בתובענה זו עותרים התובעים למתן פסק דין הצהרתי, בדבר זכויותיהם, שבאו להם מכח ירושות, לאחר ויתורים או הסתלקויות של יורשים אחרים, זאת - לאחר שניתנו צווי ירושה אחר המנוחים, ללא אותם ויתורים או הסתלקויות. בהחלטתי מיום 7.3.11 הסבתי תשומת לב ב"כ התובעים לבעייתיות שבהגשת התובענה לבימ"ש זה וביקשתיו להבהיר, כיצד מוסמך בימ"ש זה ליתן פסק דין כמבוקש על ידו ומדוע אין הענין מצוי בסמכותם של הרשם לענייני ירושות וצוואות או ביהמ"ש לענייני משפחה בהודעה מטעם התובעים, שהוגשה ביום 13.3.11, טען ב"כ התובעים כי התובענה הוגשה גם נגד רשם המקרקעין וכי ב"כ רשם המקרקעין "נתנה הסכמתה לדון בתובענה בפני בית המשפט, וזאת כאשר לא התנגדה להגשתה ללפני ביהמ"ש...", תוך שהפנה לבקשה מוסכמת למחיקת התובענה נגד רשם המקרקעין, שהוגשה לתיק זה (ואשר על פיה נמחק רשם המקרקעין מהתובענה). כן נטען בהודעת ב"כ התובעים, כי בימ"ש השלום בחיפה, בפניו מתנהלים הליכים בין התובעים לבין הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, שהפקיעה את המקרקעין מושא התובענה, הורה לקבוע את רישום הבעלות במקרקעין. לצערי, כל אלה אין בהם כדי לאפשר הגשת התובענה, כפי שהוגשה, לבימ"ש זה. בהודעה בדבר הסכמה למחיקת התביעה נגד רשם המקרקעין, שצורפה לבקשה, או בקביעת בימ"ש השלום בהליכים שמתקיימים בפניו נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה, כאמור בהודעה שהוגשה לתיק במסגרת בקשה זו, אין כדי להקנות סמכות עניינית לבימ"ש זה לדון בתובענה ומעבר לכך לא מצאתי בתגובה נימוק או הסבר, כיצד, לדעת ב"כ המבקש, מוקנית לבימ"ש זה סמכות עניינית לדון בתביעה ולקבוע, כפי המתבקש בסעיף 29 לתביעה, "כי כל זכויותיו של המנוח סלמאן עברו בירושה לתובעים, כאשר כל יתר יורשיו של המנוח סלמאן ויתרו על זכויותיהם בעזבון לטובתם של התובעת ו/או הסתלקו מהעיזבון, וזאת על פי הסכם חלוקת העיזבון בין בניו ו/או בנותיו של המנוח סלמאן". בענין זה יש להפנות לסעיפים 6 ו- 7 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), הרלבנטיים לענייננו, שכן הם דנים בהסתלקות יורש מזכותו בעזבון ובעסקאות אחרות בזכות היורש, היכולות להיעשות רק כל עוד לא חולק העזבון וככל הנראה לכך כוונת התביעה דנן, המדבר על ויתורם של יורשים שונים על חלקם בעזבון. ראוי להדגיש, כי סעיף 6 לחוק הירושה, הדן בהסתלקות, קובע כי הסתלקות יורש מזכותו בעזבון צריכה להיעשות "בהודעה בכתב לרשם לעניני ירושה, או לבית המשפט כאשר הענין הועבר אליו לפי סעיף 67א" (היינו - ביהמ"ש לענייני משפחה) וככל שהודעת ההסתלקות מתקבלת, רואים את היורש שהסתלק, "כאילו לא היה יורש מלכתחילה" וכי "אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש". העברה שלא על דרך הסתלקות יכולה להיעשות, כאמור בסעיף 7 לחוק הירושה "בהסכם בכתב". מוסיף סעיף 7(ג) וקובע, כי: "העברה, שעבוד או עיקול כאמור אינם מקנים 'זכויות אלא' כדי המגיע ליורש בחלוקת העזבון" וכי "הם שוללים מן היורש את הזכות להסתלק מחלקו בעזבון". בין אם מדובר בהסתלקות על פי סעיף 6 לחוק ובין אם מדובר בהעברה על פי סעיף 7 לחוק (והדבר לא ברור לפי האמור בתובענה בוין היתר - בסעיף 29 הנ"ל), מצוי הענין בסמכותו של הרשם לענייני ירושות וצוואות או בסמכותו של ביהמ"ש לענייני משפחה המוסמך לדון בתובענות לפי חוק הירושה, לפי סעיף 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה - 1995. לפיכך, ובהעדר סמכות עניינית לבימ"ש זה לדון בתביעה, אני מורה על מחיקת התובענה. אין צו להוצאות. ירושהעיזבון