטעמים הבאים: יחידת המרחבים ויחידת הגרירות היוו בתקופה הרלוונטית לתביעה שתי יחידות שונות ומופרדות, הן מבחינה ארגונית- ניהולית והן מבחינה מקצועית, היו ממוקמות באתרים שונים ומרוחקים זה מזה, והתובע נדרש לבצע תפקידים שונים בכל אחת מהן, כשהעבודה ביחידת הגרירות אופיינה בהתמודדות קשה יותר מול לקוחות, ובכמות תקיפות גבוהה יותר [סעיפים 45- 55 לסיכומי העירייה, והעדויות שהובאו שם]; תוספות השכר הצמודות לתפקיד ראש חוליה ביחידת הגרירות גבוהות יותר מאשר אלה הצמודות לתפקיד ראש חוליה ביחידת מרחבים, והתובע אכן קיבל תוספות גבוהות אלה בעת המעבר. ברור, כי אלמלא היתה העברתו של התובע ליחידת הגרירות נחשבת לקידום כהגדרת סעיף 6 להסכם 99', אזי לא היתה העירייה רשאית לשלם לתובע את התוספות המוגדלות מאחר ומדובר בתוספות שלא שולמו לתובע במועד הקובע בהסכם [31.8.98]. כמו כן, בהתאם לסעיף 6 להסכם 99', על מנת ליתן תוספות מקומיות אין הכרח כי העובד יקודם בקידום היררכי, אלא די בכך שיועבר לתפקיד אחר, אשר העובד שמילא אותו קודם לכן קיבל במסגרתו תוספות שכר מקומיות גבוהות יותר. מנגד, טוען התובע, כי המעבר לתפקיד רכז מחשוב במינהל החינוך היה קידומו הראשון כהגדרת הסכם 99', ואילו המעבר מתפקיד ראש חוליה ביחידת מרחבים לתפקיד ראש חוליה ביחידת הגרירות בוצע כחלק מרוטציה שגרתית באגף הפיקוח, במסגרתה מועברים עובדי האגף מיחידה ליחידה מדי מספר שנים, מבלי שיהא בכך קידום כלשהו. בהקשר זה, מוסיף התובע, כי תוספת השכר ששולמה לו במעברו ליחידת המרחבים [75% במקום 60%], שולמה כחלק מן התוספות הצמודות לתפקיד זה [37.5 שנ"ג+75%], וכי אף בתפקידו כמפקח בסיירת באגף הפיקוח, אותו ביצע שנים קודם לכן, קיבל תוספות בשיעור זהה, מתוקף היותן צמודות לתפקיד. הכרעה - לאחר שבחנו את טענות הצדדים וחומר הראיות שהובא בפנינו אנו קובעים, כי אין לראות בהעברתו של התובע לתפקיד ראש חוליה ביחידת הגרירות כקידום בתפקיד, ועל כן אין לומר כי מיצה במועד זה את זכותו מכוח סעיף 6 להסכם 99' [בדבר "קידום אחד נוסף"]. התובע מונה לתפקיד ראש חוליה ביחידת הגרירות בחודש 4/2001, עם החלמתו המלאה מפציעתו. קודם לפציעתו, שימש התובע כראש חוליה בסיירת הפיקוח באגף הפיקוח [לאחר שקודם מתפקיד מפקח בסיירת הפיקוח], ולאחר מכן הועבר לתפקיד ראש חוליה ביחידת מרחבים באגף הפיקוח [תחילה במרחב מרכז ובהמשך במרחב דרום]. אין מחלוקת, כי העברות אלה של התובע בתפקידו כראש חוליה לא היוו קידום, והטענה בדבר קידום נטענת על ידי העירייה אך בנוגע להעברת התובע לתפקיד ראש חוליה ביחידת הגרירות. יחד עם זאת, בכל העברותיו של התובע כראש חוליה, לרבות העברתו ליחידת הגרירות, לא ניתנו לתובע כתבי מינוי כלשהם, וזאת - בניגוד לכתבי המינוי שניתנו לתובע בעת קידומו מתפקיד מפקח לתפקיד ראש חוליה בסיירת הפיקוח בחודש 12/1993, ובעת קידומו מתפקיד ראש חוליה באגף הפיקוח לתפקיד רכז מחשוב במינהל החינוך