1. התובעת היא מתווכת מקרקעין במקצועה. לנוכח עסקת תיווך נטענת היא הגישה תובענה כספית על סך 14,775 ₪ נגד הנתבעים. תחילה הוגשה התביעה בסדר דין מקוצר. לימים היא הוגשה כתביעה מתוקנת בסדר דין מהיר. הנתבעים התגוננו בפני התביעה. 2. לגרסת התובעת ביום 14.3.07 נערך הסכם שירותי תיווך בינה לבין הנתבע 1 (להלן - "הנתבע"), באשר למכירת בית ברח' מרדכי 8 בקרית טבעון (להלן - "הבית"), אשר בבעלותה של הנתבעת 2 (להלן - "הנתבעת"), היא אמו של הנתבע. מנספחי כתב התביעה עולה כי ביום 15.3.07, דהיינו יום לאחר חתימת הסכם התיווך האמור, נחתם הסכם שיתוף פעולה בין המתווכת ענת שניר, הבעלים של העסק "רשף נכסים - טבעון" (להלן - "ענת") לבין התובעת. הסכם זה כונה "הסכם שיתוף פעולה". בין היתר הותנה שם כי "ענת תפעל לצורך איתור רוכש לנכס" (סעיף 1), כי "במידה וענת תאתר רוכש לנכס ותיקשר עסקה עם הרוכש מטעמו, היא תהיה זכאית לעמלת התיווך המלאה שיסכם עמו וליהודית לא יהיה כל חלק בעמלה זו. מאידך - יהודית תהיה הזכאית הבלעדית במקרה כאמור למלוא עמלת התיווך שתתקבל מן המוכר ולענת לא יהיה כל חלק בעמלה זו" (סעיף 2). וההסכם נחתם בהתניה כי "ענת מתחייבת כי בכל מקרה היא לא תפנה ולא תפנה אף אדם אל בעלי הנכס אלא באמצעותה של יהודית בלבד" (סעיף 3). 3. נטען כי ביום 19.9.07, ובעקבות מאמצי שיווק מטעם התובעת, נמכר הבית "תוך שיתוף פעולה עם משרד רשף נכסים בטבעון" (סעיף 7). לנוכח זאת גמלה ההתחייבות לתשלום דמי תיווך. משהנתבעים סרבו לשלם דמי תיווך נשלחה להם דרישה שנענתה בסירוב מנומק של ב"כ הנתבעים. מכאן התביעה. 4. הנתבעים התגוננו בפני התביעה. נטען, בין השאר, כי הנתבע נקשר בהסכם תיווך עם התובעת באופן שאין יריבות כלפי הנתבעת. לב הטענה היא כי התובעת לא עשתה כל מאמץ בעקבות הסכם זה. ההתקשרות עם הרוכשים היא פועל יוצא של פעולתו של הנתבע, ושל פרסום של הבית במקומון. מעולם הנתבע לא היה מודע להסכם בין התובעת לבין ענת, והוא אף לא מכיר את ענת. הסכם שיתוף הפעולה, עליו הסתבר לנתבע בדיעבד, נגוע בחוסר חוקיות משום טעמים רבים ושונים, ודומה שהוא אף פיקטיבי. 5. נשמעו ראיות מהחל עד כלה. מטעם התובעת נמסרה עדותה-שלה וכן עדותה של ענת. מטעם הנתבעים נשמעו עדויותיהם-שלהם, של הנתבע ושל הנתבעת. לאחר מכן הונחו בפניי סיכומי טענות. קדמה להם עתירתו של ב"כ התובעת למחוק את הגנתה של הנתבעת. ציינתי כי אדרש לכך בגדר פסק דיני. 6. לא שבעתי נחת, לא מעדויותיהם ובעיקר לא מהתנהלותם של כל העדים שהופיעו בפניי. על כך להלן. בסופה של דרך, וללא כל קשר להתרשמותי זאת, אין לי ספק כי דין התביעה להידחות מכל וכל. 7. התובעת טוענת כי היא עשתה מאמצים למכירת הבית. רק לאחר שמאמצים אלו מוצו היא נקשרה בהסכם שיתוף הפעולה. אף ענת טוענת כי רק לימים, ומשהתחוור לה קיומו של הבית, היא פנתה אל התובעת ונקשרה עמה בהסכם שיתוף הפעולה. ואולם התובנה האמורה קורסת כמגדל קלפים לנוכח העובדה המוחצת שהסכם שיתוף הפעולה נקשר למחרת יום ההתקשרות בהסכם התיווך שבין התובעת ובין הנתבע. משמע, מלכתחילה, לא התכוונה התובעת להשקיע כל מאמצים בשיווקו של הבית. והמעגל נחתם באורח נחרץ מהודייתה של התובעת, כעולה מפרק הסיכום בסיכום טענותיה, בו צוין כי "התובעת תטען, כי היוותה הגורם היעיל בביצוע עסקת המכר, שכן אילולא פנתה לענת שניר מרשת נכסים לצורך שיתוף פעולה בין המשרדים - לא היה נכרת הסכם מכר בין הצדדים למכירת הבית על ידי