הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה שלפניי בתשלום שכר טרחה, בגין טיפול משפטי שוטף והגשת תביעה כנגד הקבלן המבצע בפרויקט "בנה דירתך" בפתח תקווה. לטענת התובעים, הם סיפקו שירותים משפטיים לנתבעים, לאחר שנשכרו על ידם, בין במישרין ובין באמצעות מנהל הפרויקט. למרות שסיפקו את השירותים המשפטיים, הנתבעים לא שילמו להם את שכרם מכאן התביעה דנן, שסכומה הועמד על סך 1,663,385 ₪. עיקר טענות התובעים: 2. הנתבעים הינם דיירים ו/או רוכשי דירות בפרויקט "בנה דירתך" ברחוב שפרינצק בפתח תקווה (להלן: "הפרויקט"). 3. הפרויקט נוהל על ידי מר דוד רוזן ז"ל (להלן: "מר רוזן - המנהלת"). הנתבעים חתמו על ייפוי כוח בלתי חוזר לפיו מר רוזן הוסמך לבצע פעולות רבות בקשר לפרויקט. בין היתר, הוסמך להעביר את ייפוי למי שימצא לנכון ולפעול בשמם בכל דרך שיראה לנכון. 4. עוה"ד זהר אולפינר ודרור יוסף בולקינד (להלן: "התובעים"), נשכרו באמצעות מר רוזן על מנת להעניק למאה שמונים ושבעה המשתכנים ברחוב שפרינצק 35-37 שבפתח תקווה (להלן: "הנתבעים") ייעוץ משפטי שוטף (להלן: "הייעוץ המשפטי"). ההתקשרות בין הנתבעים לתובעים נערכה באמצעות מר רוזן בסמוך ליום 24.9.00. במסגרת שמיעת הראיות התברר שהתשלום שסוכם עם מר רוזן היה 400 ₪ בצירוף מע"מ לכל שעת עבודה. 5. התובעים ייצגו את הנתבעים במסגרת מספר הליכים משפטים שהתנהלו במסגרת הייעוץ משפטי שוטף. א. התובעים הגישו בקשה בשם כלל הנתבעים להצטרף כצד להליך משפטי שנפתח על ידי העירייה לפיו, מר רוזן והקבלן שבנה את הפרויקט, חברת "אופקים השקעות בע"מ" (להלן: "אופקים"), נדרשו לסור למרות המפקח שמונה מטעם העירייה (להלן: "אינג' ורון") [ה"פ 1251/01; נספחים כ"ו, כ"ז, ל"ו, ל"ז לת/1]. הבקשה להצטרף כצד להליך נתמכה בתצהירה של גב' תהילה צדוק, חברה בנציגות משתכני הפרויקט לפיו, וועד המשתכנים התנגד להליך המשפטי שנפתח על ידי העירייה [נספח כ"ז לת/1]. ב. בנק דיסקונט הגיש ה"פ 1373/01 בה בית המשפט התבקש להצהיר על אופן מסירת התשלום וכן שמינויו של אינג' ורון נעשה כדין וכל סמכויותיו תקפות [נספח ל לת/1]. התובעים ייצגו את הנתבעים במסגרת הליך זה. ג. בעקבות ה"פ 1373/01, אופקים הגישה בש"א 23324/01. התובעים הגישו תגובה בעניין בש"א 23324/01. ד. ביום 30.6.02 אופקים הגישה ה"פ 817/02 בה התבקש בית המשפט להצהיר שיש לה זכות עיכבון על הפרויקט [נספח ס לת/1]. התובעים ייצגו את הנתבעים במסגרת הליך זה. התובעים הגישו תגובות בשם הנתבעים לבקשות שהוגשו במסגרת המרצות הפתיחה. כך, התובעים הגישו תגובה במסגרת בש"א 14060/02 [נספח ע לת/1]. ה. התובעים הגישו בעצמם בש"א 15094/02 ביום 7.8.02 לפיה, בית המשפט התבקש ליתן החלטתו בעניין בקשתה של אופקים לממש את הערבות הבנקאית [בש"א 14060/02; נספח ע לת/1]. ו. ביום 21.11.02 התובעים הגישו ה"פ 1310/02 בה התבקש בית המשפט להצהיר שהערבות הבנקאית נועדה להבטחת כלל התחייבויותיה של אופקים [נספח פ"ט לת/1]. ז. התובעים הגישו ה"פ 243/03 לפיה, בית המשפט התבקש להורות שהשעבוד לטובת בנק דיסקונט בטל. ואכן, בית המשפט התיר שחרור חלקי של השעבוד [נספח צ"כ לת/1]. 6. בנוסף, נקראו התובעים לייצג את הנתבעים בתביעה כספית כנגד אופקים, בגין מסירת הדירות באיחור (להלן: "תביעת האיחורים"). ביום 5.11.01 נערכה פגישה במשרדי התובעים בדבר שכר טרחת התובעים עבור הייעוץ המשפטי וכן עבור תקבולים עתידיים. בפגישה זו סוכם כדלהלן: א. כל סכום שייפסק על ידי בית המשפט כשכר טרחה, יהא של התובעים. ב. התובעים יהיו זכאים לשכר טרחה נוסף בגובה 10% מכל סכום שיתקבל לטובת הנתבעים. ג. התובעים יקבלו מקדמה בסך 50 דולר ארה"ב מכל משתכן - נתבע. ד. על כלל הסכומים יתווסף מע"מ. 7. עד חודש נובמבר 2001 חתמו 101 נתבעים על ייפוי כוח לטובת התובעים לצורך הגשת תביעת האיחורים [נספחים כ, כ"ד לת/1]. יתר הנתבעים לא חתמו על ייפוי כוח לטובת התובעים. 8. התובעים פעלו והגישו את התביעה לבית המשפט המחוזי (ת"א 2172/02). התובעים פעלו רבות במסגרת התביעה לאיחורים: הגישו בקשות שונות וכן הגישו כתב תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בנוסף ניהלו הליך של סעד זמני, במסגרתו עוקלה ערבות בנקאית ממנה ניתן יהא להיפרע בבוא העת מכספי הפיצויים. 9. למרות העבודה הרבה שהשקיעו התובעים, שכר טרחתם לא שולם על ידי הנתבעים. יתר על כן, דרישתם לתשלום נדחתה בתאריך 27.1.05 על ידי מכתב שנשלח אליהם על ידי אחד הנתבעים, מר פרדו. 10. לפיכך, ביום 16.2.05 התובעים שוחררו מייצוג הנתבעים במסגרת התביעה העיקרית שהוגשה כנגד אופקים הואיל והנתבעים לא שילמו לתובעים את שכר הטרחה עליו סוכם [נספח ר"א לת/1]. 11. התובעים עתרו לקבלת שכר הטרחה המוסכם, הן לעניין הייעוץ המשפטי השוטף והן לעניין התביעה בדבר הפיצוי המוסכם. לחילופין, התובעים עתרו לקבלת שכר ראוי. עיקר טענות הנתבעים: 12. התובעים לא נשכרו על ידי הנתבעים לצורך מתן ייעוץ משפטי שוטף ולביצוע הפעולות המשפטיות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. 13. אף לא אחד מהנתבעים חתם על ייפוי כוח לזכות התובעים לצורך מתן ייעוץ משפטי וכן לא לשם ייצוגם באף לא אחד מן ההליכים. 14. התובעים לא יידעו את הנתבעים שהם מייצגים אותם או מעניקים להם ייעוץ משפטי. התובעים אף לא יידעו את הנתבעים אודות פעולות שנעשו בחשבון הבנק שהכיל את כספי הנתבעים למימון הפרויקט. כך, התובעים פעלו על דעת עצמם. 15. הנתבעים לא ידעו על כך שהתובעים ייצגו אותם בהליכים אלו ולא הסכימו לכך. לכן, אין הם צריכים לשאת בשכר טרחת התובעים עבור פעולותיהם במסגרת הייעוץ המשפטי. 16. לעניין תביעת האיחורים, חלק מהנתבעים שכרו את התובעים על מנת לייצגם בתביעה הכספית כנגד אופקים בלבד. חלק מהנתבעים חתם על ייפוי כוח לזכות התובעים לצורך הגשת תביעה זו. 17. הנתבעים שלא חתמו על ייפוי כוח לזכות התובעים, טענו שמעולם לא ניתנה הסכמתם לכך שהתובעים ייצגו אותם בתביעה בדבר הפיצוי המוסכם. משכך, אין הם צריכים לשאת בשכר טרחת התובעים עבור התביעה בדבר הפיצוי המוסכם. 18. התובעים אינם זכאים לשכר טרחה בגין תביעה האיחורים, מאחר שהתפטרו מהייצוג בשלב ראשוני, מאחר שהייצוג שנתנו היה לקוי ומאחר ששכרם הותנה בגביית הכספים, ולעת הזו טרם הוכרעה תביעת האיחורים וממילא דבר לא נגבה. 19. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים: מצד התובעים: עו"ד חנוך מילביצקי (עו"ד שכיר שעבד במשרד התובעים) וכן העידו עו"ד יוסף בולקינד ועו"ד סיגל אולפינר. מצד הנתבעים: מר רונן בר שלום (נתבע מספר 162), מר אמציה עמרני (נתבע מספר 12), עו"ד יהודית מילר (נתבעת מספר 47), מר טל בן חגי (נתבע מספר 178), גב' תהילה צדוק (נתבעת מספר 15), מר סול יחזקאל (שימש כעוזר למר רוזן), מר שי פרדו (נתבע מספר 112), מר אבי סולומון (נתבע מספר 68), מר יוזם עצמון (נתבע מספר 184), מר אפרים ישראלי (נתבע מספר 138), גב' רבקה אמונה (נתבעת מספר 170), מר מישל אוקנין (נתבע מספר 107), גב' ענבר אוסנת (נתבעת מספר 54) ומר תומס דויטש. לעניין השכר הראוי לו טענו התובעים, העידו לפניי עו"ד יורם וסרצוג (מומחה מטעם התובעים) ועו"ד בועז בן צור (מומחה מטעם הנתבעים). דיון והכרעה: הרקע למתן השירותים המשפטיים: 20. עיריית פתח תקווה יזמה בשנת 1997 פרויקט בנייה בשם "רום העיר". במסגרת הפרויקט תוכננו להיבנות 144 דירות בשיטת "בנה-דירתך מקומי ייחודי". מתכונת הפרויקט הייתה הקצאת קרקע על ידי מינהל מקרקעי ישראל, כאשר הקבלן המבצע נבחר במכרז, ככל שהצעתו היתה הנמוכה ביותר. מר רוזן נשכר לשמש כמנהל הפרויקט וחברת אופקים נבחרה כקבלן הביצוע של הפרויקט. 21. המשכנים, הנתבעים דנן, שילמו את התמורה בגין הדירה. הכספים לא הועברו לקבלן, אלא הוחזקו בחשבונות בנק סגורים. על פי מערכת ההסכמים עליה הוחתם כל משתכן ומשתכן, היו אמורים להתנהל ארבעה חשבונות בנק: חשבון שירותי בניה, חשבון הוצאות, חשבון ניהול ופיקוח וחשבון הוצאות משפטיות. בסופו של דבר נוהלו שני חשבונות בלבד: חשבון שירותי בניה וחשבון הוצאות משתכנים (להלן: "החשבונות"). 22. כל משתכן נדרש לחתום על מספר מסמכים ובין היתר, על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת מנהל הפרויקט - מר רוזן (להלן: "ייפוי הכוח"). ייפוי הכוח לטובת מר רוזן הסמיך אותו לבצע מספר פעולות בשם משתכני הפרויקט. בהתאם לייפוי הכוח שניתן לטובת מר רוזן על ידי המשתכנים-נתבעים ומכוח ההסכם של מר רוזן עם עיריית פתח תקווה [נספח א לנ/9], פיקח מר רוזן על הבנייה ושילם כספים מהחשבונות, בהם שימש כנאמן. 