א. (1) לעניין חוק בית המשפט לעניני משפחה, בני-זוג ידועים בציבור נחשבים לבני משפחה, ולבית-המשפט לענייני משפחה מסורה הסמכות לדון בעניינם ככל שהוא בגדר "עניני משפחה". השאלה המתעוררת היא אם בגדרי החוק בית-המשפט לענייני משפחה מוסמך לאשר הסכם ממון בין השניים אף אם אין תלויה ועומדת ביניהם תובענה (497א - ב). (2) בפרשנות דבר חקיקה יש להעדיף את אותו פירוש המקיים הרמוניה בין הוראותיו של דבר חקיקה זה לבין הדין הכללי, ועל אחת כמה וכמה בין ההוראות לבין עצמן. משכך, הפירוש הראוי לחוק הוא כי ההוראה המסמיכה את בית-המשפט לאשר הסכם אף בהיעדר תובענה, הינה חריג לכלל הדורש קיומה של תובענה שעילתה סכסוך בין הצדדים כתנאי להכרה בעניין כעניין שבסמכות בית-המשפט. מכאן, כי על-פי לשון החוק, אף בהיעדר סכסוך בין בני-הזוג הידועים בציבור, ומקל וחומר בעת קיום סכסוך אך בהיעדר תובענה, מוסמך בית-המשפט לאשר הסכם בענייני ממון שהשניים הם צדדים לו (497ד - ה). (3) מסקנה זו עולה גם מפרשנות תכליתית של החוק. ככל שקיים בין הצדדים סכסוך, הכרה בסמכותו של בית-המשפט לאשר הסכמים עשויה לקדם את פתרונו. אין הבדל, לעניין זה, בין אישור הסכם השם קץ לסכסוך לבין אישורו עוד בטרם התגלע סכסוך באופן העשוי לצמצם את הסיכוי להיווצרותו של סכסוך כזה בעתיד. בזה גם בזה יש כדי לקדם את התכלית שבבסיס החוק והיא מניעתן של מחלוקות משפטיות בתוך המשפחה. הדבר אף עולה בקנה אחד עם העיקרון הכללי בדבר הצורך למנוע התדיינויות משפטיות מיותרות (497ה - 498ב). ב. (1) אין דבר בחוק יחסי ממון או בדין הכללי המוביל למסקנה כי חוק יחסי ממון מקים הסדר שלילי המונע אישור הסכמי ממון מחוץ לגדריו. ההוראות הרלוונטיות בחוק יחסי ממון נועדו לאפשר לבני-זוג נשואים להשתחרר, באמצעות עריכת הסכם ממון, מהסדר איזון המשאבים שבחוק, החל בהיעדר הסכם אחר. הילכת השיתוף הוחלה בפסיקה אף על בני-זוג ידועים בציבור. בהיעדר חקיקה בעניינם המקבילה להסדר שבחוק יחסי ממון, היו הידועים בציבור כפופים להילכת השיתוף בלי יכולת לחרוג מן ההסדר הקבוע בגדרה. אלא שהרציונל שבבסיס הילכת השיתוף מתייחס לקיומה של הסכמה משתמעת בין בני-הזוג שניתן לה תוקף על-ידי הדין. מכאן, כי הילכת השיתוף כפופה לעקרון הרצון החופשי, וניתן לחרוג מההסדרים שבגדרה, ככל שרצונם של הצדדים בכך, באמצעות יצירת הסכם חלופי (498ג - ו). (2) אף שתוקפו של הסכם כזה - וכפועל יוצא גם היכולת לגבור על הילכת השיתוף - אינם תלויים באישור ההסכם על-ידי בית-המשפט, הרי שלצדדים עשוי להיות עניין כי ההסכם שאליו הגיעו יאושר על-ידי גורם שיפוטי. הדבר עשוי לתרום לכוחו המחייב של ההסכם, לצמצם את היכולת לבטלו בשל פגמים בכריתה ולהפחית את הסיכון כי אחד הצדדים יקופח. ההוראה שבחוק בית המשפט לעניני משפחה אינה עומדת בסתירה להוראות שבחוק יחסי ממון, אלא ההוראות משלימות זו את זו (498ז - 499ג). ג. (1) הסמכות לאשר הסכם בין בני-זוג החיים במשותף קשורה בטבורה לתפקידיו ולאופיו המיוחד של בית-המשפט לענייני משפחה. מסירת עניין לטיפולו של בית-המשפט לענייני משפחה אין בה משום קביעה ערכית לגבי מהות היחסים בין הצדדים המעורבים בהליך, אלא היא נועדה לספק כלי מעשי ומסגרת דיונית מתאימה שיאפשרו לברר ביעילות את העניין המשפחתי. משכך, אין בהפעלת סמכויותיו של בית-המשפט לענייני משפחה בעניין הבא בפניו כדי להשליך על הגדרתם המשפטית או החברתית של היחסים בין הצדדים לאותו עניין. אף מן הבחינה המהותית ברי כי בעצם אישורו של הסכם אין משום הכרעה שיפוטית לגבי מהות היחסים שבין הצדדים (499ד - ז). (2) תכליתם של שני דברי החקיקה - הן חוק יחסי ממון הן חוק בית המשפט לעניני משפחה - אינה יצירת הבחנה בין בני-זוג נשואים לאלה שאינם נשואים, כי אם מתן כלים לצדדים להגיע ביניהם להסכמה התואמת אמות מידה שיפוטיות והעשויה להיות יציבה מזו שבהסכם אשר לא הוגש לאישור. הערך המצוי בבסיס העניין הוא הכרה בקיומה של גמירות-דעתם של הצדדים בכל הנוגע לאופי הסדרי הממון ביניהם לטיבם, שאך ברור הוא כי אין היא נובעת מהיותם נשואים אלא מקיומם של חיים בצוותא. ההכרה ביכולתם של הצדדים לקבוע, על-פי רצונם החופשי, את מהות הסדרי השיתוף ביניהם אינה נובעת מעצם היותם נשואים, ואין היא פריבילגיה שהדין מעניק למי שבחרו בנישואין כצורת הזוגיות המועדפת (500ב - ג, ו). (3) מכל האמור עולה, כי אין בהקניית הסמכות לאשר הסכמי ממון בין בני-זוג ידועים בציבור משום פגיעה בנישואין כמוסד משפטי או משום השוואת מעמדם של הידועים בציבור לזה של הנשואים, ואף אין יסוד לחשש בדבר טשטוש ההבחנה, ככל שהיא קיימת, בין שתי צורות החיים במשותף (501ד).חוזההסכם שיתוףידועים בציבור