עו"ד גלעד תלמי" (סעיף 20). משמע, יצא המרצע מן השק. התובעת סבורה כי היא בבחינת "הגורם היעיל", רק לנוכח העובדה שפנתה לענת, וכתוצאה מפועלה של ענת באה לאוויר העולם ההתקשרות האמורה. משמע, כל יתר העדויות בגין שפע פעולות שביצעה התובעת, היא ולא אחרת, היו לחסרות ממש. 8. נטען על ידי ב"כ הנתבעים כי הסכם שיתוף הפעולה הוא הסכם פיקטיבי במובן זה שנערך בין התובעת לבין ענת רק בדיעבד, על מנת שכבדרך קנוניה, תבוא לאוויר העולם התובענה שבפניי. טענה זו נדחית. היא אף אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון. אכן, אילו התובעת וענת היו מתוחכמות דיין, הסכם שיתוף הפעולה היה נחזה להיות חתום לא למחרת הסכם התיווך, אלא זמן סביר של מספר חודשים לאחר מכן. 9. ב"כ התובעת ניסה בדרך עיקשת להציל מן הנתבעים את העובדה שלא התנגדו להסכם שיתוף הפעולה. אני דוחה מכל וכל את התובנה האמורה. על מנת שהנתבעים יסכימו להסכם שיתוף הפעולה, הם אמורים היו להיות מודעים להיתכנותו של הסכם שיתוף הפעולה. לא היה קל מלעשות זאת על ידי הכללת סוגיה זו בהסכם התיווך שהוא הסכם אחיד שנעשה על ידי התובעת. משעה שהנתבעים, באורח סביר, לא אמורים להעלות על הדעת שמאחורי גבם ייכרת הסכם שיתוף פעולה, בוודאי שהם לא יכולים להסכים למופלא מהם. עצם הניסיון האמור נפסד בצורה רבה ובוטה. 10. ועל כל אלו: לסיכום טענות ב"כ התובעת הוגנבה ראיה שלא נכללה בחומר הראיות ובוודאי שאין בדעתי להידרש לה. ומכאן להתנהלותם הנפסדת של הנתבעים. 11. הנתבעת מסרה תצהיר, כמקובל בסדר דין מהיר, בו היא מאמתת את שנטען בכתב הגנתה. ואולם בחקירתה הודתה הנתבעת, משהוצג לה כתב ההגנה, כי מסמך זה חדש לה. הנתבעת, חרף גילה הקשיש, גילתה נחרצות וערנות רבה. נהיר לחלוטין כי ההתנהלות האמורה פוגמת במהימנותה הגם שנהיר לי שהיא אינה מצדיקה את מחיקת הגנתה. 12. נטען כי דין התביעה להיכשל לנוכח העובדה שהתובעת לא הוכיחה את עיסוקה כמתווכת. הטענה האמורה נחזית חסרת שחר. התובעת מסרה גרסתה המפורשת משנחקרה בנקודה זו. עדותה אמינה עליי. לא הייתה כל סיבה, אם אכן כנה טענת הנתבעים, מלהביא עדות לסתור מרשם המתווכים. 13. נטען כי הסכם ההתחייבות נחתם על ידי הנתבע בלבד. לנוכח זאת אין מקום להגיש התביעה כנגד הנתבעת, לנוכח העדר חתימתה. שמא אין מקום להגיש התביעה כנגד הנתבע, לנוכח העובדה שהבית נשוא העסקה אינו קניינו, אלא קניינה של הנתבעת. אף ההתנהלות האמורה גובלת בהתחכמות ובחוסר תום לב. הוברר לחלוטין כי הנתבע פעל בשליחותה של אמו הנתבעת. הנתבע הודה שהוא מסר לתובעת את מפתח הדירה. מכאן שהייתה זו הנתבעת שמסרה לבנה הנתבע את המפתח, על מנת שייקשר בהסכם התיווך, אף למענה. אכן התובעת התרשלה ולא החתימה אף את הנתבעת על הסכם תיווך זה. ההיתפסות לעניין זה, כאמור, גובלת בהתחכמות ריקה. 14. עתה, משהבעתי עמדתי לעניין התנהלותם הנפסדת של העדים שבפניי, נהיר לי, משפטית, כי דין התביעה להידחות מכל וכל. 15. סעיף 14(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996, מורה כי "מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו", בין השאר, כי "הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב" (סעיף קטן 3). לנוכח זאת, מלכתחילה, לא רשאי מתווך מקרקעין לפרוק מהתחייבות אישית זו ולהתקשר ב"הסכם שיתוף פעולה". אני קרוב לדעה כי לנוכח העובדה שמדובר בהוראה קוגנטית הבאה להבטיח את עניינו של הלקוח, אף הסכמה מפורשת