רקע ותמצית טענות הצדדים עסקינן בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח על סך 273,543.96 ש"ח. התובע, יליד 1964, עותר, כי בית המשפט יחייב את הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה שהנפיקה לו ולאור טענתו, כי איבד את כושר השתכרותו. הנתבעת הינה חברה לביטוח אשר ביטחה את התובע במועדים הרלוונטיים בביטוח חיים. התובע טוען, כי ביום 30.5.02 הוא חש כאבים לוחצים בקדמת החזה והובהל בדחיפות לבית חולים. התובע אושפז עד ליום 5.6.02 ובמהלך אשפוזו עבר ניתוח מעקפים כללי. בהמשך, חלה החמרה במצבו והוא אושפז בשנית עד ליום 16.6.02 ובמהלך האשפוז האמור עבר ניתוח לב פתוח לאחר שאובחנה אצלו מחלת LAD וירידה בתפקודי לב. התובע טוען, כי בעקבות התאונה הוא לא שב לעבודה וכי הוא נמצא בתקופת אי כושר מוחלט מיום התאונה ועד שנקבעה לו נכות בשיעור 75% על ידי המל"ל מיום 30.5.02 ועד ליום 30.11.04. ביום 1.12.04 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 60%. התובע טוען, כי בהתאם לתנאי הפוליסה הוא נחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה מאחר ונשלל ממנו, בשיעור של 75% לפחות, הכושר להמשיך במקצועו ונבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, השכלתו והכשרתו. התובע טוען, כי הגיש לנתבעת תביעה לתשלום פיצוי חודשי ושחרור מתשלום פרמיה חודשית אולם הנתבעת אישרה לו תשלום בשיעור של 50% מגובה פיצוי חודשי בגין התקופה מיום 30.8.02 ועד ליום 31.12.02 ודחתה את התביעה לתשלום חודשי אחרי ה- 31.12.02. לטענתו, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב ושינתה על דעת עצמה את תנאי החיתום לעניין בעיות הגב. התובע טוען, כי בעיות הגב נוצרו בעקבות תאונת עבודה מיום 22.6.98 כאשר הביטוח החל ביום 3.6.98 ומשכך, הרי שהנתבעת מנועה מלהעלות טענה לפיה הסתיר מידע רפואי. לטענתו, בעת כריתת חוזה הביטוח הוא נתן את המידע הרלוונטי הידוע לו בנוגע למצבו הרפואי. התובע טוען, כי הנתבעת נמנעה מלמנות לו מומחים רפואיים לשם בדיקתו בהתאם להוראות הפוליסה ועל כן עותר, כי בית המשפט ימנה מומחים לשם קביעת דרגת נכותו. התובע טוען, כי בהתאם לפוליסה ביטחה אותו הנתבעת בביטוח למקרה של נכות עקב תאונה. לטענתו, עקב התאונה נגרמה לו נכות מלאה תמידית ו/או באופן חלקי ועל כן הוא זכאי לפיצוי בהתאם לדרגת הנכות שתקבע לו על פי הוראות הפוליסה. לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות מאחר והתובענה התיישנה שכן תקופת ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח הינה שלוש שנים והתובענה הוגשה בחלוף למעלה משלוש שנים ממועד קרות האירוע. לטענתה, התובע סובל מכאבי גב ועמוד שדרה טרם עריכת הביטוח וכי הוא הסתיר עובדה זו ולא הצהיר על בעיות אלו בעת קבלתו לביטוח. הנתבעת טוענת, כי אם הייתה מודעת למצב הרפואי האמיתי של התובע היא לא הייתה מתקשרת עמו בפוליסה מבלי להחריגה. לטענתה, משנודע לה הדבר הוספה בפוליסה מגבלה לבעיות גב ועמוד שדרה. הנתבעת טוענת, כי מומחים מטעמה גילו שהתובע הסתיר ממנה מידע אודות תאונות שעבר ובאשר לכך שהוא סבל מכאבי גב וע"ש טרם עריכת הביטוח אף שנשאל על כך במפורש. לטענת הנתבעת, ביום 2.6.04 הודיעה לתובע על שינוי תנאי החיתום. לטענתה, נכות התובע ואי הכושר לא נגרמו בשל בעיה בלבו של התובע ומקורן בבעיות הגב וע"ש של התובע, אשר הוחרגו בפוליסה. לטענתה, היא נהגה עם התובע לפנים משורת הדין ושילמה לו פיצוי בגין אובדן כושר עבודה. עוד טוענת הנתבעת, כי היה על התובע לצרף חוות דעת לכתב התביעה ומשלא עשה כן הרי שהוא מנוע מלטעון טענות בעניין רפואי. לטענתה, בהתאם לפוליסה קביעת המומחה הרפואי מטעמה היא המחייבת ורופאים מטעמה קבעו באופן חד משמעי, כי מצבו של התובע אינו מצדיק פיצוי על פי תנאי הפוליסה. הנתבעת טוענת, כי התובע סירב לשתף פעולה והתכחש להסכמה אשר התגבשה בין הצדדים באשר להעברת המחלוקת לבירור והכרעה בפני בורר. התובע הגיש כתב תשובה במסגרתו התייחס לטענת ההתיישנות וטען, כי דינה להדחות. התובע שב על טענתו לפיה לא הסתיר מהנתבעת מידע באשר למצבו הרפואי, לא הפר את חוזה הביטוח ולא פעל בחוסר תום לב. כמו כן, שב על טענותיו באשר לנכות ממנה הוא סובל. באשר לטענה לפיה התכחש להסכמה אשר התגבשה בינו לבין הנתבעת טוען התובע, כי התקיימה בין הצדדים פגישה והוא המתין לתשובת הנתבעת אולם היא ניתקה קשר עמו ולא החזירה לו תשובה. אציין, כי על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 19.5.08 בע"א 55/08 יש להכריע בתביעת המערער, ככל שהיא מתייחסת לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר השתכרות לתקופה המתחילה 3 שנים לפני הגשת התביעה קרי 22.2.04 וקדימה. הראיות התובע הגיש חוות דעת של מומחה תעסוקתי מטעמו ובמסגרתה נקבע, כי הוא נמצא בדרגת אי כושר עבודה בשיעור 75% לצמיתות וכי לא ניתן להעסיק את התובע בעיסוק סביר אחר עקב מגבלותיו התפקודיות והשכלתו המועטה. כמו כן, התובע הגיש חוות דעת של מומחה בתחום האורטופדיה לפיה יש לו נכות בשיעור 20% בגין הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני ו- 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועת הירך הימנית. הנתבעת הגישה חוות דעת רפואית של מומחה תעסוקתי מטעמה אשר מצא, כי התובע כשיר לשוב לעבוד במקצועו בהיקף משרה מלאה והיה כשיר לעסוק במגוון עיסוקים אחרים. לטענתו, סביר להניח שהתובע יכול היה לשוב לעבודה כבר בפברואר 2004. לאור הפער בין חוות הדעת והמחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים בנוגע לאובדן כושר העבודה של התובע עקב מגבלותיו הרפואיות ולאור בקשה והסכמת הצדדים מונה, ביום 21.9.02, ד"ר אבי וינר כמומחה מטעם בית המשפט בתחום התעסוקתי. במסגרת חוות דעתו ציין המומחה מטעם בית המשפט, כי הוא סבור שהתובע איבד לצמיתות את כושרו להתפרנס למחייתו מעבודה כפועל בעבודות ריצוף וצנרת החל מיום קרות האוטם בשריר הלב בתאריך 30.5.02. כן ציין, כי הוא סבור שהתובע לא איבד למעלה מ- 75% מכושרו להתפרנס למחייתו מעבודה חלופית סבירה אחרת בהתאם להשכלתו, הכשרתו המקצועית וניסיונו התעסוקתי. המומחה ציין, כי בהתחשב בנתוניו של התובע ובמצבו הרפואי והתפקודי הוא סבור, כי התובע יכול לעסוק בעבודות פשוטות. המומחה פירט רשימה של תפקידים אשר אותם יכול התובע לבצע, בין היתר. דיון ומסקנות המחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים ואשר הכרעתי בה דרושה הינה, האם התובע זכאי לתגמולי ביטוח ופטור מתשלום פרמיה בגין אובדן כושר עבודה אם לאו, בהתאם לפוליסת ביטוח שהנפיקה לו הנתבעת. התובע טוען, כי הוא זכאי לפיצוי בשל אובדן כושר עבודה בעקבות אירוע לב משנת 2002. אין מחלוקת, כי הנתבעת ביטחה את התובע בפוליסת ביטוח חיים הכוללת פיצוי בגין אובדן כושר עבודה. המחלוקת הינה בשאלה, האם בנסיבות המקרה שלפניי התגבשה זכאות התובע לקבל את תגמולי הביטוח הנטענים. התובע טוען, כי אין בידו לשוב לעבודה בה עסק טרם מחלתו וכי איבד את כושר עבודתו לעבוד בעבודה זו בשיעור של 75%. לטענתו, בהתאם לפוליסה אובדן כושר עבודה נבחן בהתאם לעבודת המבוטח עובר למקרה הביטוח. בסיכומיו טען, כי עבודתו, להבדיל מעיסוק סביר אחר, היא הקובעת, לעניין אובדן כושר עבודה. עוד טוען, כי עבודתו הוגדרה בפוליסה כרתך ולא קבלן לעבודות צנרת וריתוך. לטענתו, לאור האמור לעיל, הרי שאף אם תתקבל חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, הוא זכאי לתגמולי ביטוח שכן איבד את עבודתו בה עסק טרם ארע מקרה הביטוח. מנגד טוענת הנתבעת, כי אובדן כושר עבודה מוחלט מותנה בקיומם של שני תנאים מצטברים: נשלל מהמבוטח, בשיעור של 75% לפחות, הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק בו עסק ונבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, השכלתו והכשרתו. לטענתה, לאור קביעת המומחה מטעם בית המשפט, לפיה התובע כשיר לעבודה במקצוע חלופי סביר החל מיום 21.2.04 בהיקף משרה מלא, הרי שהתובע אינו זכאי לתגמולי הביטוח בגין אובדן כושר עבודה. לתיק בית המשפט הוגש עותק של פוליסת הביטוח הרלוונטית. במסגרת הנספח לפוליסה צוין, כי "המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה- לעניין נספח זה בלבד- אם עקב מחלה או תאונה, נשלל ממנו, בשיעור של 75% לפחות הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק, כמפורט בהצעה, עד אותה מחלה או תאונה ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו, זאת- למשך תקופה העולה על שלושה חודשים או שישה חודשים (להלן: "התקופה") כנקוב בדף פרטי הביטוח (סעיף 1 לנספח לפוליסה). הנה כי כן, מהאמור בנספח לפוליסה עולה, כי אין לקבל את עמדת התובע לפיה די בכך שאיבד 75% מהכושר לבצע את עבודתו בכדי שיהיה זכאי לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודתו. בטענתו האמורה, התעלם התובע מחלקו השני של סעיף 1 לנספח אשר מגדיר אי כושר עבודה מוחלט. מהסעיף האמור עולה בברור, כי לא די בכך שאדם איבד את כושרו לעבוד בעבודה בה עבד טרם האירוע הביטוחי ויש לבדוק, האם בנוסף לכך נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר. מקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה מדובר בשני תנאים מצטברים. פרשנות כאמור הינה הפרשנות היחידה המתקבלת והסבירה לאור לשון הסעיף. יש להבחין בין פוליסה שבה יש כיסוי אובדן כושר לעסוק בעיסוקו של המבוטח המפורט ברשימת הפוליסה וגם בכל עיסוק סביר התואם את השכלתו וכישוריו של המבוטח לבין פוליסה שבה יש כיסוי רחב יותר המכסה אובדן כושר לעסוק בעיסוקו של המבוטח המפורט ברשימת הפוליסה. ברי, כי בדרך כלל הכיסוי השני יהיה יקר בהרבה. בענייננו, עסקינן בכיסוי מהסוג הראשון. ביטוח כנגד אובדן כושר עבודה נועד להבטיח שאם המבוטח יאבד את יכולתו לעבוד ולהשתכר למחייתו עקב תאונה או מחלה הוא יקבל מחברת הביטוח פיצוי חודשי קבוע אשר יבטיח לו הכנסה חודשית קבועה במקום ההכנסה אשר היה בידו לקבל אלמלא איבד את יכולת השתכרותו בשל תאונה או מחלה. כאשר עסקינן בביטוח המכסה אובדן כושר לעסוק בעיסוקו של המבוטח המפורט וגם בעיסוק סביר אחר לא מוטל על המבטחת לשלם לו פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות כאשר המבוטח איבד את כושר עבודתו לעבוד בעיסוקו אולם בידו לעבוד בעיסוק סביר אחר. לאור האמור לעיל, לא די בקביעה, כי התובע איבד 75% מכושר עבודתו לעבוד בעבודה בה עבד טרם אירע המקרה הביטוחי ובנוסף יש לבחון את יכולתו לעסוק בעיסוק סביר אחר. בחוות דעתו קבע המומחה מטעם בית המשפט, כי התובע איבד לצמיתות את כושרו להתפרנס למחייתו מעבודה כפועל בעבודות ריצוף וצנרת החל מיום 30.5.02. עוד קבע, כי בידי התובע לעבוד בעבודות סבירות אחרות בהיקף מלא ופירט רשימה של עבודות כאמור. בעדותו נטען בפני המומחה מטעם בית המשפט, כי בחוות הדעת הוא קבע שהתובע לא איבד את כושרו להתפרנס למחייתו בעבודה חלופית והוא נשאל האם בדק את השכלתו של התובע, את הכשרתו המקצועית וניסיונו המקצועי והשיב, כי הסתמך על מה שסיפר לו התובע (עמ' 14 ש' 14-20). נטען בפני המומחה, כי בחוות הדעת כתב שהתובע כשיר לעבוד בעבודה חלופית החל מיום 21.2.04 והוא נשאל כמה זמן דרוש לתובע כדי לרכוש את אותה הכשרה מקצועית לכל עבודה מזדמנת או לכל עבודה שהוא ציין בחוות דעתו. המומחה השיב, כי יש הרבה עבודות שהתובע יכול לעשות שהמכנה המשותף לכולן זה שמדובר בעבודות אשר נעשות בישיבה, ובדרך כלל באולם ממוזג והן מאוד מאוד פשוטות. המומחה הוסיף, כי לחלק מהעבודות מתקבלות בדרך כלל עולות חדשות אשר בעברן המקצועי לא הייתה שום הכשרה לעסוק בעבודות אלו והן הוכשרו בתקופה