א. מבוא 1. בתביעה שבפני עותרים התובעים (להלן מר וגב' דרורי) להורות על פירוק שיתוף במקרקעין הנמצאים באדמות נהריה הידועים כתת חלקה 143/1 - 143/3 בגוש 18167 בשטח כולל של 207.4 מ"ר (להלן המקרקעין). 2. מר וגב' דרורי טוענים כי הם והנתבע הינם בעלים רשומים משותפים במושאע של המקרקעין ולכל אחד מהשותפים 50% מן הזכויות במקרקעין. 3. נטען עוד כי על המקרקעין בנויות שתי חנויות שכל אחת מהן בשימוש בלעדי של התובעים מחד והנתבע מנגד. דא עקא החנויות אינן בגודל שווה והשימוש במקרקעין אינו שיוויוני. אין מחלוקת כי החנויות מצויות בבנין הרשום כבית משותף. 4. אין מחלוקת כי קדמה לתביעה דנן התדיינות קודמת בין הנתבע מחד ובין בעלים קודמים של מחצית הזכות במקרקעין מנגד בעלים אלו העבירו זכויותיהם לתובעים שבפני. בתביעה הקודמת אליה הצטרפו גם התובעים דנן, עתרו הנתבע מחד ובעליהם הקודמים של מחצית הזכויות במקרקעין והנתבעים מנגד גם כן לפירוק השיתוף באותם מקרקעין. אולם בתביעה הקודמת עתר הנתבע לפירוק השיתוף על פי השימוש בפועל אשר היה עפ"י הסכם משנת 1976, אשר נחתם עימו ואשר קבע שימוש יחודי לא שיויוני לצדדים בחנויות שניבנו על המקרקעין. חליפיהם של התובעים בזכויות דנן עתרו מצידם שם לפירוק השיתוף בעין בצורה שיויונית. 5. פסק הדין בהתדיינות הקודמת ניתן ביום 7/3/06 בת.א. 3055/93, ת.א. 3199/03, בתביעות המאוחדות שתוארו לעיל. בפסק הדין קבע כב' השופט חטיב כי: א.ההסכם אשר אין מחלוקת כי נחתם בין הבעלים הקודמים של מחצית הזכויות במקרקעין ובין הנתבע בשנת 1976 היה הסכם שיתוף העוסק בחלוקת חזקה וזכות שימוש ולא בחלוקת בעלות. כב' השופט חטיב קבע כי מדובר בהסכם שיתוף מקרקעין ולא הסכם פירוק שיתוף בדרך של חלוקה בעין. ב.אין בכוחו של הסכם זה, למנוע מצד להסכם את הזכות לתבוע פירוק שיתוף בדרך של חלוקה בעין. ג.אין לבצע פירוק בדרך של חלוקה בהסתמך על הוראת ההסכם בין הצדדים שהינו רק הסכם שיתוף המתיחס לחזקה בלבד ויש לבצע החלוקה בהתאם להוראות החוק. ד.הצדדים לא הביאו ראיות רלוונטיות ולא הגישו הצעות חלוקה, לא המציאו חוות דעת מומחים וכד' ולפיכך דין שתי התביעות לפירוק שיתוף להימחק. זאת לאחר קביעה עקרונית של כב' השופט חטיב, כי כל אחד מהצדדים זכאי באופן עקרוני לפירוק השיתוף על פי חלוקה בעין. 6. ביום 13.7.04 הגישו התובעים תביעתם דנן, בה עתרו לפירוק שיתוף בדרך של חלוקה שויונית בעין של המקרקעין. לתביעה צורף נסח טאבו המלמד על הזכויות וכן כי מדובר במקרקעין עליהם נבנו של שתי חנויות בבנין הקים ברח' הרצל 20 נהריה והרשום כבית משותף. כן, צורף לתביעה פסק דינו של כב' השופט חטיב, שתואר לעיל. עוד נטען בכתב התביעה כי לא צורפה חוות דעת משום שהנתבע מנע ממומחה להיכנס למקרקעין למדדם לצורך הכנת חוות דעת שתכלול הצעת חלוקה. 