בחודש 8/2002 [נספחים ת/1 ו- ת/8 לתצהיר התובע]. כמו כן, בסיכום ראיון שנערך עם התובע טרם העברתו ליחידת הגרירות נכתב, כי העברתו לתפקיד זה נובעת מ"מצוקת כ"א בגרירה", ולא עולה ממנו כי מדובר בקידום כלשהו [סיכום ראיון מיום 29.3.01, נספח ת/6 לתצהיר התובע]. זאת ועוד: מן הראיות והעדויות שהובאו בפנינו השתכנענו בקיומה של 'מעין רוטציה' באגף הפיקוח, במסגרתה מועברים פקחים מיחידה ליחידה מדי מספר שנים, כאמור בעדותו של סגן בכיר באגף הפיקוח, מר חדד, כדלקמן: "ת. ...כל כמה שנים עוברים פקחים מיחידה ליחידה, יכול להיות שזה יהיה תוך פרק זמן קצר מכמה שנים. בערך כל שנתיים שלוש יש מעברים. זו החלטה ניהולית. העובדים חותמים על מסמך שהעירייה רשאית להעביר אותם למקומות על פי הצרכים. ש. יש מצב שעובד יסרב לעבור? ת. אין מצב כזה. ש. למה מבצעים את הרוטציה הזאת? ת. מאופי הפעילות שלנו, לרבות חשיפה לציבור והממשקים היומיומיים ואופי התפקיד, הנחית העבודה קובעת שהרוטציה מונעת מקרים של מים באושים, וגם מבחינת הפקח להחליף מקום זה טוב ומשפר." [פרוט' 20.12.07, עמ' 13 ש 2-13] וראה גם בעדותו של מר קלוו: "ש. נכון שבאגף פיקוח יש רוטציה בין היחידות? ת. נכון, מתי שההנהלה מחליטה. גם המנהלים וגם עובדים עוברים מיחידה ליחידה. לשאלתך אפשר להגיד לא אבל זה לא יעזור." [פרוט' 20.12.07, עמ' 17 ש' 26-28] וראה עוד במזכר מיום 13.3.01 בעניינו של התובע, אשר הופנה לגב' ליאור רמתי, הממונה על מנהל משק וכח אדם באגף הפיקוח, לפיו התובע כשיר לשוב לעבודה רגילה בתפקידו כראש חוליה לאחר פציעתו, ובתגובה נכתב על גבי אותו מזכר: "יופי שהחלים, בהתאם לרוטציה להעבירו לגרירות מ- 1.4.01" [נספח ת/7 לתצהיר התובע]. עדויות וראיות אלה מתיישבות אף עם הנעשה בעניינו של התובע, אשר הועבר, כמפורט לעיל, בין יחידות שונות באגף הפיקוח במסגרת תפקידו כראש חוליה, וכן עם העובדה המוסכמת כי בשלב מאוחר יותר בוטלה ההבחנה בין היחידות השונות, ואגף הפיקוח מחולק כיום לחמישה מרחבים, בהם מועסקים פקחים רב תכליתיים, הפועלים בכל תחומי העיסוק של האגף [עדות מר חדד, פרוטוקול 20.12.07, עמ' 12 ש' 6- 19; סעיף 48 לסיכומי הנתבעת]. בשולי עניין זה נוסיף, כי בכתב ההגנה מטעם העירייה נטען תחילה כי לאחר העברת התובע ליחידת הגרירות הועבר פעם נוספת ליחידת מרחבים. טענה זו נזנחה ותוקנה על ידי העירייה, כמפורט לעיל, אולם עצם העלאתה בכתב הטענות המקורי מטעם העירייה, והאופן בו נטענה, מחזקים אף הם את המסקנה בדבר קיומה של 'מעין רוטציה' באגף הפיקוח. לא זו אף זו: גם לגופו של עניין התרשמנו, כי העברתו של התובע לתפקיד ראש חוליה ביחידת הגרירות לא היוותה "קידום אמיתי", כהגדרת מונח זה בהלכת אקווה, היינו - "תפקיד בכיר יותר מזה שממלא העובד" [הלכת אקווה לעיל, סעיף 154 לפסה"ד, ש' 16]. אמנם, מקובלת עלינו טענת העירייה כי במועד הרלוונטי לתביעה דובר בשתי יחידות נפרדות באגף הפיקוח, הממוקמות