לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 15.11.11 (השופטת הדס יהלום; תיק ב"ל 6035-09). רקע והדיון בבית הדין האזורי המשיב, בעליה של חברת נאפי סחר בע"מ, העוסקת ביבוא חומר גלם לתעשיית תכשיטי זהב, הגיש תביעה לבית הדין האזורי בעקבות החלטת המוסד לבטוח לאומי שלא להכיר באירוע מוחי שבגינו אושפז ביום 16.9.07, כפגיעה בעבודה. החברה אשר בבעלות המשיב הייתה נתונה בחקירת מע"מ המתנהלת בעניינו ואשר במהלכה נחקר כעשר פעמים בנושאים כבדי משקל שנמשכו זמן רב. במהלך שנה זו היה המשיב שרוי בלחץ נפשי קשה, סבל מחוסר שינה וכן חלה ירידה בהיקף הפעילות של העסק. החברה הגישה ערעור מורכב ורחב היקף ביום 10.9.07, אשר דרש מהמשיב עבודה קשה ומאמץ חריג. המשיב זומן ערב החג לחקירה נוספת במשרדי המע"מ ליום 16.9.07. יום לפני חקירת המע"מ הצפויה, חש המשיב ברע, כולל תופעות של רדימות וכבדות ביד ורגל ימין והפרעה בדיבור וכשתופעות אלו החמירו ביום החקירה עצמו הובהל המשיב לבית החולים. בית הדין האזורי קבע כי בערב ראש השנה אירע למשיב אירוע חריג והוא זימונו לחקירה במע"מ שנועד להתקיים לאחר החג ביום 16.9.07 ולאירוע זה יש להוסיף את הערעור שהוגש בשם החברה ביום 10.9.07 לבית המשפט המחוזי. עוד קבע בית הדין כי החלטה על מינוי מומחה תינתן ותישלח לצדדים. המבקש הגיש בקשה להארכת מועד לבקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי אשר קבע כי למשיב אירע אירוע חריג ביום 16.9.07. הבקשה להארכת מועד לטענת המבקש החלטת בית הדין האזורי הגיעה למשרדיו ביום 21.11.11 ועל החלטה זו היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור עד ליום 6.12.11. לטענתו עקב טעות משרדית ובתום לב, נוצר איחור בן יום אחד בהגשת הבקשה. עוד טען המבקש כי למשיב לא ייגרם כל נזק בקבלת הבקשה מאחר וטרם גיבש צפייה לגיטימית לסיום ההתדיינות, וכן משום שהחלטה זו אינה מסיימת את המחלוקת בין הצדדים. לגבי סיכויי הערעור טען המבקש כי הם גבוהים משום שההחלטה של בית הדין האזורי סותרת החלטות קודמות באותו עניין וכן כי בהתנגשות בין האינטרסים השונים יש להעדיף את האינטרס הציבורי של שמירת הקופה הציבורית על פני אינטרס סופיות הדיון של המשיב. המשיב טען כי אין בטעות משרדית כדי להוות טעם מיוחד להגשת בקשה באיחור בפרט כאשר מדובר במוסד ציבורי וגם לא בעובדה שחל איחור של יום אחד בלבד. כמו כן טען המשיב כי אין ממש בטענת המבקש כי לא התגבשה ציפייתו לסיום ההליך דנן במיוחד לאור ההליכים שהוא מצוי בהם אל מול המע"מ ולאור בריאותו הרופפת. לעניין סיכויי הערעור טען המשיב כי הם נמוכים כאשר בית הדין האזורי קבע עובדתית כי אירע אירוע חריג לאור הראיות שהובאו לפניו. המבקש טען בתגובתו לתגובת המשיב כי המוסד עושה כל מאמץ לשלוח בקשות ותגובות במועדן וכי במתן החלטה זו יש לתת משקל לעובדה כי מדובר בקופה הציבורית עת נעשה איזון בין האינטרסים השונים. המשיב טען בתגובתו לתגובת המבקש על תגובתו שלו, כי אין הצדקה להפלות את המדינה לטובה לעומת מתדיינים פרטיים ועל המדינה לשמש מודל לעמידה בלוחות זמנים על פי דין. לטענתו לא עמד המבקש בנטל ההוכחה להראות שהאיחור נבע מסיבה שאינה תלויה ברשלנותו בלבד. דיון והכרעה המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בתקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"): "בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו." החלטת בית הדין האזורי הגיעה למשרדי המבקש ביום 21.11.11 ואילו הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו נתקבלה, בבית הדין, ביום 7.12.11. המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, היה ביום 6.12.11 ומשכך, הרי שהבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור הוגשה בחלוף המועדים. בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד": "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא". לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם: "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה". מהותו של הטעם המיוחד הינה באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, אין המבקש מעלה שום טעם מיוחד זולת הטענה כי טעות משרדית הביאה לאיחור בן יום אחד בלבד בהגשת הבקשה. על טעות, ככלל, כ"טעם מיוחד", קבע, זה מכבר, בית המשפט העליון : "גם טעות שבדין יכולה לשמש טעות אופרטיבית לצורך הארכת מועד (....). ואולם, לשם כך על בעל הדין להצביע על מקור הטעות ועל ניסיון בדיקה של ממש, אשר לא עלה יפה. הטעות תוכר כטעם מיוחד רק אם אינה טעות מובנת מאליה או טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית. ... היות בעל הדין נעדר השכלה (...), חשוף לקשיי הבנה (....) ואף נטול ייצוג (...) נסיבות אלה כולן אינן מהוות טעם מיוחד, אלא אם כן נילווה להן יסוד נוסף ההופך את הטעות לאופרטיבית". לעניין טעות משרדית בפרט, נקבע כי אין לראות בה "טעם מיוחד" ; אשר על כן, לא מצאנו ב"טעות המשרדית" של המשיב טעם מיוחד להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור. איחור קל בהגשת הערעור כלל הוא, כי איחור של ימים בודדים או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון תרוץ והצדקה. הלכה היא כי גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" וכי "אכן, יש ולעיתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצדו התרשלות חסרת הסבר ". זאת ועוד. כפי שנפסק - "בעל דין המבקש לנצל התקופה העומדת לרשותו עד תום, ולפעול ביום האחרון ממש, נוטל על עצמו סיכון שיחול שיבוש או שתיקרה תקלה, שאינם מצדיקים הארכת המועד, ועליו לשאת בתוצאות סיכון זה". המבקש המתין בהגשת הבקשה לרשות הערעור עד למועד האחרון להגשתו, ולאחריו ביקש הארכת מועד. בכך נטל עליו המבקש סיכון, שאם ישתבש דבר, לא תינתן לו הארכת מועד, ומשכך אירע, אין לו להלין אלא על עצמו. מאחר והמבקש לא הצביע על סיבה כלשהי אשר מנעה ממנו להגיש את הודעת בקשת הערעור במועד, לא הוכח קיומה של נסיבה חיצונית שלא הייתה בשליטתו, שגרמה לטעות אשר בגינה נגרם, לטענתו, האיחור בהגשת הבקשה. יחד עם זאת, לא נצא ידי חובתנו מבלי לבדוק את סיכויי הערעור; בבואנו לבחון את סיכויי הערעור, עלינו לשים לנגד עינינו את מהות התביעה; מדובר על החלטת בית הדין האזורי אשר קבע כי למשיב אירע אירוע חריג לקראת זימונו לחקירה במשרדי המע"מ. בית הדין האזורי קבע כי היות המשיב מודע לחומר החקירה אליה זומן, אין בכך כדי לקבוע כי הזימון לא היה בבחינת אירוע חריג. בית הדין מוסיף ואומר כי כל זימון וזימון הינו בבחינת אירוע חריג מבחינת הנישום. גם אם ידועה לנישום מהותו של הזימון שיש לו בהכרח גם השלכות כלכליות, הוא מהווה אירוע אשר יש להתכונן אליו ולחשוש מפניו במיוחד כאשר המשיב מצוי באמצעו של הליך נוסף בו הגיש ערעור למחוזי כנגד שלטונות המע"מ בהיקף של כ - 8 מיליון ₪. מכאן שסיכויי הערעור אינם גבוהים, בהתחשב בכך כי טענות המבקש בבקשת הערעור יוצאות כולן כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, שחלקן מבוסס על התרשמותו מגרסת המשיב; בקביעות שכאלו אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. סוף דבר משכך ובהעדר טעם מיוחד אין מקום להיעתר לבקשה. הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 1,500 ₪. איחור בהגשת בקשת רשות ערעוררשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור