בפני תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 33 בגוש 8759 המגיעה לכדי 6713 מ"ר (להלן:"החלקה") התובעים הינם יורשי המנוחה אבו מוך לוטפיה( להלן:"המנוחה") וכן בנה סמיך אבו מוך (להלן: "תובע 2" כפי שמופיע בכתב התביעה המתוקן) המנוחה רשומה כבעלים של 2/16 חלקים מכלל שטח החלקה. הנתבע 1 הינו בעלים רשום של 3027.5 מ"ר משטח החלקה הנתבע 2 הינו בעלים רשום של 1587.70 מ"ר משטח החלקה הנתבעת 3 הינה בעלים רשומים של 419 מ"ר משטח החלקה הנתבעים 4 א-ה הינם יורשיו של הנתבע 4, המנוח אשר הינו בעלים רשום של 839 מ"ר משטח החלקה. לטענת התובעים, הנתבעים 1,2 ו-4 תפסו חזקה שלא כדין בחלקה אשר טרם חולקה בין בעליה השונים ואין לגביה תשריט חלוקה חתום. לפיכך מבקשים התובעים כי בית המשפט יורה על פירוק השיתוף וחלוקה שוויונית בהתאם לקביעת מודד מוסמך. הנתבעים 1,2 ו-4 הגישו כתבי הגנה מטעמם ואילו התביעה כנגד נתבעת 3 נמחקה מחוסר מעש ביום 23/4/08. בכתב ההגנה טוען נתבע 1 כי דין התביעה להידחות בשל העדר יריבות בינו ובין התובעים. יש למחוק את תובע 2 שכן הערת האזהרה שנרשמה על שם התובע 2 אינה מקנה לו עילת תביעה כנגד הנתבע . לגופו של עניין, החלקה מחולקת דה-פקטו מזה עשרות שנים, כל שותף מתנהג בחלקו מנהג בעלים בלא שתשמע טענה כלשהי מצד התובעים. בתאריך 1/10/96 הוכנה תוכנית מצבית ע"י המודד מר קעאדן זיאד לאיחוד וחלוקה של חלקות 32,33 בגוש 8759 אשר נערכה בהסכמת השותפים ובלא שתשמע טענה מצד התובעת. הנתבעים מס' 4 הגישו כתב הגנה מטעם לפיו מודים כי המקרקעין לא חולקו כדת וכדין. עקב פטירת המנוחה הורתי על הגשת כתב תביעה מתוקן. זה הוגש ביום 27/2/11 ובו חזרו התובעים על האמור בכתב התביעה הראשון. נתבע 2 הגיש כתב הגנה מתוקן מטעמו ובו טוען כי יש לדחות את התביעה בשל מעשה בית דין שכן המנוחה הגישה בעבר תביעות דומות נגד הנתבע בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה ולכן מנועה מהגשת התביעה. עוד טוען כי יש למחוק את תובע 2 מכתב התביעה, שכן אינו נמנה עם בעלי הקרקע, וכי הערת האזהרה שלא הסתיימה ברישום אינה מעניקה לו מעמד כלשהו. כמו כן, יש לדחות את התביעה כנגד נתבעת 3 שכן ויתרה על זכויותיה במקרקעין לטובת הנתבע. עוד טוען כי המנוחה ויתרה על מלוא זכויותיה במקרקעין מבעוד מועד ולכן לא יכלה להעביר לתובע 2 זכויות כלשהן. בתאריך 15/6/00 העבירה המנוחה לנתבע שטח של 308 מ"ר ללא תמורה, ושטח נוסף של 531 מ"ר ללא תמורה לגיסתה. לימים, ביקשה המנוחה לבטל את העסקה מול הנתבע, אך עד היום עסקת הביטול טרם נכנסה לתוקפה. עקב חוב למס רכוש לא ניתן לנתבע להשלים רישום בטאבו של החלקות שהועברו אליו מהמנוחה ומנתבעת 3. מזה עשרות שנים שוררת חלוקה בפועל בין הצדדים וזאת ללא כל התנגדות מטעם התובעים. ראיות בתאריך 13/3/09 הגיש מר קעאדן זיאד , המודד, הודעה לפיה אין צורך לבצע מדידה מצבית לחלקה