קצרה ביותר. בהמשך טען, כי מדובר בהכשרה של מספר ימים, שבוע- שבועיים עד חודש וכי חלק מהכשרה נעשה תוך כדי עבודה (עמ' 15 ש' 30-32, עמ' 16 ש' 2-8). המומחה ציין, כי בידי התובע לעבוד בבידוק ביטחוני של מבקרים בכניסה לבתי עסק. המומחה נשאל, האם עולות חדשות יבצעו בידוק ביטחוני בפתחי חנויות והשיב בשלילה. הוא טען שעובדות ללא הכשרה לא יכולות לעשות בידוק ביטחוני והוסיף, כי לא חקר את העניין לעומק. עוד ציין המומחה, כי התובע יכול לעבוד במיון ואריזה של פריטים קטנים במפעלים. בעדותו נשאל האם עולות חדשות יכולות לעבוד באריזה של פריטים קטנים והשיב בחיוב. לטענתו, גם מישהו בעל השכלה מעטה יכול לעבוד בזה (עמ' 16 ש' 9-14). בין היתר ציין המומחה בחוות דעתו, כי בידי התובע לעסוק בשינוע כלי רכב בחניון ומאוניות. בעדותו נטען בפניו, כי לשם נהיגה ברכב או בכלי רכב עם אוניות יש להיות בוגר צבא והוא שלל טענה זו. נטען בפניו, כי בחלק מהדוגמאות שהוא נתן צריך להיות בוגר צבא והוא השיב, כי כנותן חוות דעת מקצועית הוא אינו אחראי לזמינות בשוק העבודה וסלקציה שנעשית על סמך מוצא אתני או מגדר (עמ' 16 ש' 15-19). נטען בפניו, כי הוא לא בוחן את הכישורים לעבודות שציין וכי חסימה כזו או אחרת לבצע עבודה, בשל מצב ביטחוני או כישורים, מהווה חסימה ואי כושר לתובע שלא מוכשר לעבודות אחרות ולא עבד בעבודות אחרות בימי חייו. בתגובה טען המומחה, כי מה שעורך הדין אמר לגבי בוגרי צבא לא מקובל עליו. הוא שאל מה הקשר בין להוריד רכב מאוניה לבוגר צבא וטען, כי הוא הרופא של הנמל מטעם רמב"ם ומקבל עובדים שנקלטים לעבודה (עמ' 16 ש' 21-25). המומחה נשאל, האם לקח בחשבון את נסיבותיו ומצבו הרפואי של התובע בטרם פירט את העבודות החלופיות האפשריות והשיב בחיוב. המומחה נשאל, האם לקח בחשבון את פריצת הדיסק, האסטמה ומחלת הלב שיש לתובע והשיב, כי פירט בחוות הדעת מה דעתו על תפקוד התובע בהתחשב במחלת הלב שהייתה לו ואשר טופלה כהלכה. לטענתו, הוא התייחס בחוות הדעת לכך שלדעתו מצבו הלבבי של התובע טוב מאוד. המומחה אישר, כי אינו מומחה לקרדיולוגיה וטען שהשתלם שנתיים במחלקה קרדיולוגית (עמ' 15 ש' 10-18). המומחה העיד, כי התובע עבר צנתור לב שגילה שכל העורקים הפנימיים פתוחים לגמרי, עשה בדיקת אקו לב שהראתה שהתפקוד הגלובלי של החדר השמאלי סביר למדי ועבר בדיקת לב במאמץ שהעידה על תפקוד לבבי סביר ביותר. המומחה נשאל ממתי הבדיקות והאם הן עדכניות והשיב, כי אלו בדיקות שהיו לפני ה- 6.6.11 וכי לדעתו הן היו עדכניות. נטען בפניו, כי אין בדיקה עדכנית של מאמץ והוא טען שיש בדיקת מאמץ מספטמבר 2002 ובדיקת צנתור מאפריל 2003. נטען בפניו, כי אלו לא בדיקות עדכניות והמומחה השיב, כי חלק כן וחלק לא וכי בדיקת המאמץ אינה עדכנית. נטען בפניו, כי גם הבדיקה השנייה אינה עדכנית והוא נשאל האם לא מצא לנכון לבקש מהתובע לבצע בדיקת מאמץ עדכנית. המומחה השיב, כי בדיקת האקו לב נעשתה לאחר האוטם של שריר הלב (עמ' 20 ש' 30-32, עמ' 21 ש' 1-10). בהמשך נשאל, האם זה עדכני והשיב, כי זו הבדיקה היחידה שהתובע עשה וכי זה היה אחרי התקף הלב. לטענתו, לאחר מכן התובע עבר צנתור ואקו לב שהיו תקינים. המומחה העיד, כי כל מה שהוא כתב על המצב הבריאותי מבוסס על בדיקות שנערכו לאחר התקף הלב (עמ' 21 ש' 16-19). המומחה נשאל, האם הסתפק בנתונים משנת 2002 כאשר בדק את התובע בשנת 2011 והשיב, כי לא בודקים כל חצי שנה. לטענתו, התובע עבר התקף לב, עשה בדיקות, עבר צנתור, עשו לו מיפוי ולאחר מכן התובע לא התלונן. המומחה הוסיף, כי בראיון עם התובע הוא לא התרשם שיש עדות למחלת לב פעילה או שיש עדות למחלת לב חדשה או החמרה בקודמת (עמ' 21 ש' 20-23). נטען בפניו שהתובע עבר צנתור בשנת 2004 וב-2012 והוא השיב, כי ב-2004 הצנתור היה תקין וכי אינו מתייחס ל-2012 (עמ' 21 ש' 24-25). המומחה נשאל, האם לא ראה לנכון לקבל בדיקה