7. הנתבע מצידו הגיש ביום 22.9.04 כתב הגנה ותביעה שכנגד. הנתבע לא הכחיש טענות התובעים לענין בעלות משותפת במקרקעין ואולם טען כי קיימת חלוקה בפועל בהתאם להחזקה היחודית בחנויות עפ"י הסכם שנחתם בין הצדדים עוד בשנת 1976 והותיר בידי הנתבע תמורת תשלום חזקה יחודית בשטח גדול יותר במקרקעין. הנתבע אינו מכחיש, כי ההסכם הנ"ל לא נרשם ובפועל נותרו הזכויות הרשומות במקרקעין זכויות שוות לנתבע ולתובעים הנתבע טוען מאידך, כי התובעים דנן רכשו זכויותיהם במקרקעין בכפוף להסכם חלוקת המקרקעין והסכם זה היה בידיעתם עובר לרכישת הזכויות במקרקעין והם אף היו צד להתדיינות הקודמת בין הצדדים שתוארה לעיל. לא נטען, כי קיים הסכם נוסף עליו חתם הנתבע, מעבר להסכם שנזכר בכתב הטענות והיה נשוא ההתדיינות הקודמת שתוארה לעיל. 8. עיון בכתבי טענות הנתבע מלמד עוד, כי הנתבע אינו מתנגד לחלוקה בפועל של המקרקעין רק טוען כי קיימת לו זכות מכח חזקה בפועל ועפ"י הסכם מחייב לקבל בפירוק זכויות בחלק גדול יותר במקרקעין וכל חלוקה בעין צריכה ליתן תוקף למצב החזקה בפועל במקרקעין וכי החלוקה בפועל צריך שתעשה עפ"י מפה שצורפה להסכם החלוקה משנת 1976, ההסכם היחיד, אשר נחתם בינו ובין אלו שמכרו לתובעים זכויותיהם בנכס. עוד טוען הנתבע, כי כל חלוקה אחרת בעין תחייב פסיקת תשלומי איזון לטובתו כדי השבת הסכום ששילם בגין הסכם החלוקה משנת 1976 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית או תשלומי איזון בגין השבת מחצית החלק העודף המחוזק על ידו לידי התובעים. 9. בתביעה הנגדית עתר הנתבע מצידו להצהיר כי פירוק השיתוף במקרקעין, צריך שיעשה עפ"י החזקה בפועל הנוכחית בחנויות וכי יש לרשום הצדדים כבעלים יחודיים של החלקים המסוימים בחנות בה הם מחזיקים. 10. עוד יצוין כי לבקשת הנתבע ובהסכמת התובעים תקן הנתבע כתב הגנתו ותביעתו הנגדית וטען כי בהסכם אשר נחתם בקשר למקרקעין ב-1976 היה מתן רשיון בלתי הדיר בתמורה לנתבע, רשיון אשר התובעים כפופים לו וכי התביעה הוגשה בחוסר תום לב באשר התובעים מנועים מלטעון טעם כלשהו כנגד גודל החלקה בה רכשו זכויות. ב. הראיות במהלך ניהול התביעה הושגה בין הצדדים הסכמה לפיה חוות דעת השמאי, מר גדעון קרול תוגש ללא צורך בחקירה. חוות דעת זו היא חוות הדעת היחידה בתיק - וסומנה ת/2. במהלך שמיעת הראיות, שמעתי עדות מר דרורי מחד ועדות מר לוי מנגד. שני העדים נתנו תצהיר עדות ראשית מטעמם. ג. המסקנה 1. לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על כל נספחיהם, במוצגיהם ובסכום טענותיהם ולאחר שהאזנתי לעדויות שהושמעו בפני והתרשמתי מהם, נחה דעתי כי יש להורות על פירוק השיתוף במקרקעין נשוא התביעה והתביעה שכנגד בדרך של חלוקה בעין בהסתמך על חוות דעת השמאי ת/2. 