באתרים שונים ומרוחקים, ואף התרשמנו בקיומם של הבדלים מסוימים בין סוג העבודה שנדרש התובע לבצע בכל אחת מהיחידות. יחד עם זאת, לא התרשמנו כי יש בהבדלים אלה כדי ללמד על בכירותו של תפקיד אחד על פני האחר [ראה למשל עדותו של מר חדד, פרוט' 20.12.07 ש' 11-15], ואף לטענת העירייה היתה חפיפה מסוימת בעבודה בין שתי היחידות, באכיפתן את מסגרת פעילותן לאכוף את חוקי העזר העירוניים [סעיף 51 לסיכומי העירייה]. מסקנתנו, אפוא, הינה, כי ההבדלים עליהם מבקשת העירייה להצביע נובעים מאופייה של כל יחידה, ואינם מעידים על מדרג היררכי ביניהן, וזאת - אף אם נדרשו בכל אחת מן היחידות התמודדויות ומיומנויות שונות. לבסוף, סבורים אנו, כי אף הטענה כי ביחידת הגרירות קיבל התובע תוספות שכר גבוהות יותר [בשיעור עודף של 15%] בהשוואה לתוספות שקיבל ביחידת מרחבים, אין בה, כשלעצמה, כדי להעיד על קיומו של קידום. מעדותו של התובע ומסיכומי העירייה עולה, כי התוספות שקיבל התובע בכל אחד מן התפקידים הן תוספות שכר "הצמודות לתפקיד", ולכן שולמו לתובע עם מעברו לכל אחד מהם. כך, בעת שהועבר התובע לתפקיד ראש חוליה בסיירת הפיקוח קיבל התובע 37.5 שנ"ג ותוספות שכר אחוזיות בגובה 75%; לאחר מכן, בעת שהועבר לראש חוליה ביחידת מרחבים קיבל 37.5 שנ"ג בתוספת 60% תוספות שכר, על פי התוספות הצמודות לתפקידים אלה; ולבסוף, בעת העברתו לתפקיד ראש חוליה ביחידת הגרירות, שב לקבל 37.5 שנ"ג ותוספת אחוזית בשיעור 75%, בהתאם לתוספות הצמודות. בהקשר זה, לא נעלמה מעיננו טענת העירייה, כי אלמלא היתה העברתו של התובע ליחידת הגרירות נחשבת לקידום כהגדרת סעיף 6 להסכם 99', אזי לא היתה היא רשאית לשלם לתובע את התוספות המוגדלות מאחר ומדובר בתוספות שלא שולמו לו במועד הקובע בהסכם. יחד עם זאת, ואף אם העירייה סברה במועד העברת התובע לתפקידו ביחידת הגרירות כי מדובר בקידום [וספק לטעמנו אם כך היה], ממילא נבחנת קביעתנו האם מדובר בקידום על פי אמת מידה אובייקטיבית, ולא על פי תפיסתה של העירייה, כפי הנראה בדיעבד, את פני הדברים. כללו של דבר - העברתו של התובע לתפקיד ראש חוליה ביחידת הגרירות אינה מהווה "קידום אחד נוסף" כהגדרת סעיף 6 להסכם 99', ויש לראות בקידומו לתפקיד רכז מחשוב המינהל החינוך כקידום ראשון לעניין זה. ב. האם תפקידו של התובע כרכז מחשוב במינהל החינוך עומד בתנאי הסכם 99'? העירייה מוסיפה וטוענת, כאמור, כי תפקידו של התובע כרכז מחשוב לא עומד בתנאי הסכם 99'. זאת, הן מאחר והתפקיד לא היה קיים בתקן בעת החתימה על ההסכם [אלא הותקן רק עם מינויו של מר ערן שטרן, ביום 15.4.01], והן מאחר ובמועד החתימה על ההסכם לא מילא את התפקיד "עובד ותיק" [שכן לטענת העירייה החליף התובע בתפקיד ובתקן את מר ערן שטרן ולא את מר בן דוד]. בהלכת אקווה פירש בית הדין הארצי את המונח "תפקיד" הקבוע בסעיף 6.1 להסכם 99' כדלקמן: "פרשנות המגשימה את האיזון הנכון בין המסגרת הנורמטיבית