מחדש. הבעלים והמחזיקים בחלקה מוחזקים בשטחים ובבניינים, כך שלא ניתן להקים מגרש חדש בגודל השטח המבוקש. לפיכך יש למנות שמאי מקרקעין אשר יכין טבלאות איזון לחלקה. מר ענאן סלאמה, שמאי מקרקעין, הגיש חוות דעת מומחה מיום 29/6/2010 לעניין עריכת טבלת איזון בגין חלוקת החלקה. וקבע כי בהתאם לזכויות הרשומות, על המנוחה לקבל מהנתבעים 1,2 ו-4 סך של 240,738 ₪. בתאריך 31/10/10 נשלחו ע"י המומחה תשובות לשאלות הבהרה(סומן ח/1) אשר בעקבותיהן הוגשה טבלת הקצאה ואיזון מעודכנת לפיה הנתבעת 3 אינה זכאית לקבל תשלומי איזון, וזאת בשל העברת חלקה לידי נתבע 2. התובע 2 ויורש המנוחה מס' 2 , מר אבו מוך רסמי (להלן:"רסמי") (סומן ת/2 בהתאמה) הגישו תצהירי עדות מטעמם ובהם שבו וחזרו על האמור בכתב התביעה. כמו כן הצהירו כי הם מבקשים להורות על חלוקת החלקה ולחלופין לאמץ את חוות דעתו של השמאי מר ענאן סלאמה. בחקירה הנגדית לתובע 2 העיד כי הסכם המתנה שנחתם ע"י המנוחה בוטל. מדובר היה בתרמית והוא פנה לב"כ שילם 5000 ₪ על מנת לבטל את ההסכם. הוא אישר כי הדרישה לקבל את חלקה של המנוחה בחלקה עלתה לאחר הרישום של צווי הירושה בטאבו בשנת 2001. בחקירה הנגדית לרסמי שב ומסר כי המנוחה לא ידעה על מה היא חותמת, והם שילמו לעו"ד לבטל את העסקה. נתבע 1 הגיש תצהיר עדות מטעמו (סומן נ/8) ובו שב וחזר על האמור בכתב ההגנה. עוד הצהיר כי בהתאם לתשריט החלוקה הוא מחזיק בפועל במגרש בשטח חסר של 294 מ"ר. בחקירה הנגדית העיד כי החלקה חולקה בין שלושת הבנים לפני כ-50 שנה. על אף שקביעת המודד העלתה כי חסר לו שטח, הוא אינו מתכוון לתבעו. הוא אישר כי רשם את צו הירושה בשנת 2001 . האחיות ויתרו על חלקן אך הוא לא ידע האם קיבלו תמורה עבורם. נתבע 2 הגיש תצהיר עדות מטעמו (סומן נ/9) ובו חזר על האמור בכתב ההגנה. בתצהירו תיאר את השתלשלות העניינים עובר להגשת כתב התביעה. כאשר בתחילת שנות השלושים הוקצתה החלקה למשפחה שמנתה חמש בנות ושלושה בנים. בשנות החמישים נישאו חמשת הבנות ועברו להתגורר במקומות אחרים והנתבע ושני אחיו תפסו חזקה בחלקה והקימו בתים למגורים. במשך כל השנים לא נשמעה כל טענה ו/או התנגדות לבנייה. בשנות ה-70 הוקצו לבנות המשפחה קרקע חלופית כפיצוי שהיווה סילוק סופי ומוחלט לכלל זכויותיהם בחלקה. כפועל יוצא חולקה החלקה בין הנתבעים 1,2 ו-4. עם ביצוע הרישום של צווי הירושה של ההורים נרשמו הבנות כבעלות בקרקע. ובהתאם לסיכום הישן העבירה נתבעת 3 את חלקה לנתבע והמנוחה העבירה שטח בגודל 308 מ"ר לידיו. לימים ביקשה המנוחה לבטל את העסקה ואולם עסקת הביטול טרם דווחה ללשכת רישום המקרקעין. בחקירה הנגדית שב וחזר על ההסכמות שהושגו בין האחים לאורך השנים, אך אין ברשותו מסמכים בעניין. הוא אישר כי חתם אצל עו"ד ניזאר וותד על ביטול המכירה מהמנוחה אליו שכן הבנים שלה איימו עליה. הוא לא שילם לה דבר. בתאריך 27/12/12 הוגשה תעודת עובד ציבור