23. אופקים התחייבה לסיים את הבנייה עד לחודש יוני 2001. לשם הבטחת הבנייה, אופקים העמידה ערבות בנקאית מטעם בנק הפועלים לטובת מר רוזן בסך ארבעה מיליון ₪. במסגרת חוזה הבנייה שנחתם עם אופקים נקבע שככל שיהיה איחור במסירת הדירות, יהא על אופקים לשלם פיצוי מוסכם. 24. בינתיים, חל עיכוב של ממש בהשלמת הבנייה והפרויקט נקלע לקשיים. על רקע זאת נתגלעו מחלוקות בין המעורבים בהנהגת הפרויקט: עירית פתח תקווה, בנק דיסקונט למשכנתאות שליווה פיננסית את הפרויקט, מר רוזן וחברת אופקים. 25. זה היה הרקע לפניית מר רוזן אל התובעים, אותם הכיר מעבודה משותפת, ממצא שעולה מעדויות התובעים לפניי. וכך העיד לפניי התובע, עו"ד בולקינד: "למיטב זכרוני הוא הגיע משני טעמים, האחד, הוא כיהן בזמנו כמנכ"ל בחברה של....והם עבדו עם משרדנו בעבר ועם עו"ד זוהר אולפינר, שותפי, מתוך כך, מר רוזן ידע את ההתמחות המאוד ספציפית שלנו בבניה ובליטיגציה הקשורה לבניה...וחשב שנכון להתייעץ עם עו"ד אולפינר ואיתי וכך נולד העניין. הביאו אותו הידע המוקדם שלו ושמנו הטוב". [פר' עמ' 73 ש' 26-31] 26. אף עו"ד מילביצקי, מי ששימש כשכיר במשרדם של התובעים והיה בקשר קבוע ואינטנסיבי עם מר רוזן, העיד לפניי שהייתה היכרות קודמת בין מר רוזן לתובע, עו"ד אולפינר: "אני יודע שבזמנו הוא היה דירקטור בחברה שהייתה קשורה לגינדי ודרך זה הייתה לו איזה שהיא היכרות מקצועית עם עו"ד אולפינר אצלנו, ואני חושב אבל זה לא בלבל שלי". [פר' עמ' 23 ש' 8-9] 27. כאמור, לטענת התובעים, על המשתכנים - הנתבעים לשלם להם את שכר טרחתם עבור הטיפול המשפטי שהעניקו להם בעניין המרצות הפתיחה, הבקשות השונות הישיבות והטיפול הנלווה להם וכן בתביעת האיחורים שהוגשה כנגד אופקים. מנגד, הנתבעים טענו שהם מעולם לא שכרו את שירותי התובעים ולא נתנו הסכמתם לתובעים לטיפול משפטי בהמרצות הפתיחה והבקשות השונות בשום דרך. 28. אני סבור שיש לחלק את עתירתם של התובעים לתשלום שכר טרחתם לשתיים: החלק הראשון יתייחס לשירותים משפטיים בהם התובעים התייצבו בשם הנתבעים בתובענות שונות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב והטיפול הנלווה לכך. החלק השני יתייחס לתביעת האיחורים, התביעה הכספית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כנגד אופקים, בגין האיחור במסירת הדירות למשתכנים. הייצוג המשפטי בתובענות והטיפול הנלווה לכך: 29. לטענת התובעים, הם פעלו מכוח ייפוי הכוח שניתן להם על ידי מר רוזן, שהוסמך ליפות את כוחם מכוח ייפוי כוח שניתן לו על ידי כל אחד ואחד מהנתבעים. מתוקף ייפוי כוח זה הם העניקו ייעוץ משפטי שוטף ויצגו את המשתכנים במספר רב של הליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. 30. לטענת הנתבעים, הם לא ידעו שהתובעים מעניקים להם ייעוץ משפטי שוטף וממילא לא הסכימו לכך שהתובעים יעניקו להם ייעוץ משפטי שוטף. כך, הנתבעים לא חתמו על ייפוי כוח לזכות התובעים ואף לא חתמו עם התובעים על הסכם מכל סוג. משכך, אין הם צריכים לשאת בשכר טרחת התובעים. 31. התובעים לא העלו כל טענה בתצהיריהם כאילו נערך הסכם שכר טרחה. גם בחינת המסמכים הרבים שצורפו לת/1 מלמדת שאכן לא נערך הסכם שכר טרחה עם הנתבעים, בין באמצעות חוזה ישיר ובין באמצעות חליפת תכתובות או סיכום פגישה שהועלה על הכתב. למעשה, רק בחקירתו הנגדית של עו"ד בולקינד הועלתה הטענה בדבר סיכום קונקרטי בין התובעים לבין מר רוזן, על פיו ישלמו המשתכנים סך 400 ₪ בצירוף מע"מ בגין הטיפול המשפטי שיעניקו לנתבעים. 32. כך, בחקירתו הנגדית הדגיש עו"ד בולקינד שלא נחתם הסכם שכר טרחה בין התובעים לנתבעים, לעניין הייצוג השוטף, ואף לא נחתם הסכם שירותים ושכר טרחה מפורט בין התובעים לבין מר רוזן. לגרסתו, תנאי ההתקשרות סוכמו בפגישת עבודה בינו לבין מר רוזן: "מר רוזן דוד לפעמים בנוכחות סול ולפעמים בנוכחות אחרים בנוכחות עורכי דין ממשרדי, דאג לסגור למולי שכ"ט מבייש משהו, 400 ₪ לשעה אז.....דוד רוזן עמד על המקח ושמר על הקופה כמו אריה". [פר' עמ' 80 ש' 3-7] 33. הכלל הוא שהאחריות לעריכת הסכם שכר טרחה מוטלת על עורך הדין. אי עריכת הסכם שכר טרחה איננו שולל את עצם הזכאות לשכר ראוי, אך עלול לבוא בחשבון לעניין גובה השכר [ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יצחק יחיאל עו"ד, פ"ד נח(5) 20, 32 (2004)]. במובן זה, אני סבור שהתובעים שגו שעה שלא ערכו הסכם שכר טרחה ברור ונהיר עם הנתבעים. לא רק שלא נערך הסכם ברור ונהיר בין התובעים לנתבעים, אלא שאף לא נערך הסכם כזה עם מר רוזן. כתוצאה מחסר זה, התבססה ההסכמה החוזית בתביעה דנן על סיכום פגישה עם מר רוזן. סיכום הפגישה הנטען לא קיבל חיזוק ראייתי, זולת עצם עדותו של עו"ד בולקינד. לחסר ראייתי זה יש להוסיף את היותה של הגרסה "עדות כבושה", שלא עלתה קודם לחקירה הנגדית. כל אלה מביאים אותי לייחס לטענת ההסכמה החוזית משקל נמוך ביותר. 34. לשיטתם של התובעים, מר רוזן הוסמך להתקשר עימם ולחייב את התובעים בתוצאות אותה התקשרות, זאת מכוח ייפוי הכוח הכללי עליו חתמו המשתכנים ביחד עם כלל מסמכי הפרויקט [נספח ד לת/1]. כך לגרסתו של עו"ד בולקינד, "הסכמת כלל המשתכנים ניתנה על ידי יפוי כוח בלתי חוזר....ו[כ]ייפוי הכוח מתיר מינוי עורכי דין על פי הצורך..." [פר' עמ' 74 ש' 22-23]. בדעה דומה החזיק גם עו"ד מילביצקי [פר' עמ' 24 ש' 26-28]. 35. התובעים הסתמכו על הוראת סעיף 9 לייפוי הכוח, אשר הסמיכה את מר רוזן להעביר את ייפוי הכוח למי שימצא לנכון: "להעביר ייפוי כוח זה כולו או חלקו למי שבאי כוחו/נו ימצאו לנכון...". 36. סעיף 10 לייפוי הכוח הסמיך את מר רוזן לעשות כל פעולה הדרושה לשם ביצוע הפעולות שלשמן יופה כוחו: "...לעשות בשמי/נו ובמקומי/נו כל אותם הדברים הדרושים לשם ביצוע הפעולות לפי ייפוי כוח זה, לרבות על דרך חתימה על מסמכים, כתבי התחייבות, כתבי ערבות וכל מסמך אחר...". 37. לטענת התובעים, יש לקרוא את ההוראות המסמיכות בייפוי הכוח בצירוף עם החוזה עליו חתמו כלל הנתבעים: "חוזה להזמנת שירותי בנייה" [נספח ג לת/1] סעיף 16.2, שקובע כהאי לישנא: "...כן יסמיך ייפוי הכוח את מיופי הכוח להופיע בשמו של המשתכן, ולייצגו בכל בית משפט או ערכאה שיפוטית...ולהסכים בשמו לכל פסק דין, הסכם או פשרה המתייחסים לקרקע...ובלבד שכל פעולה כזו על פי ייפוי הכוח לא תפגע בזכויות המשתכן על פי חוזה זה". 38. לאחר שבחנתי את טענת התובעים, איני סבור שמר רוזן הוסמך להתקשר עם התובעים כשלוח של הנתבעים, מעיקרי הטעמים הבאים: ראשית, ייפוי הכוח [נספח ד' לת/1] נועד להסדיר את סמכויותיו של מר רוזן כראש המינהלת, לצורך הקמת הפרויקט. תכלית ייפוי הכוח היא מתן הרשאה לביצוע פעולות בחשבונות הפרויקט ומתן הרשאה לביצוע פעולות משפטיות לצורך מימוש הזכויות של המשתכנים על פי חוזה הבניה. ייפוי הכוח אינו כולל הוראה מפורשת המתירה למיופה לייצג את המשכנים בבתי משפט או לחתום בשמם על התחייבויות בעלות משמעות כספית. שנית, לא ניתן להסתמך על הוראת סעיף 16.2. לחוזה להזמנת שירותי בניה, כמקור להרחבת סמכויותיו של מר רוזן. הוראות סעיף 16.2 לא נכללו במסגרת ייפוי הכוח. חסרונן של אלה מעיד דווקא על צמצומו של ייפוי הכוח שניתן למר רוזן. שלישית, סמכויותיו של מר רוזן כראש המנהלת יסודן בהסכם בינו לבין עיריית פתח תקווה. על פי הסכם זה [נספח א' לתצהיר נ/8], מר רוזן לא הוסמך להתקשר בשמם של המשתכנים עם משרדי עורכי דין ולחייבם בתשלום שכרם של אלה. נהפוך הוא, מתכונת ההתקשרות בין מר רוזן לעיריית פתח תקווה הייתה פאושלית, התמורה למר רוזן הייתה בשיעור 3% מעלות הפרויקט ומר רוזן הוא שהיה אמור לשאת בשכרם של נותני שירותים מטעמו, כגון הנדסאים ומהנדסים. במקרה של שכירת אנשי מקצוע אחרים נקבע מנגנון של קבלת אישור ממנכ"ל העירייה ושיפוי על פי ההסכמה זו. מכל מקום, אין בהסכם שנכרת עם מר רוזן כדי יצירת הסמכה להתקשר בשמם של הדיירים עם נותני שירותים. קל וחומר שאין בהסכם הוראה המסמיכה את מר רוזן להתקשר בשמם של המשתכנים עם משרד עורכי דין ולהתחייב בשם המשתכנים לתשלום שכר הטרחה. רביעית, הכלל הוא כי "אין שלוח עושה שלוח לנושא שליחותו" (סעיף 16 רישא לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 - להלן חוק השליחות), החריג הוא "אם הורשה לכך במפורש או מכללא" (הסיפא לסעיף הנ"ל)" [ע"א 8837/05 מרשוד נ' אל שורטי, (ט.