עליו מושתת הסכם 99 לבין תכליתו האובייקטיבית, היא הפרשנות המצמצמת לפיה יפורש המונח "תפקיד" בסעיף 6.1 כ"תפקיד" שהיה קיים בעת החתימה על הסכם 99. חזקת התקינות המנהלית, מחייבת ש"תפקיד" מעין זה, הוא תפקיד שהיה בתקן המועצה כנדרש בדין; וכי "עובד ותיק" המועבר או הממונה לאותו "תפקיד" יבוא תחת אותו עובד שמילא אותו בעת שנחתם ההסכם ושהפסיק לשמש בו. תנאי בִּלְתוֹ אַיִּן הוא - שהקידום לתפקיד יהיה קידום אמיתי לתפקיד בכיר יותר ובלבד שימלא "העובד הוותיק" את התפקיד שמילא קודמו, ולא קידום נחזה, או "שידרוג" וכל כיוצא באלה. ולבסוף - נטל ההוכחה מוטל על הטוען לקידום המזכה אותו בתנאים של קודמו בתפקיד" [ההדגשה במקור] [הלכת אקווה, לעיל, סעיף 19 לפסק הדין] לאמור, התפקיד אליו מקודם העובד צריך לעמוד בתנאים הבאים: תפקיד אשר היה קיים במועד חתימת ההסכם, והיה קבוע לו תקן כדין; תפקיד אשר במועד חתימת ההסכם מילא אותו עובד ותיק אחר; תפקיד בכיר יותר מזה שמילא העובד הוותיק המועבר עד קידומו, להבדיל מ"קידום נחזה" או "שידרוג" בלבד. מן הכלל אל הפרט - בענייננו אין מחלוקת, כי קידומו של התובע לתפקיד רכז מחשוב היווה "קידום אמיתי", להבדיל מקידום נחזה או "שדרוג" בלבד. המחלוקת נעוצה, אם כן, בשאלות, האם מדובר בתפקיד שהיה קיים וקבוע בתקן במועד החתימה על הסכם 99', והאם במועד זה מילא אותו עובד ותיק אחר. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 20.12.07 הצהירה ב"כ העירייה לפרוטוקול, כי העירייה אינה מכחישה שהתובע החליף בתפקידו את מר בן דוד, וכי אף אין בכוונתה לטעון שהתובע התקבל לתפקיד שלא היה קיים כדין קודם לכן: "ב"כ הנתבעת: אין הכחשה כי התובע עבר בשנת 2002 מאגף הפיקוח לאגף המיחשוב. אנחנו לא מכחישים שהתובע החליף בתפקיד את מר בן דוד." ובהמשך: "ב"כ הנתבעת: אין טענה שמר בן דוד לא ישב כדין בתפקיד רכז מחשוב, התפקיד שאותו קיבל התובע. אנו לא נטען שהתובע לא התקבל לתפקיד שלא היה קיים כדין קודם לכן, ולא נטען טענה כאילו מר בן דוד נבחר לתפקיד שלא כדין" [פרוט' 20.12.07, עמ' 23 ש' 15-16; עמ' 24 ש' 2-4]. אף על פי כן, כאמור, לאחר הגשת סיכומי התובע ובהתאם להחלטת בית הדין מיום 20.12.07, חזרה בה העירייה מעמדתה כי התובע החליף בתפקידו כרכז מחשוב את מר בן דוד, וטענה כי התובע החליף את מר ערן שטרן, שאינו "עובד ותיק" המקבל שכר מכוח הסכם האוטומציה, ואשר התקן שלו נוצר רק ביום 15.4.01, והוא היה הראשון למלא אותו. כך, טענה העירייה, כי מר בן דוד המשיך להיות משובץ בתקן התפקיד שלו [מספר 346] גם לאחר שעבר לתפקידו כרכז מחשוב במינהל הכספים, וכי התקן בוטל בסופו של דבר, עם קידומו של מר בן דוד לתפקיד ראש תחום מערכות מידע במינהל הכספים, ביום 1.1.04. התובע, לעומת זאת, קיבל, לטענת העירייה, את תקן התפקיד של מר שטרן [מספר 20096], וזאת - לאחר שמר שטרן עזב את תפקידו בחודש אוגוסט 2002 [הוא המועד בו החל התובע את