שנערכה ע"י מר ברק אנגל ממנה עלו הנתונים הבאים: בתאריך 15/6/00 בוצעה עסקת מכר ללא תמורה 15/6/00 בין המנוחה לנתבע 2 . מאחר וקיים חוב למס מכירה ומס רכוש לא ניתן היה לרשום את העסקה בלשכת רישום המקרקעין. בתאריך 8/5/05 נתקבל תצהיר על ביטול העסקה במעמד צד אחד וללא אימות חתימות ע"י עו"ד. הודעה בעניין נשלחה לנתבע 2 בתאריך 26/5/05. בתאריך 15/6/00 בוצעה עסקת מכר בין המנוחה לבין הגב' אבו מוח לטיפה כאשר לא שולמו המיסים הנדרשים. בתאריך 15/6/00 בוצעה עסקת מכר ללא תמורה בין נתבעת 3 לנתבע 2. מאחר וקיים חוב למס רכוש, לא ניתן לרשום את העסקה בלשכת רישום המקרקעין. דיון הנתבעים העלו מספר טענות לפיהן יש לדחות את התביעה על הסף. דין הטענה בדבר מעשה בית דין להידחות. הנתבעים לא צרפו כל ראיה המעידה על כך שהעניין נשוא כתב התביעה נידון והוכרע בבית המשפט לענייני משפחה לעניין טענת השיהוי, כבר נקבע כי דחיית תביעה מחמת שיהוי תינתן במשורה במקרים חריגים בהם הוכח כי השיהוי מבטא ויתור על זכויות או ייאוש מצד התובע, וכי עקב השינוי הורע מצבו של הנתבע . (ראה ע"א 2950/07 יונס מוחמד סולימאן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל) במקרה דנן כאשר התביעה הוגשה כשש שנים לאחר ביצוע הרישום בלשכת המקרקעין הבקשה נדחית. לעניין מעמדו של התובע 2 , כבר נקבע כי הזכות לתבוע פירוק מוקנית אך ורק לבעלים הרשומים של המקרקעין. הרישום הוא יסוד לקיומה של שותפות במקרקעין ובהעדר רישום מלא של כל הזכאים, מנוע בית המשפט להורות על פירוק השיתוף .אכן, הערת האזהרה הינה זכות אובליגטורית להירשם כבעלים, מדובר בהתחייבות לרישום עסקה , ואין בה כדי להקנות לבעל הדין את הזכות לדרוש פירוק שיתוף במקרקעין. ולפיכך צודקים הנתבעים בטענתם כי יש לדחות את תביעתו של התובע 2. שונה הדבר בכל הקשור לשאר התובעים . מחד גיסא , כיורשי המנוחה שאינם רשומים כבעלים בקרקע, אין להם מעמד המקנה להם את האפשרות לדרוש את פירוק השיתוף. כבר נאמר כי תחילה על היורשים להירשם כבעלים במקומו של מורישם, ולאחר הרישום זכאים הם לתבוע פירוק, או להיות צד להליך הפירוק. (ראה בשא (חי') 904/99 עזבון בינשטוק נ' א.א.חי חברה לפיתוח ובנין בע"מ (נבו)) מאידך גיסא, במקרה שלפני לא מדובר ביורשים אשר הגישו תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין טרם רישום זכויותיהם, אלא שבמהלך המשפט נפטרה המנוחה וקם הצורך לתקן את כתב התביעה. אין חולק כי התובעים הינם היורשים הבלעדיים של המנוחה ויש להכיר בהם כבעלי מעמד בתביעה. מחיקת התביעה באמצע ההליך המשפטי אך ורק לשם ביצוע רישום הבעלות של התובעים ולאחריו הגשת התביעה בשנית וניהול משפט מתמשך אינה תוצאה ראויה בנסיבות העניין, ולפיכך הבקשה למחיקה נדחית. עוד טענו הנתבעים כי המקרקעין אינם ניתנים לחלוקה כמשמעם בסעיף 39 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין") וזאת