2. נחה דעתי כי משאין מחלוקת כי אכן אין מנוס מפירוק השיתוף במקרקעין ושני הצדדים בפני עותרים לבצוע חלוקה כזו בעין, יש להורות על חלוקה בעין. לטעמי המחלוקת היחידה הקיימת בין הצדדים הינה כיצד לבצע חלוקה בעין ובמחלוקת זו טענת התובעים סבירה יותר, תואמת הרשום המחייב של זכויות הצדדים בלשכת רשום המקרקעין ואין בהסכם נספח א' לנ/1 כדי לפגוע ברישום מחייב זה. 3. לטעמי ההסכם נספח א/ לנ/1 הינו הסכם שימוש ואני מצטרפת לקביעותיו של כב' השופט חטיב לענין זה לאחר שעיינתי בהסכם עצמו ושמעתי עדות הצדדים לגביו. עוד אציין, כי מצאתי ממש גם בטענה כי קביעות כב' השופט חטיב לענין זה מחייבות גם במקרה דנן ואולם גם אם אין בפני השתק פלוגתא בנוסח זה, הרי שלאחר בחינת הענין לגופו מצאתי כי יש ממש בפרשנות כב' השופט חטיב את הוראות ההסכם. 4. עוד אציין כי משאין מחלוקת כי מדובר בחלוקת חנויות המצויות בבית הרשום כבית משותף אין ממש בטענת הנתבע לענין העדר תשריט. טענה זו, אין בה ממש גם בהתחשב בעובדה שהנתבע עצמו אינו מתנגד לחלוקה ואינו טוען כי זו, נוגדת את חוק התכנון והבניה או בלתי ישימה. טענתו היחידה של הנתבע הינה בנוגע לגודל חלקו לאחר החלוקה ולטענה זו אין דבר וחצי דבר עם הטענה בדבר העדר תשריט. במקרה דנן קיים תשריט נדרש כאמור בחוות הדעת ת/2 וזה צורף למסמכי רישום הבית המשותף וניתן להשיג ע"י מתן הוראות חלוקה עפ"י ת/2, את המטרה החקיקתית של ביצוע חלוקה עפ"י דרישות החוק במקרה דנן. 5. עוד לא מצאתי ממש בטענה, כי קיים בין הצדדים הסכם למתן רשיון בלתי הדיר המונע החלוקה המבוקשת ע"י התובעים. טענה זו נסתרת בהוראות החוק הרלוונטיות ובאמור בפסק דין כב' השופט חטיב, אשר מחייב לטעמי הצדדים שבפני, וגם קביעותיו נכונות לגוף הענין. 6. אשר על כן, אני מורה על חלוקה בעין של המקרקעין נשוא התביעה על פי האמור בחוות הדעת ת/2. אני מורה לצדדים לפעול במשותף לתיקון צו רשום הבית המשותף בפנקס הבתים המשותפים ולצורך כך לקבל מפת מדידה עדכנית, שתשקף גם שטחה בפועל של תת חלקה 3 וכן תאפשר גם רשום החניות בהצמדה מיוחדת בהתאם לחוות הדעת ת/2. לטעמי לאחר ביצוע החלוקה יהיה לכל אחד מהבעלים 50% מהבעלות במקרקעין ואין מקום להורות על תשלומי איזון כלשהם. 7. בהתאמה דין התביעה הנגדית להידחות ואין מקום לחייב התובעים בהשבת סכומים ששילם הנתבע עפ"י ההסכם משנת 1976 שהיה לטעמי הסכם חלוקת שימוש הדיר אשר העניק למר לוי הנתבע זכות שימוש בנכס בתמורה לכספים ששילם שימוש אשר נעשה בפועל ואין לחייב הנתבעת להשיב כספים כלשהם בגין כך. ד. דיון 1. טענות מקדמיות של הנתבע - העדר תשריט. א. טוען ב"כ הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה דנן להידחות באשר לא צורף לתביעה תשריט מאושר כנדרש עפ"י סעיף 143 לחוק התכנון והבניה התשנ"ה-1965. בטענה זו