תפקידו באגף המחשוב]. עוד נטען על ידי העירייה, כי התובע לא החליף את מר בן דוד אף מבחינת התפקידים שהוטלו עליו, לאור השונות בידע ובהכשרה בין השניים. כך, בעוד שבן דוד העניק שירותים בעיקר ליחידות המטה ועבד על פרויקטים גדולים, התמקד התובע בהענקת שירותי מחשוב ליחידות מרוחקות מבניין העירייה [קהילה, נוער, ספורט, תרבות וכיוב']. טענותיה החדשות של העירייה נתמכו בתצהיריהם המשלימים של מר שני, מר זוהר ומר בן דוד עצמו, וכן בעדויותיהם בפנינו. נקדים ונאמר, כי אין בידינו לקבל טענות אלה, והשתכנענו כי תפקידו של התובע כרכז מחשוב במינהל החינוך עומד בתנאי הסכם 99', כפי שפורשו בהלכת אקווה. אכן, מקובלת עלינו עמדת העירייה בסעיף 93 לסיכומיה, כי בסיכומו של דבר בחרה לשבץ את התובע בתקן של מר שטרן ולא בתקן של מר בן דוד, וכי בן דוד הוסיף להחזיק בתקן שלו גם לאחר מעברו למינהל הכספים, כפי הנראה לאור שינויים בניהול התקנים באגף המחשוב. כן מקובלת עלינו העמדה, כי מדובר בהחלטות הנתונות במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של העירייה, על פי צרכי המערכת ודרישותיה. יחד עם זאת, סבורים אנו, כי בבחינה מהותית של תנאי סעיף 6 להסכם 99', נסוג עניין התקינה הפורמאלית [הנתון, כאמור, אוטונומית בידי העירייה], מפני מהות התפקיד אליו קודם התובע, וקיומו בתקן בעת חתימת הסכם 99'. ונבאר - 44.1 התובע התקבל לתפקיד של רכז מחשוב במינהל החינוך במקומו של מר בן דוד, ומדובר בתפקיד שהיה קיים בתקן בעת החתימה על הסכם 99' - בסיכום פגישה של התובע עם מנהל מש"א במינהל החינוך מיום 15.5.02, נכתב כי על רקע הכשרתו המקצועית של התובע הוא נמצא מתאים לתפקיד רכז מחשוב במינהל החינוך במקומו של איציק בן דוד, וכי עד כניסתו לתפקיד, ביום 1.6.02, יערוך התובע קבלת תפקיד ממר בן דוד [נספח ת/24 לתצהיר משלים מטעם התובע]. מסמך זה אושר בחקירתו של מר זוהר, אשר העיד בפנינו כי התובע אותר כמועמד שיחליף את מר בן דוד בתפקידו [פרוט' 2.11.09, עמ' 12 ש' 10 - עמ' 13 ש' 4]. מר זוהר סייג, אמנם, והוסיף, כי אין זה מתפקידו לקבוע את מי מחליף המועמד מבחינה מקצועית, אלא רק מבחינת מצבת כוח האדם ["יצא אחד נכנס אחד"], וכי מבחינה זו אכן נועד התובע להחליף את מר בן דוד [עמ' 13 ש' 22- עמ' 14 ש' 17]. הנה כי כן, במועד קבלת התובע לתפקידו כרכז מחשוב במינהל החינוך סברו הצדדים כי התובע מחליף בתפקידו את מר בן דוד, ובהתאם התבססה גם ציפייתו הלגיטימית של התובע. העירייה, כאמור, הוסיפה להחזיק בעמדה זו גם במסגרת ההליך דנן [ראה הצהרת ב"כ העירייה בדיון ההוכחות מיום 20.12.07, לעיל], ועד לבדיקתה המחודשת את הנושא לאחר שהוגשו סיכומי התובע. לאחר בדיקה זו טענה העירייה, כאמור, כי התובע לא החליף בתפקידו את מר בן דוד אלא את מר שטרן, וזאת - הן מבחינת התקנים שאייש כל אחד מהם, והן מבחינת סוגי התפקידים אותם ביצעו. אולם, מעיון בחומר הראיות שהובא בפנינו לא