בהעדר תשריט לחלוקתם אשר אושר על ידי רשויות התכנון והבנייה כפי שנקבע בסעיף 38 לחוק המקרקעין הנקרא במקובץ עם סעיף 143 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-196 (להלן:"חוק התכנון והבנייה"). כמו כן, לא ניתן לבצע פירוק שיתוף על דרך מכירה כאמור בסעיף 40 לחוק המקרקעין מבלי להתחשב בחלקיהם של הנתבעים אשר בנו בתים על מרבית החלקים, ועשו בקרקע שימוש כמנהג בעלים. חוק המקרקעין קובע מספר דרכים לפירוק השיתוף כאשר חלוקה בעין כאמור בסעיף 39 לחוק המקרקעין הינה הדרך המועדפת. בהתאם להוראת סעיף 38(א) לחוק המקרקעין, תנאי מוקדם למתן צו לחלוקת המקרקעין בעין, על ידי בית המשפט, הינו אישור תשריט חלוקה על פי סעיף 143 לחוק התכנון והבניה,. בתיק דנן צורף תרשים חלוקה שנערך ע"י המודד מר קעאדן זיאד מיום 4/10/04 , שטרם אושר ובו נראית חלוקת הקרקע לשלוש חלקות קיימות של הנתבעים 1,2 ו-4. אכן, לא נרשמו בהתאם לתשריט החלוקה כל זכויות בלשכת רישום מקרקעין. סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, שכותרתו "כוח ההוכחה של רישום", קובע כי הרישום בפנקס הינו ראיה חותכת לזכויות הצדדים בחלקה. הרישום במקרקעין במקרה דנן הוא לפי צו הירושה ולא לפי תשריט החלוקה. מדובר בתשריט שבוצע בתאריך 4/10/04 עפ"י הנתונים שנצפו בשטח, אשר תומך בטענות הנתבעים לגבי חלוקת המקרקעין לשלוש חלקות במהלך השנים. ממצאיו אינם שנויים במחלוקת. אכן התשריט לא הובא לאישור ולא ניתן לו תוקף ע"י רשות מוסמכת ,ולא ברור מתי תוגש בקשה לאישור ע"י מי מהצדדים. ואולם, בתי המשפט לעיתים מסתפקים בראיה כי תשריט חלוקה ניתן לאישור או צפוי להיות מאושר. כמו כן מעיון בסעיף 38 לחוק עולה לכאורה כי הדרישה לחלוקה התואמת את הוראות חוק התכנון והבנייה, נוגעת לפירוק שיתוף על פי הסכם בין השותפים ואינה מוזכרת בכל הנוגע לפירוק השיתוף ע"י צו בית המשפט בסופו של דבר, איני רואה מניעה להגשת התשריט לאישור בזמן הקרוב במידה ואכן ייקבע כי ניתן לאשר את החלוקה בעין. זאת במצורף להוראות 39(ב) לחוק המקנות התניית צו החלוקה בתשלום תשלומי האיזון שיקבעו ע"י בית המשפט. לבסוף, טענו הנתבעים כי בתאריך 15/6/00 העבירה המנוחה מלוא זכויותיה במקרקעין לנתבע 2 ולגיסתה הגב' לטיפה אבו מוח (סומן נ/1-נ/7). כן צורף ייפוי כוח בלתי חוזר של המנוחה בכל הנוגע לעסקה עם נתבע 2 (סומן נ/3). נתבע 2 העיד כי בעקבות בקשתה של המנוחה הוא הסכים לביטול ההסכם, אך מתעודת עובד ציבור שנערכה ע"י מר ברק אנגל עולה כי בתאריך 8/5/05 נתקבל תצהיר על ביטול העסקה במעמד צד אחד וללא אימות חתימות ע"י עו"ד. בכל האמור להסכם המתנה שנערך בין המנוחה וגב' לטיפה אבו מוך, אין אזכור לגבי בקשה לביטול, כמו כן לא נמצא ייפוי כוח בלתי חוזר לגבי העסקה, ומתעודת עובד הציבור עולה כי העסקה לא הוגדרה כעסקת מכר ללא תמורה, ולא שולמו המיסים הנדרשים. סעיף 6 לחוק המתנה תשכ"ח-1968 , הדן בדרכי ההקניה של מתנה קובע, כי הבעלות עוברת במסירת מסמך לידיו של מקבל המתנה המזכה אותו לקבלו, והכל שאין בדין אחר הוראות מיוחדות. במקרה של הסכם מתנה להעברת מקרקעין הרי שניתן למצוא את ההוראות המיוחדות בסעיף 7 לחוק המקרקעין, הקובע כי עסקה במקרקעין טעונה רישום. משכך, נקבע כי פעולה של הקניית מקרקעין במתנה אשר לא הסתיימה ברישום איננה מתנה מושלמת, כי אם לכל היותר התחייבות לעשות עסקת מתנה במקרקעין . הוראת סעיף 5 לחוק המתנה ממשיכה לחול ונותן המתנה יכול לחזור בו. (ראה ע"א 8622/06 פלוני נ' עיזבון המנוחה פלונית ז"ל, וכן דניאל פרידמן נילי כהן (1991)חוזים כרך א' עמ' 496 כאמור, מתעודת עובד הציבור שהוגשה עולה כי ההסכם לביטול עסקה בין המנוחה לנתבע 2 נשלח שהוא חתום ע"י צד אחד ואינו מאומת ע"י עו"ד. ואולם הנתבע 2 העיד כי חתם על המסמך לביטול המכירה והסכים לו בשל הרצון להטיב עם המנוחה (עמ' 33 ש' 1-12 לפרוטוקול). מכאן עולה השאלה, האם ההסכם לביטול טעון מסמך כתוב (במקרה דנן מדובר בחתימה של שני הצדדים ואימות ע"י עו"ד). כבר נאמר כי במקרה שבו עדיין לא הייתה הקניה והמקבל מוותר עליו לפני שהוא הוקנה לו, יהיה הויתור או הביטול בעל פה תופס. לנתבע 2 ישנה זכות חוזית לקבלת המתנה , שעליה הוא רשאי לוותר, ואכן עשה כן. (לעיל עמ' 426-427) עולה השאלה מה מעמדו של הסכם המתנה אשר נחתם בין המנוחה לגב' לטיפה מוחמד סעיד אבו מוך . לגבי הסכם זה ,לא נשלחה הודעת ביטול כלשהי. יתרה מכך, הן בתצהירה של המנוחה, והן בעדותו של נתבע 2 לא ניתן למצוא אזכור למעמדו של ההסכם. טוען התובע 2 כי המנוחה חזרה בה משני ההסכמים שכן היא העבירה את חלקה בהסכם מתנה אליו, אך הסכם זה לא הוגש לבית המשפט ולכן לא ניתן להסיק ממנו על כוונת המנוחה לחזור בה משני ההסכמים לטובת הסכם המתנה לתובע 2. עיון בהסכם המתנה מעלה כי לכאורה, בחתימתה ויתרה המנוחה על זכות החזרה מהעסקה. (ראה ס' 2 ו-4 להסכם). על אף שייפויי הכוח הבלתי חוזר המוזכר בהסכם (ס' 6) לא הוגש לבית המשפט, כבר נאמר כי הסייג האחד לזכות החזרה של הנותן הוא רצוני. היינו , כוונה של הנותן שלא לחזור מהתחייבותו וכי אין מניעה כי ההתחייבות והויתור יכללו באותו מסמך. בהעדרה של עדות המנוחה לעניין מעמדו של ההסכם עם הגב' לטיפה, נדרש אני להכריע עפ"י הראיות שעומדות בפניי. מחד גיסא, ישנו הסכם המתנה שנחתם בין המנוחה לגב' לטיפה,אשר לגביו לא נשלחה הודעת ביטול כלשהי . כמו כן לא הוגש לבית המשפט הסכם המתנה אשר לכאורה נחתם בין המנוחה לתובע 2. מאידך גיסא, צורפה הצהרה על מכירת/רכישת זכות במקרקעין מיום 7/6/06 בין המנוחה לתובע 2 ובו צוין בקשה לפטור עפ"י סעיף 62 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג- 1963 , עוד צורף אישור לרישום בפנקסי המקרקעין לעניין תשלומי מיסי רכישה, מכירה ושבח על פיהם מועברים לתובע 2 2/16 משטחי החלקה וכי שווי