אין ממש, כבר הראיתי לעיל שהנתבע עצמו מעונין גם הוא בחלוקת המקרקעין וזו תמצית תביעתו הנגדית וכל המחלוקת נעוצה באופן החלוקה האם תהא זו חלוקה שויונית עפ"י הרשום של הזכויות בפועל או חלוקה לא שויונית עפ"י הסכם שנחתם בין הבעלים המשותפים בשנת 1976 לא נרשם ועל טיבו ומהותו וחלקים הצדדים. אין טענה כי חלוקה עפ"י דרישת התובעים או הנתבע תהא חלוקה בניגוד להוראות חוק דרישה שלצורך שמירה עליה נוצר סעיף 143 לחוק התכנון והבניה. יצוין כי דרישה זהה לא קיימת בסעיפים הרלוונטים בחוק המקרקעין העוסקים בפירוק שיתוף. ב. יתר על כן, במקרה דנן מדובר בחנויות המצויות בבית אשר אין מחלוקת כי הוא רשום כבית משותף וקים תשריט המוזכר גם בחוות דעת השמאי ת/2 אשר צורף לצו רישום בית משותף ומוזכר בת/2. אין טענה כי הפירוק בעין אשר אפשר ויחוייב תקון צו רישום בית משותף אינו אפשרי או נוגד את החוק והצבת תנאי לביצוע הפירוק כך שהפירוק לא יעשה אלא לאחר המצאת תכנית מדידה ותשריט עדכני מספיקה ותואמת דרישות החוק. לפיכך אין למנוע לדעתי, מתן סעד כמבוקש ע"י התובעים מכח טענתו המקדמית של ב"כ הנתבע. ג. עוד אציין, כי האמור בסעיף 2 א' לסכום טענות הנתבע אינו רלוונטי לעניינו. במקרה דנן מדובר בחנויות בבית משותף רשום ואין בפנינו מצב של תשריט לא מאושר שבהעדרו יש בפנינו מקרקעין לא ניתנת לחלוקה. נהפוך הוא חלוקה בעין במקרקעין בנויים, כמו במקרה דנן, הוא הפתרון המועדף כאשר מדובר בפירוק שיתוף בדרך של חלוקה בעין. חלוקה כזאת נעשית בדרך של רשום/תיקון רשום בית משותף. ראה לענין זה: מוטי בניאן, דיני מקרקעין עקרונות והלכה, המכון למחקרי משפט וכלכלה, מהדורה II, אוגוסט 2004 בעמ' 580. 2. טיבו של ההסכם משנת 1976. א. טוען ב"כ הנתבע כי במקרה דנן נחתם בין הבעלים המשותפים הרשומים במקרקעין בשנת 1976 הסכם מכר מקרקעין לפיו חולקו, תמורת תשלום זכויות הבעלות בחנויות באופן שונה מרשום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. כן נטען, כי הסכם זה מונע מתן הסעד המבוקש ע"י התובעים. בטענה זו לא מצאתי ממש. ב. עיון בהסכם עצמו נספח א' לנ/1, מלמד כי מדובר בהסכם חלוקה ושימוש והעובדה כי הועברה ע"י הנתבע תמורה כספית, בגינו אין בה כדי להפוך את ההסכם למה שאיננו. זאת ועוד, הסכם זה לא נרשם, לא דווח לשלטונות המס ולא שולמו בגינו המיסים הנדרשים. גם בשל כך, לטעמי, אין בכוחו של ההסכם, לאור האמור בו, ולמרות שהנתבע טוען כי שלם בעבור קבלת זכות חזקה יחודיית בחנות גדולה יותר, כדי להפוך ההסכם ליוצר זכויות בעלות יש מאין. ג. אציין במאמר מוסגר, כי הסתמכות ב"כ הנתבע בסעיף 3 ד' לסיכומיו על התשריט שצורף להסכם סותר את טענותו המקדמית לענין העדר אפשרות להורות על חלוקת המקרקעין בעין משום העדר תשריט. ד. עוד יצויין, כי צודק ב"כ התובעים כי שאלה מהותו של ההסכם כבר נידונה והוכרעה בפסק דינו של כב' השופט חטיב, שתואר לעיל, כאשר הצדדים לתביעה דנן היו גם צדדים לו וקביעת כב' השופט חטיב לענין זה מהוה השתק פלוגתא במקרה דנן. ה. כאן המקום להבהיר כי אין ממש בטענת ב"כ הנתבע כי משלא הוצג בפני כב' השופט חטיב ההסכם עצמו אין בפני כל הוכחה כי קביעת כב' השופט חטיב מתייחסת לאותו הסכם נספח א' לנ/1. הצדדים אשרו בכתבי טענותיהם בפני, כי קיים הסכם אחד אשר נחתם בשנת 1976 ואין בלתו. פסק הדין של כב' השופט חטיב התייחס להסכם עפ"י עדות הנתבע בפניו לגביו. נתבע זה לא טוען בפני כי קיים הסכם נוסף והוא מבקש כיום להסתמך על תוכנו שעליו העיד גם בפני כב' השופט חטיב. במצב עניינים זה, אין לקבל טענה כי קביעות כב' השופט חטיב מתייחסת להסכם אחר. עוד אציין כי קביעת השופט חטיב באשר לטיב ההסכם הסתמכה על עדות התובע שם, הנתבע כאן, בדבר מהות ההסכם. כך נקבע ע"י כב' השופט חטיב בפסק דינו, כך: "... העובדה שההסכם שדן בענין זה בסופו של דבר לא הוצג כראיה רק מקשה על הגדרת מהותו אולם אם התובע עצמו רואה בהסכם הסכם שבא להסדיר ענין שימוש ולא הסדר חלוקה אין בידי אלא לצאת מנקודת הנחה כי אכן ההסכם שנחתם בין התובע למר כהן לוי הינו הסכם שיתוף במקרקעין שבה להסדיר ענין השימוש בחנות ולא בהסכם פירוק שיתוף שבה לחלק החנות בעין." משלא נטען כי נחתם בין הצדדים יותר מהסכם אחד יש בפנינו השתק פלוגתא המסתמך על קביעות שיפוטיות שהסתמכו על עדות הנתבע שבפני. דבר זה מונע קבלת טענותיו של התובע שבפני לענין טיב ההסכם ובהתאמה אין לקבל התנגדותו לתביעת התובעים או לקבל תביעתו הנגדית. ו. אציין, כי לאחר כתיבת טיוטת פסק הדין זה עיינתי גם בסיכומי תשובה מטעם התובעים והאמור שם לענין טענת הנתבע בדבר אפשרות קיומו של הסכם נוסף, נכון, גם בשל כך דין טענה זו להדחות. 3. האם מהוה ההסכם מתן רשות בלתי הדירה המונע חלוקה בעין לפי הזכויות הרשומות. א. גם בטענה זו של הנתבע אין ממש. ראשית יובהר כי גם לו היה ממש בטענת ב"כ הנתבע, באשר לטיב הרשיון המוענק עפ"י ההסכם, הרי עפ"י סעיף 37 לחוק המקרקעין לא היה בהסכם כדי למנוע פגיעה בזכות התובעים עפ"י חוק לתבוע פירוק שיתוף, זכות שהיא מאין זכות אבסולוטית. ראה לענין זה: מ. בניאן, דיני מקרקעין, הנ"ל בעמ' 583 ואילך. ב. בנוסף גם לגוף העניין לא מצאתי בתוכן ההסכם דבר וחצי דבר, שיש בו ללמד כי מדובר במתן רשות בלתי הדירה להשתמש במקרקעין או מתן רשות בלתי הדירה להחזיק חזקה ייחודית בנכס באופן המשנה למעשה, רישום זכויות במקרקעין ומונע זכותו של שותף לתבוע פירוק שיתוף עפ"י הזכויות הרשומות בקרקע המשותפת. ג. אציין, כי העובדה שמדובר בזכות הדירה שבדעת התובעים היה שלא ליתן אותה "לעולמי עד" (כתוארו של ב"כ הנתבעים בסיכומיו), נלמדת גם