עולה, ולמעשה אף כלל לא נטען, כי התובע ביצע, בסופו של דבר, תפקיד שונה מן התפקיד אליו התקבל מלכתחילה - הוא תפקידו של מר בן דוד. כל שנטען על ידי העירייה הוא להבדלים מסוימים, בפועל, בין התפקידים אותם ביצע בשעתו מר בן דוד לאלה שביצע התובע, אך גם במסגרת זו הוכחה חפיפה לא מבוטלת בין סוגי התפקידים, כדלקמן: "לשאלת בית הדין - מי מילא את תפקידו של בן דוד ואיזה תפקיד מילא התובע? תשובה: לתובע נתנו את כל מוסדות החוץ, קהילה, נוער וספורט, תרבות, שירות פסיכולוגי, קידום נוער. הוא לא היה שותף לכל הפרויקטים שאני כמנהל המחלקה עשיתי, היתה תקופה שניסיתי שערן [שטרן, ח.ט] יעשה את זה, והחלל שנוצר אחרי שאיציק עזב בחלק מהתפקידים האלה עשיתי בעצמי בלית ברירה, ובשלב מאוחר יותר אלי לאלוש התחיל להכנס לעניין. לשאלת בית הדין - בעצם כל התפקידים שהתובע מילא היו בעצם התפקידים שאיציק בן דוד עשה. תשובה: זה לא מדויק, איציק בן דוד לא עשה קהילה, נוער, ספורט ותרבות. צריך לשאול את איציק מי עשה את זה לפני שהתובע הגיע." [עדות מר שני, פרוט' 2.1109, עמ' 17 ש' 1-10; וראה גם בעדותו של מר בן דוד, עמ' 20 ש' 6- 23] מסקנתנו, אפוא, הינה, כי אף אם היו הבדלים מסוימים בין התפקידים אותם ביצע התובע לאלה שביצע מר בן דוד, כתוצאה מפערים בהכשרה ובניסיון בין השניים, או מצורכי השעה והמערכת - אין בכך כדי לסתור כי התובע היה מחליפו בפועל של בן דוד, כפי שאף נועד ותוכנן להיות. כן השתכנענו, כי טענותיה של העירייה בעניין זה, בעיקר כפי שהובאו בעדויותיהם של מר שני ומר בן דוד, הן טענות שנטענו בדיעבד בלבד, בניגוד לעמדתה המקורית של העירייה, ורק לאחר שהתבררה לה סוגיית התקנים. לבסוף, סבורים אנו, כי הטענה שמר בן דוד ערך חפיפה לתובע אינה מעלה ואינה מורידה, אף מבלי לדון בנכונות הטענה גופא. זאת, בפרט כשמר שטרן סיים את תפקידו כרכז מחשוב [בתום שנת ניסיון], סמוך לכניסת התובע לתפקיד, וסביר כי מטעמים אלה לא ייבחר לערוך חפיפה לתובע. 44.2 משקבענו כי התובע החליף את מר בן דוד בתפקידו, הופכת סוגיית התקנים למשנית וטכנית, אשר אין בה כדי לשנות ממהות הדברים - ביום 9.5.02 שלח מנהל אגף המחשוב ומערכות מידע, מר שחר, הודעת דוא"ל למנהל מש"א במינהל החינוך, לפיה בהמשך לאישור קליטתו של התובע במינהל החינוך, ותחת אישור מנהל אגף הפיקוח, יש לקלוט את התובע על תקן/מק"ט 346 כרכז מחשוב - הוא התקן של מר בן דוד. עוד נאמר שם, כי יש לפעול, במקביל, להעברת מר בן דוד לתקן מספר 16488 [רכז מינהל הכספים], בתיאום עם אחראית כ"א במינהל הכספים [נספח ת/12 לתצהיר התובע]. אף על פי כן, בפועל הוחלט על ידי העירייה [כפי שנתברר בדיעבד], כי מר בן דוד יוסיף להחזיק בתקן שלו גם בתפקידו כרכז מחשוב במינהל הכספים, ואילו התובע יקבל את התקן של מר שטרן, אשר סיים את תפקידו כרכז מחשוב והועבר לתפקיד אחר [נספח ט' לתצהירי העירייה]. הסיבה לכך - בין אם נעוצה בהיעדר קיומו של תקן פנוי במינהל הכספים במועד הרלוונטי להעברתו של בן דוד, כטענת התובע, ובין אם בשינוי הניהולי שיושם בנוגע לריכוז התקנים של רכזי המחשוב בידי אגף המחשוב [עדות מר זוהר, 2.11.09, עמ' 11 ש' 24 - עמ' 12 ש' 9; עדות מר מצובע, 2.11.09, עמ' 18 ש' 5-9] - אינה רלוונטית, מאחר והיא נתונה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של העירייה, בכפוף למגבלות של תום לב וסבירות ההחלטה. במקרה דנן, לא התרשמנו כי החלטות התקינה היו נגועות בחוסר תום לב ו/או אי סבירות כלשהי [מה גם שלא מדובר במהלכים שתוכננו מראש על ידי העירייה, שכן אף היא התוודעה למצב עובדתי זה רק בעקבות בדיקתה המחודשת], אך גם לא השתכנענו כי יש בהחלטות תקינה אלה כדי לשנות ממסקנתנו המהותית, לפיה התובע החליף את מר בן דוד בתפקידו, ועל כן עומד בתנאי סעיף 6 להסכם 99'. כך, מר מצובע העיד בפנינו, כי הדגש מושם על השירות שמינהל החינוך צריך לקבל מרכזי המחשוב, ולא על התקנים, וכי סביר להניח שכנגד תקן מבוטל נפתח תקן אחר [עדות מר מצובע, 2.11.09, עמ' 18 ש' 1-19]. מן העדויות הנוספות שהביאה העירייה בעניין זה לא הצלחנו לקבל הסבר כלשהו לנושא שינוי התקנים והשלכותיו, וכל אחד מן העדים טען בפנינו כי הדבר מצוי בסמכותו של העד האחר [עדות מר זוהר, 2.11.09, עמ' 13 ש' 16, עמ' 14 ש' 11-17; עדות מר שני, 2.11.09, עמ' 15 ש' 27, עמ' 16 ש' 1-4; עדות מר מצובע, 2.11.09, עמ' 18 ש' 18-25; עדות מר בן דוד, 2.11.09, עמ' 19 ש' 17-18]. משכך, אין בידינו לקבל את הטענה כי אי פינוי התקן על ידי בן דוד בעת מעברו למינהל הכספים שולל, כשלעצמו, את זכאות התובע לתנאי הסכם האוטומציה מכוח הסכם 99', ותוצאה כזו אף היתה מחטיאה, לטעמנו, את תכלית הוראת סעיף 6 להסכם 99', הגם שיש לפרשה בדווקנות ובצמצום. ציפייתו של התובע לקבל את תנאי הסכם האוטומציה, כעובד ותיק המקודם "קידום אחד נוסף" לאגף המחשוב, היתה ציפייה סבירה ולגיטימית, שהתבססה על מצג ברור שהציגה בפניו העירייה [אף שכאמור, לא עלתה כדי הבטחה שלטונית מחייבת], ובסופו של דבר גם התקיימה בחיי המעשה. יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי בהלכת אקווה, באשר לדגש המושם על מהות התפקיד אליו מקודם העובד, ועל ציפייתו לקבל את התנאים הנובעים ממנו: "מרכז הכובד בהוראתו של סעיף 6.1 הוא "התפקיד" אליו מקוּדָם העובד הוותיק במועד שלאחר חתימת ההסכם. קידומו של העובד ל"תפקיד" מגלם את ציפיותיו להתקדם ולקבל את אותם תנאים חורגים שקיבלו קודמיו בתפקיד. אולם זכותו זו של העובד מוגבלת לקידום אחד בלבד. בכך נעשה האיזון הנדרש בין זכותו של העובד לעבוד, להשתכר ולהתקדם בעבודתו, לבין האישור המוגבל שנתן הממונה להמשך החלתם של התנאים החורגים, כתוצאה מאותו קידום." [ההגדשות במקור] [הלכת אקווה, סעיף 14 לפסק הדין] מסקנתנו, אפוא, הינה, כי התובע עומד בתנאי הסכם 99', ועל כן זכאי לתנאי הסכם האוטומציה החל מרגע כניסתו