עדכנית למרות שהתובע עבר ניתוח מעקפים ב- 2002 ובהמשך עבר צנתור ב-2004 וב- 2012 והשיב, כי אין צורך. המומחה העיד, כי בדיקת לב במאמץ הינה בדיקה אשר מעידה על בעיה עכשווית קיימת ואין לה כושר נבואי ולכן מסתמכים יותר על בדיקות אקו לב, רדיו איזטופיות וצנתור. לטענתו, התובע עשה את כל הבדיקות האמורות ולכן מסקנתו סבירה. המומחה העיד, כי בדרך כלל כאשר הטיפול שגרם לכלי הדם להיות פתוחים הצליח זה מחזיק להרבה שנים. הוא הוסיף, כי אין לו מושג מה קרה ב-2012 (עמ' 21 ש' 24-31). בהמשך עדותו העיד המומחה, כי לפחות עד ה- 6.6.11 לא היו לתובע תלונות אופייניות למצב שבו יש אי ספיקה מבחינת כוח המשאבה של הלב (עמ' 22 ש' 5). המומחה טען, כי בטעות אנשים אומרים אי ספיקת לב כאשר הם מתכוונים להפרעה באספקת החמצן לשריר הלב עצמו בגלל חסימה של עורקי הלב. לטענתו, יש הרבה סימנים ועד המועד שהוא בדק את התובע אף אחד מהם לא נמצא אצל התובע לאחר שהוא טופל כהלכה מבחינת מחלת הלב (עמ' 22 ש' 6-11). נטען בפני המומחה, כי בחוות הדעת הוא קבע שמידת ההפחתה והתפקוד של החדר השמאלי בלב של התובע הינה מזערית והוא אישר את האמור. הוא נשאל, האם זה כתוצאה ממחקר או מחומר רפואי והשיב, כי זה על פי ספרות המקצועית. לטענתו, זה אלף בית ברפואה קרדיולוגית ופנימית. כאמור, המומחה נשאל האם כל רופא, למרות שאינו מומחה בקרדיולוגיה, יכול לקבוע זאת והשיב בחיוב. הוא טען, כי רופא בתחום הפנימי והקרדיולוגי יכול לעשות כן (עמ' 20 ש' 12-20). כאמור, התובע הגיש חוות דעת של מומחה בתחום האורטופדיה אשר מצא שיש לתובע נכות בשיעור 20% בגין הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני ו- 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועת הירך הימנית וכמו כן נקבעה לו נכות בתחום זה על ידי המל"ל. התובענה שלפניי הוגשה בעקבות האירוע הלבבי אולם יש לבחון את יכולת התובע להשתלב במעגל העבודה בהתייחס למצבו הרפואי ובין היתר לנכות האמורה. המומחה מטעם בית המשפט נשאל, האם הוא מאשר שהתובע סובל מבעיות רפואיות אורטופדיות והשיב, כי התייחס לכך בחוות דעתו. הוא העיד, כי היה לתובע כאב גב תחתון בגלל פגימות בע"ש מותני ואישר שהתובע סבל מבעיה בברך ימין. המומחה נשאל האם העבודות, אשר הוא ציין בחוות דעתו כעבודות סבירות בהן יכול התובע לעבוד, מתאימות לאדם שסבל מבעיות אורטופדיות בע"ש ובברך והשיב, כי מה שהוגדר בביטוח לאומי כנכות בגין הבעיה האורטופדית בעמוד שדרה מותני לא בא לידי ביטוי בהפרעה תפקודית בבדיקתו. לטענתו, הוא ציין בחוות הדעת שהבדיקה שערך לא מעידה על השלכות תפקודיות של הבעיות האורטופדיות שהיו לתובע בעמוד שדרה ובברך. המומחה נשאל אילו בדיקות ביצע והשיב, כי ערך בדיקה גופנית וכי אין רגישות בניקוש. הוא נשאל האם הוא אורטופד והשיב, כי במסגרת ההתמחות ברפואה תעסוקתית עבר השתלמות נרחבת באורטופדיה וכי כרופא תעסוקתי הוא נדרש יום יום לעסוק באורטופדיה. לטענתו, הם עורכים כל הזמן התייעצויות עם אורטופדיים. המומחה הוסיף, כי הוא שותף במעבדת מחקר אורטופדית במסגרת הטכניון ורמב"ם וכי יש לו המון ניסיון באורטופדיה למרות שאינו אורטופד (עמ' 17 ש' 15-28, 32, עמ' 18 ש' 1-4). המומחה נשאל האם קביעת המל"ל הייתה מונחת בפניו והשיב, כי תיק הביטוח הלאומי וקביעת המל"ל היו מונחים בפניו וכי הוא התייחס לכך בחוות דעתו. המומחה טען שהוועדה בביטוח הלאומי קבעה נכות בשיעור 20% בגין הפרעה בתנועות ע"ש תחתון. לטענתו, הנתונים בבדיקתו אינם מאששים קיומה של הפרעה כה חמורה בטווחי התנועה של ע"ש התחתון (עמ' 19 ש' 22-29). המומחה העיד, כי הבעיה האורטופדית בע"ש מותני קלה בהרבה ממה שהיא מתוארת במסמכים של הביטוח הלאומי. לטענתו, הנכות שיכולה להיגרם ממנה היא בעיקרה בהרמת משאות כבדים מגובה הרצפה לגובה המותניים או לביצוע מעמסים שגורמים עומס על עמוד שדרה מותני. המומחה