המכירה עומד על 209,750 ₪ . כן נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע 2 על הבעלות של המנוחה עפ"י הרישום במקרקעין. במצב דברים זה, רישום הערת האזהרה מעיד כי המנוחה הביעה רצונה להעביר את חלקה במקרקעין לבנה, וזאת מספר שנים לאחר הסכמי המתנה עליהם חתמה , וניתן לראות בהתנהלות זו כהודעה על חזרה משתי עסקאות המתנה כעסקאות בטרם ביצוע הרישום, והן ניתנות לביטול מכח הוראת סעיף 5 (ג) לחוק המתנה. החלטה לעניין הנתבעת 3 , דין התביעה כנגדה להידחות. הנתבע 2 צרף תצהיר מטעם הנתבעת 3 (סומן נ/2) לעניין הסכם המתנה מיום 15/6/00. מתעודת עובד הציבור עולה כי על אף ששולמו המיסים לא ניתן לרשום את הסכם המכר ללא תמורה בשל חוב קיים למס רכוש. מכל מקום, בהנחה שישנו ייפוי כוח בלתי חוזר אין מניעה עקרונית להשלמת הרישום. משכך, הנתבעת 3 ויתרה על חלקה לטובת נתבע 2, וכאמור בטבלת האיזון היא אינה זכאית לתשלום. סעיף 37(א) לחוק המקרקעין קובע, כי כל שותף במקרקעין משותפים רשאי בכל עת לדרוש את פירוק השיתוף בהם. לא אחת נקבע כי "אם אחד השותפים הניע את מנגנון החלוקה, רצוי שבהזדמנות זו תושלם מלאכת החלוקה עד תומה" (ראה ע"א 623/71 גן בועז בע"מ נ' הרב דוד אנגלנדר ואח', פ"ד כז (1) 334, בעמ' 336;ע"א 540/75 דגני נ' פניג ואח', פ"ד לא(2) 640). סעיף 38 לחוק המקרקעין קובע כי : "...... (ב) באין הסכם כאמור בסעיף קטן (א) יהיה פירוק השיתוף על פי צו בית המשפט בהתאם לסעיפים 39 עד 43..." מלשון סעיפים 39 ו-40 לחוק המקרקעין נמצא כי דרך המלך בפירוק שיתוף במקרקעין (בהיעדר הסכמה בין השותפים) הינה חלוקה בעין. לא אחת נקבע, כי כאשר פירוק השיתוף במקרקעין ניתן לביצוע על ידי חלוקה בעין, אין לבית משפט שיקול דעת לבצע את החלוקה בדרך אחרת (ראה י. ויסמן, "דיני קניין - בעלות ושיתוף", (תשנ"ז-1997), עמ' 305 ) לאור האמור אני קובע כי ניתן לבצע פירוק שיתוף במקרקעין עפ"י החלוקה בעין תוך קביעת תשלומי איזון לתובעים. לעניין טענות הנתבע 2 באשר לקביעת המומחה לעניין גובה תשלומי האיזון ביחס לאופן חלוקת המקרקעין, הרי שבפירוק שיתוף בעין אין הכרח שבסופו של יום כל שותף יישאר עם אותה בעלות במקרקעין (מבחינת יחס או שיעור בעלות ליחס כל המקרקעין). משכך, אני מוצא כי ממצאי המומחה לא נסתרו ויש לאמצם. ניתן בזה צו לפירוק השיתוף במקרקעין על ידי חלוקתם בעין כפי שמופיע בתשריט. ניתן צו לביצוע תשלומי איזון לפי חוות דעת המומחה. אשר על כן ,ניתן בזאת צו פירוק שיתוף המקרקעין על פי טבלת ההקצאה ואיזון מעודכנת מיום 30.10.10 סומנה (ח/1) כחלק מהתייחסות המומחה לשאלת ההבהרה. תשלומי האיזון יבוצעו בהתאם למסמך ח/1 מיום 31.10.10. תשלומי האיזון ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.10.10 ועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. העתק פסק הדין יישלח לצדדים.חוזהמקרקעיןרישום בטאבוהסכם שיתוף