פ.) (2009)]. אני סבור שמדיניות משפטית ראויה מחייבת מתן פרשנות מצמצת להוראות ייפוי הכוח דנן, בפרט מקום בו מדובר על העברת ייפוי הכוח לצד שלישי שעוסק בהגנה על זכויות המשתכנים. יש להדגיש כי עסקינן בפרויקט בניה ציבורי. אין מקום שבעל תפקיד ביצועי, יתקשר עם משרד עורכי דין לביצוע פעולות משפטיות לגבי המשתכנים, בלא בקרה ופיקוח של הרשויות. קל וחומר שעה שמייחסים לשלוּח מתן התחייבות כספית לתשלום שכר טרחה בשם השולחים. 39. סיכומו של דבר - אני קובע שלא נכרת חוזה לקבלת שירותים משפטיים בין הנתבעים לתובעים בכל הנוגע לייצוג השוטף. חוזה כזה אף לא נכרת באמצעות מר רוזן, שכן הלה לא היה מוסמך להתחייב בשמם של המשתכנים בנסיבות דנן. 40. התובעים העלו טענה חלופית, לפיה יש לחייב את הנתבעים בשכר ראוי בגין הייצוג שניתן להם, מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט, זאת בגין הפעולות המשפטיות להלן: א. משלוח מכתבים לראש עיריית פתח תקווה מכתבים במטרה למנוע מאינג' ורון (שמונה כמפקח חיצוני מטעם העירייה) להעביר כספים לאופקים מחשבונות הפרויקט [נספחים כ"א1-כ"א2 לת/1]. ב. ייצוג הנתבעים במסגרת תובענה שהגישה לצורך מתן סמכויות לאינג' ורון ובקשה לצירוף מאה עשרים ושניים מהנתבעים כצד להליך [נספחים כ"ו, כ"ז, ל"ו, ל"ז לת/1]. ג. משלוח מכתב לבנק דיסקונט ביום 20.11.01 לפיו, על בנק דיסקונט להימנע ממסירת מידע על חשבונות הפרויקט לאופקים [נספח כ"ט1 לת/1]. ד. ייצוג הנתבעים בתובענה שנקט בנק דיסקונט בה התבקש בית המשפט להעניק לאינג' ורון סמכויות בחשבונות הפרויקט [נספח ל לת/1]. ה. משלוח דו"ח לכלל המשתכנים בו פורטו הפעולות המשפטיות שנעשו על ידי התובעים וכן פורט תכנון של הפעולות העתידיות [נספח ל"ב לת/1]. התובעים קיימו פגישות במשרדיהם עם נציגי הנתבעים וכן עם אינג' ורון ביום 8.2.02 [נספח ל"ח לת/1]. כמו כן, התקיימה פגישה עם ראש עיריית פתח תקווה ביום 17.2.02. פגישה זו הובילה לגיבושו של מסמך שריכז את ההבנות בין מר רוזן לבין אינג' ורון. הצדדים הגיעו להבנות לפיהן, נקבע לוח תשלומים בהתאם להתקדמות הבנייה וכן נקבע תאריך לסיום הפרויקט [נספחים ל"ט, מ1-מ2, מ"א לת/1]. ו. עריכת מספר תכתובות עם אופקים מחודש מרץ-יולי 2001. ז. הואיל ואופקים לא השלימה את בניית הפרויקט במועד עליו הוסכם, מר רוזן סירב להקטין את הערבות הבנקאית שאופקים סיפקה. לכן, אופקים פנתה לבנק דיסקונט בדרישה להקטנת הערבות הבנקאית. בהמשך לכך, אינג' ורון הודיע למנכ"ל אופקים שעשרים קומות מתוך עשרים וארבע הקומות מוכנות לאכלוס, בתנאי שתתקבל "תעודת גמר" מהעירייה. בתגובה לכך, התובעים כינסו את הנתבעים ביום 10.6.02 על מנת לעדכנם בפעולות המתוכננות [נספח נ"ד לת/1]. כמו כן, התובעים שלחו מכתב לאינג' ורון לפיו, פעולתו איננה כדין וכן נבעה משיקולים זרים [נספחים נ1-נ3 לת/1]. ח. ישיבה בלשכת מנכ"ל העירייה בתאריך 19.6.02, בה הוחלט שלא ניתן להעניק "תעודת גמר" אלא לאחר השלמת עבודות נוספות בפרויקט. מנכ"ל אופקים מסר בישיבה זו שהפרויקט לא יימסר לנתבעים אלא לאחר שתיפתר המחלוקת הכספית [נספח נ"ז לת/1]. בשל כך, אופקים הודיעה לנתבעים שהדירות יימסרו להם בתוך יממה, בתנאי שיורו למר רוזן להעביר לידי אופקים את יתר התשלום וכן להפחית את הערבות הבנקאית [נספח נ"ח לת/1]. בעקבות הודעתה של אופקים, התובעים קיבלו פניות רבות מהנתבעים. לכן, התובעים שלחו לנתבעים עדכון לפיו, ההחלטה להיענות לדרישתה של אופקים נתונה לשיקול דעתם הבלעדי וכן המליצו להם שלא להיענות, הואיל וחלק ניכר מהפרויקט כלל לא מוכן למסירה [נספח נ"ט לת/1]. ט. ביום 30.6.02 אופקים הגישה ה"פ 817/02 בה התבקש בית המשפט להצהיר שיש לה זכות עיכבון על הפרויקט [נספח ס לת/1]. י. התובעים שלחו מכתב לבנק הפועלים ביום 10.7.02 בעניין חילטו הערבות הבנקאית [נספח סה לת/1]. כן שלחו התובעים מכתב בשם מאה ושלושים משתכנים למר רוזן - המנהלת לפיו, עליו להימנע מהעברת כספים לאופקים וכן מהקטנת הערבות הבנקאית [נספח ס"ו לת/1]. יא. התובעים שלחו מכתבים נוספים רבים וכן קיימו פגישות נוספות בעניין הפרויקט. התובעים הגישו תגובות בשם הנתבעים לבקשות שהוגשו במסגרת המרצות הפתיחה. כך, התובעים הגישו תגובה במסגרת בש"א 14060/02 [נספח ע לת/1]. יב. התובעים הגישו בעצמם בש"א 15094/02 ביום 7.8.02 לפיה, בית המשפט התבקש ליתן החלטתו בעניין בקשתה של אופקים לממש את הערבות הבנקאית [בש"א 14060/02] נספח ע"ח לת/1]. יג. ביום 12.9.02 הוגשה תביעת האיחורים במסירת הדירות [ת"א 2127/02]. יד. ביום 21.11.02 התובעים הגישו ה"פ 1310/02 בה התבקש בית המשפט להצהיר שהערבות הבנקאית נועדה להבטחת כלל התחייבויותיה של אופקים [נספח פ"ט לת/1]. טו. ביום 1.12.02 התובעים הגישו בש"א 21598/02 במסגרת התובענה בדבר הפיצוי המוסכם. בית המשפט התבקש ליתן צו עיקול על החשבונות. וביום 4.12.02 בית המשפט נעתר לבקשת התובעים והטיל עיקול על החשבונות [נספח צ1 לת/1]. התובעים אף הפקידו סך 10,000 ₪ כעירבון להטלת העיקול [נספח צ4 לת/1]. טז. התובעים שלחו לנתבעים עדכון בדבר הפעולות המשפטיות שנעשו בעניין הפרויקט וכן בדבר העיקול שהוטל על העיקול [נספח צ"א לת/1]. יז. התובעים הגישו תגובות בשם הנתבעים למספר בקשות שהוגשו על ידי אופקים במסגרת המרצות הפתיחה השונות. יח. התובעים הגישו ה"פ 243/03 לפיה, בית המשפט התבקש להורות שהשעבוד לטובת בנק דיסקונט בטל. ואכן בית המשפט התיר שחרור חלקי של השעבוד [נספח צ"כ לת/1]. 41. לטענת הנתבעים הם לא ידעו שהנתבעים ייצגו אותם בהליכים המשפטיים הרבים לעיל. 42. טענה זו אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו לפניי. התובעים הגישו בקשה ביום 19.11.01 בשם הנתבעים, להצטרף כצד לה"פ 1251/01. הבקשה נתמכה בתצהירה של גב' תהילה צדוק, דיירת בפרויקט. גב' צדוק הצהירה באותו התצהיר בזו הלשון: "...הנני משמשת כחברה בנציגות המשתכנים...". [סעיף 5 לנספח כ"ז לת/1] 43. גב' צדוק, אשר שימשה כנציגת הנתבעים, העידה לפניי שידעה כי התובעים מייצגים את הנתבעים - המשתכנים: "ש. ידעת שהם מייצגים גם את המשתכנים במסגרת הליכים משפטיים? ת. לא עד לאותו רגע. ש. ובאותו רגע? ת. הבנתי את זה. ש. שהם מייצגים גם אתכם? ת. כן". [פר' עמ' 169 ש' 26-31] 44. בין התובעים לנציגי המשתכנים אף התקיימו פגישות רבות. כך, ביום 8.2.02 התקיימה פגישה המנהלת - רוזן בהשתתפות נציגי המשתכנים. התובעים הציגו לפניי מזכר שנשלח למשרדם על ידי מר רוזן: "להזכירכם ביום שישי...תיערך במנהלת פגישה עם נציגי המשתכנים ואינג' אורי ורון". [נספח ל"ח לת/1] 45. התובעים פעלו למסור לנתבעים עדכונים על הפעולות המשפטיות שביצעו. כך, ביום 23.6.02 התובעים שלחו לכלל הנתבעים הודעה. התובעים ביקשו לייעץ לנתבעים שאל להם לוותר על זכויותיהם בשום צורה ולכן אל להם להורות למר רוזן לשחרר לידי אופקים את הכספים אותם דרשו [נספח נ"ט לת/1]. בכך התובעים למעשה ייעצו לנתבעים עצה משפטית, היינו: העניקו להם שירות משפטי. 46. התובעים הגישו תגובה לבש"א 14060/02 ביום 18.7.02 בצירוף תצהירו של מר יחזקאל סול, ששימש כעוזרו של מר רוזן ואף היה דייר בפרויקט [נספח ע"ב לת/1]. מר סול יחזקאל העיד לפניי שתפקיד נציגות המשתכנים היה להעביר מידע למשתכנים האחרים: "...חוץ מהעברת מידע לשאר הדיירים, לא הייתה להם סמכות לכלום". [פר' עמ' 178 ש' 22-23] 47. עדות זו מתיישבת עם היותם של אותם משתכנים נציגות וולונטרית שפעלה ליידע ולתמרץ את חבריהם המשתכנים. 48. מר סול העיד לפניי, שהוא עצמו ידע על כך שמר רוזן שילם לתובעים את שכרם השוטף ועשה זאת מתוך כספי המשתכנים שהוחזקו בחשבון הבנק של הפרויקט. לגרסתו הוא נחשף למידע אך ורק מתוקף תפקידו במנהלת ולא חלק מידע זה עם המשתכנים האחרים: "ת. מי ידע מה, איני יודע, אני אישית ידעתי ולא העברתי כי לא ראיתי שאני זה שצריך להודיע למשתכנים או לכל אדם אחר, מה מעבירים. אני ידעתי בדיעבד על כל ההעברות האלה וזה לא היה התחום שלי. אני עבדתי במנהלת אבל לא בתחום של כספים. זה לא היה מתפקידי. ש. אתה זוכר אם עו"ד יהודית מילר ידעה שהועברו כספים לתובעים? ת. לא. ש. אתה זוכר אם מישהו מתוך וועד המשתכנים ידע זאת? ת. איני זוכר". [פר' עמ' 179 ש' 24-30] 49. התרשמתי שמר סול יחזקאל מתחמק ממתן תשובות מלאות בעדותו לפניי. לאמיתו של דבר, מר יחזקאל, אשר נהג להציג עצמו בתואר "סמנכ"ל המינהלת" [ראו לדוגמא נספח כ"ה-3 לת/1 וכן התצהיר שתמך בה"פ 1310/02 נספח פ"ט לת/1] ידע שהתקיימו פגישות רבות בין המשתכנים או נציגיהם ולבין התובעים. מר יחזקאל אף נכח בחלקן, כפי שהעיד לפניי: "ת. סביר להניח שכן. המשתכנים ועו"ד היו כמה פגישות, כמה איני זוכר. ש. מי מבין המשתכנים לקח בהן חלק? ת. לפעמים אמציה, לפעמים מישל אני חושב...