לתפקיד. בטרם נעילה נוסיף, כי אין בהכרעתנו זו כדי להכשיר בדרך כלשהי את תשלום תנאי הסכם האוטומציה למר בן דוד ו/או לתובע מפני ביקורת הממונה על השכר, והתנאים המשולמים להם מכוח הסכם זה היו ונותרו כפופים לביקורת הממונה על השכר בדבר הסדרים חורגים, לרבות השאלה האם ניתן להעניק לתובע את תנאי הסכם האוטומציה חרף עמדת משרד האוצר כי מדובר בהסכם חורג המיושם על עובדים ספציפיים בלבד. התביעה הכספית משקבענו כי התובע זכאי לתשלום תנאי הסכם האוטומציה החל מרגע כניסתו לתפקיד רכז מחשוב במינהל החינוך בחודש אוגוסט 2002, יש לקבוע מהם הסכומים המגיעים לו כתוצאה מקביעה זו. לטענת התובע, הנתמכת בתחשיב שצורף כנספח ת/22 לתצהירו, זכאי התובע לתשלום תנאי הסכם האוטומציה בנוסף לתוספות המקומיות המשולמות לו מתוקף תפקידו כראש חוליה באגף הגרירות. כך, טוען התובע, כי התוספות המקומיות המשולמות לו הוכשרו מכוח סעיף 4.1 להסכם 99', ואילו אין כל קשר בין הוראה זו והתוספות המשולמות מכוחה, להוראת סעיף 6.1 להסכם, מכוחה קבענו לעיל כי התובע זכאי לתנאי הסכם האוטומציה. נקדים ונאמר, כי אין בידינו לקבל טענה זו. לטעמנו, קביעה כי התובע זכאי הן לתוספות המקומיות ששולמו לו באגף הפיקוח, והן לתוספות מכוח הסכם האוטומציה אינה מתיישבת עם תכלית הסכם 99' כפי שהובאה לעיל, ואף תרוקן, למעשה, מתוכן את סעיף 6.1 להסכם, וכן את סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 1985 [ראה בדומה גם את פסק הדין בעב' 4102/04 רפעת עתאמנה נ' מועצה מקומית כפר קרע (לא פורסם), ניתן ביום 27.1.09]. מסקנתנו זו נתמכת גם בעדותו של מנהל מת"ש, מר רוטשילד, לפיה במקרה שאדם מקודם לתפקיד הכולל הסדר שכר שונה בתכלית, אזי הוא מפסיק לקבל את כל התוספות המשולמות לו מכוח תפקידו הקודם ומתחיל לקבל את התוספות הצמודות לתפקיד החדש, ובלבד ששכרו החדש לא יפחת משכרו הקודם. זאת, להבדיל מקידומו של עובד בסולם הדרגות במערך בו הוא נמצא, שאז הוא ממשיך לקבל את התוספות המשולמות לו מכוח תפקידו הקיים, בצירוף התוספות העודפות בלבד מכוח התפקיד החדש [עדות מר רוטשילד, 20.12.07, עמ' 25 ש' 11 - עמ' 26 ש' 4]. מסקנתנו אפוא הינה, החישוב שערך התובע [נספח ת/22] הינו שגוי, ובהיעדר חישוב נגדי מצד העירייה, אין באפשרותנו ליתן סעד כספי כמתבקש. לפיכך, ניתן בזאת פסק דין הצהרתי, לפיו זכאי התובע לכל התוספות מכוח הסכם האוטומציה החל מחודש אוגוסט 2002, וזאת - בהתאם לדרגתו של התובע בכל אחת מן התקופות. עם קבלת התוספות מכוח הסכם האוטומציה יתבטלו התוספות המקומיות אשר קיבל התובע בתפקידו כראש חוליה ביחידת הגרירות, ובלבד ששכרו הכולל לא יפחת משכרו הקודם. משמדובר בפסק דין הצהרתי, אין התובע נדרש להשלמת אגרה. העירייה תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל 8,000 ₪. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין. חוזה שירותחוזהמחשבים ואינטרנטמחשב שולחני (תביעות)