מעצם ההתדינות הקודמת שהיתה בין הצדדים בפני כב' השופט חטיב ובה הביעו התובעים התנגדותם לחלוקת הזכות עפ"י ההסכם וכבר אז טענו וטענתם התקבלה כי ההסכם היחיד שנחתם בין הצדדים ונתן חזקה ייחודית לנתבע בחלק גדול יותר מהמקרקעין המשותפים אינו הסכם מכר. ד. גם העובדה שההסכם לא נרשם והנתבע לא עשה דבר כדי לוודא רישומו עד ההתדיינות הקודמת בין הצדדים וגם לאחריה וכן העובדה שהקיר שנבנה בעקבות אותו הסכם, הוסר ולא נבנה מחדש, כל אלו פוגעים בטענה זו, של הנתבע, כי בשנת 1976 נחתם הסכם למתן רשיון בלתי הדיר לשמוש בחלק מהמקרקעין המחייב להתחשב בו במועד חלוקת המקרקעין. לענין העדר אפשרות לראות בהסכם שיתוף לא רשום, זכות קניינית, ראה גם: מ. ביניאן דיני מקרקעין הנ"ל בעמ' 630. 4. תום הלב א. טענה נוספת בגינה טוען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה לפירוק השיתוף בדרך המוצעת ע"י התובעים ומנגד להורות על חלוקה בהתאם להסכם משנת 1976, הינה טענת "תום לב". טוען הנתבע כי התובעים ידעו בעת רכישת זכויותיהם בקרקע על ההסכם משנת 1976כי הם רוכשים רק את הזכויות במקרקעין אותם החזיק בפועל המוכר שמכר להם את זכויות. עוד נטען, כי ידיעה זו, הומחשה שוב לתובעים משצורפו להתדיינות הקודמת בין הצדדים. גם בטענה זו, אין כדי לסייע לנתבע. ב. ראשית יובהר, כי המועד הקובע לקביעת תום ליבם של התובעים, הינו מועד רכישת המקרקעין ולא מועד צירופם להליכים הקודמים אשר נוהלו בין הצדדים. שנית, נטל ההוכחה של טענה זו, על הנתבע הטוען אותה, במקרה דנן, כאשר טענתו בדבר קיומה של ידיעה במועד רכישת הזכויות, מוכחשת ע"י התובעים (עדות מר דרורי עמ' 7 לפרוטוקול) ולא הובאה ראייה חיצונית אחרת מטעם מוכרי הזכות לתובעים בסוגיה זו, לא ניתן לומר כי נטל ההוכחה המוטל על התובע הורם. זאת במיוחד כאשר קיימת מחלוקת באשר לטיב המפה (תשריט) אשר צורפה להסכם רכישת הזכות של התובעים ממר לזר (ת/3). קיימת גם מחלוקת, בנוגע לחתימה המופיעה על המפה שצורפה לתצהיר הנתבע, ואשר אינה מופיע על התשריט שצורף לת/3. ענין זה, לא הובהר דיו כנדרש, כאשר לא הובאה בפני עדותו של מר לזר, מוכר הזכות, או עדות מי מטעמו. בנסיבות אלו, גם מבלי שיהיה הצורך לדון בטענה כי אין אפשרות לקבל נספח ג' לתצהיר נ/1 ללא עורכו כמוצג קביל, לא ניתן לומר שנטענת התובעים כי במועד הרכישה לא ידעו על הסכם משנת 1976 נסתרה וכי הנתבע הוכיח המוטל עליו. ג. אציין כי גם הסבריו של הנתבע בחקירתו החוזרת בנוגע לאופן החתמת מר לזר, מוכר הזכות לתובעים, על התשריט שבמחלוקת, אין בהם כדי לאשש טענתו כי מר לזר מוכר הזכויות לתובעים, יידע את התובעים על הסכם השיתוף. ד. באשר לציטוטי ב"כ הנתבע בסיכומיו, מספרו של המלומד מ. בניאן, מעמ' 637, 338, יש להבהיר כי ציטוטים הם רק ציטוט של אחת