לא זוכר במדויק מי היה. אני בטוח שאמציה היה בחלק מהפגישות". [פר' עמ' 184 ש' 12-16] 50. יתרה מכך, ביום 14.2.03 התובעים נפגשו עם נציגי המשתכנים בנוגע לבקשות הנתבעים: מר אלי עג'מי ומר רונן בר שלום. התובעים ערכו סיכום של כלל הבקשות [נספח צ"ו לת/1]. התובעים שלחו לנציגי הנתבעים: מר אלי עג'מי ומר רונן בר שלום, תשובה בעניין הפגישה שנערכה ביניהם. התובעים נענו לבקשות נציגי הנתבעים וסוכם ביניהם שהתובעים יעבירו מידע לנציגים ואלו יעבירו את המידע לכלל הנתבעים. כמו כן, סוכם ביניהם שבמידה וישנה התפתחות כלשהיא, הנציגים יעודכנו באופן טלפוני [נספח צ"ו1 לת/1]. 51. כפי שעלה מהעדויות שנשמעו לפניי, נציגי המשתכנים היו מודעים היטב למהלכים המשפטיים שהתנהלו סביב לפרויקט. כך העיד לפניי מר מישל אוקנין: "...הייתי כזה כמי שפעל בנושא של הפרויקט... היה מפגש שהיתי בעירייה שנכח בה המנכ"ל...". [פר' עמ' 212 ש' 3, 8] 52. מר אוקנין העיד לפניי שהוא היה פעיל בענייני הפרויקט ואף נכח בחלק מהפגישות שנערכו עם מנכ"ל העירייה. משכך, ידע מה מתרחש בפרויקט. הלא בפגישות אלו נכחו גם התובעים ולכן ברי שנציגי הנתבעים ידעו שהתובעים מייצגים אותם במספר הליכים משפטיים ולא רק בתביעה בדבר הפיצוי המוסכם. 53. כך העיד לפניי מר אמציה עמרני: "אני זוכר שהיו המון הליכים. אני לא זוכר במדויק מה היה". [פר' עמ' 149 ש' 9] מר עמרני אף העיד לפניי שהוא, יחד עם נציגים נוספים, העבירו אינפורמאציה ליתר הנתבעים: "...אחרי שהתחיל הפרויקט, הפסקנו לשמש כוועד, אבל היינו נציגים כצינור להעביר אינפורמאציה לגבי 58 הדיירים מה שהוא רצה שנעביר העברנו להם" [פר' עמ' 149 ש' 28-30] מר עמרני אף העיד לפניי שגם אותם משתכנים של נמנו על קבוצת מחוסרי הדיור הוותיקים ידעו על המתרחש מבחינת ההליכים המשפטיים, הואיל וחלקם נכחו בפגישות: "היו חלק מהמשתכנים החדשים בפגישה זו". [פר' עמ' 150 ש' 13] 54. כפי שהעיד לפניי מר עמרני, הוא הפסיק לשמש כנציג של הדיירים ובמקומו שימשה עו"ד יהודית מילר, אף היא דיירת בפרויקט [פר' עמ' 150 ש' 24-25]. עדותה של עו"ד מילר מתיישבת אף היא עם יתר העדויות. כך העידה לפניי: "ההליכים שידעתי היו הליכים אחרי שכבר הוגשו והיו הליכים וגם דרך מקור שני אם זה דוד רוזן או דיירים אחרים בבניין ששמעו שיש הליכים". [פר' עמ' 157 ש' 1-2] 55. עו"ד מילר אישרה בעדותה שידעה על כל ההליכים שנוהלו על ידי התובעים, אולם הדגישה שידעה זאת רק לאחר שההליכים נפתחו ולא עובר להם [פר' עמ' 157 ש' 10, 13 ; עמ' 158 ש' 3, 6-8]. יש לציין שעו"ד מילר היא שאימתה את תצהירו של מר בוקסנבאום ששימש תשתית לכתב התשובה שערכו התובעים בשם הנתבעים-משתכנים במסגרת התובענה בתיק ה"פ 477/04 [נספח ק"כ לת/1; פר' עמ' 160 ש' 11-19]. 56. התרשמתי שהנתבעים ניסו להקהות ולעמעם את אופן בחירת הנציגים והסמכויות שניתנו להם. גישה זו אינה מתיישבת עם כתבי בי-דין שנמסרו לבית המשפט המחוזי בזמן אמת. כך, בהמשך לדיון שנערך בפני השופטת הילה גרסטל ביום 10.2.04, הודע לבית המשפט שמר טל בן חגי ומר רונן בר שלום נבחרו לשמש כנציגים מוסמכים של הבניין ברחוב שפרינצק 37 שבפרויקט וזאת בנוסף לעו"ד מילר. נציגים אלה קיבלו סמכויות חתימה בחשבון ההוצאות של הפרויקט, ביחד עם דוד רוזן [נספח צ"ר לת/1]. אינני מקבל אפוא, את הטענה שלא התקיימו אסיפות בין כלל הנתבעים ואף אינני מקבל את הטענה שלא נבחרו נציגים שייצגו את המשתכנים. 57. זאת ועוד. אותם נתבעים ששימשו כנציגי המשתכנים בפרויקט, העידו לפניי שידעו כי התובעים מייצגים אותם. כך, בהמשך לעדותם של גב' צדוק ומר יחזקאל סול לעיל, הצטרפו לעדותם נציגים נוספים: מר מישל אוקנין ומר אמציה עמרני. גב' צדוק העידה לפניי שהם שימשו יחד כנציגי הנתבעים [פר' עמ' 169 ש' 14]. כל אלה בנוסף למר רונן בר שלום, מר טל בן חגי ועו"ד יהודית מילר, כמפורט לעיל. גם שמם של חברי נציגות נוספים עלה במהלך העדויות: מר בני אהרוני [עדות מר ישראלי, פר' עמ' 205 ש' 13-16] וגב' סימה קוממי [עדות מר אמציה עמרני פר' עמ' 148 ש' 31]. אף מר שי פרדו שימש כנציג הנתבעים והודה במכתב שנושא את שמו ואת שמם של מר בן חיים ומר בר-שלום, במסגרתו ניתנה הוראה לתובעים לפעול לחילוט הערבות הבנקאית של אופקים [נספח צ"צ2 לת/2; פר' עמ' 192 ש' 14-21]. 58. פרט לנציגים, שעדכנו ושיתפו את המשתכנים במידע בדבר המאבקים המשפטיים שהתנהלו סביב הפרויקט, פעלו התובעים ועדכנו את המשתכנים-נתבעים במישרין: ביום 27.11.01 התובעים שלחו דו"ח פעולות משפטיות מפורט לכלל הנתבעים, המשתכנים בפרויקט [נספח ל"ב לת/1]; ביום 18.12.02 התובעים שלחו דו"ח נוסף לכלל הנתבעים [נספח צ"א לת/1]. על פי עדותו של מר עמרני הוא חילק חלק ניכר מהמכתבים ואף ניתנו הודעות מתאימות בטלפון [פר' עמ' 150 ש' 6-11]. בנוסף למכתבי העדכון נערכו כמה וכמה פגישות עם המשתכנים [עדות סול יחזקאל פר' עמ' 184 ש' 12-13; עדות מר פרדו פר' עמ' 190 ש' 1-3; עדות מר עמרני פר' עמ' 150 ש' 2-3]. 59. על יסוד העדויות אותן סקרתי לעיל והראיות שהובאו לפניי, שוכנעתי שהנתבעים ידעוּ, ידוֹע היטב, שהתובעים מייצגים אותם בערכאות בענייני הפרויקט. לא רק שהנתבעים ידעו על ההליכים המשפטיים אלא שנציגיהם נטלו בהם חלק פעיל: ערכו תצהירים, התייצבו לחלק מהדיונים ונטלו חלק בפגישות עבודה. 60. ידיעה אודות ההליכים המשפטיים ללא התנגדות להם ואף שיתוף פעולה עימם, מהווה הסכמה לקבלת הפעולה המזכה: "שתיקה עשויה, במקרים מסוימים, להיחשב כבקשה או לפחות כהסכמה לקבלת טובת ההנאה. זאת, כאשר הנתבע רואה שהתובע מבצע עבודה בציפייה לתשלום ממנו, והוא (הנתבע) שותק ואיננו מעמידו על כך שאין לו בה עניין או שלא ישלם עבורה. נניח שפלוני ניגש לבעל מכונית, מציע לו לרחוץ את מכוניתו במחיר מסוים והוא מתחיל במלאכתו. בעל המכונית רואה, שותק ועוזב את המקום. המקרה הוא מקרה גבול, אך דומה שראוי לחייב את בעל המכונית בתשלום, חרף הכלל בדיני חוזים ששתיקה איננה קיבול. הכלל נועד למנוע קשירת חוזה, אם לא באה לו הסכמה, אך הוא לא נועד לאפשר התעשרות של מי שבשתיקתו נוטע בלב חברו אמונה שישלם, ולאחר שקיבל את טובת ההנאה וכבר אין בידו להחזירה, הוא מסרב לשלם עבורה...". [דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך א) (מהדורה שנייה) עמ' 218 -219] 61. דברים אלה יפים גם לענייננו. הנתבעים ידעו על השירותים המשפטיים שסיפקו התובעים. מדובר במהלכים משפטיים לא מעטים שחייבו שיתוף מצד נציגי המשתכנים, בין אם כמצהירים בתובענות או בקשות, בין אם כמי שהתייצבו לדיונים ובין אם כמי שנטלו חלק בישיבות עבודה. 62. בהקשר זה, הועלתה הטענה לפיה אמר מר רוזן למשתכנים שהתמורה בגין השירותים המשפטיים תשולם על ידו. דברים אלה עלו מעדותה של גב' צדוק לפניי: "דוד רוזן ענה שהוא משלם את הכל, ואין לנו מה לדאוג, אנחנו לא צד לעניין הכספי, כך אמר דוד רוזן". [פר' עמ' 170 ש' 2-3] 63. אינני מקבל טענה זו כאילו מר רוזן התחייב כלפי גב' צדוק שהנתבעים לא יצטרכו לשלם עבור השירותים המשפטיים, ולכן המשתכנים לא מחו על הייצוג המשפטי שהוענק להם. הטיפול המשפטי מצד התובעים היה אינטנסיבי והיה כרוך בעלויות של ממש. כפי ששנינו, התשלום ליועצים חיצוניים שהעסיק מר רוזן, היה צריך לקבל את הסכמת העירייה, ככל שבכוונת מר רוזן היה לקבל שיפוי עבור הוצאות אלה. הואיל וחלק מהסכסוכים בפרויקט היו בין העירייה לבין מר רוזן, אין זה סביר כלל שהעירייה היתה מסכימה לשלם מתקציבה עבור פעולות התובעים. האפשרות האחרת שקיימת היא שמר רוזן ישלם מכיסו עבור פעולות התובעים. גם אפשרות זו אינה סבירה שכן חלק מהפעולות שבצעו התובעים היו עבור המשתכנים בלבד, מה גם שבשלב מסוים הופרד הייצוג המשפטי לנוכח חשש לניגוד עניינים בין מר רוזן למשתכנים. 