הוסיף, כי אין בעיה בישיבה ובעמידה (עמ' 18 ש' 14-17). לטענתו, הוא התחשב בזה שהתובע יכול לעבוד בישיבה באולם ממוזג (עמ' 18 ש' 18). המומחה טען עוד, כי גם אם נקבל את החלטת הוועדה כלשונה הרי שנכות זו אינה משפיעה לרעה על כושר העבודה בכל הקשור למאמץ אירובי. קרי, הכושר ללכת, לטפס ולרדת במדרגות וסולמות ולעבוד בישיבה (עמ' 19 ש' 29-30). המומחה נשאל אילו פעולות הבעיה האורטופדית מונעת מהתובע והשיב, כי הרמת משאות כבדים במיוחד מגובה הרצפה לגובה המותניים ובהרמת משאות בידיים מושטות לפעמים גם בגובה הבטן ובית החזה (עמ' 18 ש' 19-21). המומחה הוסיף, כי הבעיה האורטופדית שיש לתובע בעמוד שדרה תחתון זה תהליכים ניווניים שאופייניים לרוב האוכלוסייה מעל גיל 40 (עמ' 18 ש' 24-25). לטענתו, כאשר קובעים כושר עבודה יש להתחשב בכללי ארגונומיה וכי אם שומרים על הכללים האלה לא יגרם שום נזק (עמ' 18 ש' 25-26). המומחה נשאל, האם הוא מאשר שבמקרה של טנטון הצפצופים גדלים בשעות הלילה לאור השקט והשיב, כי טנטון זה תלונה סובייקטיבית ללא מדד אובייקטיבי. הוא העיד, כי הרבה עובדים שנחשפו לרעש בעבודה ויש להם ירידה משמעותית בשמיעה בתדרים מסוימים מתלוננים על טנטון וטען שטנטון הוא לא תופעה יום יומית קבועה בלי הפסקה אלא מופיע מידי פעם. הוא העיד, כי טנטון מורגש יותר כשיש שקט וכי אינו מוכר כהפרעת שינה (עמ' 20 ש' 1-5). המומחה נשאל מה עמדתו לטענה לפיה מי שסובל מטנטון לא מצליח לישון בלילה לאור השקט ולאור הצפצופים ולא מצליח לתפקד למחרת והשיב, כי התיאור האמור לא מקובל בספרות וכי מי שיש לו הפרעות שינה בהתאם לתיאור צריך ללכת למומחה לשינה, כך שהוא ימצא את הסיבה המדויקת להפרעת השינה ויטפל בה (עמ' 20 ש' 8-11). המומחה ציין בחוות הדעת, כי התובע מתלונן על שיעול אשר מטריד אותו בכל מאמץ שהוא מבצע וציין, כי בעת ההמתנה לראיון התובע השתעל ללא הרף. המומחה ציין, כי הוא התרשם שהשיעול מלאכותי. לטענתו, במהלך הבדיקה והראיון התובע לא השתעל כלל. עוד טוען, כי תלונות התובע אינן תואמות את מצבו הפיזיולוגי וציין, כי לאחר הבדיקה הזדמן לו ללכת במשך כ- 10 דקות אחרי התובע לכיוון החניון והתובע הלך במהירות, ללא הפסקה ומבלי שהשתעל. בעדותו נטען בפניו, כי בחוות ציין שהוא התרשם שמדובר בשיעול מלאכותי ויזום והוא נשאל, האם מהחומר הרפואי יש סיבה מוצדקת לתיאור של שיעול מלאכותי ויזום. המומחה השיב, כי אין שום סיבה אובייקטיבית לשיעול הבלתי פוסק שהתובע השתעל. לטענתו, רופא יכול להתרשם ששיעול הוא לא שיעול פתולוגי ולזה התכוון. המומחה העיד, כי בנתונים של התובע אין סיבה שהוא ישתעל שיעול שנמשך רבע שעה ללא הפסקה כאשר הוא יושב במסדרון וממתין לבדיקה. המומחה נשאל האם ישנה סיבה רפואית והאם התובע סובל מאסטמה והשיב, כי בזמן הבדיקה הוא לא ראה עדות לאסטמה פעילה. הוא נשאל, האם שאל את התובע לסיבת השיעול והשיב, כי לא צריך לשאול. המומחה הוסיף, כי הוא רואה את צורת השיעול, בודק את התובע ומגיע למסקנה לפיה זה לא שיעול שמעיד על מחלה. הוא טען שהתובע השתעל ללא הרף שעה שהמתין בפרוזדור וכי במהלך הבדיקה, שערכה למעלה משעה, הוא לא השתעל. לטענתו, אחרי הבדיקה הלך אחרי התובע לחניון שנמצא במרחק עשר דקות הליכה מהמרפאה והתובע הלך במהירות, ללא הפסקה ולא השתעל (עמ' 18 ש' 27-30, עמ' 19 ש' 1-13). בחוות דעתו ציין המומחה, כי לדברי התובע החל משנת 1979 הוא עובד בתחום הצנרות כקבלן משנה והעסיק שלושה עובדים. בהמשך ציין, כי לאור האמור הוא אינו מקבל את טענת המומחה מטעם התובע לפיה יש לראות בתובע פועל פשוט אשר מסוגל להתפרנס אך ורק בעבודות כפיים. בעדותו טען המומחה, כי התובע עבד כפועל בניין, כטייח במסגרות ורתכות של צינורות, אחר כך עבד כעצמאי באותו מקצוע כקבלן משנה במקורות וכי לדברי התובע הוא העסיק שלושה עובדים. לטענתו, התובע הוא לא רק פועל פשוט שהניח קווי צינורות (עמ' 14 ש' 22-25). התובע טוען, כי בהתאם להצעת הביטוח הוא היה עצמאי שעסק כרתך צנרת ואין ממש בטענה לפיה בוטח כקבלן לעבודות ריצוף וצנרת. השאלה, האם התובע בוטח כרתך צנרת או קבלן רלוונטית מקום בו אין בידי המבוטח להמשיך ולבצע עבודה פיזית אולם בידו לבצע את עבודתו כקבלן המעסיק עובדים אחרים וככל שייקבע, כי בוטח כקבלן הרי שלא איבד את כושר עבודתו לבצע עבודה זו. במקרה בו עסקינן, בהצעת הביטוח צוין, כי מקצועו ועיסוקו של התובע הינו רתך צנרת. עם זאת, סבורני, כי המחלוקת האמורה אינה רלוונטית לענייננו ואין בקבלת טענת התובע לפיה בוטח כרתך צנרת ולא כקבלן לעבודות ריצוף וצנרת בכדי להועיל לו. המומחה מטעם בית המשפט התייחס לעובדה שהתובע היה מעין קבלן והעסיק עובדים והסיק ממנה על יכולות התובע ועל כך שהוא מסוגל לעשות דברים מלבד להיות פועל פשוט המניח קווי צינורות. המומחה לא קבע, כי התובע הינו קבלן וכי ככזה לא איבד את כושר השתכרותו לעבוד בעבודה בה עבד טרם התאונה. תחת זאת קבע, כי התובע איבד, בשיעור של 75%, את כושר השתכרותו לעבוד בעבודה בה עבד טרם ארע מקרה הביטוח אולם בידו לעבוד בעבודה סבירה אחרת ובין היתר הסתמך על טענת התובע באשר להיותו מעין קבלן. יש לציין, כי המומחה פירט רשימת עבודות אשר בידי התובע לבצע אף בהתעלם מהכישורים המיוחסים לו לאור הטענה, כי היה מעין קבלן. קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט באשר ליכולתו של התובע לעסוק במקצוע חלופי סביר מקובלת ואמינה עליי. המומחה מטעם בית המשפט הינו ידו הארוכה של בית המשפט. אין מחלוקת, כי חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט אינה מכריעה במחלוקת ובית המשפט איננו מחויב לאמץ את האמור בחוות הדעת, ואין היא אלא בגדר ראייה בעניין שבמומחיות. חוות דעתו של המומחה ועדותו עומדות תחת מבחן השפיטה. בית המשפט רשאי שלא לסמוך על חוות דעתו של המומחה במידה וחוות הדעת אינה עומדת במבחן ההיגיון לאור הראיות האחרות העומדות בפני בית המשפט. על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהכריע מהו המשקל אשר ראוי לתת לחוות הדעת. העד המומחה כמוהו ככל עד אחר ולבית המשפט הסמכות לשקול את אמינותו של עד זה. אין במינוי מומחה מטעם בית המשפט בכדי להגביל את סמכותו והפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בתחום בו מונה המומחה. בית המשפט רשאי לסטות מחוות דעת המומחה והוא רשאי לקבוע את נכותו הרפואית של התובע מקום שהצטברו ראיות מספקות לכך. יחד עם זאת, ההלכה היא שבדרך כלל יאמץ בית המשפט את חוות דעת של מומחה מטעמו אשר לא נפל בה פגם הפוסל אותה. לאחר עיון בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בתחום התעסוקתי, בעדותו ובמסמכים שהוצגו לפניי מצאתי לאמץ את האמור בחוות דעתו. מצאתי, כי לא נפל בחוות הדעת האמורה פגם הפוסל אותה וכי לא עלה בידי התובע לסתור את חוות דעתו של ד"ר וינר המומחה מטעם בית המשפט. מצאתי, כי המומחה פעל במיומנות הנדרשת ממנו כמומחה מטעם בית המשפט. לא הוכח לפניי, כי המומחה טעה בהפעלת שיקול דעתו שעה שלא קבע, כי התובע איבד לחלוטין את כושר עבודתו או, כי חרג מסמכותו שעה שהתייחס לבעיה הקרדיולוגית והאורטופדית מהן סובל התובע ולהשלכות שלהן על כושר עבודתו. יש לציין, כי התובע בעצמו הגיש חוות דעת של מומחה בתחום התעסוקתי וכי הסכים למינוי המומחה מטעם בית המשפט בתחום זה לשם הכרעה במחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים בנוגע לאובדן כושר השתכרותו. כאמור לעיל, המומחה מטעם בית המשפט נחקר על האמור בחוות דעתו ועדותו הותירה עליי רושם אמין, מהימן ומקצועי. המומחה התייחס לבעיותיו הרפואיות של התובע ולהשלכות של בעיות אלו על כושר העבודה שלו. לא די בקביעה, כי התובע סובל מנכות אורטופדית או אחרת בשיעור מסוים בכדי לקבוע, כי איבד את כושר עבודתו ויש לבחון את ההשלכות