מגישות שונות לסוגיה, כפי שתוארו בספר הנ"ל. המחבר אומר למשל בעמ' 638: "... אשר על כן, לדעתנו הסכם שיתוף שצד ג' ידע על קיומו מחייב אותו. וכל מה שביכולתו של קונה כזה לעשות הינו פירוק שיתוף וחיסול הסכם השיתוף לפי ההוראות הנוגעות לפירוק שיתוף במקרקעין בכפוף להסכם השיתוף. עם זאת, קונה הרוכש חלק מהמקרקעין כאשר בין השותפים קיים הסכם שיתוף לא רשום יכול להביא לביטול הסכם השיתוף באותם מקרים שבהם ביטול כזה אפשרי, כפי שבארנו לעיל". עיון בהערת השוליים אליה מפנה המחבר המלומד, מלמד כי גם אם היה צודק ב"כ הנתבע בטענתו הלא מוכחת בדבר ידיעת התובעים על הסכם השיתוף, עדיין לא היה יכול להיוושע עפ"י האמור בספרו של מר מ. בניאן. במקרה דנן, מדובר בהסכם לא רשום של חזקה בחנויות המצוי בבית הרשום כבית משותף והתובעים, אשר טוענים כי לא ידעו על ההסכם וטענתם לא נסתרה פעלו כנדרש משבקשו לחסל הסכם השיתוף בדרך של פירוק השיתוף עפ"י הזכויות הרשומות, בדיוק כאמור בספרו של המלומד בניאן מצוטט לעיל. 5. ביטול הסכם השיתוף. א. טוען ב"כ הנתבע בסיכומיו, כי דין תביעת התובעים להדחות, משום שאלו לא ביטלו הסכם השיתוף משנודע להם עליו וזכותם לבטלו התיישנה, גם בטענות אלו אין ממש. ב. ראשית יש לראות בהצטרפות התובעים להליכים הקודמים שנוהלו בין הצדדים, ביטול הסכם השיתוף. ג. שנית, קבלת טענת ב"כ הנתבע תאיין משמעות סעיף 37 לחוק המקרקעין המעניקה זכות לתבוע פירוק שיתוף בכל עת. אם התכוון ב"כ הנתבע לטעון כי זכות לתבוע פירוק שיתוף קיימת ואולם במקרה דנן הפירוק צריך שייעשה רק עפ"י הסכם השיתוף הרי שכבר דנתי לעיל בעובדה כי לא הוכח כנדרש שהסכם השיתוף הובא לידיעת התובעים במועד רכישתם את הזכויות במקרקעין, כן לא הוכח שמדובר במתן רשות בלתי הדירה והוכח כי התובעים נקטו בדרך החוקית העומדת בפניהם לחסל הסכם השיתוף, קרי, הגשת תביעה לפירוק שיתוף. ו. סיכום א. מכל האמור לעיל, כמו גם בהסתמך גם על האמור בסיכומי ב"כ התובעים, ובסיכומי התשובה מטעמו, אני מקבלת את התביעה ודוחה התביעה הנגדית ומורה על פירוק השיתוף במקרקעין בהתאם לחוות הדעת ת/2 באופן שבו יקבלו התובעים את תת חלקה 1 ו-2, אליהם תוצמד חניה א' בתשריט הבית המשותף ואילו מר פרץ יקבל את תת חלקה 3 אליה יוצמדו חניות ב' וג' עפ"י תשריט הבית המשותף. ב. אני מורה לצדדים לפעול במשותף לתקן צו רישום הבית המשותף ולקבל לצורך כך מפת מדידה עדכנית שתשקף בפועל גודלה של תת חלקה 3 וכן תאפשר רישום החניות בהצמדה מיוחדת עפ"י חוות הדעת ת/1. ג. כן ישלם הנתבע לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 4,000 ₪ ובצירוף מע"מ וישלם לתובעים אגרת בית המשפט ששולמה והוצאות עדים אם שולמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד ההשבה בפועל. חוזההסכם שיתוף