64. אף אם נאמרו הדברים (ולכך אין כל חיזוק בכתובת כלשהי), מעדותו של עו"ד מילביצקי עולה שכוונתו של מר רוזן הייתה ששכר טרחת התובעים עבור הייעוץ המשפטי ישולם מהחשבונות שהכילו את כספי המשתכנים [פר' עמ' 13-23]. התרשמתי לחיוב מגרסתו של עו"ד מיליבצקי ואני רואה בה עדות מהימנה ובעלת משקל רב. עדות זו מתיישבת עם העברת כספים מחשבון ההוצאות של הפרויקט אל התובעים בכמה הזדמנויות, כפי שהתברר גם מעדותו של מר סול יחזקאל. גם אם הציפייה הייתה שיהא די כסף בחשבונות בכדי לשלם את התמורה בגין הייצוג המשפטי, אין בציפייה זו כדי להוות מגן בפני תביעת ההשבה מכוח עילת עשיית עושר, שהרי גם כספי החשבונות מקורם בכספים של המשתכנים. במובן זה, סירובם של הנתבעים, לאחר שנהנו מהשירות המשפטיים של התובעים, לשאת בשכר ראוי בגין הפעולות המזכות שהעניקו להם התובעים אינו מעלה ואינו מוריד. יפות לעניין זה הדוגמאות שהובאו על ידי השופט בך באחת הפרשות שנדונו בבית המשפט העליון: "אם נכנס אדם לתוך מספרה, מתיישב בכיסא ונותן לספר לטפל בשערות ראשו, הרי יש לראותו כאילו קיבל את הצעת הספר ונקשר קשר חוזי בין השניים, ואין נפקא מינה, אם יתברר, כי לא היה בכוונת אותו אדם לשלם עבור התספורת. הוא הדין ביחס לאדם הנכנס לרכב ציבורי, בו אין התשלום מתבצע מראש, ואשר אין ביכולתו או ברצונו לשלם את דמי הנסיעה. ניקח דוגמא קרובה לענייננו. אם נכנס חייל מילואים לתוך אוטובוס ציבורי, באמונה מוטעית, כי בשל שעת החירום אין עליו חובה לשלם עבור הנסיעה, האם בשל כך למסיג גבול ייחשב? או שחייב הוא בתשלום בשל חוזה שנקשר מכללא? העובדה, שהאדם הנהנה משירות מסוג זה אינו מתכוון, מסיבה זו או אחרת, לשלם את המחיר הנאות, אינה משחררת אותו מהתחייבות חוזית לשלם עבור השירות". [ע"א 290/80 ש.ג.מ. חניונים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 633, 647 (1983)] 65. הנתבעים העלו טענה נוספת, על פיה מרבית ההליכים המשפטיים נעשו לשרת את האינטרסים של מר רוזן וצירופם של המשתכנים להליכים נועד לשרת צרכים טקטיים שלו. לנוכח טענה זו יש לבחון את מהות הפעולה המזכה - האם אכן השירות שניתן למשתכנים על ידי התובעים הוא בגדר טובת הנאה מזכה, שמעמידה לתובעים זכות לקבלת תשלום מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט, או שמא מדובר בשירותים שניתנו למר רוזן, מכוח תפקידו כראש מינהלת הפרויקט. 66. ה"פ 1251/01: בחודש יוני 2001 מונה אינג' אורי ורון למפקח עליון על הפרויקט מטעם העירייה וסמכויותיו נגזרו מסמכויות העירייה [נספחים י"ט 1-י"ט 3 לת/1]. התובעים, בשמם של מר רוזן והמשתכנים, שלחו לעירייה מכתבים בחודש אוקטובר 2001 בהם חלקו על סמכויותיו של אינג' ורון. בין היתר נטען שאין לו סמכות ליתן הוראות למר רוזן בנוגע להעברת כספים מהחשבונות [נספחים כ"א1, כ"א2 לת/1]. בעקבות מכתבים אלו, העירייה נקטה בתובענה על דרך המרצת פתיחה ובה נתבקש סעד לפיו יוצהר שמר רוזן ואופקים יעבירו לעירייה דיווח מלא בנוגע לכלל הפעולות שנעשו בפרויקט. במסגרת התובענה נקטה העירייה בבקשה למתן צו עשה זמני (בש"א 21502/01) לפיו, על מר רוזן להעביר סך 3,000,000 ₪ לידי אופקים על מנת שתשלים את הפרויקט [נספח כ"ג לת/1]. התובעים הגישו תגובה לבקשה לסעד הזמני [נספח כ"ו לת/1]. התובעים אף הגישו בקשה, ביום 19.11.01, לצרף 107 משפחות מבין המשתכנים כצד להמרצת הפתיחה. בקשה זו נתמכה בתצהירה של גב' תהילה צדוק [נספח כ"ז לת/1]. במסגרת הדיון המאוחד שהתקיים בה"פ 1251/01 וה"פ 1373/01, נחתם מסמך הבנות שקיבל תוקף של פסק דין לפיו, אופקים תמסור את הדירות לנתבעים לא יאוחר מחודש אפריל 2002. סיכום זה אכן נגע לענייני הנתבעים ונועד להגן על אינטרס שלהם. יחד עם זאת, מאחר שחלק מהפעילות המשפטית נועד לשמר את סמכויותיו של מר רוזן, אני סבור כי ניתן לזקוף רק בחצייה את הפעילות שבוצעה במהלך משפטי זה לזכות הנתבעים. 67. ה"פ 1373/01: התובעים שלחו לבנק דיסקונט מכתב ביום 20.11.01 לפיו, נדרש הבנק להימנע ממסירת מידע לאופקים בדבר חשבונות הפרויקט [נספח כ"ט1 לת/1]. בעקבות זאת, בנק דיסקונט נקט בתובענה על דרך המרצת פתיחה, בה בית המשפט נתבקש להצהיר שמר רוזן קבע לוח תשלומים בלתי סביר לאופקים וכן שהחלטותיו של אינג' ורון כמפקח עליון על הפרויקט נעשו בהתאם לסמכותה של העירייה והחלטותיו מחייבות את מר רוזן. אופקים הגישה בקשה דומה במסגרת המרצת פתיחה זו [בש"א 23324/01]. לבקשה זו צורף תצהירו של מר משה גלילי, מנהל פרויקטים בכיר באופקים [נספח ל לת/1]. בסופו של דבר באה המחלוקת לידי הסדר - ה"פ 1373/01 וה"פ 1251/01 אוחדו ונקבע דיון ליום 24.2.02. בדיון השופט יהודה זפט העניק תוקף של פסק דין למסמך ההבנות שנחתם בין מר רוזן לאינג' ורון. במסמך ההבנות הוסכם בין הצדדים בנוגע למעמדו של אינג' ורון וכן הוסכם שאופקים תסיים את בניית הפרויקט לא יאוחר מחודש אפריל 2002 [נספחים מ1-מ2, מ"א לת/1]. ה"פ 1373/01 התייחסה בעיקרה לטענות כנגד לוח התשלומים שקבע מר רוזן ונועדה לצמצם את סמכויותיו. על כן, אין מדובר בהליך משפטי שנועד לטובת הנתבעים ופעולות התובעים בגדר תובענה זו אינן בגדר פעולה מזכה. 68. ה"פ 817/02: בסוף חודש יוני 2002 עתרה אופקים אל בית המשפט במטרה שיצהיר על זכות העיכבון שלה ב-144 דירות הפרויקט, כל עוד לא ישולמו לה מלוא הסכומים בגין הבניה וכל עוד לא תופחת הערבות הבנקאית בשיעור 50% [נספח ס לת/1]. במסגרת תובענה זו התנהלו גם בקשות לסעדים זמניים: בקשה לצו מניעה בו התבקש בית המשפט על ידי אופקים למנוע ממר רוזן לבקש "טופס 4" ובקשה נוספת בה נתבקש בית המשפט לאסור על מר רוזן לפעול לחילוט הערבות הבנקאית [נספחים ס"א ו- ע לת/1]. התובעים פעלו לצירופם של המשתכנים כצד משיב בתובענה. לאחר מספר דיונים עלה חשש לניגוד עניינים בין התובעים לבין מר רוזן. על כן, מר רוזן שכר את שירותיו של עו"ד ארז ומאותה עת התובעים ייצגו את המשתכנים בלבד. נערכו מספר דיונים בתובענה. בסופו של יום ניתן היתר איכלוס לדירות בפרויקט וביום 13.5.03 ניתן פסק דין לפיו, אופקים זכאית לכספים שמצויים בחשבון משתכנים - בניה, במובחן מחשבון ההוצאות. כל זאת, בכפוף לעיקול הקיים, כך שככל שאופקים לא תבצע את יתר העבודות בפרויקט, תחולט הערבות הבנקאית [נספח צ"י לת/1]. עניינה העיקרי של התובענה בתיק ה"פ 817/02 היה קבלת "תעודת גמר" ומסירת הדירות למשתכנים, תוך הבטחת זכויותיהם להיפרע מחברת הבנייה. על כן, אני סבור שמטרות הגשת ה"פ 817/02 שירתו את ענייני הנתבעים באופן מובהק, הגם שחלקה משרת את תפקידו של מר רוזן כראש המינהלת. משכך אני קובע שמרבית הייצוג שניתן בתובענה הינו בגדר פעולה מזכה מבחינת הנתבעים. 69. ה"פ 1310/02: התובעים הגישו בשמם של 129 המשתכנים ומשפחותיהם תובענה, בה נתבקש בית המשפט להצהיר שהערבות הבנקאית שהפקידה אופקים במסגרת הפרויקט תבטיח את כל התחייבויותיה של אופקים לרבות סכום הפיצוי המוסכם בגין האיחור במסירת הדירות [נספח פ"ט לת/1]. התובענה נסמכה על תצהיריהם של מר יחזקאל סול וגב' תהילה צדוק. אני סבור שהייצוג המשפטי בתובענה זו נועד לשרת אינטרסים של המשתכנים בלבד ועל כן יש בה להוות פעולה מזכה כלפי הנתבעים. 70. ה"פ 243/03: התובעים הגישו בשם הנתבעים ה"פ 243/03 וכן בש"א 3097/03 ביום 29.1.03 ובשיתוף עם משרדו של עו"ד איתן ארז, שייצג את מר רוזן. בית המשפט התבקש להורות שהשעבוד שנרשם ברשם המשכונות לטובת בנק דיסקונט על הכספים בחשבונות, בטל. ביום 3.9.03 התקיים דיון ובמסגרתו התקבלו מספר הסכמות בין הצדדים. כך, הצדדים הסכימו על שחרור חלקי של השעבוד מהחשבונות [נספח צ"כ לת/1]. ביום 1.12.03 נערך דיון נוסף. ביום 19.1.04 התקיים דיון נוסף ובו הופיעו 17 נתבעים שטענו שהתובענה הוגשה שלא בידיעתם. אולם, הנתבעים חזרו מטענות אלו מאוחר יותר [נספחים צ"פ1-צ"פ2 לת/1]. בסופו של דבר התובענה נסתיימה בהסדר פשרה לפיו, בין היתר, הנתבעים יסירו את התנגדותם לביטול השעבוד על החשבונות וכן יחתמו על כתב וויתור כלפי הבנק. כן נקבעו נהלי חתימה על הוצאת כספים מחשבון ההוצאות, בהם נקבע כי לצד חתימת מר רוזן על הוראת תשלום תתווסף גם חתימת נציגי המשכנים (עו"ד מילר בצירוף מר בן חגי או מר בר שלום) [נספח צ"ר לת/1]. אני סבור שה"פ 243/03 נועדה ליצור בקרה על פעולות בחשבון ההוצאות בפרויקט. מדובר בתחום אדמיניסטרטיבי שהיה מצוי בסמכות מר רוזן. יחד עם זאת, חלק מהפעולות נועדו להגן על אינטרסים של כספי המשתכנים. משכך אני רואה לנכון לקבוע כי רק מחצית השירותים המשפטיים יזקפו לחובת הנתבעים כפעולה מזכה. 71. ה"פ 477/04: אופקים נקטה בתובענה ה"פ 477/04 בה נתבקש בית המשפט התבקש להצהיר שתוקפו של הערבות הבנקאית, בטל. כמו כן, אופקים הגישה בתובענה זו את בש"א 6665/04 לפיה, בית המשפט התבקש להעניק צו מניעה זמני שימנע ממר רוזן לחלט את הערבות הבנקאית [נספח ק"א לת/1]. התובעים הגישו תשובה מפורטת ביום 12.3.04 בשם הנתבעים בה התבקש בית המשפט לדחות את בקשות אופקים [נספח ק"ב לת/1]. ביום 14.3.04 התובעים הגישו בש"א 6891/04 לפיה, יש לצרף 130 משתכנים (מתוך 143 משתכנים) כצד לבש"א 6665/04 [נספחים ק"ג1-ק"ג2 לת/1]. במסגרת תובענה זו הוסכם שהמומחה מטעם בית המשפט, אינג' אבי כהן יערוך וחוות דעת נוספת לעניין תקופת הבדק ותיקון הליקויים. ואכן בתאריך 21.10.04 הוגשה חוות דעתו של אינג' אבי כהן באשר עבודות איטום בפרויקט [נספח ק"ל 3 לת/1]. בנסיבות אלה אני סבור שכל פעולות התובעים בהליך זה יועדו לסייע למשתכנים ועל כן מדובר בפעולה מזכה. 72. ת.