של הנכות האמורה על כושר עבודתו. המומחה מטעם בית המשפט עשה כן והתרשמתי, כי פעל במקצועיות. המומחה התייחס למצבו הגופני של התובע ולנתוניו האישיים ופירט מכלול של עבודות אשר בידי התובע לבצע. עוד עולה מעדותו, כי מדובר בעבודות פשוטות המצריכות הכשרה קצרה. קביעת המומחה באשר ליכולת התובע לעסוק בעיסוק סביר אחר מקובלת עליי. חוות דעתו של המומחה לא נסתרה ומצאתי, כי היא מקצועית ומשקפת נכונה את מצבו של התובע. לא שוכנעתי, כי נפל בחוות הדעת פגם כלשהו אשר בגינו אין לקבל את קביעות המומחה מטעם בית המשפט. לא עלה בידי התובע לסתור את האמור בחוות הדעת ולהוכיח, כי איבד את כושר עבודתו בשיעור של 75% וכי אין בידו לעבוד אף לא בעבודה חלופית סבירה. על כתפי התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו ועליו להוכיח, כי הוא זכאי לתגמולי הביטוח בשל אובדן כושר השתכרות. כאמור, עליו להוכיח, כי איבד את כושר ההשתכרות לעבוד בעבודה בה עבד טרם האירוע הביטוחי בשיעור של 75% וכי אין בידו לעבוד בעבודה חלופית סבירה. מקובלת עליי טענת התובע באשר לאובדן כושר העבודה לעבוד בעבודתו טרם התאונה. כאמור, טענה זו נתמכת אף בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. טענת התובע באשר ליכולתו לעבוד בעבודה חלופית אינה מקובלת עליי. טענה זו לא הוכחה ולא עלה בידי התובע לסתור את האמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. מקובלות עליי קביעותיו של המומחה באשר לכושרו של התובע להתפרנס למחייתו מעבודה חלופית סבירה אחרת בהתאם להשכלתו, הכשרתו המקצועית וניסיונו התעסוקתי. בפסיקה נקבע, כי אין צורך בזהות בין עיסוקו של המערער עובר לתאונה לבין עיסוקו לאחר התאונה וכי צריך שהעיסוק הסביר האחר יהלום את השכלתו, הכשרתו וניסיונו של המבוטח. עוד נקבע, כי ראוי שהעיסוק יעלה בקנה אחד עם מכלול ההקשרים התעסוקתיים של עבודתו הקודמת של המבוטח. עיסוק סביר הוא עיסוק שכל אדם סביר, בעל נתונים ורקע הזהים למבוטח במקרה הנדון, היה רואה בו עיסוק חלופי שווה ערך לעיסוקו הקודם. כמו כן נקבע, כי ניתן להוסיף ולהגדיר "עיסוק סביר" ככזה שאינו פוגע באופן משמעותי בכושרו של המובטח להשתכר וכי הוא מתאים לאורח חייו של המבוטח (ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח, פ"ד נב(5), 746). מצאתי, כי בידי התובע לעסוק בעיסוק סביר אחר ובין היתר בעבודות אשר פירט המומחה מטעם בית המשפט. סבורני, כי עבודות אלו, וביניהן עבודתו כמעין קבלן, מהוות עיסוק סביר אחר לאור נתוני התובע. המומחה מטעם בית המשפט, אשר קביעותיו מקובלות עליי, קבע, כי התובע איבד לחלוטין את כושרו לעבודה במקצועו כפועל ריצוף וצנרת החל מיום 30.5.02 וכי החל מיום 21.2.04 הוא כשיר לעבודה במקצוע חלופי סביר אחר. כפי שצוין לעיל, בהתאם לפסק הדין אשר ניתן בע"א 55/08 על יסוד הסכמת הצדדים הרי שיש להכריע בתובענה בהתייחס לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר השתכרות לתקופה המתחילה שלוש שנים לפני הגשת התביעה, אשר הוגשה ביום 22.2.07, קרי החל מיום 21.2.2004 ואילך, לאור תקופת ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח. כאמור החל מיום זה, על פי חוות דעת המומחה מטעם בית משפט ,התובע כשיר לעבודה במקצוע חלופי סביר אחר. לאור האמור לעיל, הרי נכון למועד פסק הדין, לא הוכח, כי התגבשה זכאות התובע לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה על פי ההגדרה בפוליסה. שכן, על אף שהתובע איבד את הכושר לעסוק ולהתפרנס מהעבודה בה עבד טרם קרות מקרה הביטוח הרי שבידו לעסוק בעיסוק סביר אחר. לפיכך, התובענה נדחית. מאחר והנתבעת נדרשה להוצאות בגין הצורך בהגשת חוות דעת, ובשים לב לכל הדיונים שהתקיימו בתיק אני מחייבת את התובע בסכום כולל בגין הוצאות הנתבעת ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. אובדן כושר עבודהפרמיה