אינה יכולה לגבור על הוראה זו, ואולם אין בדעתי לקבוע מסמרות בעניין זה. עובדה ניצחת היא כי בהסכם התיווך התחייבה התובעת, היא ולא אחר, היא ולא מלאך ולא שרף, לפעול באופן אישי על מנת להיות "הגורם היעיל". הלקוח, והם הנתבעים, אינם בבחינת "חפץ" שניתן "לסחור" בהם, ומאחורי גבם, באמצעות "הסכמי שיתוף פעולה". אם הנתבעים היו מבקשים את שירותיה של ענת, הם רשאים היו ממילא לעשות כן במישרין עמה. ובאחת: לא ניתן "להסב" את זכותה של התובעת למתווך מקרקעין אחר. 16. הדברים האמורים אף חזרו ונפסקו על ידי בתי המשפט. כב' השופטת אלשיך, בתיק בר"ע (ת"א) 2905/00 יצחק מאיר נ' עירית קובלנסקי (במאגרי "נבו") מורה אותנו כי "תנאי בל יעבור לקבלת שכרו של המתווך הינו כי יהיה 'הגורם היעיל' במכירה. החוק בא למנוע מצב בו המתווך לא יתרום למוכר, אלא אך יופיע לקבל שכרו, כשהוא ניזון ממאמציו של האחרון" (סעיף 12). כב' השופטת אביב, ב-ת.א. (י-ם) 5393/06 גיל נפתלי נ' קים לוסטיגמן ייזום ובנייה בע"מ (במאגרי "נבו"), אומרת את הדברים באופן מפורש ונחרץ יותר. היא מורה כי "מתווך המקבל הסמכה למצוא עבורו קונה לנכס או נכס לקנייה, אינו יכול להעביר את ההסמכה למתווך אחר. ההסמכה אשר קיבל המתווך היא אישית. אם המתווך אינו יכול לבצע את פעולת התיווך עליו להודיע על כך ללקוחו. המתווך אינו יכול 'להעביר' את ההתקשרות שלו עם לקוח למתווך אחר. לא ייתכן מצב בו לקוח ימצא את עצמו מקושר למתווך אליו לא פנה מעולם" (עמ' 9). אכן, דברים כדורבנות. אף דעתי כדעתה. 17. מכאן, כי ככל שהעסקה נעשתה כתוצאה מפועלה של ענת, לא יכולה התובעת להיבנות מכך. ב"כ הנתבעים אף מפליג לטענה כי הסכם שיתוף הפעולה נגוע אף בכך שהוא מנוגד להוראות חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988. כזכור התחייבה שם ענת כי "בכל מקרה היא לא תיפנה ולא תפנה אף אדם אל בעלי הנכס אלא באמצעותה של יהודית בלבד". נטען כי תניה זו, למשל, מנעה פוטנציאלית מן הנתבעים לפנות באופן עצמאי אל ענת. לנוכח העובדה כי ההסכם לא היה הסכם בלעדיות, הרי ללא כל קשר לכך שבפועל הנתבעים לא עשו כן, לא היה בכך כדי לגרוע מבטלות זו של הסכם שיתוף הפעולה. לנוכח המסתמן מפסיקתי אין בדעתי להעמיק חקר ולהכריע בהיבט זה של הסוגיה. 18. המחדל הראייתי החמור הרובץ לחובתה של התובעת נעוץ בהימנעותה מלהזמין לעדות את בני משפחת אפשטיין, הם אלו שרכשו את הנכס. אכן עדים אלו, לכאורה ניטרליים וחסרי פניות, היו קריטיים להוכחת תביעתה של התובעת. הם אמורים היו לדווח הכיצד התוודעו לבית. האם כתוצאה מפרסום של הנתבע במקומון, האם כתוצאה מידיעות ושמועות, האם כתוצאה מפועלה של ענת ו/או של התובעת. דומה שלא בכדי התובעת לא עשתה כן. והרי פיה של התובעת ענה בה, כעולה מן האמור בסיכום טענותיה, שהעסקה היא פועל יוצא של פועלה של ענת. אכן אף עניין זה לא הוכח, לנוכח העדר עדותם של אפשטיין בסוגיה האמורה. ואולם ברי לחלוטין כי גם לו אפשטיין היו מעידים כי הם נזקקו לשירותיה של ענת, ומשום כך שילמו לה את שכרה כמתווכת של רוכשים, אין בכך ולא כלום לעניין העדר זכאותה של התובעת לקבל שכר מן הנתבעים-המוכרים, רק מכוחו של הסכם שיתוף הפעולה, שלא זו בלבד שהנתבעים לא הסכימו לו, הוא אף נעשה מאחורי גבם. 19. לנוכח מכלול הנתונים האמורים בדעתי לדחות את התביעה. 20. לפיכך הנני דוחה את התביעה. הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. 21.חוזההסכם שיתוףתיווך