א. 57905/04 - תביעתו של עו"ד איתן ארז לקבלת שכר טרחה מרוזן, במסגרתה ביקש להטיל עיקול זמני על הכספים בחשבון ההוצאות של המשתכנים. התובעים עתרו לביטול העיקול על מנת להגן על כספי המשתכנים. על כן מדובר בפעולה מזכה מבחינת הנתבעים. 73. סיכומו של דבר - אני דוחה את טענת הנתבעים כאילו פעולות התובעים לא היו בגדר טובת הנאה ופעולה מזכה בעבור המשתכנים. כפי שקבעתי לעיל, מרבית ההליכים יועדו לטובת הנתבעים (למעט התובענה בה"פ 1373/01). היה בפעולות אלה לסייע לנתבעים לממש את זכויותיהם בפרויקט, לנוכח הקשיים הרבים שאליהם נקלע. הואיל וקבעתי שהנתבעים זכו בטובת הנאה מצד התובעים ובהתחשב בכך שנציגיהם היו שותפים לפעולות אלה ולא נשמעה מחאה מצד מרביתם המכרעת של המשכנים לקבלת הייצוג המשפטי, אזי קמה לתובעים הזכות להשבת שווייה הראוי של טובת ההנאה מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט. השכר הראוי בגין הייצוג המשפטי בתובענות והטיפול הנלווה לכך: 74. לצורך כימות השכר הראוי בתביעה דנן, הוצגו לפניי שתי חוות דעת של מומחים בתחום עריכת הדין והליטיגציה: האחת מצד התובעים על ידי עוה"ד יורם וסרצוג והשנייה מצד הנתבעים על ידי עוה"ד בועז בן צור. שני המומחים הינם שותפים בכירים במשרדים מובילים. עורך דין וסרצוג אף משמש בתפקידים ציבוריים שונים. עו"ד בן צור משמש כמרצה בתחום המשפט המסחרי והמנהלי. אסכם ואומר כי שני המומחים נמנים על עורכי הדין מהשורה הראשונה בישראל. 75. שני המומחים הסכימו על בסיס אחיד לצורך הערכת שכר הטרחה הראוי בסך 400 ₪ לשעת עבודה בצירוף מע"מ. עו"ד וסרצוג יצא מנקודת מוצא שכך סוכם בין התובעים לבין מר רוזן [ס' 2.6 לת/2] ואילו עו"ד בן צור קיבל במסגרת חוות דעתו נתון זה כבסיס להערכותיו [ס' 10.2 לנ/2]. הואיל והמומחים לא היו חלוקים במחיר שעת עבודה, אני רואה לנכון לאמץ הערכה זו, אשר מתיישבת עם פעילות מורכבת יחסית שעיקרה הכנת תובענות ובקשות לצורך הליכים מהירים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב וייעוץ שוטף הכרוך בענייני מקרקעין, בניה ומימון. משכך, אני קובע כי סך 400 ₪ לשעה בצירוף מע"מ מהווה שכר ראוי לשעת עבודה של עורכי הדין שעסקו בייצוג המשתכנים. 76. עו"ד וסרצוג הסתמך על רישומים שערכה עוה"ד סיגל אולפינר, מי שאחראית על הכנת חשבונות שכר הטרחה במשרד התובעים. על יסוד הכפלת סך השעות (2,100 ש"ע) בשכר השעה הראוי, הגיע למסקנה כי התובעים זכאים לתשלום בסך 560,404 ₪ בצירוף מע"מ בגין הטיפול בתובענות והייעוץ השוטף. 77. בחקירתה הנגדית של עו"ד סיגל אולפינר התברר, שהלכה למעשה, היא הסתמכה על דיווחים שהעבירו לה עו"ד מילביצקי ועו"ד בולקינד. אלא שהדו"חות המקוריים לא הוצגו לפניי. יתר על כן, עו"ד סיגל אולפינר הסתמכה על אותם דיווחים ולא נתנה הסברים כלשהם כיצד הגיעה לסך 2,100 שעות עבודה. התברר שחלק מהדיווחים כללו טעויות שתוקנו בדיעבד, חלק אחר כללו חיובים בגין ייצוג של מר רוזן ולא נערכה הפרדה ברורה בין פעולות שבוצעו לצורכי עבודתו של מר רוזן כמינהלת לבין הפעולות שבוצעו בעבור המשתכנים. 78. לאחר שבחנתי את עדותה של עו"ד סיגל אולפינר ואת חשבון שכר הטרחה, אני סבור שניתן לייחס משקל מועט ביותר למסמך זה, כבסיס לחיוב התובעים בשכר טרחה ראוי: ראשית, לא הוצגו הדיווחים המשמשים כיסוד להכנת המסמך. אומנם עורכת המסמך התייצבה לעדות לפניי, אך הבסיס הראייתי למסמך לא הוצג לפניי. במובן זה חשבון שכר הטרחה בו פורטו שעות העבודה מהווה עדות מפי השמועה שאינו קביל. אף אם אראה במסמך ראיה קבילה, עדיין משקלו נמוך ביותר. שנית, עו"ד סיגל אולפינר לא סיפקה הסברים לנתונים שהופיעו במסמך שערכה. להתרשמותי, היא אכן ערכה את המסמך אך לא הייתה בידה את הבקיאות העובדתית לבחון את הנתונים שהקלידה, כפי שעלה מפורשות מעדותה [פר' עמ' 101 ש' 21-23]. לכך יש להוסיף שעו"ד מילביצקי, שביצע את מירב העבודה אל מול מר רוזן והמשתכנים העיד לפניי כי: "...לא עבדו הרבה על שעות, לא היינו מגישים דו"חות שעתיים על תיקים". [פר' עמ' 34 ש' 17-18] שלישית, נוכחתי שחלק מהחיובים היו גלובאליים וחלקם האחר היה בהתאם לשעות עבודה. לא ברור מדוע נקטו התובעים בשיטה מעורבת זו. רביעית, התרשמתי שלא נערכה הפרדה כלשהי בין פעולות שהיו כרוכות בייצוג מר רוזן-המינהלת לבין הפעולות שהיו כרוכות בייצוג המשתכנים. על פניו נראה שחלקים לא מבוטלים מהחיובים לא נגעו כלל לפרויקט, כגון חיובים בגין ייצוג שהיה כרוך בעיריית טירה, אם כי חיובים אלה תוקנו לאחר מכן [פר' עמ' 102 ש' 15-32]. 79. מטעמים אלה, לא אוכל לקבל את הערכתו של עו"ד וסרצוג, המתבססת על התדפיס שצורף לתצהירה של עו"ד סיגל אולפינר [ראו סעיף 3.3.3. לת/2]. 80. עו"ד בן צור בחוות דעתו, העריך את שעות העבודה בהתאם לכתבי הטענות והפרוטוקולים הוצגו לפניו. במובן זה, חוות דעתו מפורטת וממצה ויש בה להציג הערכה קונקרטית ביחס לכל הליך והליך כדלקמן: א. ה"פ 1251/01 וה"פ 1373/01 - עו"ד בן צור העריך את היקף העבודה בתובענות אלה ב - 50 שעות, זאת בהתחשב בכך שהתובעים אף ייצגו את מר רוזן בהליכים אלה. מאחר שקבעתי כי הייצוג במסגרת ה"פ 1251/01 הינו פעולה מזכה רק בחצייה ואילו הייצוג במסגרת ה"פ 1373/01 אינה בגדר פעולה מזכה כלל, אני מקבל את הערכתו של עו"ד בן צור לפיה היקף שעות העבודה שיש לזקוף לחובת הנתבעים בהליכים אלה הוא 50 שעות. ב. ה"פ 817/02 - עו"ד בן צור העריך את היקף העבודה בתובענה זו ב - 120 שעות, זאת בהתחשב בכך שהתובעים אף ייצגו את מר רוזן בהליכים אלה. כפי שקבעתי, הייצוג במסגרת תובענה זו הינו בגדר פעולה מזכה. היקף השעות שהעריך עו"ד בן צור עולה בקנה אחד עם ריבוי ההליכים והיקף הדיונים, אך גם עם הייצוג המשותף של המשתכנים ומר רוזן. על כן, אני מקבל את הערכתו של עו"ד בן צור באשר לתובענה זו, לפיה היקף שעות העבודה שיש לזקוף לחובת המשתכנים בגין תובענה זו הוא 120 שעות. ג. ה"פ 1310/02 - עו"ד בן צור העריך את היקף העבודה בתובענה זו ב - 50 שעות, זאת בהתחשב בכך שהתובענה הופסקה לאחר מספר דיונים. לנוכח קביעתי כי הייצוג בתובענה זו הינו בגדר פעולה מזכה, אני מקבל את הערכת עו"ד בן צור שיש לזקוף לחובת המשתכנים 50 שעות בגין ייצוג זה. ד. ה"פ 243/03 - עו"ד בן צור העריך את היקף העבודה בתובענה זו ב - 210 שעות, זאת בהתחשב בכך שהתובעים ייצגו רק את המשכנים (עו"ד איתן ארז ייצג את מר רוזן) וההלך כלל פגישות שונות ומשא ומתן לפשרה, חתימה על כתבי וויתור וההליך התנהל זמן ממושך יחסית. בהתחשב בהיקף ההליכים הנרחב בתובענה זו שכלל גם מספר פגישות מחוץ לבית המשפט ופעילות נלווית נוספת, אך גם בהתחשב בכך שחלק מן הייצוג נגע למר רוזן בתפקידו כראש המינהלת, אני מקבל את הערכתו של עו"ד בן צור וקובע כי היקף שעות העבודה שיש לזקוף לחובת המשתכנים הוא 210 שעות. ה. ה"פ 477/04 עו"ד בן צור העריך את היקף העבודה בתובענה זו ב - 50 שעות, זאת בהתחשב בכך שהתובעים התפטרו מייצוג חודשים מספר לאחר תחילת ההליך. אני מקבל את הערכתו של עו"ד בן צור, זאת לאור קביעתי שהטיפול בתובענה הוא בגדר פעולה מזכה. משכך יש לזקוף לחובת המשתכנים 50 שעות. ו. ת.א. 57905/04 - תביעתו של עו"ד איתן ארז לקבלת שכר טרחה מרוזן, במסגרתה ביקש להטיל עיקול זמני על הכספים בחשבון ההוצאות של המשתכנים - עו"ד בן צור העריך את היקף העבודה בתביעה זו ב - 30 שעות, בהתחשב בכך שהתביעה נסתיימה בשלב מוקדם עקב בעיית סמכות עניינית. הואיל וההליך בו נקטו התובעים נועד להגן על כספי החשבונות של המשתכנים, אני רואה לנכון לזקוף לחובת המשתכנים רכיב זה בשיעור 30 שעות. 81. סיכומו של דבר, אני קובע שבגין הטיפול בתובענה לעיל, לרבות בהליכים נלווים, פגישות ודיונים למיניהם (לרבות מחוץ לכותלי בית המשפט), יש לזקוף לחובת המשתכנים 510 שעות עבודה. על יסוד התכתובות שהוצגו לפניי ועדותו של עו"ד מילביצקי, ממנה עלה כי מעבר להליכים לעיל וכל הכרוך בהם ניתן גם יעוץ וטיפול שוטפים ודיווחים [ראו לדוגמא: פר' עמ' 32 ש' 4-6; פר' עמ' 35 ש' 11-15; פר' עמ' 37 ש' 3-5], אני רואה לנכון להוסיף ולזקוף לחובת המשתכנים 100 שעות עבודה בגין ייעוץ שוטף וכללי וזאת על דרך האומדנא. 82. סיכומו של דבר, אני קובע שהשכר הראוי בגין ייצוג כלל המשתכנים הוא 400 ₪ X 610 ש"ע = 244,000 ₪ ובצירוף מע"מ = 283,040 ₪. לסכום זה יש להוסיף את יתרת חוב ההוצאות בסך 26,564 ₪ (פטור מע"מ) שמקורם בכספי העירבון שהפקידו התובעים בקופת בית המשפט לצורך הבטחת הבקשה לעיקול זמני וכן הוצאות נוספות [ס' 50 לת/3, סיכומי התובעים בעמ' 13]. הסכום לתשלום בגין הטיפול המשפטי בתובענות והייצוג השוטף הינו אפוא, סך 309,604 ₪. מסכום זה יש להפחית את ששולם לתובעים מכספי המשתכנים שהוחזקו בחשבון ההוצאות בסך 140,950 ₪ [ס' 10 לת/4; עדות עו"ד בולקינד פר' עמ' 81 ש' 4-5; עדות סול יחזקאל ששימש כסמנכ"ל המינהלת פר' עמ' 179 ש' 24-26, פר' עמ' 183 ש' 15-17]. יתרת החוב לכלל המשתכנים היא: 168,654 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. 83. חלוקת יתרת החוב הסכום הכולל ל-144 הדירות בפרויקט ולמשתכנים, הנהנים מפעולות התובעים, מביאה לחיוב בסך 1,171 ₪ לכל דירה או משפחת משתכנים, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. החיוב האמור לעיל יחול על הנתבעים שלפניי הנמנים על 130 משפחות המשתכנים הנזכרים בנספחים ק"ג 1 או פ"ט, אך לא יחול על הנתבעים הבאים: א. הנתבעים שהגיעו לידי הסדר פשרה במהלך ההליכים שלפניי. ב. נתבע מס' 184, מר יוזם עצמון, שכן שוכנעתי כי נתבע זה הביע התנגדות מפורשת לייצוג על ידי התובעים, זאת באמצעות באת כוחו, עו"ד טובה כהן. יתר על כן, גם התובעים עצמם התייחסו בחשדנות למר עצמון ולבאת כוחו, שכן רעייתו של מר עצמון עובדת בחברת אופקים. ג. הנתבעים שיוצגו באופן עצמאי על ידי עו"ד דורון בר-אל: טל בן חגי ורעייתו ומשתכן נוסף שזהותו לא הובררה [ראו פר' הדין בה"פ 243/03 נספח צ"פ1 ל ת/1]. ד. נתבע 187 מר ברנדס איתן, שלא נכלל בתובענות שנקטו התובעים [נספחים ק"ג 1 או פ"ט]. תביעת האיחורים: 84. חלקה האחר של התביעה דנן נגע לעתירת התובעים לתשלום שכר טרחתם בגין תביעת האיחורים. מהלך משפטי זה החל לרקום עור וגידים בשלהי שנת 2001, עת התברר למשתכנים ולמר רוזן שהדירות לא ימסרו במועדן. אז, הציע מר רוזן לחלק מהמשתכנים לפנות אל התובעים בכדי שיטפלו בהגשת תביעה כנגד הקבלן (אופקים), בגין האיחור המסתמן במסירת הדירות. בהמשך, החלו עו"ד מילביצקי להחתים את המשתכנים על ייפוי כוח מתאימים, זאת בחודש אוקטובר 2001 [יפויי הכוח החתומים צורפו כנספחי כ ל ת/1]. 85. בראשית חודש נובמבר 2001, נערכה פגישה בין דוד רוזן וסול יחזקאל ממינהלת הפרויקט לבין עוה"ד: אולפינר, בולקינד ומילביצקי. באותה פגישה סוכם שכר הטרחה בגין תביעת האיחורים: "כל סכום שיפסק ע"י ביהמ"ש בתוספת 10% ממה שייגבה בפועל עבור הדיירים. מקדמה שלא תוחזר 50$ בצירוף מע"מ לכל משתכן. המינהלת תממן מימון ביניים". [נספח כ 1 לת/1] 86. לגרסתו של עו"ד בולקינד, סיכום הפגישה לא נערך בכתב ידו, אולם הוא חתם עליו. מאידך, לגרסתו של עו"ד מילביצקי סיכום הפגישה נערך בכתב ידו של עו"ד בולקינד [פר' עמ' 33 ש' 18-19]. כך או כך, נראה שסיכום הפגישה מבטא את הסכמת התובעים מבחינת שכר הטרחה בגין תביעה האיחורים. 87. כפי שעלה מתצהירה של עו"ד יהודית מילר [ס' 19 לנ/5], בחודש יוני 2002 נערכה אסיפה של המשתכנים, שהיו מעוניינים בהגשת התביעה הכספית כנגד הקבלן. בפגישה זו, כך לגרסתה של עו"ד מילר, הודיעו התובעים כי שכרם יעמוד על סך 10% מכל סכום שייגבה בפועל מהקבלן, זאת בנוסף להוצאות משפטיות. דרישה זו זכתה להסכמה מצד המשתכנים. הסכמה זו מתיישבת עם סיכום הפגישה מחודש נובמבר 2001. על כן אני קובע ששכר הטרחה שסוכם היה 10% מכל סכום שייגבה בפועל. לעניין תשלום המקדמה בסך השווה ל- 50 דולר ארה"ב בצירוף מע"מ, לא הוכח לפניי שהייתה הסכמה של המשתכנים לרכיב זה. התרשמותי היא שמדובר ברכיב שמר רוזן הבטיח לתובעים לשאת בו, הבטחה כאמור שמר רוזן לא היה מוסמך להתחייב בשם המשתכנים וממילא לא אושררה על ידם לאחר מכן. 88. כאמור, על יסוד ההסכמה הכללית להגשת התביעה מצד המשתכנים ונציגיהם ובהמשך לסיכום שכר הטרחה, פעלו התובעים להחתים את המשתכנים על יפויי כוח. כך, 134 נתבעים חתמו על ייפוי כוח לזכות התובעים שהתיר להם להגיש את תביעת האיחורים, כפי שנקבע בייפוי הכוח: "אנו הח"מ...ממנה/ים בזה את זוהר אולפינר ו/או דרור בולקינד ו/או חנוך מילביצקי עו"ד, להיות בא - כוחי ולייצגני בכל עניין הנוגע לפרויקט "רום - העיר" בפתח - תקווה כנגד חברת אופקים השקעות בע"מ ו/או כנגד כל גוף אחר בעניין תביעות בבית משפט ובהוצאה לפועל. מבלי לפגוע בכלליות המינוי הנ"ל יהיה בא כוחי רשאי לעשות ולפעול בשמי ובמקומי בכל הפעולות הבאות... 1. לחתום על ולהגיש כל תביעה או תביעה שכנגד...או כל הליך אחר הנוגע או הנובע מההליך הנ"ל..." [נספח כ"ד לת/1] 89. התובעים הגישו תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד אפיקים רק בתאריך 12.9.02 [ת"א 2127/02], זאת בשמם של 129 משתכנים שחתמו על יפויי הכוח בשנת 2001 וחמישה משתכנים נוספים שחתמו על ייפוי כוח לטובת התובעים בין החודשים אוקטובר-נובמבר 2002. עו"ד מילביצקי הסביר בעדותו לפניי את העיכוב בהגשת התביעה, בכך שהוחלט להמתין עם הגשת התביעה עד לאחר מסירת החזקה בדירות וקבלת "טופס 4" [פר' עמ' 34 ש' 6-12]. 90. בתאריך 1.12.02 התובעים הגישו בשם הנתבעים בקשה לסעד זמני לפיו, מר רוזן יימנע מלהעביר כל תשלום נוסף לאופקים וכן יימנע מלהקטין את הערבות הבנקאית שניתנה על ידי אופקים [בש"א 21598/02]. התובעים הפקידו סך 10,000 ₪ כעירבון בגין הצו הזמני [נספח צ לת/1]. בית המשפט נעתר לבקשה במובן זה שהטיל עיקול על החשבונות ועל הערבות הבנקאית של אופקים ביום 4.12.02 [נספח צ1 לת/1]. בכך, הובטחו הכספים מהם המשתכנים יוכלו להיפרע, ככל שיהיו זכאים לפיצוי מוסכם מאופקים. אופקים הגישה בקשה לביטול צו העיקול ביום 10.12.02 [בש"א 21598/02]. בקשת אופקים נדחתה ונקבע שצו העיקול יעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בתביעת האיחורים [ההחלטה צורפה וסומנה צ"ט לת/1]. הערעור על החלטת הרשם נדחה ונפסקו הוצאות לזכות המשתכנים. התובעים שלחו למשתכנים מכתב ביום 18.12.02 שהכיל פירוט של הפעולות המשפטיות שבוצעו על ידי התובעים על מנת להבטיח את הטלת העיקול על החשבונות [נספח צ"א לת/1]. 91. הגם שחלק מפעולות התובעים אינן חפות מביקורת (כמו הגשת תביעת האיחורים בסדר דין מקוצר), אני סבור כי עיקר המהלך המשפטי שנקטו בו היה נכון ומתחייב מהנסיבות, כפי שהובאו לפניי. התובעים פעלו כראוי עת המתינו לקבלת החזקה בדירות. התובעים פעלו ראוי עת ביצעו מהלך משפטי שנועד לשמר כספים עבור המשתכנים, ככל שהתביעה הכספית בגין האיחורים תצלח. 92. במובן זה אני משוכנע שפעולות התובעים הינן בגדר פעולת מזכה, טובת הנאה, שיש בה להקים לכאורה עילת תביעה גם כלפי אותם משתכנים שלא חתמו על יפויי כוח. התובעים פעלו מכוח החלטה כללית באסיפת המשתכנים. כל עוד המשתכנים שלא חתמו על ייפוי הכוח לא התנגדו לפעולה המזכה, אלא הביעו את הסכמה מכללא להגשת התביעה, עומדת לכאורה לתובעים זכות לקבלת שכר ראוי מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. 93. התרשמתי שכלל המשתכנים ידעו על כך שמתנהלת תביעה כנגד אופקים לקבלת הפיצוי המוסכם וחלקם המכריע ביקש לקחת בה חלק. הדברים נמסרו להם במישרין על ידי מר רוזן, כפי שהעידה לפניי אחת הנתבעות, גב' רבקה אמונה: "ידעתי דבר אחד - יום אחד דוד רוזן כינס מספר דיירים, ואמר תקשיבו צריכים לתבוע את חברת אופקים הם לא מסיימים את הבניין, יש עיכוב, התביעה תהיה כי יש בחוזה מעבר ל - 3 חודשים צריך לקבל סכום מסוים...הוא אמר אתם תקבלו כסף שהפרו חוזה, וכל חודש עיכוב תקבלו בסביבות 500 דולר לפי החוזה". [פר' עמ' 207 ש' 15-19] 94. אף עו"ד יהודית מילר, דיירת בפרויקט, העידה שידעה על כך שמתנהלת תביעה לקבלת הפיצוי המוסכם ואף הליכים נוספים: "ת. ....ידעתי שהוגשה התביעה בספטמבר 2002 וכעו"ד ידעתי שיש הליכים מסוימים שקורים בתביעה שמגישים בסדר דין מקוצר....". ש. חוץ מהתביעה העיקרית ידעת על הליכים נוספים שהתנהלו? ת. ההליכים שידעתי היו הליכים אחרי שכבר הוגשו והיו הליכים וגם דרך מקור שני אם זה דוד רוזן או דיירים אחרים בבניין ששמעו שיש הליכים". [פר' עמ' 156 ש' 21-25 ; עמ' 157 ש' 1-2] 95. השירות המזכה שניתן לנתבעים על ידי התובעים הינו שירות בעל ערך. לנוכח האיחור במסירת הדירות, נזקקו הנתבעים לשירות זה, היינו: לייצוג המשפטי בתביעת האיחורים. יש להניח שהנתבעים היו שוכרים עורך דין למען ייצוגם בתביעת האיחורים וממילא לא יכלו הנתבעים לקבל שירות זה ללא תשלום. בנסיבות אלה, על כלל הנתבעים שנכללו בתביעת האיחורים, לשאת בשכר טרחת התובעים, זאת אף מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט. 96. בתאריך 21.12.04 הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים על חשבון ההוצאות בפרויקט על ידי עשרה משתכנים באמצעות עורך דין דוד מילר. מעשה זה הבהיר שנתבעים אלה אינם מעוניינים יותר בשירותי התובעים [נספח ק"ע ל ת/1]. התובעים ראו בהליך זה הבעת חוסר אמון ועל רקע זאת דרשו בתאריך 22.12.04, שיוסדר שכר טרחתם שאם לא כן יתפטרו מייצוג [נספח ק"פ ל ת/1]. ואכן בתאריך 3.1.05 שוחררו התובעים על ידי בית המשפט מייצוג המשתכנים בתובענה 243/03 ובתאריך 16.2.05 שוחררו מייצוג גם בתביעת האיחורים [נספח ר"א ל ת/1]. 97. הואיל וההתפטרות מייצוג התרחשה בסמוך לאחר נקיטת המהלך העצמאי של עשרת המשתכנים הנ"ל, אין בעצם נקיטת מהלך זה בכדי להפטיר את אותם משתכנים-נתבעים מחובתם לשאת בשכר הטרחה. 98. לא כך הם פני הדברים לגבי הנתבעים: מר טל בן חגי (נתבע מספר 178), גב' הלנה (אלנה) קשלין (נתבעת מספר 179) וגב' ילנה ספוז'ניקוב (נתבעת מספר 176). מלכתחילה נתבעים אלה לא חתמו על ייפוי כוח וניהלו את התביעה לקבלת הפיצוי המוסכם שלא באמצעות התובעים [ת"א 213632/02 ; נספח 1 לנ/6]. משכך, אני קובע שמר טל בן חגי (נתבע מספר 178) וגב' ילנה ספוז'ניקוב (נתבעת מספר 176) לא יישאו בשכר טרחת כלשהו לזכות התובעים בגין תביעת האיחורים. קביעה זו היתה חלה גם על גב' הלנה קשלין (נתבעת מספר 179), לוּ הייתה מתגוננת בפני התביעה דנן. לגבי נתבע מס' 184 מר יוזם עצמון, אין מקון לחיובו בתשלום בגין תביעת האיחורים. שוכנעתי שנתבע זה הביע התנגדות מפורשת לייצוג על ידי התובעים ויוצג באופן עצמאי באמצעות באת כוחו, עו"ד טובה כהן. הוא הדבר גם לגבי נתבע 187, מר ברנדס איתן, שלא נכלל בתביעת האיחורים וממילא לא בוצעה עבורו כל פעולה מזכה. 99. נתבע מס' 107, מר מישל אוקנין, טען שאין לחייבו בשכר טרחה הואיל וחתם על ייפוי הכוח לזכות התובעים שאותו הגביל הגבלה מפורשת: "10. הוצאות שכר טרחת עו"ד ייגבו מהכספים שיתקבלו מהקבלן ובמידה ולא יתקבלו כספים לא אדרש לשלם כל סכום". [נספח פז לת/1] 100. אינני סבור שיש בכיתוב זה כדי לשנות ממהות מערכת החיובים בין התובעים לשאר המשתכנים. גם על פי ההסכמה הכללית, נקבע שתשלום שכר הטרחה ייעשה מתוך הכספים שייגבו מאופקים. 101. לטענת התובעים הם זכאים למלוא שכרם בגין תביעת האיחורים, שכן נאלצו להתפטר בעקבות אי תשלום שכר טרחתם. אין בידי לקבל טענה זו. כפי שקבעתי, שכרם של התובעים בגין תביעת האיחורים הוסדר בנפרד. השכר היה מותנה בתוצאה, היינו בקבלת כספים בפועל מאופקים. הואיל ולא נתקבלו כספים במועד הפסקת הייצוג על ידי התובעים, ממילא לא הגיע מועד החיוב וממילא לא ניתן לייחס לנתבעים הפרה של הסכם שכר הטרחה, בשלב הראשוני בו הייתה מצויה תביעת האיחורים. 102. על כן אני דוחה את טענת התובעים כאילו הנתבעים הפרו את ההסכם וכאילו כתוצאה מכך הם נאלצו להפסיק הייצוג. התפטרות מייצוג נעשתה בסמוך לאחר פטירתו של מר רוזן בתאריך 5.11.04. להתרשמותי, ההתפטרות מייצוג היא תולדה של פטירתו המצערת של מר רוזן, שהיה איש אמונם של התובעים ומי שהיה גורם דומיננטי ביותר בקשר בין התובעים למשתכנים. 103. הואיל והפסקת הייצוג המשפטי בתביעת האיחורים נעשתה מטעמי התובעים, אין הם זכאים לפיצויי קיום חוזיים [ע"א 8854/06 עו"ד קורפו נ' סורוצקין, (ט.פ.) (2008)]. תרופתם של התובעים היא השבת שווי עמלם של התובעים, בין אם מכוח ביטול החוזה למתן שירותים משפטיים ובין אם מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט. 104. שני המומחים, עו"ד וסרצוג ועו"ד בן צור, התייחסו בחוות דעתם המלומדות לשכר הטרחה הראוי בגין תביעת האיחורים. עו"ד וסרצוג ביסס את תחשיביו על פיצויי קיום, היינו, תשלום מלא שכר הטרחה כאילו ניתן ייצוג מלא עד לביצוע הליכי הגביה מאופקים. דרך זו אינה עולה בקנה אחד עם קביעתי דלעיל, על-פיה הייצוג בתביעת האיחורים הופסק שלא כתוצאה מהפרשת הסכם שכר הטרחה. על כן אין בידי לקבל ממצאיו של עו"ד וסרצוג. 105. מאידך, עו"ד בן צור ראה לנכון לבסס את הערכתו המקצועית לגובה שכר הטרחה הראוי על פעולות התובעים: הגשת כתב תביעה וקבלת צו העיקול, כפי שבוצעו במסגרת תביעת האיחורים. על יסוד אלה, העריך עו"ד בן צור את שכר הטרחה הראוי בשיעור 2.5% מסך 3,600 דולר, הוא הסכום בו חלק מהנתבעים בחרו להתפשר עם חברת אופקים [ס' 22 לנ/2]. 106. לאחר ששקלתי את היקף הפעילות המשפטית והפעילות הנלווית מצד התובעים בתביעת האיחורים, אני סבור שהערכתו של עו"ד בן צור מוטת מעט כלפי מטה. הערכה יבשה של היקף הפעילות של התובעים רק על בסיס הגשת כתב תביעה והליכי עיקול חוטאת במעט לעבודה המשפטית המאומצת שבוצעה. התובעים פעלו לריכוז החומר העובדתי בהקשר לתביעת האיחורים. התובעים פעלו להסביר למשתכנים את הפעולות אותן הם יבצעו עבורם וערכו את התביעה בהתאם. יש לציין אף את הישגם של התובעים בהבטחת הכספים שיגיעו, אם יגיעו (שכן ההליך תלוי ועומד לפני בית משפט אחר), מאופקים. הליכים אלה היו כרוכים בכמה דיונים בבית המשפט המחוזי, לרבות הליך של בקשת רשות ערעור. בהתחשב בכל אלה, אני מעריך את שכרם הראוי של התובעים בשיעור של 4% מגובה פיצוי של 5,000 דולר, היינו סך 800 ₪ (מעוגל) בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. 107. הגם שההסכמה החוזית התנתה את תשלום שכר הטרחה מתוך הגבייה בפועל מאופקים, אני סבור שאין מקום להורות על עיכוב ביצוע החיוב עד להכרעה בתביעת האיחורים. כפי ששנינו, החוזה לייצוג מרבית המשתכנים בוטל על ידי התובעים. התובעים אינם מייצגים יותר את המשתכנים. המשתכנים מבחינתם שכרו שירותיו של עו"ד אחר ולא נטענה כל טענה לאכיפת הסכם שכר הטרחה. משבוטל הסכם, על כל צד להשיב לצד האחר את שקיבל, חובת שקמה עם ביטול החוזה [גבריאלה שלו, דיני חוזים, 568] 108. מכאן שעל הנתבעים להשיב את שקיבלו מהתובעים. הואיל וההשבה בעין איננה אפשרית, על הנתבעים להשיב לתובעים את שווי הייצוג המשפטי הראוי, כקבוע בסעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. השבה זו, ראוי לציין, נעשית אף היא מכוח עקרון עשיית עושר ולא במשפט [דניאל פרידמן, עשיית עושר ולא במשפט (כרך ב') (מהדורה שנייה), בעמ' 622-634; 726-745]. 109. על יסוד קביעותיי אלה, אני מחייב את הנתבעים (כל אחד בנפרד), למעט אלה שהופטרו כמפורט לעיל, לשלם לתובעים שנקבע לעיל: סך 800 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. 110. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות. 111. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה: א. בגין התובענות והייצוג השוטף ישלמו הנתבעים שנכללו בתובענות הנזכרות בנספחים ק"ג 1 או פ"ט, לתובעים סך 1,171 ₪ לכל דירה או משפחת משתכנים, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. חיוב זה אינו חל על מר עצמון יוזם, משפחת בן חגי ומר ברנדס איתן. ב. בגין תביעת האיחורים יישאו הנתבעים שנכללו בתביעת האיחורים, נספח פ"ה לת/1, בסך 800 ₪ לכל דירה או משפחת משתכנים, זאת בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. חיוב זה אינו חל על מר עצמון יוזם, משפחת בן חגי, גב' ילנה ספוז'ניקוב (נתבעת מספר 176) ומר איתן ברנדס (נתבע מספר 187). ג. לנוכח התוצאה אליה הגעתי יצטרף לכל חיוב כנגד משפחת נתבעים הוצאות בסכום כולל של 440 ₪ שהינו 1% משיעור האגרה (מעוגל) בתביעה דנן. כן יצטרף לכל חיוב שכ"ט בשיעור 15%. ד. החיובים לעיל הינם נפרדים לכל תובע ותובע. ה. התביעות כנגד הנתבעים הבאים נידחות במלואן: מר יוזם עצמון המיוצג ע"י עו"ד טובה כהן, מר טל בן חגי ורעייתו המיוצג ע"י עו"ד בר-אל ומר איתן ברנדס. התובעים יישאו בשכ"ט ב"כ נתבעים אלה בסך 5,000 ₪, שכן מלכתחילה לא היה מקום לצירופם לתביעה דנן. סכום זהה ישולם לזכותו של מר ברנדס שייצג את עצמו. 112. המועד לתשלום פסק הדין יהא לא יאוחר מיום 5.4.2012. 113. ב"כ התובעים יערוך פסיקתא לחתימתי וזו תוגש לא יאוחר מיום 1.3.12. חוזה שירותחוזהשירותים משפטיים